Ochel Nefesh, Esh and Chashmal

וּבַיּ֤וֹם הָרִאשׁוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כׇּל־מְלָאכָה֙ לֹא־יֵעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֣ל לְכׇל־נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃

Exodus 12:16

You shall celebrate a sacred occasion on the first day, and a sacred occasion on the seventh day; no work at all shall be done on them; only what every person is to eat, that alone may be prepared for you.

משנה מגילה א׳:ה׳

אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד. אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה זְדוֹנוֹ בְּכָרֵת:

Mishnah Megillah 1:5

The previous mishna concluded with the formula: The difference between…is only, thereby distinguishing between the halakhot in two different cases. The following mishnayot employ the same formula and distinguish between the halakhot in cases unrelated to Purim and the Megilla. The first is: The difference between Festivals and Shabbat with regard to the labor prohibited on those days is only in preparing food alone. It is permitted to cook and bake in order to prepare food on Festivals; however, on Shabbat it is prohibited. The difference between Shabbat and Yom Kippur with regard to the labor prohibited on those days is only that in this case, i.e., Shabbat, its intentional desecration is punishable at the hand of Man, as he is stoned by a court based on the testimony of witnesses who forewarned the transgressor; and in that case, i.e., Yom Kippur, its intentional desecration is punishable at the hand of God, with karet.

משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב א׳:ב׳

כָּל הַשּׁוֹבֵת מִמְּלֶאכֶת עֲבוֹדָה בְּאֶחָד מֵהֶן הֲרֵי קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהֶן (ויקרא כג כד) (ויקרא כג לט) "שַׁבָּתוֹן" כְּלוֹמַר שְׁבֹת. וְכָל הָעוֹשֶׂה בְּאֶחָד מֵהֶן מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ לְצֹרֶךְ אֲכִילָה כְּגוֹן שֶׁבָּנָה אוֹ הָרַס אוֹ אָרַג וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ הֲרֵי בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה. שֶׁנֶּאֱמַר כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. (שמות יב טז) "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם". וְאִם עָשָׂה בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה:

Mishneh Torah, Rest on a Holiday 1:2

Anyone who rests from "servile labor" on one of these days fulfills a positive commandment, for [the Torah] describes them as Sabbaths - i.e., days of rest.
Whoever performs a labor that is not for the sake of [the preparation of] food on one of these days - e.g., he builds, destroys, weaves, or the like - negates [the performance of] a positive commandment and violates a negative commandment, as [Leviticus 23:7] states: "You shall not perform any servile labor," and [Exodus 12:6] states: "You shall not perform any work on them."
If a person performs [a forbidden labor when observed] by witnesses and [after] receiving a warning, the Torah prescribes that he receive lashes [as punishment].

משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב א׳:ה׳

כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהֵעָשׂוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ הֶפְסֵד וְלֹא חֶסְרוֹן אִם נַעֲשֵׂית מִבָּעֶרֶב אָסְרוּ חֲכָמִים לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב אַף עַל פִּי שֶׁהִיא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה. וְלָמָּה אָסְרוּ דָּבָר זֶה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָנִיחַ אָדָם מְלָאכוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לְיוֹם טוֹב וְנִמְצָא יוֹם טוֹב כֻּלּוֹ הוֹלֵךְ בַּעֲשִׂיַּת אוֹתָן מְלָאכוֹת וְיִמָּנַע מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב וְלֹא יִהְיֶה לוֹ פְּנַאי לֶאֱכל:

Mishneh Torah, Rest on a Holiday 1:5

Whenever it is possible to perform a labor on the day prior to the holiday without causing any loss or inadequacy, our Sages forbade performing such a labor on the holiday itself, even if it is performed for the sake of [the preparation of] food.
Why was this forbidden? This was a decree [instituted], lest a person leave for the holiday all the labors that he could have performed before the holiday, and thus spend the entire holiday performing those labors. Thus, he will be prevented from rejoicing on the holidays and will not have the opportunity to [take pleasure in] eating and drinking.

משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב א׳:ז׳

כֵּיצַד. אֵין קוֹצְרִין וְלֹא דָּשִׁין וְלֹא זוֹרִין וְלֹא בּוֹרְרִין וְלֹא טוֹחֲנִין אֶת הַחִטִּים וְלֹא מְרַקְּדִין בְּיוֹם טוֹב שֶׁכָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְאֵין בְּכָךְ הֶפְסֵד וְלֹא חֶסְרוֹן:

Mishneh Torah, Rest on a Holiday 1:7

What is implied? On a holiday, we do not harvest, thresh, winnow, separate, or grind grain, nor do we sift [flour]. For all these and any similar activities can be performed on the day prior to the holiday without causing any loss or inadequacy.

משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב א׳:ח׳

אֲבָל לָשִׁין וְאוֹפִין וְשׁוֹחֲטִין וּמְבַשְּׁלִין בְּיוֹם טוֹב. שֶׁאִם עָשָׂה אֵלּוּ מִבָּעֶרֶב יֵשׁ בְּכָךְ הֶפְסֵד אוֹ חֶסְרוֹן טַעַם. שֶׁאֵין לֶחֶם חַם אוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁבִּשֵּׁל הַיּוֹם כְּלֶחֶם שֶׁנֶּאֱפָה מֵאֶמֶשׁ וּכְתַבְשִׁיל שֶׁנִתְבַּשֵּׁל מֵאֶמֶשׁ. וְלֹא בָּשָׂר שֶׁנִּשְׁחַט הַיּוֹם כְּבָשָׂר שֶׁנִּשְׁחַט מֵאֶמֶשׁ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וְכֵן מַכְשִׁירֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חֶסְרוֹן אִם נַעֲשׂוּ מִבָּעֶרֶב עוֹשִׂין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב. כְּגוֹן שְׁחִיקַת תַּבְלִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:

Mishneh Torah, Rest on a Holiday 1:8

We may, however, knead, bake, slaughter, and cook on a holiday, since if these activities had been performed on the previous day, the taste would be adversely affected. For warm bread or food that is cooked today does not [taste] the same as bread or food that was cooked the day before. Similarly, meat that is slaughtered today does not [taste] the same as meat slaughtered on the previous day. The same rules apply in all analogous situations.
Similarly, when it would be detrimental for subsidiary activities [involved in the preparation] of food to be performed on the day [before the holiday] - e.g., grinding spices and the like - they may be performed on the holiday.

משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב א׳:ט׳

אֵין אוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין בְּיוֹם טוֹב מַה שֶּׁיֵּאָכֵל בְּחל. וְלֹא הֻתְּרָה מְלָאכָה שֶׁהִיא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה אֶלָּא כְּדֵי לֵהָנוֹת בָּהּ בְּיוֹם טוֹב. עָשָׂה כְּדֵי לֶאֱכל בְּיוֹם טוֹב וְהוֹתִיר מֻתָּר לֶאֱכל הַמּוֹתָר בְּחל:

Mishneh Torah, Rest on a Holiday 1:9

It is forbidden to bake or cook food on a holiday [that one intends] to eat during the week, because work necessary for [the preparation of] food was permitted solely so that pleasure could be derived from it on a holiday. If, however, one [cooks food] to be eaten on the holiday, and there is food left over, the remainder may be eaten during the week.

משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב ד׳:א׳

אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאֵשׁ לֹא מִן הָעֵצִים וְלֹא מִן הָאֲבָנִים וְלֹא מִן הַמַּתָּכוֹת. כְּגוֹן שֶׁחוֹכְכִין אוֹתָן זוֹ בָּזוֹ אוֹ מַכִּין זוֹ בָּזוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא הָאֵשׁ. וְכֵן הַנֵּפְט הַחַד בְּיוֹתֵר שֶׁהוּא בְּמַיִם שֶׁמְּנִידִין אוֹתָם עַד שֶׁיִּדָּלֵק. אוֹ כְּלִי זַךְ קָשֶׁה אוֹ זְכוּכִית מְלֵאָה מַיִם שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד עֵין הַשֶּׁמֶשׁ עַד שֶׁיַּחֲזֹר נָגְהָהּ לַפִּשְׁתָּן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְיִדְלַק. כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר בְּיוֹם טוֹב. שֶׁלֹּא הֻתַּר בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא לְהַבְעִיר מֵאֵשׁ מְצוּיָה. אֲבָל לְהַמְצִיא אֵשׁ אָסוּר שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְהַמְצִיא אוֹתָהּ מִבָּעֶרֶב:

Mishneh Torah, Rest on a Holiday 4:1

We may not ignite a flame from wood, from stone, or from metal - i.e., by rubbing these surfaces against each other or striking them against each other until a spark is created. Similarly, we may not shake combustible gas which resembles water and can be ignited by shaking it. [Similarly, we may not take] a clear but firm utensil or a glass filled with water and position it in the rays of the sun so that it will radiate light on flax or the like and ignite it. All these and [any] similar activities are forbidden on a holiday.
[Our Sages] permitted kindling a flame only from an existing flame. To ignite a fire is forbidden, because it is possible to ignite the fire before the holiday.

ביצה ל״ג ב:י״א

אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּקָא מוֹלֵיד בְּיוֹם טוֹב.

Beitzah 33b:11

§ It is taught in the mishna that one may not produce new fire on a Festival in any manner. The Gemara asks: What is the reason for this? The Gemara explains: Because he creates something new on a Festival. This is similar to an act of creation, and it is therefore prohibited.

משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב ב׳:א׳

(א) אֶפְרוֹחַ שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם טוֹב אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְצֶה. וְעֵגֶל שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם טוֹב אִם הָיְתָה אִמּוֹ עוֹמֶדֶת לַאֲכִילָה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוּכָן עַל גַּבֵּי אִמּוֹ וְאִלּוּ שָׁחַט אִמּוֹ הָיָה זֶה שֶׁבְּמֵעֶיהָ מֻתָּר בְּיוֹם טוֹב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נוֹלַד:

Mishneh Torah, Rest on a Holiday 2:1

(1) A chick that is hatched on a holiday is forbidden [to be handled], because it is muktzeh.1Since one could not know whether the chick would be hatched on the holiday itself or not, there is no way one could designate it as food. Hence, it falls into the category of muktzeh. Indeed, even the more lenient opinions that allow muktzeh to be used on a holiday forbid slaughtering such a chick, since before it was hatched it was not useful for any purpose whatsoever (Shulchan Aruch HaRav 513:19; Mishnah Berurah 513:36). [A different rule applies,] however, when a calf is born on a holiday: If its mother was designated to be eaten, the calf is also permitted,2This applies only when we know that the calf has undergone a full period of gestation. If not, it is forbidden to be slaughtered on the day it was born (Hilchot Ma'achalot Asurot 4:4). for it is considered to be designated, because of its mother. If its mother had been slaughtered [on a holiday], the calf in her womb would also have been permitted [to be eaten] on the holiday, even though it had not been born.3For the slaughter of the mother also causes the calf to be permitted (Ibid. 5:13-14).

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב ד׳:א׳:א׳

אין מוציאין את האש וכו'. משנה פ' המביא כדי יין (ביצה ל"ג.) אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים ובגמרא מ"ט משום דקא מוליד ביו"ט ע"כ. ובהשגות כתוב א"א ויאמר מפני שהוא מוליד וכו'. ואני רואה כאן חפץ להשיג שהרי אין זה כביצה שנולדה שאסורה לפי שאין זה דבר הראוי בעצמו אלא לבשל או לאפות בו. ונראה שאם הוציא שמותר להשתמש בו ולא אסרוהו אלא מפני שלא היה לו להוליד כיון שאפשר לו מבערב. והטעם הזה כתב ג"כ הרשב"א ז"ל וכדברי רבינו:

Maggid Mishneh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 4:1:1

...

משפטי עוזיאל, חלק א, אורח חיים י״ט:צ״ב

מעיקר ההלכה ההבערה ביום טוב הותרה אפילו כשאינה לצרך אכילה שמתוך שהותרה לצרך אכילה הותרה גם שלא לצרך ולכן מותר להבעיר אפילו שלא לצרך אכילה הרמב"ם (ה' יו"ט פ"א ה"ה ושו"ע או"ח סי' תצ"ח סעי' א') ולכן נראה ודאי שמותר להבעיר מכונת הפרימוס לשם בשול שהיא הבערה לצרך בשול וכן מותר להבעיר אור החשמל שלא גרע מהבערה שלא לצרך אכילה, ובודאי שבהבערה לא נאמרה הגבלה זו דכל שאפשר לעשותו מעיו"ט לא הותר ביום טוב, הואיל והותרה שלא לצרך לא חל עליה אסור דלא תעשה כל מלאכה שנאמר ביום טוב לדעת רש"י דסבר שמן התורה הותרה הבערה לגמרי וגם רבנן לא אסרו אלא הבערה שאינה לצרך יום טוב כלל ואפילו לדעת התוס' שנאסרה הבערה ביום טוב מן התורה כשאין בה צרך כלל מכל מקום כשיש בה צרך ואפילו משום שמחת יום טוב הותרה מן התורה ולא אסרוה מדרבנן (עי' ביצה י"ב תוד"ה ה"ג ר"ש) הלכך בהבערה שהיא נעשית לשם בישול או הארה אעפ"י שאפשר היה לעשותו מאתמול אם יש בו היום צרך יום טוב מותר.

Mishpetei Uziel, Volume I, Orach Chayim 19:92

...

משפטי עוזיאל, חלק א, אורח חיים י״ט:ק״ב

ועל כל פנים נראה ודאי שאין לאסור הדלקת החשמל מטעם זה שהרי הדלקת החשמל אינו מוליד אור אלא מושך זרם ההארה שנאחזת בחוטים הדקים שבתוך העששית ואין זה אלא מבעיר מאש מצויה שהיא נמצאת ועומדת קודם ומתגלה בהסרת המעצור או מציאות כח המושך להדלק בה ולכן אין בהדלקת מאור החשמל לא משום מוליד ולא משום נולד ומותר לסבב המפתח או לדחוק בכפתור כדי לפתוח זרם החשמל שיחדור לתוך החוטים שבעששית ותאיר אותם.

Mishpetei Uziel, Volume I, Orach Chayim 19:102

...

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור