(לד) ויקומו פתאום להתגולל עליהם ביום השבת. [...] (לו) ויענו ויאמרו, לא נצא, כי את דבר המלך לא נעשה, ואת השבת לא נחלל. [...] (מב) ומתתיהו ורעיו שמעו את הדבר וייצר להם מאוד. (מג) ויאמרו איש אל אחיו: אם עשה נעשה כאשר עשו אחינו, לבלתי התייצב לפני הגויים בעד נפשנו ותורתנו, עוד מעט והשמידונו. (מד) ויוועצו כולם ביום ההוא לאמור אם הילחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת, ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו, ולא נמות כמות אחינו במערות.
(34) and having overtaken them, they camped against them, and made war against them on the sabbath day. [...] (36) But they said, We will not come forth, neither will we do the king’s commandment, to profane the sabbath day [...] (42) Now when Mattathias and his friends understood hereof, they mourned for them right sore. (43) And one of them said to another, If we all do as our brethren have done, and fight not for our lives and laws against the heathen, they will now quickly root us out of the earth. (44) At that time therefore they decreed, saying, Whosoever shall come to make battle with us on the sabbath day, we will fight against him; neither will we die all, as our brethren that were murdered in the secret places.
מַתְנִי׳ מִי שֶׁאֲחָזוֹ בּוּלְמוֹס — מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אֲפִילּוּ דְּבָרִים טְמֵאִים, עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו. [...] וְעוֹד אָמַר רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ: הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ — מְטִילִין לוֹ סַם בְּתוֹךְ פִּיו בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק נְפָשׁוֹת, וְכׇל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.
MISHNA: In the case of one who is seized with the life-threatening illness bulmos, causing him unbearable hunger pangs and impaired vision, one may feed him even impure foods on Yom Kippur or any other day until his eyes recover, as the return of his sight indicates that he is recovering. [...] And furthermore, Rabbi Matya ben Ḥarash said: With regard to one who suffers pain in his throat, one may place medicine inside his mouth on Shabbat, although administering a remedy is prohibited on Shabbat. This is because there is uncertainty whether or not it is a life-threatening situation for him, as it is difficult to ascertain the severity of internal pain. And a case of uncertainty concerning a life-threatening situation overrides Shabbat.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: ״וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת״, אָמְרָה תּוֹרָה: חַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת אַחַת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמוֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אִי הֲוַאי הָתָם, הֲוָה אָמֵינָא דִּידִי עֲדִיפָא מִדִּידְהוּ: ״וְחַי בָּהֶם״ — וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. אָמַר רָבָא: לְכוּלְּהוּ אִית לְהוּ פִּירְכָא, בַּר מִדִּשְׁמוּאֵל דְּלֵית לֵיהּ פִּירְכָא.
Rabbi Shimon ben Menasya said: It is stated: “And the children of Israel shall keep Shabbat, to observe Shabbat” (Exodus 31:16). The Torah said: Desecrate one Shabbat on his behalf so he will observe many Shabbatot. Rav Yehuda said that Shmuel said: If I would have been there among those Sages who debated this question, I would have said that my proof is preferable to theirs, as it states: “You shall keep My statutes and My ordinances, which a person shall do and live by them” (Leviticus 18:5), and not that he should die by them. In all circumstances, one must take care not to die as a result of fulfilling the mitzvot. Rava commented on this: All of these arguments have refutations except for that of Shmuel, which has no refutation.
גחלת של מתכת - שמשליכין לחוץ פסולת של ברזל דלא שייך כבוי בהכי מדאורייתא ומדרבנן אסורה והיכא דאיכא נזקא לרבים לא גזרו על השבות: אבל לא של עץ - דאיסורא דאורייתא היא וחייב סקילה:
An ember of metal - which was thrown out as leftover iron, which does not constitute extinguishing on a biblical level but is prohibited rabbinically, and when it is a public danger there is no decree prohibiting [extinguishing] it:
but not of wood - it is forbidden biblically, and requires stoning:
מכבין גחלת של מתכת. [...] אבל בה"ג מצאתי גבי גחלת של עץ לית בה היזק רבים מ"ט כמה דלא כביא אית בה סומקא וקא חזו לה ולא איתזק בה אבל גחלת של מתכת אע"ג דאזיל סומקא קליא ולא חזו לה ואתו לאיתזוקי בה ור"י לית לי' היזק דרבים ושמואל במידי דאית בי' היזק רבים פליג עלי' ואע"ג דבעלמ' מלאכה שאצ"ל כותי' ס"ל בגחלת של מתכת דאית בה היזק רבים פליג עלי' וכן בצידת נחש דאיכא היזק שרי שמואל וכ"כ ר"ת כדבריו.
ותימה הוא, איך אנו מתירים מלאכה גמור' משום היזק שלא במקום סכנת נפשות ושמא כל היזק של רבים כסכנת נפשות חשיב לי' שמואל אבל אינו נכון שא"כ מנ"ל דר"י גופי' לא מודה בהא וי"ל עקרב שלא תשוך היזק דרבים הוא מ"מ מדבריהם למדנו שצירוף דאוריית' אפי׳ בגחלת [...]
Extinguish an ember of metal. [...] but in the BeHaG I found that an ember of wood does not cause public harm. Why? For as long as it is not extinguished it is red and you can see it and won't be harmed by it, but an ember of metal even though it is no longer red and you can no longer see it it can still harm you. Rabi Yehudah does not consider public harm, as for Shmuel when there is public harm he argues on him and even though generally he agrees with him with regard to an activity that is not done for its initial purpose, for an ember of metal because there is public harm he argues on him.
Its a wonder, how could we allow full blown Melachah because of harm that is not life-endangering, and perhaps Shmuel considers all public harm like life-endangerment, but that is not correct for if so where would we get that Rabi Yehudah himself doesn't agree? Dealing with a scorpion so that it won't bite is considered public harm, nevertheless we connect the biblical case of an ember [...]
גחלת של מתכת אבל לא של עץ וכו'. [...] ומן התימה הוא, היאך התיר שמואל צידת נחש שהיא מלאכה דאורייתא משום הזיקא. ויש לומר דכיון דדרכו להזיק ורבים ניזוקין בו כסכנת נפשות חשיב ליה שמואל, דאי אפשר לרבים ליזהר ממנו דאם זה יזהר זה לא ישמר ממנו, משא"כ בגחלת של עץ דהיא אינה הולכת ומזקת וכל אחד יכול להשמר ממנה, אבל רבי יהודה לעולם אסר ואפילו במקום נזק. [...]
An ember of metal but not of wood etc. [...] And its a wonder, how could Shmuel permit the trapping of a snake, which is a biblical prohibition, because of harm. Since its way is to cause damage and many can be damaged by it Shmuel considers it as life-endangerment, for it is impossible for the public to be careful about it; some will be and some won't, which is not the case with an ember of wood that won't continue to cause harm and everyone would be able to guard themselves from it, while Rabi Yehudah prohibits it even in a case of harm. [...]
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לַשַּׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — לִדְבַר הָרְשׁוּת, אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה — שַׁפִּיר דָּמֵי. [...]
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין צָרִין עַל עֲיָירוֹת שֶׁל גּוֹיִם פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לַשַּׁבָּת. וְאִם הִתְחִילוּ — אֵין מַפְסִיקִין. וְכֵן הָיָה שַׁמַּאי אוֹמֵר: ״עַד רִדְתָּהּ״, אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת.
The Sages taught: One may not set sail on a ship fewer than three days before Shabbat, to avoid appearances that the Jew is performing a prohibited labor on Shabbat. In what case is this statement said? In a case where he set sail for a voluntary matter; however, if he sailed for a matter involving a mitzva, he may well do so. [...]
The Sages taught in a Tosefta: One may not lay siege to cities of gentiles fewer than three days before Shabbat, to avoid the need to desecrate Shabbat in establishing the siege. And if they already began establishing the siege fewer than three days before Shabbat, they need not stop all war-related actions even on Shabbat. And so Shammai would say: From that which is written: “And you should build a siege against the city that is waging war with you until it falls” (Deuteronomy 20:20), it is derived that the siege should be sustained “until it falls.” Consequently, the siege must continue even on Shabbat.
אלא היינו טעמא דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת משום בטול מצות עונג שבת דכל ג' ימים הויא להו שינוי וסת משום נענוע הספינה כדכתיב בהו (תהלים קו) יחוגו וינועו כשכור וגו' ולא יכלי למעבד עונג שבת ולאחר שלשת ימים הויא להו נייחא ובעי מיכלא ומקיימי מצות עונג שבת והיינו טעמא דלדבר מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג [...]
והוא הדין שאין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת משום דלא מיתהני להו מיכלא ומשתיא תוך ג' ימים משום טרדא ופחדא דליבא ולבתר תלתא יומי פרח פחדייהו ומקיימי ליה לעונג שבת:
Rather the reason why one may not set sail on a ship fewer than three days before Shabbat is because of the voiding of the Mitzvah of enjoying Shabbat, for those three days one will be accustoming themselves to the movement of the ship [...] and they will not be able to enjoy Shabbat and only after three days they will be settled and able to fulfill the Mitzvah of enjoying Shabbat, this is why it is allowed for a Mitzvah because then one is exempt from the Mitzvah of enjoyment [...]
And this is the same rule for not laying siege to cities of non-Jews less than three days before Shabbat because one will not enjoy their eating and drinking within those three days because of the burden and fear in the heart and after three days the fear will dissipate and they will fulfill their enjoyment of Shabbat.
[...] וכיון שהברייתא בכל ענין אף כשהישראל עצמו עושה מלאכה גם כשהתיר בסופה לדבר מצוה אפילו בע"ש בכל ענין היא ואפילו כשהישראל עצמו עושה החלול וההיא דאין צרין אין מקום להזכיר בה דבר מצוה ומה דבר מצוה יהיה לכל ישראל לצור על עיירות של כותים ובמלחמת הרשות היא ולא במלחמת שבעה עממין אבל יש בה התר א' מיוחד שאם התחילו אין מפסיקין ומחללין את השבת לכל צרכי המצור ואפילו שלא מפני הסכנה כמו שבא הקבלה עד רדתה ואפילו בשבת ואחרי שלדבר מצוה מותר אפי' בע"ש אין ספק שהעליה לארץ ישראל מצוה היא [...]
And since the Baraitah is dealing with even when a Jew himself does Melachah that it would be allowed if it is toward a Mitzvah even on Erev Shabbat and even when the Jew does the desecration, and the matter of not laying siege is not the place to mention a Mitzvah for what is the Mitzvah for the Jewish people to lay siege on Cuthites and voluntary wars when it is not dealing with the seven nations, but there is one allowance that if they already began they would not stop and would desecrate the Shabbat for all needs of the siege and even not because of danger as we have received Ad Ridtah and even on Shabbat, and once a Mitzvah is permissible even on Erev Shabbat there is no doubt that going up to Israel is a Mitzvah [...]
(יא) מלא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל [...]
(יב) אין מפליגין בים הגדול פחות מג' ימים קודם לשבת בד"א ביורד לדבר הרשות אבל ביורד לדבר מצוה אפילו בערב שבת מותר ופוסק עמו על מנת לשבות דברי רבי רשב"ג אומר [מצור] לצידן אפילו בערב שבת מותר.
(יג) ספינה הבאה בים אין עולין מתוכה ליבשה אא"כ היו בתוך התחום עד שלא חשכה [...]
[...]
(12) One may not set sail on a ship fewer than three days before Shabbat, to avoid appearances that the Jew is performing a prohibited labor on Shabbat. In what case is this statement said? In a case where he set sail for a voluntary matter; however, if he sailed for a matter involving a mitzva, even on Erev Shabbat it is permissible [...], these are the words of Rebbe. RSB"G says [a siege] in battle even Erev Shabbat is permissible.
[...]
(ה) נכרים [שבאו] על עיירות ישראל [יוצאין עליהן בזיין ומחללין עליהן את השבת אימתי בזמן שבאו על עסקי נפשות לא באו על עסקי נפשות] אין יוצאין עליהן [בזיין] ואין מחללין עליהן את השבת [באו לעיירות הסמוכות לספר אפילו ליטול את התבן ואפי' ליטול את הקש יוצאין עליהן בזיין] ומחללין עליהן את השבת
בראשונה היו מניחין [זיינן] בבית הסמוך לחומה פעם אחת [חזרו עליהן והיו נדחקין ליטול את זיינן והרגו זה בזה התקינו שיהא כל אחד ואחד מחזיר לביתו].
(ו) [מחנה היוצאת] למלחמת הרשות אין צרין על [עיר] של נכרים פחות מג' ימים קודם [שבת] ואם התחילו [אפי' בשבת] אין מפסיקין וכן היה שמאי [הזקן] דורש (דברים כ) עד רדתה ואפילו בשבת.
(ז) עיר שהקיפוה נכרים או נהר [...] הרי אלו מחללין את השבת ומצילין את עצמן.
(5) Gentiles who come against Israelite towns - go forth to do battle against them carrying weapons, and they violate the prohibitions of the Sabbath on their account. When? When they come to kill. But if they do not come to kill, they do not go forth against them carrying weapons, and they do not violate the prohibitions of the Sabbath on their account. If they come against towns located near the frontier, even to grab straw, even to grab a loaf of bread, they go forth against them carrying weapons, and they violate the prohibitions of the Sabbath on their account.
At first, they would leave their weapons in the house nearest the wall. One time, they ran about and were in haste to grab their weapons, and they ended up killing one another. They established that each one should go to one's house.
(6) Going out to voluntary war, one would not lay siege less than three days before Shabbat and if they began [even on Shabbat] they would not stop, and so Shammai expounded Ad Ridtah even on Shabbat.
(7) A city surrounded by non-Jews or a river [...] they can desecrate the Shabbat and save themselves.
(טו) (דברים כ, ח) "מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" כְּמַשְׁמָעוֹ. שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה. וּמֵאַחַר שֶׁיִּכָּנֵס בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה יִשָּׁעֵן עַל מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל וּמוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה וְיֵדַע שֶׁעַל יִחוּד הַשֵּׁם הוּא עוֹשֶׂה מִלְחָמָה וְיָשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ וְלֹא יִירָא וְלֹא יִפְחָד וְלֹא יַחְשֹׁב לֹא בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּבָנָיו אֶלָּא יִמְחֶה זִכְרוֹנָם מִלִּבּוֹ וְיִפָּנֶה מִכָּל דָּבָר לַמִּלְחָמָה. וְכָל הַמַּתְחִיל לַחְשֹׁב וּלְהַרְהֵר בַּמִּלְחָמָה וּמַבְהִיל עַצְמוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, ג) "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם". וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל דְּמֵי יִשְׂרָאֵל תְּלוּיִין בְּצַוָּארוֹ. [...] וְכָל הַנִּלְחָם בְּכָל לִבּוֹ בְּלֹא פַּחַד וְתִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם בִּלְבַד. מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא נֵזֶק וְלֹא תַּגִּיעֵהוּ רָעָה. וְיִבְנֶה לוֹ בַּיִת נָכוֹן בְּיִשְׂרָאֵל וְיִזְכֶּה לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, כח) "כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה יקוק לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת יקוק אֲדֹנִי נִלְחָם וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ" וְגוֹ' (שמואל א כה, כט) "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת יקוק אֱלֹקֶיךָ":
(15) To whom does the phrase 'Is there a man who is afraid or faint-hearted?' refer? The phrase should be interpreted simply, as applying to a person whose heart is not brave enough to stand in the throes of battle. Once a soldier enters the throes of battle, he should rely on the Hope of Israel and their Savior in times of need. He should realize that he is fighting for the sake of the oneness of God's Name. Therefore, he should place his soul in his hand and not show fright or fear. He should not worry about his wife or children. On the contrary, he should wipe their memory from his heart, removing all thoughts from his mind except the war. Anyone who begins to feel anxious and worry in the midst of battle to the point where he frightens himself violates a negative commandment, as it is written (Deuteronomy 20:3 : 'Do not be faint-hearted. Do not be afraid. Do not panic and do not break ranks before them.' Furthermore, he is responsible for the blood of the entire Jewish nation. [...] And anyone who fights with his entire heart, without fear, with the intention of sanctifying God's name alone, can be assured that he will find no harm, nor will bad overtake him. He will be granted a proper family in Israel and gather merit for himself and his children forever. He will also merit eternal life in the world to come as I Samuel 25:28-29 states: 'God will certainly make my lord a faithful house, for my lord fights the wars of God and evil will not be found with you... and my lord's soul will be bound in a bond of life with God.'
One does not lay siege to a Gentile city within three days before the Sabbath. That is in a war of choice393Neither the war of Joshua nor a purely defensive war.. But in a war of obligation even on the Sabbath, for so we find that Jericho was conquered only on a Sabbath, as it is written, so you shall act for six days394Jos. 6:3., and it is written, on the Seventh Day you shall circle the city seven times395Jos. 6:4. The Seventh Day is interpreted as the Sabbath.. And it is written, until it fell, even on the Sabbath.
(כה) צָרִין עַל עֲיָרוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת. וְעוֹשִׂין עִמָּהֶן מִלְחָמָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת עַד שֶׁכּוֹבְשִׁין אוֹתָהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ (דברים כ כ) "עַד רִדְתָּהּ" וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה. וְלֹא כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ יְרִיחוֹ אֶלָּא בְּשַׁבָּת:
(25) We should lay siege to gentile cities [at least] three days before the Sabbath. We may wage war with them on any day, even on the Sabbath, until we conquer [the city], even if the war is voluntary in nature. The oral tradition, interprets [Deuteronomy 20:20] "until you have subjugated it," as teaching that [one should wage war] even on the Sabbath. Surely, the above applies with regard to a war that we are obligated to wage. Indeed, it was on the Sabbath that Joshua conquered Jericho.
(א) ואין צ"ל במלחמת מצוה. כלומר דשם אפי' בשבת עצמו מתחילין וכדקאמר בירושלמי ובפ"ו מהל' מלכים שכתב צרין על עיירות בשבת היינו במלחמת מצוה דוקא ומה שאמר בסוף דבריו בין במלחמת מצוה בין רשות קאי אמאי דקאמר עד רדתה אפי' בשבת דאיירי אפי' ברשות אבל לעולם דברשות בעינן ג' ימים קודם וסמך על מה שאמר כאן. ועם זה נתיישב מה שאמר כאן עם מ"ש שם ולא נצטרך לומר דט"ס יש שם כמ"ש הרב הגדול בעל כ"מ:
(1) And we don't need to say a commanded war. That is to say that there even on Shabbat itself we would begin, as it states in Yerushalmi that writes laying siege to cities on Shabbat is within a commanded war specifically and what it says in the end is either a commanded war or a voluntary war why would it say Ad Ridtah even on Shabbat when we're dealing even with voluntary. It must be that we are dealing with voluntary that needs three days before and we base it on this. And this settles what is said here with what is said there and we don't need to say that it is a scribal error there like the Kessef Mishnah.
אין צרין במלחמת הרשות על עיירות של עכו"ם אא"כ התחילו ג"י קודם השבת ואם התחילו אין מפסיקין אבל מלחמת מצוה מתחילין אפילו בשבת.
We don't lay siege for a voluntary war on cities of non-Jews unless it began three days before Shabbat, and if they began they don't stop, but if it is a commanded way they begin even on Shabbat.
(א) ומ"ש אבל מלחמת מצוה מתחילין אפילו בשבת נלמד ממה שנתבאר בסימן שקודם זה דאע"ג דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת משום ביטול עונג שבת לדבר מצוה מותר ומפורש הוא בירושלמי ספ"ק דשבת אין מקיפין על עיר של עכו"ם פחות מג"י קודם השבת הדא דתימא במלחמת הרשות אבל במלחמת חובה אפילו בשבת שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת:
(1) And that which is written [with regard to] commanded war beginning even on Shabbat, we learn from what is explained in the previous section that even though we don't board a ship less than three days before Shabbat because of the voiding of enjoyment of Shabbat for a Mitzvah it is permitted and it is explained in the Yerushalmi [...] for an obligatory war even on Shabbat which is what we found that Yericho was conquered on Shabbat.
(6) Whoever sheds human blood, By human [hands] shall that one’s blood be shed; For in the image of God Was humankind made.
(4) Thus [God] will judge among the nations And arbitrate for the many peoples, And they shall beat their swords into plowshares And their spears into pruning hooks: Nation shall not take up Sword against nation; They shall never again know war.
(9) When you are at war in your land against an aggressor who attacks you, you shall sound short blasts on the trumpets, that you may be remembered before your God יקוק and be delivered from your enemies.
(ב) וּנְתָנָ֞ם יקוק אֱלֹקֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַחֲרֵ֤ם תַּחֲרִים֙ אֹתָ֔ם [...] (ו) כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיקוק אֱלֹקֶ֑יךָ בְּךָ֞ בָּחַ֣ר ׀ יקוק אֱלֹקֶ֗יךָ לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃
(2) and your God יקוק delivers them to you and you defeat them, you must doom them to destruction [...] (6) For you are a people consecrated to your God יקוק: of all the peoples on earth your God יקוק chose you to be God’s treasured people.
(8) The officials shall go on addressing the troops and say, “Is anyone afraid and disheartened? Let him go back to his home, lest the courage of his comrades flag like his.”