(5) A woman must not put on man’s apparel, nor shall a man wear woman’s clothing; for whoever does these things is abhorrent to your God יהוה.
(א) (ה) לא יהיה כלי גבר על אשה, וכי מה בא הכתוב ללמדנו, שלא תלבש אשה כלי לבנים והאיש לא יתכסה צבעונים תלמוד לומר תועבה, דבר הבא לידי תועבה זהו כללו של דבר שלא תלבש אשה כדרך שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים
(ב) רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים תלמוד לומר ולא ילבש גבר שמלת אשה.
(ג) כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה, קרוי חמשה שמות חרם תועבה שנאוי משוקץ ועול סליק פיסקא
(1) (Devarim 22:5) "A man's vestment shall not be upon a woman": What does Scripture come to teach us? If that she should not wear colored clothing, is it not written (Ibid.) "for the abomination, etc."? And this is not an abomination. It means, rather, that a woman should not wear what a man wears and go among the men (for licentious purposes), and a man should not wear colored clothing and go among the women.
(2) R. Eliezer b. Yaakov says: Whence is it derived that a woman may not go out with armor to war? From "A man's vestment shall not be upon a woman." And whence is it derived that a man may not adorn himself with the adornments of women? From (Ibid.) "and a man shall not wear a woman's garment." For the abomination of the L-rd your G-d are all who do these"
(3) "It goes by five epithets: "cherem" (banned), "toevah" (abomination), "sanui (detested), "meshukatz" (revolting), "avel" (wrong).
(א) לא יהיה כלי גבר על אשה ר' ישמעאל אומ' בא הכת' ללמדך הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור שלא יחשדוך אחרים בעבירה הא כאיזה צד האיש לבוש בגדי אשה והאשה סבורה לאיש שהוא אשה ונמצאו באין לידי עבירה לפיכך לא יתקשט האיש כתכשיטי אשה ולא אשה כתכשיטי איש ולא ילבש חלוק של צורות ולא טלית של שלטים:
(ב) ד״א לא יהיה כלי גבר על אשה וכי מה בא הכת' ללמדינו שלא תלביש אשה כלי לבנים והאיש לא יתכסה צבעונין ת״ל כי תועבת ה' אלהיך דבר הבא לידי עבירה זה הוא כללו של דבר שלא תלבש אשה מה שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתכסה ולא יתקשט בתכשיט נשים וילך לבין הנשים:
(ג) ר' אליעזר בן יעקב אומר מנ' שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה ת״ל לא יהיה כלי גבר על אשה ומנ' לאיש שלא יתקשט בתכשיטי נשים ת״ל ולא ילבש גבר שמלת אשה או [לא] יעשה כן (ת״ל) מפני גוים ומפני לסטים ת״ל כי תועבת ה' אלה' כל עו' אלה:
(ח) [ח] "אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים" – ראו כמה ביניכם ולאומות! באומות העולם אדם מקשט את אשתו ומוסרה לאחר, אחד מקשט את עצמו ונמסר לאחר.
(8) 8) (Vayikra 20:24) "I am the L–rd your G d, who separated you from the peoples.": See how different you are from the peoples. Among the idolators, a man decorates his wife and gives her to another; a woman decorates herself and gives herself to another!
Targum Neofiti:
לא יהוויא מני זיינה דגבר על אתה ולא ילבש גבר לבוש דאתה ארום סני ומרחק קדם י״י אלהכון כל דעביד אליןב.
Her right for the workmen’s hammer.
She struck Sisera, crushed his head,
Smashed and pierced his temple.
אָמַר רַב: מֵיקֵל אָדָם כׇּל גּוּפוֹ בְּתַעַר. מֵיתִיבִי: הַמַּעֲבִיר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה — הֲרֵי זֶה לוֹקֶה! הָא בְּתַעַר, הָא בַּמִּסְפָּרַיִם. וְהָא רַב נָמֵי בְּתַעַר קָאָמַר! כְּעֵין תַּעַר. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמַּעֲבִיר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה לוֹקֶה. מֵיתִיבִי: הַעֲבָרַת שֵׂיעָר אֵינָהּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. מַאי ״לוֹקֶה״ נָמֵי דְּקָאָמַר — מִדְּרַבָּנַן. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמַּעֲבִיר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה לוֹקֶה מִשּׁוּם ״לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה״. מֵיתִיבִי: הַעֲבָרַת שֵׂיעָר אֵינָהּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: הַמַּעֲבִיר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה הֲרֵי זֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם ״לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה״. וְתַנָּא קַמָּא, הַאי ״לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר״, מַאי דָּרֵישׁ בֵּיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה״. מַאי תַּלְמוּד לוֹמַר? אִם שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ אִישׁ שִׂמְלַת אִשָּׁה וְאִשָּׁה שִׂמְלַת אִישׁ, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר ״תּוֹעֵבָה הִיא״, וְאֵין כָּאן תּוֹעֵבָה. אֶלָּא שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ אִישׁ שִׂמְלַת אִשָּׁה וְיֵשֵׁב בֵּין הַנָּשִׁים, וְאִשָּׁה שִׂמְלַת אִישׁ וְתֵשֵׁב בֵּין הָאֲנָשִׁים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא תֵּצֵא אִשָּׁה בִּכְלֵי זַיִין לְמִלְחָמָה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה״, שֶׁלֹּא יִתַּקֵּן אִישׁ בְּתִיקּוּנֵי אִשָּׁה. אָמַר רַב נַחְמָן: בְּנָזִיר מוּתָּר. וְלֵית הִילְכְתָא כְּווֹתֵיהּ. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּלֵית לֵיהּ! אֲמַר לְהוֹן: מֵחֲמַת זִקְנָה נָשְׁרוּ. הָהוּא דְּאִיתְחַיַּיב נְגִידָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי. אִיגַּלַּאי בֵּית הַשֶּׁחִי, חַזְיֵיהּ דְּלָא מְגַלַּח, אֲמַר לְהוֹן רַבִּי אַמֵּי: שִׁיבְקוּהּ, דֵּין מִן חַבְרַיָּא הוּא. בְּעָא מִינֵּיהּ רַב מֵרַבִּי חִיָּיא: מַהוּ לְגַלֵּחַ? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר. אֲמַר לֵיהּ וְהָא קָא גָדֵל! אֲמַר לֵיהּ: בַּר פַּחֲתֵי, זְמַן יֵשׁ לוֹ, כׇּל זְמַן שֶׁהוּא גָּדֵל — נוֹשֵׁר. בְּעָא מִינֵּיהּ רַב מֵרַבִּי חִיָּיא: מַהוּ לָחוֹךְ? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר. בְּבִגְדוֹ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מוּתָּר. אִיכָּא דְּאָמְרִי, בְּעָא מִינֵּיהּ: בִּתְפִלָּה בְּבִגְדוֹ, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר. וְלֵית הִילְכְתָא כְּווֹתֵיהּ.
§ Rav said: A person who is not a nazirite may lighten his burden by removing all the hair of his body with a razor. One who feels he has too much hair may shave all of it off with a razor, apart from his beard and the corners of his head. The Gemara raises an objection against this from a baraita: A man who removes the hair of the armpit or the pubic hair is flogged for transgressing the prohibition: “A man shall not put on a woman’s garment” (Deuteronomy 22:5), as this behavior is the manner of women. The Gemara answers: In this case he is flogged because he shaved with a razor, whereas in that case Rav said it is permitted because he was referring to one who removes hair with scissors, an act that is not considered a prohibition. The Gemara raises a difficulty: But Rav said it is permitted with a razor as well. The Gemara answers: He did not mean an actual razor; rather, he said that one may use an implement that is similar to a razor, i.e., scissors that cut very close to the skin, in the manner of a razor. Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: A man who removes the hair of the armpit or the pubic hair is flogged. The Gemara raises an objection against this ruling: The removal of hair is not prohibited by Torah law but by rabbinic law. Why, then, is he liable to receive lashes? The Gemara explains: What does it mean that Rabbi Yoḥanan says that he is flogged? This means that he is flogged by rabbinic law, a punishment known as lashes for rebelliousness, for disobeying a rabbinic decree. Some say a different version of this statement: Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: A man who removes the hair of the armpit or the pubic hair is flogged, due to the prohibition: “A man shall not put on a woman’s garment” (Deuteronomy 22:5). The Gemara raises an objection from a baraita: The removal of hair is not prohibited by Torah law but by rabbinic law. How then does Rabbi Yoḥanan say that he is flogged, which by definition is a punishment for individuals who have transgressed a Torah law? The Gemara answers: It was he who said this halakha in accordance with the opinion of that tanna, as it is taught in a baraita: A man who removes the hair of the armpit or the pubic hair violates the prohibition of: “A man shall not put on a woman’s garment.” The Gemara asks: And what does the first tanna, who holds that the prohibition is by rabbinic law, learn from this verse: “A man shall not put on a woman’s garment”? The Gemara answers: He requires it for that which is taught in the baraita, where it states: “A woman shall not wear that which pertains to a man, and a man shall not put on a woman’s garment, for whoever does these things is an abomination to the Lord your God” (Deuteronomy 22:5). What is the meaning when the verse states this? If it teaches only that a man may not put on a woman’s garment, and a woman may not wear a man’s garment, it is already stated in explanation of this prohibition that “it is an abomination to the Lord your God,” and there is no abomination here in the mere act of wearing a garment. Rather, it means that a man may not wear a woman’s garment and thereby go and sit among the women; and a woman may not wear a man’s garment and sit among the men. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: From where is it derived that a woman may not go out with weapons to war? The verse states: “A woman shall not wear that which pertains to a man, and a man shall not put on a woman’s garment,” which indicates that a man may not adorn himself with the cosmetics and ornaments of a woman, and similarly a woman may not go out with weapons to war, as those are for the use of males. Rabbi Yoḥanan’s ruling follows this opinion. § Rav Naḥman said: For a nazirite, it is permitted to shave armpit hair. The Gemara comments: And the halakha is not in accordance with his opinion. The Gemara reports that the Sages said to Rabbi Shimon bar Abba: We have observed that Rabbi Yoḥanan does not have armpit hairs, despite his own ruling that it is prohibited to shave them. He said to them: They fell out due to old age. The Gemara relates: There was a certain person who committed a transgression and was found liable to receive lashes before Rabbi Ami. When they removed his clothes to flog him, his armpit was exposed, and Rabbi Ami saw that he had not shaved his armpit hair. Rabbi Ami said to his attendants: Leave him; this is one of those who are meticulous in observance of mitzvot. We can see this is so, as he is particular about prohibitions that ordinary people do not observe. Rav raised a dilemma before Rabbi Ḥiyya: What is the halakha with regard to shaving armpit hair? He said to him: It is prohibited. Rav said to him: But it grows and is uncomfortable. Rabbi Ḥiyya said to him: Son of nobles [bar paḥtei], this hair has a limited time. Whenever a hair grows too long it falls out, and therefore there is no concern that one’s armpit hair will become too long. Rav raised another dilemma before Rabbi Ḥiyya: What is the halakha with regard to rubbing armpit hair and thereby removing it manually? Rabbi Ḥiyya said to him: It is prohibited. Rav continued to ask: What is the halakha with regard to rubbing armpit hair indirectly with one’s garment? Rabbi Ḥiyya said to him: It is permitted. Some say that this was not Rav’s question; rather, he raised the following dilemma before him: What is the halakha with regard to rubbing the armpit with one’s garment during prayer? Rabbi Ḥiyya said to him: It is prohibited. The Gemara comments: And the halakha is not in accordance with his opinion in this case.
Some Reasons Given
(א) לֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת־שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ׃ (ב) וְאִם־לֹ֨א קָר֥וֹב אָחִ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ וְלֹ֣א יְדַעְתּ֑וֹ וַאֲסַפְתּוֹ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיָ֣ה עִמְּךָ֗ עַ֣ד דְּרֹ֤שׁ אָחִ֙יךָ֙ אֹת֔וֹ וַהֲשֵׁבֹת֖וֹ לֽוֹ׃ (ג) וְכֵ֧ן תַּעֲשֶׂ֣ה לַחֲמֹר֗וֹ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂה֮ לְשִׂמְלָתוֹ֒ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂ֗ה לְכׇל־אֲבֵדַ֥ת אָחִ֛יךָ אֲשֶׁר־תֹּאבַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ וּמְצָאתָ֑הּ לֹ֥א תוּכַ֖ל לְהִתְעַלֵּֽם׃ {ס} (ד) לֹא־תִרְאֶה֩ אֶת־חֲמ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ שׁוֹרוֹ֙ נֹפְלִ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָקֵ֥ם תָּקִ֖ים עִמּֽוֹ׃ {ס} (ה) לֹא־יִהְיֶ֤ה כְלִי־גֶ֙בֶר֙ עַל־אִשָּׁ֔ה וְלֹא־יִלְבַּ֥שׁ גֶּ֖בֶר שִׂמְלַ֣ת אִשָּׁ֑ה כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כׇּל־עֹ֥שֵׂה אֵֽלֶּה׃ {פ}
(ו) כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר ׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכׇל־עֵ֣ץ ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים׃ (ז) שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים׃ {ס} (ח) כִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ וְעָשִׂ֥יתָ מַעֲקֶ֖ה לְגַגֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ כִּֽי־יִפֹּ֥ל הַנֹּפֵ֖ל מִמֶּֽנּוּ׃ (ט) לֹא־תִזְרַ֥ע כַּרְמְךָ֖ כִּלְאָ֑יִם פֶּן־תִּקְדַּ֗שׁ הַֽמְלֵאָ֤ה הַזֶּ֙רַע֙ אֲשֶׁ֣ר תִּזְרָ֔ע וּתְבוּאַ֖ת הַכָּֽרֶם׃ {ס} (י) לֹֽא־תַחֲרֹ֥שׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹ֖ר יַחְדָּֽו׃ (יא) לֹ֤א תִלְבַּשׁ֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז צֶ֥מֶר וּפִשְׁתִּ֖ים יַחְדָּֽו׃ {ס} (יב) גְּדִלִ֖ים תַּעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ עַל־אַרְבַּ֛ע כַּנְפ֥וֹת כְּסוּתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תְּכַסֶּה־בָּֽהּ׃ {ס}
(1) If you see your fellow Israelite’s ox or sheep gone astray, do not ignore it; you must take it back to your peer. (2) If your fellow Israelite does not live near you or you do not know who [the owner] is, you shall bring it home and it shall remain with you until your peer claims it; then you shall give it back. (3) You shall do the same with that person’s ass; you shall do the same with that person’s garment; and so too shall you do with anything that your fellow Israelite loses and you find: you must not remain indifferent. (4) If you see your fellow Israelite’s ass or ox fallen on the road, do not ignore it; you must raise it together. (5) A woman must not put on man’s apparel, nor shall a man wear woman’s clothing; for whoever does these things is abhorrent to your God יהוה. (6) If, along the road, you chance upon a bird’s nest, in any tree or on the ground, with fledglings or eggs and the mother sitting over the fledglings or on the eggs, do not take the mother together with her young. (7) Let the mother go, and take only the young, in order that you may fare well and have a long life. (8) When you build a new house, you shall make a parapet for your roof, so that you do not bring bloodguilt on your house if anyone should fall from it. (9) You shall not sow your vineyard with a second kind of seed, else the crop—from the seed you have sown—and the yield of the vineyard may not be used. (10) You shall not plow with an ox and an ass together. (11) You shall not wear cloth combining wool and linen. (12) You shall make tassels on the four corners of the garment with which you cover yourself.
(1) A WOMAN SHALL NOT WEAR THAT WHICH PERTAINETH UNTO A MAN. This law was stated here because Scripture deals with going out to war. Women were created only to have children.. If a woman joins men in going to war she will come to engage in illicit sexual relations on the way.The law that states neither shall a man put on a woman’s garment is similar.The reason for this law is as follows. If a male who does not have a full beard. mixes with women, then he and they will have sexual relations without anyone knowing. This law indicates that the custom of Israel was for the garments of men to be unlike the garments of women. There was a definite difference between the garments. This is also the practice in most countries. Some say that our verse speaks of unnatural intercourse. However, there is no need for this interpretation. The fact is that God abominates the one who changes the works of the Lord.
(א) שֶׁלֹּא תִּלְבַּשׁ אִשָּׁה עֲדִי אִישׁ – שֶׁלֹּא יִלְבְּשׁוּ הַנָּשִׁים מַלְבּוּשֵׁי הָאֲנָשִׁים וְלֹא יִזְדַּיְּנוּ בְּזִיּוּנָם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כב ה) לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה. וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס לֹא יְהֵא תִּקּוּן זֵין דִּגְבַר עַל אִתְּתָא (עי' נזיר נט א)...
(ב) מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְהַרְחִיק מֵאֻמָּתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה דְּבַר עֶרְוָה וְכָל עִנְיָן וְכָל צַד שֶׁיִּהְיֶה הַכִּשָּׁלוֹן בְּאוֹתוֹ דָּבָר מָצוּי מִתּוֹכוֹ, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל (סנהדרין קו א) שֶׁאֱלֹהֵינוּ שׂוֹנֵא זִמָּה, כְּלוֹמַר, שֶׁלְּאַהֲבָתֵנוּ הִרְחִיקָנוּ מִן הַזִּמָּה, שֶׁהוּא דָּבָר מְכֹעָר בְּיוֹתֵר, וְיִקַּח לֵב הָאָדָם, וּמַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה וּמַחְשָׁבָה רְצוּיָה לְדֶרֶךְ רָעָה וּמַחֲשָׁבָה שֶׁל שְׁטוּת, וְאֵין סָפֵק כִּי אִם יִהְיוּ מַלְבּוּשֵׁי הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים שָׁוִים יִתְעָרְבוּ אֵלּוּ עִם אֵלּוּ תָּמִיד, וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה. וְעוֹד אָמְרוּ בְּטַעַם מִצְוָה זוֹ, שֶׁהִיא לְהַרְחִיק כָּל עִנְיַן עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה בְּכָךְ. וְאֵלּוּ שְׁנֵי הַטְּעָמִים מְצָאתִים בְּסִפְרֵי הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בסהמ"צ לאוין מ, מורה נבוכים ג, לז) אַחַר כָּתְבִי אוֹתָם.
(1) That a woman should not wear the adornments of a man: That women should not wear the clothing of men and not arm themselves with their weapons. And about this it states (Deuteronomy 22:5), “There shall not be the vessel of a man upon a woman.” And Onkelos translated [it], “There shall not be a weapon of a man upon a woman.” (See Nazir 59a.)...
(2) It is from the roots of the commandment [that it is] to distance our holy nation from matters of sexual immorality and any matter and any angle whatsoever that contains a stumbling block towards it — as the matter that they, may their memory be blessed, said metaphorically (Sanhedrin 106a) that our God hates promiscuity. [This] means to say, that in His love for us, He distanced us from promiscuity, which is an exceedingly ugly thing, [and which] takes the heart of a man and pushes it off from the good path and from desirable thoughts, to a bad path and thoughts of stupidity. And there is no doubt that if the clothes of men and women were the same, they would constantly mix — these with those — “and the world would be filled with promiscuity.” And they also said in explaining this commandment that it is to distance all matters of idolatry, as the way of the worshipers of idolatry was with this. And I found these two reasons in the books of Rambam (Sefer HaMitzvot, Negative Commandments 40; Guide for the Perplexed 3:37) after I wrote them.
Seforno:
ולפי שמלבושי האיש הרוכב הם באופן אחר מהמלבושים אשר הוא לובש עודנו בביתו, ציוותה התורה שלא ישנה כל כך בגדיו ומלבושיו, שילבש כלי אשה, כי תועבת ה׳ כל העושה אלה, שכמה מיני תזנונים יוכלו לעשות בסתר פנים, כמו שעושין עתה בעת שילכו בלבושי אשה או באופן אחר, והוא עת המסקאר״ו1, באופן כי בימים ההם איש כל הישר בעיניו יעשה ומלאה הארץ זימה, וזהו עוון פלילי:
Rav Hirsch:
לא יהיה וגו׳ – פירושים שונים ניתנו לאיסורים אלו במסכת נזיר (נט.). לדעה אחת, התורה אוסרת לבישת בגד של המין השני רק אם נעשתה למטרות זנות. אך לדעת ר׳ אליעזר בן יעקב, שנתקבלה להלכה, ״לא יהיה כלי גבר על אשה״ פירושו: ״שלא תצא אישה בכלי זיין למלחמה״; ואילו ״לא ילבש גבר שמלת אשה״ פירושו: ״שלא יתקן איש בתיקוני אישה״, אסור לאיש להתקשט כדרך נשים. לפי דעה זו, אין כוונת התורה כאן לאסור על אדם להסתיר את מינו על ידי לבישת בגדי המין השני. אלא התורה אוסרת על כל מין את המתאים במיוחד לטבע המין השני. איש לא יתעסק במראהו הגופני החיצוני בדרך המתאימה לטבע האישה, ואישה לא תופיע באומנות המתאימה לטבע האיש (שכן לא נאמר ״שלא תצא אישה בכלי זיין״, אלא ״בכלי זיין למלחמה״). למעשה, כל תשומת לב המוקדשת לטיפול בעור ובשיער, כל איפור, צביעת שיער או הסתכלות יתירה בראי – שהם מעבר למה שיאה לגבר – כמו גם כל בגד או תכשיט של נשים, אסורים על האנשים משום ״לא ילבש גבר שמלת אשה״ (שם; מכות כ:; תוספות, עבודה זרה כט. ד״ה המסתפר. השווה חורב פרק סד בסופו).
Definitions of the Commandments
(א) שהזהירנו מהמשך אחר חקות העכו"ם, שתהיינה הנשים לובשות בגדי האנשים ושיתקשטו בתכשיטיהם...
(א) שהזהירנו מהתקשט האנשים בתכשיטי הנשים. והוא אמרו ולא ילבש גבר שמלת אשה, וכל אדם שיתקשט (גם) כן או לבש מה שהוא מפורסם במקום ההוא שהוא תכשיט מיוחד לנשים לוקה.
ודע שזאת הפעולה כלומר היות הנשים מתקשטות בתכשיטי האנשים והאנשים מתקשטים בתכשיטי הנשים פעמים יעשו לעורר הטבע לזמה כמו שהוא מבואר בספרים המחוברים לזה, והרבה מה שיושם בתנאי בעשיית קצת הטליסמא ויאמר אם יתעסק בו אדם ילבש בגדי נשים ויתקשט בזהב ופנינים והדומה להם, ואם היתה אשה תלבש השריון ותזדיין בחרבות, וזה מפורסם מאד אצל בעלי הדעת הזאת. (כי תצא, שם):
(1) That He prohibited us from being drawn to the practices of the idolaters, such that women wear mens' clothes and adorn themselves with their ornaments...
(1) That He prohibited us from men adorning themselves with women's ornaments. And that is His saying, "nor may a man wear a woman’s garment" (Deuteronomy 22:5). And any man who adorns himself like this or wears what is well-known in that city to be an ornament specific to women - is lashed.
And you should know that this procedure - meaning that the women adorn themselves with men's ornaments and the men adorn themselves with women's ornaments - is done to arouse the drive for promiscuity, as is explained in the books written about this. And it is often placed in the stipulations for the making of some talismans and said, "If a man is occupied with it, he should wear women's garments and adorn himself with gold and pearls and that which is similar to them; but if it was a woman, she should wear armor and arm herself with swords." And this is very famous among those of this opinion. (See Parashat Ki Tetzei; Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 11.)
(א) סימן שפה שפו (צו)
לא יהיה כלי גבר על אשה. ולא ילבש גבר שמלת אשה. כתוב בפ' כי תצא לא יהיה כלי גבר וגו' פי' המקרא פי' ראב"י דתניא בספרי ומייתי לה בנזיר פ' שני נזירים (נזיר נ"ט א') לא יהיה כלי גבר על אשה מה ת"ל אם ללמד שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש הרי כבר נאמר תועבה ומה תועבה היא אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וילך וישב בין הנשים ואשת שמלת איש ותלך ותשב בין האנשים ר"א בן יעקב אומר מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה ת"ל לא יהיה כלי גבר על אשה ד"א שלא יתקן אדם בתקוני אשה ראב"י משמע ליה קרא כפשוטו כדמתרגם אונקלוס לא יהא תקון זין דגבר על איתתא ולא יתקן גבר בתיקוני איתתא וכדראב"י קיי"ל דאמרינן בגיטין (ס"ז א') משנת ראב"י קב ונקי ומייתינן לה לפסק הלכה ביבמות פ' הבע"י (ס' א') ועוד דקאי ר' יוחנן כוותיה דאמרינן בפ' שני נזירין (נ"ח ב') אמר רבי יוחנן המעביר שער של בית השחי ושער של בית הערוה לוקה משום לא יהיה כלי גבר ומקשינן עלה מדתניא העברת שער אינה מדברי תורה אלא מד"ס ומתרצינן ר' יוחנן ס"ל כראב"י (פי' דמשמע ליה כפשוטא ותנא דאמר דברי סופרים ס"ל כת"ק דראב"י) דמוקי איסורא דקרא שלא ילבש איש לשבת בין הנשים ואשה בין האנשים לניאוף... הלכך יזהר אדם שלא יתקן בתקוני נשים והכל כמנהג המקום בתקונים ומלבושים שרגילות נשי המקום להתקן ולהיות מלבושיהם חלוקים ממלבושי אנשים מכולם יהא מוזהר שלא להתקן ואשה במלבושי האיש שאין כיוצא בהם במלבושי אשה.
וללבוש אפי' עראי ודרך שחוק אסור שהרי לא חלק הכתוב בין קבע לעראי ולפי שראיתי בני אדם שלובשים מלבושי נשים עראי לשחוק והוקשה בעיני כתבתי כן. ויוצרנו יתן בלבנו יראתו ואהבתו ויעמידנו על אמתת דרכי תורתו.
(א) לא יהיה כלי גבר על אשה בסמוך אפרשנו:
(א) ולא (א) ילבש גבר שמלת אשה גרסינן בנזיר [כל הסוגיא בדף נ"ט] אמר רבי יוחנן המעביר שער של בית השחי ובית הערוה לוקה משום לא ילבש גבר וגו' סבר לה כר' אליעזר בן יעקב שמפרש הלאוין כן שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה ולא יתקן איש כתיקוני אשה והלכה כראב"י בכל מקום וכן תירגם אונקלוס [פרשת כי תצא] ולא יהא תיקון זיין דגבר על איתתא ולא יתקן גבר כתיקוני אתתא והא דתניא העברת שיער מדברי סופרים כתנא קמא דראב"י דמפרש המקרא כפשוטו שלא ילבש איש מלבושים המיוחדי' לנשים כגון צעיף וקיינשא וכיוצא בו לשבת בין הנשים לניאוף וכן אשה לשבת בין האנשים ואומר אני שראב"י נמי מודה בזאת לתנא קמא שאין מקרא יוצא מידי פשוטו גרסינן (ב)עוד [בנזיר דנ"ח] אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער מיתיבי המעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה ומתרץ הא בתער הא במספרי' ומקשה והא רב בתער קאמר ומתרץ כעין תער קאמר משמע דבמספרים בעין תער מותר אפילו בית השחי ובית הערוה והא דבעי רב מרבי חייא [בדף נ"ט] מהו לגלח שער בית הערוה מפרש רבינו יעקב מהו יגלה בתער אמר ליה אסור אמר ליה והא קא גדילי פירוש כיון דגדיל ומצטער אפילו בתער היה לנו להתיר כיון שאין עושה משום יפוי ומתרץ גבול יש לו כל זמן שמגדל נושר וצריך לומר שלא היה יודע רב ברייתות שהביא למעלה שאוסרות...
(ט) הַעֲבָרַת הַשֵּׂעָר מִשְּׁאָר הַגּוּף כְּגוֹן בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה אֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהַמַּעֲבִירוֹ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַעֲבִירִין אוֹתוֹ אֶלָּא נָשִׁים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְתַקֵּן עַצְמוֹ תִּקּוּן נָשִׁים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁמַּעֲבִירִין הַשֵּׂעָר הַנָּשִׁים וַאֲנָשִׁים אִם הֶעֱבִיר אֵין מַכִּין אוֹתוֹ. וּמֻתָּר לְהַעֲבִיר שְׂעַר שְׁאָר אֵיבָרִים בְּמִסְפָּרַיִם בְּכָל מָקוֹם:
(י) לֹא תַּעֲדֶה אִשָּׁה עֲדִי הָאִישׁ כְּגוֹן שֶׁתָּשִׂים בְּרֹאשָׁהּ מִצְנֶפֶת אוֹ כּוֹבַע אוֹ תִּלְבַּשׁ שִׁרְיוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אוֹ שֶׁתְּגַלֵּחַ רֹאשָׁהּ כְּאִישׁ. וְלֹא יַעֲדֶה אִישׁ עֲדִי אִשָּׁה כְּגוֹן שֶׁיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין וַחֲלִי זָהָב בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹבְשִׁין אוֹתָן הַכֵּלִים וְאֵין מְשִׂימִים אוֹתוֹ הַחֲלִי אֶלָּא נָשִׁים הַכּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. אִישׁ שֶׁעָדָה עֲדִי אִשָּׁה וְאִשָּׁה שֶׁעָדְתָה עֲדִי אִישׁ לוֹקִין. הַמְלַקֵּט שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת מִתּוֹךְ הַשְּׁחוֹרוֹת מֵרֹאשׁוֹ אוֹ מִזְּקָנוֹ מִשֶּׁיְּלַקֵּט שַׂעֲרָה אַחַת לוֹקֶה מִפְּנֵי שֶׁעָדָה עֲדִי אִשָּׁה. וְכֵן אִם צָבַע שְׂעָרוֹ שָׁחוֹר מִשֶּׁיִּצְבַּע שֵׂעָר לְבָנָה אַחַת לוֹקֶה. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס אֵינוֹ עוֹטֵף כְּאִשָּׁה וְלֹא מְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ כְּאִישׁ וְאִם עָשָׂה כֵּן אֵינוֹ לוֹקֶה:
(9) The Torah does not forbid the removal of hair from other portions of the body e.g., the armpits or the genitalia. This is, however, prohibited by the Rabbis. A man who removes [such hair] is given stripes for rebelliousness.
Where does the above apply? In places where it is customary only for women to remove such hair, so that one will not beautify himself as women do. In places where it is customary for both men and women to remove such hair, one is not given stripes. It is permitted to remove hair from our other limbs with scissors in all communities.
(10) A woman should not adorn herself as a man does - e.g., she may not place a turban or a hat on her head or wear armor or the like. She may not cut [the hair of] her head as men do. i.e., a woman's coiffure may not resemble a man's. The Yemenite manuscripts of the Mishneh Torah read יגלה, "reveal," instead of יגלח, "cut." According to that version, the Rambam is saying that when a woman goes out without covering her head, in addition to violating the basic laws of modesty (see Hilchot Ishut 24:11-12; Hilchot Issurei Bi'ah 21:17), she is also transgressing this Torah prohibition.
A man should not adorn himself as a woman does - e.g., he should not wear colored garments or golden bracelets in a place where such garments and such bracelets are worn only by women. Everything follows local custom.
A man who adorns himself as a woman does, and a woman who adorns herself as a man does, are [liable for] lashes. When a man removes white hairs from among the dark hairs of his head or beard, he should be lashed as soon as he removes a single hair, because he has beautified himself as a woman does. Similarly, if he dyes his hair dark, he is given lashes after dyeing a single hair.
A tumtum and an androgynous. may not wrap their heads [in a veil] as women do, or cut [the hair of] their head as men do.11...
According to the Yemenite manuscripts mentioned above which substitute יגלה, "reveal," for יגלח, "cut," this clause also must be amended accordingly. If they do [either of the above], they are not [liable for] lashes.
(א) לא תעדה אשה וכו'. בפ' ב' נזירים (נזיר נ״ט.) תניא לא ילבש גבר שמלת אשה מה ת״ל אם שלא ילבש איש שמלת אשה וכו' הרי נאמר תועבה היא ואין כאן תועבה אלא שלא ילבש גבר שמלת אשה וישב בין הנשים ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים ראב״י אומר מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה ת״ל לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה שלא יתקן איש בתיקוני אשה ופסק רבינו כראב״י שמשנתו קב ונקי וכן תירגם אונקלוס לא יהא תיקון דגבר וכו' ולא הצריך שישב איש בין הנשים או האשה בין האנשים.
Cultural Norms
From Yad Peshuta on Rambam
12:9
במקום שמעבירין השער האנשים וכו׳ – אוצה״ג לנזיר נח, ב (סימן רא; עמ׳ 199) בשאלה שנשאלה לרב שרירא ורב האי גאונים ז״ל כתבו השואלים: ״ואם הותר להעביר בשאר מקומות, מהו שיעביר בכללם בית השחי ובית הערוה? שמצינו בתשובות שאלות מתיבתא הקדושה שאם העבירן עם שאר גופו מותר״ (שיטה זו הובאה בתוספות יבמות מח, א ד״ה לא).
אבל רב שרירא ורב האי ז״ל השיבו: ״יש הפרש בין תכשיטי נשים, ובין הזמנים, ובין המקומות, וגם יש בין בגד לבגד הפרש; כי כן נהגו כאן שבגדי פשתן ובגדי צמר גפנים אין הנשים לובשות אותן צבועים, אבל בגדי כלך ובגדי משי לובשים אותם הגברים צבועים בכל מיני צבעונים. לפיכך מותר להם ללבוש מאלו כמנהג הזמן והמקום. ואם היה זמן או מקום שאין רגילות באלו המותרים, גם אלו היו אסורים להם. וכן יש כאן מנהג במלבושי נשים ואנשים, ובמקומות אחרים מנהג אחר – כל מקום האסור בו כמנהגו, והמותר בו כמנהגו. כי לא שוים לנו כלי גבר ושמלת אשה, אלא לפי המנהגות בהם. ובאותם השנים לא היה מנהג הגברים להעביר בית השחי ובית הערוה שלהם, והיו רואים מי שעושה כן כנשים שהם מתקשטות ... על כן היה אסור להם. ואף עד עכשיו יש בערב מי שהם בין בני הערבים בני ישמעאל ובני יקטן שמנהגם כן ... ואנשי אותם מקומות עכשיו אסור להעביר בית השחי ובית הערוה שלהם. אבל אנשי מקומות הללו בזמן הזה, אין בין הנשים והאנשים הפרש בזה ... לפיכך מותר הדבר עכשיו באלו המקומות וכיוצא בהם היתר גמור, אין בו חשש כל עיקר״.
ראה שם עוד תשובה בשם גאון: ״דעו לכם כי משעה שכתב רחמנא ׳לא יהיה כלי גבר על אשה׳, ואנו מפוזרין בארבע פינות העולם, וכל פינה ופינה – משונין בלבושיהם ובמעשיהם ובתכשיטיהם. לפיכך, כל דבר שהאנשים של אותו המקום עושין אותו, מותר נמי לאנשים ישראל הדרין ביניהם, ואף על פי שאותו הדבר תכשיטי נשים של מקום אחר. אבל דבר שלא נהגו האנשים של אותו מקום לעשותו – אסור לאנשים של ישראל הדרים ביניהם לעשות ... דהא לית לכל ישראל מנהג תכשיט ותיקון ... ידוע לכל העולם, לפיכך ההולכים אחר האנשים הגוים של אותו מקום אין בזה משום ׳ובחוקותיהם לא תלכו׳ ״.
ספר אהל מועד שער איסור והיתר דרך י
אין מסתפרין מן הגוי ברשות היחיד ואפי' בבית הפתוח לרה"ר אבל ברה"ר מותר ומהכא משמע דמותר לראות במראה אבל בירוש' אמרו דאפי' בחול אסור לראות במראה ומ"מ האיסור אינו אלא משום לא ילבש גבר שמלת אשה ואפ"ל דכי מסתפר שאני והילכך כל מקום שנהגו אנשים כנשים אין בו משום לא ילבש גבר לפי דעת הגאונים שהתירו להעביר שער בתי השחי והערוה במקום שנהגו להעבירו ומ"מ חבירים לעולם נמנעים ולפי' לא הותר לבית רבי לראות במראה אלא משום דזקוקין למלכות היו אמר רשב"א לרא"ה שאותה קרחה שעושין לגלחים של ע"ז היא והילכך אסור לישראל המספר לגוי לתקנה.
שו"ת הרשב"א חלק ד סימן צ
שאלת הא דגרסי' (נ"ח ע"ב) בנזיר אמר רב מקל אדם כל גופו בתער. ואוקימ' במספריים כעין תער אבל בתער ממש אסור בכל הגוף. דהעברת השער בכל מקום אסור מדברי סופרים. וא"כ על מה סמכו עכשיו שלא ראיתי שחשש שום אדם בהעברת השער תחת הגרון והסנטר, ושמא לא אמרו אלא דוקא במקומות שיש כנגדן בנשי' ומשום לא ילבש גבר שמלת אשה.
תשובה על דבר זה נתחבטתי אני כמה ימים וקראי /אולי צ"ל וקראתי/ באזני הרבים לא באחת אלא בשתי'. ומ"מ הטעם כך אמרו משם הראשוני' אף בהעברת שער מבית השחי ובית הערוה. וכך אמרו שלא אמרה תורה לא תעבירו שער מבית השחי ובית הערוה אלא דרך כלל הזהירה תורה על כל מה שהוא דרך הנשים. והוא שכתוב דרך כלל לא ילבש גבר שמלת אשה. ואם כן דברים אלו מוחלקים לארצות או לזמנים. כל זמן וכל מקום שדרך הנשים לעשות כן אסור שם לאנשים. וכל מקום שדרך לעשות כן אנשים ונשים מותר. שאין זה במקום ההוא או בזמן ההוא לנשים לבד. ואין אני קורא בו שמלת אשה. ואין דבר זה מחוור בעיני. מההוא צורבא מרבנן (שם /נזיר/ נ"ט ע"א) דהוו מנגדי ליה ובהדי דנגדו ליה גליא לדרעיה. חזייה דלא הוה עביר בית השחי. אמר חברייא הוא דין שבקוה. דאלמא כל העם זולתי היחידים היו מעבירים בית השחי. ואפ"ה תלמידי חכמים היו נוהגין בו איסור. ואמאי והא לאו שמלת אשה היה בדורם וחזר להיות שמלת איש, אלא שכל דבר שראוי לנשים ולא לאנשים והנשים עושות כן אסור לאנשים משום שמלת אשה. ומי שהרגיל בדבר האסור ונמשך בו ונמשכו רבים בכך אין האיסור חוזר להיתר. שא"כ נמצא חוטא ומאריך והיחודים /צ"ל והיחידים/ נזהרים עוד בזה.
שו"ת הרשב"א חלק ה סימן רעא
שאלת מי שיש לו חטטין בבית השחי ובבית הערוה ומצטער מחמת השער ואם יעבירנו רפואה קרובא לבא מהו להעבירו,
תשובה מסתברא שהוא מותר דאינו אלא מדרבנן ובמקום הצריך ושצריך לרפואה לא אסרו (בנזיר נ"ט ע"א). דהא בעא מיניה רב מר' חייא. מהו (להקל) [לגלח], אמר לו אסור. אמר לו רב והא קא גדול וקא מצטער. אמ"ל בר פחתי (גדול) גבול יש כל זמן שהוא גדל נושר אלמא אי לאו דנושר מצטער מותר. וכאן שער שאינו נושר מצטער וצריך לרפואה מותר. ועוד שאין העושה זה אלא משום רפואה ואין בו משום תקון כתקוני איתתא.
Intent in Lo Tilbash
אַמֵּימָר וּמָר זוּטְרָא וְרַב אָשֵׁי הֲווֹ יָתְבִי, אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ בַּרְדָּא. אַמֵּימָר וְרַב אָשֵׁי מְשׁוֹ, מָר זוּטְרָא לָא מְשָׁא. אֲמַרוּ לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב שֵׁשֶׁת בַּרְדָּא שְׁרֵי?! אֲמַר לְהוּ רַב מָרְדֳּכַי: בַּר מִינֵּיהּ דְּמָר, דַּאֲפִילּוּ בְּחוֹל נָמֵי לָא סְבִירָא לֵיהּ. סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּתַנְיָא: מְגָרֵר אָדָם גִּלְדֵי צוֹאָה וְגִלְדֵי מַכָּה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ בִּשְׁבִיל צַעֲרוֹ, אִם בִּשְׁבִיל לְיַפּוֹת — אָסוּר. וְאִינְהוּ כְּמַאן סַבְרוּהָ? — כִּי הָא דְּתַנְיָא: רוֹחֵץ אָדָם פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בְּכׇל יוֹם בִּשְׁבִיל קוֹנוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ״.
בשביל צערו - ואם אין לו צער אחר אלא שמתבייש לילך בין בני אדם שרי דאין לך צער גדול מזה:
Because of his pain - If the only pain that he suffers is that he is embarrassed to walk among people then it is permissible, because there is no greater pain than this.
מרדכי מסכת שבת פרק במה טומנין
גילדי צואה שעל [רמז שכז] בשרו בשביל צערו [שרי להסיר] נראה דבני אדם שיש להם ריבוי שער על ידיהם ובושים להראות בין אנשים דמותר להסירם [*ולית ביה משום לא ילבש] דאין לך צער גדול מזה.
חידושי הריטב"א מסכת שבת דף נ עמוד ב
ואם בשביל ליפות עצמו אסור. פירוש משום לא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כ"ב) דמתרגמינן לא יתקן גבר בתיקוני איתתא, ולית הילכתא הכי דכל שאינו בדרך קישוט מותר וכבוד יי' הוא כדכתיב כל פעל יי' למענהו (לא כתבם וכו').
(א) שאלה קצו יש מקומות שגוזרין רשעי האומות שלא יעבור בן ברית בהן ואשר ימצא דתו לתופשו על נפשו רשאי בן ברית להשתנות להתדמות בגדיו לנכרי ללכת בגלוי ראש כמו הנכרים כדי שלא יכירוהו או לאו:
(ב) תשובה יראה דצריך לדקדק בדבר בספר חסידים מצאתי וז"ל מי שצריך ללכת בדרך יכין מלבוש בחוטי קנבוס או משי שלא יהא שעטנז שיהא מזומן לו כשיוצא לדרך ע"כ וקאי אדלעיל מיניה דאחד רצה ללבוש בגדים להתדמות בהן לנכרי מדכתב יכין לו מלבוש משמע דאפילו שלא במקום סכנה שרי עוד שם בספר חסידים וז"ל עת לעשות לה' הפרו תורתך אע"פ שאמרה תורה לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה אם צרו אויבים על העיר או אם הולכין בדרך אם יראו שהן נשים ישכבון תלכנה במלבושי אנשים ואף בחרב כדי שיהיו סבורים שהן אנשים וכן אם אין עמהם אלא עשרה אנשים תחגורנה חרב כדי שיהיו סבורים שהן מן אנשים וייראו מפניהם ומייתי מעשה באשה יפה מאוד שהלכה עם בעלה בדרך ועשתה משער חבירתה זקן ושמו בפניה והיו סבורים שהיא איש וניצולה וכן הבחורים שאין להם זקן ילבשו בגדי נשים להנצל או לבוש נכרי להטעות אויבים כמו ר' מאיר שהכניס אצבעו האחד בדבר האיסור ואצבע אחר הכניס בפיו עכ"ל. עובדא דר"מ בפ"ק דע"ז גבי ברתי' דרבי חנינא בן תרדיון שרצו האויבים לתפוש את רבי מאיר וברח ונזדמן אל תבשיל של נבילה וטבל אצבעו. האחד ומצץ השני אמרו האויבים חס ושלום רבי מאיר שיאכל דבר האיסור ודאי אחרינא הוא וניצל שלא רדפו אחריו יותר לפי דעת ספר חסידים מוכח מהא דרבי מאיר דאפי' להתדמות לנכרי בדבר איסור גמור כההיא דנבילה שריא ונראה דאפילו בשעת השמד שרי כה"ג והא דאסור לשנות אפילו ערקתא דמסאנא היינו דווקא כשמכירים בו שהוא יהודי ורוצים לכופו שישנה מדתו מנהג יהודים חייב למסור את עצמו שלא יחלל השם אבל כשעושה את עצמו כנכרי כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי ליכא חילול ולא מידי. אמנם נראה דאין ראייה מהא דרבי מאיר דאיכא למימר דסברי הנכרים דישראל חשוד לאכול נבילות הוא ולהכי אמרו ח"ו שזהו ר"מ ולא אמרו ח"ו שזה יהודי וצ"ע באשירי בפ"ב דע"ז מהא דמייתי בירושלמי יכולה אשה להטמין א"ע ולומר נכרית היא ומפרש אשירי שם דאין ר"ל דמותר לה לומר הכי ע"ש ובפ' הגוזל כתב אשירי אהא דתניא לא ילבוש אדם כלאים אפי' י' בגדים זה ע"ג זה כדי להבריח בהן את המכס ופי' אשירי לפי שאין נותנים מכס מאותם שהוא לבוש אבל אין לפרש דלפי שהוא לבוש כלאים יסברו שהוא נכרי ולא יעלו ממנו מכה דהא ודאי אסור לפי שנראה ככופר בשביל להבריח המכס ע"כ. מכאן משמע דאסור להתדמות לנכרי כדי שלא יכירוהו ולאו דווקא ללבוש כלאים אלא אפי' בגדים העשויים מב' או מג' צבעונים או שהן עשויין בציצין וחתיכות בשוליהן ובקצוות כמו שרגילים הנכרים בהן וללכת בכל העיר בגילוי הראש כל אילו הצורות סוברים הנכרים באשכנז שהוא אסור גמור לבר ישראל כמו כלאים בבגדים והעושה אותו נראה ככופר כמו בגדים של שעטנז. אמנם י"ל דדוקא כדי להבריח המכס אסור אבל בשביל סכנה כההיא דס' חסידים וכמו שאלותינו שרי אמנם בנ"ד כדמבואר בשאלתינו צ"ע אי חשיב סכנה הואיל ומתחילה מכניס א"ע לכך לעבור דרך אותו מדינה ולא דמי לעובדא דרבי מאיר ולההוא דס' חסידים שבא הסכנה עליו שלא ברצונו ותו דיש לחוש בנ"ד אולי יכירוהו לאחר שעבר מפניהם וידעו שנתדמה לנכרי בשביל שלא יכירוהו ונמצא חלול השם למפרע כמו ערקתא דמסאנא דלא חלקנו לעיל אלא משום דהנכרים אינם יודעים שהוא משנה מן הדת. וא"ת אם יכירוהו לאחר שעבר לפניהם יאמר להם נכרי אני דהכי סבר ר' בון בירושלמי ובא"ז פ"ב דע"ז מייתי לה דמותר לומר נכרי אני מיראת מות וי"ל דלמא קי"ל כר' חגא דפליג אר' בון ואסר כדאיתא התם בא"ז ולכך צריך לדקדק יפה בדברים הללו שלא יהא נראה כמודה בע"ז שכל המודה בה כאלו כופר בכל התורה כולה. הנראה לע"ד כתבתי:
...אלא דאכתי קשיא טובא כיון דהתירו משום רפואה אפי' במגלח בית השחי והערוה בלבד לישתרי דכיון שאינו מגלח ליפות עצמו בתיקוני אשה א"כ אין כאן אלא איסור דרבנן ובמקום חולי לא גזור וכן כתב הרשב"א בתשובה על מי שיש לו חטטין בבית השחי והערוה דכיון דמעביר השער משום רפואה מותר ומביאו ב"י...
The Discussion By Using a Mirror
אֵין רוֹאִין בַּמִּרְאֶה בַשַּׁבָּת. אִם הָֽיְתָה קְבוּעָה בַכּוֹתֶל. רִבִּי מַתִּיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא. טַעֲמֵיהּ דְּהָדֵין דְּאָסַר. פְּעָמִים שֶׁהִיא רוֹאָה נֵימָא אַחַת לְבָנָה וְהִיא תוֹלְשָׁתָהּ וְהִיא בָאָה לִידֵי חִיוּב חַטָּאת. וְהָאִישׁ אֲפִילוּ בַחוֹל אָסוּר. שֶׁאֵינָהּ דֶרֶךְ כָּבוֹד. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הִתִּירוּ לְבֵית רִבִּי. שֶׁיְּהוּ רוֹאִין בַּמִּרְאֶה. וְשֶׁיְּהוּ מְסַפְּרִין קוֹמֵי. וְשֶׁיְּהוּ מְלַמְּדִין אֶת בְּנֵיהֶן יְווָנִית. שֶׁהָיוּ זְקוּקִין לַמַּלְכוּת.
One may not look into a mirror on the Sabbath. If it was fixed on a wall, Rebbi permits and the Sages prohibit. Rebbi Aḥa in the name of Rebbi Abba: The reason of him who forbids that occasionally she will see a white hair and tear it out which brings her to the obligation of a purification sacrifice But for a man it is forbidden also on weekdays because it is not honorable. Three things they permitted the House of Rebbi, that they might look into a mirror, that they got a haircut with a lock and that they taught their children Greek, because they were in need of Roman government connections.
ישראל המסתפר מן העובד כוכבים רואה במראה מן הכותי אין רואה במראה התירו לבית רבן גמליאל להיות רואין במראה מפני שהן זקוקין למלכות. ישראל המספר את העובד כוכבים כיון שהגיע לבלוריתו שומט את ידו.
An Israelite may get a haircut from an idol worshiper (if) he can see in a mirror. (If) from a Samaritan, he does not need to look in a mirror. The house of Rabban Gamaliel permitted one to look in the mirror because they are in contact with the government. An Israelite who cuts the hair of idol worshiper, when he reaches the forelock, he should remove his hand..
אסור לאיש להסתפר מן העכו"ם ביחוד אם לא הישראל רואה במראה דלמא קטיל ליה אע"פ שלכאורה אסור לראות במראה משום לא ילבש גבר וגו' מדהתירו לבית רבי דווקא לראות במראה מפני שהיו קרובים למלכות וגם אמרו כי המסתפר מן העכו"ם אינו רואה במראה אם לא תאמר הפי' כי אין רואה היינו אינו צריך והא דבשבת [דף קמ"ט] מוקי טעמא דאיסור מראה בשבת דווקא של מתכת שלא ישיר נימין המדולדלין היינו באשה אבל באיש אפי' בחול אסור אמנם יש שמסתכלין במראה להאיר עיניהם שאומרים חכמי הרופאים שהוא טוב לזה ורחמנא לבא בעי כי כל לבבות הוא דורש:
(ח) [דף כ"ט ע"א]
ת"ר ישראל המסתפר מן הגוי רואה במראה. מיכן נראה בעיני לומר שאסור לאיש ישר' לראות במראה משום לא ילבש גבר שמלת אשה. דדוקא במסתפר הגוי התירו לו משום סכנה שאינו מתכוין ליפות עצמו. כמנהג נשים שמסתכלות ליפות עצמן אבל להסתכל במראה כרי ליפות שערות ראשו אסור. והכי מוכח בירושלמי דקתני המסתפר מן הגוי הרי זה רואה במראה מן הכותי אינו רואה במראה פי' דלא חשיד אשפיכות דמים ולשנא דאינו רואה משמע שאינו רשאי לראות מדלא קתני אין צריך. וההיא דפ' השואל דמסכת שבת דתניא אין רואין במראה בשבת ור' מאיר [מתיר] במראה קבועה בכותל דאדהכי והכי מדכר. ומוקמי' לה במראה של מתכת וכדרב נחמן דאמר רבה בר אבוה אמר רב נחמן מפני מה אמרו מראה של מתכת אסורה מפני שאדם עשוי להשיר בה נימין המדולדלות משמע הא אינה של מתכת שרי' אפילו בשבת ובחול אפילו של מתכת שריא. התם באשה עסקינן כדמוכח בירוש' דפ' במה אשה דקתני אין רואין במראה בשבת. אם היתה קבועה בכותל ר' מאיר מתיר וחכמים אוסרים ר' אחא בשם ר' אבא טעמא דהדן אסור פעמים רואה נימא לבנה ותולשתה בשבת. והאיש אפי' בחול אסור שאין דרך כבוד כלומר אין כבוד של איש שיהא רואה במראה ומיפה עצמו דדמי לשמלת אשה:
(א) ובהג"א וסופרים המעמידים מראה בפניהם ומתכוונים להסתכל בו שלא יחשכו עיניהם שרי עכ"ל וכ"ה בהגמ"י פ"ה מה' ע"ז ובסמ"ג מתיר אם רואה בו להאיר עינו וכ"פ מהר"ר זעלקיל ז"ל דאם רואה במראה משום שיש לו נוצות בשערות או כתמים בפניו ומסירם כדי שלא יתגנה בין הבריות מותר הואיל ואין כוונתו ליפות רק שלא יתגנה וק"ו לת"ה דלא גרע מרבב שעל בגדו דאסור לת"ח (כדאיתא שבת קי"ד.) וכ"מ בתוס' פרק במה טומנין (שבת נ.) דאמרינן גורר אדם גילדי צואה בשביל צערו ואם בשביל ליפות אסור וכתבו שם התוס' אם אין שם צער אחר אלא שמתבייש לילך בין הבריות שרי דאין לך צער גדול מזה עכ"ל וה"ה האריך בזה ולבסוף כתב סוף דבר רחמנא ליבא בעי והארכתי בזה כי אינם נזהרים עכ"ל ובמרדכי פא"מ כתב די"א דמותר לראות במראה אם לא במלקט לבינות מתוך שחורות:
Crossdressing on Purim
(א) סימן שפה שפו (צו)
וללבוש אפי' עראי ודרך שחוק אסור שהרי לא חלק הכתוב בין קבע לעראי ולפי שראיתי בני אדם שלובשים מלבושי נשים עראי לשחוק והוקשה בעיני כתבתי כן. ויוצרנו יתן בלבנו יראתו ואהבתו ויעמידנו על אמתת דרכי תורתו.
שו"ת מהר"י מינץ סימן טו
על דבר לבישת הפרצופים שנוהגין ללבוש בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים בפורים...
ונ"ל ראיה לדבריהם מההיא ברייתא דמייתי במסכת ע"ז בפרק אין מעמידי' אמתני' ואין מסתפרים כו' תנו רבנן ישראל המסתפר מן הגוי רואה במראה ואינו חושש כו' ומפרשי' שם התוספות וז"ל המסתפר מן הגוי רואה במראה תניא בתוספתא ובירושלמי דפרקין ישראל המסתפר מגוי רואה במראה מן הכותי אינו רואה במראה פי' לפי שאינם חשודין על שפיכות דמים התירו לבית ר"ג שהיו רואים במראה פי' אף מן הכותי מפני שהיו זקוקין למלכות משמע שאסור לאיש לראות במראה. ונראה כי הטעם משום לא ילבש גבר שמלת אשה דמתרגם לא יתקן גבר בתקונין אתתא והא דתנן בפרק שואל אין רואין במראה בשבת ומפרש בגמרא במראה של מתכת משום שאדם עשוי להסיר בה נימין המדולדלו' משמע דוקא בשבת אבל בחול שרי התם באשה מיירי ואדם לאו דוקא דאיש אסור בכל ענין וכן משמע בירושלמי כו' עד ומיהו אינו אסור כי אם להתנאות דעבר משום לא ילבש גבר אבל להסתפר ולגלח או משום מיחוש עינים ודאי מותר ובוחן לבות יודע עכ"ל. ובתוספות אחרים מצאתי וז"ל והא דקאמרי' פרק שואל אין רואין במראה בשבת ובשל מתכת דחיישינן שמא יסיר נימין המדולדלי' משמע דבחול שרי התם מוקי לי' בירושלמי באשה אבל באיש אפילו בחול אסור ומסיק של בית רבי התירו לראות במראה מפני שהם זקוקין למלכות משמע דלאחריני אסור. וכן משמע בתוס' מה"ר שמואל בשם רבינו משה שמי שמספר עצמו מותר לראות במראה שלא יחבל עצמו כי היכי דשרי כשמסתפר מן הגוי משום סכנה שאינו אסור לראות רק לשם נוי ולקשוט דומיא דאשה עכ"ל.
ובתוספ' אחרים מצאתי בסוף... /דבור/ ישראל המסתפר מן הגוי וז"ל התירו לבית רבי שיהיו רואין במראה כו' ומ"מ דברים אלו אינם אסורין אלא משום לא ילבש גבר שמלת אשה הילכך כל מקום שנהגו האנשים כנשים אין כאן משום שמלת אשה כך נ"ל לדעת הגאוני' שהתירו להסיר שער בית השחי ובית הערוה במקום שנהגו האנשים להעבירו וק' מדאמרי' התם ההוא דאחייב נגודא קמי' דרבי אמי אגלי' בית השחי דידיה חזיא רבי אמי דלא מגלח אמר ליה שבקוהו דין מחבריא הוא אלמא כולהו מגלחי בר מחבריא ואפילו הכי אסור דהא חבריא לא מגלחי ואפשר דבמקום דכולהו מגלחי כאן דדרכייהו דנשי בהכי חבריא נמנעים ואין עושין כו' וכן בראיית מראה עכ"ל התוספות.
אלמא להני תו' באתרא דנהגי אנשים ונשים בשוה לית ביה משום לא ילבש וגו' ובפרט מאן דליתיה מן חבריא וסברא לומר דמשום שמחת פורים כ"ע שוים לקולא. ומדתלי התוספות האחרים בבוחן לבות יודע וגם כתבו דאינו אסור אלא להתנאות כתוס' לעיל וגם בתוס' האחרי' שאינו אסור רק לשם נוי ולקשוט דומיא דאשה אז יש בו משום לא ילבש גבר וגו' אלמא באופן אחר מותר.
וכן משמע בסמ"ג בסימן ס' ממצות ל"ת בלאו לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה דבכוונת הלב הלאוין אלו תלוין דמפרש קראי אליבי' דת"ק דרבי אלעזר בן יעקב כפשוטו שלא ילבש איש מלבושים המיוחדים לנשים כגון צעוף /צעיף/ וקיינש"א וכיוצא בו לשבת בין הנשים לניאוף וכן אשה לשבת בין האנשים עכ"ל. וכל שכן לרבי אלעזר ב"י דהלכה כמותו דלא אסר אלא כה"ג כיון דמוקי קרא למלתא אחריתי אלא מכח סברא כתב הסמ"ג דמודה לת"ק וז"ל ואומר אני שר' אלעזר ב"י נמי מודה בזאת לת"ק דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ל. אלמא דסמ"ג נמי סבירא ליה דאינו עובר משום לא ילבש אלא במתכוין לניאוף. וכן מוכח מדברי רב דבעי מר' חייא מהו לגלח שער בית הערוה ומפר"ת דבעי הכי מה לגלח בתער אמר ליה אסור אמר ליה והא גדיל וכו' והשתא ק' מאי פריך והא קא גדיל פי' כיון דגדיל ומצטער אפילו בתער היה לנו להתיר כיון שאינו עושה משום יפוי ואי אסור בכל ענין מאי פריך והא קא מצטער תאמר אין הכי נמי לצטער ולצטער אלא ודאי אינו אסור אלא כשמתכוין ליפות וק"ל.
From Even Bochan:
וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר / בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְכָבוֹד וּלְהָדָר / יִתְפָּאֲרוּ וְיִתְהַלָּלוּ / כִּי יִשְׁתַּגְּעוּ וְכִי יִתְהוֹלָלוּ. / זֶה זֵכֶר עָשָׂה לַנִּפְלָאוֹת וּפִרְסוּם לַנִּסִּים / כִּי יַעְטֶה כַמְעִיל תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים / וְזֶה לִכְבוֹד מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר / סְחִיף דִּקּוּלָא אַרֵישֵׁהּ וְכוֹפֶה עָלָיו פְּסַכְתֵּר. / זֶה יִלְבַּשׁ שִׂמְלַת אִשָּׁה וּלְגַרְגְּרוֹתָיו עֲנָקִים, / וְזֶה יִתְחַקֶּה כְּאַחַד הָרֵיקִים, / תֹּף וּמָחוֹל שִׂמְחָה וְשָׁלִישִׁים, / אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אֲנָשִׁים עִם נָשִים.
כַּמָּה לָקָה בְאֶצְבַּע / וְכַמָּה בְחֶרְפָּה יִשְׂבַּע / אֲשֶׁר בְּמַטְבֵּעַ הַזְּכָרִים הָטְבַּע! / נִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ, / טוֹב יִשָּׂאֵהוּ עוֹשֵׂהוּ. / אִלּוּ בְרָאַנִי / אֻמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִי / אִשָּׁה הֲגוּנָה – / הַיּוֹם הָיִיתִי חַכְמַת לֵב וּבַעֲלַת בִּינָה / בְּיָדֶיהָ טָווּ, אֲנִי וְרֵעוֹתַי מַחֲזִיקוֹת בַּפֶּלֶךְ, מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה, / מְסַפְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ – פַּעַם בָּאוֹר, פַּעַם בָּאֲפֵלוֹת – / דִּבְרֵי הַיָּמִים וְהַבְלֵי הַטְּפֵלוֹת. / וְאוּלַי כִּי חָכַמְתִּי בְיוֹתֵר מֵהַטְּוִיָּה וְאָמַרְתִּי: אַשְׁרַי / לָדַעַת מַעֲשֵׂה פִשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת וְאוֹרְגִים חֹרַי, / שְׂפַת כּוֹס וּפְטוּרֵי צִצִּים כְּרוּבִים וְתִימוֹרוֹת וְכָל הַנֵּי מִלֵּי מַעַלְיָתָא, / צֶבַע רִקְמָתַיִם וּמַחֲטָא דְתַלְמָיוּתָא. / וּלְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת / כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת / בְּתוֹךְ הָאֵפֶר אֶשְׁכְּבָה בֵּין שְׁפַתַּיִם, / מְקוֹם שְׁפִיתַת הַקְּדֵרוֹת בֵּין תַּנּוּר וְכִירַיִם, / חוֹטְבָה עֵצִים וְחוֹתָה בַגֶּחָלִים / וְטוֹעֶמֶת מִינֵי תַבְשִׁילִים. / וְלַמּוֹעֲדִים וְלָרְגָלִים / הַנֶּזֶם עַל אַפִּי וְהָעֲגִילִים, / אֶת הַתֹּף בְּיָדִי מְנַעַנְעִים וְצֶלֶצְלִים.
וּלְקֵץ יָמִין בְּהַגִּיעַ פִּרְקִי וּמַזָּלִי / בָּחוּר וָטוֹב יַעֲלֶה לְגוֹרָלִי, / יֶאֱהָבֵנִי אִישִׁי יוֹשִׁיבֵנִי בְקָתֶדְרָא, יַעְדֶּה עֲדִי זָהָב עַל מְעִילִי / הַנְּטִיפוֹת וְהַשֵּׁרוֹת וְגַם כָּל חֲלִי. / וּבְיוֹם מוֹעֵד בְּעִדָּן חֶדְוָא הַכְנָסַת כַּלָּה וּבִשְׁבוּעַ הַבֵּן תִּרְבֶּה שִׂמְחָתִי וְגִילִי, / וְהָיָה כִי אֶרְעַב – יַאֲכִילֵנִי פַּת עֲמֵלָה וְלִצְמָאִי יַשְׁקֵנִי יַיִן גֻּרְדְּלִי אוֹ יַיִן חַרְדָּלִי. / חֹק וּמוּסָר לֹא יִפְרַע / וְעוֹנָתִי לֹא יִגְרַע, / שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ וְחֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ / עָלַי יָנִיחַ צַדִּיק רֹאשׁוֹ. / שְׁלָשׁ אֵלֶּה יַעֲשֶׂה לִי כְּמִצְוַת שׁוֹכֵן מְעוֹנָה: / שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה. / גַּם אֲנִי שָׁלֹשׁ כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ אֶשְׁמֹר וְאָקִים, / שְׁלֹשָׁה הֵמָּה לֹא נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְלֹא רְחוֹקִים: / דָּם וְאֵשׁ וְחַלַּת לֶחֶם, מַה נִּמְרְצוּ שְׁלָשְׁתָּן, מִנֹּפֶת עָרְבוּ, מִדְּבַשׁ מְתוּקִים! / עֲלֵיהֶם אֵין לְהוֹסִיף מִסְפָּר וּמִנְיָן, / אֵין לִשְׁאֹל אַחֲרֵיהֶן ״הַנֵּי נְשֵׁי בְּמַאי זָכְיָן?״
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, / שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם, / הָפַכְתָּ אוּר כַּשְׂדִּים לְבַל תִּשְׂרֹף בְּחֻמָּהּ / וְהָפַכְתָּ דִינָה בִּמְעֵי אִמָּהּ / וְהָפַכְתָּ הַמַּטֶּה נָחָשׁ לְעֵינֵי אַלְפֵי רִבְבָן / וְהָפַכְתָּ הַיָּד הַטְּהוֹרָה לָבָן / וְהָפַכְתָּ יַם-סוּף לְיַבָּשָׁה / וְקַרְקַע הַיַּרְדֵּן אֶרֶץ נְגוּבָה וְקָשָׁה / הַהוֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מַיִם / חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מַיִם – / מִי יִתֵּן וְתַהַפְכֵנִי מִזָּכָר לִנְקֵבָה! / אִלּוּ זָכִיתִי לְכָךְ, כַּמָּה חֲנַנְתַּנִי טוֹבָה / גְּבֶרֶת הַבַּיִת הָיִיתִי וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מִצָּבָא! / אֲבָל מָה אֲדַבֵּר וּמָה אֹמָר? לָמָה אֶבְכֶּה וְלָמָה אֶתְמַרְמַר? / אִם אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלַי / וְנָתַן בִּי מוּם קָבוּעַ, אִי אֶפְשָׁר לַהֲסִירוֹ מֵעָלַי, / וְהַדְּאָגָה בְמַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר – כְּאֵב אָנוּשׁ וָחֵבֶל / וְלֹא יוֹעִילוּ בָהּ תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל. / אָמַרְתִּי: אֶשָּׂא וְאֶסְבֹּל / עַד אֶגְוַע וְאֶבֹּל. / וְאַחַר שֶׁכָּךְ לָמַדְתִּי מִפִּי הַשְּׁמוּעָה / שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַטּוֹבָה וְעַל הָרָעָה, / אֲבָרֵךְ בְּקוֹל נָמוֹךְ, בְּשָׂפָה חֲלוּשָׁה / ״בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה!״
(ח) מותר לישא אשה בפורים: הגה בין בי"ד בין בט"ו וכ"ש שמותר לעשות פדיון הבן (תוס' פרק קמא דמועד קטן) מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא וכן בלבישת כלאים דרבנן וי"א דאסור אבל המנהג כסברא הראשונה וכן בני אדם החוטפים זה מזה דרך שמחה אין בזה משום לא תגזול ונהגו כך ובלבד שלא יעשה דבר שלא כהוגן ע"פ טובי העיר: (תשובת מהר"י מינץ סי' י"ז):
(8) One may marry a woman on Purim, RMI: both on the fourteenth and on the fifteenth. All the more so, one may redeem one's firstborn (Tosfot to ch. 1 of Moed Qatan). The custom of wearing masks on Purim, and of crossdressing, is totally permitted because of its innocent and joyful purpose, as is the wearing of shaatnez. While some would prohibit it, our practice is as I have already said. So too those who playfully rob each other do not violate "Thou shalt not steal'', and such is our custom. However, you may do only as local elders permit. (Responsum of MHRI Minz #17).
The Tur and Commentaries There
(א) העברת שער מהגוף
לא תלבש אשה בגדים המיוחדין לאיש לפי מנהג המקום לא תגלח אשה כאיש לא ילבש איש בגדי אשה ואם ליקט שער לבן מתוך השחור חייב משום ולא ילבש גבר שמלת אשה ואפי' בשער אחד ומטעם זה אסור להסתכל במראה לפי שהוא תכשיט בנשים אם לא לצורך כדפרי' לעיל וכ"כ הרמב"ם גבי צבע מי ששערו שחור וצבעו לבן חייב אפי' בשער אחד:
ופסק הרי"ף כלישנא קמא דרבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן דאמר דלא מיתסר העברת שחי ובית הערוה אלא מדרבנן וכ"נ שהוא דעת הרא"ש והוא דעת הרמב"ם כמבואר בדבריו ולפ"ז נראה דלית הלכתא כרבי אליעזר בן יעקב דהא אמרינן דלישנא קמא דאמר העברת שחי אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים דריש קרא כתנא קמא דר' אליעזר בן יעקב דלא אסר אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים אבל כל שאינו הולך ויושב בין הנשים לא מיתסר מדאורייתא דאי לרבי אליעזר בן יעקב אע"פ שאינו יושב בין הנשים אסור מן התורה לתקן בתקוני אשה
אבל ספר מצות גדול כתב וז"ל אמר ר' יוחנן המעביר בית השחי ובית הערוה לוקה משום לא ילבש גבר וכו' סבר לה כרבי אליעזר בן יעקב שמפרש הלאוין כן שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה ולא יתקן איש בתקוני אשה והלכה כרבי אליעזר בן יעקב והא דתניא העברת שער מדברי סופרים כתנא קמא דרבי אליעזר בן יעקב דמפרש המקרא כפשוטו שלא ילבש איש מלבושים המיוחדים לנשים כגון צעיף וכיוצא בו לשבת בין הנשים לניאוף וכן אשה בין האנשים ואומר אני שר' אליעזר בן יעקב מודה בזאת לת"ק שאין מקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ל ודבריו מבוארים שהוא מפרש דלישנא בתרא דר' יוחנן דאמר המעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה אתי כרבי אליעזר בן יעקב דמפרש קרא דלא ילבש גבר שמלת אשה שלא יתקן בתקוני אשה והלכה כר' אליעזר בן יעקב הלכך המעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה וכלישנא בתרא דרבי יוחנן וקאמר סמ"ג שנראה לו דרבי אליעזר בן יעקב לאוסופי על תנא קמא אתא לחייב באשה היוצאת בכלי זיין ובאיש המתקן בתיקוני אשה דלא משתמעי לתנא קמא מקרא אבל ודאי מודה הוא דקרא אסר לאיש ללבוש מלבושים המיוחדים לנשים כדקאמר תנא קמא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו
(א) לא תלבש אשה וכו' דברי רבינו בדין זה סתומים דמשמע דבכל ענין אסור ואינו כן אלא יש היתר בשני דברים. האחד שאין איסור אפי' בדבר שהוא נוי וקשוט אלא א"כ באשה הלובשת בגדי איש להתדמות לאיש ואיש הלובש בגדי אשה להתדמות לאשה אבל אם לובשין כדי להגן מפני החמה ביה"ח וביה"ג מפני הגשמים אין שם איסור וכדמוכח בפ' שני נזירים (נ"ט) דבעא מיניה רב מרבי חייא מהו לגלח א"ל אסור א"ל והא קא גדיל א"ל זמן יש לו כ"ז שהוא גדל נושר דקשה הלא ס"ל לרב מיקל אדם כל גופו בתער ומוקי לה תלמודא דבמספריים כעין תער קאמר דשרי אפי' בית השחי והערוה ובע"כ דהא דבעא מיניה רב מרבי חייא מהו לגלח בתער בעא מיניה וא"ל אסור וא"כ מאי פריך והא קא גדל והלא יכול לגלח במספריים ופי' ר"ת דודאי בתער בעא מיניה והא דפריך והא קא גדיל ה"פ והלא אין זה תיקון ואין דומה כלל לתיקוני אשה שאין זה משום יפוי אלא משום צער שגדל יותר מדאי ואפי' בתער אית לן למשרי כמ"ש התוס' בפרק החולץ ובפרק שני נזירים וכן פי' הרא"ש בפרק מ"ח אלמא מדשני ליה רבי חייא גבול יש לו ואינו מצטער דאם עושה כך כדי להנצל מהצער אין שם איסור כלל אפי' מדרבנן אף ע"פ שהוא יפוי כיון שאינו עושה כן לשם יפוי...
והשני דאף להתדמות אין איסור אלא בדברים שהם עשוים לנוי ולקשוט וכדאיתא בספרי בפסוק ולא יהיה כלי גבר וכי מה בא הכתוב ללמדנו יכול שלא תלבש אשה כלים לבנים והאיש לא יתכסה צבעונין ת"ל תועבה דבר המביא לידי תועבה זהו כללו של דבר שלא תלבש אשה מה שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים ראב"י אומר שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה ת"ל לא יהיה כלי גבר והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים ת"ל ולא ילבש גבר שמלת אשה אלמא דאין איסור אלא במה שנעשה לקישוט של נשים וכ"כ רש"י בפרק שני נזירים וז"ל שלא יתקן איש בתקוני אשה דהכי מתרגמינן ליה שלא יכחול ולא יפרכס בבגדי צבעונין של אשה עכ"ל אלמא דבבגדים שאינן עשוין לנוי ולקישוט אין בלבישתם שום איסור וכ"כ הרמב"ם לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע וכו' משמע שאין איסור באשה כ"א מצנפת וכובע ושריון וגילוח שער ראש כמו באיש שכל אלה הם נוי וקישוט לאיש וכן אסור לאיש ללבוש בגדי צבעונין וחלי זהב במקום שאין עושין אותן נוי וקשוט כי אם לאשה. וכך מבואר עוד בספר מנין מצות שלו סימן ל"ט. והכי משמע בסמ"ג שכתב וז"ל... ואומר אני שראב"י נמי מודה בזאת לת"ק שאין מקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ל מדקאמר ואומר אני וכו' אלמא דהוה אמינא דלראב"י אין הלאו נאמר אלא במה שהוא עשוי לנוי ולקשוט ותיקוני האשה והאיש אבל אין איסור בלבישת המלבושים ולילך בין הנשים או אשה בין האנשים לכך אמר ואומר אני וכו' דאף במלבושים שאינן עשוין לנוי ולקשוט אלא ללבישה מודה ראב"י לת"ק שאסור ללבשם ולילך בין הנשים והאנשים דאין מקרא יוצא מידי פשוטו אלמא דבלבישה לחוד ושלא לילך בין הנשים והאנשים אין איסור כלל לדברי הכל.