חור בכיסא המלך

פתיחה

לא פעם קורה שתחושות לא טובות של איש לרעהו מתפתחות עם הזמן והופכות לשנאה. גם כאשר היחסים בין אנשים במקום עבודה או בשכונה טובים בדרך כלל, יש מקרים שבהם אני מרגיש שיש אדם שהוא נגדי, לא מדבר אתי, עוין, אולי אפילו שונא. אני לא יודע מה לעשות, איך להתמודד עם הבעיה, גם בי מתעוררות תחושות קשות כלפיו. אני מתייעץ עם חברים שאומרים לי שאני צריך להיות בעין טובה, אבל כל העסק לא נראה לי. איך אני יכול לאהוב את השונא שלי? זו לא דרישה אפשרית, וגם לא נכון עבורי להשיב אהבה על שנאה.

הפתרון שאני מוצא לעצמי הוא התעלמות, הדחקה; אסתפק בשאר החברים שיש לי, חבר אחד פחות, לא נורא. לכאורה זהו הפתרון הפשוט, הנוח. רבי פנחס שפירא מקוריץ, מן המקורבים לבעל שם טוב, רואה את הדברים אחרת, ממש הפוך, כפי שתלמידיו מתארים.

אמרי פנחס (שער ז ענינים שונים אות עב)

הֶאֱרִיךְ מְאֹד בְּעִנְיַן אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל

שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱהֹב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל

וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם שֶׁשּׂוֹנֵא אוֹתוֹ - צָרִיךְ לְאֹהֲבוֹ בְּיוֹתֵר.

כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם כִּסֵּא לַשְּׁכִינָה וְלַקְּדֻשָּׁה,

וּכְשֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם פֵּרוּד חָס וְחָלִילָה כִּבְיָכוֹל נַעֲשָׂה חָלָל וּמָקוֹם פָּנוּי בַּכִּסֵּא וְנוֹפֵל דֶּרֶךְ שָׁם קְדֻשָּׁה בְּהַקְּלִיפָה חָס וְחָלִילָה,

עַל כֵּן צָרִיךְ לְאֹהֲבוֹ מְאֹד - לִסְתֹּם הַמָּקוֹם פָּנוּי.

וְאַל יֹאמַר אָדָם: אֵין אֲנִי יָכוֹל לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ,

כִּי הוּא שֶׁקֶר,

כִּי בְּוַדַּאי מִצַּד עַצְמוֹ אֵינוֹ יָכוֹל וְכוּ' אֲבָל בְּעֵזֶר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לוֹ יוּכַל לְהַשִּׂיג בַּעֲבוֹדָתוֹ וְכוּ'.

וּמִדָּה זוֹ הִתְקָרְבוּת מָשִׁיחַ, הַיְנוּ לֶאֱהֹב כָּל אָדָם אֲפִילוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים,

כִּי שִׂנְאַת חִנָּם הֶחְרִיבָה בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וּבַעֲוֹנֹתֵינוּ הָרַבִּים עֲדַיִן מְרַקֵּד בֵּינֵינוּ,

עַל כִּן צָרִיךְ מְאֹד לִטְרֹחַ בָּזֶה אֶת עַצְמוֹ לָבֹא לְמִדָּה זוֹ, וּבִפְרָט בֵּין הַמְּצָרִים יְמֵי הַחֻרְבָּן וְכוּ'.

רַק מֵהִתְחַבְּרוּת רְשָׁעִים צָרִיךְ לִמְנֹעַ אֶת עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַל תִּתְחַבֵּר לְרָשָׁע" (אבות פ"א מ"ז)

רַק כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ בְּאָדָם שֶׁיָּכוֹל לְהִתְחַבֵּר לָרָשָׁע וְלֹא יַזִּיקוֹ, אַדְּרַבָּא יְתַקֵּן אוֹתוֹ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹלִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ זֶה וּמַזְמִין לוֹ הִתְחַבְּרוּת וְכוּ'.

וְלִי מְתֹרָץ בָּזֶה קֻשְׁיַת הַתּוֹסָפוֹת יוֹם טוֹב עַל הַבַּרְטְנוּרָא בַּמֶּה שֶׁכָּתַב שֶׁאַהֲרֹן הָיָה מִתְחַבֵּר לָרְשָׁעִים וְכוּ', עַיֵּן שָׁם, כִּי אַהֲרֹן צַדִּיק גָּדוֹל הָיָה, וְהָיָה רַשַּׁאי, וְהָבֵן:

ביאור

הֶאֱרִיךְ מְאֹד בְּעִנְיַן אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל

שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱהֹב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל,

וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם שֶׁשּׂוֹנֵא אוֹתוֹ - צָרִיךְ לְאֹהֲבוֹ בְּיוֹתֵר

ר' פנחס מקוריץ היה חוזר ומלמד שוב ושוב על אהבת ישראל, על הצורך החיוני באהבת כל אחד ואחד מישראל, ולא רק למי שאוהב אותי, לא רק לחבר שלי, אלא אדרבה, למי ששונא אותי, או אני אותו.

ברקע הדברים עומדת ההבנה שאהבת ישראל איננה מושג כללי ערטילאי, אהבת כלל-ישראל היא אהבה שיש בליבי לכל אדם ואדם מישראל. אי אפשר לקיים אהבת ישראל חוץ מאדם פלוני, כי זו אינה אהבת כל ישראל. לכן - בניגוד לתפיסה הראשונית - כשאני פוגש אדם ששונא אותי, עלי להשקיע מאמץ גדול יותר לאהוב אותו.

מסביר רבי פנחס מקוריץ שאהבת השונא מישראל איננה רק מידת חסידות, מדרגה מיוחדת בעבודת המידות, לפנים משורת הדין, אלא היא עניין חיוני, שאי אפשר בלעדיו, סכנה ממש:

כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם כִּסֵּא לַשְּׁכִינָה וְלַקְּדֻשָּׁה,

וּכְשֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם פֵּרוּד חָס וְחָלִילָה כִּבְיָכוֹל נַעֲשָׂה חָלָל וּמָקוֹם פָּנוּי בַּכִּסֵּא וְנוֹפֵל דֶּרֶךְ שָׁם קְדֻשָּׁה בְּהַקְּלִיפָה חָס וְחָלִילָה,

ר' פנחס מקוריץ מצייר לנו תמונה: עם ישראל הם ה'כיסא' של השכינה, הבסיס להתגלות ה' בעולם, לקדושה - ורק כאשר הכסא שלם - יכול המלך לשבת עליו ולמלוך, וכך והקב"ה מתגלה רק במידה שעם ישראל מאוחדים באהבה. ר' פנחס רואה כיצד הפירוד בין שני יהודים פוער חור בכסא. הצד האפל, ה'סטרא אחרא' רק מחכה מתחת לכסא להזדמנות שבה מן החור תיפול הקדושה אל הקליפה ויוכל לקחת אותה לעצמו.

עַל כֵּן צָרִיךְ לְאֹהֲבוֹ מְאֹד לִסְתֹּם הַמָּקוֹם פָּנוּי,

תוצאות המאבק בין הסטרא אחרא לקדושה תלויים כרגע בך. נעשה חור, וכעת יש אחריות אדירה לסגור אותו.

וְאַל יֹאמַר אָדָם: אֵין אֲנִי יָכוֹל לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ,

כִּי הוּא שֶׁקֶר,

כִּי בְּוַדַּאי מִצַּד עַצְמוֹ אֵינוֹ יָכוֹל וְכוּ' אֲבָל בְּעֵזֶר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לוֹ יוּכַל לְהַשִּׂיג בַּעֲבוֹדָתוֹ וְכוּ',

ואם עולה בדעתך שזוהי דרישה לא-אפשרית להשיב אהבה על שנאה, לאהוב את השונא - דבר זה אינו נכון, ממש שקר! מהזוית שלך כך זה נראה, בכוחות האישיים שלך אינך יכול לעשות זאת, אבל אל תוותר על הרצון והעבודה להגיע למדרגה זו, היא אפשרית, דברים אלו נוגעים לתשתית של החיבור של ישראל לקדוש ברוך הוא, והוא יהיה בעזרך, אם לא תסגור את השער הזה בדעתך, הקב"ה יפתח לך אותו מצדו.


וּמִדָּה זוֹ הִתְקָרְבוּת מָשִׁיחַ, הַיְנוּ לֶאֱהֹב כָּל אָדָם אֲפִילוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים,

כִּי שִׂנְאַת חִנָּם הֶחְרִיבָה בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וּבַעֲוֹנֹתֵינוּ הָרַבִּים עֲדַיִן מְרַקֵּד בֵּינֵינוּ,

ע"כ צָרִיךְ מְאֹד לִטְרֹחַ בָּזֶה אֶת עַצְמוֹ לָבֹא לְמִדָּה זוֹ וּבִפְרָט בֵּין הַמְּצָרִים יְמֵי הַחֻרְבָּן וְכוּ',


היכולת לאהוב את הרשעים הגמורים, גם כאלו שאינני רואה בהם טוב, זו מידה טובה שאני זוכה לה מן השמים, המקרבת את הגאולה. הרי המקדש חרב בשל שנאה, ועדיין הסטרא אחרא שאוהב את המחלוקת נמצא בתוכנו. לכן כל אדם צריך לעמול עד שיזכה למידה הזו של אהבת הרשעים, לנסות שוב ושוב, ולעולם לא להתייאש ממנה, במיוחד בימי האבל על חורבן המקדש.

הסתייגות אחת למעשה מציין ר' פנחס מקוריץ:

רַק מֵהִתְחַבְּרוּת רְשָׁעִים צָרִיךְ לִמְנֹעַ אֶת עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַל תִּתְחַבֵּר לְרָשָׁע" (אבות פ"א מ"ז)

עבודת אהבת הרשעים, היא עבודה פנימית שלך, ואיננה נמצאת בעולם המעשי, שבו אתה צריך שמירה. לא תמיד נכון להתקרב בפועל לרשע. אינך נדרש לחיכוך קבוע עם אורחות חייו.
כלומר, אף על פי שיש מצווה וצורך חיוני לאהוב כל אדם מישראל, ובייחוד את השונא - אמרו חכמים שאסור להתחבר לרשע, לנהל עמו יחסים של קרבה והתחברות, חיבור כזה יש בו סיכון של היגררות והתרחקות מקדושה.

רַק כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ בְּאָדָם שֶׁיָּכוֹל לְהִתְחַבֵּר לָרָשָׁע וְלֹא יַזִּיקוֹ, אַדְּרַבָּא יְתַקֵּן אוֹתוֹ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹלִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ זֶה וּמַזְמִין לוֹ הִתְחַבְּרוּת וְכוּ',

לכן, לך אסור להתחבר לרשע, אבל אם אתה מוצא שהקב"ה גלגל לידך התחברות לרשע בדרך שלא תכננת, יתכן שזו ההזדמנות שנשלחה אליך להשפיע עליו.

וְלִי מְתֹרָץ בָּזֶה קֻשְׁיַת הַתּוֹסָפוֹת יוֹם טוֹב עַל הַבַּרְטְנוּרָא בַּמֶּה שֶׁכָּתַב שֶׁאַהֲרֹן הָיָה מִתְחַבֵּר לָרְשָׁעִים וְכוּ', עַיֵּן שָׁם, כִּי אַהֲרֹן צַדִּיק גָּדוֹל הָיָה, וְהָיָה רַשַּׁאי, וְהָבֵן:

המשנה אומרת: "הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה" (אבות פ"א מי"ב)

ומפרש הברטנורא: שֶׁאַהֲרֹן כְּשֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בְּאָדָם שֶׁעָבַר עֲבֵרָה הָיָה מִתְחַבֵּר עִמּוֹ.
שואל על פירוש זה בעל התוספות יום טוב: "וּקְצָת קָשֶׁה שֶׁזֶּה נִרְאֶה מִתְנַגֵּד לְמַאֲמַר נִתַּאי הַאַרְבֶּלִי שֶׁאָמַר וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע…"

נמצא שהמשניות סותרות זו את זו, האם עלי להתחבר לרשע או לא?

עונה ר' פנחס, שאהרן הכהן היה רשאי, שהרי הוא לא ניזוק אלא משפיע. ייתכן ור' פנחס עונה לעצמו: כיצד הוא עצמו הולך בדרך של אהבה, והקב"ה מזמין לו התחברויות לרשעים, בכך שאינו הראשון הוא הרי הולך בדרכו של אהרן.

סיכום

הקושי לקבל את הרעיון של עין טובה, וההתנגדות לאהבת הרשעים היא דבר טבעי. בדרך הרגילה של החיים אדם לא יכול לצפות מעצמו להגיע למידה של אהבת הרשעים, שהרי היא עניין למשיח. מן הצד השני - עבודתו של האדם היא לטרוח ולהגיע למידה זו. לא להתייאש ממנה, ולזכות להגיע לכך בסייעתא דשמיא. דווקא עם אנשים שאיתם קשה לך במיוחד - הם המקומות שבהם אתה צריך לעמול. הפירוד ביניכם הוא לא רק עניין לא נעים ביחסים שאפשר לשים בצד. הוא לב הסכסוך העולמי בין הקדושה לסטרא אחרא, זה חלילה החור בכסאו של הקב"ה ועליך לעשות כל מאמץ ולשמור את הכסא שלם.

שאלות להתבוננות

  1. התבונן במערכות היחסים במעגלים השונים בחייך, העלה בדימיונך כסא המבטא את המצב, כיצד הוא נראה?
  2. בחר אדם אחד שאילו היה אפשרי בשבילך לאהוב אותו הכסא היה שלם יותר?
  3. הבע תפילה או תקווה שתזכה לכך.
  4. התבונן בסביבתך, האם נמצא שם מישהו שאם היית צריך לבחור, היית מונע את עצמך מיחסים איתו ועם זאת הוא התגלגל לחייך. האם יתכן שהקב"ה זימן לך התחברות איתו? ואם כן לאיזו מטרה?

צוות המערכת הם בוגרי מכללת כוונה, הצוות מנגיש טקסטים מקוריים בנושאי התפתחות אישית בליוויו של יהונתן אליאב עורך ספרי הרב שטיינזלץ


מתי וכסלר - מייסד מכללת כוונה

נועם קדושים - מנחה תוכניות להנחיית קבוצות.

אסיה ליפמנוביץ - מכוונת אישית ומנחה חבורות.

דניאל לוי - מכוון זוגות להחזרת השמחה בבית.

יהונתן אליאב: הקשבה, יחד מול הקושי. שיבה מחלה פרידה מהחיים 0523-610710

לאתר מכללת כוונה https://www.kavana.co.il

להאזנה בספוטיפיי

לקובץ מוכן להדפסה