הדסה היא אסתר: גלוי ונסתר
הרבנית מלכה בינה
במספר מקומות בתנ"ך יש שינוי שם של דמות מרכזית. אברם הופך לאברהם, שרי לשרה, ושני המקרים משקפים את תפקיד המנהיגות ההולך וגדל שלהם בעולם. שמו של יעקב משתנה לישראל, "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". שינוי שמו של יעקב מסמל שינוי במעמד.
גם במגילת אסתר יש דמות עם שתי שמות:
וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם (אסתר ב' ז).
אך בשונה מפסוקים אחרים שמתארים שינוי שם, במקרה החריג הזה מוצגת דמות עם שתי שמות: הדסה ואסתר. למעשה, היא מוצגת בשתי השמות כבר באזכור הראשון של הדמות בסיפור. האם שם אחד הוא השם האמתי והשני כינוי? מהי המשמעות של השם הכפול?
ספר אסתר הוא אחד מתוך שני ספרים מקראיים שבהם לא מוזכר כלל שם ה' (הספר השני הוא שיר השירים). הסיפור כולו מתרחש מחוץ לארץ ישראל, בזמן שהעם היהודי חי בגלות, שם נוכחותו של הא-ל פחות מורגשת. זו הייתה תקופה של הסתר פנים, והתחושה הייתה שהקב"ה מסתתר מעמו. בהקשר זה שמה של אסתר, שדומה ל'הסתר', משקף הסתתרות במובן של התגוננות.
באסתר ב' ח נאמר:
וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים.
אסתר מתוארת בפסוק זה כפאסיבית; היא לא הולכת מיוזמתה או מרצונה, אלא נלקחת בעל כורחה. היא יודעת שעל מנת לשרוד עליה להסתיר את זהותה; היא שמעה בקול מרדכי ולא הגידה את עמה ואת מולדתה. היא נזהרה בדבריה ובהתנהגותה, ופיתחה אישיות סודית. האם ההסתתרות מהותית לדמותה של אסתר, או תכונה שאימצה לעצמה בכורח המציאות? האם היא הייתה דמות פאסיבית, או גיבורה אמיצה? מיהי אסתר האמתית?
במדרש מובאות מספר דעות. לפי רבי מאיר, אסתר היה שמה של גיבורת הסיפור, ואילו הדסה היה הכינוי שניתן לה על שם הצדיקים שקרויים הדסים. ריחו הנעים של ההדס מייצג מעשים טובים והליכה בדרכים ישרות. מאידך, רבי יהושע סובר ששמה היה הדסה, והיא נקראה אסתר משום שנאלצה להסתיר את זהותה, ולחיות חיים שבהם היא מתנהגת כמישהי אחרת. במובן מסוים כל חייה היה עליה להעמיד פנים שהיא מישהי אחרת.
על אף מחלוקת הפרשנים, שנוטים לבחור בין שתי השמות, לשון הפסוק רומז שאין סתירה ביניהם: "הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר". לעיתים היא הדס, נציגה אמיצה של העם היהודי, ולעיתים היא אסתר, כנועה ובודדה, ומסתירה את זהותה האמתית.
קשה לדמיין את הקושי העצום כאשר מרדכי אומר לאסתר לגלות את זהותה, להסיר את האישיות שאימצה לעצמה, ולהתייצב חשופה מול המלך, כדי להציל את עמה. אסתר מוצאת את קולה ומשתלטת על המצב – היא אפילו שולחת הנחיות למרדכי לגבי הצעדים שבהם צריך לנקוט לפני שהיא ניגשת אל המלך, בניגוד למצבים הקודמים שבהם מרדכי מצווה את אסתר. בשל חשיפת דמותה האמתית, והמוכנות שלה להקרבה עצמית, אסתר נתמכת לא רק על ידי רוח הקודש שבה, אלא גם על ידי העם שעומד לצידה ומתפלל עבורה, בשושן ובחבי הממלכה.
אחרי מעשה הגבורה של אסתר, נראה שהיא נעלמת מן ההיסטוריה של העם היהודי. היא ממשיכה לחיות בארמון אחשוורוש, במקום לחזור למרדכי. היא מנותקת מהעם היהודי, ובמובן מסוים חוזרת למקום המסתור שלה. בעוד שאורה מתעמעם, מעשה הגבורה של אסתר נמשך, כבקשתה 'כתבוני לדורות', ועובר מדור לדור.
לפני שנים רבות גם לי הייתה לי חוויה שבה נאלצתי להסתיר את זהותי ולגלות תעוזה. בשנים 1982/3, בזמן שיהודי ברית המועצות עוד סבלו מדיכוי ונאסר עליהם לעזוב את ברית המועצות דאז, קיבלתי פנייה חשאית לנסוע לשם עם אישה נוספת, כדי ללמד ולפגוש מסורבי עלייה. באותו זמן כבר גרתי בארץ, אבל היה לי דרכון אמריקאי, שאפשר לי להיכנס לברית המועצות. קיבלנו תדרוך (בדיוק כמו אסתר!) שבו נאמר לנו שעלינו להעמיד פנים שאנחנו תיירות. המשימה שלנו הייתה ללמד תורה ולחזק את מסורבי העלייה, ולספק להם מצלמות ובגדים שיועילו להם כלכלית ויסייעו להם בתמיכה במחנות הקיץ שלהם.
נאמר לנו שלמעשה לא נוכל לתקשר בזמן שנשהה שם. לקח לי כמה ימים להחליט אם ללכת, אבל מרגע שקיבלתי את ההחלטה, הפחדים והדאגות דעכו. חשבתי על המספר הגדול של היהודים שם, שיש להם צורך בתורה ובידיעה שאנחנו זוכרים אותם ומחכים להם בישראל. לפני שנסעתי, חשבתי על אסתר, התפעלתי מהאומץ שלה, והחלטתי שאני רוצה להיות כמוה. המחשבה עליה ועל שני השמות שלה חיזקה אותי לקראת הנסיעה, למרות שזו הייתה יציאה מאזור הנוחות שלי. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, מכוננת ומעצבת.
אנו חיים בתקופה מאתגרת. חיילינו וחיילותינו בדרום ובצפון הם מודל להקרבה עצמית ואומץ. דברי אסתר מהדהדים גם בקריאה של לוחמינו: "וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי". החיילים הם גיבורי וגיבורות זמננו, והם צועדים קדימה בנחישות ובחוסר אנוכיות מוחלט, ומובילים את הדרך, כפי שעשתה אסתר לפני אלפי שנים. הן יוצרות סיפורי גבורה שייזכרו ויעברו מדור לדור.
עמיתות כתבוני מסבות לנו במתן גאווה גדולה. העמיתות שלנו עוסקות בכתיבה לדורות. הן יוצרות מקום עבור הקול הנשי בעולם היהודי, ויוצרות ובונות את עתיד העם היהודי דרך המילים שהן כותבות והספרים שיוצאים תחת ידיהן. כבוד הוא לנו ללוות אותן במסע חשוב זה.