בראשית ברא וגומר…
ברש״י ״ומה טעם פתח מבראשית? משום כח מעשיו הגיד לעמו שלא יאמרו ליסטים אתם וכו׳״
ולכאורה קשה איך ינוח דעתם בזה שעל ידי זה לא יאמרו עוד לסטים אתם?
ואפשר לפרש, דהנה אמרו ז״ל (שבת קיח.)״עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.״
עוד אמרו ״כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים.״
והענין הוא כי השומר שבת כהלכתו בכל הפרטים במחשבה בדיבור ובמעשה, אזי בכחו לתקן כל הניצוצות הקדושים שירדו לעומקא דתהומא רבא ולהעלותם לשרשם בקודש ועל ידי זה גורם שעשועים רבים ועונג רב בכל העולמות, וכוחו חזק להשפיע כל טוב על כל פני תבל.
וזה הוא הפירוש ״כל המענג את השבת״ היינו שבעבודתו העצומה בעבודת ה׳ ושמירת שבת כהלכתו, גורם עונג גדול ושעשועים רבים למעלה. ״נותנים לו נחלה בלי מצרים״ שיוכל לירד אף לעומקא דתהומא רבא להעלות כל הניצוצות לשרשם בקודש.
וזה גם הפירוש ״עשה שבתך״ היינו לעשות ולתקן את השבת בעבודתו העצומה בכל הפרטים, אזי ״חול״, היינו שיוכל להשפיע כל טוב על כל בני ישראל בכל ימות החול. ״ואל תצטרך לבריות״ היינו שלא יצטרך לעזר וסיוע משום בריה אף השכליים הנפרדים, כי הוא בעצמו יוכל להשפיע לכל העולמות.
ומפני זה נקרא תלמיד חכם שבת (זוהר ח״ג כט.) היינו כי בעבודתו העצומה יכול להשפיע כל טוב לכל בני דורו, כבחינת שבת המשפיע כל טוב לכל ששת ימי המעשה.
וכמו דאיתא באור החיים הקדוש (בראשית ב, ג) ״אשר ברא אלוקים לעשות״ כי בעשיית ותיקוני שבת על בוריין יש העמדה וקיום לכל ששת ימי המעשה עיין שם.
ולזה אמרו ז״ל (שבת קיט:) כל האומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית ובכחו להשפיע כל טוב בכל ימות החול על כל בני ישראל שומרי שבת.
ולפי הנ״ל ניחא מה שפרש״י כאן, כי כל האומר ויכולו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית, ולאשר שותפים המה, יש להם חלק בארץ ובכל מעשה בראשית.
וזה הפירוש ״כח מעשיו הגיד לעמו״ הגיד לשון המשכה, היינו שעל ידי זה המשיך לעמו כח מעשיו ״לתת להם נחלת הגוים״ שאין להם שום שותפות ושום שייכות במעשה בראשית.
ולזאת התחיל התורה מבראשית, למען הודיע לכל באי העולם את כל הנ״ל. וכן בשביל ישראל נברא העולם לאשר הם מקיימים את התורה שנקרא ראשית.
In the Beginning, G-d Created… (Genesis 1:1)
In Rashi, we encounter a midrash which asks “what is the reason the Torah opens with Bereishis?” and gives the response “because of the power of His actions He recounted to His people'' (Psalms 111:6).
This seems to still be difficult. How could their minds be put at ease with this response such that they would no longer accuse us of being thieves?
It is possible to explain it according to the statement of our sages (Shabbos 118a) “make your sabbath ordinary and don’t make yourself needy for others.” Additionally, they said “everyone who enjoys shabbos, an inheritance without limit is given to them.”
The matter at hand here is that one who observes shabbos in accordance with the halakha, in every detail of thought, speech, and action, that person has the power to repair all of the holy sparks which descended to the lowest demonic depths. This shabbos keeper can lift up the sparks to their sacred source and through this cause great joy and immense pleasure throughout all the worlds. Their power is strong to channel all good things across the entire face of the earth.
This is how to read “everyone who enjoys shabbos”: in one’s strong service of G-d and observance of shabbos according to the law, one can cause great joy and immense pleasure on high. “An inheritance without limit is given to them”: this person is able to descend to the lowest places of chaos in order to raise up all of the sparks to their holy roots.
This is also how to read “make your sabbath”: make and repair shabbos through strong detail-oriented spiritual work. If you can do so, then “ordinary”, which is to say that you will be able to influence for good all of the people of Israel on every ordinary day. “Don’t make yourself needy for others” means that you won’t need help or assistance from any other creature, even from angelic forces, because as an individual you can influence all of the worlds.
For this reason, a wise student is called “shabbos” (Zohar 3:29a). This means that through strong service, a student can bring goodness to all the children of their generation, in the way that shabbos brings goodness to the six days of work. This also accords with the comment of the Or HaHayyim HaKadosh on Genesis 2:3 “that G-d created to do” means that in doing and preparing shabbos properly, the six weekdays are lifted up and stationed securely. Learn this comment on its own merit.
About this our Sages of blessed memory said “Everyone who says ‘vayekhulu’ becomes a partner with the Holy Blessed One in the work of creation.” This person has the power to channel goodness and blessing on every ordinary day to all the children of Israel who keep shabbos.
Now, according to what we have explained, Rashi’s explanation is simple to understand. “Everyone who says ‘vayekhulu’ becomes a partner with the Holy Blessed One in the work of creation” and since they are partners they have a share in the earth and in the work of creation.
This is how to read “because of the power of His actions He recounted to His people'' (Psalms 111:6). Higid (recounted) from the language of drawing forth blessing. Through this process blessing is drawn forth for G-d’s people. “To give to them the inheritance of nations” - this is because they do not partner with G-d or relate appropriately to the work of creation.
For this reason the Torah began with Bereishis; to make known to the whole world all of what we have already said. So too should we understand Rashi’s second comment which says “for the sake of Israel the world was created” as because Israel are the ones who fulfill the Torah which is called “reishis” (beginning).
(א) כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה, בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן, טְעוּנִים גְּנִיזָה. וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶן, מִפְּנֵי בִטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ. מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר, וְתִיק הַתְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת. וּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן, לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ. בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אַף לִמְפֻלָּשׁ:
(ב) מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת, הָרָאוּי לְאָדָם לְאָדָם, הָרָאוּי לִבְהֵמָה לִבְהֵמָה. כֵּיצַד. נָפְלָה דְלֵקָה בְלֵילֵי שַׁבָּת, מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת, בְּשַׁחֲרִית, מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת, בְּמִנְחָה, מְזוֹן סְעֻדָּה אֶחָת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת:
(1) With regard to all sacred writings, one may rescue them from the fire on Shabbat, whether they are read, or whether they are not read even though they were written in any foreign language. And why does one not read Due to suspension of Torah study in the study hall. One may rescue the casing of a Torah scroll together with the Torah scroll, and the casing of phylacteries along with the phylacteries, even if they have money inside them. And to where may one rescue them? Into an alley that is closed, which, if it is surrounded on three sides, is considered to be a private domain by Torah law. Ben Beteira says: Even into an open alley.
(2) One may rescue food for three meals from a fire on Shabbat. One may rescue food that is suitable for a person for a person; and one may rescue food that is suitable for an animal for an animal. How so? If a fire ignited on Friday night , one may rescue food for three meals. If a fire ignited in the morning, one may only rescue food for two meals. If a fire ignited in the afternoon, one may rescue food for one meal. Rabbi Yosei says: One may always rescue food for three meals.
אֶלָּא הָא מַנִּי — רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר: עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חוֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת.
Rather, we must say: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said: Make your Shabbat like a weekday and do not be beholden to other beings. It is preferable to eat two meals on Shabbat as he does during the week if he can thereby avoid taking charity.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: כָּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָז תִּתְעַנַּג עַל ה׳ וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בׇּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ וְגוֹ׳״. לֹא כְּאַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאׇרְכָּהּ וְגוֹ׳״. וְלֹא כְּיִצְחָק, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כׇּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל״. אֶלָּא כְּיַעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה״.
Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei: With regard to anyone who delights in the Shabbat, God gives him a boundless portion, i.e., a very large reward, as it is stated: “If you keep your feet from violating Shabbat, from pursuing your affairs on My holy day, and you call Shabbat a delight, the Lord’s holy day honored, and you honor it by not going your own way, or attending to your own matters or speaking idle words. Then you shall delight in the Lord and I will cause you to ride on the heights of the world, and to feast on the inheritance of Jacob your father, as the mouth of God has spoken” (Isaiah 58:13–14). The reward for delighting in Shabbat is specifically the portion of Jacob. Not that of Abraham, about whom it is written, “Rise, walk through the land through its length and its width because I have given it to you” (Genesis 13:17), i.e., only this land alone in its borders. And not that of Isaac, about whom it is written, “Dwell in this land and I will be with you and I will bless you because I will give all of these lands to you and your offspring” (Genesis 26:3), meaning these lands and no others. Rather, that of Jacob, about whom it is written, “And your offspring will be like the dust of the earth, and you will spread out to the west and to the east and to the north and to the south, and all of the families of the land will be blessed through you and your offspring” (Genesis 28:14). There are no boundaries for Jacob’s portion.
ולמה שפירשתי אמת יהגה חכם ודבר יי בפיהם אמת בטעם צודק כי להיות שהשבת הוא המקיים העולם כל ששת ימים ואחר עבור ששת ימים יבא שבת אחרת ויחייהו ויקיימהו עוד ששת ימים אחרים, ולך לדעת כי מציאות השבת בעולם הוא קיומו שמקיימים אותו כי אם אין מקיימים שבת אין שבת, ותמצא שאמרו ז"ל (שבת קנא:) חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה ואם אין שומר שבת מה זאת עושה. ולזה כל המקדש את השבת וכו' פירוש מקיים ושומר קדושתו באמצעות זה ישנו לשבת ומאמצעותו מתקיים העולם. הראת לדעת כי הוא המקיים העולם ואין לך שותף גדול מזה כדין וכהלכה. ולך לדעת כי מיום ברא אלקים אדם לא חסר העולם דבר המעמיד צדיק יסוד עולם שהוא שומר שבת כי אדם שומר שבת היה ע"ה (ב"ר כב) ואחריו קם שת בנו כי הוא היה צדיק גמור ואחריו כמה צדיקים וכשזה נופל כבר בא השמש שומר שבת מתושלח וכו' נח שם אברהם וכו' ומשם לא פסקה שמירת שבת מישראל ואפילו במצרים היו שומרי שבתות כמאמרם ז"ל (שמו"ר פ"א) ונכון.
When we keep in mind my explanation thus far, it will be seen that the Talmud's statement is indeed most appropriate. In view of the fact that the Sabbath provides a secure existence for the six days following it after which another Sabbath repeats the same function, it follows that the very existence of the Sabbath equates with the existence of the universe. Unless there are people who observe the Sabbath there is no Sabbath, i.e. its existence has lost its meaning. Our rabbis have legislated that when one's life is in danger unless one desecrates a law of the Sabbath, one should desecrate a single Sabbath in order to remain alive and observe many subsequent Sabbaths. Assuming that there were no other Sabbath-observers at the time, what good would it do for the person whose life was in danger to skip the one Sabbath? The world would disintegrate before he would have a chance to observe another Sabbath! It follows that only Sabbath-observers keep the universe going. Therefore the Sabbath-observers have become G'd's "partners" by ensuring that G'd's universe survives for another six days. Observing the Sabbath means to preserve its holiness according to all its laws and customs. Ever since the creation of man the world did not lack at least one person who observed the Sabbath. Adam did so, his son Sheth, and many righteous people after him. Whenever one righteous person died, G'd had already arranged for another righteous person to be born. This chain of individual Sabbath-observers continued through Methusela, Noach, Abraham, Isaac, Jacob, etc., until the Jewish people introduced collective Sabbath-observance. According to our sages, The Israelites observed the Sabbath even while in exile in Egypt (Shemot Rabbah 1,32) and this is true.