מה המקור של דין רודף?
מתני׳ ואלו הן שמצילין אותן בנפשן הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכר ואחר הנערה המאורסה אבל הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת ועובד עבודת כוכבים אין מצילין אותן בנפשן:
MISHNA: And these are the ones who are saved from transgressing even at the cost of their lives; that is to say, these people may be killed so that they do not perform a transgression: One who pursues another to kill him, or pursues a male to sodomize him, or pursues a betrothed young woman to rape her. But with regard to one who pursues an animal to sodomize it, or one who seeks to desecrate Shabbat, or one who is going to engage in idol worship, they are not saved at the cost of their lives. Rather, they are forewarned not to transgress, and if they proceed to transgress after having been forewarned, they are brought to trial, and if they are found guilty, they are executed.
גמ׳ ת"ר מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו ת"ל (ויקרא יט, טז) לא תעמוד על דם רעך והא להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך אין ה"נ ואלא ניתן להצילו בנפשו מנלן
אתיא בקל וחומר מנערה המאורסה מה נערה המאורסה שלא בא אלא לפוגמה אמרה תורה ניתן להצילה בנפשו רודף אחר חבירו להרגו על אחת כמה וכמה וכי עונשין מן הדין
דבי רבי תנא הקישא הוא (דברים כב, כו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וכי מה למדנו מרוצח מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו ונערה מאורסה גופה מנלן כדתנא דבי ר' ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל (דברים כב, כז) ואין מושיע לה הא יש מושיע לה בכל דבר שיכול להושיע
GEMARA: The Sages taught in a baraita: From where is it derived that with regard to one who pursues another in order to kill him, the pursued party may be saved at the cost of the pursuer’s life? The verse states: “You shall not stand idly by the blood of another” (Leviticus 19:16); rather, you must save him from death. The Gemara asks: But does this verse really come to teach us this? This verse is required for that which is taught in a baraita: From where is it derived that one who sees another drowning in a river, or being dragged away by a wild animal, or being attacked by bandits [listin], is obligated to save him? The Torah states: “You shall not stand idly by the blood of another.” The Gemara answers: Yes, it is indeed so that this verse relates to the obligation to save one whose life is in danger.
מתני׳ הבא במחתרת נידון על שם סופו היה בא במחתרת ושבר את החבית אם יש לו דמים חייב אם אין לו דמים פטור:
MISHNA: A burglar who is found breaking into a house may be killed by the owner of the house with impunity (see Exodus 22:1). He too is sentenced on account of his ultimate end, as it is presumed that if the owner of the house would resist the burglar, the burglar would kill the owner of the house. If the burglar was breaking into a house, and in the course of doing so he broke a barrel, if there is blood-guiltiness for killing him, i.e., if the homeowner would be liable for killing him, the burglar is liable to pay for the value of the barrel. An example of this is if a father broke into his son’s house, in which case it is presumed that even if the son resists his father, his father would never kill him, and therefore the son may not kill his father, and if he does so he is liable. If there is no blood-guiltiness for killing him, i.e., if the homeowner would be exempt from punishment for killing him, the burglar is exempt from paying for the barrel.
הָיָה הַדָּבָר בָּרוּר לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁזֶּה הַגַּנָּב הַבָּא עָלָיו אֵינוֹ הוֹרְגוֹ וְלֹא בָּא אֶלָּא עַל עִסְקֵי מָמוֹן אָסוּר לְהָרְגוֹ וְאִם הֲרָגוֹ הֲרֵי זֶה הוֹרֵג נֶפֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ב) "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו" אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּשֶׁמֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלוֹם עִמְּךָ אֶל תַּהַרְגֵהוּ. לְפִיכָךְ אָב הַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת עַל בְּנוֹ אֵינוֹ נֶהֱרָג שֶׁוַּדַּאי שֶׁאֵינוֹ הוֹרְגוֹ. אֲבָל הַבֵּן הַבָּא עַל אָבִיו נֶהֱרָג:
If it is clear to the house-owner that the thief who breaks in will not kill him and instead is only seeking financial gain, it is forbidden to kill the thief. If the house-owner kills him, the house-owner is consi- dered to be a murderer.
This is alluded to by Exodus 22:2, which states: "If the sun shines upon him..." - i.e., if it is as clear to you as the sun that he is at peace with you, do not kill him. Therefore, a father who breaks into his son's home should not be killed. But a son who breaks into his father's home may be killed.
This is alluded to by Exodus 22:2, which states: "If the sun shines upon him..." - i.e., if it is as clear to you as the sun that he is at peace with you, do not kill him. Therefore, a father who breaks into his son's home should not be killed. But a son who breaks into his father's home may be killed.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁעָבַר וְעָשָׂה הֶעָוֹן שֶׁחַיָּב עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין. אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ אֲפִלּוּ הָיָה הָרוֹדֵף קָטָן הֲרֵי כָּל יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּין לְהַצִּיל הַנִּרְדָּף מִיַּד הָרוֹדֵף וַאֲפִלּוּ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל רוֹדֵף:
When does the above apply? When the person has already transgressed and performed the transgression for which he is liable to be executed by the court. When, however, a person is pursuing a colleague with the intention of killing him - even if the pursuer is a minor - every Jewish person is commanded to attempt to save the person being pursued, even if it is necessary to kill the pursuer.
כֵּיצַד. אִם הִזְהִירוּהוּ וַהֲרֵי הוּא רוֹדֵף אַחֲרָיו אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו הַתְרָאָה כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן הוּא רוֹדֵף הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג. וְאִם יְכוֹלִים לְהַצִּילוֹ בְּאֵיבָר מֵאֵיבְרֵי הָרוֹדֵף כְּגוֹן שֶׁיַּכּוּ אוֹתוֹ בְּחֵץ אוֹ בְּאֶבֶן אוֹ בְּסַיִף וְיִקְטְעוּ אֶת יָדוֹ אוֹ יִשְׁבְּרוּ אֶת רַגְלוֹ אוֹ יְסַמּוּ אֶת עֵינוֹ עוֹשִׂין. וְאִם [אֵינָן] יְכוֹלִין לְכַוֵּן וּלְהַצִּילוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הֲרָגוּהוּ לַרוֹדֵף הֲרֵי אֵלּוּ הוֹרְגִין אוֹתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הָרַג שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יב) "וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ":
What is implied? If the rodef was warned and continues to pursue his intended victim, even though he did not acknowledge the warning, since he continues his pursuit he should be killed.
If it is possible to save the pursued by damaging one of the limbs of the rodef, one should. Thus, if one can strike him with an arrow, a stone or a sword, and cut off his hand, break his leg, blind him or in another way prevent him from achieving his objective, one should do so.
If there is no way to be precise in one's aim and save the person being pursued without killing the rodef, one should kill him, even though he has not yet killed his victim. This is implied by Deuteronomy 25:11-12, which states: "If a man is fighting with his brother, and the wife of one... grabs the attacker by his private parts, you must cut off her hand; you may not show pity."
If it is possible to save the pursued by damaging one of the limbs of the rodef, one should. Thus, if one can strike him with an arrow, a stone or a sword, and cut off his hand, break his leg, blind him or in another way prevent him from achieving his objective, one should do so.
If there is no way to be precise in one's aim and save the person being pursued without killing the rodef, one should kill him, even though he has not yet killed his victim. This is implied by Deuteronomy 25:11-12, which states: "If a man is fighting with his brother, and the wife of one... grabs the attacker by his private parts, you must cut off her hand; you may not show pity."
מותר להרוג המוסר בכל מקום אפי' בזמן הזה ומותר להורגו קודם שימסור אלא כשאמר הריני מוסר פלוני בגופו או בממונו אפי' ממון קל התיר עצמו למיתה ומתרין בו ואומרים לו אל תמסור אם העז פניו ואמר לא כי אלא אמסרנו מצוה להורגו וכל הקודם להרגו זכה: הגה ואם אין פנאי להתרות בו א"צ התראה (המגיד פ"ח דחובל) וי"א דאין להרוג המוסר אא"כ אי אפשר להינצל ממנו בא' מאיבריו אבל אם אפשר להציל באחד מאיבריו כגון לחתוך לשונו או לסמות עיניו אסור להורגו דהרי לא גרע משאר רודף (תשו' מיי' הנ"ל ומרדכי הנ"ל בשם תשו' מהר"מ):
אמר רב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מאי טעמא בדמים קננהו אמר רבא מסתברא מילתיה דרב בששיבר דליתנהו אבל נטל לא
Rav says: If a burglar broke into a house and took certain vessels, and he then left and was caught only afterward, he is exempt from the obligation to pay restitution for the vessels. What is the reason? He acquired the vessels with his blood. When he broke into the house, he risked his life, as the owner could have killed him. This grave risk that he took exempts him from any other more lenient punishments that could otherwise have been imposed upon him, including the obligation to pay restitution. Rava says: Rav’s statement is reasonable in a case where he broke the vessels in the course of robbing, so that they no longer exist, and the issue is only whether he has to pay for them. But if he took the vessels and they are still extant, Rav’s ruling does not apply.
מסתברא - מילתא דרב דפטור בששבר בין עכשיו בין לאחר זמן דליתנהו ותשלומין מדידיה לא מצינן לחיוביה במקום מיתה:
הַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה אֵין לוֹ דָּמִים אֶלָּא אִם הֲרָגוֹ בַּעַל הַבַּיִת אוֹ שְׁאָר הָאָדָם פְּטוּרִין. וּרְשׁוּת יֵשׁ לַכּל לְהָרְגוֹ בֵּין בְּחל בֵּין בְּשַׁבָּת בְּכָל מִיתָה שֶׁיְּכוֹלִין לַהֲמִיתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב א) "אֵין לוֹ דָּמִים":
When a person breaks into a home - whether at night or during the day - license is granted to kill him. If either the homeowner or another person kills him, they are not liable.
The license to kill him applies both on the Sabbath and during the week; one may kill in any possible manner. This is all implied by Exodus 22:1, which literally reads: "He has no blood."
The license to kill him applies both on the Sabbath and during the week; one may kill in any possible manner. This is all implied by Exodus 22:1, which literally reads: "He has no blood."
חייבי מיתת ב"ד היאך דנים אותן בזמן הזה ובו ה' סעיפים:
הגה כל חייבי מיתות ב"ד בזמן הזה אין בידינו להלקותן או להגלותן או להרגן או לחבטן אלא מנדין אותן ומבדילין אותן מן הקהל (טור ס"א בשם רב נטרונאי גאון) וכל זה מצד הדין אבל אם רואין ב"ד שהוא צורך שעה ומגדר מילתא יכולין לענוש במה שירצו (שם ובשם תשו' הגאון) כמו שנתבאר לעיל סי' ב': ודוקא בדיני נפשות הצריכין ב"ד אבל הנהרגין בלא ב"ד נידונין גם עתה כמו שיתבאר (טור שם) : הרודף אחר חבירו להרגו והזהירוהו והרי הוא רודף אחריו אפי' היה הרודף קטן הרי כל ישראל מצויים להצילו באבר מאברי הרודף ואם אינם יכולים לכוין ולא להצילו אלא א"כ יהרגו לרודף הרי אלו הורגים אותו אע"פ שעדיין לא הרג: הגה (טור ס"ז) הבא במחתרת לגנוב ג"כ דינו כרודף ואם ידוע שלא בא רק על עסק ממון ואף אם יעמוד בעל הממון נגדו לא יהרגהו אסור להרגו ועיין בדברי הטור בסי' זה מי שמסכן רבים כגון שעוסק בזיופים במקום שהמלכיות מקפידות דינו כרודף ומותר למסרו למלכות (נימוקי מהר"ם מריזבורק] כמו שנתבאר לעיל סימן שפ"ח סי"ב:
הגה כל חייבי מיתות ב"ד בזמן הזה אין בידינו להלקותן או להגלותן או להרגן או לחבטן אלא מנדין אותן ומבדילין אותן מן הקהל (טור ס"א בשם רב נטרונאי גאון) וכל זה מצד הדין אבל אם רואין ב"ד שהוא צורך שעה ומגדר מילתא יכולין לענוש במה שירצו (שם ובשם תשו' הגאון) כמו שנתבאר לעיל סי' ב': ודוקא בדיני נפשות הצריכין ב"ד אבל הנהרגין בלא ב"ד נידונין גם עתה כמו שיתבאר (טור שם) : הרודף אחר חבירו להרגו והזהירוהו והרי הוא רודף אחריו אפי' היה הרודף קטן הרי כל ישראל מצויים להצילו באבר מאברי הרודף ואם אינם יכולים לכוין ולא להצילו אלא א"כ יהרגו לרודף הרי אלו הורגים אותו אע"פ שעדיין לא הרג: הגה (טור ס"ז) הבא במחתרת לגנוב ג"כ דינו כרודף ואם ידוע שלא בא רק על עסק ממון ואף אם יעמוד בעל הממון נגדו לא יהרגהו אסור להרגו ועיין בדברי הטור בסי' זה מי שמסכן רבים כגון שעוסק בזיופים במקום שהמלכיות מקפידות דינו כרודף ומותר למסרו למלכות (נימוקי מהר"ם מריזבורק] כמו שנתבאר לעיל סימן שפ"ח סי"ב:
Rema: Regarding those guilty of the death penalty in our days, we have no power to give them lashes, exile them, kill them, or beat them. Instead we censure them and distance them from the community (Tur 68 from Natronai Gaon). Thus far regarding [strictly Torah] law. However, if the beit din sees a necessity for a preventative measure, it has the authority to institue whatever punishment they see fit (ibid., from the Responsa of the Natronai Gaon), as explained above in Siman 2. This regards those instances involving capital punishment which necessitates a beit din. Cases in which the death penalty can be implemented even without a beit din, are still judged in our days, as will be explained (ibid.). One who pursuses his fellow in order to kill him, and was warned, and continued in his pursuit: Even if the pursuer was a minor, every Jew is commanded to save the pursed, even at the cost of one maiming one of the pursuer's limbs. If it is impossible to save the pursued without killing the pursuer outright, then the pursuer should indeed be killed, even though he has not yet performed the act. Rema: (Tur 67) One who "tunnels [into a house] in order steal" has this rule of pursuer applied to him, however if it is understood that his only intent is monetary gain, and that he would not kill the owner in a confrontation, then it is forbidden to kill him. See further in the Tur in this paragraph regarding one who endangers the public, such as a Jew who engages in forgery in a land where the authorities take a strict approach to such action, such a person constitutes a "pursuer" and it is permitted to turn him over to the authorities (Nimukei Maharam MiRizburg), as explained above in 388:12.
הַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה אֵין לוֹ דָּמִים אֶלָּא אִם הֲרָגוֹ בַּעַל הַבַּיִת אוֹ שְׁאָר הָאָדָם פְּטוּרִין. וּרְשׁוּת יֵשׁ לַכּל לְהָרְגוֹ בֵּין בְּחל בֵּין בְּשַׁבָּת בְּכָל מִיתָה שֶׁיְּכוֹלִין לַהֲמִיתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב א) "אֵין לוֹ דָּמִים":
When a person breaks into a home - whether at night or during the day - license is granted to kill him. If either the homeowner or another person kills him, they are not liable.
The license to kill him applies both on the Sabbath and during the week; one may kill in any possible manner. This is all implied by Exodus 22:1, which literally reads: "He has no blood."
The license to kill him applies both on the Sabbath and during the week; one may kill in any possible manner. This is all implied by Exodus 22:1, which literally reads: "He has no blood."
וּמִפְּנֵי מָה הִתִּירָה תּוֹרָה דָּמוֹ שֶׁל גָּנַב אַף עַל פִּי שֶׁבָּא עַל עִסְקֵי מָמוֹן. לְפִי שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁאִם עָמַד בַּעַל הַבַּיִת לְפָנָיו וּמְנָעוֹ יַהַרְגֵנוּ וְנִמְצָא זֶה הַנִּכְנָס לְבֵית חֲבֵרוֹ לִגְנֹב כְּרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ. וּלְפִיכָךְ יַהֲרֹג בֵּין שֶׁהָיָה גָּדוֹל בֵּין שֶׁהָיָה קָטָן בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה:
Why did the Torah permit the blood of such a thief to be shed, although he is only attempting to steal money? Because it is an accepted presumption that if the house-owner arises and attempts to prevent the thief from stealing, the thief will slay him. And thus the thief entering his colleague's house to steal is in effect a pursuer seeking to kill his colleague. Therefore, he should be killed, whether he is an adult or a minor, or a man or a woman.
הָיָה הַדָּבָר בָּרוּר לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁזֶּה הַגַּנָּב הַבָּא עָלָיו אֵינוֹ הוֹרְגוֹ וְלֹא בָּא אֶלָּא עַל עִסְקֵי מָמוֹן אָסוּר לְהָרְגוֹ וְאִם הֲרָגוֹ הֲרֵי זֶה הוֹרֵג נֶפֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ב) "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו" אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּשֶׁמֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלוֹם עִמְּךָ אֶל תַּהַרְגֵהוּ. לְפִיכָךְ אָב הַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת עַל בְּנוֹ אֵינוֹ נֶהֱרָג שֶׁוַּדַּאי שֶׁאֵינוֹ הוֹרְגוֹ. אֲבָל הַבֵּן הַבָּא עַל אָבִיו נֶהֱרָג:
If it is clear to the house-owner that the thief who breaks in will not kill him and instead is only seeking financial gain, it is forbidden to kill the thief. If the house-owner kills him, the house-owner is consi- dered to be a murderer.
This is alluded to by Exodus 22:2, which states: "If the sun shines upon him..." - i.e., if it is as clear to you as the sun that he is at peace with you, do not kill him. Therefore, a father who breaks into his son's home should not be killed. But a son who breaks into his father's home may be killed.
This is alluded to by Exodus 22:2, which states: "If the sun shines upon him..." - i.e., if it is as clear to you as the sun that he is at peace with you, do not kill him. Therefore, a father who breaks into his son's home should not be killed. But a son who breaks into his father's home may be killed.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁעָבַר וְעָשָׂה הֶעָוֹן שֶׁחַיָּב עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין. אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ אֲפִלּוּ הָיָה הָרוֹדֵף קָטָן הֲרֵי כָּל יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּין לְהַצִּיל הַנִּרְדָּף מִיַּד הָרוֹדֵף וַאֲפִלּוּ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל רוֹדֵף:
When does the above apply? When the person has already transgressed and performed the transgression for which he is liable to be executed by the court. When, however, a person is pursuing a colleague with the intention of killing him - even if the pursuer is a minor - every Jewish person is commanded to attempt to save the person being pursued, even if it is necessary to kill the pursuer.
הָרוֹאֶה רוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ אוֹ אַחַר עֶרְוָה לְבָעֳלָהּ וְיָכוֹל לְהַצִּיל וְלֹא הִצִּיל. הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהִיא (דברים כה יב) "וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ". וְעָבַר עַל שְׁנֵי לָאוִין עַל (דברים כה יב) "לֹא תָחוֹס עֵינְךָ" וְעַל (ויקרא יט טז) "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ":
When a person sees a rodef pursuing a colleague to kill him, or a woman forbidden as an ervah to rape her, and he has the potential to save the victim and yet fails to do so, he has negated the observance of the positive commandment: "You must cut off her hand," and has transgressed two negative commandments: "You may not show pity," and "Do not stand idly by while your brother's blood is at stake."
התורה אמרה אם בא להרגך השכם להרגו – אם במחתרת וגו' (שמות כב) לפי שבא על עסקי נפשות שיודע הוא שאם ימצא ותמצאנו חותר לא תעמיד עצמך מלהציל ממונך והוא בא לדעת כן שיקום עליך ויהרגך אמרה תורה השכם אתה והרגהו:
הָא מִדְּקָאָמַר ״וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב״ — אַלְמָא ״אוֹר״ יְמָמָא הוּא! הָתָם הָכִי קָאָמַר: אִי פְּשִׁיטָא לָךְ מִילְּתָא כִּנְהוֹרָא דְּאַנְּפָשׁוֹת קָאָתֵי — רוֹצֵחַ הוּא, וְנִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ. וְאִי מְסַפְּקָא לָךְ מִילְּתָא כְּלֵילְיָא — יְהִי בְּעֵינֶיךָ כְּגַנָּב, וְלֹא נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ.
From the fact that the end of the verse states: “And in the night he is as a thief,” apparently the word or at the beginning of the verse is a reference to day, as the verse contrasts between night and or. The Gemara rejects this contention. There, this is what the verse is saying: If the matter is as clear to you as light, that the thief has come into the house prepared to take a life, he is a murderer; and the owner of the house may save himself by taking the life of the intruder. In that case, one may protect himself from a thief who breaks into his house, even by killing the intruder if necessary. And if the matter is as unclear to you as the night, he should be nothing more than a thief in your eyes and not a murderer; and therefore one may not save himself by taking the life of the thief. This verse is not referring to actual day and night; rather, it uses these terms as metaphors for certainty and uncertainty.
ואומר אני על גוף קושיית הגמרא על רשב"י שהקשה וכי עונשין מן הדין אני תמה מאוד וכי זה שמצילין בנפשו עונש הוא והלא אינו אלא הצלה ואין עונשין מן הדין שמענו אבל אין מצילין מן הדין לא שמענו, והדבר מוכח שאין זה בתורת עונש דהרי יותר ממה שהקשה וכי עונשין מן הדין יותר יש להקשות וכי עונשין לקטן אשר בכל התורה לא שמענו עונש לקטן והרי רודף קטן מצילין בנפשו של הקטן כמבואר לעיל בדף ע"ב ע"ב אלא ודאי שאין הצלה בנפשו בתורת עונש כלל וא"כ שפיר יליף רשב"י ק"ו אם בשביל כבוד הדיוט שלא יופגם מצילין בנפשו ק"ו בשביל פגם גבוה, וא"כ קושית הגמ' תמוה. ואמנם דבר זה אם הריגתו של זה הוא בשביל עונש תליא באשלי רברבי דלעיל דף ע"ב ע"ב קאמר רב הונא קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו דסבר רודף אין צריך התראה ורב חסדא אתקיף עד לבסוף דמסיק דרב הונא אמר אנא דאמרי כתנא דמחתרת. נמצא שדבר זה במחלוקת שנויה ולהחולקים על רב הונא צריך שיקבל עליו התראה כמו כל הרוגי ב"ד נמצא הוא עונש ולהנך דסברי כן מקשה כאן על רשב"י וכי עונשין מן הדין. אבל לרב הונא לא קשיא ולא מידי וסוגיא דלעיל דמפרש טעמא דרבנן דסברי עבודת אלילים לא ניתן להצילו בנפשו הוא משום דמיעט קרא נער למעוטי עבודת אלילים אתיא אפילו למ"ד אין עונשין מן הדין אפ"ה בעינן כאן קרא למעוטי וכרב הונא וכיון שפסק הרמב"ם בפ"א מהלכות רוצח כרב הונא דאפילו היה הרודף קטן מצילין בנפשו ודאי דבעינן קרא למעוטי עבודת אלילים ושפיר קם תירוצי בחיבורי נודע ביהודה והדברים ברורים ומזוקקים כראי מוצקים. זולת זה לא היה לי עדיין פנאי לעיין כי אתמול בחצי היום קבלתי מכתבך והבחור שמסרו לידי אץ וממהר על התשובה ועוד חזון למועד:
חזון איש - יוד סט
גר״ח
אמרי משה
ספק רודף
וּכְבָר הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְלֵוִי הַסַּדָּר וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְהַלְּכִין אַחֲרֵיהֶן. נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ בִּפְנֵיהֶם: מִנַּיִין לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת?
§ The Gemara relates: It once happened that Rabbi Yishmael, and Rabbi Akiva, and Rabbi Elazar ben Azarya were walking on the road, and Levi HaSadar and Rabbi Yishmael, son of Rabbi Elazar ben Azarya, were walking respectfully behind them, since they were younger and did not walk alongside their teachers. This question was asked before them: From where is it derived that saving a life overrides Shabbat?
נַעֲנָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר: ״אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב״ — וּמָה זֶה, שֶׁסָּפֵק עַל מָמוֹן בָּא סָפֵק עַל נְפָשׁוֹת בָּא, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ, וְגוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ — קַל וָחוֹמֶר לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.
Rabbi Yishmael answered and said that it is stated: “If a thief be found breaking in and be struck so that he dies, there shall be no blood-guiltiness for him” (Exodus 22:1). Now, if this is true for the thief, where there is uncertainty whether he comes to take money or to take lives, and it is known that bloodshed renders the land impure, since it is stated about a murderer: “And you shall not defile the land” (Numbers 35:34), and it causes the Divine Presence to depart from the Jewish people, as the verse continues: “In the midst of which I dwell, for I the Lord dwell in the midst of the children of Israel” (Numbers 35:34), and even so the home owner is permitted to save himself at the cost of the thief’s life, then a fortiori saving a life overrides Shabbat.
אָמַר רָבָא: לְכוּלְּהוּ אִית לְהוּ פִּירְכָא, בַּר מִדִּשְׁמוּאֵל דְּלֵית לֵיהּ פִּירְכָא. דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל — דִּילְמָא כִּדְרָבָא. דְּאָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּמַחְתֶּרֶת? חֲזָקָה, אֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ עַל מָמוֹנוֹ. וְהַאי מִידָּע יָדַע דְּקָאֵי לְאַפֵּיהּ, וְאָמַר אִי קָאֵי לְאַפַּאי — קָטֵילְנָא לֵיהּ, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: בָּא לְהׇרְגְּךָ — הַשְׁכֵּם לְהׇרְגוֹ. וְאַשְׁכְּחַן וַדַּאי, סָפֵק מְנָלַן?
Rava commented on this: All of these arguments have refutations except for that of Shmuel, which has no refutation. The Gemara explains Rava’s claim: The proof brought by Rabbi Yishmael from the thief who breaks in could perhaps be refuted based on the principle of Rava, as Rava said: What is the reason for the halakha about the thief who breaks in? There is a presumption that while a person is being robbed he does not restrain himself with respect to his money. And this thief knows that the homeowner will rise to oppose him and said to himself from the start: If he rises against me, I will kill him. And the Torah states: If a person comes to kill you, rise to kill him first. We found a source for saving a life that is in certain danger, but from where do we derive that even in a case where there is uncertainty as to whether a life is in danger one may desecrate Shabbat? Consequently, Rabbi Yishmael’s argument is refuted.
(שמות כב,א) "אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְהֻכָּה וָמֵת, אֵין לוֹ דָּמִים." וּמַה זֶּה? סָפֵק שֶׁהוּא בָא לִגְנֹב, סָפֵק שֶׁהוּא בָא לַהֲרֹג. אַתָּה אוֹמֵר סָפֵק שֶׁהוּא בָא לִגְנֹב סָפֵק שֶׁבָּא לַהֲרֹג, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא סָפֵק שֶׁהוּא בָא לִגְנֹב סָפֵק שֶׁאֵינוֹ בָא לִגְנֹב? אָמַרְתָּ, אִם כְּשֶׁיִּגְנֹב וַדַּי וַהֲרָגוֹ, הֲרֵי זֶה חַיָּב, קַל וָחֹמֶר זֶה, סָפֵק שֶׁהוּא בָא לִגְנֹב, סָפֵק שֶׁהוּא בָא לַהֲרֹג.
(Exodus 22:1) "If the thief be found breaking in": This speaks of a doubt (in the owner's mind) as to whether he is breaking in to steal or to kill. You say this, but perhaps the doubt is as to whether he is breaking in to steal or not to steal. Would you say that? If he (broke in) to steal of a certainty and he killed him, he would be liable (for murder), how much more so if there is a doubt as to whether he came to steal! We must thus perforce accept not the second supposition, but the first.
הכי קאמר - מה שנתנה לך תורה רשות על הבא במחתרת להורגו כדכתיב (שמות כ״ב:א׳-ב׳) אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת אין לו דמים אם ברור לך הדבר כאור שהוא בא על עסקי נפשות דהיינו כל אדם חוץ מאב על הבן וכיוצא בו שמכיר בו שהוא אוהבו מאד אבל שאר כל אדם אם היה בעל הממון עומד כנגדו להציל ממנו ממונו זה עומד עליו והורגו רוצח הוא וניתן רשות לכל הקודם להציל את בעל הממון בנפשו של בא במחתרת ובלילה אם מספקא לך כלילה כגון שאדם אוהבך שהוא אביך ורחמיו עליך ואם היית עומד כנגדו להציל ממונך אינו הורגך יהי בעיניך כגנב ולא ניתן להורגו והכי אמרינן בסנהדרין (דף עב:) דאב על הבן אינו נהרג במחתרת:
אף רוצח ניתן להצילו בנפשו - ואם תאמר מוהוכה בכל אדם נפקא כדדרשינן לעיל (סנהדרין דף עב:) וי"ל דהתם רשות ואשמעינן קרא דאין לו דמים אבל הכא קמ"ל דחובה להציל:
כִּי הֲוָה נָפֵיק, אֲמַר לֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא: עָבֵיד רַחֲמָנָא נִיסָּא לְשַׁקָּרֵי הָכִי? אֲמַר לֵיהּ: רָשָׁע, לָאו חֲמָרֵי אִיקְּרוּ? דִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם״. חַזְיֵיהּ דְּקָאָזֵיל לְמֵימְרָא לְהוּ דִּקְרִינְהוּ חֲמָרֵי, אֲמַר: הַאי רוֹדֵף הוּא. וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: אִם בָּא לְהׇרְגְּךָ — הַשְׁכֵּם לְהׇרְגוֹ. מַחְיֵיהּ בְּקוּלְפָא וְקַטְלֵיהּ.
As he was leaving, that man said to Rabbi Sheila: Does God perform such miracles for liars? He replied: Scoundrel! Aren’t gentiles called donkeys? As it is written: “Whose flesh is as the flesh of donkeys” (Ezekiel 23:20). Rabbi Sheila saw that he was going to tell the Persian authorities that he called them donkeys. He said: This man has the legal status of a pursuer. He seeks to have me killed. And the Torah said: If one comes to kill you, kill him first. He struck him with the staff and killed him.
גמ׳ אמר רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי מימר אמר אי אזילנא קאי לאפאי ולא שביק לי ואי קאי לאפאי קטילנא ליה והתורה אמרה אם בא להורגך השכם להורגו. ת"ר (שמות כב, א) אין לו דמים אם זרחה השמש עליו וכי השמש עליו בלבד זרחה אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו ואם לאו אל תהרגהו
GEMARA: Rava says: What is the reason for this halakha concerning a burglar who breaks into a house? He explains: There is a presumption that a person does not restrain himself when faced with losing his money, and therefore this burglar must have said to himself: If I go in and the owner sees me, he will rise against me and not allow me to steal from him, and if he rises against me, I will kill him. And the Torah stated a principle: If someone comes to kill you, rise and kill him first.
אמר רב הונא קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו קסבר רודף אינו צריך התראה לא שנא גדול ולא שנא קטן איתיביה רב חסדא לרב הונא יצא ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש ואמאי רודף הוא שאני התם דמשמיא קא רדפי לה. נימא מסייעא ליה רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו אומר לו ראה שישראל הוא ובן ברית הוא והתורה אמרה (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך אמרה תורה הצל דמו של זה בדמו של זה. ההיא רבי יוסי ברבי יהודה היא דתניא רבי יוסי בר' יהודה אומר חבר אין צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד. איבעית אימא אמר לך רב הונא אנא דאמרי כתנא דמחתרת דאמר מחתרתו זו היא התראתו:
§ Rav Huna says: If a minor was pursuing another person in order to kill him, the pursued party may be saved with the pursuer’s life. That is to say, one is permitted to save the pursued party by killing the minor who is pursuing him, and one does not say that since the minor lacks halakhic competence, he is not subject to punishment. The Gemara explains: Rav Huna maintains that a pursuer, in general, does not require forewarning, and there is no difference with regard to this matter between an adult and a minor. The essence of the matter is rescuing the pursued party from death, and therefore the pursuer’s liability to receive the death penalty is irrelevant.
אַף זוֹ מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא לָחוּס עַל נֶפֶשׁ הָרוֹדֵף. לְפִיכָךְ הוֹרוּ חֲכָמִים שֶׁהָעֻבָּרָה שֶׁהִיא מַקְשָׁה לֵילֵד מֻתָּר לַחְתֹּךְ הָעֵבָּר בְּמֵעֶיהָ בֵּין בְּסַם בֵּין בְּיָד מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּרוֹדֵף אַחֲרֶיהָ לְהָרְגָהּ. וְאִם מִשֶּׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ אֵין נוֹגְעִין בּוֹ שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ וְזֶהוּ טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם:
This, indeed, is one of the negative mitzvot - not to take pity on the life of a rodef.
On this basis, our Sages ruled that when complications arise and a pregnant woman cannot give birth, it is permitted to abort the fetus in her womb, whether with a knife or with drugs. For the fetus is considered a rodef of its mother.
If the head of the fetus emerges, it should not be touched, because one life should not be sacrificed for another. Although the mother may die, this is the nature of the world.
On this basis, our Sages ruled that when complications arise and a pregnant woman cannot give birth, it is permitted to abort the fetus in her womb, whether with a knife or with drugs. For the fetus is considered a rodef of its mother.
If the head of the fetus emerges, it should not be touched, because one life should not be sacrificed for another. Although the mother may die, this is the nature of the world.
לפיכך העוברת שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להרגה ואם הוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם:
אגרות משה - ח״מ ב
נשמת אברהם
מאי אינו נראה אילימא דלא מתחזי והאמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור אלא אימא אם אינו נראה כמשתחוה לעבודת כוכבים מותר
The Gemara asks: What does the baraita mean when it states: If he is not seen? If we say it means that he is not seen by others, doesn’t Rav Yehuda say that Rav says: Wherever the Sages prohibited an action due to the appearance of prohibition, it is prohibited even in the innermost chambers where no one will see it, as the Sages did not distinguish between different circumstances in such cases. Accordingly, the fact that he is not seen by anyone should make no difference with regard to whether or not the action is prohibited. Rather, say: If he is not seen as one who bows down to an object of idol worship, i.e., he turns his side or back to the idol, then it is permitted.