Parashat Terumah 5784 / פָּרָשַׁת תְּרוּמָה 17 February 2024 / 8 Adar I 5784 Torah Portion: Exodus 25:1-27:19 Haftarah: I Kings 5:26-6:13

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה
אֱלהֵינוּ מֶלֶך–הָעולָם

אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְותָיו
וְצִוָּנוּ
לַעֲסק בְּדִבְרֵי-תורָה.

Barukh atah Adonai Eloheinu melekh ha’olam asher kid’shanu b’mitzvotav v’tzivanu la’asok b’divrei torah.


Blessed are You, Lord our God, Ruler of the Universe, who has sanctified us with commandments, and commanded us to study words of Torah.



This is a "text week." We'll reading through the Torah text, with a couple of digressions suggested by particular verses.

We'll be using the Koren Jerusalem Bible today. Koren is a publishing house. Koren's big contribution was the typesetting of the Hebrew text in a uniform way. Koren has issued many different English translations over the years. Sefaria doesn't make clear which translation they are using, but it is not one currently being published.



Give from your heart's prompt
I will accept your offering
A gift of gratitude

וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כׇּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃

And the Lord spoke to Moshe, saying, Speak to the children of Yisra᾽el that they bring me an offering: of every man whose heart prompts him to give you shall take my offering.

The Hebrew is unambiguous, and the translation is literal. But if an almighty deity said, "Oh, whatever you feel like chipping in is fine," would you feel obligated?


וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃ וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים׃ וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאׇדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים׃ שֶׁ֖מֶן לַמָּאֹ֑ר בְּשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃ אַבְנֵי־שֹׁ֕הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפֹ֖ד וְלַחֹֽשֶׁן׃

And this is the offering which you shall take of them; gold, and silver, and brass, and blue, and purple, and scarlet, and fine linen, and goats’ hair, and rams’ skins dyed red, and taĥash skins, and shittim wood, oil for the light, spices for the anointing oil, and for the sweet incense, shoham stones, and stones to be set in the efod, and in the breastplate.

These verses gave rise to much discussion about the nature of charity.

Or HaChaim found three degrees of gifts.

עוד נראה בדקדוק אומרו ג' ריבויים אלו מאת כל איש שלא היה לו לומר אלא מאשר ידבנו וגו', ואולי שנתכוין הכתוב לרבות ג' פרטים שישנם בהדרגה משונה בדין הצדקות מכל ישראל והם היתומים והנשים והשוע, היתומים כמו שאמרו במסכת בבא בתרא (ח'.) אין פוסקים צדקה על היתומים ואם לעשות להם שם מותר, הנשים כמו שאמרו בסוף מסכת בבא (קי"ט) שאין לוקחים מהנשים אלא דבר מועט, ואמרו עוד שם כי מועט ומרובה הוא לפי ערך מה שהם הנשים וכמעשה רבינא שלקח שרשרות זהב מהם ואמר כי בערך בני מחוזא דבר מועט הוא, שוע כמו שאמרו בבבא בתרא (שם) שאסור לגבאי צדקה לתובעו ולגבות ממנו וכו' וכמעשה הובא שם (תענית כ"ד.) עוד שהיו נשמטים הגבאים מהתראות לפניו לבל יהיה מצר לעצמו ויתן מה שאין בו כח ליתן. והנה בנדבת המשכן אמר ה' למשה שיקח מהג' הנזכרים, והוא מה שריבה בג' הריבויים יתומים נשים שוע, את לרבות הנשים, כל לרבות היתומים, איש אשר ידבנו לבו זה שוע כמשמעו שמשלשתם יקח אפילו דבר גדול:

Written by Rabbi Hayyim ben Moshe ibn Attar (1696-1743), Or HaChaim is a classical commentary on the Chumash. Rabbi Hayyim was a Moroccan Kabbalist and Talmudist which is reflected in his commentary. Composed: Sale, Morrocco; Livorno (c.1718 – c.1742 CE)

A careful reading of the text will reveal that we have three expressions indicating three degrees of gifts. The Torah did not need to write מאת כל איש, as it would have sufficed to write מאשר ידבנו, "from anyone willing to donate." Perhaps all these nuances describe the three levels of charitable gifts that are commonly given by Israelites. They are: 1) gifts by the orphans; 2) gifts by women, and 3) gifts by people who are extremely affluent (or extremely poor). We are told in Baba Batra 8 that one does not obligate orphans to give charity even if the money is intended to free Jewish captives. If, however, such contributions by orphans will enhance their standing in the community, it is permitted to collect from them. We are taught in Baba Kama 119 that women are assessed only a nominal amount when charity is collected. The Talmud defines "nominal amount" in accordance with the economic standing of the women in question. Ravina is reported to have accepted golden chains from women in his town as a contribution. His rationale was that the women in Mechuzza (his town) could well afford it, that such a contribution was really something minor as far as they were concerned. As far as the extremely affluent, the third category mentioned is concerned, the Talmud in Baba Batra 8 forbids that such people be assessed a contribution. We read in Taanit 24 that the charity collectors were careful to keep out of sight of destitute people so as not to embarass them into contributing something they could not afford to give away. In our פרשה the Torah alludes to these three categories of people when it uses excess verbiage in describing the donations for the building of the Tabernacle.

Levi Yitzchak of Berditchev had a more complicated interpretation. He found here an instruction about gifts of thought and gifts of deeds.

ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת (שמות כ, הב-ג). דהנה כל האדם מחויב לעבוד את הבורא ברוך הוא במעשה ובמחשבה שעל ידי הכוונה והמחשבה קדושה אזי בזה מקים לשכינתא מעפרא והמעשה הוא בכדי שיתרומם האדם ולהטיב לעצמו. ובזה מיושב הכתוב כל איש אשר ידבנו לבו, דהוא מרומז על המחשבה על ידי זה תקחו את תרומתי, רצה לומר שבזה יתרומם השכינה כביכו"ל. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, רצה לומר זה התרוממות אשר האדם לוקח לעצמו זה הוא בא על ידי המעשה דהוא זהב וכסף ונחושת, רצה לומר על ידי העובדא ודו"ק:

One of the chasidic classics, reputedly endowed with special sanctity due to the famous righteousness of the author.

Composed: Berdychiv, Ukraine (c.1772 – c.1798 CE)

Exodus 25,2. “and they shall take for Me a contribution, ‎each person according to how his heart moves him. And these ‎are the contributions you are to accept from them: gold, ‎silver and copper.” As we explained earlier, every person ‎serving the Lord, must do so also by something tangible in ‎addition to the lofty thoughts that he entertains while doing so. ‎The holy thoughts and intention of each man are considered as if man helps the Presence of the ‎Lord to arise from the dust on earth [where it appears to ‎have been buried. Ed.]., and the tangible acts are made to benefit to the man himself.
When keeping this in mind we ‎can answer the enigma posed by the words ‎כל איש אשר ידבנו לבו‎, ‎‎“each person according to how his heart moves him.” These ‎words form the link between the generous thought and the ‎generous deed. By making a voluntary contribution, i.e. the size ‎of the contribution is completely voluntary, it is not a tax as the ‎half shekel in Exodus 30,13, the Presence of G’d on earth will ‎become so much more manifest.


The words: ‎וזאת התרומה‎, may be understood as if the Torah ‎had written: ‎וזאת ההתרוממות‎, “and this will constitute the ‎‎“exaltation, elevation.” The examples of the materials that were ‎to be denoted are symbolic of how lofty and generous thoughts ‎are to be translated into “lofty” and generous deeds.‎


וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃
And let them make me a sanctuary; that I may dwell among them.

Why does God need a sanctuary to dwell in?


Why do they build for Me a house of prayer
When I am everywhere and nowhere bound?
Why do they think that I will favor there
The offerings that they lay upon the ground?

Am I not Lord of all the heaven and earth
And all that lies between the sky and sea?
What need have I of any mortal's worth
Or any work that they may do for Me?

The purpose of the sanctuary lies
Not in the outward form or shape or size
But in the inward spirit and intent

For they shall make for Me a place of grace
Not for My sake, but for their own, to trace
The path that leads them to their true content.

כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: (שמות כה,ח) "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ירמיה כג,כד) "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא"? הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ"? שֶׁתְּקַבֵּל שָׁכָר.

An early third-century midrashic collection from the land of Israel from the school of Rabbi Yishmael.

Similarly, (Exodus 25:8) "and they shall make for Me a sanctuary, etc." What is the intent of this? Is it not written (Jeremiah 23:24) "Do I not fill heaven and earth?" What, then, is the intent of "And they shall make for Me a sanctuary"? For the sake of receiving reward for making it.



Ark of the Covenant

כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כׇּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ׃ {ס} וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אׇרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רׇחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃ וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ תְּצַפֶּ֑נּוּ וְעָשִׂ֧יתָ עָלָ֛יו זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃ וְיָצַ֣קְתָּ לּ֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וְנָ֣תַתָּ֔ה עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃ וְעָשִׂ֥יתָ בַדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב׃ וְהֵֽבֵאתָ֤ אֶת־הַבַּדִּים֙ בַּטַּבָּעֹ֔ת עַ֖ל צַלְעֹ֣ת הָאָרֹ֑ן לָשֵׂ֥את אֶת־הָאָרֹ֖ן בָּהֶֽם׃ בְּטַבְּעֹת֙ הָאָרֹ֔ן יִהְי֖וּ הַבַּדִּ֑ים לֹ֥א יָסֻ֖רוּ מִמֶּֽנּוּ׃ וְנָתַתָּ֖ אֶל־הָאָרֹ֑ן אֵ֚ת הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃ וְעָשִׂ֥יתָ כַפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֙צִי֙ אׇרְכָּ֔הּ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רׇחְבָּֽהּ׃ וְעָשִׂ֛יתָ שְׁנַ֥יִם כְּרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃ וַ֠עֲשֵׂ֠ה כְּר֨וּב אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־הַכַּפֹּ֛רֶת תַּעֲשׂ֥וּ אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים עַל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָֽיו׃ וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶ֨ל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃ וְנָתַתָּ֧ אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת עַל־הָאָרֹ֖ן מִלְמָ֑עְלָה וְאֶל־הָ֣אָרֹ֔ן תִּתֵּן֙ אֶת־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃

According to all that I show thee, the pattern of the tabernacle, and the pattern of all its vessels, even so shall you make it. And they shall make an ark of shittim wood: two cubits and a half shall be its length, and a cubit and a half its breadth, and a cubit and a half its height. And thou shalt overlay it with pure gold, inside and outside shalt thou overlay it, and shalt make upon it a rim of gold round about. And thou shalt cast four rings of gold for it, and put them in its four corners, and two rings shall be on the one side of it, and two rings on the other side of it. And thou shalt make poles of shittim wood, and overlay them with gold. And thou shalt put the poles into the rings on the sides of the ark, that the ark may be carried therewith. The poles shall be in the rings of the ark: they shall not be taken from it. And thou shalt put into the ark the Testimony which I shall give thee. And thou shalt make a covering of pure gold: two cubits and a half shall be its length, and a cubit and a half its breadth. And thou shalt make two keruvim of gold, of beaten work shalt thou make them, at the two ends of the covering. And make one keruv on the one end, and the other keruv on the other end: of the covering shall you make the keruvim on the two ends of it. And the keruvim shall stretch out their wings on high, overspreading the covering with their wings, and their faces shall look one to another; toward the covering shall the faces of the keruvim be. And thou shalt put the covering above, upon the ark; and in the ark thou shalt put the Testimony that I shall give thee.


וְנוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֮ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפֹּ֗רֶת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת אֵ֣ת כׇּל־אֲשֶׁ֧ר אֲצַוֶּ֛ה אוֹתְךָ֖ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
And there I will meet with thee, and I will speak with thee from above the covering, from between the two keruvim which are upon the ark of the Testimony, of all things which I will give thee in commandment to the children of Yisra᾽el.

Why did God chose a particular locus? Isn't He everywhere?

רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר: שְׁלֹשָה דְּבָרִים שָׁמַע מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה וְנִבְהַל וְנִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, אָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ (מלכים א ח, כז). אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: לֹא כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה סָבוּר, אֶלָּא עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ בַּצָּפוֹן, וְעֶשְׂרִים בַּדָּרוֹם, וּשְׁמוֹנָה בַּמַּעֲרָב, וּשְׁמוֹנָה בַּמִּזְרָח, וַאֲצַמְצֵם שְׁכִינָה שֶׁלִּי וְאֶשְׁכֹּן בֵּינֵיהֶם, וּכְתִיב: וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי (שמות כה, כב).

Midrash Tanchuma is a midrash on the five books of the Torah, structured as sermons on the opening verses of each paragraph in the Torah. Named for the talmudic sage Rabbi Tanchuma, the dating and composition history of the Tanchuma are matters of scholarly debate. Composed: Talmudic Babylon/Italy/Israel (c.500 – c.800 CE)

R. Judah the son of Simon stated: Moses heard three things from the lips of the Mighty One that confused and startled him. When the Holy One, blessed be He, said to him: Let them make Me a Sanctuary, that I may dwell among them (Exod. 25:8), he replied: Master of the Universe, the heavens and the heavens of the heavens cannot contain Thee. He responded: Moses, it is not as you think. Erect twenty boards on the northern side and twenty boards on the southern side and eight on the eastern side and eight on the western side, and I will compress My Shekhinah and dwell within them; as it is written: And there I will meet with thee, and I will speak with thee (ibid., v. 22).

[The Shekhinah is the presence of God. It is a rabbinical term not found in the Torah.]

If God has compressed His Shekhinah so that it dwelt within the Sanctuary. how did it also dwell between the Cherubim? Here's a Rabbinical approach to such apparent contradictions:

ובבא משה אל אהל מועד למה נאמר לפי שהוא אומר וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר שומע אני מאהל מועד ממש, ת"ל (שם כה) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת. אי אפשר לומר מאהל מועד שכבר נאמר מעל הכפורת ואי אפשר מעל הכפורת שכבר נאמר מאהל מועד, כיצד יתקימו שני כתובים. זו מדה בתורה, שני כתובים זה כנגד זה והרי הם סותרים זה את זה, יתקימו במקומם עד שיבא כתוב אחר ויכריע ביניהם. (ומה ת"ל) ובבא משה אל אהל מועד מגיד הכתוב שהיה משה נכנס ועומד באהל מועד והקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים. [לדבר אתו] ר' יהודה בן בתירא אומר הרי שלשה עשר מיעוטים מיעט אהרן מכל דברות שבתורה [א] ובבא משה ש אהל מועד לדבר אתו [ב] וישמע את הקול מדבר אליו [ג] וידבר אליו [ד] ונועדתי לך שם ודברתי אתך [ה] [אשר אועד לך] [ו] אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם [ז] [כאשר צוה ה' אל משה] [ח] ביום צותו [ט] [אשר צוה ה' את משה] (את אשר יצוה את כל אשר אצוה אליך) [כאשר דבר ה' ביד משה לו]. ואחת במצרים [ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים] ואחת בסיני [ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני] ואחת באהל מועד [ויקרא אל משה וידבר אליו. הרי י"ג מעוטים מיעט אהרן מכולם.]:

Sifrei Bamidbar is a halakhic (legal) midrash on the Book of Numbers, starting from its 5th chapter. It incorporates much aggadic (narrative) material as well. Composed: Talmudic Israel/Babylon (200 CE)

(Bamidbar 7:89) "And when Moses came to the tent of meeting": (Why is this mentioned? We already know that the L-rd spoke to him from the tent of meeting.) From (Vayikra 1:1) "and the L-rd spoke to him from the tent of meeting," I understand directly from the tent of meeting. It is, therefore, written (Shemot 25:22) "And I will be appointed for you (to speak to you) there, and I will speak to you from above the kaporeth (the ark cover)." It is impossible to say from the tent of meeting, for it is already written "from above the kaporeth," and it is impossible to say "from above the kaporeth," for it is already written "from the tent of meeting." How, then, are these two verses to be reconciled? This is a rule in the Torah: Two verses which contradict each other are to "remain in their place" until a third verse comes and reconciles them, (the third verse, in this instance, being) "And when Moses came to the tent of meeting." Scripture hereby tells us that Moses would enter and stand in the tent of meeting, and the Voice would descend from the heaven of heavens to between the two cherubs (on the ark cover) and he would hear the Voice speaking to him from within.



Most of the portion from this point on consists of the blueprints and decorating instructions for the Tabernacle.

וְעָשִׂ֥יתָ שֻׁלְחָ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֤יִם אׇרְכּוֹ֙ וְאַמָּ֣ה רׇחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃ וְצִפִּיתָ֥ אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃ וְעָשִׂ֨יתָ לּ֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב וְעָשִׂ֧יתָ זֵר־זָהָ֛ב לְמִסְגַּרְתּ֖וֹ סָבִֽיב׃ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ אַרְבַּ֖ע טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֙ אֶת־הַטַּבָּעֹ֔ת עַ֚ל אַרְבַּ֣ע הַפֵּאֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר לְאַרְבַּ֥ע רַגְלָֽיו׃ לְעֻמַּת֙ הַמִּסְגֶּ֔רֶת תִּהְיֶ֖יןָ הַטַּבָּעֹ֑ת לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֖את אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃ וְעָשִׂ֤יתָ אֶת־הַבַּדִּים֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָ֑ב וְנִשָּׂא־בָ֖ם אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃ וְעָשִׂ֨יתָ קְּעָרֹתָ֜יו וְכַפֹּתָ֗יו וּקְשׂוֹתָיו֙ וּמְנַקִּיֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר יֻסַּ֖ךְ בָּהֵ֑ן זָהָ֥ב טָה֖וֹר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃
Thou shalt also make a table of shittim wood: two cubits shall be its length, and a cubit its breadth, and a cubit and a half its height. And thou shalt overlay it with pure gold, and make for it a rim of gold round about. And thou shalt make for it a border of a handbreadth round about, and thou shalt make a golden crown for its border round about. And thou shalt make for it four rings of gold, and put the rings in the four corners that are on its four legs. Over against the border shall the rings be for places of the poles to bear the table. And thou shalt make the poles of shittim wood, and overlay them with gold, and they shall be for carrying the table. And thou shalt make its dishes, and its spoons, and its jars, and its bowls, used for pouring out: of pure gold shalt thou make them.
וְנָתַתָּ֧ עַֽל־הַשֻּׁלְחָ֛ן לֶ֥חֶם פָּנִ֖ים לְפָנַ֥י תָּמִֽיד׃ {פ}
And thou shalt set upon the table showbread before me always.

There are some bits scattered throughout that aren't as self-explanatory.

What is the bread of display (show-bread), and what is its purpose? I doubt any of us has lost sleep over this.

But much ink was spilled over this seemingly simple thing. Interpretations ranged from the straightforward to the abstract. The sages even argued about the shape of the loaves.

לחם פנים שיש לו פנים רואים לכאן ולכאן לצדי הבית מזה ומזה ונותן ארכו לרחבו של שולחן וכותליו זקופין כנגד שפת השלחן, לשון רש"י. (רש"י על שמות כ״ה:כ״ט) ולשון המשנה (במנחות צו.) בן זומא אומר לחם פנים, שהיו לו פנים. אבל כל זה יהיה לדברי האומר (שם צד:) כיצד עושין אותו כמין תיבה פרוצה, אבל לדברי האומר (שם) כמין ספינה רוקדת, אינו כן. ור"א אמר (אבן עזרא על שמות כ״ה:ל׳) שנקרא לחם פנים בעבור לפני תמיד: ועל דרך האמת כי תבין מלת לפני (כאן), תבין שמו וסודו, כי בעבור היותו כן היה מונח בצפון, כי ברכת ה' היא תעשיר (משלי י כב), כענין שנאמר (שמות כ׳:כ״א) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך וכבר רמזתי בו (שם ג): חכמת המנורה בגביעיה וכפתוריה ופרחיה מאין תמצא, ונעלמה מאד (ע"פ איוב כח כ-כא), אבל היותה מקשה בששה קנים יוצאין מן השביעי ועליהם נר אלהים, ומאירים כלם אל עבר פניה (שמות כ״ה:ל״ז), כל זה תוכל להבין מדברינו שכתבנו במקום אחר וזה מאמרם (במנחות כט.) שנתקשה משה במנורה:

Commentary by Rabbi Moses ben Nahman (1194–1270), commonly known as the Ramban. The Ramban lived in Spain until his move to Jerusalem toward the end of his life. Composed: Middle-Age Spain (c.1246 – c.1286 CE)

LECHEM PANIM’ (SHOWBREAD). “It is called lechem panim [which literally means ‘bread of faces’] because it had ‘faces’ [surfaces] looking in both directions towards the sides of the House [Tabernacle or Sanctuary]. The loaf was set lengthwise across the breadth of the table with its sides standing up exactly in a line with the edge of the table.” This is the language of Rashi. This conforms with the language of the Mishnah: “Ben Zoma says: lechem panim — [it is so called] because it is to have surfaces” [looking in both directions]. But all this is in accordance with the opinion of the Sage who says: “How did they make the showbread? Like a case broken open.” But according to the Sage who says that it was shaped “like a rocking boat,” then it could not have been [called lechem panim because of the parallel surfaces looking in both directions, as it had none]! And Rabbi Abraham ibn Ezra wrote that it is called lechem panim because it is before Me always.


By way of the Truth, [the mystic lore of the Cabala], when you will understand the word l’phanai (before Me) you will understand its name [i.e., why it is called “the bread of panim”] and its secret, for because of that [the table] was placed on the north side [of the Tabernacle], seeing that the blessing of the Eternal maketh rich, similar to what is said, in every place where I cause My name to be mentioned I will come unto thee and bless thee. I have already alluded to this.

ואמר (שמות כה, ל) לחם הפנים לפני תמיד. רומז להלחם שמאכיל לעניים יתן בסבר פנים יפות באהבה ובחיבה ודרך כבוד, ויזכור בהש"י שהוא נותן לחם לכל בשר ונותן בפנים יפות:

Written by Rabbi Isaiah HaLevi Horovitz, Shenei Luchot HaBerit (Shelah) is a 17th-century encyclopedic compilation of ethics, mysticism, and law. Composed: Ottoman Palestine (c.1611 – c.1631 CE)

When the Torah stipulates that the showbreads are to be on this Table on a constant basis (25,30), this is an allusion to the requirement to feed the needy at all times in a generous and friendly manner. Such hospitality must also bear in mind the dignity of the recipient. One should always remember that G–d provides food for all His creatures in a friendly spirit.

[זה דבר] (שם שם ב), צפה הקב"ה שבית המקדש עתיד ליחרב, ואמר הקב"ה כל זמן שבית המקדש קיים ואתם מקריבין קרבנות לתוכו מתכפר עליכם, אין בית המקדש קיים במה מתכפר עליכם, התעסקו בדברי תורה, שהן משולין בקרבנות והן מכפרין עליכם, שנאמר זה הדבר, וכן הנביא אומר קחו עמכם דברים (הושע יד ג). בכל הקרבנות נמשלו דברי תורה, מקריבין יין נסך על גבי המזבח, שנאמר ויין לנסך רביעית ההין (במדבר טו ה), ונמשלה תורה ביין, שנאמר ושתו ביין מסכתי (משליט ה), (ונמשלה תורה בלם, שנאמר) [מקריבין לחם על גבי המזבח, שנאמר את קרבני לחמי לאשי (במדבר טו ה), ונמשלה תורה ביין, שנאמר ושתו ביין מסכתי (משלי ט ה), (ונמשלה תורה לחם, שנאמר) [מקריבין לחם על גבי המזבח, שנאמר את קרבני לחמי לאשי (במדבר כח ב), וכה"א] ונתת על השלחן לחם [פנים לפני תמיד] (שמות כה ל), ותורה נמשלה בלחם, שנאמר לכו לחמו בלחמי (משלי ט ה). מקריבין שמן על גבי המזבח, שנאמר סולת בלולה בשמן (ויקרא ב ה), ונמשלה תורה בשמן, שנאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך (לא) [אל] יחסר (קהלת ט ח).

“Tanchuma Buber” refers to a version of Midrash Tanchuma published by Solomon Buber in 1885, based primarily on a manuscript that he discovered. Composed: Talmudic Israel/Babylon (c.150 – c.750 CE)

[(Lev. 17:2:) THIS IS THE THING.] The Holy One foresaw that the Temple was going to be destroyed; so the Holy One said: As long as the Temple exists, you shall sacrifice within it, < and > there will be atonement for you; but when the Temple does not exist, how will there be atonement for you? Occupy yourselves with the words of Torah, because they are comparable with offerings, and they will atone for you. Thus it is stated (ibid.): THIS IS THE THING (literally:WORD). So also the prophet says (in Hos. 14:3 [2]): TAKE YOUR WORDS WITH YOU, < AND RETURN UNTO THE LORD…; LET US RENDER AS BULLOCKS THE OFFERING OF OUR LIPS >. The words of Torah resemble all the offerings. …

{And Torah resembles bread, as stated} [One offers bread upon the altar, as stated (in Numb. 28:2): MY OFFERING, MY BREAD FOR MY FIRE OFFERING; and so it says] (in Exod. 25:30): AND YOU SHALL SET THE [SHOW] BREAD UPON THE TABLE [BEFORE ME ALWAYS]; and Torah resembles bread, as stated (in Prov. 9:5, where Wisdom says): COME AND EAT OF MY BREAD.

To make things even more confusing, Leviticus says that the priests ate the bread.

וְלָקַחְתָּ֣ סֹ֔לֶת וְאָפִיתָ֣ אֹתָ֔הּ שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה חַלּ֑וֹת שְׁנֵי֙ עֶשְׂרֹנִ֔ים יִהְיֶ֖ה הַֽחַלָּ֥ה הָאֶחָֽת׃ וְשַׂמְתָּ֥ אוֹתָ֛ם שְׁתַּ֥יִם מַֽעֲרָכ֖וֹת שֵׁ֣שׁ הַֽמַּעֲרָ֑כֶת עַ֛ל הַשֻּׁלְחָ֥ן הַטָּהֹ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃ וְנָתַתָּ֥ עַל־הַֽמַּעֲרֶ֖כֶת לְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה וְהָיְתָ֤ה לַלֶּ֙חֶם֙ לְאַזְכָּרָ֔ה אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָֽה׃ בְּי֨וֹם הַשַּׁבָּ֜ת בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֗ת יַֽעַרְכֶ֛נּוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה תָּמִ֑יד מֵאֵ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃ וְהָֽיְתָה֙ לְאַהֲרֹ֣ן וּלְבָנָ֔יו וַאֲכָלֻ֖הוּ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֑שׁ כִּ֡י קֹ֩דֶשׁ֩ קׇֽדָשִׁ֨ים ה֥וּא ל֛וֹ מֵאִשֵּׁ֥י יְהֹוָ֖ה חׇק־עוֹלָֽם׃ {ס}
And thou shalt take fine flour, and bake of it twelve cakes: two tenth measures shall be in one cake. And thou shalt set them in two rows, six on a row, upon the pure table before the Lord. And thou shalt put pure frankincense upon each row, that it may be on the bread for a memorial, an offering made by fire to the Lord. Every sabbath he shall set it in order before the Lord continually, an everlasting covenant from the children of Yisra᾽el. And it shall be Aharon’s and his sons’; and they shall eat it in the holy place: for it is most holy to him of the offerings of the Lord made by fire by a perpetual due.

And guess what—the rabbis argued about how, exactly, the bread was to be eaten. We'll leave that to another day.



The Lampstand

וְעָשִׂ֥יתָ מְנֹרַ֖ת זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה תֵּעָשֶׂ֤ה הַמְּנוֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃ וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ שְׁלֹשָׁ֣ה ׀ קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָאֶחָ֔ד וּשְׁלֹשָׁה֙ קְנֵ֣י מְנֹרָ֔ה מִצִּדָּ֖הּ הַשֵּׁנִֽי׃ שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִ֠ים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים בַּקָּנֶ֣ה הָאֶחָד֮ כַּפְתֹּ֣ר וָפֶ֒רַח֒ וּשְׁלֹשָׁ֣ה גְבִעִ֗ים מְשֻׁקָּדִ֛ים בַּקָּנֶ֥ה הָאֶחָ֖ד כַּפְתֹּ֣ר וָפָ֑רַח כֵּ֚ן לְשֵׁ֣שֶׁת הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃ וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשֻׁ֨קָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיהָ׃ וְכַפְתֹּ֡ר תַּ֩חַת֩ שְׁנֵ֨י הַקָּנִ֜ים מִמֶּ֗נָּה וְכַפְתֹּר֙ תַּ֣חַת שְׁנֵ֤י הַקָּנִים֙ מִמֶּ֔נָּה וְכַפְתֹּ֕ר תַּחַת־שְׁנֵ֥י הַקָּנִ֖ים מִמֶּ֑נָּה לְשֵׁ֙שֶׁת֙ הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃ כַּפְתֹּרֵיהֶ֥ם וּקְנֹתָ֖ם מִמֶּ֣נָּה יִהְי֑וּ כֻּלָּ֛הּ מִקְשָׁ֥ה אַחַ֖ת זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃ וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וְהֶֽעֱלָה֙ אֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְהֵאִ֖יר עַל־עֵ֥בֶר פָּנֶֽיהָ׃ וּמַלְקָחֶ֥יהָ וּמַחְתֹּתֶ֖יהָ זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃ כִּכָּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר יַעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑הּ אֵ֥ת כׇּל־הַכֵּלִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ וּרְאֵ֖ה וַעֲשֵׂ֑ה בְּתַ֨בְנִיתָ֔ם אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה מׇרְאֶ֖ה בָּהָֽר׃ {ס}
And thou shalt make a candlestick of pure gold: of beaten work shall the candlestick be made: its shaft, and its branches, its bowls, its bulbs, and its flowers, shall be of the same. And six branches shall come out of its sides; three branches of the candlestick out of the one side, and three branches of the candlestick out of the other side: three cups made like almonds, with a bulb and a flower in one branch; and three cups made like almonds in the other branch, with a bulb and a flower: so in the six branches that come out of the candlestick. And in the candlestick shall be four bowls made like almonds, with their bulbs and flowers. And there shall be a bulb under two branches of the same piece, and a bulb under two branches of the same piece, and a bulb under two branches of the same piece, according to the six branches that proceed out of the candlestick. Their bulbs and their branches shall be made of the same piece: all shall be one beaten work of pure gold. And thou shalt make its seven lamps: and they shall light its lamps, that they may give light over against it. And its tongs, and its ashpans, shall be of pure gold. Of a talent of pure gold shall he make it, with all these vessels. And look that thou make them after their pattern, which was shown thee in the mountain.

If you find it hard to visualize the menorah, you're in good company.

קַח אֶת הַלְוִיִּם. הֲלָכָה, כַּמָּה נִימִין הָיוּ בַּכִּנּוֹר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם מְנַגְנִים בּוֹ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה שֶׁבַע נִימִין הָיוּ בַּכִּנּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, יא): שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת, אַל תְּהִי קוֹרֵא שׂבַע, אֶלָּא שֶׁבַע שְׂמָחוֹת. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קיט, קסד): שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. וְלִימוֹת הַמָּשִׁיחַ נַעֲשֵׂית שְׁמוֹנֶה, שֶׁכֵּן דָּוִד אוֹמֵר בְּנִגּוּן (תהלים ו, א): לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית. וְלֶעָתִיד לָבוֹא נַעֲשֵׂית עֶשֶׂר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמד, ט): אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָךְ בְּנֵבֶל עָשׂוֹר. וּמִי הִתְקִין לָהֶם, שְׁמוּאֵל וְדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ט, כב): הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם. וְהֵם הֶעֱמִידוּ חֲלוּקֵי הַשִּׁיר, וְהָיוּ הַלְוִיִּם עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן וּמְזַמְּרִים לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, רְאֵה חִבָּה שֶׁחִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַלְוִיִּם, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הַרְבֵּה הַלְוִיִּם חֲבִיבִין לְפָנַי, קַח אוֹתָם לִשְׁמִי לִשְׂרָרָה, מִנַּיִן מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן קַח אֶת הַלְוִיִּם.

Bamidbar Rabbah is an eleventh-century midrash on the book of Numbers.

Rabbi Levi son of Rabbi says: A pure Menorah came down from heaven, as The Holy One Who is Blessed said to Moshe "You will make a Menorah of pure gold [alt: a pure Menorah of gold]" (Shmot 25:31) [Moshe] responded: how will we make it? [God] responded "It will be made of hammered work [mikshah]" (Shmot 25:31). Nevertheless, Moshe struggled [nitkasha] and went down and forgot its manner of work. He went up and said: My Master, how will we make it? [God] said "It will be made of hammered work." Nevertheless, Moshe struggled and went down and forgot. He went up and said: My Master, I forgot it. [God] showed Moshe and Moshe still struggled. [God] said to him: "See and do" (Shmot 25:40), and took a Menorah of fire and showed him how it was made. Nevertheless, it was a struggle for Moshe. The Holy One Who is Blessed said to him: Go to Betzalel, and he will make it. [Moshe] told Betzalel and he immediately made it. He was amazed and said: For me, how many times did the Holy One Who is Blessed show me and I struggled to make it, but for you, who never saw it, you make it from your thoughts! Betzalel, you were standing in the shadow of God [b'tzel el] when the Holy One Who is Blessed showed me how to make it.



The Design of the Tent

וְאֶת־הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מׇשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃ אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכׇל־הַיְרִיעֹֽת׃ חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֗ת תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃ וְעָשִׂ֜יתָ לֻֽלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וְכֵ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֮ בַּיְרִיעָ֣ה הָאֶחָת֒ וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת תַּעֲשֶׂה֙ בִּקְצֵ֣ה הַיְרִיעָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בַּמַּחְבֶּ֣רֶת הַשֵּׁנִ֑ית מַקְבִּילֹת֙ הַלֻּ֣לָאֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃ וְעָשִׂ֕יתָ חֲמִשִּׁ֖ים קַרְסֵ֣י זָהָ֑ב וְחִבַּרְתָּ֨ אֶת־הַיְרִיעֹ֜ת אִשָּׁ֤ה אֶל־אֲחֹתָהּ֙ בַּקְּרָסִ֔ים וְהָיָ֥ה הַמִּשְׁכָּ֖ן אֶחָֽד׃ וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים לְאֹ֖הֶל עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַשְׁתֵּי־עֶשְׂרֵ֥ה יְרִיעֹ֖ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃ אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְעַשְׁתֵּ֥י עֶשְׂרֵ֖ה יְרִיעֹֽת׃ וְחִבַּרְתָּ֞ אֶת־חֲמֵ֤שׁ הַיְרִיעֹת֙ לְבָ֔ד וְאֶת־שֵׁ֥שׁ הַיְרִיעֹ֖ת לְבָ֑ד וְכָפַלְתָּ֙ אֶת־הַיְרִיעָ֣ה הַשִּׁשִּׁ֔ית אֶל־מ֖וּל פְּנֵ֥י הָאֹֽהֶל׃ וְעָשִׂ֜יתָ חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָֽאֶחָ֔ת הַקִּיצֹנָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וַחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֚ל שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַחֹבֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ וְעָשִׂ֛יתָ קַרְסֵ֥י נְחֹ֖שֶׁת חֲמִשִּׁ֑ים וְהֵבֵאתָ֤ אֶת־הַקְּרָסִים֙ בַּלֻּ֣לָאֹ֔ת וְחִבַּרְתָּ֥ אֶת־הָאֹ֖הֶל וְהָיָ֥ה אֶחָֽד׃ וְסֶ֙רַח֙ הָעֹדֵ֔ף בִּירִיעֹ֖ת הָאֹ֑הֶל חֲצִ֤י הַיְרִיעָה֙ הָעֹדֶ֔פֶת תִּסְרַ֕ח עַ֖ל אֲחֹרֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃ וְהָאַמָּ֨ה מִזֶּ֜ה וְהָאַמָּ֤ה מִזֶּה֙ בָּעֹדֵ֔ף בְּאֹ֖רֶךְ יְרִיעֹ֣ת הָאֹ֑הֶל יִהְיֶ֨ה סָר֜וּחַ עַל־צִדֵּ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה לְכַסֹּתֽוֹ׃ וְעָשִׂ֤יתָ מִכְסֶה֙ לָאֹ֔הֶל עֹרֹ֥ת אֵילִ֖ם מְאׇדָּמִ֑ים וּמִכְסֵ֛ה עֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים מִלְמָֽעְלָה׃ {פ}
וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדִֽים׃ עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י הָֽאַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃ שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁ֨לָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ כֵּ֣ן תַּעֲשֶׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃ וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קֶ֔רֶשׁ לִפְאַ֖ת נֶ֥גְבָּה תֵימָֽנָה׃ וְאַרְבָּעִים֙ אַדְנֵי־כֶ֔סֶף תַּעֲשֶׂ֕ה תַּ֖חַת עֶשְׂרִ֣ים הַקָּ֑רֶשׁ שְׁנֵ֨י אֲדָנִ֜ים תַּֽחַת־הַקֶּ֤רֶשׁ הָאֶחָד֙ לִשְׁתֵּ֣י יְדֹתָ֔יו וּשְׁנֵ֧י אֲדָנִ֛ים תַּֽחַת־הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָ֖ד לִשְׁתֵּ֥י יְדֹתָֽיו׃ וּלְצֶ֧לַע הַמִּשְׁכָּ֛ן הַשֵּׁנִ֖ית לִפְאַ֣ת צָפ֑וֹן עֶשְׂרִ֖ים קָֽרֶשׁ׃ וְאַרְבָּעִ֥ים אַדְנֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָֽאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃ וּֽלְיַרְכְּתֵ֥י הַמִּשְׁכָּ֖ן יָ֑מָּה תַּעֲשֶׂ֖ה שִׁשָּׁ֥ה קְרָשִֽׁים׃ וּשְׁנֵ֤י קְרָשִׁים֙ תַּעֲשֶׂ֔ה לִמְקֻצְעֹ֖ת הַמִּשְׁכָּ֑ן בַּיַּרְכָתָֽיִם׃ וְיִֽהְי֣וּ תֹֽאֲמִם֮ מִלְּמַ֒טָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִהְיֽוּ׃ וְהָיוּ֙ שְׁמֹנָ֣ה קְרָשִׁ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֲדָנִ֑ים שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֗ים תַּ֚חַת הַקֶּ֣רֶשׁ הָאֶחָ֔ד וּשְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃ וְעָשִׂ֥יתָ בְרִיחִ֖ם עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽד׃ וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֔ם לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הַשֵּׁנִ֑ית וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֗ם לְקַרְשֵׁי֙ צֶ֣לַע הַמִּשְׁכָּ֔ן לַיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה׃ וְהַבְּרִ֥יחַ הַתִּיכֹ֖ן בְּת֣וֹךְ הַקְּרָשִׁ֑ים מַבְרִ֕חַ מִן־הַקָּצֶ֖ה אֶל־הַקָּצֶֽה׃ וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים תְּצַפֶּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹֽתֵיהֶם֙ תַּעֲשֶׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וְצִפִּיתָ֥ אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב׃ וַהֲקֵמֹתָ֖ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הׇרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר׃ {ס} וְעָשִׂ֣יתָ פָרֹ֗כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מׇשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֛ב יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים׃ וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ עַל־אַרְבָּעָה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים מְצֻפִּ֣ים זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב עַל־אַרְבָּעָ֖ה אַדְנֵי־כָֽסֶף׃ וְנָתַתָּ֣ה אֶת־הַפָּרֹ֘כֶת֮ תַּ֣חַת הַקְּרָסִים֒ וְהֵבֵאתָ֥ שָׁ֙מָּה֙ מִבֵּ֣ית לַפָּרֹ֔כֶת אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרֹ֙כֶת֙ לָכֶ֔ם בֵּ֣ין הַקֹּ֔דֶשׁ וּבֵ֖ין קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃ וְנָתַתָּ֙ אֶת־הַכַּפֹּ֔רֶת עַ֖ל אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת בְּקֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃ וְשַׂמְתָּ֤ אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ מִח֣וּץ לַפָּרֹ֔כֶת וְאֶת־הַמְּנֹרָה֙ נֹ֣כַח הַשֻּׁלְחָ֔ן עַ֛ל צֶ֥לַע הַמִּשְׁכָּ֖ן תֵּימָ֑נָה וְהַ֨שֻּׁלְחָ֔ן תִּתֵּ֖ן עַל־צֶ֥לַע צָפֽוֹן׃ וְעָשִׂ֤יתָ מָסָךְ֙ לְפֶ֣תַח הָאֹ֔הֶל תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מׇשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽם׃ וְעָשִׂ֣יתָ לַמָּסָ֗ךְ חֲמִשָּׁה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֤ אֹתָם֙ זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וְיָצַקְתָּ֣ לָהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֖ה אַדְנֵ֥י נְחֹֽשֶׁת׃ {ס}
Moreover thou shalt make the tabernacle with ten curtains of fine twined linen, and blue, and purple, and scarlet: with keruvim of artistic work shalt thou make them. The length of one curtain shall be twenty eight cubits, and the breadth of one curtain four cubits: and the curtains shall be all of one measure. The five curtains shall be coupled together one to another; and the other five curtains shall be coupled one to another. And thou shalt make loops of blue upon the edge of the one curtain that is at the edge of the first coupling; and likewise shalt thou make in the uttermost edge of the curtain, that is outmost in the second coupling. Fifty loops shalt thou make in the one curtain, and fifty loops shalt thou make in the edge of the curtain that is in the second coupling; that the loops may take hold one of another. And thou shalt make fifty golden clasps, and couple the curtains together with the clasps: that the tabernacle may be one. And thou shalt make curtains of goats’ hair to be a covering upon the tabernacle: eleven curtains shalt thou make. The length of one curtain shall be thirty cubits, and the breadth of one curtain four cubits: and the eleven curtains shall be all of one measure. And thou shalt couple five curtains by themselves, and six curtains by themselves, and shalt double the sixth curtain in the forefront of the tabernacle. And thou shalt make fifty loops on the edge of the one curtain that is outmost in the coupling, and fifty loops in the edge of the curtain of the second coupling. And thou shalt make fifty clasps of brass, and put the clasps into the loops, and couple the tent together, that it may be one. And the remnant that remains of the curtains of the tent, the half curtain that remains, shall hang over the back of the tabernacle. And a cubit on the one side, and a cubit on the other side, of that which remains in the length of the curtains of the tent, shall hang over the sides of the tabernacle on this side and on that side, to cover it. And thou shalt make a covering for the Tent, of rams’ skins dyed red, and a covering above of taĥash skins. And thou shalt make boards for the tabernacle of shittim wood standing up. Ten cubits shall be the length of a board, and a cubit and a half shall be the breadth of one board. Two tenons shall there be in one board, connected one with the other: thus shalt thou make for all the boards of the tabernacle. And thou shalt make the boards for the tabernacle, twenty boards on the south side southward. And thou shalt make forty sockets of silver under the twenty boards; two sockets under one board for its two tenons, and two sockets under another board for its two tenons. And for the second side of the tabernacle on the north side there shall be twenty boards: and their forty sockets of silver: two sockets under one board, and two sockets under another board. And for the side of the tabernacle westward thou shalt make six boards. And two boards shalt thou make for the corners of the tabernacle in the west side. And they shall be coupled together beneath, and they shall be coupled together above the head of it unto one ring: thus shall it be for them both; they shall be for the two corners. And they shall be eight boards, and their sockets of silver, sixteen sockets; two sockets under one board, and two sockets under another board. And thou shalt make bars of shittim wood; five for the boards of the one side of the tabernacle, and five bars for the boards of the other side of the tabernacle, and five bars for the boards of the third side of the tabernacle, for the side westward. And the middle bar in the midst of the boards shall reach from end to end. And thou shalt overlay the boards with gold, and make their rings of gold as places for the bars: and thou shalt overlay the bars with gold. And thou shalt rear up the tabernacle according to its fashion which was shown thee in the mountain. And thou shalt make a veil of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen with keruvim shall it be made of artistic work: and thou shalt hang it upon four pillars of shittim wood overlaid with gold: their hooks shall be of gold, upon four sockets of silver. And thou shalt hang up the veil under the clasps, that thou mayst bring in there within the veil the ark of the Testimony: and the veil shall be for you as a division between the holy place and the most holy. And thou shalt put the covering upon the ark of the Testimony in the most holy place. And thou shalt set the table outside the veil, and the candlestick over against the table on the side of the tabernacle toward the south: and thou shalt put the table on the north side. And thou shalt make a screen for the door of the tent, of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen, the work of an embroiderer. And thou shalt make for the screen five pillars of shittim wood, and overlay them with gold, and their hooks shall be of gold: and thou shalt cast five sockets of brass for them.

The Tabernacle: Floor Plan

The Tabernacle: Artist's Rendering



The Altar for Sacrifices

וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חָמֵשׁ֩ אַמּ֨וֹת אֹ֜רֶךְ וְחָמֵ֧שׁ אַמּ֣וֹת רֹ֗חַב רָב֤וּעַ יִהְיֶה֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֹמָתֽוֹ׃ וְעָשִׂ֣יתָ קַרְנֹתָ֗יו עַ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנֹּתָ֔יו מִמֶּ֖נּוּ תִּהְיֶ֣יןָ קַרְנֹתָ֑יו וְצִפִּיתָ֥ אֹת֖וֹ נְחֹֽשֶׁת׃ וְעָשִׂ֤יתָ סִּֽירֹתָיו֙ לְדַשְּׁנ֔וֹ וְיָעָיו֙ וּמִזְרְקֹתָ֔יו וּמִזְלְגֹתָ֖יו וּמַחְתֹּתָ֑יו לְכׇל־כֵּלָ֖יו תַּעֲשֶׂ֥ה נְחֹֽשֶׁת׃ וְעָשִׂ֤יתָ לּוֹ֙ מִכְבָּ֔ר מַעֲשֵׂ֖ה רֶ֣שֶׁת נְחֹ֑שֶׁת וְעָשִׂ֣יתָ עַל־הָרֶ֗שֶׁת אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת נְחֹ֔שֶׁת עַ֖ל אַרְבַּ֥ע קְצוֹתָֽיו׃ וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ תַּ֛חַת כַּרְכֹּ֥ב הַמִּזְבֵּ֖חַ מִלְּמָ֑טָּה וְהָיְתָ֣ה הָרֶ֔שֶׁת עַ֖ד חֲצִ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃ וְעָשִׂ֤יתָ בַדִּים֙ לַמִּזְבֵּ֔חַ בַּדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם נְחֹֽשֶׁת׃ וְהוּבָ֥א אֶת־בַּדָּ֖יו בַּטַּבָּעֹ֑ת וְהָי֣וּ הַבַּדִּ֗ים עַל־שְׁתֵּ֛י צַלְעֹ֥ת הַמִּזְבֵּ֖חַ בִּשְׂאֵ֥ת אֹתֽוֹ׃ נְב֥וּב לֻחֹ֖ת תַּעֲשֶׂ֣ה אֹת֑וֹ כַּאֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֥ה אֹתְךָ֛ בָּהָ֖ר כֵּ֥ן יַעֲשֽׂוּ׃ {ס}
You shall make the altar of acacia wood, five cubits long and five cubits wide—the altar is to be square—and three cubits high. Make its horns on the four corners, the horns to be of one piece with it; and overlay it with copper. Make the pails for removing its ashes, as well as its scrapers, basins, flesh hooks, and fire pans—make all its utensils of copper. Make for it a grating of meshwork in copper; and on the mesh make four copper rings at its four corners. Set the mesh below, under the ledge of the altar, so that it extends to the middle of the altar. And make poles for the altar, poles of acacia wood, and overlay them with copper. The poles shall be inserted into the rings, so that the poles remain on the two sides of the altar when it is carried. Make it hollow, of boards. As you were shown on the mountain, so shall they be made.


And finally, there is a fence around the whole compound.

וְעָשִׂ֕יתָ אֵ֖ת חֲצַ֣ר הַמִּשְׁכָּ֑ן לִפְאַ֣ת נֶֽגֶב־תֵּ֠ימָ֠נָה קְלָעִ֨ים לֶחָצֵ֜ר שֵׁ֣שׁ מׇשְׁזָ֗ר מֵאָ֤ה בָֽאַמָּה֙ אֹ֔רֶךְ לַפֵּאָ֖ה הָאֶחָֽת׃ וְעַמֻּדָ֣יו עֶשְׂרִ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֥ם עֶשְׂרִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת וָוֵ֧י הָעַמֻּדִ֛ים וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף׃ וְכֵ֨ן לִפְאַ֤ת צָפוֹן֙ בָּאֹ֔רֶךְ קְלָעִ֖ים מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ וְעַמֻּדָ֣ו עֶשְׂרִ֗ים וְאַדְנֵיהֶ֤ם עֶשְׂרִים֙ נְחֹ֔שֶׁת וָוֵ֧י הָֽעַמֻּדִ֛ים וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף׃ וְרֹ֤חַב הֶֽחָצֵר֙ לִפְאַת־יָ֔ם קְלָעִ֖ים חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה עַמֻּדֵיהֶ֣ם עֲשָׂרָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם עֲשָׂרָֽה׃ וְרֹ֣חַב הֶֽחָצֵ֗ר לִפְאַ֛ת קֵ֥דְמָה מִזְרָ֖חָה חֲמִשִּׁ֥ים אַמָּֽה׃ וַחֲמֵ֨שׁ עֶשְׂרֵ֥ה אַמָּ֛ה קְלָעִ֖ים לַכָּתֵ֑ף עַמֻּדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה׃ וְלַכָּתֵף֙ הַשֵּׁנִ֔ית חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה קְלָעִ֑ים עַמֻּדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה׃ וּלְשַׁ֨עַר הֶֽחָצֵ֜ר מָסָ֣ךְ ׀ עֶשְׂרִ֣ים אַמָּ֗ה תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מׇשְׁזָ֖ר מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑ם עַמֻּֽדֵיהֶם֙ אַרְבָּעָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם אַרְבָּעָֽה׃ כׇּל־עַמּוּדֵ֨י הֶֽחָצֵ֤ר סָבִיב֙ מְחֻשָּׁקִ֣ים כֶּ֔סֶף וָוֵיהֶ֖ם כָּ֑סֶף וְאַדְנֵיהֶ֖ם נְחֹֽשֶׁת׃ אֹ֣רֶךְ הֶֽחָצֵר֩ מֵאָ֨ה בָֽאַמָּ֜ה וְרֹ֣חַב ׀ חֲמִשִּׁ֣ים בַּחֲמִשִּׁ֗ים וְקֹמָ֛ה חָמֵ֥שׁ אַמּ֖וֹת שֵׁ֣שׁ מׇשְׁזָ֑ר וְאַדְנֵיהֶ֖ם נְחֹֽשֶׁת׃ לְכֹל֙ כְּלֵ֣י הַמִּשְׁכָּ֔ן בְּכֹ֖ל עֲבֹדָת֑וֹ וְכׇל־יְתֵדֹתָ֛יו וְכׇל־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר נְחֹֽשֶׁת׃ {ס}
And thou shalt make the court of the tabernacle: for the south side southward there shall be hangings for the court of fine twined linen of a hundred cubits long for one side: and its twenty pillars and their twenty sockets shall be of brass; the hooks of the pillars and their joints shall be of silver. And likewise for the north side in length there shall be hangings of a hundred cubits long, and its twenty pillars and their twenty sockets of brass; the hooks of the pillars and their joints of silver. And for the breadth of the court on the west side shall be hangings of fifty cubits: their pillars ten, and their sockets ten. And the breadth of the court on the east side eastward shall be fifty cubits. The hangings of one side of the gate shall be fifteen cubits: their pillars three, and their sockets three. And on the other side shall be hangings of fifteen cubits: their pillars three, and their sockets three. And for the gate of the court shall be a screen of twenty cubits, of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen, wrought with embroidery: and their pillars shall be four, and their sockets four. All the pillars round about the court shall be bound with silver; their hooks shall be of silver, and their sockets of brass. The length of the court shall be a hundred cubits, and the breadth fifty everywhere, and the height, five cubits of fine twined linen, and their sockets of brass. All the vessels of the tabernacle in all its service, and all its pegs, and all the pegs of the court, shall be of brass.


Solomon's Temple

וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־שְׁלֹמֹ֖ה לֵאמֹֽר׃ הַבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה בֹנֶ֗ה אִם־תֵּלֵ֤ךְ בְּחֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֣י תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְשָֽׁמַרְתָּ֥ אֶת־כׇּל־מִצְוֺתַ֖י לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־דְּבָרִי֙ אִתָּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־דָּוִ֥ד אָבִֽיךָ׃ וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֥א אֶעֱזֹ֖ב אֶת־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
וַיִּ֧בֶן שְׁלֹמֹ֛ה אֶת־הַבַּ֖יִת וַיְכַלֵּֽהוּ׃
And the word of the Lord came to Shelomo, saying, Concerning this house, which thou art building, if thou wilt follow my statutes, and execute my judgments, and keep all my commandments to walk in them; then will I perform my word with thee, which I spoke to David thy father: and I will dwell among the children of Yisra᾽el, and will not forsake my people Yisra᾽el. So Shelomo built the house, and finished it.

In Solomon’s temple, beams of cedar tall, The Lord’s abode, a sacred, wondrous hall.

The scent of frankincense, the craftsmen’s skill, A dwelling fit for God, with joyous thrill.

Gold overlaid, the walls adorned with care, A sanctuary where praises fill the air.

Rejoice, O Israel, for this holy place, Where God’s presence dwells, in boundless grace.

And fear not, for His promise stands true:

“I will dwell with Israel, never to forsake, Through trials and triumphs, My love won’t break.”