(א) וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם (ב) וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר
שאלות: מה תועלת יוצא לנו בספור הזה של הבאר ושלשה עדרי צאן והאבן. הי"ל רק לספר שפגע שם את רחל:
וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה יאריך הכתוב בספור הזה להודיענו כי קווי ה' יחליפו כח ויראתו תתן עוז כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עיף ויגל לבדו האבן אשר היו צריכים אליה כל הרועים ושלשה עדרי צאן אשר להם רועים רבים ושומרים כלם רובצים עליה אינם יכולים להניעה כלל ולרבותינו בבראשית רבה (בראשית רבה ע׳:ח׳) גם בזה להם סוד רמז לעתיד כי נזדמן לו ככה שנכנס בדרך הבאר ולא נאספו כל העדרים רק שלשה מהם ובא בזמן שהאבן על פי הבאר והעדרים שומרים לה וכל הענין המסופר כאן להודיעו שיצליח בדרך הזה ויצא ממנו זרע זוכה לרמז הזה...או שירמוז כי מציון תצא תורה (ישעיהו ב ג) שנמשלה למים (ב"ק יז) ודבר ה' מירושלם ונאספו שמה כל העדרים באים מלבא חמת עד נחל מצרים (מלכים א ח סה) וגללו את האבן והשקו שמשם היו שואבין רוח הקודש והשיבו את האבן מונח לרגל הבא:
With respect to this chapter, our Rabbis in Bereshith Rabbah also have a secret which alludes to the future. For it happened to him that he came to Haran by way of the well, and only three of all the flocks were gathered. He arrived at the time when the stone was yet upon the mouth of the well, and the flocks waited for the water thereof. Likewise, the matter which is narrated here is all for the purpose of letting it be known that Jacob will succeed in this venture and will have children worthy of the fulfillment of this allusion. For the well alludes to the Sanctuary, and the three flocks of sheep are symbolic of the pilgrims ascending to the Sanctuary during the three festivals. The expression, For out of that well they watered the flocks, alludes to the fact that they drew holy inspiration from the pilgrimages to the Sanctuary. It may be that it alludes to the verse, For out of Zion shall go forth Torah — which has been likened to water, and the word of the Eternal from Jerusalem. — And thither were all the flocks gathered — from the entrance of Hamath unto the Brook of Egypt. — And they rolled the stone from the well’s mouth and watered, for they drew holy inspiration therefrom. And they put the stone back to lie dormant until the next festival.
(צז) ודע כי ענין סיפור הבאר הוא דוגמת מראה הסולם, ומראה הסולם היה כמראות אלקים. וענין הבאר הוא רושם מהמראה להראות בפועל, וכמו שדרשו בב"ר (סח, טז) ענין הסולם על התורה ועל המקדש כדלעיל, כן ענין הבאר איתא שם ר' יוחנן פתר לה בסיני, וירא והנה באר, זה סיני. והנה שם שלשה, כהנים לוים וישראלים. כי מן הבאר ההוא, הם עשרת הדברות. ולעיל מיניה פתר לה כל פרשתא על ציון, ועל ארץ ישראל, ועל הסנהדרין, עיין שם, כי כל מאורעות האבות מורים על העתיד על קבלת התורה וארץ ישראל ושלוותן וחורבנן ועל העתיד לבא שהוא התכלית הנצחי:
(צח) ורחל בתו באה עם הצאן (בראשית כט, ו). זה רומז על גלות ישראל שבגלותן נקראו צאן, ...
וירא והנה באר בשדה. יש בזה רמזים רבים בדברי המפ', ואחשוב כי כאשר ראה יעקב את הבאר שם על לבו כי ירמזו לו על העתיד,... והכונה שהשפעת ה' נקרא בשם באר מים חיים כמ"ש כי אותי עזבו מקור מים חיים, כי הוא מקור לא אכזב ומקור הטוב והאושר, וכ"ז שישראל בא"י הבאר הוא בעיר מושב, וכשהם בגלות והשכינה עמהם, הבאר היא בשדה,... וזה שראה יעקב שהבאר הזה הוא בשדה, שזה בעת הגלות וזה היה שלשה פעמים בגלות מצרים ובבל ואדום שגלו מא"י (כי בזמן היונים לא נדחו מא"י), וז"ש והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה, כי גם בגלותם רק מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שכל קיומם הוא ע"י השגחת ה' ושפעו, רק שהאבן גדולה על פי הבאר,שהיצה"ר והעונות הם האבן המכסה את הבאר בל יזל מי הישועה מדליו, רק בעת שיתאספו שמה כל העדרים, שכל ישראל יתאחדו והיו לגוי אחד, ואז וגללו את האבן ויפתחו מקור השפע בכל פעם בגלותם רק שבכל פעם חזרו לחטוא, ועי"כ חזר האבן למקומה, עד שיגש יעקב, שבזכותו יבנה מקדש הג', כמו שהראו לו הסולם ומלאכי אל ואת האבן שנתאחד מאבני מראשותיו, והוא יגל את האבן מעל פי הבאר, בעת תגיע העת שתקרב רחל עם צאן קדשים אל יעקב להשקות הצאן:
אחר כך אמר וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. הרצון בזה לפי שיעקב קודם המראה היה ירא מעשו ומלבן. לפי ששמע שהיה לבן רמאי גדול ומכשף גדול ולבן היה מושבו בארץ קדם שהיא ארץ טמאה מלאה גלולים וכישופים. ולכן אמרו רז"ל ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. שמות הטומאה מסר להם וישלחם קדמה אל ארץ קדם מקום ראוי להם. כי שם נמצאו כל הכישופים. כאומרו כי מלאו מקדם ומעוננים כפלשתים. ולכן היה יעקב מתירא מהם ולא היה רוצה ללכת שם. אבל משהובטח בשמירה וא"ל השם יתברך והשיבותיך אל האדמה הזאת. נעשה קל ברגליו כאחד הצבאים אף ע"פ שהיה הולך לארץ קדם. ארץ אוכלת יושביה היא וארץ טמאה. וזהו וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. ולכן רצה יעקב להתרחק משכונתם ובחר להיות רועה צאן בהרים ובגבעות. ...ונראה שזאת הפרשה קשורה עם של מעלה. ובכאן התחיל יעקב להשלים נפשו בשלימות האמתי. והתחיל השם יתברך להשגיח עליו ולהשלים דברו. שנאמר והיה ה' לי לאלקים. שיהא נקרא אלקי יעקב כמו האבות. בענין שגם כן האבות יהיו המרכבה. ...
וירא והנה באר בשדה כל הפרשה הזאת עד ויגל את האבן וגו׳ לא נכתבה אלא להודיע כמה גדול כחו של יעקב.
(יג) רבי יהושע בן לוי פתר קריה בגלות, (בראשית כח, י): ויצא יעקב מבאר שבע, האיך מה דאת אמר (ירמיה טו, א): שלח מעל פני ויצאו. (בראשית כח, י): וילך חרנה, האיך מה דאת אמר (איכה א, יב): אשר הוגה ה' ביום חרון אפו. (בראשית כח, יא): ויפגע במקום, (ישעיה ה, ח): עד אפס מקום. (בראשית כח, יא): וילן שם כי בא השמש, (ירמיה טו, ט): אמללה ילדת השבעה וגו'. (בראשית כח, יא): ויקח מאבני המקום, (איכה ד, א): תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות. (בראשית כח, יא): וישם מראשתיו, (ירמיה יג, יח): כי ירד מראשותיכם. (בראשית כח, יא): וישכב במקום ההוא, (ירמיה ג, כה): נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו. (בראשית כח, יב): ויחלם והנה סלם, זה חלומו של נבוכדנצר. והנה סלם, זה צלמו של נבוכדנצר, הוא סמל הוא סלם, אותוי דדין הוא אותוי דדין. (בראשית כח, יב): מצב ארצה, (דניאל ג, א): אקימה בבקעת דורא. (בראשית כח, יב): וראשו מגיע השמימה, (דניאל ג, א): רומה אמין שתין פתיה אמין שת. (בראשית כח, יב): והנה מלאכי אלקים, זה חנניה מישאל ועזריה. (בראשית כח, יב): עלים וירדים בו, מעלים בו ומורידים בו,...
(13) ...And he dreamed and behold there was a ladder -- Rabbi Abuhu said: The words of dreams do not ascend and do not descend. Once a man went before Rabbi Yossi bar Halafta. He said: I saw in my dream, they said to me, "?????" He [Rabbi Yossi] said: "????". He said to him: "No! He said to him: "..." He said to him: "I don't have 20!" He said to him: "And if you don't have 20, count from their heads to their tails, and from...".... Bar Kapra taught: There is no dream that does not have an interpretation. Behold a ladder, this is a sheep. Placed on the earth, that is the altar (Exodus 20), Make me an altar of earth. And it's head reaches the heavens, those are the offerings, whose scent rises to the heavens. And behold the angels of God, those are the high priests. Rising and descending on it, that rise and descend with a sheep. And behold God is standing on it, (Amos 9): I have seen God standing on the altar. The rabbis interpret it as Sinai: He dreamed and behold there was a ladder, that is Sinai. Resting on the ground, (Exodus 19) and they stood at the bottom of the mountain. And its head reached the heavens, (Deuteronomy 4) And the mountain burned with fire unto the heart of heavens.....
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אֵלּוּ שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָבִינוּ יַעֲקֹב שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה שִׁבְעִין עוּקִים וְיוֹרֵד, וְשֶׁל מָדַי חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם וְיוֹרֵד, וְשֶׁל יָוָן מֵאָה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל אֱדוֹם עָלָה וְלֹא יָדַע כַּמָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר, שֶׁמָּא לָזֶה אֵין לוֹ יְרִידָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל (ירמיה ל, י). כִּבְיָכוֹל אֲפִלּוּ אַתָּה רוֹאֵהוּ עוֹלֶה אֶצְלִי, מִשָּׁם אֲנִי מוֹרִידוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה' (עובדיה א, ד).
עולי"ם ויורדי"ם ב"ו, בגימט' בב"ל, ומד"י, ויו"ן, ורומ"י, כדעת המדרש שהראה לו הגלות אשר בהם גם מלאכי אלקים עולים ויורדים עם השכינה עמה בצרה:
ויצא יעקב י''א שפרשה זו סתומה (שאין בכל הסדרה לא פתוחה ולא סתומה) הטעם לפי שיצא בסתר וברח בהחבא....
וַחֲלָם וְהָא סוּלְמָא קְבוּעַ בְּאַרְעָא וְרֵישֵׁיהּ מָטֵי עַד צֵית שְׁמַיָא וְהָא תְּרֵין מַלְאָכַיָא דַאֲזָלוּ לִסְדוֹם וְאִטְרְדוּ מִן מְחִיצַתְהוֹן מִן בִּגְלַל דְגַלְיָין מַסְטִירִין דְמָרֵי עַלְמָא וַהֲווֹ מַטְרִידִין וְאָזְלִין עַד זְמַן דְנָפַק יַעֲקב מִבֵּית אָבוֹי וְהִינוּן לָוָון יָתֵיהּ בְּחִיסְדָא עַד בֵּית אֵל וּבְהַהוּא יוֹמָא סַלְקִין לִשְׁמֵי מְרוֹמָא עָנִין וְאָמְרִין אִיתוּן חָמוֹן יַעֲקב חֲסִידָא דְאִיקוּנִין דִי לֵיהּ קְבִיעָא בְּכוּרְסֵי יְקָרָא דַהֲוֵיתוּן מִתְחַמְדִין לְמֶחֱמֵי יָתֵיהּ בְּכֵן שְׁאַר מַלְאָכַיָא קַדִישַׁיָא דַיְיָ נַחֲתִין לְמִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ
והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אמר במדרש יורדים ועולים אין כתיב אלא עולים ויורדים עליה יש להם אלא שכל אחד ירוד מחבירו, והענין דהראהו סידורן של ד' גליות וכשאמר במדרש ראה שרה של בבל עולה שבעים מעלות. והנה בכל האומות כשנתגדל אומה חדשה על הישנה הרי הולכת ומתעלה מעט מעט מדרגה לדרגה עד שעולה האחרונה עד הראשונה ומתגברת עליה ומשפילה תחתיה ונמצא דירידתה של הראשונה הוא ע"י עלייתה של השניה, וזהו שאה"כ עולים ויורדים דכשהשניה עולה עד שמתגברת על הראשונה ומש"ה כתיב עולים ואח"כ ויורדים. וזהו שאמרו במדרש אלא שכל אחד ירוד מחבירו. פירוש דירידתו ע"י חבירו.....וכפי שרואה כעת איזה היא האומה שהולכת ומתגדלת מעט עד שלבסוף תתגבר עלינו. והוא השיב לו דאין לו לחקור בזה בהיסטאריא ולראות מי ההולכת ומתגדלת, דגדולתו של יעקב לא יהיה כסדר הזה דלא ילך לאט רק דבסופו של עשו אז יולד יעקב בעולם וכמו שאה"כ ואח"כ יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו, רמזו לו דבסופו של עשו אז יולד יעקב ועד סופו של עשו יהיה יעקב בתכלית השפלות כמי שאינו כלל בעולם וא"כ לא שייך לומר מי הוא התופס אחריו דאיננו כלל בעולם ורק בכתיבה הראהו מה שכתוב בפסוק,...וזהו שאמר לו הקב"ה בחלומו והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה, אמר דלא יעלו בהדרגה רק כשיהיה בשפלות המדרגה כעפר הארץ ואז ופרצת ימה וקדמה. דכמו דבחורבנה היה נפילתה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וכמו שאה"כ השליך משמים ארץ תפארת ישראל כן יהיה עלייתם ממדרגה התחתונה לרום המעלה:
(ז) והנה י"ב שבטים שבהם כח התכללות... אלא שמספר י"ב הוא מספר הכולל, י"ב צרופי הוי', י"ב גבולי אלכסון, י"ב מזלות, י"ב חדשים בשנה, וע"כ גזר הקב"ה ששבטי ישראל יהי' י"ב כמספר זה באשר ישראל הם כלל העולם כולו, ע"כ צריך להיות מספר השבטים כמספר כלל העולם שהוא י"ב, וע"כ אברהם לא העמידן כי אברהם מדתו חסד קו ימין ואף דאברהם הי' שקול ככל העולם כבמדרש לך שע"כ נקרא אברהם עברי שאלו הי' כל העולם מעבר אחד ואברהם מעבר אחד הי' הוא מכריע את כולם מ"מ לא הי' יכול להעמיד הי"ב שבטים, כי מהפרט לא יצא כלל, וכן יצחק לא העמידן שיצחק הי' מדתו פחד, ... ומטעם זה אברהם באשר לא הי' יכול להוליד י"ב שבטים כנ"ל ע"כ לא הוליד בקדושה רק אחד וכן יצחק לא הוליד בקדושה רק אחד:
(ח) אך יעקב באשר הי' כלול בתרין ולא הי' איש מדה פרטית ע"כ הוא הוליד הי"ב שבטים,..
... והנה כמו שהג' מדות של האבות הק' הם שורש חיי עולם כמו"כ זלעו"ז ג' מדות ההיפך הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם. והתאוה הוא ההיפך של אהבה חסד שבקדושה. וזהו ישמעאל פסולת אברהם שהחיות שלו התאוה וניאוף כמ"ש בזוה"ק. והקנאה כעס ההיפך של גבורה דקדושה והוא פסולת של יצחק עשו שופך דמים. והכבוד הוא המנגד לקדושת יע"א שמטתו שלמה. ומ"מ יש בירור בענין התנשאות. ויעקב אע"ה היה שפל בעיניו ...
...דהא יעקב דוגמא דאדם הראשון הוה ושופריה דיעקב שופריה דאדם הראשון הוה..
...על תלת מלין עלמא מתקיים, על התורה, דא יעקב...
שלא מצא פסולת באחד מבניו. באשר שהוא הבחיר שבאבות לפי שהיתה מטתו שלימה כדפי' בספרי על כי יעקב בחר לו יה ...