(יט) רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית ה' אֱלֹקֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃ {פ}
1) אמר רב אשי מנין לבשר בחלב שאסור באכילה שנאמר (דברים יד, ג) לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל ואין לי אלא באכילה בהנאה מנין כדרבי אבהו דאמר ר' אבהו א"ר אלעזר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבלה לגר בנתינה ולעובד כוכבים במכירה... 2) אמר ריש לקיש מנין לבשר בחלב שאסור ת"ל (שמות יב, ט) אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל שאין תלמוד לומר מבושל מה תלמוד לומר מבושל לומר לך יש לך בשול אחר שהוא כזה ואי זה זה בשר בחלב א"ל רבי יוחנן כעורה זו ששנה 3) רבי לא תאכלנו בבשר בחלב הכתוב מדבר אתה אומר בבשר בחלב הכתוב מדבר או אינו אלא באחד מכל האיסורין שבתורה אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בשני מינין אף כאן בשני מינין אי מההיא הוה אמינא הני מילי באכילה אבל בהנאה לא קמ"ל ורבי בהנאה מנא ליה נפקא ליה מהכא נאמר כאן (דברים יד, ב) כי עם קדוש אתה לה' ונאמר להלן (דברים כג, יח) ולא יהיה קדש בבני ישראל מה להלן בהנאה אף כאן בהנאה 4) דבי רבי אליעזר תנא (דברים יד, כא) לא תאכלו כל נבלה [וגו'] אמרה תורה כשתמכרנה לא תבשלנה ותמכרנה 5) דבי רבי ישמעאל תנא (שמות כג, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בשול 6) תניא איסי בן יהודה אומר מנין לבשר בחלב שאסור נאמר כאן (דברים יד, ב) כי עם קדוש אתה ונאמר להלן (שמות כב, ל) ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו מה להלן אסור אף כאן אסור ואין לי אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שאסור בהנאה מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח שהיתה לו שעת הכושר ואסור בהנאה מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת כלאי הכרם יוכיחו שאין ענוש כרת ואסור בהנאה למה לי גז"ש לייתי כולה בק"ו מערלה ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בין באכילה בין בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שאסור בין באכילה בין בהנאה משום דאיכא למימר חורש בשור ובחמור וחוסם פי פרה ודש בה יוכיח שנעבדה בהם עבירה ושרו למה לי למימר כלאי הכרם יוכיחו לימא ערלה תוכיח וליהדר דינא וליתי במה הצד אמר רב אשי משום דאיכא למימר נבלה תוכיח שאסורה באכילה ומותרת בהנאה אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמרינן משמיה דריש לקיש כל מה הצד מגופו פרכינן מעלמא לא פרכינן אי הכי תיתי במה הצד משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן גדולי קרקע אי הכי השתא נמי איכא למיפרך מה לכלאי הכרם שכן גדולי קרקע א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמרינן משמיה דר"ל כל מה הצד פרכינן כל דהו לא אם אמרת (חדא מחדא) קל וחומר פרכינן כל דהו לא פרכינן וליפרוך לכולהו מה לכולהו שכן גדולי קרקע אלא אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמרינן משמיה דר"ל חדא מחדא קולא וחומרא פרכינן כל דהו לא פרכינן חדא מתרתי אפילו כל דהו פרכינן חדא מתלת אי הדר דינא ואתי במה הצד פרכינן כל דהו ואי לא קולא וחומרא פרכינן כל דהו לא פרכינן ולפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להן שעת הכושר אמר רב אדא בר אהבה זאת אומרת כלאי הכרם עיקרן נאסר והיתה להן שעת הכושר קודם השרשה מתיב רב שמעיה בר זעירא המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור הוסיף אין לא הוסיף לא אמר אביי תרי קראי כתיבי כתיב (דברים כב, ט) פן תקדש המלאה וכתיב הזרע הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא מתני' דלא כי האי תנא דתניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה שנאמר (דברים יד, ב) כי עם קדוש אתה ונאמר להלן (שמות כב, ל) ואנשי קדש תהיון לי מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה: רבי עקיבא אומר חיה ועוף וכו': הני הא אפקינהו לכדשמואל קסבר רבי עקיבא איסור חל על איסור חלב ומתה לא צריכי קרא שליל גדי מעליא הוא אייתרו להו כולהו פרט לחיה ועוף ולבהמה טמאה: רבי יוסי הגלילי אומר נאמר לא תאכלו: מאי איכא בין רבי יוסי הגלילי לרבי עקיבא איכא בינייהו חיה רבי יוסי הגלילי סבר חיה דאורייתא ור' עקיבא סבר חיה דרבנן איבעית אימא עוף איכא בינייהו ר' עקיבא סבר חיה ועוף אינן מן התורה הא מדרבנן אסירי ור' יוסי הגלילי סבר עוף אפילו מדרבנן נמי לא אסיר תניא נמי הכי במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב לוי איקלע לבי יוסף רישבא אייתו לקמיה רישא דטיוסא בחלבא ולא אמר להו ולא מידי כי אתא לקמיה דרבי אמר ליה אמאי לא תשמתינהו אמר ליה אתריה דרבי יהודה בן בתירא הוא ואמינא דרש להו כרבי יוסי הגלילי דאמר יצא עוף שאין לו חלב אם: מתני׳ קבת עובד כוכבים ושל נבלה הרי זו אסורה המעמיד בעור של קבה כשרה
שלא לאכול בשר בחלב, שנאמר "לא תבשל גדי, בחלב אימו" פעם שנייה (שמות לד,כו); כך למדו מפי השמועה, שאחד לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה.
(א) שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּחָלָב – שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְחָלָב שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ בְּיַחַד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד כו) לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. וְזֶה הַכָּתוּב בָּא לֶאֱסֹר הָאֲכִילָה וְהַהֲנָאָה בְּבָשָׂר בְּחָלָב. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ, אִם כֵּן לָמָּה לֹא נֹאמַר בְּפֵרוּשׁ אִסּוּרוֹ בְּלֹא תֹּאכַל. וְהוֹצִיאוֹ בִּלְשׁוֹן בִּשּׁוּל שֶׁהַתְּשׁוּבָה בָּזֶה, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְחַדְּשָׁה אִסּוּר אֲכִילָתוֹ מֵאִסּוּר שְׁאָר אֲכִילַת אִסּוּרִין, שֶׁשְּׁאָר אִסּוּרִין אֵין חִיּוּבָן אֶלָּא אִם כֵּן נֶהֱנָה בַּאֲכִילָתָן, וְכָאן אֲפִלּוּ לֹא נֶהֱנָה בַּאֲכִילָתָן מִכֵּיוָן שֶׁבְּלָעוֹ וַאֲפִלּוּ יִבְלָעֶנּוּ חַם וְשׂוֹרֵף גְּרוֹנוֹ בּוֹ וְכַיּוֹצֵא בוֹ שֶׁאֵין לוֹ הֲנָאָה בּוֹ מִכָּל מָקוֹם לוֹקֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק שֵׁנִי מִפְּסָחִים (כה א) לְהָכִי לָא כְּתַב רַחֲמָנָא אֲכִילָה בְּגוּפֵהּ לְמֵימְרָא שֶׁלּוֹקִין עָלָיו שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הֲנָאָתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין לוֹקִין עָלָיו (חולין קח א) אֶלָּא דֶּרֶךְ בִּשּׁוּל כַּלָּשׁוֹן שֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב אִסּוּרוֹ.
(ב) וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם קטו ב) שֶׁזֶּה שֶׁנִּכְתַּב בַּתּוֹרָה אִסּוּר הַבִּשּׁוּל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שֶׁהוּא לְלַמֵּד אִסּוּר אֲכִילָה וְאִסּוּר בִּשּׁוּל וְאִסּוּר הֲנָאָה, אֵין רָאוּי לָנוּ לִמְנוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן הַלָּאוִין אֶלָּא הַשְּׁנַיִם, לְפִי שֶׁאִסּוּר אֲכִילָה וַהֲנָאָה דָּבָר אֶחָד הוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכַל, לֹא תֹאכְלוּ, אֶחָד אִסּוּר אֲכִילָה וְאֶחָד אִסּוּר הֲנָאָה בַּמַּשְׁמָע. כִּי הַתּוֹרָה תּוֹצִיא כָּל הַהֲנָאוֹת דֶּרֶךְ כְּלָל בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה, לְפִי שֶׁהִיא הֲנָאָה תְּמִידִית לָאָדָם וְצָרִיךְ אֵלֶיהָ, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (שמות כד יא) וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹקִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. שֶׁיְּכַנֶּה הַהֲנָאָה לַאֲכִילָה.
(1) To not eat meat with milk: To not eat meat with milk that has been cooked together, as it is stated (Exodus 34:26), “you shall not cook a kid in its mother’s milk.” And this verse comes to forbid eating and deriving benefit (pleasure) from the meat with milk. And let it not be difficult to you — [that] if so, why is its prohibition not stated explicitly, as “you shall not eat,” and [instead] expressed with an expression of cooking. As the answer to this [is] because there is a novelty in the prohibition of its eating above the eating of the other prohibitions. As with other prohibitions, the liability is only if he enjoys his eating. But here even if he does not enjoy his eating, once he swallows it — and even if he swallows it hot and he burns his throat with it, and similar to it — he is lashed nonetheless. [It is] as they, may their memory be blessed, said in Pesachim 25a, “For this reason did [the Torah] not write, ‘eating’ in [the verse] itself: To say that one is lashed [even when consumed] not in the way of its enjoyment.” And nonetheless, we do not administer lashes for it unless it is by way of cooking (Chullin 108a), according to the language that the verse expressed its prohibition.
(2) And even though they, may their memory be blessed, said (Chullin 115b) that that which the prohibition of cooking is written three times in the Torah is to teach the prohibition of eating, the prohibition of cooking and the prohibition of benefiting — it is only fit for us to count two [of them] in the tally of negative commandments; as the prohibition of eating and benefiting is one thing. [It is] like they, may their memory be blessed, said (Chullin 115b), “Every place that it is stated, ‘You (singular) shall not eat,’ ‘You (plural) shall not eat,’ both the prohibition of eating and the prohibition of benefiting are implied.” As the Torah expresses all of the enjoyments more generally with an expression of eating, since it is a constant enjoyment for a person, and he needs it; and like the matter that is written (Exodus 24:11), “they beheld God, and they ate and drank” — that it calls enjoyment “eating.”
(3) And if you will grab me [and say], “If so, why are three prohibitions written?” As two suffice, according to what I have said. [Then] one can answer you that certainly if in [one] place it was written, “You shall not cook,” to teach about the prohibition of cooking and in another place, “You shall not eat,” which would include the prohibition of benefiting and the prohibition of eating, as we have said — it would have been correct not to write the third. As there would not be any need for it, since we would have already learned eating and benefiting from “You shall not eat” — from the principle in our hand, that included in eating is the implication about benefiting. But now that eating is not mentioned in any place, we would not have learned [about] benefiting without the third negative [statement]. And you should not ask further, “And why did the [Torah] not write, ‘You shall not eat’ in one of them and it would suffice with two?” As I have informed you that it was for a purpose that Scripture did not mention it with the expression of eating, as the liability for it is even if it is not in the way of its enjoyment. We have learned from here that the intention of that which they, may their memory be blessed, said (Chullin 115b) “One is for the prohibition of eating, one is for the prohibition of benefiting and one is for the prohibition of cooking,” is not that the third verse be a [separate] negative commandment, but rather that we need to learn from it about benefiting. And blessed be [the One] Who chose their words.
(4) We have written (Sefer HaChinukh 92) what we could from the roots of the commandment from the angle of the simple meaning, in the prohibition of cooking in Parashat Eleh HaMishpatim.
(5) From the laws of the commandment: That which they, may their memory be blessed, said (Chullin 113a), that the prohibition of meat with milk from Torah writ is only with meat of a beast (domesticated animal) that is pure (kosher); but not from an impure beast, not from a [wild] animal — even a pure [one] — and not from a bird, whether pure or impure. And they relied for this upon that which it is written, “kid” three times in the Torah, which is an expression of exclusion, as it should have [otherwise] written, “meat.” And the explanation about this came (Chullin 113a), “‘A kid’ and not an impure beast, ‘a kid’ and not a [wild] animal, ‘a kid’ and not a bird.” And therefore, they, may their memory be blessed, said that it is permitted to cook these three with milk, and they are permitted in benefit. But they, may their memory be blessed, prohibited them in eating to make a fence for the meat of a beast, which is forbidden by Torah writ, so that people do not switch [one] meat for [another] meat. And hence since the thing is [plausible] that [one] meat will be switched with [another] meat, they were also stringent with this fence, exactly like they were with the meat of beast in some matters, such that they forbade that they be brought up [together] on a table at all. And according to the opinion of some commentators, they obligated about them that there be a pause between their eating and the eating of cheese, like with the main prohibition, which is the meat of a beast. But with the meat of fish and locusts, they did not make a fence with them at all, as their meat is not at all similar to the meat of a beast, and people will not come to err in this.
(6) And they were also stringent in this matter according to some of the commentators to [deduce] a novel prohibition in this, more than in other prohibitions of food (Chullin 108a). [It is] in that with the matter of meat with milk, if milk is mixed with meat, and there is not sixty parts in the piece of meat corresponding to the milk, we see both of them as one piece of prohibited food. And if this piece fell into a stew of meat or a stew of milk, we measure against all of [the piece]. And this is what, they, may their memory be blessed, said (Chullin 108a) “The piece itself becomes a carcass.” And the reason is because their mixture is what makes them prohibited. And hence, after they have mixed, behold, they are like a piece of carcass. And with other prohibitions, it is not such; as [with] prohibited food that is mixed with a piece of permissible food and there is not sixty parts in the permissible food to negate the prohibited food, and afterwards they fall into a stew, we only measure according to the measurement of the prohibited food that fell into it, and [the permissible portion of the piece] itself helps to [count against] the prohibited food. [This is] because that piece does not become a carcass, and [so] the permissible food in it is found to be like the rest of the permissible food in the stew — and [so] it assists [in counting against] the prohibited food. However if it is recognizable, the piece itself is forbidden forever, according to the opinion of some of the commentators.
(7) And they, may their memory be blessed, said (Temurah 33a) that the ashes of meat [that was cooked together] with milk is prohibited; like the ashes of all things that are prohibited to benefit from, which require burial. And they also said (Chullin 111b) that the Torah only prohibited meat with milk, regarding the milk of a living beast. But with the milk of a dead [one], it is not prohibited. And therefore the udder is permitted [to be eaten] with its milk, according to Torah writ. However the Sages forbade it as a fence, until one removes its milk from it, as is elucidated in its place (Chullin 109b). And there are two dispensations for milk that is found in the stomach [of an animal]: one, that it is included in [the category of] the milk of a dead [one]; and also since it is only like refuse more generally — as it has already been digested there. And therefore it is permissible from the outset. And it is not necessary to say that that which is found coagulated there is permissible — as it is certainly like refuse — but even that which is liquid was permitted by the Geonim. One who cooks an embryo in milk is liable, and so [too,] one who eats it. But one who cooks a placenta or skin or tendons or bones or the roots of the horns or hoof nails is exempted. [These] and the rest of the commandment’s details are elucidated in the eighth chapter of Chullin.
(8) And [it] is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses it and volitionally eats a kazayit from the meat with milk that has been cooked together is lashed. But if he benefited from it — for example, [if] he gave it or sold it — he is not lashed, since it is possible to [derive] benefit without an act. And we do not administer lashes for anything that does not have an act [involved] with it. And it is possible that he is not lashed even if he rubs with it — since it is not in the way of its enjoyment, as it is not made for rubbing. But there is also an argument about it [to say] that he is lashed.
טומאת משא מפי השמועה וק״ו הדברים וכו'. סיפרי פ' פרה על פסוק וכל אשר יגע על פני השדה ויש לתמוה דהא אין עונשין מן הדין וכן אמרו שם על פסוק הנוגע במת לכל נפש אדם בא ולימד על המת שמטמא במגע הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם מטמא באהל לא יטמא [במגע] אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין ואפשר לומר שמשם למדנו שאין עונשין מן הדין שזה בניין אב. ואם תאמר והרי בטומאת משא ובבת ובאיסור אכילת בשר בחלב ענשו מן הדין וי״ל שמאחר שבת הבת אינה אסורה אלא מחמת הבת שהיא אמה ממילא משמע שהיא אסורה ואין כאן עונשין מן הדין וכך אמרו בפרק הנשרפין (סנהדרין דף ע״ו) גבי איסור הבת וכי עונשין מן הדין גילוי מילתא בעלמא הוא ופירש״י כמ״ש, ובשר בחלב מכיון שאסר בישולו הוי בכלל לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל א״נ דמשמע שלא אסרה תורה לבשל אלא כדי שלא יבוא לאכול ובמת משמע דגילוי מילתא בעלמא הוא שמאחר שמטמא במגע ובאהל ממילא משמע שמטמא במשא והתוס' בריש ב״ק גמגמו בהא דאין עונשין מן הדין:
(ה) בהנאה. עבה"ט. ומ"ש אבל לא לפני הכלב אפילו אין הכלב שלו. הוא מדברי הט"ז שכתב כן בשם או"ה ומהרש"ל ות"ח אכן אין כן דעת הגאון בעל מקור חיים בסי' תמ"ח סק"י דדוקא בחמץ בפסח כו' וכ"כ בביאור הגר"א ז"ל שם ע"ש וקצת ראיה מלקמן סימן קל"ד ס"ב ע"ש ועל ראיית המק"ח מתוספות פסחים דף כ"ב ד"ה ואבר מן החי יש לפקפק ע"ש ודו"ק ועיין בתשו' פני יהושע חא"ח סימן י"ב ובספר באר יעקב סי' כ"ט מ"ש בענין זה:
(ד) בהנאה. עבה"ט ועי' בתשובת שער אפרים סי' ל"ח שפסק בחמאה שנתבשלה בקדרה של בשר ב"י אסור להדליק בה להאיר הבית מטעם שאסור בהנאה וגם להדליק בה נ"ח אף דמצות לאו ליהנות ניתנו מ"מ אסור כיון דבנ"ח בעי שיעור ובב"ח כיון שאסור בהנאה כתותי מכתת שיעורא ע"ש (עי' פמ"ג שהעתיק בשמו דלנ"ח שרי ובמח"כ לא עיין שם היטב וכ"כ בש"ת בא"ח סי' תרע"ג משמו דאף לנ"ח אסור) ועיין בתשובת בשמים ראש ר"ס רפ"ה בהגהת כס"ד שם מ"ש על דברי ש"א הנ"ל ועי' בא"ז בא"ח שם שתמה דהא בלא"ה אסור משום בישול בב"ח ועי' בתשובת שבו"י ח"א סי' ל"ח ובש"ת שם מ"ש בזה ועי' בתשובת רע"א בהשמטות לסי' פ"ד:
1) ר"ע אומר חיה ועוף אינם מן התורה שנאמר (שמות כג, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים פרט לחיה ולעוף ובהמה טמאה 2) רבי יוסי הגלילי אומר נאמר (דברים יד, כא) לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב עוף שאסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב ת"ל בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם:
עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא - ...והעולם נהגו שלא לאכול גבינה אחר בשר כלל ואפילו אחר עוף ואע"ג דתני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן דמשמע עוף תחלה דילמא משום דסבר בשר עוף בחלב לאו דאורייתא ולא קיימא לן הכי ומיהו קשה ברייתא דאגרא כמאן אי כרבי יוסי הגלילי הא אף לכתחלה שרי לבשל ולאכול זה עם זה כדאמר לקמן (חולין דף קטז.) דבמקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב ואי כר"ע הוה ליה למיתני חיה בהדי עוף ודוחק להעמידה כב"ש דאמרי העוף עולה ואינו נאכל ומיהו אשכחן נמי לרבי אלעזר בר' צדוק דתניא בתוספתא כב"ש אי נמי כר"ע ונקט עוף משום דשכיח והוא הדין חיה דהכי נמי קאמר לעיל הא עוף אסור מדאורייתא כמאן דלא כר"ע והוה ליה למינקט נמי חיה ור"ת מפרש טעמא דאגרא משום דעוף אינו נדבק בידים ובשינים וחניכים:
מתני׳ בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאה בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותר בהנאה ר"ע אומר חיה ועוף אינם מן התורה שנאמר (שמות כג, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים פרט לחיה ולעוף ובהמה טמאה רבי יוסי הגלילי אומר נאמר (דברים יד, כא) לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב עוף שאסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב ת"ל בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם:
בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה כו' - הוא הדין בשר עוף לרבנן דאסור מן התורה דדוקא ר"ע הוא דאמר חיה ועוף אינם מן התורה ונפקא לן מדדריש לקמן את שאסור משום נבלה אסור לבשלו בחלב:
(ג) אינו נוהג אלא בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אבל בשר טהורה בחלב טמאה או בשר טמאה בחלב טהורה מותרי' בבישול ובהנאה ובשר חיה ועוף אפילו בחלב טהורה מותר בבישול ובהנאה ואף באכילה אינו אסור אלא מדרבנן אבל דגים וחגבים אין בהם איסור אפילו מדרבנן: הגה ונהגו לעשות חלב משקדים ומניחים בה בשר עוף הואיל ואינו רק מדרבנן אבל בשר בהמה יש להניח אצל החלב שקדים משום מראית העין כמו שנתבאר לעיל סי' ס"ו לענין דם (ד"ע):
(3) The law only applies with meat from a pure [kosher] animal and milk from a pure animal, but meat of a pure animal in milk that is impure, or meat from an impure animal in pure milk, is permitted to cook and benefit from. Meat of a wild animal and of fowl, even in milk which is pure, is permitted to cook and benefit from; and even eating is only prohibited rabbinically. Fish and grasshoppers are not prohibited [with milk] even rabbinically. RAMA: We make milk from almonds and place bird meat in it, since [milk and bird meat] is only rabbinically [forbidden]. But with meat from a domesticated animal, place almonds next to the milk, so that people don't misunderstand. This is as we said above, in chapter 66.
מתני' בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאה. בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותר בהנאה. ר"ע אומר חיה ועוף אינם מן התורה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים פרט לחיה ועוף ולבהמה טמאה ומה שהביא רב אלפס דר"ע ולא הביא דרבי יוסי הגלילי משום שפוסק הלכה כרבי עקיבא. ואי ס"ל דרבנן פליגי עליה הא קי"ל עירובין מו: הלכה כר"ע מחבירו דווקא ולא כנגד רבים אלא ודאי סבירא ליה דלא פליגי אלא ת"ק אמר שנוהג בבהמה טהורה דוקא ולא בטמאה ור"ע מפרש מהיכן נתמעטו חיה ועוף ובהמה טמאה:
(ד) וְכֵן בְּשַׂר חַיָּה וְעוֹף בֵּין בַּחֲלֵב חַיָּה בֵּין בַּחֲלֵב בְּהֵמָה אֵינוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה מִן הַתּוֹרָה לְפִיכָךְ מֻתָּר לְבַשְּׁלוֹ וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה. וְאָסוּר בַּאֲכִילָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְשְׁעוּ הָעָם וְיָבוֹאוּ לִידֵי אִסּוּר בָּשָׂר בְּחָלָב שֶׁל תּוֹרָה וְיֹאכְלוּ בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה. שֶׁהֲרֵי אֵין מַשְׁמַע הַכָּתוּב אֶלָּא גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ מַמָּשׁ. לְפִיכָךְ אָסְרוּ כָּל בָּשָׂר בְּחָלָב:
(4) Similarly, the meat of a wild beast and the meat of a fowl together with the milk of a wild beast or the milk of a domesticated animal is not forbidden according to Scriptural Law.14There is a difference of opinion among the Rabbis in Chullin 116a whether the prohibition against eat the meat of a wild beast [cooked] in milk is Scriptural or Rabbinic in origin. According to some interpretations, that difference of opinion is perpetuated among the Rishonim (see Siftei Cohen 87:4). Nevertheless, the overwhelming majority of Rishonim and Achronim follow the opinion the Rambam states here. This is also the ruling of the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 87:3).
Significantly, in (Hilchot Mamrim 2:9), the Rambam states that the meat of a wild beast that is cooked in milk is forbidden according to Scriptural Law. In their glosses to Hilchot Mamrim, the Radbaz and the Kessef Mishneh explain that there, the Rambam is speaking theoretically: Were the halachah to follow the opinion that the meat of a wild beast is forbidden according to Scriptural law, the ruling would be such and such. The Merkevat HaMishneh, however, maintains that a printing error crept into the text in Hilchot Ma'achalot Assurot and the text should be changed to fit the Rambam's ruling in Hilchot Mamrim. Therefore it is permitted to cook it and it is permitted to benefit from it. It is forbidden to partake of it according to Rabbinic Law so that people at large will not be negligent and come to violate the Scriptural prohibition against milk and meat and partake of the meat of a kosher domesticated animal [cooked] in the milk of a kosher domesticated animal. For the literal meaning of the verse implies only the meat of a kid in the milk of its actual mother.15Hence were the Sages to allow one to partake of the meat of a wild beast and fowl cooked in milk, one might think that the prohibition applies only in its most literal context. As a safeguard to prevent this error from occurring, they instituted this prohibition. Therefore, they forbade all meat in milk.
(ו) טמאה. עי' בדגמ"ר שכ' וז"ל ובשר נבילה וכן חלב אסור לבשל בחלב מן התורה ולוקה על בישולו אבל באכילה אין בו איסור בב"ח וכ"ז מבואר ברמב"ם פ"ט ממ"א דין ו' ואמנם אם הוא אסור בהנאה אינו מבואר שם אבל בפי' המשניות פ"ג דכריתות מבואר שאינו אסור בהנאה ואף שלדברי התוס' בחולין ק"א בד"ה איסור כולל שכתבו שאיסור הנאה לא מיקרי איסור מוסיף אין הכרח לדברי הרמב"ם שם מ"מ לא מצינו להתוס' בפי' שיחלקו על דינו של הרמב"ם שהיכא שאינו אסור באכילה משום בב"ח אינו אסור בהנאה ולכן הסומך ע"ז במקום הפסד לא יפסיד עכ"ל ועי' פמ"ג בפתיחה שכתב דנקטינן דאסור בהנאה מן התורה ע"ש. (ועי' בתשובת ח"ס סי' צ"ב שנשאל ג"כ על ענין זה והביא דברי הגאון מעיל צדקה בספר כנפי יונה ר"ס פ"ז בעובדא שהאומנים עירבו חמאה בחלב לעשות מהם נרות כי היה החלב ביוקר ופשיט ליה לאוסרו בהנאה והגם כי מטעם תרבא י"ל לפי דנרות של חלב אינם עשוין מחלב הכליות והקרב לבד דמערבים בהם כמה מיני חלבים וקרומים שאין בהם כרת וא"כ שפיר איכא בב"ח משום תערובת דהני חלבים אך עכ"פ משום נבילה איכא דהא רוב בהמות של עובדי כוכבים אינם נשחטים ואפ"ה אסרו הגאון בהנאה ע"כ דס"ל אע"ג דאיסור אכילה ליכא מ"מ איסור הנאה איכא. והאריך בזה ומסיק דודאי המורה ובא כהגאון דגמ"ר אין מזחיחים אותו אבל אי קמי דידי אתי אני אוסר כהגאון כנפי יונה הנ"ל וכן משמע בהרבה גדולי האחרונים. ואפי' להדגמ"ר הוא לא מיירי מהנאת הדליק' אבל נר קרוזי"ל להדליקו בידים יש לחוש למבשל בב"ח שהטפה שסביבות השלהבת מתבשלת ואף דלענין שבת לא חשיב בישול בכה"ג אך לענין בב"ח אפשר דהוי בישול. וכתב עוד אמנם נר קרוזי"ל שנאסר כנ"ל ונתערב באחרים פשוט שבטל דאין כאן דבר שבמנין אלא דוקא נר חנוכה שבכל לילה מונין מנין הנרות למצותו ע"ש. ועי' בתשובת שבו"י ח"א סי' ס'):
(א) ומ"ש ומותר בבישול ובהנאה משמע דס"ל דאין בו איסור כל עיקר ואפילו מדרבנן שרי וכ"כ ה' המגיד פ"ט מה' מ"א ויש לתמוה אמאי דחו פשטא דסוגיא ר"פ כ"ה דתנן כ"ה אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים וקאמר עלה כמאן דלא כר"ע דאי ר"ע האמר חיה ועוף אינו מן התורה ותירץ רב אשי ה"ק כל הבשר אסור לבשל בחלב מהן מד"ת ומהן מד"ס חוץ מבשר דגים וחגבים שאינו לא מד"ת ולא מד"ס אלמא דחיה ועוף לר"ע אסור לבשל מד"ס ודוחק לומר דהאי לבשל לאכול הוא ולישנא דקרא נקט כמו שפי' ה"ה דהא קרא בין אכילה בין בישול קאמר אבל אין לפרש דלאכול קאמר ולא בישול וז"ל הרשב"א בחידושיו ר"פ כל הבשר אסור לבשל בחלב לישנא דקרא נקט דכתיב לא תבשל גדי ואסור לבשל אסור לאכול קאמר עכ"ל א"כ לפ"ז לאוקימתא דרב אשי נמי ה"ק דאסור לבשל ואסור לאכול מהן מד"ת ומהן מד"ס חוץ מבשר דגים כו' והשתא מוכח להדיא דלר"ע נמי איכא איסור בשר בחלב בחיה ועוף מדרבנן בין בבישול בין בהנאה וכדפרישית ודברי הרמב"ם נמי מכוונים ע"פ דרך זה שהרי כתב אין אסור מן התורה אלא בשר בהמה טהורה כו' אבל בשר בהמה טהורה שבשלו בחלב בהמה טמאה או בשר בהמה טמאה שבשלו בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותר בהנייה ואין חייבין על אכילתו משום בשר בחלב מבואר להדיא שלא אמר דמותר לבשל ומותר בהנייה אלא מן התורה וכדמסיים ואין חייבין על אכילתו משום בשר בחלב ומהא דכתב אח"כ וכן בשר חיה ועוף בין בחלב חיה בין בחלב בהמה אינו אסור באכילה מן התורה לפיכך מותר לבשלו ומותר בהנייה מוכח להדיא דלענין איסורא דמן התורה קאמר ולהכי קאמר דמאחר דאינו אסור באכילה מן התורה לפיכך מותר לבשלו ומותר בהנייה מן התורה והשתא ודאי משמע דלמאי דכתב אח"כ ואסור באכילה מד"ס כו' ה"ה דאסור לבשלו ואסור בהנאה מד"ס דאיסור בישול והנאה נמשך אחר איסור אכילה כדמוכח להדיא ממה דכתב וכן בשר חיה ועוף כו' אינו אסור באכילה מן התורה לפיכך מותר לבשלו ומותר בהנייה דממילא משמע דלמאי דכתב אח"כ דאסור באכילה מד"ס ה"ה נמי דאסור בבישול ובהנאה מד"ס ומה שלא כתב בפי' דאסור מד"ס היינו לפי שלא נתבאר בתלמוד בפירוש וזה דרכו שסותם דבריו כלשון הגמרא ומאחר דפשטא דסוגיא משמע דלא שרי מדרבנן בישול והנאה אלא בשר דגים וחגבים למה לנו להקל. ותו דהתוספות כתבו אהא דתנן בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל כו' ה"ה בשר עוף לרבנן דאסור מן התורה דדוקא ר"ע הוא דאמר חיה ועוף אינו מן התורה ונפקא לן מדדריש לקמן את שאסור משום נבלה אסור לבשלו בחלב עכ"ל לפ"ז משמע דהלכה כרבנן דאין הלכה כר"ע מחביריו ואע"ג דהאשר"י כתב דמדהביא האלפסי דברי ר"ע אלמא דס"ל דר"ע לפרש דברי ת"ק ולא לאפלוגי עליה מ"מ קשה הדבר להקל כנגד דעת התוספות וכך כתב מהרא"י בהגהת ש"ד סימן ע"ו ושכך נוהגין דאין מחלקין בשר עוף וחיה לבהמה בדין איסור אכילה וא"כ לפ"ז נראה דאין לחלק ביניהן גם לענין איסור בישול והנאה ובין בחיה ועוף ובין בבשר טמא וחלב טמאה נוהג דין איסור בשר בחלב אף בבישול והנאה מדרבנן כן נראה לפע"ד ודו"ק וכל זה דלא כמ"ש בהגהת ש"ע בהגה"ה ראשונה ושנייה ושלישית לחלק בדין בישול והנאה בין בהמה לעוף אלא אין חילוק:
(א) אבל בשר טהורה בחלב טמאה כו'. ל' הטור אבל בשר טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר טמאה בחלב טהורה ובשר חיה ועוף אפילו בחלב טהורה אינו אלא מדרבנן ומותר בבישול ובהנאה עכ"ל וכתב הב"י שלשון שאינו מכוון הוא דמ"ש אינו אלא מדרבנן לא מצי קאי אלא לחיה ועוף בחלב טהורה דאי לבשר טהורה בחלב טמאה או איפכא לא אשכחן שאסרוה חכמים באכילה משום בשר בחלב וגם לא היה ענין לאסרו מדבריהם אחר שכבר הוא אסור ועומד מן התורה משום בשר טמא או חלב טמא כו' עכ"ל לכך תיקן כאן הלשון ויפה כוון אלא שהב"ח השיג עליו ופי' דהטור אתא לאשמועינן דמ"מ מדרבנן אסור' משום בשר בחלב ונ"מ לענין חתיכה נעשית נבילה דס"ל (לקמן סי' צ"ב) דאינו אלא בבשר וחלב וכן לענין חתיכה הראויה להתכבד ע"ש וכן פי' הפרישה ולפ"ז אפילו לדידן דק"ל חנ"נ בכל האיסורים היה נפקותא בדבר לענין מ"ש הרב בהג"ה סי' צ"ב ס"ד ע"ש ודוק ולפע"ד ז"א דודאי לא אשכחן בשום דוכתא וגם לא אשתמיט חד מהפוסקים לכתוב כן וגם מפרש"י והר"ן (פכ"ה דף קי"ג ע"א במשנה) משמע להדיא דלית בהו איסור משום בשר בחלב כלל אפילו מדרבנן וגם אין טעם כלל שחכמים יאסרוהו משום בשר בחלב דבשלמא בבשר עוף שייך שפיר גזירה שאם היו אוכלי' בשר עוף בחלב היו אוכלים ג"כ בשר בהמה בחלב וכדכתב הרמב"ם שם אבל מה ענין לגזור שבשר בהמה טהורה בחלב טמאה או איפכא יאסר משום בשר בחלב דהא בלאו הכי ליכא למיחש למידי כיון דבלאו הכי אסור משום בשר או חלב טמאה וזה נראה כוונת הב"י במ"ש וגם לא היה ענין לאסרו כו' דלא כמו שכתוב בלשון הב"ח דהא כבר אסור באכילה מן התורה ולא הוצרכו לגזור עליו והבין שהב"י בא לומר דאין נ"מ בדבר אם הוא אסור משום בשר בחלב או לאו כיון שכבר אסור מן התורה ולכך השיב דנ"מ כו' אלא כוונת הב"י כדפירשתי וכן עיקר לדינא בשגם שחתיכה הראויה להתכבד גופיה הוי מדרבנן וכדלקמן סי' ק"י גם הדרישה כתב בסוף דבריו אלא שעדיין קשה שלא מצינו זה בשום מקום שבשר טהורה בחלב טמאה או איפכא יש בו איסור דרבנן ושנעשית נבילה מדרבנן ע"כ:
(1) "But meat of a pure animal in milk that is impure etc." The Tur says, 'but pure meat (of a kosher animal) in impure milk (milk from a non-kosher animal) or impure meat in pure milk, and meat of a chicken and non-domesticated kosher animal in pure milk is only a rabbinic prohibition for eating and are permitted to cook and receive benefit.' And the Beit Yosef writes, '[the Tur] did not intend to write this language since we don't see this language, that it is only rabbinic, for the first two cases, but only for the non-domesticated animal and chicken in pure milk. This is because in the case of pure meat in impure milk or the opposite, the Rabbis did not prohibit to eat because of mixing meat and milk. They did not establish any Rabbinic prohibitions [in this case], since it is already a Torah prohibition to consume impure meat or impure milk.' This is the corrected way to understand the text [of the Tur] and it is the proper understanding. However, the Bach understands the Tur as is written, that the first two cases are rabbinic prohibitions of mixing meat and milk. The practical reason being 'the piece becomes carrion'/ChaNaN (חנ"נ\ חתיכה נעשית נבילה explained in siman 92) which only applies in the case of mixing meat and milk and also to the case of 'the piece that is proper for serving' look there. This is the opinion of the Perisha. According to this, which is how we hold, ChaNaN applies to all forbidden foods, as the [Rema] writes in siman 92 seif 4 see there and search. This is also clear from Rashi and the Ran (Chapter All the Meat - Chullin 113a in the mishna) that [ChaNaN] is not a prohibition based on mixing meat and milk at all even rabbinically, and there is no reason at all that the Rabbis would prohibit on the basis of mixing meat and milk. It makes sense that the Rabbis prohibited mixing chicken with milk, lest one think they can also eat other meat milk, as the Rambam states there. However, the notion to prohibit pure meat with impure milk or vice versa has no reason to worry about transgressing another prohibited act. This seems to be the intention of the Beit Yosef in not prohibiting [pure meat and impure milk or vice versa] on the basis of mixing meat and milk, unlike the Bach, since it is already forbidden by the Torah and there is no reason to make a decree [fence to protect against another act]. The Beit Yosef is saying that there is no practical case to prohibit on the basis of mixing meat and milk. And this is also the ruling for the case of 'the piece that is proper for serving' which explained later in seif 110. Also the Drisha writes at the end there that there is no place that pure meat and impure milk or vice versa has a rabbinic prohibition and is considered carrion on a rabbinic basis.
(ב) מותרים בבישול ובהנאה. בטור כתוב אבל בשר טהורה בחלב טמאה או איפכא ובשר חיה כו' אינו אלא מדרבנן ומותר בבישול כו' הקשה ב"י דאם מין אחד טמא הא אסור באכילה מדאורייתא ולמה להו למיגזר עליו איסור בשר בחלב לאכילה ובדרישה ומו"ח ז"ל מתרצים דיש נ"מ בגזרה זו דלהוי בו דין חתיכה עצמה נעשית נבילה שס"ל לרבינו אפרים בסי' צ"ב דלא אמרינן כן אלא בבשר בחלב ולא דקו רבנן בזה כבודם במקומם מונח דהא עיקר הטעם לרבינו אפרים דמחמיר בבשר בחלב הוא מטעם שכל אחד בפני עצמו מותר רק בתערובות אסורים ונעשים גוף אחד כמו שמביא ב"י בשם התוספות בסי' צ"ב וזה לא שייך כאן במין אחד טמא דהא בלאו הכי יש בו איסור מן התורה וא"כ הוי כשאר איסורים וא"ל דרבנן גזרו בזה לומר חתיכה עצמה נ"נ אטו שאר בשר בחלב דאורייתא דא"כ גם בבישול והנאה היה להם לגזור כן כיון שאיסור אכילה יש בלאו הכי מן התורה והם החמירו על התערובת ה"נ הו"ל להחמיר בזה ומדברים אלו הוקשה גם מ"ש עוד מו"ח ז"ל דיש נ"מ לחתיכה הראויה להתכבד שנזכר בש"ע סי' ק"א דאם נאסרה מחמת שקיבלה טעם בטל מלבד בבשר בחלב גם זה ליתיה כלל דהא דהחמיר שם בבשר בחלב הוא מטעם שהחתיכה עצמה נעשית נבילה כמבואר בב"י שם בשם ת"ה וסמ"ק וסה"ת דכיון דנתבשל בשר בחלב נעשה גוף אחד של איסור משא"כ בשאר איסורין כו' עכ"ל וכאן לא שייך לומר כן דיש באחד מהם איסור דאורייתא בלאו תערובת בשר בחלב מש"ה הוי בשר בחלב שלו עכ"פ לא גריע משאר איסור בלוע ואין בו משום ראוי להתכבד ומלבד כל מה שזכרנו אין מקום לומר שרבנן גזרו שיהא איסור אכילת בשר בחלב במין א' טמא דלא מצינו זה בגמרא ולא בפוסקים כלל אלא בבשר עוף לחוד יש פלוגתא ואדרבה במתני' תנן בבהמה טמאה מותר בבישול והנאה ופירש"י אבל אכילה לא הזכיר דמותר כיון דיש איסור מחמת טומאה ש"מ דבלאו טומאה אין שום שייכות איסור בזה דאם לא כן היה למתני' להזכירו אלא פשוט דבמין אחד טמא הוי כשאר איסורין ממש אלא ברור דמ"ש הטור שאינו אלא מדרבנן לא קאי רק אבשר עוף ולא כלל בשר טמא או חלב טמא עמו רק לענין שיהא מותר בהנאה ובבישול כמ"ש ב"י ומ"ה יפה עשה בש"ע שלא העתיק זה ומו"ח ז"ל כתב דאינו נכון ולי נראה שהדין עמו בבירור ולפי מה שנמצא בשם רש"ל שהגיה בטור תיבת לא קודם ובשר חיה כו' א"ש טפי דאין כוונת הטור רק להשמיענו שיש שם היתר בישול והנאה:
(2) 2. In the Tur it is written [as] "...but Kosher meat in impure milk or the opposite...and wild animal meat, etc." - these prohibitions are rabbinical and it is permitted to cook them. The Beis Yosef concludes that if one Min (kind) is tamei, this is forbidden to be eaten according to Torah law. And why was a decree of Meat and Milk applied to it with regard to eating. The Drisha and my teacher and father in law, of blessed memory, reconcile that there is a practical difference that this decree was made to apply the din of "Piece itself becomes Unkosher" to it. That's the logic of Rabbeinu Efraim in Siman 92. That we only say this regarding Meat and Milk. The rabbis are not correct in this, their honor intact, that the primary reason that Rabbeinu Efraim was stringent regarding Meat and Milk is that each one itself is allowed. It is only prohibited when it's mixed and becomes one body. Like the Beis Yosef brings in the name of Tosefos in Siman 82. It is not relevant in a case where one of the them is impure because anyways there is a Torah prohibition on it. If so, it should be like any other prohibition. You can't say that the Rabbis enacted a decree on this to apply the law of "piece that becomes unkosher" because of other Meat and Milk from the Torah. For if so, the decree should have applied even regarding cooking and benefit since anyways there is a Torah prohibition against eating. They are stringent regard mixtures here too they should have been strigent in this. From these things, there is a difficulty even what my teacher and father in law, of blessed memory, wrote. That there is practical difference in the case of "a piece fitting to be honoured" as mentioned in Shulchan Aruch Siman 101. If it is prohibited because it receices the flavour, it is nullified excpet regard Meat and Milk. Even this is not at all right because the stringency of Meat and Milk there is a practical difference from the reason of "a piece that becomes unkosher", as explained by the Beis Yosef, there in the name of the Toras HaBais (Rashba) and the "..." and the Sefer HaTerumah. Since that the Meat and Milk become cooked, it becomes one body of prohibition. In contract to other prohibitions...
...אמר שמואל גדי לרבות את החלב גדי לרבות את המתה גדי לרבות את השליל גדי להוציא את הדם גדי להוציא את השליא גדי להוציא את הטמאה בחלב אמו ולא בחלב זכר בחלב אמו ולא בחלב שחוטה בחלב אמו ולא בחלב טמאה הא תלתא גדי כתיבי ואנן שיתא דרשינן קסבר שמואל איסור חל על איסור...
...אתמר המבשל חלב בחלב רבי אמי ורבי אסי חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה לימא בהא קמיפלגי דמ"ד לוקה קסבר איסור חל על איסור ומאן דאמר אינו לוקה קסבר אין איסור חל על איסור לא דכ"ע אין איסור חל על איסור אאכילה דכ"ע לא פליגי דלא לקי כי פליגי אבשול מ"ד לוקה חד איסורא הוא ומ"ד אינו לוקה להכי אפקה רחמנא לאכילה בלשון בישול
כיון דעל אכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי ואיכא דאמרי אבישול כולי עלמא לא פליגי דלקי כי פליגי אאכילה...
(א) יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע כו': ...וזה שהאסורים הרבים שחלים על דבר אחד אי אפשר אלא באחד משלשה צדדים או בכולם והוא איסור מוסיף ואיסור כולל ואיסור בת אחת ואי אפשר שיחול איסור על איסור אלא באלו השלשה פנים לפי כלל עקרים שבידינו אין איסור חל על איסור המשל למה הדבר דומה כגון שיהיה בשר נבילה או בשר בהמה טמאה או חלב שנתבשל בחלב אינו חל איסור בשר בחלב על איסור הנבילה כדי שיהא האוכל ממנו חייב שתי מלקיות אלא מלקות אחד בלבד...
...לכשיבושל החלב עם החלב למה אינו חל איסור בשר בחלב על איסור חלב והוא ההיקש בנבילה שהוא איסור מוסיף כמו שאמרנו כאן בחלב הקדשים ונתחייב על אכילתו מעילה לפי שניתוסף בו איסור הנאה והתשובה על זה שבשר בחלב נאסר בהנאה מפני שאסרו הכתוב לאכילה כמו שהקדמנו שכל איסור האכילה אסור בהנאה עד שיפרט לך הכתוב ואין שם כתוב שאוסר אכילתו וכתב איסור הנאתו רק שני הענינים יחד הם איסור בשר בחלב ולפיכך כשאנו אומרים אין איסור חל על איסור לא יחול איסור בשר בחלב על איסור נבילה ולא היה אסור בהנאה אבל הוא מותר בהנאה והאוכל ממנו לוקה משום נבילה ואין שם איסור בשר בחלב כל עיקר לפי שלא חל ולא תהיה הקושיא במקומה עומדת ויהיה כמו חלב קדשים בשוה אלא אם אמרנו עליו שהוא אסור בהנאה כמו שאנו אומרים בקדשים והאוכל ממנו אינו חייב משום בשר בחלב אז היה ראוי להקשות ואין הדבר כן אלא אנו אומרים שבשר זה בחלב לא נאסר בהנאה אלא תראה המשנה אמרה בפירוש שבשר בהמה טמאה מותר לבשל בחלב ומותר בהנאה וכבר נתבאר זה במקומו וזכור הענין מפני שהוא מטעה הכל ותקיש עליו בכל הדומה לו:
דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יֵאָכֵל״, ״לֹא תֹאכַל״, ״לֹא תֹאכְלוּ״ — אֶחָד אִיסּוּר אֲכִילָה וְאֶחָד אִיסּוּר הֲנָאָה (מַשְׁמַע), עַד שֶׁיִּפְרֹט לְךָ הַכָּתוּב כְּדֶרֶךְ שֶׁפָּרַט לְךָ בִּנְבֵילָה.
(ו) טמאה. עי' בדגמ"ר שכ' וז"ל ובשר נבילה וכן חלב אסור לבשל בחלב מן התורה ולוקה על בישולו אבל באכילה אין בו איסור בב"ח וכ"ז מבואר ברמב"ם פ"ט ממ"א דין ו' ואמנם אם הוא אסור בהנאה אינו מבואר שם אבל בפי' המשניות פ"ג דכריתות מבואר שאינו אסור בהנאה ואף שלדברי התוס' בחולין ק"א בד"ה איסור כולל שכתבו שאיסור הנאה לא מיקרי איסור מוסיף אין הכרח לדברי הרמב"ם שם מ"מ לא מצינו להתוס' בפי' שיחלקו על דינו של הרמב"ם שהיכא שאינו אסור באכילה משום בב"ח אינו אסור בהנאה ולכן הסומך ע"ז במקום הפסד לא יפסיד עכ"ל ועי' פמ"ג בפתיחה שכתב דנקטינן דאסור בהנאה מן התורה ע"ש.
See also the Rema MiPano (not sure where), who understands the nekudah nifla'ah as follows: the issur BBCh isn't chal on the neveila alone (CL).
(ח) יש מי שאומר דנסיובי דחלבא (פי' חלב המתמצת מקפאון הגבינה) אינם בכלל מי חלב ואסור מן התורה אלא מי חלב היינו אחר שעושים הגבינה מבשלים הנסיובי והאוכל צף מלמעלה ולא נשאר בו אלא מים בעלמא זהו הנקרא מי חלב:
(8) There are those that say that the whey of the milk (meaning the milk that's extracted from the curdled cheese) is not included in [the category] of "milk water" and it is forbidden from the torah. Rather, this is what "milk water" is: after they make the cheese they cook the whey, and the foodstuff floats to the top, and the only thing that's left is mere water; this is what's called "milk water".
...מיתיבי המבשל במי חלב פטור דם שבשלו בחלב פטור העצמות והגידים והקרנים והטלפים שבשלן בחלב פטור הפגול והנותר והטמא שבשלן בחלב חייב האי תנא סבר איסור חל על איסור המבשל במי חלב פטור מסייע ליה לריש לקיש דתנן מי חלב הרי הן כחלב והמוחל הרי הוא כשמן אמר ריש לקיש לא שנו אלא להכשיר את הזרעים אבל לענין בישול בשר בחלב מי חלב אינו כחלב...
המבשל במי חלב פטור - איסורא מיהא איכא דהא כותח מנסיובי דחלבא עבדי ליה כדאמר בריש אלו עוברין (פסחים דף מב.) ואמרינן לעיל (חולין דף קיא:) דאסור לאכול בשר בכותח:
גמ' ת"ר המבשל במי חלב פטור ואיסורא מיהא איכא דהא כותח מנסיובי דחלבא עביד ליה כדאיתא בריש אלו עוברין ואמרינן לעיל סימן לג דאסור לאכול בשר בכותח ואני אומר דנסיובי דחלבא אסור מדאורייתא ומי חלב דפטור היינו שהוציאו ממנו כל האוכל. דאחר שעשו הגבינה מבשלין החלב והאוכל צף למעלה ולא נשאר בו אלא מים בעלמא והוא הנקרא מי חלב
(ו) ...וכן המבשל בשר במי חלב או בחלב מתה או בחלב זכר או שבישל דם בחלב פטור ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב: הגה וחלב זכר לא מיקרי חלב כלל ואם נפל לתוך קדירה של בשר אינו אוסר אבל חלב מתה ומי חלב אוסרים המאכל כמו חלב עצמה ואפילו בבישול יש לאסור לכתחלה...
(6) A person who [Cooks meat and milk together by] smoking and or cooking in the hot springs of Tiberius does not receive lashes for transgressing a lav. Similarly,cooking meat in "mai chalav" (milk water) or chalav maisa ("dead milk") or chalav zachar or cooking blood and milk together is exempt (from lashes) and one who eats it [milk cooked with blood] does not receive lashes for [transgressing the lav of] meat and milk. RAMA: Chalav zachar is not called milk at all and if it fell into a pot of meat it would not be forbidden. However [if ]chalav maisa or mai chalav [fell into a pot of meat] the food is forbidden because they are comparable to milk. It is even forbidden to cook [chalav maisa or mai chalav with meat] initially. There are those who say that it is forbidden to stoke the fire under the pot of a non-Jew because they use the same pot sometimes to cook milk and sometimes to cook meat. Therefore by stoking the fire under the non-Jew’s pot one may come to cook meat and milk [together]. Furthermore, one should not mix together the water that was used for washing milk dishes with water that was used to wash meat dishes and then give it to an animal because the water becomes forbidden for use. And furthermore, the container that is used to make shampoo should not be used [for anything else] because the ashes on the stove that are used to make shampoo are mixed with milk and meat. Therefore it is forbidden to use the pots that are usually on the stoves in the winter lodges because sometimes milk and meat splash on them from the cooking going on in the oven itself. After the fact, we do not worry about the above laws, and furthermore even initially they are only a chumra b’alma (stringency of the world). One who is lenient will not lose.
...וְכֵן הַמְבַשֵּׁל בָּשָׂר בְּמֵי חָלָב אוֹ בַּחֲלֵב מֵתָה אוֹ בַּחֲלֵב זָכָר אוֹ שֶׁבִּשֵּׁל דָּם בְּחָלָב פָּטוּר וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל אֲכִילָתוֹ מִשּׁוּם בָּשָׂר בְּחָלָב.
When, however, a person cooks the meat of a dead animal, forbidden fat, or the like in milk, he is liable for lashes for cooking. He is not liable for lashes for partaking [of the mixture] because of the prohibition against meat and milk. For the prohibition against [mixtures of] meat and milk does not take effect with regard to [entities] prohibited as nevelah or forbidden fat, because we are not speaking about a more encompassing prohibition, a prohibition which adds a new dimension, or [two] prohibitions that take effect at the same time.
וכן המבשל בשר במי חלב וכו'. בפרק כל הבשר (חולין דף קי"ד) ברייתא המבשל במי חלב פטור דם שבשלו בחלב פטור ואמרו שם (דף קי"ג:) אמר שמואל וכו' גדי להוציא את הדם וכו' בחלב אמו ולא בחלב זכר בחלב אמו ולא בחלב שחוטה ובכל אלו נראה שסבור רבינו שהוא פטור אבל אסור וכן עיקר. ויתבאר דין חלב שחוטה מדין הכחל:
אין לוקין עליו. אבל איסורא מיהא איכא וכן בחלב מתה איסורא מיהא איכא כדלקמן סימן צ' גבי כחל וכמ"ש הרב בהג"ה בסמוך וכן כולהו משמע דאיסורא מיהו איכא אפילו בחלב זכר ומ"ש הרב בהג"ה חלב זכר לא מיקרי חלב כלל כו' יתבאר בס"ק ט"ז:
וחלב זכר לא מקרי חלב כו'. משמע דכיון דלא מקרי חלב ולית ביה אפילו איסור דרבנן אינו אוסר המאכל ובאו"ה שם כתב דלא גרע מחלב אשה ומדברי הרב המגיד פ"ט מהמ"א נראה דחלב זכר אסור מדרבנן וכתב שכן נראה מדברי הרמב"ם שהעתיק המחבר לשונו וכן משמע קצת בש"ס פכ"ה (דף קי"ג ע"ב) דאמר שמואל התם בחלב אמו ולא בחלב זכר בחלב אמו ולא בחלב שחוטה וא"כ כיון דמחד קרא מפיק להו וחלב שחוטה קי"ל דמדרבנן מיהא אסור וכדלקמן סי' צ' ה"נ בחלב זכר ונראה דהרב המגיד מיירי בחלב זכר של בהמה וכדפרש"י בש"ס שם וז"ל ולא בחלב זכר שהיה לו חלב מועט מן הדדים כגון אם נשתנה והיו לו דדים וכן פי' מהרש"ל שם סי' ק' וכן מוכח מהש"ס שם להדיא דקאמר בתר הכי בעי מיניה המבשל בחלב גדי שלא הניקה מהו אמר ליה מדאיצטריך לשמואל למימר בחלב אמו ולא בחלב זכר זכר הוא דלא אתי לכלל אם אבל האי כיון דאתי לכלל אם אסור ש"מ דבחלב זכר של בהמה איירי אבל בחלב זכר דאדם פשיטא דלא גרע מחלב אשה ולפ"ז המחבר שהעתיק לשון הרמב"ם דמשמע מיניה דגם בחלב זכר פטור אבל אסור והרב בהג"ה לא פליגי:
וחלב. עש"ך דרמ"א מיירי חלב זכר אדם הא דבהמה אסור מדרבנן אבל המעיין באו"ה כלל ל"א ד"ג כתב חלב זכר מלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן ולא גרע מחלב אשה יראה דבחלב זכר דבהמה איירי משום דלא שכיח לא גזרו דאי דאדם תיפוק דלא גרע מחלב אשה דלא כמ"ש הפר"ח אות י"ד.
Zer Zahav (on Issur vHetter haAruch) asks, if it isn't chalav, why isn't chalav zachar treif? Shach in 81:12 explains that the hetter of "zevat chalv u'devash" indicates that all that comes from a live kosher animal and isn't its flesh is muttar and not basar min haChai (based on that which comes from an isur is assur (ha'yotzeh min ha'issur assur).
(ד) אסור לבשל בחלב אשה מפני מראית העין ואם נפל לתוך התבשיל בטל ואין צריך שיעור: הגה ונראה לפי זה דכל שכן דאסור לבשל לכתחלה בחלב טמאה או בשר טמא בחלב טהור (ד"ע) ודוקא בשר בהמה אבל בעוף דרבנן אין לחוש:
(4) It is forbidden to cook [meat] with the milk of a woman, because of appearances. If woman's milk fell into [meat] food, it is nullified and there is no need to measure. RAMA: It seems according to this, all the more so that it is forbidden to cook with impure milk or impure meat with pure milk, in the case of domesticated animals. But with rabbinical prohibited fowl, there is no need to be concerned.
ונראה לפ"ז דכ"ש כו'. לפי דעת הר"ב דכ"ש הוא נראה דצריך ליישב הא דכתבו הט"ו בס"ג מותרים בבישול והנאה והוא משנה ערוכה בפכ"ה ומוסכם מכל הפוסקים דהיינו דמותר מדינא אבל משום מראית העין לא מיירי ונ"מ בגווני דליכא למיחש למראית העין כגון לרפואה וכיוצא בו וכמ"ש מהרש"ל פ' כ"ה סימן ק"ב גבי חלב אשה דלרפואה שרי אפילו אין בו סכנה כלל מאחר דאין בו איסור כלל אלא משום מראית העין עד כאן לשונו א"נ משכחת לה בגווני אחריני דליכא משום מראית העין ובזה מיושב מה שהניח בת"ח דברי הרשב"א בתימה ע"ש אכן דברי הפוסקים שכתבו סתמא מותרים בבישול משמע דאפילו משום מראית העין ליכא וכך נראים דברי מהרש"ל פכ"ה וכך משמע דעת המחבר מדלא כתב בחלב בהמה טמאה גופיה דאסור משום מראית העין לכך נראה לי ברור דשאני התם כיון דעל כל פנים אחד מהן אסור באכילה דודאי בבישול לחודיה ליכא משום מראית העין דהא יכול להיות שמבשל לצורך רפואה או שאר דברים והאי אסור לבשל היינו לאכול וכן מ"ש המחבר בס"ה אסור לבשלם ע"כ צריך נמי לפרשו לאכלם וכה"ג מצינו במקרא ומשנה דאפקיה לאכילה בלשון בישול ע"ש ובכה"ג דוקא הוא דאיכא משום מראית העין וע"כ גם לדעת הרב צריך אתה לומר כן דהא אפי' בבשר בהמה טהורה בחלב שקדים ס"ל דא"צ להניח אצלו שקדים אלא בבישול () וכמ"ש בס"ק שלפני זה וא"כ תקשי היאך בישלם מתחלה יחד ודוחק גדול לומר דבשעת בישול היה מניח שקדים אצל הקדירה אלא ודאי דבבישול לחודיה ליכא משום מראית העין והלכך הא דאסור לבשל בשר בחלב אשה היינו לאכול והלכך בשר בהמה טמאה בחלב טהורה או איפכא כיון דע"כ לאו לאכלם מבשל להו דהא עכ"פ אסורים משום בשר או חלב טמאה ליכא משום מראית העין כנ"ל ובזה אתי נמי שפיר דברי הרשב"א שהניחם הרב בת"ח בתימה אי נמי בבשר טמא ליכא למיחש למראית העין דניכר לעין שהוא בשר טמא וכן בחלב טמאה כדאיתא בש"ס בעבודת כוכבים (דף ל"ה ע"ב) חלב טהור חיור טמא ירוק אבל חלב אשה וחלב שקדים לא מינכר ואסור משום מראית העין ובזה אתי נמי שפיר דברי הרשב"א ומ"מ הראשון עיקר:
...או בחלב מתה או בחלב זכר או שבישל דם בחלב פטור ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב: הגה ...אבל חלב מתה ומי חלב אוסרים המאכל כמו חלב עצמה ואפילו בבישול יש לאסור לכתחלה...
(6) A person who [Cooks meat and milk together by] smoking and or cooking in the hot springs of Tiberius does not receive lashes for transgressing a lav. Similarly,cooking meat in "mai chalav" (milk water) or chalav maisa ("dead milk") or chalav zachar or cooking blood and milk together is exempt (from lashes) and one who eats it [milk cooked with blood] does not receive lashes for [transgressing the lav of] meat and milk. RAMA: Chalav zachar is not called milk at all and if it fell into a pot of meat it would not be forbidden. However [if ]chalav maisa or mai chalav [fell into a pot of meat] the food is forbidden because they are comparable to milk. It is even forbidden to cook [chalav maisa or mai chalav with meat] initially. There are those who say that it is forbidden to stoke the fire under the pot of a non-Jew because they use the same pot sometimes to cook milk and sometimes to cook meat. Therefore by stoking the fire under the non-Jew’s pot one may come to cook meat and milk [together]. Furthermore, one should not mix together the water that was used for washing milk dishes with water that was used to wash meat dishes and then give it to an animal because the water becomes forbidden for use. And furthermore, the container that is used to make shampoo should not be used [for anything else] because the ashes on the stove that are used to make shampoo are mixed with milk and meat. Therefore it is forbidden to use the pots that are usually on the stoves in the winter lodges because sometimes milk and meat splash on them from the cooking going on in the oven itself. After the fact, we do not worry about the above laws, and furthermore even initially they are only a chumra b’alma (stringency of the world). One who is lenient will not lose.
דגים וחגבים מותר לאוכלן בחלב ר"פ כ"ה (קג:) (כל הבשר) אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים וכתב הר"ן דכיון דלבשלן שרי משמע דלאוכלן בחלב נמי שרי דאיסור בשר בחלב בלשון בישול אפקיה רחמנא וכן כתב הרמב"ם והרשב"א דלאכלם בחלב נמי שרי ומ"מ אין לאכול בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספר א"ח סי' קע"ג :
אבל. עט"ז ועכה"ג ובל"י אות ד' וי"ט דגים בחלב סכנה ובחמאה ובשומן הנקלט מע"ג החלב אין סכנה ומ"ש הב"י כמ"ש בא"ח קע"ג היינו דיש סכנה לאכול דגים עם בשר מפני צרעת ה"ה חלב עם דגים יע"ש ויש ליזהר שלא לבשל חלב עם דגים כי חמירא סכנתא מאיסורא ועמ"א א"ח קע"ג:
אָמַר רַב: דַּם דָּגִים שֶׁכִּינְּסוֹ – אָסוּר. מֵיתִיבִי: דַּם דָּגִים, דַּם חֲגָבִים – מוּתָּר, וַאֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה! הָהִיא בְּשֶׁלֹּא כִּינְּסוֹ, כִּי קָא אָמַר רַב – בְּשֶׁכִּינְּסוֹ. דִּכְווֹתַהּ גַּבֵּי מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם – בְּשֶׁלֹּא כִּינְּסוֹ, מִי אָסוּר? וְהָא תַּנְיָא: דָּם שֶׁעַל גַּבֵּי כִּכָּר – גּוֹרְרוֹ וְאוֹכְלוֹ, שֶׁל בֵּין הַשִּׁינַּיִם – מוֹצְצוֹ וּבוֹלְעוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ! אֶלָּא: כִּי תַּנְיָא הַהִיא מַתְנִיתָא – דְּאִית בֵּיהּ קַשְׂקַשִּׂים, כִּי קָאָמַר רַב אָסוּר – דְּלֵית בֵּיהּ קַשְׂקַשִּׂים.
(ד) אסור לבשל בחלב אשה מפני מראית העין ואם נפל לתוך התבשיל בטל ואין צריך שיעור: הגה ונראה לפי זה דכל שכן דאסור לבשל לכתחלה בחלב טמאה או בשר טמא בחלב טהור (ד"ע) ודוקא בשר בהמה אבל בעוף דרבנן אין לחוש:
(4) It is forbidden to cook [meat] with the milk of a woman, because of appearances. If woman's milk fell into [meat] food, it is nullified and there is no need to measure. RAMA: It seems according to this, all the more so that it is forbidden to cook with impure milk or impure meat with pure milk, in the case of domesticated animals. But with rabbinical prohibited fowl, there is no need to be concerned.
(ג)...הגה ונהגו לעשות חלב משקדים ומניחים בה בשר עוף הואיל ואינו רק מדרבנן אבל בשר בהמה יש להניח אצל החלב שקדים משום מראית העין כמו שנתבאר לעיל סי' ס"ו לענין דם (ד"ע):
(3) The law only applies with meat from a pure [kosher] animal and milk from a pure animal, but meat of a pure animal in milk that is impure, or meat from an impure animal in pure milk, is permitted to cook and benefit from. Meat of a wild animal and of fowl, even in milk which is pure, is permitted to cook and benefit from; and even eating is only prohibited rabbinically. Fish and grasshoppers are not prohibited [with milk] even rabbinically. RAMA: We make milk from almonds and place bird meat in it, since [milk and bird meat] is only rabbinically [forbidden]. But with meat from a domesticated animal, place almonds next to the milk, so that people don't misunderstand. This is as we said above, in chapter 66.
כמו שנתבאר לעיל סי' ס"ו גבי דם. בד"מ ות"ח כלל ס"ב כתב שרש"ל למד מדם דגים לאסור לאכול בשר עוף בחלב של שקדים אא"כ הניחו משקדים אצלו משום מראית עין ודחה דבריו שאין ראייה מדם שמצינו בו איסור כרת משא"כ בבשר עוף בחלב שהוא דרבנן ואפילו בבהמה אינו אסור אלא דרך בישול דוקא הלכך לא חשו בזה למראית עין ע"כ ואף כי דברי רמ"א נכונים וכבר נתפשט המנהג כן מ"מ נראה שיש להניח לכתחלה שקדים גם אצל בשר עוף אלא במקום שאין לו שקדים אין לאסור בשביל זה האכילה דכל מאי דאפשר לן לתקוני מתקנינן ותו דלא גרע מחלב אשה דבסמוך שחשו למראית עין אבל באם אין לו שקדים אין לאסור האכילה בשביל זה כמו בחלב אשה בסמוך וכן משמע לשון רמ"א שכתב יש להניח כו' דמשמע בדיעבד או שא"א להניח לא מעכב האכילה בשביל זה.
ונהגו לעשות חלב משקדים כו' הואיל כו'. כלומר ול"ד לדם דגים ס"ס ס"ו שמותר לגמרי ואפ"ה אם כנסו בכלי אסור מפני מראית עין אא"כ יש בו קשקשים שניכר שהוא דם דגים דהתם דם גופיה אסור מדאורייתא הילכך הרואה יאמר דאכיל דם בהמה שאסור מדאורייתא אבל בשר עוף בחלב ממש הוא מדרבנן וליכא למיחש למראית העין ולכן בשר בהמה בחלב שהוא אסור מדאורייתא יש להניח אצלו שקדים כדי שלא יחשוב הרואה שהוא חלב ממש וכ"כ בת"ח שם סוף כלל ס"ב ולפ"ז צ"ל דמיירי בבישול דאי לאו הכי אפילו בשר בהמה ליכא איסורא דאורייתא וא"צ להניח שקדים וכן מוכח בת"ח שם להדיא ע"ש ובסימני ת"ח אבל מהרש"ל פכ"ה סי' נ"ב למד מהך דדם דגים דבפורים וכיוצא בו שרגילים לאכול תרנגולת בחלב שקדים שאסור אם לא שיניח שקדים אצלו בתוכן ובצידן להיכירא ובפרט גבי בשר עוף דאיכא למיחש טפי שלא ידמו לומר בשר עוף בחלב שרי אפי' מדרבנן כר"י הגלילי עכ"ל וכן הסכימו האחרונים וכן נלפע"ד (שוב בא לידי ס' באר שבע ומצאתי שפסק נמי הכי) דהא אפילו במידי דרבנן חיישינן למראית העין בכמה דוכתי ומהם בש"ס פרק במה בהמה (שבת דף נ"ד) ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא פירש"י לשוק למכור והיינו מראית העין וכדאיתא בפ' במה אשה (סוף שבת דף ס"ד) והוא מוסכם מכל הפוסקים וכמו שנתבאר בא"ח סי' ש"ה אע"פ שאיסור מקח וממכר בשבת אינו אלא מדרבנן וכמ"ש בא"ח ובח"מ ס"ס רל"ה וכן מוכח בהדיא בתוס' בכתובות פ' אע"פ (כתובות דף ס' ע"א) ד"ה ממעכן כו' דאפי' במידי דרבנן חיישי' למראית העין והכי משמע בדוכתי טובי:
Nachlas Tzvi explains that Rema was referring to case of chadrei chadarim and would agree with Maharshal that need heker when b'rabim, like the Purim seudah. This, based on Tosfos Kesuvos 60a.
Rav Soloveitchik explains the Tos. Kesuvos: If the mar'is ayis a concern of violating a d'oraysa, it's an issue of lifnei iver, which makes doing it an issur d'rabanan, while if it's a din d'rab, it's a chashad so there's no "formal isure," and it's thus muttar b'chadrei chadarim, because you won't be ruining your chezkas kashrus.
אפילו ביעתא בכותחא - מפרש בערוך דלאו בסתם ביצים איירי דאין לך עם הארץ שלא ידע שהן מותרות בחלב אלא בשוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מיירי שמותר לאוכלן בחלב כדתניא בפ"ק דביצה (דף ו: ושם) וא"ת ואמאי מותר לאכלן בחלב מאי שנא מביצת נבלה דאסרי בית הלל אפי' כמוה נמכרת בשוק כדתנן במסכת עדיות (פ"א מ"ה) ותירץ בהלכות גדולות דגבי איסור נבילה החמירו דהוי דאורייתא אבל גבי בשר עוף בחלב דרבנן הקילו וא"ת ומאי אפי' דקאמר אפילו ביעתא בכותחא הא איכא מאן דאמר (חולין דף קיג.) בשר עוף בחלב דאורייתא ולדידיה אסורה כמו ביצת נבילה וי"ל דמ"מ קאמר אפי' שכל העולם נהגו בו היתר ולר"ת אתי שפיר שתירץ דבביצת נבילה החמירו משום דנבלה דבר איסור הוא אבל בבשר בחלב לא החמירו דהוי היתר דכל חד וחד באפי נפשיה שרי:
...אלא לעולם פליגי והני מילי כי פליגי היכא דשני קרא ממסורת אבל האי חלב וחלב דכי הדדי נינהו יש אם למקרא והרי (שמות כג, יז) יראה יראה דכי הדדי נינהו ופליגי דתניא יוחנן בן דהבאי אומר משום רבי יהודה בן תימא הסומא בא' מעיניו פטור מן הראיה שנא' יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות מה לראות בשתי עיניו אף ליראות בשתי עיניו אלא אמר רב אחא בריה דרב איקא אמר קרא (שמות כג, יט) לא תבשל גדי דרך בישול אסרה תורה תנו רבנן דיני ממונות בשלשה
דרך בישול - חָלָב צלול כמים ואיכא בישול אבל חֵלֶב אינו בישול אלא טגון:
דרך בישול אסרה תורה - ובחלב אינו בישול אלא טיגון כדפירש בקונטרס והאי דקרי לצלי קדר בישול בפרק כל שעה (פסחים דף מא. ושם) שאני התם דכתיב ובשל מבושל מ"מ וי"מ דרך בישול אסרה תורה דבלא בישול שרי וע"י בישול אסור לאפוקי חלב דבלאו הכי אסור וקשה לפי זה דחלב ומתה אסרינן בחלב בפרק כל הבשר (חולין דף קיג: ודף קטו.) למ"ד איסור חל על איסור וקאמר התם חלב ומתה לא צריכא קרא:
אָמַר רַב נַחְמָן: בְּחַמָּה — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי. בְּתוֹלְדוֹת הָאוּר — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר. כִּי פְּלִיגִי בְּתוֹלְדוֹת הַחַמָּה: מָר סָבַר גָּזְרִינַן תּוֹלְדוֹת הַחַמָּה אַטּוּ תּוֹלְדוֹת הָאוּר, וּמָר סָבַר לָא גָּזְרִינַן.
דשרי - דאין דרך בישולו בכך וחמה באור לא מיחלפא דליגזר הא אטו הא:
Mahari Tatz on BK connects toldos of nezikin to toldos on shabbos.
See Rambam below who doesn't connect def. of bishul b/w shabbos and BBCh just as the Yerushalmi says me'ushan is violation of shabbos but not of bihul BBCh.
When, however, a person cooks the meat of a dead animal, forbidden fat, or the like in milk, he is liable for lashes for cooking. He is not liable for lashes for partaking [of the mixture] because of the prohibition against meat and milk. For the prohibition against [mixtures of] meat and milk does not take effect with regard to [entities] prohibited as nevelah or forbidden fat, because we are not speaking about a more encompassing prohibition, a prohibition which adds a new dimension, or [two] prohibitions that take effect at the same time.
(ו) המעושן והמבושל בחמי טבריה אין לוקין עליו...
(6) A person who [Cooks meat and milk together by] smoking and or cooking in the hot springs of Tiberius does not receive lashes for transgressing a lav. Similarly,cooking meat in "mai chalav" (milk water) or chalav maisa ("dead milk") or chalav zachar or cooking blood and milk together is exempt (from lashes) and one who eats it [milk cooked with blood] does not receive lashes for [transgressing the lav of] meat and milk. RAMA: Chalav zachar is not called milk at all and if it fell into a pot of meat it would not be forbidden. However [if ]chalav maisa or mai chalav [fell into a pot of meat] the food is forbidden because they are comparable to milk. It is even forbidden to cook [chalav maisa or mai chalav with meat] initially. There are those who say that it is forbidden to stoke the fire under the pot of a non-Jew because they use the same pot sometimes to cook milk and sometimes to cook meat. Therefore by stoking the fire under the non-Jew’s pot one may come to cook meat and milk [together]. Furthermore, one should not mix together the water that was used for washing milk dishes with water that was used to wash meat dishes and then give it to an animal because the water becomes forbidden for use. And furthermore, the container that is used to make shampoo should not be used [for anything else] because the ashes on the stove that are used to make shampoo are mixed with milk and meat. Therefore it is forbidden to use the pots that are usually on the stoves in the winter lodges because sometimes milk and meat splash on them from the cooking going on in the oven itself. After the fact, we do not worry about the above laws, and furthermore even initially they are only a chumra b’alma (stringency of the world). One who is lenient will not lose.
Rav Belsky was machmir like the Gra and Pri Chadash. Thus his chumrah of not permitting OU tuna because of bishul akum via me'ushan (assuming steaming is like smoking).
Rav Moshe (Igros Moshe OCh 3:25) explains that toldos derive their level of isur from the av. Because toldas ohr is derived from ohr, it's assur. But because toldas chamah is derived from chamah, there's the tzad in the gm' that it's muttar.
Rav Moshe thus explains that, b/c he felt that microwaves would become derech bishul, they were toldas bishul and not a shinui. Thus assur.
Iglei Tal would argue that it's not d'oraysa b/c microwaves produce an inferior result.
RSZA and RYB Soloveitchik understood that bishul, by definition, requires fire, and thus microwaves wouldn't be bishul d'oraysa.
(סימן פ"ז סעיף א') אלא דרך בישול. ע' בפר"ח דגם צלי ועירוי וצונן לתוך חם הוי דאורייתא וע' ביש"ש פרק ג"ה (סי' מ"ה) דכתב דבשר חם שנגע לגבינה חמה איכא למימר דאסור רק מדרבנן עיי"ש וכתב בהגהת ש"ד שבסוף הספר (כלל ל' סי' ד') דחתיכה שנכבשה בחלב אסור לבשלה דעד כאן הוי איסור כבוש מדרבנן ועתה עובר על איסור בישול דאורייתא עכ"ל משמע דאם נתבשלה בחלב מותר לחזור ולבשלה וע' בפמ"ג במשבצות זהב (סי' ק"ה ס"ב):
...אמר רב לוקה על אכילתו ואינו לוקה על בשולו מה נפשך אי מצטרפין אבשול נמי לילקי אי לא מצטרפין אאכילה נמי לא לילקי לעולם לא מצטרפי ובבא מיורה גדולה ולוי אמר אף לוקה על בשולו...
לעולם לא מצטרפי - לעשות איסור אא"כ היה בו בתחלה כשיעור וכי אמר רב לוקה על אכילתו שבא מיורה גדולה ולצדדין אמר רב למילתיה אכל חצי זית בשר וחצי זית חלב הבא מיורה גדולה שנתבשל בה שיעור מזה ומזה ונאסרו לוקה על אכילתו שאכל שיעור שלם איסור של שם אחד ואין לוקה על בשולו דאם בשל כחצי זית בשר וכחצי זית חלב זה עם זה לפי שאין מצטרפין מכלל היתרן לקרות איסור עד שיהא בכל אחד ליעשות איסור לעצמו:
לעולם לא מצטרפי והכא במאי עסקינן בבא מיורה גדולה של בשר. בחלב מבושל ולקח חצי זית מאותו בשר וחצי זית מאותו חלב וחזר ובישלן פעם אחת אבישולו לא לקי דכבר מבושל אאכילה לקי דאכיל כזית איסור. באי זה בישול אמרו כל שאחרים אוכלין אותו כלומר דמתחלה לא נתבשל כל צרכו ובא הוא ונטל חצי זית מזה וחצי זית מזה ובישלו כל צרכו:
Rav YB Soloveitchik (RYBS) (need to find source) relates discussion to machl' Rambam and Rashba regarding ein bishul acher bishul (EBAB) re. hil' Shabbos: The Rashba understands that EBAB once cooked k'maachal ben Derusai whereas the Rambam understands that YBAB in such a case.
RYBS explains that the Rashba thinks EBAB is a question of practically, what's been cooked; the Rambam understands it as a din of meleches machsheves. Meaning, so long as there's an improvement to the food by this act of "cooking," it doesn't matter if it's already "cooked"- halachically, the improvement is what's significant.
That said, by other issurim, the Rashba would likely say EBAB: once cooked, can no longer be again. The Rambam, however, would say, because it's no longer question of meleches machsheves, YBAB.
Alternative to understanding the above din within the rishonim, RYB suggests: BBCh is a din of creating a cheftza of BBCh. Once that is done, it cannot be done again- improvements or not.
The latter idea fits well with previously cited Kessef Mishan that bishul BBCh is a siyag d'oraysa.
Pleisi (need source) brings raaya that YBAB by BBCh because concern raised about bringing BBCh onto same table is "shema yaaleh b'ilfas roseyach." Aruch haShulchan points out that that cheese is regularly uncooked so, maybe concern is people, indeed, bringing raw food to table...
See Pri Megadim below for second raaya that YBAB:
י"א. עש"ך דאין העולם נזהרים בזה דאין אלא חומרא בעלמא עכר"ו אות י"ג ולדינא בשר בחלב יש בישול אחר בישול ומ"מ הבלוע שבתוך הקדירה מבשר וחלב יחד שיפלוט לחוץ ויתבשל לא חשו דזה לא הוה דרך בישול אבל בשר בקדירה ב"י מחלב ודאי הוה דרך בישול...
מתני׳ כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים:
ואסור להעלות - דילמא אתי למיכלינהו כי הדדי דקא נגעי ובלעי מהדדי ואע"ג שמותר לאכול בשר אחר גבינה כדאמרינן בגמרא:
ואסור להעלות בשר עם הגבינה על השולחן חוץ מבשר דגים וחגבים. דילמא אתי למיכלינהו בהדי הדדי...
כל הבשר שאסור לאוכלו בחלב אפילו בשר חיה ועוף אסור להעלותו על השלחן שאוכל עליו גבינות שלא יבא לאוכלם יחד אבל בשולחן שסודר עליו התבשיל מותר ליתן זה בצד זה...
במשנה ואסור להעלות עם הגבינה עה"ש. לכאורה יפלא מדוע שביק לישנא דחלב דפתח בי' והוא ג"כ לישנא דקרא. ונקיט הכא גבינה ולולא דמסתפינא הייתי אומר. דבדוקא נקיט גבינה דאילו חלב שהוא נוזלי ואין מעלין אותו אלא בכלי לא הוי כעין תפיסה אחת דלקמן (קז ב) וע"ש בתוס'. וכן הא דתני אגרא לקמן (קד ב) עוף וגבינה נאכלין באפיקורן בדוקא נקיט גבינה לפי דנאכלת בידים הוא דדייקינן מינה הא בשר לא דהיינו דבעי נט"י אבל חלב דע"י כלי אפי' בבשר לא בעי נט"י. וכן ראיתי בשם הפר"ח דהאוכל במגריפה א"צ נט"י. וענ"ל דדוקא גבינה מסקינן שם דבעי קינוח והדחה משום שהוא מודבק בחניכים ובבין השינים ואינו יוצא ע"י הדחה לחודה. אבל בחלב סגי בהדחה לחודה:
See AHSh below who seems to say like Rashash and says it's specifically in Rashi.
עוד נראה לעניות דעתי לדקדק מלשון המשנה, דברישא אמרה: "כל הבשר אסור לבשל בחלב", ואחר כך אמרה "ואסור להעלות עם הגבינה וכו'", ולמה שינה התנא מחלב לגבינה. ולכן יראה לי דרש"י ז"ל תיקן זה בלשונו הטהור, שכתב (חולין קג ב): "ואסור להעלות דילמא אתי למכלינהו כי הדדי, דקא נגעי ובלעי מהדדי וכו" עכ"ל. וכוונתו: דכיון דגבינה הוא דבר יבש ומונח על השלחן בלא קערה, וכן הבשר מונח על השולחן בלא קערה, דרוב אכילתם היתה צלי אש, והבשר יבש, ולכן אם יונחו על שלחן אחד יגעו זה בזה ויבלעו זה מזה אם יהיו חמים, וחששו שיבואו לאוכלם ביחד. אבל חלב שהיא משקה, ובלא כלי אי אפשר שתהיה על השלחן - אין חשש בזה כיון דאיכא כלי דמפסיק, והוי כשני מפות שיתבאר דשרי. (''ויותר נראה לי לומר דמה שכתב רש"י "ובלעי מהדדי" לאו דווקא, וכוונתו לא כשהם חמים דווקא, אלא דמתוך שומנם יכול להיות מעט בליעה זה מזה, ואולי כוונתו לאסור גם בשלא בשעת אכילה, וצ"ע. ואם נאמר כמ"ש, אם כן גם בשני תבשילין שכתבנו אינו אלא בתבשיל יבש שמונח על השלחן בלא כלי].
Rav M. Willig, however, says brining baby's bottle to table would be fine even within Ran. This, because, one's not likely to get confused/ distracted/ etc. and have baby's milk with their meat meal.
מתני׳ העוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל דברי ב"ש וב"ה אומרים לא עולה ולא נאכל א"ר יוסי זו מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה באיזה שולחן אמרו בשולחן שאוכל עליו אבל בשולחן שסודר עליו את התבשיל נותן זה בצד זה ואינו חושש:
(א) שלא להעלות בשר על השלחן שאוכלין גבינה. ובו ב' סעיפים:
אפילו בשר חיה ועוף אסור להעלותו על שלחן שאוכל עליו גבינה שלא יבא לאכלם יחד אבל בשלחן שסודר עליו התבשיל מותר ליתן זה בצד זה:
(1) Even with meat of a wild animal and a bird it is forbidden to put them on a table where one is eating cheese, so that he doesn't come to eat them together. But [to put] on a table that's meant for arranging cooked foods, it is permitted to put one next to the other.
Ramban (need source) says it's all one gzeira; Ritva (need source) says, if you didn't have one, you wouldn't be abel to keep the other ('i lo ha, lo kaimi ha"); See Taz who doesn't feel that gz' l'gz' is issue here.
(כ) אָסוּר לְהַעֲלוֹת הָעוֹף עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁהוּא אוֹכֵל עָלָיו גְּזֵרָה מִשּׁוּם הֶרְגֵּל עֲבֵרָה שֶׁמָּא יֹאכַל זֶה עִם זֶה. אַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹף בְּחָלָב אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:
(20) It is forbidden to serve fowl72Needless to say, this applies to meat (see Lechem Mishneh). together with milk on the table upon which one is eating.73They may, however, be placed together on a serving table (Chullin 104b). This is a decree [enacted] because habit [might lead] to sin.74Since both substances are permitted and they are served together, one might accidentally partake of them together.
Implied is that if substances are forbidden and one would not ordinarily partake of them, there is no difficulty in having them served on the table at which one is eating. See Siftei Cohen 88:2. We fear that one will eat one with the other. [This applies] even though fowl with milk is forbidden only because of Rabbinic decree.75See the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 88:2) which explains that if a distinction is made, e.g., the milk is placed on one type of placemat and the meat on another, there is no prohibition.
(א) אסור להעלות העוף על השלחן עם הגבינה וכו' משום הרגל עבירה שמא יאכל זה עם זה וכו'. ק״ק דבפ' כל הבשר (חולין דף ק"ד:) אמרו אבל הכא אי שרית ליה לאסוקי עוף וגבינה אתי לאסוקי בשר וגבינה ומיכל בשר בחלב דאורייתא ופירש״י אבל הכא אע״ג דלא איבעי לן למיגזר העלאתו אטו אכילתו איכא למיגזר העלאתו אטו העלאה ואכילת בשר בהמה דכי מסיק להו היינו אכילה דאתי למיכלינהו בהדי הדדי ע״כ, משמע דאין לגזור העלאה דעוף אטו אכילתו אלא אטו העלאה ואכילה דבהמה, ודוחק לומר דמ״ש רבינו שמא יאכל זה עם זה קאי אאכילת בשר בהמה בגבינה ורבינו לא חש לפרש אלא סוף הגזירה דלשון זה עם זה משמע דקאי אעוף וגבינה שהזכיר. לכך נראה דרבינו אינו מפרש כפירוש רש״י ז״ל אלא תירוץ הגמרא הוא דלא דמי לחלה דהתם לא גזרינן ח״ל אטו בארץ דהם שני מקומות אבל בחד מקום גזרינן דהיינו עוף וגבינה אטו העלאה דבשר בהמה, וה״ה דהוה מצי גמרא למימר העלאה דעוף אטו אכילתו ואכילתו אטו אכילת בהמה אלא דחדא מנייהו נקט ולהכי רבינו נקט גזרה דשמא יאכל זה עם זה להודיענו דלאו דוקא נקט גמרא העלאה אטו העלאה דבהמה דהוא הדין העלאה אטו אכילה דעוף ועוף אטו בהמה כדכתיבנא:
אסור להעלות על השלחן. ונראה דוקא בשר אסור להעלות על השלחן שאוכל חלב או איפכא משום דלא בדילי אינשי מיניה מפני שכל אחד היתר בפני עצמו אבל מותר להעלות בשר נבילה על השלחן שאוכל עליו בשר כשירה וכן מבואר בדברי הר"ן ומביאו ב"י בסימן צ"ז מיהו ממ"ש הרא"ש בפירושו לנדרים סוף דף מ"א גבי המודר הנאה מחבירו אוכל עמו על השלחן וז"ל ולא חיישינן שמא יאכל עמו דכיון שהדירו מסתמא שונאים זא"ז טפי מב' אכסנאים האוכלים על שלחן א' זה בשר וזה גבינה עכ"ל ומביאו ב"י לקמן סי' רכ"א משמע דאפילו בשאר איסורים נמי דינא הכי וי"ל דנדרים כיון שאינו אסור אלא מצד נדרו חשוב כבשר וחלב שכל א' היתר בפני עצמו אבל בשאר איסורים י"ל דמודה הרא"ש והא דכתב הרשב"א בתשובה ס"ס קע"ז ומביאו ב"י בא"ח סימן ת"מ דעובד כוכבים הבא עם חמצו לבית ישראל אסור להעלותו עמו על השלחן כו' ופסק כך בש"ע שם נראה דהתם משום חומרא דחמץ שאני דכיון דחמץ במשהו רחוק הוא שלא יתערב פירור א' משל עובד כוכבים בשל ישראל כמ"ש הרשב"א שם תדע דהא אפילו בהפסק מפה קאסר התם אכן מדברי הא"ח שהביא הב"י לשם לא משמע הכי לכאורה שכתב שם וז"ל אם רוצה העובד כוכבים לאכול חמץ בבית ישראל מותר ואפילו על שלחן ישראל קרוב הדבר להתיר זה מצה וזה חמץ דומיא דשני אכסנאים ע"כ ומדהתיר מטעמא דומיא דשני אכסנאים דוקא מכלל דס"ל דאפילו דבר שהוא אסור בפני עצמו אסור להעלות עמו על השלחן ומ"מ דברי הר"ן נראים וכן משמעות כל הפוסקים שלא כתבו איסור זה אלא גבי בשר וחלב וגם נ"ל דהא"ח מודה לזה אלא דשאני התם דעל הלחם יחיה האדם ורגיל בו כל השנה ולא בדילי אינשי מיניה וכה"ג כתב הרא"ש בפרק אין מעמידין גבי בישול עובד כוכבים דפת צריך הרחקה טפי משום דעל הלחם יחיה האדם ומביאו ב"י לקמן ר"ס קי"ד ע"ש תדע דהא ע"כ הר"ן גופיה מודה בלחם דהא אמרינן ר"פ כ"ה דף ק"ד ע"ב חלת ח"ל אי לאו דהיא דרבנן הוי גזרינן העלאה אטו אכילה (וע"ל סימן שכ"ג ס"ק ב') אע"ג דאסירה באפי נפשה א"ו דבלחם שייך למיגזר טפי ודו"ק. ולפ"ז אסור להעלות לחם של איסור על השלחן כדרך שאסור בבשר וחלב:
כתב בשו"ת בית יעקב סימן י"ב דמי שאכל בשר שצריך לשהות שש שעות לא ישב אצל מי שאוכל גבינה שמא יושיט לו וראיה מחולין ח' אשת חבר יע"ש ולא ראיתי נזהרין בזה ומההיא דאשת חבר בין לרש"י ותוס' אין ראיה שעוסקין במלאכתן חיישינן דלמא מינשי משא"כ באינש דעלמא שיושב אצל מי שאוכל גבינה גם הוה גזירה לגזירה כולי האי לא גזרינן:
...אבל בשלחן שסודר עליו התבשיל מותר ליתן זה בצד זה:
Ra'avan (need source) thinks hetter might only apply to chicken insofar as hetter only mentioned in context of that mishnah.
Meiri (need source) thinks issue was only on the small individual sized tables of yesteryear and today's tables are big enough to accommodate. We aren't somech on this.
מתני׳ צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהו נוגעין זה בזה רבן שמעון בן גמליאל אומר שני אכסנאין אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין: גמ׳ ...רשבג"א שני אכסנאין אוכלין על שולחן וכו': אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל לא שנו אלא שאין מכירין זה את זה אבל מכירין זה את זה אסור תניא נמי הכי רבן שמעון בן גמליאל אומר ב' אכסנאים שנתארחו לפונדק אחד זה בא מן הצפון וזה בא מן הדרום זה בא בחתיכתו וזה בא בגבינתו אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין ולא אסרו אלא בתפיסה אחת תפיסה אחת סלקא דעתך אלא כעין תפיסה אחת א"ל רב יימר בר שלמיא לאביי שני אחין ומקפידין זה על זה מהו אמר ליה יאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס מותרין
גמ' זה בא מן הצפון כו' - אלמא דוקא בשאין מכירין זה את זה קאמר:
בשני ב"א המכירים זא"ז. שאינם מתביישים זה מזה ויאכל כל אחד מחבירו:
כעין תפיסה אחת - 1) ואם יש דבר מפסיק לא הוי כעין תפיסה אחת כההיא דמסכת ע"ז בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נ.) גבי אבני מרקוליס דאמר כאן בתפיסה אחת כאן בשתי תפיסות והיכי דמי כגון דאיכא גובה ביני וביני ולפיכך נוהגין עכשיו כשזה אוכל בשר וזה אוכל גבינה על שלחן אחד מניחין לחם או קנקן או שאר כלים להפסיק בינתיים או אוכל על מפה אחרת דהוי כעין שתי תפיסות 2) וי"מ דלא אסרו אלא בתפיסה אחת כלומר שהן בהוצאה אחת כגון אחים שקנו אתרוג בתפיסת הבית דיש נוחלין (ב"ב קלז:) ופריך תפיסה אחת ס"ד מה לי בהוצאה אחת ומה לי בשתי הוצאות אם מכירין זה את זה ומשני כעין תפיסה אחת דהיינו שמכירין זה את זה ולפי' זה לא איירי כלל שיהא מותר לאכול על שלחן אחד בשביל הפסק שבינתיים:
רשב"ג אומר אף שני אכסנאין וכו': אמר רב חנן בר אמי לא שאנו אלא שאין מכירין זה את זה אבל מכירין זה את זה אסור.
(ב) הא דאסור להעלותו על השלחן דוקא בשני בני אדם המכירים זה את זה אפילו הם מקפידים זה על זה אבל אכסנאים שאין מכירין זה את זה מותר ואפי' המכירים אם עשו שום היכר כגון שכל אחד אוכל על מפה שלו או אפילו אוכלים על מפה אחת ונותנים ביניהם פת להיכירא מותר: הגה ודוקא שאין אוכלין מן הפת המונח ביניהם להיכר אבל אם אוכלין ממנו לא הוי היכר דבלאו הכי הפת שאוכלין ממנו מונח על השלחן (ארוך והגהות אשיר"י) אבל אם נתנו ביניהם כלי ששותין ממנו ובלאו הכי אין דרכו להיות על השלחן הוי היכר אעפ"י ששותין מן הכלי (ב"י בא"ח סי' קע"ג) וכל שכן אם נתנו שם מנורה או שאר דברים שעל השלחן דהוי היכר ויהיו זהירים שלא לשתות מכלי אחד משום שהמאכל נדבק בכלי (הג"ה אשיר"י ואו"ה) וכל שכן שלא יאכלו מפת אחד וכן נוהגין ליחד כלי של מלח לכל אחד בפני עצמו כי לפעמים טובלים במלח ונשארו שיורי מאכל במלח:
(2) That which is forbidden to put together on the same table, that is precisely only with two men who recognize each other, even if they insist on not sharing food with each other. However, by guests who don't recognize one another, it is permitted. And even by those who recognize each other, if they make any sign, such as if each one eats on his own tablecloth, or even if they eat on a single tablecloth but they place bread between themselves as a sign, it is permitted. Rema: And this is precisely if they don't eat from the bread that's placed between them as a sign, but if they eat from it, it is no longer considered a sign, because even without this purpose, bread from which they eat from is placed on the table. But if they placed a drinking vessel between themselves, and if not for this purpose it is not normal for it to be on the table, it would be a sign even if they drink from the vessel. And of course if they place on [the table] a candelabra or other items on the table that they are [valid] signs. And they should be careful not to drink from a single vessel because food sticks to the vessel. And of course they should not eat from the same bread. And so is our custom to have individual salt-vessels for each person themselves, because sometimes when they dip into the salt there remains leftovers of the food in the salt.
(ב) ...ואפי' המכירים אם עשו שום היכר כגון שכל אחד אוכל על מפה שלו או אפילו אוכלים על מפה אחת ונותנים ביניהם פת להיכירא מותר: הגה ודוקא שאין אוכלין מן הפת המונח ביניהם להיכר אבל אם אוכלין ממנו לא הוי היכר דבלאו הכי הפת שאוכלין ממנו מונח על השלחן (ארוך והגהות אשיר"י) אבל אם נתנו ביניהם כלי ששותין ממנו ובלאו הכי אין דרכו להיות על השלחן הוי היכר אעפ"י ששותין מן הכלי (ב"י בא"ח סי' קע"ג) וכל שכן אם נתנו שם מנורה או שאר דברים שעל השלחן דהוי היכר...
(2) That which is forbidden to put together on the same table, that is precisely only with two men who recognize each other, even if they insist on not sharing food with each other. However, by guests who don't recognize one another, it is permitted. And even by those who recognize each other, if they make any sign, such as if each one eats on his own tablecloth, or even if they eat on a single tablecloth but they place bread between themselves as a sign, it is permitted. Rema: And this is precisely if they don't eat from the bread that's placed between them as a sign, but if they eat from it, it is no longer considered a sign, because even without this purpose, bread from which they eat from is placed on the table. But if they placed a drinking vessel between themselves, and if not for this purpose it is not normal for it to be on the table, it would be a sign even if they drink from the vessel. And of course if they place on [the table] a candelabra or other items on the table that they are [valid] signs. And they should be careful not to drink from a single vessel because food sticks to the vessel. And of course they should not eat from the same bread. And so is our custom to have individual salt-vessels for each person themselves, because sometimes when they dip into the salt there remains leftovers of the food in the salt.
Badei haShulchan 19 also notes that the object needs to be between the two folks
The Maharshal (find source) writes that even so long as the foods are far enough away so that one cannot reach the other's, it's OK.
See Pischei Teshuva below that another person at table suffices, as well. RL noted that the Massas Binyomin he quotes is by nidh and that, there, the chiba is removed by another's presence. So the din might not be translatable to BBCh. Badei haShulchan rejects this hetter for this reason.
היכר. עבה"ט מ"ש אך מי שאוכל בשר כו' והוא ט"ס וצ"ל שאכל בשר כו' ועיין פמ"ג שכתב לא ראיתי נזהרין בזה. ועיין בתשובת משאת בנימין סימן קי"ב באמצע התשובה דמשמע שם דאם גם אחרים אוכלים על שלחן זה מותר אף בלא היכר דזה עדיף מאם עשו שום היכר ע"ש ועיין במה שכתבתי לקמן סימן קצ"ה סק"ה:
טז) שם. ואפי' המכירים אם עשו שום היכר וכו' ודוקא בב' בני אדם שרי ע"י היכר משום דאיכא תרתי שינוי ודעות אבל באדם א' אסור להעלות בשר עם גבינה בשלחן א' ולא שרי בהיכר כיון דליכא דעות. קהל יהודה בזה הסי' מיהו אפי' באדם א' אם עשה היכר והניח אדם א' עליו שומר להזכירו שלא יטעה מותר דהוי שינוי ודיעות זב"צ או' י"א. [וע' לעיל או' ב'].
(סימן פ"ח ס"א) אסור להעלותו על שלחן. ולא מהני להעמיד אצלו שומר שישגיח עליו גן המלך אות ע"א:
Chochmos Adam (need source) is meikil that can always rely on heker alone. RL cites Rav Sobolofky that can be meikel like ChA (ChA "holds more weight" than other poskim"- here? everywhere?)
Rav Ovadia (need source), however, is machmir to eat with child, even with heker because the child doesn't count as a dei'a.
(ב) הגה ...ויהיו זהירים שלא לשתות מכלי אחד משום שהמאכל נדבק בכלי (הג"ה אשיר"י ואו"ה) וכל שכן שלא יאכלו מפת אחד וכן נוהגין ליחד כלי של מלח לכל אחד בפני עצמו כי לפעמים טובלים במלח ונשארו שיורי מאכל במלח:
(2) That which is forbidden to put together on the same table, that is precisely only with two men who recognize each other, even if they insist on not sharing food with each other. However, by guests who don't recognize one another, it is permitted. And even by those who recognize each other, if they make any sign, such as if each one eats on his own tablecloth, or even if they eat on a single tablecloth but they place bread between themselves as a sign, it is permitted. Rema: And this is precisely if they don't eat from the bread that's placed between them as a sign, but if they eat from it, it is no longer considered a sign, because even without this purpose, bread from which they eat from is placed on the table. But if they placed a drinking vessel between themselves, and if not for this purpose it is not normal for it to be on the table, it would be a sign even if they drink from the vessel. And of course if they place on [the table] a candelabra or other items on the table that they are [valid] signs. And they should be careful not to drink from a single vessel because food sticks to the vessel. And of course they should not eat from the same bread. And so is our custom to have individual salt-vessels for each person themselves, because sometimes when they dip into the salt there remains leftovers of the food in the salt.
Issur v'Hetter (need source), however, brings entirely different reason than Rema: if drink from same cup, may end up eating together. So washing in between isn't enough.
Regarding salt shakers: The din in Rema refers to salt dishes. Badei haShulchan 30 thus points out 1 salt shaker would be OK, but minhag seems to be that we use two. Esepcially a concern with kids around...
Yalkut Yosef, is meikel to only need one salt shaker.
...תנא אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן הוא תני לה והוא אמר לה בלא נטילת ידים ובלא קינוח הפה רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי רב אשי אייתו ליה גבינה אכל אייתו ליה בשרא אכל ולא משא ידיה אמרי ליה והא תאני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא אמר להו הני מילי בליליא אבל ביממא הא חזינא תניא בית שמאי אומרים מקנח ובית הלל אומרים מדיח מאי מקנח ומאי מדיח אילימא בית שמאי אומרים מקנח ולא בעי מדיח ובית הלל אומרים מדיח ולא בעי מקנח אלא הא דאמר רבי זירא אין קינוח פה אלא בפת כמאן כב"ש אלא בית שמאי אומרים מקנח ולא בעי מדיח ובית הלל אומרים אף מדיח הוי ליה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל ולתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל אלא בית שמאי אומרים מקנח והוא הדין למדיח וב"ה אומרים מדיח והוא הדין למקנח מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי גופא אמר רבי זירא אין קינוח הפה אלא בפת והני מילי בדחיטי אבל בדשערי לא ודחיטי נמי לא אמרן אלא בקרירא אבל בחמימא משטר שטרי והני מילי ברכיכא אבל באקושא לא והלכתא בכל מילי הוי קינוח לבר מקמחא תמרי וירקא בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה א"ל ולא כלום איני והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר א"ל ולא כלום גופא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השינים מהו קרי עליה (במדבר יא, לג) הבשר עודנו בין שיניהם אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא...
עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא - תימה דהיכי פריך מגבינה אחר בשר אבשר אחר גבינה דרב יצחק גבינה ואח"כ בשר אכיל ולא דמי כדאמר בסמוך ויש לומר דהכי פריך דברייתא דאגרא משמע עוף וגבינה נאכלין באפיקורן בלי נטילת ידים ובלא קינוח הפה אבל שאר בשר בעי נטילה וקינוח הפה והיכי דמי אי בשר תחלה אפילו בנטילה וקינוח לא סגי עד סעודה אחריתי כדאמר בסמוך אלא לאו אגבינה תחלה 1) והא דנקט הכא בשר וגבינה לא דק אלא גבינה ובשר לא ואגב דמזכיר בברייתא עוף תחלה נקט נמי הכא בשר תחלה וברייתא נקט עוף תחלה דאפילו עוף תחלה נאכל באפיקורן 2) ור"ת מפרש וכן הלכות גדולות דאכל בשר אסור לאכול גבינה היינו בלא נטילה וקינוח אבל בנטילה וקינוח שרי אכל גבינה מותר לאכול בשר אף בלא נטילה וקינוח ומר עוקבא דלא אכיל עד סעודה אחריתי היינו בלא נטילה וקינוח אי נמי מחמיר על עצמו היה ולפירושו קשה מאי פריך הכא ארב יצחק וצ"ל לפירושו דלענין נטילת ידים אין חילוק בין בשר תחלה לגבינה תחלה ולגבי קינוח דווקא יש חילוק והעולם נהגו שלא לאכול גבינה אחר בשר כלל ואפילו אחר עוף ואע"ג דתני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן דמשמע עוף תחלה דילמא משום דסבר בשר עוף בחלב לאו דאורייתא ולא קיימא לן הכי ומיהו קשה ברייתא דאגרא כמאן אי כרבי יוסי הגלילי הא אף לכתחלה שרי לבשל ולאכול זה עם זה כדאמר לקמן (חולין דף קטז.) דבמקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב ואי כר"ע הוה ליה למיתני חיה בהדי עוף ודוחק להעמידה כב"ש דאמרי העוף עולה ואינו נאכל ומיהו אשכחן נמי לרבי אלעזר בר' צדוק דתניא בתוספתא כב"ש אי נמי כר"ע ונקט עוף משום דשכיח והוא הדין חיה דהכי נמי קאמר לעיל הא עוף אסור מדאורייתא כמאן דלא כר"ע והוה ליה למינקט נמי חיה ור"ת מפרש טעמא דאגרא משום דעוף אינו נדבק בידים ובשינים וחניכים:
לסעודתא אחריתא אכילנא - לאו בסעודתא שרגילין לעשות אחת שחרית ואחת ערבית אלא 3) אפילו לאלתר אם סילק השולחן ובירך מותר דלא פלוג רבנן:
(כח) מִי שֶׁאָכַל בָּשָׂר בַּתְּחִלָּה בֵּין בְּשַׂר בְּהֵמָה בֵּין בְּשַׂר עוֹף לֹא יֹאכַל אַחֲרָיו חָלָב עַד שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶן כְּדֵי שִׁעוּר סְעֻדָּה אַחֶרֶת וְהוּא כְּמוֹ שֵׁשׁ שָׁעוֹת מִפְּנֵי הַבָּשָׂר שֶׁל בֵּין הַשִּׁנַּיִם שֶׁאֵינוֹ סָר בְּקִנּוּחַ:
(28) When a person ate meat first - whether the meat of an animal or the meat of a fowl - he should not partake of milk afterwards unless he waits the time for another meal, approximately six hours.95This is the view stated in the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 89:1) and in the Rama's conclusion, although the Rama does mention that there are some more lenient views. This stringency is required because meat that becomes stuck between teeth and is not removed by cleaning.96The Tur (Yoreh De'ah 89) gives a different rationale: that because meat is fatty, its taste persists for a long time.
How long must one wait? Rambam above said "like 6 hours." See below for more:
(א) שלא לאכול גבינה אחר בשר. ובו ד' סעיפים:
(א) אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות ואפילו אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו והלועס לתינוק צריך להמתין: הגה ואם מצא אחר כך בשר שבין השינים ומסירו צריך להדיח פיו קודם שיאכל גבינה (הר"ן פכ"ה) ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון מותר על ידי קנוח והדחה (תוס' ומרדכי פכ"ה והגהות אשיר"י והג"ה מיימוני פ"ט דמ"א וראבי"ה) והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר (ע"פ הארוך והגהות ש"ד) דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברכת המזון או אחר כך (ד"ע ממהרא"י ולאפוקי או"ה) ואם מצא בשר בין שיניו אחר השעה צריך לנקרו ולהסירו (ד"ע ממשמעות הר"ן הנ"ל) ויש אומרים דאין לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה (ארוך בשם מהר"ח) אבל אין נזהרין בזה ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות:
(1) One who eats meat, even of a wild animal or fowl, does not eat cheese afterwards until he waits six hours. Even if he waits that period, if he has meat between his teeth he has to remove it. One who chews food for a child has to wait. If afterwards he finds meat between his teeth and removes it, he has to wipe his mouth out before eating cheese (Ran chapter 25). There are those that say that he doesn't have to wait six hours, but rather immediately if he finishes the meal and says the concluding blessing, it is permissible after wiping and rinsing his mouth (Tosafot Hullin 105a - "At the next meal", Mordechai chapter 25, Haga'ot Ashri, Haga'ot Maimoniot chapter 9 of forbidden foods, and Ravya). The simple custom in our countries is to wait after eating meat one hour and to eat cheese afterwards, but you have to say the concluding blessing after the meat (HaAruch, Haga'ot Shaarei Dura) because then it's like a new meal and permissible to eat according to the lenient view. But with no blessing, waiting alone does not good. It doesn't matter if you waited before the blessing or afterwards (his own reasoning, from the Mahari, as opposed to the Issur v'Heter). If he finds meat between his teeth after the hour, he has to pull it out (his own reasoning, from the Ran above). And there are those that say not to say the concluding blessing in order to eat cheese (Aruch in the name of Maharach) but we're not careful about this. And some are careful to wait six hours after eating meat before eating cheese, and it's proper to do so.
וכן נכון לעשות. וכ"כ מהרש"ל דכן ראוי לעשות לכל מי שיש בו ריח תורה ע"ש:
See Gra below for source for 1 hour.
ובמרדכי ריש כ"ה והתוס' פ' בסעודה אחרת אבל לא בסעודה שרגילין לעשות בבוקר ובערב אלא אפי' לאלתר אם סלקו וברכו מותר דלא פלוג רבנן, וכ"כ ראבי"ה עכ"ל וכ"ה בהג"א ובהג"מ פ"ט דמ"א ובהגש"ד רבים נוהגין להקל ועושין להם פשרה מדעתם להמתין שעה אחת אחר סעודת בשר וסלקו וברכו ואז אוכלין גבינה אע"ג דלא אשכחן טעמא ורמז לשיעור זה מי ימחה בידיהם הואיל והתוספות והראבי"ה מתירין אמנם הצנועים מושכין ידיהם עד מסעודת שחרית לסעודת ערבית עכ"ל...
RSZA was asked in Moriah about 5 and a bit: He answered that minhag is 6 but, based on Rambam "like 6 hours," can be meikil. This is what Rav A Kotler did.
Yabia Omer 1:4 (R Ovadia) doesn't like the "like..." diyuk: They simply didn't have clocks then. RL cited R Bleich that "like" could mean 7 as well!
Note added requirement in Shach and Taz (from Maharshal) that need to bentch even if 6 hours have passed. Some poskim (Rav Fruchter- need source) disagree.
וי"א כו'. ...ומ"ש הרב בהג"ה אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה הוא לאו דוקא דאה"נ דכל היום כולו אסור עד שסילק ובירך:
(כח)...מִפְּנֵי הַבָּשָׂר שֶׁל בֵּין הַשִּׁנַּיִם שֶׁאֵינוֹ סָר בְּקִנּוּחַ:
(28) When a person ate meat first - whether the meat of an animal or the meat of a fowl - he should not partake of milk afterwards unless he waits the time for another meal, approximately six hours.95This is the view stated in the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 89:1) and in the Rama's conclusion, although the Rama does mention that there are some more lenient views. This stringency is required because meat that becomes stuck between teeth and is not removed by cleaning.96The Tur (Yoreh De'ah 89) gives a different rationale: that because meat is fatty, its taste persists for a long time.
(א) אכל בשר לא שנא בהמה חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהא כשיעור שמזמן סעודת הבוקר עד סעודת הערב שהוא ו' שעות ואפי' אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו ובתוך הזמן אפילו אין בשר בין השינים אסור לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך ולפי זה הטעם אם לא אכלו אלא שלעסו לתינוק א"צ להמתין דכיון שלא אכלו אינו מוציא טעם והרמב"ם נתן טעם לשהייה משום בשר שבין השינים ולפי דבריו לאחר ששהה כשיעור מותר אפילו נשאר בשר בין השינים והלועס לתינוק צריך להמתין, וטוב לאחוז בחומרי ב' הטעמים אכל גבינה מותר לאכול אחריו בשר מיד ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהן לפיכך אם הוא לילה שאינו יכול לעיין אותם היטב צריך לרחצם וביום אין צריך וה"ר פרץ כתב יש לרחצם אף ביום לפי שפעמים שהגבינה שמנה ונדבקת בליחלוחית הידים ולאו אדעתיה צריך לקנח פיו ולהדיחו והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה וכן בכל דבר שירצה חוץ מקמחא ותמרי וירקא לפי שהם נדבקים בחניכין ואין מקנחין יפה ואח"כ ידיח פיו ביין או במים ויש נוהגין לשרות פת ביין או במים ולאכלו והוא עולה בשביל קנוח והדחה ויותר טוב להיות כל אחד ואחד בפני עצמו וכתב הרמב"ם בד"א באוכל בשר בהמה וחיה אחר גבינה אבל אם אוכל אחריה בשר עוף אין צריך לא קינוח ולא הדחה ולא נטילה ור"ת כתב בשם ה"ג שמותר לאכול בשר אחר גבינה מיד בלא קינוח והדחה וגם גבינה אחר בשר מותר מיד אלא שצריך קינוח והדחה וא"א הרא"ש ז"ל כתב ונהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר בשר אפילו אחר בשר עוף ואין לשנות המנהג בד"א כשאוכל הבשר והגבינה בעצמה אבל אם אוכל תבשיל של בשר מותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה ואפילו הנטילה ביניהם אינה אלא רשות אבל אם בא לאכול הגבינה בעצמו אחר תבשיל של בשר או הבשר בעצמו אחר התבשיל של גבינה חובה הוא ליטול ידיו:
עד שישהה כו'. ...והעט"ז כתב בתוך הזמן אפילו אין בשר בין השינים אסור לפי שהבשר מוציא שומן ומוציא טעם עד זמן ארוך ולפיכך אם לא אכלו אלא שלעסו לתינוק צריך להמתין אע"ג שלא אכלו מ"מ טעם הבשר נשאר לו בפיו ומשך לו טעם שומן כאלו אכל עכ"ל ודבריו תמוהין:
(ס"א בהג"ה) אחר אכילת בשר לגבינה. אפשר דדייק בזה דלאחר אכילה הוא דמחמירין אבל אחר לעיסה בלא"ה יש מתירין לגמרי אין ממתינים שש שעות:
שש שעות. עיין ש"ך אם לועס לתינוק תבשיל שיש בו שומן לכאורה לכל הפירושים אין צריך להמתין דמושך ליכא כיון דלא אכל ובין שינים ליכא אלא דמ"מ כתב הפמ"ג דיש להחמיר להמתין שש שעות משום לא פלוג ולא לפרוץ גדר:
What about tasting without chewing or swallowing? Karchei Teshuva cites R. S. Kluger that wouldn't need to wait. Emes lYaakov on YD (footnote 35) says so as well. RL points out that the minhag may be different but is unclear.
Badei haShulchan 13 explains: If meat sat in mouth for 6 hours or more, Rambam would say no need to wait if swallowed; Rashi would say, need to. (There are those that, in Rambam learn that it's not that the meat bein hashinayim is not longer meat after 6 hours, as Tur says, but that one can assume the meat is no longer there.)
ויש מחמירין אפי' בבשר אחר גבינה. פי' להמתין שש שעות ושיעור גבינה קשה שזכר רמ"א היינו שעברו עליה ו' חדשים או שהיא מתולעת כ"כ או"ה וכתב שם דאין איסור בבשר אחר גבינה דדוקא טעם בשר שבפה מאחר שעיקרו נקרא בשר שייך למגזר בו אטו בשר בחלב מ"מ מצד חסידות יש ליזהר ע"כ ונלע"ד (דאפי') לטעם הרמב"ם שזכרתי בריש הסימן שבאכילת גבינה אחר בשר הוא משום בשר שבין השינים אבל בטעם שמושך מן הבשר שבפה לא איכפת לן אפשר לומר כאן בכל גבינה לית איסור לאכול בשר אחריה דגם בבשר שבין השינים לא הוי קרינן ביה בשר אי לאו דגלי לן קרא הבשר עודנו בין שיניהם כדאיתא בגמרא מ"ה בגבינה שבין השינים לא הוי גבינה כלל ולטעם שזכרתי שהוא משום שומן פשיטא יש לאסור גם בגבינה מותלעת שטעם שלה נמשך בפה זמן רב א"כ יש להחמיר אבל נלע"ד דדוקא בגבינה מותלעת יש להחמיר כן והוא מדינא מטעם שזכרנו אבל בגבינה ישינה ואינה מותלעת ולא נעשה מחלב אשר הועמדה בקיבה כדי להקפיא החלב רק נעשה מחלב בעלמא ונתייבשה או אוכל חמאה אין להחמיר בזה יותר מקינוח וניקור שינים והדחת פה וידים כי אם מי שנוהג בתוספת פרישות וזהירות כן נלע"ד.
(ד) ...ודע שההמתנה שש שעות הוא מסוף הסעודה של בשר עד תחלת הסעודה של חלב, ואף אם בעת התחלת הסעודה לא יאכל חלב, או שבסוף סעודת הבשר לא אכל בשר, מפני שבגמרא הקפידו מסעודה לסעודה, ע"ש:
If unsure whether 6 hours have passed: Sefer haKashrus and Badei haShulchan 9 paskin l'kula.
RL says 3 issues arrise: 1) Concern for timtum haLev 2) lo taachilum (Yevamos 114a) and 3) chinuch.
Re. 1, Teshuvos veHanhagos 1:435 says no issue of timtum haLev and lo taachilum by waiting because not actual cheftza of BBCh.
R. Wosner 4:84 says younger children don't need to wait at all because they are considered cholim until 3/4yo. A little older- should wait an hour for chicken, more for meat.
Be'er Moshe 8:36 thinks there might be timtum haLev if wait less than hour (Rav Y. Kaminetsky thought issue of lo taachilum as well)- so wait the hour. Says should be machmir to wait at 6 unless kid throws tantrum; at 9, machmir no matter.
If one accidentally ate milchigs within waiting time or made bracha on milchigs:
Sefer haKashrus says still need to wait the 6 hours even if ate milchigs and should go rinse mouth. RL believed Rashi might say it would be OK.
haKoneh Olamo (RL's sefer) addressed if make bracha:
(ז) וזהו שכתב רבינו הרמ"א בסעיף א' (שולחן ערוך יורה דעה פט) וזה לשונו: וי"א דא"צ להמתין שש שעות, רק מיד אם סלק ובירך ברהמ"ז, מותר ע"י קינוח והדחה. והמנהג פשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת בשר שעה אחת, ואוכלין אח"כ גבינה, מיהו צריכים לברך ג"כ ברהמ"ז אחר הבשר, דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין, אבל בלא ברהמ"ז לא מהני המתנת שעה [ואף לא שש שעות]. ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברהמ"ז או אח"כ. ואם מצא בשר בין שיניו אחר השעה, צריך לנקרו ולהסירו. וי"א דאין לברך ברהמ"ז על מנת לאכול גבינה, אבל אין נזהרין בזה. ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות. עכ"ל. וכן המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל להמתין שש שעות, וחלילה לשנות, ובזה נאמר (קהלת י ח) 'פורץ גדר' וגו'. ונ"ל באדם שאינו בריא שצווהו הרופאים לשתות חלב, יכול לסמוך על דיעה זו בהמתנת שעה ובהדחת פיו, אף שאין בו סכנה, וכן נער או נערה כחושים ורפואתם לשתות חלב, די להם בהמתנת שעה:
Regarding hataras nedarim if need to break 6 hour minhag:
(א) לעבור על מנהג צריך התרה. ובו ב' סעיפים:
דברים המותרים והיודעים בהם שהם מותרים נהגו בהם איסור הוי כאילו קבלו עליהם בנדר ואסור להתירם בהם הלכך מי שרגיל להתענות תעניות... ...ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא צריך ג' שיתירו לו...
Chayei Adam 127 (need specific se'if) says that a one time deviation from a minhag similarly doesn't need hatarah.
Rav Gustman is quoted (need source) to say that don't need to wait 6 hours from when swallow food found between teeth. Rav Shlomo Miller (need source) says similarly by licking fingers.


עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא - ...אלא לאו אגבינה תחלה 1) והא דנקט הכא בשר וגבינה לא דק אלא גבינה ובשר לא ואגב דמזכיר בברייתא עוף תחלה נקט נמי הכא בשר תחלה וברייתא נקט עוף תחלה דאפילו עוף תחלה נאכל באפיקורן 2) ור"ת מפרש וכן הלכות גדולות דאכל בשר אסור לאכול גבינה היינו בלא נטילה וקינוח אבל בנטילה וקינוח שרי אכל גבינה מותר לאכול בשר אף בלא נטילה וקינוח ומר עוקבא דלא אכיל עד סעודה אחריתי היינו בלא נטילה וקינוח אי נמי מחמיר על עצמו היה...
(ב) אכל גבינה מותר לאכול אחריו בשר מיד ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם ואם הוא בלילה שאינו יכול לעיין אותם היטב צריך לרחצם וצריך לקנח פיו ולהדיחו והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה וכן בכל דבר שירצה חוץ מקימחא ותמרי וירקא לפי שהם נדבקים בחניכין (פי' מקום למעלה מבית הבליעה קרוב לשינים) ואין מקנחים יפה ואחר כך ידיח פיו במים או ביין במה דברים אמורים בבשר בהמה וחיה אבל אם בא לאכול בשר עוף אחר גבינה אינו צריך לא קינוח ולא נטילה: הגה ויש מחמירין אפילו בבשר אחר גבינה (מרדכי בשם מהר"ם וב"י בא"ח סי' קע"ג) וכן נוהגין שכל שהגבינה קשה אין אוכלין אחריה אפילו בשר עוף כמו בגבינה אחר בשר (וכן הוא בזוהר) ויש מקילין ואין למחות רק שיעשו קנוח והדחה ונטילת ידים מיהו טוב להחמיר:
(2) If one ate cheese it is permissible to eat meat immediately afterwards as long as one examines one's hands, so that one should not have any pieces of cheese attached to them, and if it is night and one is therefore unable to examine them thoroughly one must wash them. One must clean one's mouth and rinse it out. One cleans it by chewing bread, thereby thoroughly cleaning his mouth with it, and one can do this with anything that one chooses, except with flour, dates, or vegetables, because they attach to the palate (the area above the esophagus close to the teeth) and do not wipe well. Afterwards one should rinse one's mouth with water or wine. This was all stated in regard to meat of domestic or wild animals, but if one wishes to eat poultry after cheese there is no need for cleaning or rinsing. Comment (Ramah): some are stringent (to wait six hours) even with meat after cheese (Mordechai in the name of the Maharam and Bet Yosef, Bach siman 173) and so is the custom with hard cheese, we do not eat afterwards even poultry, like with cheese after meat (and so it is in the Zohar). Some are lenient, and one should not protest against them, but they should do cleaning, rinsing, and washing of the hands, and it is better to be stringent.
שילעוס פת. וכתב הפרי תואר אות ז' דהקינוח הוא שיבלע דוקא לא שלועס ופולט ע"ש ומיהו לכתחלה בלא"ה צריך לבלוע ואסור לפלוט משום הפסד אוכלין עיין בא"ח סי' קע"ב:
Rav Shlomo Zalman Auerbach in Moriah pg 79 said all our cheeses are sifficiently different. Rav Moshe is cited as saying the same in Mesoras Moshe 3 pf 191. But it's not clear if they had in mind the fancy hardened cheeses that we're now familiar with...
On the opposite end: Kovetz Teshuvos 1:58 says even American cheese is hard. He and Rav Y. Belsky felt it to be "pungent."
Yad Yehuda (need source) says never need to wait if cheese is melted but Rav Elyashiv is cholek, feelign that many cheeses are still "pungent." RL tells people to be machmir.
(ג) אכל תבשיל של בשר מותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה והנטילה ביניהם אינה אלא רשות (ויש מצריכים נטילה) (שערים והגהות ש"ד) אבל אם בא לאכול הגבינה עצמה אחר תבשיל של בשר או הבשר עצמו אחר תבשיל של גבינה חובה ליטול ידיו: הגה ושומן של בשר דינו כבשר עצמו (רשב"א סימן ש"י ומרדכי והגהת ש"ד) ונהגו עכשיו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר כמו אחר בשר עצמו ואין לשנות ולפרוץ גדר (ארוך וב"י) מיהו אם אין בשר בתבשיל רק שנתבשל בקדירה של בשר מותר לאכול אחריו גבינה (שם) ואין בו מנהג להחמיר וכן נוהגין לאכול בשר אחר תבשיל שיש בו גבינה או חלב מיהו יש ליטול ידיו ביניהם ואפי' לא יאכל בשר ממש רק תבשיל של בשר אחר תבשיל של גבינה אם נגע בהן בידיו (בשערים והג"ה שערי דורא) שמש המשמש בסעודה ונוגע באוכלין אינו צריך נטילה דלא הצריכו נטילה רק לאוכלים (ב"י בשם רש"י):
(3) If one ate a cooked dish made with meat, it is permitted to eat afterward a cooked dish made with cheese, and washing between them is only optional. And there are those that require washing. But if one comes to eat cheese itself after a cooked dish made with meat or [to eat] meat itself after a cooked dish made with cheese, it is an obligation to wash his hands [between the foods]. Rema: And fat of meat has the law of meat itself. And our custom now is to be stringent to not eat cheese after a cooked dish made with meat just like after eating meat itself, and one should not change this and break this fence. However, if there is no meat in the cooked dish, only that it was cooked in a pot used for meat, it is permitted to eat cheese afterward, and there is no custom to be stringent. And so too is the custom to eat meat after a cooked dish that has cheese or milk in it. However, there is [reason] to wash one's hands between them, and this is even [in a case where] one didn't eat actual meat but rather only a cooked dish made with meat after a cooked dish made with cheese if he touched them with his hands. A servant that prepares the meal and touches the food is not required to wash because we only require washing for those eating.
Yalkut Yosef 89:33 paskins that sefardim should be machmir.
Rav Willig gives following case: French fries in fleishig frier is OK because whatever fleishig taste in there in unintentional anyway. (Cited from Rav Schachter as well, here https://halachipedia.com/index.php?title=Waiting_between_Meat_and_Milk#cite_ref-16). This, based on Shach 19 below:
מיהו אם אין בשר כו' מותר. לקמן ריש סי' צ"ה יתבאר דאפי' לאכלו עם גבינה מותר דהוי נ"ט בר נ"ט ונראה דהא דאשמועינן הכא דמותר לאכול גבינה אחר כך היינו אפילו נתבשל בקדרה שלא הודחה יפה דהוי קצת ממשות של איסור דבכה"ג אסור לאכלו עם גבינה כמבואר לשם ושרי הכא:
RAE below answers differently:
(ד) מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך לבער מעל השלחן שיורי פת שאכלו עם הגבינה ואסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בה בשר (וכן להפך אסור) (כן משמע בארוך) וכל שכן שאסור לחתוך גבינה אפי' צוננת בסכין שרגילין לחתוך בשר ולא עוד אלא אפילו הפת שאוכלים עם הגבינה אסור לחתוך בסכין שחותכין בה בשר: הגה וכן להפך נמי אסור מיהו על ידי נעיצה בקרקע קשה שרי (ב"י בשם א"ח וכל בו) אבל כבר נהגו כל ישראל להיות להם שני סכינים ולרשום אחד מהם שיהא לו היכר ונהגו לרשום של חלב ואין לשנות מנהג של ישראל:
(4) One who ate cheese, and wants to eat meat, needs to remove from the table leftover bread that he ate with the cheese. And it is forbidden to eat cheese on the tablecloth that they ate meat on. (And vice-versa is similarly forbidden.) (So is implied in the Aruch.) And all the more so is it forbidden to cut cheese, even cold, with a knife that they usually use to cut meat. And not only that, but even the bread that they eat with the cheese is forbidden to cut with a knife that they use to cut meat. And vice-versa is also similarly forbidden. However, via stabbing into hard ground, it is permitted. (Beit Yosef, quoting A"Ch and Kol Bo). But, all of Israel already is accustomed to having two knives and to mark one of them, so it is distinguished, they are accustomed to marking the dairy one, and it's not right to change a custom of Israel.

על מפה. עיין מ"ש רדב"ז ח"ב סי' תשכ"א שכתב שאין דברי הרב אלא כשהיו מניחין הבשר והגבינה על המפה ואז יש לחוש שמא ידבקו זה בזה אבל מנהגינו להביא כל מאכל על השלחן בקערות כו' הלכך אפי' לצאת ידי חומרת הרשב"א ז"ל בהפוך המפה לחוד ובהסרת הפתיתין סגי וכן נהגו ע"כ דבריו עיין שם:
Yad Avraham (need source) allows one to use one table for one min and the other side for another.
מיהו ע"י נעיצה כו'. זה קאי אמ"ש שרוצה לחתוך גבינה בסכין של בשר אבל במ"ש שאסור לחתוך לחם כו' לא צריך רק קינוח הסכין כדמשמע בב"י במ"ש בשם א"ח בשם רבי' שמשון ושם כתוב הטעם דהוה נ"ט בר נ"ט ולדידן א"צ לזה שהרי מבואר בסי' צ"ו דדוקא בדבר חריף אמרינן דבולע משום דוחקא דסכין:
מיהו ע"י נעיצה בקרקע קשה שרי. משמע דאם נעצו בקרקע קשה מותר לכתחלה לחתוך בו פת לאכול עם גבינה...
Rav Schachter was meikil by a restuarant that wanted to do so though- minhag doesn't apply to whole buisiness.