(ג) חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אפי' הניחו שוגג או אנוס. ואם מכרו או נתנו לעכו"ם שמחוץ לבית קודם הפסח, אע"פ שהישראל מכירו לעכו"ם ויודע שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתננו לו, מותר. ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה, בלי שום תנאי, או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט. אבל מתנה על מנת להחזיר לא מהני:
(ד) רשאי ישראל לומר לעכו"ם בשעה חמישית או קודם: "עד שאתה לוקח חמץ במנה, קח במאתים שמא אצטרך ואקחנו ממך אחר הפסח".
(יז) או שימכרנו לו - ובאיזה קנינים קונה העכו"ם? יש בזה דעות בין הפוסקים: יש מי שאומר דקנינו של עכו"ם הוא בכסף דוקא, ויש אומרים שאין העכו"ם קונה אלא במשיכה לרשותו או בהגבהה דבר שאפשר להגביה, ויש שכתבו עוד דגם שארי קנינים נוהגין בעכו"ם כגון קניית מטלטלין אגב קרקע וקנין חצר וקנין חליפין דהיינו קנין סודר [אלא דצריך ליזהר בזה שיהא הסודר של עכו"ם ולא סגי שעדי הקנין יתנו סודרם כמו בישראל דזה אינו אלא מטעם זכיה שמזכין להמקנה וגבי עכו"ם אין דין זכיה] ויש מפקפקים בקנינים אלו ואומרים דלא מצינו קנינים אלו רק בישראל.
כתבו האחרונים דאע"ג דלכתחלה יש למכור בכסף ובמשיכה. מ"מ אם החמץ מרובה וא"א למשוך החמץ כולו, וכן אם אין החמץ כאן שיכול העכו"ם למושכו אלא הוא בעיר אחרת או בדרך, יש לו להקנותו לנכרי בשאר קנינים, כגון... ע"י תקיעת כף (שקורין צו שלאג) דהיינו שמכין כפיהם זה על זה... או במקום שנהגו שמסירת המפתח הוי גמר המקח, וכן כל כיוצא בו כל מקום ומקום כפי מנהג הסוחרים חשיב הדבר כקנין ע"פ ד"ת, ושפיר יש להקנות גם החמץ בקנין כזה. או יש למכור החמץ ע"י אגב דהיינו שימכור לנכרי קרקע או חדר או ישכיר לו, ואגבן יאמר לו קני החמץ שיש לי במקום הקרקע או בכל מקום שהוא (דבקנין אגב קונה אפילו אינן צבורין כאן) והקרקע נקנית לנכרי בכסף עם שטר. ובשכירות די בכסף בלבד, ואפילו אם אין הנכרי נותן לו כל הכסף רק איזה זהובים (שקורין אוי"ף גא"ב) סגי ויתנה עמו הישראל שיקנה בזה האוי"ף גא"ב החדר והחמץ ושאר הכסף יזקוף עליו במלוה.
וכתבו האחרונים דאם יש לו חמץ הרבה וא"א לו להוציאו מביתו ימכור לו גם החדר והוי כמו שמכר לו חוץ לביתו וקנין החדר הוא בכסף עם שטר... וצריך למסור לו המפתח מחדר שמונח בו החמץ כדי שיוכל לכנוס בשעה שירצה וליטול את חמצו שנמכר או ניתן לו. או שעכ"פ יאמר לו הישראל "בכל עת שתרצה תוכל ליקח המפתח מחדרך וליכנס בו ליטול את חמצך."
https://docs.google.com/document/d/1ujusyupIgw9rOCq9K0ifn9XDgXsQdKvE9q6v1hl-HZk/edit
בדבר מועט - עיין מ"ב וכהיום מנהג כל ישראל שאין מוכרין בדבר מועט אלא במקח הסמוך לשויו של חמץ ומקבלין מן הנכרי איזה זהובים (שקורין אויף גאב) לתחלת פרעון והשאר זוקפין עליו במלוה...
וכתבו האחרונים דטוב ליזהר שלא יעלה על המקח הרבה יותר משויו בסך רב, די"ל דהוי בטול מקח...
עוד כתבו דלא מהני כשיאמר לו "אני מוכר לך בית זה" או "חמץ שלי", אא"כ יאמר לו "אני מוכר לך בית זה בכך וכך וחמץ זה כל מדה בעד סך כך וכך", דבלא פסיקת דמים אין כאן קנין כלל, אא"כ שיאמר כפי שישום אותו פלוני או ג' בקיאין. וצריך לפרש כל מין חמץ שיש לו, ולא יכתוב סתם אני מוכר לך כל שיש בו חשש חימוץ, שהרי אינו יודע אם שוה הרבה או מעט, אלא יפרוט כל מין ומין.
רק המדידה א"צ שיהיה דוקא קודם פסח אלא יכול להתנות עם הנכרי שהמדידה או השומא יהיה אחר הפסח...
וצריך לפרוט שם הלוקח בשטר... והיכא שעושה כמה קנינים מהנכון שיאמר לו בפירוש שהוא מקנה לו אפילו באחד מהקנינים ואף כי בכולם.