«Черная Метка» Vayigash 5784

“You become responsible, forever, for what you have tamed.”
― Antoine de Saint-Exupéry, The Little Prince

(כח) וְאֶת־יְהוּדָ֞ה שָׁלַ֤ח לְפָנָיו֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף לְהוֹרֹ֥ת לְפָנָ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה גֹּֽשֶׁן׃

(28) He had sent Judah ahead of him to Joseph, to point the way before him to Goshen. So when they came to the region of Goshen,

רש"י על בראשית מ״ו:כ״ח:א׳

להורת לפניו. כְּתַרְגּוּמוֹ, לְפַנּוֹת לוֹ מָקוֹם, וּלְהוֹרוֹת הֵיאַךְ יִתְיַשֵּׁב בָּהּ:

לפניו. קֹדֶם שֶׁיַּגִּיַע לְשָׁם. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה לְהוֹרוֹת לְפָנָיו – לְתַקֵּן לוֹ בֵּית תַּלְמוּד שֶׁמִּשָּׁם תֵּצֵא הוֹרָאָה:

Rashi on Genesis 46:28:1

להורת לפניו TO DIRECT HIM — Render this as the Targum does: to prepare a place for him and to show him how he should settle in it.

לפניו BEFORE HIM — means before he should arrive there. A Midrashic comment is: להורת לפניו (in the sense of, “that there might be teaching before him”) — to establish for him a House of Study from which Teaching (הוראה or תורה) might go forth (Genesis Rabbah 95:3).

בראשית מ״ג:ח׳-ט׳

(ח) וַיֹּ֨אמֶר יְהוּדָ֜ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֗יו שִׁלְחָ֥ה הַנַּ֛עַר אִתִּ֖י וְנָק֣וּמָה וְנֵלֵ֑כָה וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת גַּם־אֲנַ֥חְנוּ גַם־אַתָּ֖ה גַּם־טַפֵּֽנוּ׃ (ט) אָֽנֹכִי֙ אֶֽעֶרְבֶ֔נּוּ מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נּוּ אִם־לֹ֨א הֲבִיאֹתִ֤יו אֵלֶ֙יךָ֙ וְהִצַּגְתִּ֣יו לְפָנֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִֽי לְךָ֖ כׇּל־הַיָּמִֽים׃

Genesis 43:8-9

(8) Then Judah said to his father Israel, “Send the boy in my care, and let us be on our way, that we may live and not die—you and we and our children. (9) I myself will be surety for him; you may hold me responsible: if I do not bring him back to you and set him before you, I shall stand guilty before you forever.

בראשית מ״ב:ל״ז-ל״ח

(לז) וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל־אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת־שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם־לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל־יָדִ֔י וַאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ׃ (לח) וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־יֵרֵ֥ד בְּנִ֖י עִמָּכֶ֑ם כִּֽי־אָחִ֨יו מֵ֜ת וְה֧וּא לְבַדּ֣וֹ נִשְׁאָ֗ר וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ וְהוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּיָג֖וֹן שְׁאֽוֹלָה׃

Genesis 42:37-38

(37) Then Reuben said to his father, “You may kill my two sons if I do not bring him back to you. Put him in my care, and I will return him to you.” (38) But he said, “My son must not go down with you, for his brother is dead and he alone is left. If he meets with disaster on the journey you are taking, you will send my white head down to Sheol in grief.”

בראשית מ״ד:י״ח

וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֮ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה׃

Genesis 44:18

Then Judah went up to him and said, “Please, my lord, let your servant appeal to my lord, and do not be impatient with your servant, you who are the equal of Pharaoh.

בראשית מ״ד:ל״ב

כִּ֤י עַבְדְּךָ֙ עָרַ֣ב אֶת־הַנַּ֔עַר מֵעִ֥ם אָבִ֖י לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֤א אֲבִיאֶ֙נּוּ֙ אֵלֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְאָבִ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃

Genesis 44:32

Now your servant has pledged himself for the boy to my father, saying, ‘If I do not bring him back to you, I shall stand guilty before my father forever.’

מדרש תנחומא, ויגש ה׳:ה׳

אָמַר לוֹ יוֹסֵף, יְהוּדָה, לָמָּה אַתָּה דַבְּרָן מִכָּל אַחֶיךָ, וַאֲנִי רוֹאֶה בַגָּבִיעַ שֶׁיֵּשׁ בְּאַחֶיךָ גְּדוֹלִים מִמְּךָ וְאַתָּה פַּטִּיט. אָמַר לוֹ: כָּל זֹאת שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, בִּשְׁבִיל הָעַרְבוּת שֶׁעָרַבְתִּי אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָרַבְתָּ אֶת אָחִיךָ כְּשֶׁמְּכַרְתֶּם אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף, וְצִעַרְתָּ אֶת אָבִיךָ הַזָּקֵן וְאָמַרְתָּ לוֹ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, וְהוּא לֹא חָטָא לָךְ. אֲבָל זֶה שֶׁחָטָא וְגָנַב הַגָּבִיעַ, אֱמֹר לְאָבִיךָ, הָלַךְ הַחֶבֶל אַחַר הַדְּלִי.

Midrash Tanchuma, Vayigash 5:5

Joseph retorted. “Why do you speak in behalf of all your brothers? I have discovered through this cup that you do have older brothers, and that you are, indeed, a garrulous creature.” Judah replied: “What you see is correct, but I am compelled to speak because I pledged myself as a surety for my brother.” “Then why were you not surety for your brother when you sold him to the Midianites for twenty pieces of silver, and why did you distress your father by telling him Joseph is without doubt torn to pieces (Gen. 37:33)? Joseph did you no evil, but this one sinned in stealing the goblet. Go tell your father: The rope has followed after the bucket.”

מדרש תנחומא, מקץ י׳:י׳

וְהָיוּ עוֹמְדִין וּמְחַבְּטִין לְבִנְיָמִין עַל כְּתֵפָיו וְאוֹמְרִין לוֹ, אִי גַנָּבָא, בְּרָא דְגַנַּבְתָּא, בִּיַּשְׁתָּנוּ, בֶּן אִמְּךָ אַתְּ, כָּךְ בִּיְּשָׁה אִמְּךָ אֶת אָבִינוּ.

Midrash Tanchuma, Miketz 10:10

Not one of them needed to help his companion. They arose, cudgeled Benjamin on his shoulders, and cried out: “O thief, son of a thief, you have disgraced us. You are, indeed, the son of your mother (Rachel), who likewise disgraced our father (by stealing Laban’s teraphim).”

אף שיהודה אמר 'וחטאתי לאבי כל הימים', היה ליוסף טענה לומר שיהודה יכול להתיר את הנידוי על ידי פתח, שאם היה יודע שיגנוב ויתחייב בנפשו - על זה לא קיבל עליו

Rabbi Yitschak Horowitz, Panim Yafot, Bereshit 44/32

רלב"ג על התורה, בראשית מ״א:מ״ו:י׳

והנה השתדל יוסף להעליל אחיו בנימין לבחון איך היה מנהג אחיו עמו ר"ל אם הם שונאים אותו ויעזבוהו וילכו או אם יאהבוהו וישתדלו בהצלתו כפי היכולת ולזה תמצא שכאשר נתברר לו שאחיו הם נוהגים עם בנימן כמנהג האחים אז גלה להם שהוא יוסף

Ralbag on Torah, Genesis 41:46:10

...

בראשית מ״ג:י״א

(יא) וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יִשְׂרָאֵ֣ל אֲבִיהֶ֗ם אִם־כֵּ֣ן ׀ אֵפוֹא֮ זֹ֣את עֲשׂוּ֒ קְח֞וּ מִזִּמְרַ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ בִּכְלֵיכֶ֔ם וְהוֹרִ֥ידוּ לָאִ֖ישׁ מִנְחָ֑ה מְעַ֤ט צֳרִי֙ וּמְעַ֣ט דְּבַ֔שׁ נְכֹ֣את וָלֹ֔ט בׇּטְנִ֖ים וּשְׁקֵדִֽים׃

Genesis 43:11

(11) Then their father Israel said to them, “If it must be so, do this: take some of the choice products of the land in your baggage, and carry them down as a gift for the man—some balm and some honey, gum, ladanum, pistachio nuts, and almonds.

רש"י על בראשית מ״ג:י״א:ב׳

מזמרת הארץ. מִדִּמְשַׁבַּח בְּאַרְעָא – שֶׁהַכֹּל מְזַמְּרִים עָלָיו כְּשֶׁהוּא בָא לָעוֹלָם:

Rashi on Genesis 43:11:2

מזמרת הארץ OF THE CHOICE PRODUCTS OF THE LAND — This is rendered in the Targum by “Take of that which is praised in the land” — that about which people sing its praise (מזמרים) when it comes into existence (Genesis Rabbah 91:11).

ליקוטי מוהר"ן, תנינא ס״ג:א׳:א׳

דַּע, כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ, כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים לְיוֹסֵף, שָׁלַח עִמָּהֶם נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְזֶה סוֹד: קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְכוּ' (בראשית מ״ג:י״א), בְּחִינַת זֶמֶר וְנִגּוּן, שֶׁשָּׁלַח עַל־יָדָם לְיוֹסֵף, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: מִזִּמְרַת – לְשׁוֹן זֶמֶר וְכוּ'.

Likutei Moharan, Part II 63:1:1

{“Take from the choice products of the Land in your pouches, and bring down to the man as tribute some balsam and some honey, and gum, resin, pistachio nuts and almonds” (Genesis 43:11).} Know! when our forefather Yaakov sent his sons, the ten tribes, to Yosef, he sent with them a melody of the Land of Israel. This is the deeper meaning of “Take from the ZiMRot (choice products) of the Land in your pouches…”—the concept of ZeMeR (song) and melody, which he sent through them to Yosef. This is as Rashi comments: me’zimrat—it connotes zemer ….

ליקוטי מוהר"ן, תנינא ס״ג:ג׳:א׳

וְעַל־כֵּן יַעֲקֹב אָבִינוּ, אַף שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ אָז שֶׁהוּא יוֹסֵף, רַק כְּפִי מַה שֶּׁסִּפְּרוּ לוֹ הַשְּׁבָטִים הַנְהָגוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף, שָׁלַח לוֹ נִגּוּן הַשַּׁיָּךְ לְשַׂר כְּמוֹתוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַע מִבָּנָיו דְּרָכָיו וְהַנְהָגוֹתָיו, כִּי יַעֲקֹב רָצָה לִפְעֹל אֶצְלוֹ עַל־יְדֵי הַנִּגּוּן מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ, עַל־כֵּן שָׁלַח לוֹ אוֹתוֹ הַנִּגּוּן שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

Likutei Moharan, Part II 63:3:1

3. Thus, our forefather Yaakov—not knowing then that it was Yosef, but only what the tribes told him about Yosef’s conduct—sent him a melody suitable for such a minister, based on what he heard from his sons about his ways and conduct. Through the melody Yaakov wanted to get from him what he needed. He therefore sent him that melody of the Land of Israel.

“Food takes us back to times we thought we forgot.” – Anthony Bourdain

בראשית מ״ד:י״ד

וַיָּבֹ֨א יְהוּדָ֤ה וְאֶחָיו֙ בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֔ף וְה֖וּא עוֹדֶ֣נּוּ שָׁ֑ם וַיִּפְּל֥וּ לְפָנָ֖יו אָֽרְצָה׃

Genesis 44:14

When Judah and his brothers reentered the house of Joseph, who was still there, they threw themselves on the ground before him.

רלב"ג ביאור המלות על התורה, בראשית מ״ד:י״ד:א׳

ויבא יהודה ואחיו. לפי שהיה יהודה לבדו משתדל בהצלת אחיו כי הוא ערב אותו זכרו בביאור.

Ralbag Beur HaMilot on Torah, Genesis 44:14:1

...

ויקרא כ״ו:ל״ז

וְכָשְׁל֧וּ אִישׁ־בְּאָחִ֛יו כְּמִפְּנֵי־חֶ֖רֶב וְרֹדֵ֣ף אָ֑יִן וְלֹא־תִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ תְּקוּמָ֔ה לִפְנֵ֖י אֹֽיְבֵיכֶֽם׃

Leviticus 26:37

With no one pursuing, they shall stumble over one another as before the sword. You shall not be able to stand your ground before your enemies,

רש"י על ויקרא כ״ו:ל״ז:ב׳

כמפני חרב. כְּאִלּוּ בּוֹרְחִים מִלִּפְנֵי הוֹרְגִים, שֶׁיְּהֵא בִלְבָבָם פַּחַד, וְכָל שָׁעָה סְבוּרִים שֶׁאָדָם רוֹדְפָם; וּמִדְרָשׁוֹ וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו, זֶה נִכְשָׁל בַּעֲוֹנוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִין זֶה לָזֶה (ספרא; סנהדרין כ"ז):

Rashi on Leviticus 26:37:2

כמפני חרב AS IT WERE BEFORE THE SWORD — i. e. as though they were fleeing from before murderers. It means that in their heart there will be timidity, and at every moment they will think that somebody is pursuing them. A Midrashic explanation of וכשלו איש באחיו is: one will stumble by reason of the sin of the other (באחיו is taken in the sense of: on account of the other), for all Israelites are held responsible for one another (Sifra, Bechukotai, Chapter 7 5; Sanhedrin 27b).

ילקוט שמעוני על נ"ך ש״נ:ב׳

א"ל הקב"ה לך ורשום על מצחם של צדיקים תו של דיו כדי שלא ישלטו עליהם מלאכי חבלה, אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו, אמר הקב"ה להם הללו צדיקים גמורים הם, אמר לפניו רבש"ע היה בידם למחות ולא מיחו, אמר ליה גלוי וידוע לפני שאם מיחו לא יקבלו, א"ל אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי

Yalkut Shimoni on Nach 350:2

...

פרי עץ חיים, שער הסליחות ח׳:ל״ג

גם נהג מורי זלה"ה לומר ולפרט הוידוי כולו, אפילו שלא היה בו חטא, והיה אומר כי כל האדם אעפ"י שלא ימצאו בו, צריך להתוודות עליהם בפרטות, ולזה נתקן בלשון רבים, וכן צ"ל בלשון רבים, חטאנו וכו', ולא חטאתי. והטעם, כי כל ישראל הם גוף אחד, וכל אחד מישראל הוא אבר אחד פרטי, כי זהו הערבות שאדם ערב בעד חבירו אם יחטא, לכן אעפ"י שאין בו אותו עון, עכ"ז ראוי הוא להתוודות עליו, כי כשעשוהו חבירו הרי כאלו הוא עשהו בעצמו, לכן נאמר בלשון רבים.

Pri Etz Chaim, Gate of Confession 8:33

...

ֿערבותו של יהודה היא ערבות עמוקה ביותר, הבאה מצד זה שכל ישראל הם עצם אחד ממש, כנקודה אחת. ולכן הייתה ערבות זו אצל יהודה דווקא כי עיקר עניינו הוא מלכות... והמלך לא זו בלבד שהוא כולל את כל העם, אלא שעל ידו נעשים כל העם למציאות אחת ומצד זה אין התחלקות בעם ישראל

Lubavicher Rebbe, Likutei Sichot, 30/219

סוטה ל״ז ב:ה׳

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵין לְךָ מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה בְּרִיתוֹת שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.

Sotah 37b:5

Rabbi Shimon ben Yehuda Ish Kefar Akko said in the name of Rabbi Shimon: There is no mitzva written in the Torah for which forty-eight covenants were not established 603,550 times, corresponding to the population of the Jewish people in the desert. This is because each member of the Jewish people received the covenant both for himself and as a guarantor for the rest of the Jewish people.

רש"י על סוטה ל״ז ב:ה׳:א׳

ר"ש ברבי יהודה אומר ארבעים ושמנה בריתות - לכל אחד של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים כמנין שהיו (בסיני) [במדבר] שכל אחד נעשה ערב על כל אחיו

Rashi on Sotah 37b:5:1

...

סידור ספרד, שחרית לימות החול, ברכות התורה ב׳

וְהַעֲרֶב נָא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְ֒ךָ בְּפִֽינוּ וּבְפִי עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְנִהְיֶה אֲנַֽחְנוּ וְצֶאֱצָאֵֽינוּ וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּֽנוּ יוֹדְ֒עֵי שְׁמֶֽךָ וְלוֹמְ֒דֵי תוֹרָתֶֽךָ לִשְׁמָהּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

Siddur Sefard, Weekday Shacharit, Blessings on Torah 2

Adonoy our God, please make pleasant the words of Your Torah in our mouths and in the mouths of Your people Israel. And may we and our descendants and the descendants of Your people the House of Israel, all be perceivers of Your Name and students of Your Torah for its own sake. Blessed are You, Adonoy Who teaches Torah to His people, Israel.

שפת אמת, בראשית, ויגש י״א:ד׳

רק די"ל שידע יהודה כיון שנתערב על בנימין סימן הוא שבידו להביאו לאביו בודאי. וכמו כן ערבות של ישראל שקיבלו עליהם התורה יש להתחזק בה' ולהאמין כי בודאי יהי' השי"ת בעזרו לגמור אשר קיבל עליו. כענין שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך וכמו כן כל בנ"י ערבים זה לזה ובכח הערבות יכול כ"א להיות עוזר לחבירו ...

...כי ערבות הוא לשון תערובות שיש שייכות להערב בזה העסק כנ"ל:

Sefat Emet, Genesis, Vayigash 11:4

...

“Most people do not really want freedom, because freedom involves responsibility, and most people are frightened of responsibility.”
― Sigmund Freud, Civilization and Its Discontents