(ט) וַיֹּ֨אמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶ֘יךָ֮ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־ה׳׃
Text connotes a LOWER level of prophecy for Moshe
אף על פי שכל נבואותיו של משה מעת מתן תורה והלאה היו באספקלריא המאירה, כאמרו ותמונת ה׳ יביט מכל מקום נבואתו זאת היתה בעב הענן:
הנה אנכי בא אליך וגו'. אולי שיכוין לומר לו כי לצד שהיה ה׳ רגיל לדבר עמו פנים בפנים לזה אמר אליו שידבר עמו באופן אחר דהיינו בעב הענן ולא יהיה הדיבור כל כך רוחני כרגילות הקודם, ונתן הטעם בעבור ישמע העם כשידבר עם משה ואם ידבר כסדר הראשון באספקלריא המאירה אין כח בישראל לשמוע הדברים לעוצם רוחניותם, וה׳ חפץ שישמיע המאמרים לישראל, ואמר לו שמלבד תכלית זה שישמע העם המצוה מפי הבורא ויש בזה חיזוק האמונה בלבם עוד יש תועלת שיאמינו במשה לעולם בשאר מצות כשיצוה אותם על פי ה׳. ונתכוין ה׳ בזה גם כן לרצות משה שלא יקפיד על המעטת כבודו מאופן הדיבור הרגיל:
(ד) את דברי העם וגו'. תשובה על דבר זה; שמעתי מהם שרצונם לשמע ממך, אינו דומה השומע מפי שליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו (מכילתא):
Issues in Verse & Rashi
- When did Moshe hear this message from the Jews
- Why did he wait till now to relay it to Hashem
- What is the connotation of "ויגד"
- what is implied by their desire to "see" Hashem
רצוננו לראות את מלכינו. והא דלא כתב תשובה זאת בתורה, מפני שהקב"ה אמר להם "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן וגומר", ואם כן אמר להם שיבוא וידבר עמהם, ולא היה תשובתם רק הסכמה 'רצוננו לראות את מלכינו'. ולא דמיא לתשובה דלעיל (פסוק ח), דהיה הקב"ה שואל אותם אם יקבלו התורה אם לאו (פסוק ה), והוצרכו להשיב "נעשה ונשמע, אבל כאן לא היה צריך רק שלא ימאנו ויאמרו שאל ידבר הקב"ה עמהם, ואין כאן שום חידוש, לכך לא נכתב תשובתן:
ויגד משה את דברי העם אל ד'. במכילתא ובשבת פרק רע"ק זו מצות הגבלה יעוי"ש ברש"י באורך. ונראה דזו שאמר שהענן יכסה את כל ההר ובענן לא יהי' רק משה כמו שאמר הנני בא אליך בעב הענן שרק משה יהי' בעב הענן והעם העומדים תחת שפולי ההר ישמעו בדברי אליך ....
ויאמר ה׳ אל משה. עפ"ז הודיעו ה׳ שיבא אליו בעב הענן, ר"ל באשר רצה ה׳ שלא יהיה שום ספק על נתינת התורה לא עתה ולא לדור דורים, רצה שכל העם יגיעו עתה למדרגת הנבואה וישמעו איך ה׳ מדבר עם משה, ויודיע אל העם כי משה הוא שליח מאתו לתת להם תורה מאתו קיימת לעולמי עולמים, ובאשר מדרגת משה בנבואה היתה גבוהה ונשאה מאד, שהשפע עליו היה מהא"ס בלי אמצעי ולא עבר דרך כח המדמה וכחות הבשר רק על שכלו לבד, וא"א שישמע העם בדברו עמו במדרגה זאת, אחר שהם קשורים עם החומר וא"א שישיגו השפעה על שכל הנפרד מחומר, לכן אמר שיבא אל משה בעב הענן ובנבואה נמוכה עוברת דרך עבי החומר וענן המדמה כדי שישמע העם, וזה מפני חמשה טעמים: ......
Another way of understanding from Rashi and other sources.
They did not want to hear via Moshe, but directly from Hashem.
That request/tefilla changed the nature of Matan Torah
ויגד משה את דברי העם אל ה׳. וכי מה אמר לו הקב״ה למשה לאמר לישראל, ומה דברו ישראל להגיד לפני הגבורה, ... רבי אומר אמרו לו רצוננו לשמוע מפי מלכנו, לא דומה שומע מפי הפרגוד, כשומע מפי המלך, לכך נאמר ויגד משה.
אלא כך פירושו, לפי שנאמר ויבא משה ויקרא לזקני העם וגו' ויענו כל העם כל אשר דבר ה׳ נעשה והלא עדיין לא אמרו להם הזקנים כלום ואיך ענו תיכף? אלא ודאי שמיד כאשר ראו שמשה דבר דבריו אל הזקנים אז מיד הבינו שכל הדברים יהיו דרך סרסרות שהקב"ה ידבר למשה ומשה לזקנים וזקנים לישראל, מיד קפצו ישראל לענות למשה והורו בזה שאין להם חפץ בסרסרות של הזקנים, ובאמרם כל אשר דבר ה׳ נעשה הורו שאינן חפצים גם בסרסרות של משה, ואמרו שנעשה כל אשר ידבר ה׳ אלינו ולא מה שתדבר אתה אלינו וטעמם ונימוקם עמם כי רצונם לראות מלכם, כי היה להם לומר סתם כן נעשה אלא שאמרו כל אשר דבר ה׳ למעט דברי משה, גם רמזו באמרם כל אשר דבר ה׳ נעשה. והקב"ה דבר ועתה אם שמוע תשמעו בקולי. ש"מ שרצה ה׳ שהמה ישמעו קול ה׳ מדבר עמהם ולא ע"י סרסרות. ואמר לו הקב"ה אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל אתה בעצמך לא ע"י שום סרסרות ומשה הלך והגיד אל הזקנים תחילה והיה חרה לישראל היטב על שידבר עמהם ה׳ ע"י ב' סרסורים ע"כ אמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה לשמוע בקול ה׳ ממש. לפיכך בפעם ראשון לא השיב משה אל ה׳ כ"א הדבר אשר עיקר השליחות תלוי בו והוא מ"ש נעשה כל דברי ה׳ ושייך בזה לשון וישב ועדיין לא אמר משה אל ה׳ כלום ממה שהבין מהם שרצונם לראות מלכם, כי חשב משה ודאי אלקים הבין דרכם ומחשבתם ויעשה כרצונם וכשחזר ואמר לו הקב"ה הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו' וגם בך יאמינו לעולם אז הבין שעדיין הקב"ה רוצה לדבר עמהם על ידי סרסרות, אז ויגד משה את דברי העם אל ה׳ הגיד לו מה שאמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ושייך בזה לשון הגדה ולא לשון תשובה כי דבר זה אינו תשובה על עיקר השליחות אלא הגדת דברים בעלמא את כל אשר קרהו עמהם. ואמר לו הקב"ה א"כ איפא זאת עשה, לך אל העם וקדשתם היום ומחר כי לראיית פני מלכם הם צריכין להיות קדושים כי קדוש אני וביום השלישי ירד ה׳ לעיני כל העם, ואז יראו פני מלכם ובאמת שהתחיל לדבר עמהם בעצמו שהרי ב' דברות ראשונות מפי הגבורה שמעו עד שהיו יראים מן האש והקולות אז חזרו ממשאלותם ואמרו דבר אתה עמנו ונשמעה.
.... והנה אומרם כל אשר דבר ה׳ נעשה. סובל שני פירושים א' שהאמינו בדברו כי ה׳ דברו ואמרו כל אשר דבר ה׳ כמאמרך נעשה. או כל אשר דבר ה׳ בודאי נעשה כלומר שנדע מפיו יתב' שדברו אך לא אשר תדבר אתה. כלומר וממנו נרצה לשמוע שכה דבר כי רצוננו לראותו ולשמוע מפיו. והנה משה רבינו ע"ה לא ערב אל לבו לאמר שהבין הפי' השני. בל יקרנו כאשר בשליחות מצרים שהאשימו הקב"ה על אומרו והן לא יאמינו לי. על כן מה עשה וישב משה את דברי העם כו' לו' איני רק כמשיב ומעתיק הדברי' לפני כסא כבודך שתפרשם וזהו לשון וישב. גם רמז הנה שמעת אותם בדברם עמי. ואיני רק כמשיב אותם לפניך פעם שנית. מה עשה הקב"ה שהבין האמת כי בלבם הפירוש השני אמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן לומר ידעתי את כוונתם שאדבר עמהם. שהוא הפירוש השני כי אין מאמינים אותך והנה אני חפץ שיאמינו בך. ע"כ צריך שאדבר כאחד עמך ועמהם שע"י כך יאמינו וכי ישמעו הם בדברי עמך אך איכה נעשה כי אם אדבר עמך באספקלריא המאירה לא יוכלו לשמוע כי אינם מוכנים לכך כמ"ש למעלה כי ע"כ היה הדבור מגיע למשה. ואהרן שהיה עמו לא היה שומע ע"כ אל תחוש אם אדבר עמך באספקלריא שאינה מאירה למען יוכלו לשמוע בדברי עמך. וזה הנני בא אליך בעב הענן כו' כי יבא לך דבר בעב הענן שהוא בעביות למטה ממדרגת נבואתך שהוא באספקלריא עבה שאינה מאירה בעבור ישמע העם בדברי עמך למען ימשך כי וגם בך יאמינו לעולם ועל היות ריוח זה לא תחוש. וזה ירמוז טעם זרק"א שבמלת אליך כמרים קול ואומר אליך שאתה גבוה ממדרגה זו אל תחוש בעבור ישמע העם כו' ואז בשמוע משה כי עד כה לא היו מאמיני' בו ושהיה הקב"ה עושה דרך לשיאמינוהו אז אמר הנה עד כה יראתי מלהגיד מאמרם הגדה מפורשת שהיא הפי' השני רק כמשיב הדברי' אך עתה הנני מגיד את דבריה' כאשר אמרת שהוא הפי' השני וזהו ויגד משה כי מה שהיה ירא מהגיד שהוא הגדה מפורשת. כ"א השבה בעלמא עתה ויגד משה את דברי העם אל ה׳ הוא השם הגדול אספקלריא המאירה הגדה מפורשת לו' שע"כ לא בלבד יספיק שישמעוך מדבר בשם אדנות כ"א גם שתדבר עמה' ממש אז אמר לכן לך אל העם וקדשת' באופן שאראה לעיני כל העם לדבר בם ע"י הכנה גדולה ולא יעשו מהוראות חצוניות ככבוס בגדים ועיטוף לבנים. כי אם לקדש עצמכם בפנים תחלה ואח"כ בחוץ. וזהו וקדשתם את עצמם היום ומחר להכשיר בתשובה פנימית ואח"כ וכבסו שמלותם:
וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כׇּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃
בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר, דִּכְתִּיב, (שמואל ב כ״ג:ד׳) בֹּקֶר לֹא עָבוֹת. ....
Which is to say, that it would not be בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ but "without any clouds"
This was a change in the original plan for Matan Torah, due to their request!