עד הניצחון - רפיח

הפטרת פרשת קדושים

הֲל֣וֹא כִבְנֵי֩ כֻשִׁיִּ֨ים אַתֶּ֥ם לִ֛י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הֲל֣וֹא אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל הֶעֱלֵ֙יתִי֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּפְלִשְׁתִּיִּ֥ים מִכַּפְתּ֖וֹר וַאֲרָ֥ם מִקִּֽיר׃

To Me, O Israelites, you are
Just like the Cushites
—declares GOD.
True, I brought Israel up
From the land of Egypt,
But also the Philistines from Caphtor
And the Arameans from Kir.

וְהָֽעַוִּ֛ים הַיֹּשְׁבִ֥ים בַּחֲצֵרִ֖ים עַד־עַזָּ֑ה כַּפְתֹּרִים֙ הַיֹּצְאִ֣ים מִכַּפְתֹּ֔ר הִשְׁמִידֻ֖ם וַיֵּשְׁב֥וּ תַחְתָּֽם׃

So, too, with the Avvim who dwelt in villages in the vicinity of Gaza: the Caphtorim, who came from Crete, wiped them out and settled in their place.—

פירוש הביטוי חצרים:

וּבָתֵּ֣י הַחֲצֵרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אֵין־לָהֶ֤ם חֹמָה֙ סָבִ֔יב עַל־שְׂדֵ֥ה הָאָ֖רֶץ יֵחָשֵׁ֑ב גְּאֻלָּה֙ תִּהְיֶה־לּ֔וֹ וּבַיֹּבֵ֖ל יֵצֵֽא׃

But houses in villages that have no encircling walls shall be classed as open country: they may be redeemed, and they shall be released through the jubilee.

וְכָל־הַֽחֲצֵרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר סְבִיבוֹת֙ הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר רָ֣אמַת נֶ֑גֶב זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־שִׁמְע֖וֹן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃

together with all the villages in the vicinity of those towns, down to Baalath-beer [and] Ramath-negeb. That was the portion of the tribe of the Simeonites, by their clans.

יֵשֵׁ֤ב ׀ בְּמַאְרַ֬ב חֲצֵרִ֗ים בַּֽ֭מִּסְתָּרִים יַהֲרֹ֣ג נָקִ֑י עֵ֝ינָ֗יו לְֽחֵלְכָ֥ה יִצְפֹּֽנוּ׃

He lurks in outlying places;
from a covert he slays the innocent;
his eyes spy out the hapless.
חצרים. כפרים פרזים עי' התו"ה (בהר סי' ס"א)

חצרים עד עזה = רפיח

וְעַוָּאֵי דְּיָתְבִין בִּדְפִיחַ עַד עַזָּה קַפּוּטְקָאֵי דִּנְפָקוּ מִקַּפּוּטְקַיָּא שֵׁצֻנּוּן וִיתִיבוּ בְאַתְרֵיהוֹן:
And the Avim who had been living in Chatzeirim [Defiach] till Azah—Caftorim [Kaputka’ites] who had left Caftor [Kaputkayah] destroyed them and settled in their stead [place].
וּשְׁאָר פְּלֵיטַת כְּנַעֲנָאֵי דַּהֲווֹ שָׁרָן בְּכוּפְרָנַיָא דִפְרִיעַ עַד עַזָּה קַפּוּטְקָאֵי דִנְפָקוּ מִן קַפּוּטְקְיָאָה שֵׁיצֵיאוּנוּן וִיתִיבוּ בְּאַתְרֵיהוֹן
And the rest of the escaped of the Kenaanah which dwelt in the cities of Dephia to Gaza, the Kapotkaee who came out of Kapotkaia destroyed them, and dwelt in their place.

והעוים היושבים בחצרים בדפיח (מתרגמן שח ג"ת' וח"ג), ברפיח (מא"ד וסביוניטה), בפציח (לסבונא ואנוירשא), והאחרון נראה נכון, כי כן בחצריהם תרגומו בפצחיהון; אבל בתיב"ע בכופרנייא דרפיע, ואולי אחד הוא כמו רפיח, כי החי"ת והעי"ן ממוצא אחד, וצריך חפוש היש מקום שנקרא כן.

ואלעוין אלמקימון ברפח אלי גזה ואלדמיאטיון אלד̇ין כ̇רג̇ו מן דמיאט קרצ̇והם ואקאמו מכאנהם

אמר ר"ש בן לקיש הרבה מקראות שראויין לשרוף כספרי מינין והן הן גופי תורה (דברים ב, כג) והעוים היושבים בחצרים עד עזה מאי נפקא לן מינה

מדאשבעיה אבימלך לאברהם (בראשית כא, כג) אם תשקור לי ולניני ולנכדי

אמר הקב"ה ליתו כפתורים ליפקו מעוים דהיינו פלשתים

וליתו ישראל ליפקו מכפתורים

The Gemara cites another statement related to the Avvim: Rabbi Shimon ben Lakish says: There are many verses that are seemingly fit to be burned as books of the heretics, since they appear redundant or frivolous, and yet they are themselves the essence of Torah. For example, the verse states: “And the Avvim, that dwelt in villages as far as Gaza, the Caphtorim, that came forth out of Caphtor, destroyed them, and dwelt in their stead” (Deuteronomy 2:23). What practical difference does this make for us?

ובענין העוים מביאים מה שאמר ר' שמעון בן לקיש: הרבה מקראות יש שראויין לשרוף כספרי מינין (כופרים), שנראה שאין בהם צורך, ואינם ראויים להיכתב, ואולם הן הן גופי (עיקרי) תורה. כגון האמור: "והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם" (דברים ב, כג), ולכאורה, מאי נפקא לן מינה [מה יוצא לנו מכאן]? לשם מה נכתב?

אלא כך הוא טעמם של דברים: מדאשבעיה [ממה שהשביע] אבימלך מלך פלשתים לאברהם "אם תשקור לי ולניני ולנכדי" (בראשית כא, כג), נמצא שבני ישראל לא יוכלו לרשת את ארץ פלשתים עד לאחר ארבעה דורות, לכן אמר הקדוש ברוך הוא: ליתו [יבואו] כפתורים, ליפקו [יוציאו] את הארץ מהעוים, דהיינו [שהם] מן הפלשתים, וליתו [ויבואו] ישראל ליפקו [יוציאו] מהכפתורים.

וזהו דאיתא במדרש רבה (בראשית פ"א) כדי שלא יאמרו האומות אומה של בוזזים אתם, היינו מפני שהם קדמו לישראל הרבה,

וישראל אומרים הלא בזוזה היא בידכם,

הלא (דברים ב׳:כ״ג) כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם,

היינו שהם כבשו את הדורות הראשונים.

והיינו כדאיתא בזוה"ק (בראשית כד:) שכל העולם הוא כגלדי בצלים, היינו לבושים, שכל דור הוא לבוש לדור הבא אחריו, וכל דור המאוחר יש לו כח פנימי יותר.

כי כמו שיש בגוף יד ורגל שהוא לבוש ליד ורגל הפנימי שיש בהנפש, אשר האברים האלו פועלים בדברי תורה.

היינו שדברי תורה זו הוא מקבל וד"ת זו הוא משפיע לאחר.

כן כל דור הוא לבוש לדור שבא אחריו.

ועיקר כח הפנימי הוא רק ישראל,

וכל דור שהיה יותר ראשון הוא רחוק יותר מכח הפנימי.

ובאמת בדורות הראשונים היה להם כחות ודעות גדולות, רק כח בחירה לא היה להם.

יען שהיה תיכף אחר בריאת עולם, לכן היה בקושי גדול, שאתמול היה נקרא השי"ת "הוא" היינו נסתר ועתה יהיה נקרא "אתה".

לכן לא היה בהם שום בחירה,

כי קודם התגלות בריאת עולם היה נקרא השי"ת "הוא" כדאיתא בזוה"ק (ויצא קנח:) הוא עלמא עילאה אתה עלמא תתאה, ובעלמא עילאה אין שום בחירה.

אבל בדורות הראשונים שהיו קרובים לקודם בריאת העולם, שאז לא היה כל הבריאה הוי' בפני עצמה לכן לא היה להם בחירה, ובכל דור יש להם בחירה יותר.

ולכן נזכרו האומות כדכתיב (דברים ב׳:כ״ג) כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וגו'. ואף שגם לכפתורים היה כח קטן, אך מפני שהיה להם יותר בחירה לשלוט על גופם לכן כבשו אותם, כי זה שיש לו בחירה יכול לכבוש את מי שאין לו בחירה,

עד שבאו ישראל שהם הגדולים בבעלי בחירה שהם יכולים לכבוש את כל העולם, כי הם הם העיקר מבריאת עולם, לכן יכולים לכבוש הכל ויטעמו מהטובה כמו שהעכו"ם טועמין ממנה.

ואף שאין זה לחלק ישראל,

עכ"ז כיון שהם מכירין שיש הש"י בעולם כדאיתא בגמ' (שבת קיט:) כל האומר ויכולו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית,

כיון שישראל מכירין ואומרים נאה העולם ברוך המקום שבראו,

שזה עיקר המכוון: