«Больше/Меньше» Vayakhel 5784

More or less, I am always saying, 'Give me more. Let's do what has not been done.'

(ד) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־כׇּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ (ה) קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֑ה זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃

Exodus 35:4-5

(4) Moses said further to the whole community of Israelites: This is what יהוה has commanded: (5) Take from among you gifts to יהוה; everyone whose heart is so moved shall bring them—gifts for יהוה:*On the list that follows, see 25.4–7 and the notes there. gold, silver, and copper;

רש"י על שמות ל״ה:ה׳:א׳

נדיב לבו. עַל שֵׁם שֶׁלִּבּוֹ נוֹדְבוֹ, קָרוּי נְדִיב לֵב. כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן וּמְלַאכְתּוֹ בִּמְקוֹם צַוָּאתָן:

Rashi on Exodus 35:5:1

נדיב לבו [WHOSOEVER] IS OF A WILLING HEART — Because his heart prompts one to generosity, he is called נדיב לב, one who is prompted to generosity by the heart. I have already explained the various materials which formed the contribution towards the Tabernacle and the work done for it in the passages where the commands about them were given.

שמות ל״ו:ג׳-ז׳

(ג) וַיִּקְח֞וּ מִלִּפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה אֵ֤ת כׇּל־הַתְּרוּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יאוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לִמְלֶ֛אכֶת עֲבֹדַ֥ת הַקֹּ֖דֶשׁ לַעֲשֹׂ֣ת אֹתָ֑הּ וְ֠הֵ֠ם הֵבִ֨יאוּ אֵלָ֥יו ע֛וֹד נְדָבָ֖ה בַּבֹּ֥קֶר בַּבֹּֽקֶר׃ (ד) וַיָּבֹ֙אוּ֙ כׇּל־הַ֣חֲכָמִ֔ים הָעֹשִׂ֕ים אֵ֖ת כׇּל־מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ אִֽישׁ־אִ֥ישׁ מִמְּלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁר־הֵ֥מָּה עֹשִֽׂים׃ (ה) וַיֹּאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה לֵּאמֹ֔ר מַרְבִּ֥ים הָעָ֖ם לְהָבִ֑יא מִדֵּ֤י הָֽעֲבֹדָה֙ לַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ׃ (ו) וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֗ה וַיַּעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּֽמַּחֲנֶה֮ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל־יַעֲשׂוּ־ע֛וֹד מְלָאכָ֖ה לִתְרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵהָבִֽיא׃ (ז) וְהַמְּלָאכָ֗ה הָיְתָ֥ה דַיָּ֛ם לְכׇל־הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשׂ֣וֹת אֹתָ֑הּ וְהוֹתֵֽר׃ {ס}

Exodus 36:3-7

(3) They took over from Moses all the gifts that the Israelites had brought, to carry out the tasks connected with the service of the sanctuary. But when these continued to bring freewill offerings to him morning after morning, (4) all the artisans who were engaged in the tasks of the sanctuary came, from the task upon which each one was engaged, (5) and said to Moses, “The people are bringing more than is needed for the tasks entailed in the work that יהוה has commanded to be done.” (6) Moses thereupon had this proclamation made throughout the camp: “Let no man or woman make further effort toward gifts for the sanctuary!” So the people stopped bringing: (7) their efforts had been more than enough for all the tasks to be done.

רש"י על שמות ל״ו:ז׳:א׳

והמלאכה היתה דים לכל המלאכה. וּמְלֶאכֶת הַהֲבָאָה הָיְתָה דַיָּם שֶׁל עוֹשֵׂי הַמִּשְׁכָּן, לְכָל הַמְּלָאכָה שֶׁל מִשְׁכָּן, לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ וּלְהוֹתֵר:

Rashi on Exodus 36:7:1

והמלאכה היתה דים (lit., and the work was their sufficiency — was enough for them — for all the work) — this means the work of contributing was the sufficiency of (was enough for) the workers at the Tabernacle, for all the work connected with the Tabernacle to make it and even to leave some over.

אור החיים על שמות ל״ו:ז׳:א׳

דים וגו' והותר. הם ב' דברים הפכיים אם דים אינו הותר ואם הותר אינו דים, וכאן אין מקום לומר לא זו אף זו לצד ששניהם סוג אחד ובחינה אחת ואין דרך לעשות סוג א' ב' סוגים כי יש בנשמע הכחשה, ועוד לא היה צריך לומר דים אלא והמלאכה היתה הותר לכל המלאכה, ועוד כל הכתוב מיותר שהרי אמר למעלה מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה ופשיטא שלא אמרו כן עד ששערו ומה צורך עוד לומר והמלאכה וגו'.

Or HaChaim on Exodus 36:7:1

דים…והותר, sufficient and too much. How could there be "too much" and "sufficient" at the same time? There seems to be something contradictory here. Why did the Torah have to mention that "the work was sufficient" at all? The Torah only needed to inform us that the requirements for the Holy Tabernacle were oversubscribed! Besides, the entire verse seems superfluous as we have already been told in verse five that the people brought more than was required and had to be restrained. Obviously, such a statement had to be based on the quantities having already been either counted, weighed or measured!

מדרש תנחומא, פקודי ז׳:ד׳

וְלָמָּה עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲמִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא (במדבר יב, ז), וּמֹשֶׁה נָתַן חֶשְׁבּוֹן? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַע לֵיצָנֵי הַדּוֹר שֶׁהָיוּ מְשִׂיחִין אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה וְגוֹ' וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה (שמות לג, ח). וּמֶה הָיוּ אוֹמְרִים. רַבִּי יִצְחָק הָיָה דוֹרֵשׁ לְשֶׁבַח (וכו', כי תשא כז). וַחֲבֵרוֹ מְשִׁיבוֹ, רֵיקָה, אָדָם שֶׁנִּתְמַנָּה עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן עַל כִּכְּרֵי כֶסֶף וְעַל כִּכְּרֵי זָהָב שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר וְלֹא מִשְׁקָל וְלֹא מִנְיָן, מָה אַתָּה רוֹצֶה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָשִׁיר? כְּשֶׁשָּׁמַע כֵּן, אָמַר חַיֵּיכֶם, מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם חֶשְׁבּוֹן. כֵּיוָן שֶׁנִּגְמְרָה, אָמַר לָהֶם: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.

Midrash Tanchuma, Pekudei 7:4

What prompted him to sit down and give an accounting: These are the accounts of the Tabernacle? Why did he trouble to render an accounting, since the Holy One, blessed be He, trusted him, as it is said: He is trusted in all My house (Num. 12:7)? He gave them an accounting because he heard the scoffers of that generation whispering behind his back, as is said: And it came to pass, when Moses entered into the tent … and they looked after Moses (Exod. 33:8). What were they saying? R. Isaac explained: When one person would praise him, his companion would retort: “Fool, do you imagine that a man in charge of the work of building a Sanctuary, with weights of silver and gold that are not examined, nor weighed or accounted for, will not become wealthy!” When he heard that he said: “Be assured, when the work of the Tabernacle is completed, I will give them an accounting.” When it was completed he said to them: These are the accounts of the Tabernacle.

רמב"ן על שמות ל״ו:ג׳:א׳

והזכיר הכתוב (שמות ל״ו:ה׳) מרבים העם להביא, לשבח את העם המביאים בנדבתם, ולפאר החכמים בנאמנותם, וגם הנגיד עליהם משובח בזה שהעביר קול במחנה למנעם, כי אין לו חפץ בכספם וזהבם כשאר המושלים בעמם, כענין שאמר לא חמור אחד מהם נשאתי (במדבר טז טו):

Ramban on Exodus 36:3:1

Scripture mentions, the people bring much more than enough, in order to praise the people who brought with such generosity, and to glorify the wise men for their honesty. The one who was in charge principally over them [namely Moses], also comes in for praise for having caused it to be proclaimed throughout the camp that the people should stop bringing, telling us that he had no desire for their silver and gold, as do other rulers over peoples, in a similar way to that which it says, I have not taken one ass from them.

Trust is of the essence in public life. A nation that suspects its leaders of corruption cannot function effectively as a free, just, and open society.

Rabbi Johnathan Sacks, C&C, Pekudei 5775

מלבי"ם על שמות ל״ו:ה׳:א׳

מרבים העם להביא, ר"ל שאין מלאכה זו דומה ליתר מלאכות שאם העם מרבים בנדבות יגדילו את המלאכה ביתר שאת, היא מלאכה משוערת מאת ה' שצריך שלא להוסיף ושלא לגרוע וכשם שפוסל בה הגרעון כן פוסל בה התוספת, למשל צוה במנורה ככר זהב יעשה אותה, ואם יעשה משני ככרים היא פסולה, וז"ש מרבים להביא מידי העבודה למלאכה מצד מה שצוה ה' לעשות אותה, והריבוי פוסל בה:

Malbim on Exodus 36:5:1

...

מדרש תנחומא, תזריע ה׳:א׳

מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁאַל טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, אֵיזוֹ מַעֲשִׂים נָאִים, שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. אָמַר לוֹ: שֶׁל בָּשָׂר וָדָם נָאִים. אָמַר לוֹ טוּרְנוּסְרוּפוּס, הֲרֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יָכֹל אָדָם לַעֲשׂוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶם אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא תֹּאמַר לִי בְּדָבָר שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין שׁוֹלְטִין עָלָיו, אֶלָּא אֱמֹר דְּבָרִים שֶׁהֵם מְצוּיִין בִּבְנֵי אָדָם. אָמַר לוֹ: לָמָּה אַתֶּם מוּלִין. אָמַר לוֹ: אֲנִי הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁעַל דָּבָר זֶה אַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי, וּלְכָךְ הִקְדַּמְתִּי וְאָמַרְתִּי לְךָ, שֶׁמַּעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם נָאִים מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הֵבִיא לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא שִׁבֳּלִים וּגְלֻסְקָאוֹת, אָמַר לוֹ: אֵלּוּ מַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵלּוּ מַעֲשֶׂה יְדֵי אָדָם. אָמַר לוֹ: אֵין אֵלּוּ נָאִים יוֹתֵר מִן הַשִּׁבֳּלִים אָמַר לוֹ טוּרְנוּסְרוּפוּס, אִם הוּא חָפֵץ בַּמִּילָה, לָמָּה אֵינוֹ יוֹצֵא הַוָּלָד מָהוּל מִמְּעֵי אִמּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, וְלָמָּה שׁוֹרְרוֹ יוֹצֵא עִמּוֹ וְהוּא תָּלוּי בְּבִטְנוֹ וְאִמּוֹ חוֹתְכוֹ וּמַה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לָמָּה אֵינוֹ יוֹצֵא מָהוּל, לְפִי שֶׁלֹּא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַמִּצְוֹת לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְצָרֵף אוֹתָם בָּהֶם. וּלְכָךְ אָמַר דָּוִד, אִמְרַת ה' צְרוּפָה (תהלים יח, לא).

Midrash Tanchuma, Tazria 5:1

It happened that Tyrannus Rufus the wicked asked R. Aqiva, “Which works are the more beautiful? Those of the Holy One, blessed be He, or those of flesh and blood?” He said to him, “Those of flesh and blood are the more beautiful.” Tyrannus Rufus the wicked said to him, “Look at the heavens and the earth. Are you able to make anything like them?” R. Aqiva said to him, “Do not talk to me about something which is high above mortals, things over which they have no control, but about things which are usual among people.” He said to him, “Why do you circumcise?” He said to him, “I also knew that you were going to say this to me. I therefore anticipated [your question] when I said to you, ‘A work of flesh and blood is more beautiful than one of the Holy One, blessed be He.’ Bring me wheat spikes and white bread.” He said to him, “The former is the work of the Holy One, blessed be He, and the latter is the work of flesh and blood. Is not the latter more beautiful?” Tyrannus Rufus said to him, “Inasmuch as He finds pleasure in circumcision, why does no one emerge from his mother's belly circumcised?” R. Aqiva said to him, “And why does his umbilical cord come out on him? Does not his mother cut his umbilical cord? So why does he not come out circumcised? Because the Holy One, blessed be He, only gave Israel the commandments in order to purify them. Therefore, David said (in II Sam. 22:31 = Ps. 18:31), ‘the word of the Lord is pure.’”

במדבר ז׳:א׳

וַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלּ֨וֹת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּמְשַׁ֨ח אֹת֜וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֑יו וַיִּמְשָׁחֵ֖ם וַיְקַדֵּ֥שׁ אֹתָֽם׃

Numbers 7:1

On the day that Moses finished setting up the Tabernacle, he anointed and consecrated it and all its furnishings, as well as the altar and its utensils. When he had anointed and consecrated them,

מדרש תנחומא, פקודי ב׳:ג׳

אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אַסִּי, לָמָּה הוּא אוֹמֵר, ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ (תהלים כו, ח), בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד בְּרִיאַת עוֹלָם. כֵּיצַד, בָּרִאשׁוֹן כְּתִיב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, וּכְתִיב: נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה (תהלים קד, ב). וּבַמִּשְׁכָּן מַה כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים (שמות כו, ז). בַּשֵּׁנִי, יִהְי רָקִיעַ, וְאוֹמֵר בָּהֶן הַבְדָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם (שמות כו, לג). בַּשְּׁלִישִׁי כְּתִיב מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: יִקָּווּ הַמַּיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת וְגוֹ' וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם (שמות ל, יח). בָּרְבִיעִי בָּרָא מְאוֹרוֹת, דִּכְתִיב: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב (שמות כה, לא). בַּחֲמִישִׁי בָּרָא עוֹפוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף. וּבַמִּשְׁכָּן, כְּנֶגְדָּן לַעֲשׂוֹת קָּרְבָּנוֹת, כְּבָשִׂים וְעוֹפוֹת. וּבַמִּשְׁכָּן, וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׁי כְנָפַיִם לְמַעְלָה (שמות לה, כ). בַּשִּׁשִּׁי נִבְרָא אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ (בראשית א, כז), בִּכְבוֹד יוֹצְרוֹ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב אָדָם, שֶׁהוּא כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁנִּמְשַׁח לַעֲבֹד וּלְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי ה'. בַּשְּׁבִיעִי, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַתֵּכֶל כָּל עֲבוֹדַת בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה. בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב: וַיְכַל אֱלֹהִים. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת (במדבר ז, א). בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב: וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ (במדבר ז, א). וְלָמָּה הַמִּשְׁכָּן שָׁקוּל כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אֶלָּא מַה שָּׁמַיִם וָאָרֶץ הֵם עֵדִים עַל יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ (דברים ל, יט), אַף מִשְׁכָּן עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. לְכָךְ נֶאֱמַר: ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְגוֹ'.

Midrash Tanchuma, Pekudei 2:3

R. Jacob the son of Issi asked: Why does it say; I love the habitation of Thy house, and the place where Thy glory dwelleth? Because the Tabernacle is equal to the creation of the world itself. How is that so? Concerning the first day, it is written: In the beginning God created the heaven and the earth (Gen. 1:1), and it is written elsewhere: Who stretched out the heavens like a curtain (Ps. 104:2), and concerning the Tabernacle it is written: And thou shalt make curtains of goats’ hair (Exod. 26:7). About the second day of creation it states: Let there be a firmament and divide between them, and let it divide the waters from the waters (Gen. 1:6). About the Tabernacle it is written: And the veil shall divide between you (Exod. 26:33). With regard to the third day it states: Let the waters under the heavens be gathered (Gen. 1:9). With reference to the Tabernacle it is written: Thou shalt also make a laver of brass … and thou shalt put water therein (Exod. 30:18). On the fourth day he created light, as is stated: Let there be lights in the firmament of heaven (Gen. 1:14), and concerning the Tabernacle it is said: And thou shalt make a candlestick of pure gold (Exod. 25:31). On the fifth day He created birds, as it is said: Let the waters swarm with swarms of living creatures, and let the fowl fly above the earth (Gen. 1:20), and with reference to the Tabernacle. He directed them to offer sacrifices of lambs and birds, and it says as well: And the cherubim shall spread out their wings on high (Exod. 25:20). On the sixth day he created man, as it is said: And God created man in His own image, in the image of God He created him (Gen. 1:27), and about the Tabernacle it is written: A man who is a high priest who has been anointed to serve and to minister before God. On the seventh day The heaven and the earth were finished (Gen. 2:1), and with regard to the Tabernacle it is written: Thus was completed all the work of the Tabernacle (Exod. 39:32). Concerning the creation of the world it is written: And God blessed (Num. 2:3), and of the Tabernacle it is said: And Moses blessed them (Exod. 39:43); with regard to the creation it is said: And God finished (Gen. 2:2), and of the Tabernacle it is written: On that day Moses made an end (Num. 7:1); of creation it says: And hallowed it (Gen. 2:2), and of the Tabernacle: And had anointed it and sanctified it (Num. 7:1). Why is the Tabernacle equal to heaven and earth? Because even as heaven and earth bear witness concerning Israel, as it is written: I call heaven and earth to witness against you this day (Deut. 30:19), so the Tabernacle bears witness in behalf of Israel, as is said: These are the accounts of the Tabernacle, even the Tabernacle of the testimony (Exod. 38:21). Hence it is said: Lord, I love the habitation of Thy house, and the place where Thy glory dwelleth (Ps. 26:8).

שפת אמת, שמות, ויקהל ג׳:ד׳

בפסוק מרבים העם כו' איש ואשה אל יעשו עוד כו' ויכלא העם מהביא. ביאור הענין עפ"י דברי המדרש תנחומא וירא משה את כל המלאכה כו'. מלאכת המשכן אין כתיב רק כל המלאכה הוא מעשה בראשית כו' ע"ש. וכלל הדברים שכל מלאכת המשכן הי' לתקן כל הבריאה...

...כדאיתא בזוה"ק בכמה דוכתי שהקב"ה ברא העולם בכח התורה. והצדיקים מקיימים העולם בכח התורה ע"ש. וז"ש וירא משה שתיקנו כל המלאכה היינו כל הנבראים וכל העשי' ניתקן...

...עד שאמר הקב"ה לעולמו די. כמו כן התנדבו בנ"י עד שנאמר להם די. וזהו פי' הכתוב והמלאכה היתה דים כו' ומקשין כיון בהותר אין זה לשון די והוא תרתי דסתרי. אמנם אינו קושיא כי כך הי' צריך להיות שיתנדבו במותר עד שיאמר להם די...

...אמנם כך הי' רצונו ית' שלא להיות נשלם העוה"ז בשלימות. וכמ"ש המהר"ל ז"ל שעולם הזה הוא בחסרון השלימות. וההשלמה ע"י המשכת כח הבורא ע"י תורה ומצות. וזה ענין צדיקים מקיימין העולם. ומצד זה עצמו שולטין המזיקין בעולם ע"י חסרון השלימות.

Sefat Emet, Exodus, Vayakhel 3:4

...

פרקי דרבי אליעזר ג׳:ז׳

שמים מאיזה מקום נבראו? מאור לבושו של הקב"ה, שהוא לבוש לקח ממנו ופרש כשלמה והיו מותחין והולכין עד שאמר להם: די, ועל כן נקרא שמו שדי, שאמר לשמים די ועמדו. ומנין שמאור לבושו נברא? שנאמר (תהלים קד, ב): "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה".

Pirkei DeRabbi Eliezer 3:7

Whence were the heavens created? From the light of the garment with which He was robed. He took (of this light) and stretched it like a garment and (the heavens) began to extend continually until He caused them to hear, "It is sufficient." Therefore is He called God Almighty (El Shaddai), who said to the world: "It is sufficient," and it stood (firm). Whence do we know that the heavens were created from the light of His garment? Because it is said, "Who coverest thyself with light as with a garment; who stretchest out the heavens like a curtain" (Ps. 104:2).

“I feel thin, sort of stretched, like butter scraped over too much bread.”

― J.R.R. Tolkien, The Fellowship of the Ring

בראשית י״ז:א׳-ב׳

(א) וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהֹוָ֜ה אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים׃ (ב) וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד׃

Genesis 17:1-2

(1) When Abram was ninety-nine years old, יהוה appeared to Abram and said to him, “I am El Shaddai.*El Shaddai Traditionally rendered “God Almighty.” Walk in My ways and be blameless. (2) I will establish My covenant between Me and you, and I will make you exceedingly numerous.”

בראשית י״ז:ז׳-י״ב

(ז) וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ׃ (ח) וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ֠ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כׇּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃ (ט) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹרֹתָֽם׃ (י) זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כׇּל־זָכָֽר׃ (יא) וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עׇרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם׃

Genesis 17:7-12

(7) I will maintain My covenant between Me and you, and your offspring to come, as an everlasting covenant throughout the ages, to be God to you and to your offspring to come. (8) I assign the land you sojourn in to you and your offspring to come, all the land of Canaan, as an everlasting holding. I will be their God.” (9) God further said to Abraham, “As for you, you and your offspring to come throughout the ages shall keep My covenant. (10) Such shall be the covenant between Me and you and your offspring to follow which you shall keep: every male among you shall be circumcised. (11) You shall circumcise the flesh of your foreskin, and that shall be the sign of the covenant between Me and you.

תורה תמימה על התורה, בראשית י״ז:א׳:א׳

אני אל שדי. אמר ריש לקיש, מאי דכתיב אני אל שדי, אמר הקב"ה, אני הוא שאמרתי לעולם די .
(חגיגה י"ב א')

ובכלל צריך באור מה שבח הוא להקב"ה במה שאמר לעולמו די ומה כונת הענין. ואפשר לומר ע"פ מש"כ המפרשים דתכלית כונת הקב"ה בבריאת העולם היתה לאושר וזכות האדם שישתדל להתעסק ולהתגדר במעשה העולם, ועי"ז יקנה זכות שלמות הנפש, והנה אם לא הי' הקב"ה אומר לעולמו [כלומר למעשי בראשית] די, היתה הבריאה נגמרת ומשתכללת בכל השלמות הדרושה עד ששוב לא היה מקום לאדם במה להתגדר בו ומה לחדש בעולם, אבל מכיון שאמר די, הניח בזה מקום להאדם לשכלל מעשה הבריאה, ודו"ק

Torah Temimah on Torah, Genesis 17:1:1

...

מדרש תנחומא, תזריע ה׳:א׳

שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁם שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל. וּמָה הַשֵּׁם וְהַחוֹתָם שֶׁשָּׂם בָּהֶם. הוּא שַׁדַּי. הַשִּׁי״ן שָׁם בָּאַף, וְהַדָּלֶ״ת בַּיָּד, וְהַיּוּ״ד בַּמִּילָה. וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, יֵשׁ מַלְאָךְ מְמֻנֶּה בְּגַן עֵדֶן שֶׁלּוֹקֵחַ אוֹתוֹ וּמְבִיאוֹ בְּגַן עֵדֶן. וְהַכּוֹפְרִים וְהַפּוֹשְׁעִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה לַמַּלְאָךְ וּמוֹשֵׁךְ עָרְלָתוֹ

Midrash Tanchuma, Tazria 5:1

he Holy One, blessed be He, placed His name with Israel. And what is the name and the seal that He placed in them? It is Shaddai, the shin is placed on the nose, the dalet on the hand, and the yud on the circumcision. Therefore when he goes to his eternal home, there is an angel appointed in the Garden of Eden who takes him and brings him into the Garden of Eden. And regarding the heretics and sinners, The Holy One, “blessed be He, commands the angel to pull his foreskin

יהוה - גילוי

אלוקים - צימצום

שדי - תיקון

דברים ז׳:ט׳

וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑ים הָאֵל֙ הַֽנֶּאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹהֲבָ֛יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מצותו [מִצְוֺתָ֖יו] לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר׃

Deuteronomy 7:9

Know, therefore, that only your God יהוה is God, the steadfast God who keeps the divine covenant faithfully to the thousandth generation of those who love [God] and keep the divine commandments,

בראשית ב׳:ג׳

(ג) וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכׇּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת׃ {פ}

Genesis 2:3

(3) And God blessed the seventh day and declared it holy—having ceased on it from all the work of creation that God had done.

“The Creator of the world diminished the image and stature of creation in order to leave something for man, the work of His hands, to do, in order to adorn man with the crown of creator and maker.”

Rabbi Soloveichik, Halachic Man, p. 107

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור