לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל I. The Meaning of
(י) וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
יא) לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹא־תְכַחֲשׁ֥וּ וְלֹֽא־תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּעֲמִיתֽוֹ׃ (יב) וְלֹֽא־תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
(יג) לֹֽא־תַעֲשֹׁ֥ק אֶת־רֵֽעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא־תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד־בֹּֽקֶר׃
(יד) לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
(טו) לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ׃ (טז) לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃
(יז) לֹֽא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא׃ (יח) לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃
(10) You shall not pick your vineyard bare, or gather the fallen fruit of your vineyard; you shall leave them for the poor and the stranger: I יהוה am your God. (11) You shall not steal; you shall not deal deceitfully or falsely with one another. (12) You shall not swear falsely by My name, profaning the name of your God: I am יהוה. (13) You shall not defraud your fellow [Israelite]. You shall not commit robbery. The wages of a laborer shall not remain with you until morning.
(14) You shall not insult the deaf, or place a stumbling block before the blind. You shall fear your God: I am יהוה.
You shall not render an unfair decision: do not favor the poor or show deference to the rich; judge your kin fairly. (16) Do not deal basely with members of your people. Do not profit by the blood of your fellow [Israelite]: I am יהוה. (17) You shall not hate your kinsfolk in your heart. Reprove your kin but*but incur no guilt on their account. (18) You shall not take vengeance or bear a grudge against members of your people. Love your fellow [Israelite] as yourself: I am יהוה.
(א) לא תקלל חרש. ואחר כך הזהיר שלא יגרום בנזקיו וזה באמרו: (ב) ולפני עור לא תתן מכשול. שאף על פי שלא תזיק בידים הנה תגרום הנזק....
:Rashi, based upon the Talmud, also comments
(ב) ולפני עור לא תתן מכשול. לִפְנֵי הַסּוּמָא בְדָבָר לֹא תִתֵּן עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, אַל תֹּאמַר מְכֹר שָׂדְךָ וְקַח לְךָ חֲמוֹר, וְאַתָּה עוֹקֵף עָלָיו וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנּוּ (שם):
(א) לא תקלל חרש.... לשון רש"י, והוא שנוי בתורת כהנים (פרשה ב יג). אבל המדרש בגמרא (סנהדרין סו) אינו כן אלא הזהיר הכתוב בנכבדים בעם הדיין והנשיא שאמר (שמות כב כז) "אלהים לא תקלל, ונשיא בעמך לא תאור." וחזר והזהיר (כאן) באמללים שבעם והוא החרש. ומהם ילמדו בנין אב אל כל שאר העם כי מן הראש ועד הסוף הכל בכלל האזהרה.... ועל דרך הפשט הזכיר החרש בקללה כי אע"פ שלא ישמע ולא יתקצף בקללתו, הזהירה התורה עליו ואין צריך לומר בשומעים שיתביישו ויחר להם מאד. ועוד כי יזהיר בהווה, שאדם מקלל החרש ומכשיל העור שלא יירא מהם כי לא ידעו ולא יבינו על כן "ויראת מאלהיך" (כאן) שהוא רואה הנסתרות.
והוסיף לאו אחר במושלים - הנשיא והדיין - בעבור שדרך האנשים לקללם בחדרי משכבם.... ובקללת הנשיא והדיין, תקלות רבות כי המון העם בסכלותם ישנאו אותם ויתעוררו לקום עליהם, והם במשפטם יעמידו ארץ:
(1) THOU SHALT NOT CURSE THE DEAF.... This is Rashi’s language, and so it is taught in the Torath Kohanim. But the interpretation of the Gemara Sanhedrin 66 a. is not so. Rather, Scripture first warned against [cursing] the dignitaries of the people, the judge or ruler, saying, Thou shalt not curse ‘elohim’ (the judges) nor curse a ruler of thy people. Exodus 22:27. Then it gave another admonition [here] against cursing the unfortunate ones of the people, like the deaf, and from them [i.e., from both classes of people, the distinguished and the unfortunate] we learn by a general proposition that we must not curse anyone of the rest of the people, since from beginning to end [from “the ruler” to “the deaf”] they are all included in this prohibition....
According to the plain meaning of Scripture, the verse mentions cursing the deaf [in order that we may deduce] that if in the case of one who cannot hear and will not become incensed by the curse, the Torah nonetheless admonished against cursing him, how much more so [is it prohibited to curse] one who hears and feels the insult, and will become hot-tempered because of it! Moreover, Scripture always admonishes against doing that which is frequent, for a person is inclined to curse the deaf and put a stumbling-block before the blind since he does not fear them.... Therefore [it states here], and thou shalt fear thy G-d, Who sees the secret things. And He added another prohibition against cursing rulers, the prince and the judge,56Exodus 22:27. because it is usual for people to curse them in their bed-chamber62See Ecclesiastes 10:20. when in judging him he lets him go forth condemned,63Psalms 109:7. and there are many harms that are caused by cursing a prince or a judge, for the masses of people in their foolishness will hate them and will thus be stirred to rise up against them, while in truth the prince and judge establish the land by their justice.64See Proverbs 29:4: The king by justice establisheth the land.
Robert Alter (Commentary to Lev. 19:14): "You shall not vilify the deaf, and before the blind you shall not put a stumbling block, and you shall fear your God. I am the Lord."
"In both instances, the sensory impairment of the victim prevents him from perceiving that someone is exploiting his weakness in a nasty way. But abusing or verbally insulting a deaf man gratuitously humiliates him in a fashion that he himself, unhearing, may never become aware of, whereas placing a stumbling block before a blind man causes him hurt of which he will immediately become aware.
A long exegetical tradition sees both these cases as figurative instances of a more general category of moral turpitude: placing a bottle of whiskey, for example, in front of a recovering alcoholic...."
Alter downgrades "t'kallel" to "vilify," which is less strong than "to defame" or "to insult."
Hinukh clearly translates "t'kallel" as "to curse," as apparent from his comment below.
(א) שֶׁלֹּא לְקַלֵּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה – שֶׁלֹּא לְקַלֵּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ הַקְּלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יד) לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ. וּבָא הַפֵּרוּשׁ עָלָיו מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ קִלְלָתְךָ, וְכֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס (שם). וּלְשׁוֹן סִפְרָא (קדושים ב יג)...מִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל אָדָם?...אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר חֵרֵשׁ? מַה חֵרֵשׁ מְיֻחָד שֶׁהוּא בַחַיִּים, יָצָא הַמֵּת שֶׁאֵינוֹ בַחַיִּים.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּנוּ כֹּחַ לָדַעַת בְּאֵי זֶה עִנְיָן תָּנוּחַ הַקְּלָלָה בַּמְּקַלֵּל וְאֵי זֶה כֹּחַ בַּדִּבּוּר לַהֲבִיאָהּ עָלָיו, יָדַעְנוּ דֶּרֶךְ כְּלָל מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁחוֹשְׁשִׁין לִקְלָלוֹת, בֵּין יִשְׂרָאֵל בֵּין שְׁאָר הָאֻמּוֹת, וְיֹאמְרוּ שֶׁקִּלְלַת בְּנֵי אָדָם גַּם קִלְלַת הֶדְיוֹט תַּעֲשֶׂה רֹשֶׁם בַּמְּקַלֵּל וְתַדְבִּיק בּוֹ הַמְּאֵרָה וְהַצַּעַר.... מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, שֶׁמְּנָעָנוּ הַשֵּׁם מֵהַזִּיק בְּפִינוּ לְזוּלָתֵנוּ כְּמוֹ שֶׁמְּנָעָנוּ מֵהַזִּיק לָהֶם בְּמַעֲשֶׂה.... יֵּשׁ כֹּחַ בְּדִבְרֵי פִּי אָדָם.
(ב) וְאֶפְשָׁר לָנוּ לוֹמַר, לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתֵּנוּ, כִּי בִּהְיוֹת הַנֶּפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת שֶׁבָּאָדָם חֵלֶק עֶלְיוֹנִי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב ז) וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים.... נִתַּן בָּהּ כֹּחַ רַב לִפְעֹל אֲפִילּוּ בְּמָה שֶׁהוּא חוּץ מִמֶּנָּה, וְעַל כֵּן יָדַעְנוּ וְנִרְאֶה תָּמִיד כִּי לְפִי חֲשִׁיבוּת נֶפֶשׁ הָאָדָם וּדְבֵקוּתָהּ בָּעֶלְיוֹנִים כְּנֶפֶשׁ הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים יְמַהֲרוּ דִּבְרֵיהֶם לִפְעֹל בְּכָל מָה שֶׁיְּדַבְּרוּ עָלָיו, וְזֶה דָּבָר יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם בֵּין יוֹדְעֵי דַּעַת וּמְבִינֵי מַדָּע.
וְאֶפְשָׁר לוֹמַר עוֹד, כִּי הָעִנְיָן לְהַשְׁבִּית רִיב בֵּין בְּנֵי אָדָם וְלִהְיוֹת בֵּינֵיהֶם שָׁלוֹם, כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, וְאוּלַי יָבוֹאוּ דִּבְרֵי הַמְקַלֵּל בְּאָזְנֵי מִי שֶׁקִּלֵּל. וְהָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר (בסהמ"צ ל"ת שי"ז) בְּטַעַם מִצְוָה זוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָנִיעַ נֶפֶשׁ הַמְקַלֵּל אֶל הַנְּקָמָה וְלֹא יַרְגִּילֶנָּה לִכְעֹס....
(ג) מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ (שבועות לה, א) שֶׁאָסוּר לְקַלֵּל בְּשׁוּם עִנְיָןוּ מִכָּל וֹינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא הַמְקַלֵּל בְּשֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת כְּגוֹן יָהּ, שַׁדַּי וֶאֱלוֹהַּ וְכַיֹּצֵא בָּהֶן, אוֹ וּבְכָל כִּנּוּי מִן הַכִּנּוּיִין, כְּגוֹן חַנּוּן, קַנּוֹא, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וּבְכָל לָשׁוֹן שֶׁקִּלֵּל בְּשֵׁם אוֹ בְּכִנּוּי חַיָּב, שֶׁהַשֵּׁמוֹת שֶׁקּוֹרְאִין בָּהֶן הַגּוֹיִם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי הֵן בִּכְלַל הַכִּנּוּיִין.
.......................................................................................................................
II. The motive אֲנִ֖י יְהֹוָֽה
R. Alter: (to 19:2): You shall be holy, for I...am holy. Although the idea that the people of Israel is to make itself holy by emulating God's intrinsic holiness is not unique to this group of texts in Leviticus, its enunciation as the supreme rationale and didactic rallying point for God's commands is distinctive, and it is what has led scholars to designate the textual unit from chapter 17 through chapter 26 as the Holiness Code. When the sundry injunctions here conclude with the reiterated formula "I am the Lord," the implication is "I am the Lord your God Who is holy."
אֲנִ֖י יְהֹוָֽה appears 15 times in chapter 19:3,4,10,12,14,16,18,25,28,30,31,32,34,36 and 37.
(ב) אני ה'. נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר:
(2) ...faithful to pay you your reward (Sifra, Acharei Mot, Chapter 13 13.
According to this verse, God is reliable source of reward for proper behavior.
(לו) מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק אַבְנֵי־צֶ֗דֶק אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם אֲנִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
(לז) וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כׇּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כׇּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃ {פ}
(ד) וטעם אני ה׳ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם. בעבור שהזכיר כי גרים הייתם בארץ מצרים על כן אתם חייבין לשמור חקותי ומשפטי בלבבכם ועשיתם אותם: (א) וטעם אני ה׳. שתרדפו אחרי החקות ששמתי בכם כי כלם צדק:
(4) In the final verses of the famous ch. 19, a vital point is declared. I am the Lord your God, who brought you out of the land of Egypt, because it earlier mentioned for ye were strangers in the land of Egypt (v. 34). Therefore, you are obligated to keep My statutes and ordinances in mind and observe them.
According to Ibn Ezra, "I am the Lord" adds a crucial point. V. 36 states: "I have the right to command your allegiance and compliance. After all, it is I who took you out of Egypt. I've earned this right to compel your behavior." V. 37 adds a crucial addendum: "for they are all righteous." Israel is being commanded to observe God's mandate, and He has the right to issue His mandate. However, you should be confident that His law is (also) "tzedek." Torah is not merely an empty commandment by all-powerful God; it is also just.
Meanings of I am the Lord:
- I will reward those who observe my Law (enforcement clause)
- I can punish those who do not follow my Law (enforcement clause)
- I know the innermost thoughts of all (justification for following G's Law)
- I am holy, and so is my Law (justification for following G's Law)
- I am just (so My Law is just) (justification for following G's Law)