(ה) יוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.
בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.
מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם:
(5) Yose ben Yochanan (a man) of Jerusalem used to say: Let thy house be wide open, and let the poor be members of thy household. Engage not in too much conversation with women. They said this with regard to one’s own wife, how much more [does the rule apply] with regard to another man’s wife. From here the Sages said: as long as a man engages in too much conversation with women, he causes evil to himself, he neglects the study of the Torah, and in the end he will inherit gehinnom.
יְהִי בֵיתְךָ פָתוּחַ לִרְוָחָה. כְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁהָיָה פָּתוּחַ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ הָאוֹרְחִים לְהַקִּיף לִמְצֹא הַפֶּתַח:
"May your home be open wide": Like the home of Avraham, our father, may peace be upon him, which was open to the world’s four directions, so that guests would not need to go around to find the entrance.
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה לעניים ולעשירים [כסוכה מ"ט ב'], שכל המבקש הרווחה בגוף, ובממון, ובעצה, ימצאנו בביתך בכל שתוכל:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִין מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמַר ה׳ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר וְגוֹ׳״.
We learned in the mishna: One may move baskets of produce due to the guests and in order to prevent the suspension of Torah study in the study hall. Rabbi Yoḥanan said: Hospitality toward guests is as great as rising early to go to the study hall, as the mishna equates them and teaches: Due to the guests and due to suspension of Torah study in the study hall. And Rav Dimi from Neharde’a says: Hospitality toward guests is greater than rising early to the study hall, as it teaches: Due to the guests, and only afterward: And due to suspension of Torah study in the study hall. Rav Yehuda said that Rav said on a related note: Hospitality toward guests is greater than receiving the Divine Presence, as when Abraham invited his guests it is written: “And he said: Lord, if now I have found favor in Your sight, please pass not from Your servant” (Genesis 18:3). Abraham requested that God, the Divine Presence, wait for him while he tended to his guests appropriately. Rabbi Elazar said: Come and see that the attribute of the Holy One, Blessed be He, is not like that of flesh and blood. The attribute of flesh and blood people is such that a less significant person is unable to say to a more significant person: Wait until I come to you, while with regard to the Holy One, Blessed be He, it is written: “And he said: Lord, if now I have found favor in Your sight, please pass not from Your servant.” Abraham requested that God wait for him due to his guests.
ואפשר שרצה להזהיר על נתינת הצדקה בשמחה ובטוב לבב וכמו שאמר הכתוב נתון תתן לו 1ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה דהיינו השמחה שלא ירע לבבך יברכך ה', כי השמחה היא העיקר וז"ש יהי ביתך פתוח לרוחה ליתן צדקה לעניים, אמנם העיקר הוא שתתן בשמחת הלב לעניים כמו שאתה נותן בשמחה לבניך. וז"ש ויהיו עניים בני ביתך כלומר העניים יהיו 2שוים ממש לבניך לענין השמחה שתתן להם בשמחה כמו לבניך
אי נמי אמר פתוח תפתח את ידך לעניים ולאביונים לפי שבודאי יגיעו בניך למדה זו שיהיו עניים כי גלגל הוא שחוזר בעולם ואם לא בניך יהיו בני בניך, ואז כמו שרחמת אתה על העניים ירחמו על בניך ויפתחו ידיהם להם כמובא בגמרא שאמר רבי פלוני לאשתו שתתן לעניים כדי שיתנו לבניה אחריה כי גלגל הוא שחוזר בעולם. וז"ש יהי ביתך פתוח לרוחה ומניה יתזנו ויתפרנסו העניים כי לסוף ימשך הזמן ויהיו עניים בני ביתך ואם אתה תרחם ירחמו גם עליהם כי מדה כנגד מדה לא בטלה:
הר"י אברבנאל ז"ל פי' כי סמך לזה ואל תרבה שיחה עם האשה לפי שכבר יקרה שיבואו בכלל העניים והאורחים לביתו נשים עניות ולכן הזהירו שלא ירבה שיחה 3עמהן פן יחם לבבו מתוך שיחתן ויבא לידי זמה. ונתן טעם לזה לפי שחז"ל אמרו אפי' באשתו לא ירבה שיחה...
ועוד פי' הרב הנזכר לפי שהנשים בטבעם הם נוטות אל הכילות ותרע עיניהן במתנות העניים והכנסת האורחים אשר זכר ולכן הזהירו שבענין הצדקה והגמילות חסדים לא ירבה שיחה עם האשה. ואמר "האשה" בה"א הידיעה לרמוז אל היושבת אצלו ושוכבת חיקו ר"ל שלא יקח עצת אשתו בענין הצדקה כי היא תמיד תמנענו, ולכן פירשו באמרם אל תרבה שיחה עם האשה שלא אמרו על אשת איש אחר או פנויה רק שבאשתו אמרו ועל ענין הצדקה וכמ"ש מכאן אמרו חכמים כל המרבה שיחה עם האשה שלו ונוטל עצתה בענינים של צדקה (ומצות כאלו) גורם רעה לעצמו כי גם בדברים אחרים תשתרר עליו גם השתרר בראותה כי אינו זז מעצתה ובוטל מדברי תורה ומצותיה וסופו יורש גיהנם להיותו בטל מדברי התורה עד כאן:
ואני הכותב נראה לי סעד לזה ממה שאז"ל "קמח סולת" מכאן שהאשה עינה צרה באורחין. ופירוש הדברים שאפשר שהרגישו מאי "קמח סולת" או היה קמח או היה סולת! ומכאן דקדקו מכאן שהאשה עינה צרה באורחים, ולכן לא רצה בתחלה לומר לה שלשה סאין סולת אולי תרע עינה ולא תרצה על כן בתחלה אמר לה קמח שאינו שוה כל כך ואינו פיזור כ"כ וכשנתרצתה בקמח אז עלה מדרגה אחרת ואמר לה שיהיה מסולת באופן שעלה ממדרגה למדרגה לפי שהאשה עינה צרה באורחים:
ואפשר לי לומר שזכר בכאן ואל תרבה שיחה עם האשה לפי שלפעמים האדם נמנע מלהכניס אורחים משום שהוא רוצה לעולם להיות עם אשתו ולדבר עמה ואם יבאו אורחים לתוך ביתו לא יוכל לעשות כן להאריך דברים עמה לז"א אל תרבה שיחה עם האשה לא יהיה לך מדה זו כי רעה היא ובכן תוכל להביא אורחים בביתך ולא תמנע.
ואפשר עוד שמה שאמר באשתו אמרו וכו' רבינו הקדוש מסדר המשנה קאמר לה שהוקשה לו בדברי יוסי בן יוחנן מה הוא זה שאמר "ואל תרבה שיחה" ואם מדבר באשת חבירו אפי' שיחה קלה אסור כ"ש ריבוי דברים! ולזה השיב ופירש כי כוונת אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו ולכן אמר אל תרבה. אמנם באשת חבירו ק"ו הוא שאסור.
ואמר מכאן אמרו חכמים כל זמן - בין בהיות אשתו טהורה בין בהיותה בימי טומאתה אין ראוי להרבות דבורו עמה, כי אם היא נדה וטמאה הדבור מביא לידי תאוה והתאוה לידי מעשה ואין לך רעה גדולה מזו וז"ש "גורם רעה לעצמו". ואם היא טהורה יותר טוב היה שהזמן ההוא שיושב ובטל בשיחה בטלה יהיה עוסק בדברי תורה וז"ש "ובוטל מדברי תורה" כשמרבה שיחה באשתו טהורה, באופן כי שניהם שוים לרעה כי "סופו יורש גיהנם"
וה"ר אפרים ז"ל כתב באשתו אמרו, רבינו הקדוש מפרש כן, מכאן אמרו חכמים הבאים אחריו הוסיפו על דבריו. גורם רעה לעצמו שאם הלך לבית הכנסת ולא נהגו בו כבוד אם יספר לאשתו הוא מבזה את עצמו שאף היא תבזה אותו בלבה עכ"ל:
(דבר אחר) אל תרבה שיחה עם האשה כיצד? בזמן שאדם בא לבית המדרש ולא היו נוהגין בו כבוד או שערער עם חברו אל ילך ויאמר לאשתו כך וכך ערערתי עם חבירי כך וכך אמר לי כך וכך אמרתי לו, מפני שבוזה את עצמו...ואשתו שהיתה נוהגת בו כבוד עומדת ומשחקת עליו...
(Another interpretation of) Do not talk too much with married women: How so? When a person comes to the study hall and they do not treat him with respect, or he has a fight with his friend, he should not go and tell his wife: I fought about this and that with my friend, and he said this and that to me, and then I said this and that to him. For in doing so, he disgraces himself (and disgraces his wife) and disgraces his friend. And his wife, who had treated him with respect, will now begin to ridicule him. And when his friend hears, he will say: Oy! Those things were between him and me, and he went and told them to his wife. So it is that this man has disgraced himself, and his wife, and his friend.
- ולא ירע לבבך בתתך לו - purpose of tzedaka is to change YOU make you better person (H' can provide w/o you, "lo nitna mitzvos eleh l'tzaref ha'brios" (Avraham Avinu was in pain when no guests for him to emulate H' as a chofetz chesed" see TA vayeira 5780)
- Chofetz chaim: some refrain from guests bec not prepared, house not tidy, not enough good food...No! just like bnei baiso you provide w/ whatever you have...so too aniyim. OR some refrain bec aniyim not noheig w/ derech eretz, demanding, unappreciative, sloppy, how they eat...NO! just like you provide...
- Avraham was megayer the anashim & Sara...even though involved in mitzva of kiruv
ונכלל במאמר הזה עוד לדעת הרמב"ם שאם יצטרך האדם אל משרתים, לא יקנה עבדים ושפחות מבני הגוים, אבל יקח מעניי ישראל לשרתו. ואם יצטרך לעשות מלאכה יתן לעשותה לעניי ישראל ולא לנוכרים, כדי שיהנו העניים משלו ויהיו בני ביתו ומשרתיו. והמוסר הזה מדברי התורה למד אותו שנאמר (דברים טו, יא): פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך. וגם בענין המקח והממכר ציוהו שיעשה עם האחים ולא עם הנכרים כמו שאמר (ויקרא כה, יד): "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך".
ויש מפרשים – "ויהיו עניים בני ביתך" – מלשון ענוה, שיהיו בני ביתו ענוים ולא יגערו בבאים לשאול צדקה ,אבל ישיבו אליהם רכות וידברו על לבם ולא יכלימום.
ואמר שמכאן אמרו חכמים כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו, יר' בהיות שהרחיקו הדבור עם האשה אפילו במותרת לו ואפילו בזמן היותו עוסק במצות הכנסת אורחים, ששלוחי מצוה אינן נזוקין, הנה מזה אמרו חכמים בלי ספק כיון שהרחיקוהו כל כך הנה עשו זה להיות הדבור מביא לידי טומאה...ונמשך עוד מזה שבוטל מדברי תורה, כי בהמשכו אחר התאוה יתבטל מדברי תורה בלי ספק וכאשר יתבטל מדברי תורה יחטא ואשם בכל אשר יפנה, ובכן סופו יורש גהינם, כי מביטול התורה כל הרעות והצרות צומחות אחר זה.
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הֲוָה קָא אָזֵיל בְּאוֹרְחָא, אַשְׁכְּחַהּ לִבְרוּרְיָה אֲמַר לַהּ: בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ נֵלֵךְ לְלוֹד? אֲמַרָה לֵיהּ: גָּלִילִי שׁוֹטֶה, לֹא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה?! הָיָה לְךָ לוֹמַר: ״בְּאֵיזֶה לְלוֹד״.
Having discussed wise speech and the wisdom of Jewish women, the Gemara cites the following story: Rabbi Yosei HaGelili was walking along the way, and met Berurya. He said to her: On which path shall we walk in order to get to Lod? She said to him: Foolish Galilean, didn’t the Sages say: Do not talk much with women? You should have said your question more succinctly: Which way to Lod?
מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם לְבַקֵּר חוֹלִים. וּלְנַחֵם אֲבֵלִים. וּלְהוֹצִיא הַמֵּת. וּלְהַכְנִיס הַכַּלָּה. וּלְלַוּוֹת הָאוֹרְחִים. וּלְהִתְעַסֵּק בְּכָל צָרְכֵי הַקְּבוּרָה. לָשֵׂאת עַל הַכָּתֵף. וְלֵילֵךְ לְפָנָיו וְלִסְפֹּד וְלַחְפֹּר וְלִקְבֹּר. וְכֵן לְשַׂמֵּחַ הַכַּלָּה וְהֶחָתָן. וּלְסַעֲדָם בְּכָל צָרְכֵיהֶם. וְאֵלּוּ הֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁבְּגוּפוֹ שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל מִצְוֹת אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם הֲרֵי הֵן בִּכְלַל (ויקרא יט יח) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתָם לְךָ אֲחֵרִים. עֲשֵׂה אַתָּה אוֹתָן לְאָחִיךְ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת:
It is a positive commandment of Rabbinic origin to visit the sick, comfort mourners, to prepare for a funeral, prepare a bride, accompany guests, attend to all the needs of a burial, carry a corpse on one's shoulders, walk before the bier, mourn, dig a grave, and bury the dead, and also to bring joy to a bride and groom and help them in all their needs. These are deeds of kindness that one carries out with his person that have no limit.Although all these mitzvot are of Rabbinic origin, they are included in the Scriptural commandment Leviticus 19:18: "Love your neighbor as yourself." That charge implies that whatever you would like other people to do for you, you should do for your comrade in the Torah and mitzvot.
Why does our mishna (which is giving example of the gemilus chasodim mentioned in mishna 2 that world was created for ("omeid") pick hachnas orchim amongst all the chasodim (see RMBM above). & Why among all chasodim that A"A surely did does the Torah go at length re" hachnas orchim"? (see sefer ohr avraham - avos)
וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת׃
Abraham hastened into the tent to Sarah, and said, “Quick, three seahs of choice flour! Knead and make cakes!”
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וגו' (בראשית יב, א)...אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְרָאָה בִּירָה אַחַת דּוֹלֶקֶת, אָמַר תֹּאמַר שֶׁהַבִּירָה הַזּוֹ בְּלֹא מַנְהִיג, הֵצִיץ עָלָיו בַּעַל הַבִּירָה, אָמַר לוֹ אֲנִי הוּא בַּעַל הַבִּירָה.
כָּךְ לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם אוֹמֵר תֹּאמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא מַנְהִיג, הֵצִיץ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ אֲנִי הוּא בַּעַל הָעוֹלָם. (ויִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ. וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ, לְיַפּוֹתֵךְ בָּעוֹלָם, וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ (תהלים מה, יב)) הֱוֵי - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם".
“The Lord said to Abram: Go you, from your land, and from your birthplace, and from your father’s house, to the land that I will show you” (Genesis 12:1). “The Lord said to Abram: Go you, from your land…” – Rabbi Yitzḥak began: “Listen, daughter, see, and incline your ear. Forget your people and your father’s house” (Psalms 45:11). Rabbi Yitzḥak said: This is analogous to one who was passing from place to place, and saw a building with a [candle] burning in it. He said: ‘Is it possible that this building has no one in charge of it?’ The owner of the building looked out at him and said: ‘I am the owner of the building.’ So, because Abraham our patriarch was saying: ‘Is it possible that this world is without someone in charge?’ The Holy One blessed be He looked at him and said to him: ‘I am the owner of the world.’ “The king will desire your beauty, as he is your master” (Psalms 45:12) – to show your beauty in the world. “And bow to him” (Psalms 45:12) – that is, “the Lord said to Abram.”
וראה בירה. ענין המשל מי שרואה בנין יפה ומסודר מבין ומודה שיש אדון ובעל לבירה זו ואומן חכם בנה אותה. אך ראה שהבירה נשרפת באש אז חשב שאדונה ובעלה עזב אותה. עד שאמר לו בעל הבירה אני הוא אדון הבירה ובעלה ובכוונה מאתי היא בוערת.
כך העולם מעיד על עצמו שיש לו בורא קדמון מנהיג בחכמה וחסד. אך כשראה הבורא שהרשעים מפסידים העולם, והאבדון והכליון בוער כאש לאבד ולכלות בדור המבול וההפלגה. ומזה נתבלבלה דעת אברהם שאדון העולם עזב אותו וחלילה אינו חפץ שיעבדוהו עד שנגלה עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם ואדונו ובכוונה נעשה כל הכליון והעונש. עי' יד"מ. אך באמת חפץ שיעבדוהו. וזהו מ"ש ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך והשתחוי לו שרוצה בעבודתו:
וְאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, מַאי דִּכְתִיב: ״אַחֲרֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ״, וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לְהַלֵּךְ אַחַר שְׁכִינָה? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא״!
אֶלָּא, לְהַלֵּךְ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
מָה הוּא מַלְבִּישׁ עֲרוּמִּים, דִּכְתִיב: ״וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כׇּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם״ — אַף אַתָּה הַלְבֵּשׁ עֲרוּמִּים.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּיקֵּר חוֹלִים, דִּכְתִיב: ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא״ — אַף אַתָּה בַּקֵּר חוֹלִים.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִיחֵם אֲבֵלִים, דִּכְתִיב: ״וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ״ — אַף אַתָּה נַחֵם אֲבֵלִים.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָבַר מֵתִים, דִּכְתִיב: ״וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַּגַּי״ — אַף אַתָּה קְבוֹר מֵתִים.
And Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “After the Lord your God shall you walk, and Him shall you fear, and His commandments shall you keep, and unto His voice shall you hearken, and Him shall you serve, and unto Him shall you cleave” (Deuteronomy 13:5)? But is it actually possible for a person to follow the Divine Presence? But hasn’t it already been stated: “For the Lord your God is a devouring fire, a jealous God” (Deuteronomy 4:24), and one cannot approach fire. He explains: Rather, the meaning is that one should follow the attributes of the Holy One, Blessed be He. He provides several examples. Just as He clothes the naked, as it is written: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21), so too, should you clothe the naked. Just as the Holy One, Blessed be He, visits the sick, as it is written with regard to God’s appearing to Abraham following his circumcision: “And the Lord appeared unto him by the terebinths of Mamre” (Genesis 18:1), so too, should you visit the sick. Just as the Holy One, Blessed be He, consoles mourners, as it is written: “And it came to pass after the death of Abraham, that God blessed Isaac his son” (Genesis 25:11), so too, should you console mourners. Just as the Holy One, Blessed be He, buried the dead, as it is written: “And he was buried in the valley in the land of Moab” (Deuteronomy 34:6), so too, should you bury the dead.
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עֲלֵיהֶם. נָתַן הַכּוֹס לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלֹא נְטָלוֹ, נְתָנוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְקִיבְּלוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה זֶה יְהוֹשֻׁעַ? אָנוּ יוֹשְׁבִין וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִיבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ?!
אֲמַר לֵיהּ: מָצִינוּ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שֶׁשִּׁמֵּשׁ, אַבְרָהָם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ – וְשִׁמֵּשׁ. אַבְרָהָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה, וְכָתוּב בּוֹ: ״וְהוּא עָמַד עֲלֵיהֶם״. וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִדְמוּ לוֹ – לֹא נִדְמוּ לוֹ אֶלָּא לְעַרְבִיִּים. וְאָנוּ, לֹא יְהֵא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִיבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ?! אָמַר לָהֶם רַבִּי צָדוֹק: עַד מָתַי אַתֶּם מַנִּיחִים כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם וְאַתֶּם עוֹסְקִים בִּכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב רוּחוֹת, וּמַעֲלֶה נְשִׂיאִים, וּמוֹרִיד מָטָר, וּמַצְמִיחַ אֲדָמָה, וְעוֹרֵךְ שׁוּלְחָן לִפְנֵי כׇּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאָנוּ לֹא יְהֵא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִיבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ?
Rav Ashi said: Even according to the one who says that if a rabbi forgoes the honor due him, his honor is forgone, if a Nasi forgoes the honor due him, his honor is not forgone. The Gemara raises an objection: There was an incident involving Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua and Rabbi Tzadok, who were reclining at the wedding of Rabban Gamliel’s son. And Rabban Gamliel, who was Nasi of the Sanhedrin at the time, was standing over them and serving them drinks. He gave the cup to Rabbi Eliezer and he would not accept it; he gave it to Rabbi Yehoshua and he accepted it. Rabbi Eliezer said to him: What is this, Yehoshua? We sit and the esteemed Rabban Gamliel stands over us and serves us drinks? Rabbi Yehoshua said to him: We found one greater than him who served his guests, as our forefather Abraham was greater than him and he served his guests. Abraham was the greatest man of his generation and it is written about him: “And he stood over them under the tree, and they ate” (Genesis 18:8). And lest you say: His guests appeared to him as ministering angels, and that is why he honored them, in fact they appeared to him only as Arabs. And if so, should not the esteemed Rabban Gamliel stand over us and serve us drinks? Rabbi Tzadok said to them: For how long will you ignore the honor due to the Omnipresent, and deal with the honor of people? You could cite a proof from God Himself. After all, the Holy One, Blessed be He, makes the winds blow, and raises the clouds, and brings the rain, and causes the earth to sprout, and sets a table before each and every creature. And should not the esteemed Rabban Gamliel stand over us and serve us drinks? This discussion indicates that even a Nasi may forgo the honor due him.
כִּי הָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, כַּד הֲוָה עָיֵיל לַסּוּכָּה הֲוָה חַדֵּי, וְקָאִים עַל פִּתְחָא לַסּוּכָּה מִלְּגָאו, וְאָמַר נְזַמֵּן לְאוּשְׁפִּיזִין. מְסַדֵּר (נ"א נסדר) פָּתוֹרָא, וְקָאִים עַל רַגְלוֹהִי, וּמְבָרֵךְ, וְאוֹמֵר בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין, תִּיבוּ. תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא, תִּיבוּ. אָרִים (ס"א אסחי) יְדוֹי, וְחַדֵּי, וְאָמַר זַכָּאָה חוּלָּקָנָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב, (דברים לב) כִּי חֵלֶק יְיָ' עַמּוֹ וְגוֹ', וַהֲוָה יָתִיב.
(276) Come and see, when a person sits in this compartment (the sukkah) - the covering of faith - the Divine Presence spreads its wings over it from above and Avraham and the five other righteous people make their abode with him. Rabbi Abba said, "Avraham, the five righteous men and King David make their abode with him." This is [the meaning of] that which is written (Leviticus 23:42), "In huts shall you dwell seven days." It is written, "seven days"; and not, "for seven days." This is in the same way that it is written (Exodus 31:17), "as six days did the Lord make the Heavens, etc." And a person should rejoice with a bright countenance with these guests that dwell with him each and every day.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי סִימָאי אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם...אַתָּה אָמַרְתָּ וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר וכו', שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, לט): פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַּיִן (ויקרא כג, מב): בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ד, ו): וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב...
(10) “He said: My Lord, please, if I have found favor in Your eyes, please do not depart from upon your servant” (Genesis 18:3). “He said: My lords [adonai],23The midrash interprets the term adonai not as a reference to God, but rather to the three angels, adonai being in the plural. That raises the question: Why is the rest of the verse in the singular? The midrash responds that he directed his request to their senior member. please, if I have found favor in your eyes” – Rabbi Ḥiyya the Great taught: He said this to the senior one of them, that is Mikhael. “Please, let a little water be taken, and wash your feet, and recline beneath the tree” (Genesis 18:4). “Please, let a little water be taken” – Rabbi Elazar said in the name of Rabbi Simai: The Holy One blessed be He said to Abraham: ‘You said: “Please, let a little water be taken.” By your life, I will repay your descendants in the wilderness, in inhabited land,24After they have entered the Land of Israel. and in the future.’ That is what is written: “Then Israel sang this song: Rise, well; call out to it” (Numbers 21:17). That was in the wilderness. In the land of Canaan, from where is it derived? “A land of streams of water, of springs and depths, emerging in the valley and on the mountain” (Deuteronomy 8:7). In the future, from where is it derived? The verse states: “On that day, spring water will emerge from Jerusalem” (Zechariah 14:8). [God said:] ‘You said: “And wash your feet.” By your life, I will repay your descendants in the wilderness, in inhabited land, and in the future.’ In the wilderness, from where is it derived? It is as it is stated: “I bathed you in water” (Ezekiel 16:9). In inhabited land, from where is it derived? It is as it is stated: “Wash, purify yourselves” (Isaiah 1:16). In the future, from where is it derived? It is as it is stated: “When the Lord will have washed the filth of the daughters of Zion” (Isaiah 4:4). [God said:] ‘You said: “And recline beneath the tree.” By your life, I will repay your descendants in the wilderness, etc.,’ as it is stated: “He spread a cloud like a curtain” (Psalms 105:39). That was in the wilderness. In the Land of Israel, from where is it derived? “You shall dwell in booths seven days” (Leviticus 23:42). In the future, from where is it derived? It is as it is stated: “It will be a shelter for shade by day” (Isaiah 4:6). [God said:] ‘You said: “And I will take a piece of bread” (Genesis 18:5). By your life, I will repay your descendants,’ etc. “The Lord said to Moses: Behold, I am raining food for you from the heavens” (Exodus 16:4). That was in the wilderness. In the Land, from where is it derived? It is as it is stated: “A land of wheat and barley” (Deuteronomy 8:8). In the future, from where is it derived? It is as it is stated: “There will be an abundance of grain in the Land” (Psalms 72:16). So, it is written: “Abraham ran to the herd [and took a young bull, tender and good]” (Genesis 18:7). [God said:] ‘By your life, I will repay your descendants,’ etc.: “A wind went from the Lord, and brought over quails from the sea” (Numbers 11:31). That was in the wilderness. In the Land, from where is it derived? It is as it is stated: “The children of Reuben…had much livestock” (Numbers 32:1). In the future, from where is it derived? It is as it is stated: “It will be on that day, each man will maintain [a heifer and two sheep]” (Isaiah 7:21). So, it is written: “He was standing over them” (Genesis 18:8). [God said:] ‘By your life, I will repay your descendants,’ etc. “The Lord was going before them by day in a pillar of cloud, to guide them on the way” (Exodus 13:21). That was in the wilderness. In the Land, from where is it derived? It is as it is stated: “God stands in the assembly of the Almighty” (Psalms 82:1). In the future, from where is it derived? It is as it is stated: “The one who breaches goes before them…[and the Lord is at their head]” (Micah 2:13).
אַתָּה אָמַרְתָּ וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם מִצְוַת סֻכָּה...
Because you said: Let now a little water be fetched, and wash your feet, and recline yourselves under the tree (Gen. 18:4), I will give the precept of the paschal lamb to thy descendants, as it is said: They shall fetch to them every man a lamb (Exod. 12:3). Because you said to them Let now (na), I will give your descendants the ordinance of the Passover: You shall not eat of it raw (na) (ibid., v. 20). Because you did say A little, I will drive their enemies away little by little, as it is said: By little and little I will drive them out from before you (ibid. 23:30). Inasmuch as you said water, I will give them a well in the desert, as is said: Spring up, O well (Num. 21:7). Since you said wash your feet, I will wash away all the impurity of your descendants, as it is said: When the Lord shall have washed away the filth of the daughter of Zion (Isa. 4:4). Because you did say: Recline yourselves under a tree, I will give them the precept of the sukkah, as it is written: Go forth unto the mount and fetch olive branches (Neh. 8:15). In return for your saying: I will fetch a morsel of bread, I will cause to rain bread from heaven (Exod. 16:4). And inasmuch as you offered curd and milk, I will give you curd of kine and milk of sheep (Deut. 32:14).
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: נֶאֱמַר כָּאן ״חֲמִשָּׁה עָשָׂר״, וְנֶאֱמַר ״חֲמִשָּׁה עָשָׂר״ בְּחַג הַמַּצּוֹת. מָה לְהַלָּן — לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ רְשׁוּת, אַף כָּאן — לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ רְשׁוּת.
Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: There is a verbal analogy between the festivals of Passover and Sukkot. It is stated here, with regard to Sukkot: “On the fifteenth day of this seventh month is the festival of Sukkot for seven days unto the Lord” (Leviticus 23:34). And it is stated: “And on the fifteenth day of the same month is the festival of matzot unto the Lord” (Leviticus 23:6) with regard to the festival of Passover. Just as there, with regard to Passover, on the first night there is an obligation to eat matza and from that point onward it is optional, as from that point onward the only obligation is to refrain from eating leaven, so too here, with regard to Sukkot, on the first night there is an obligation to eat in the sukka and from that point onward it is optional.