Rosh Chodesh Elul

Spiritual Energy of the Month: Returning

Elul 5784: Nightfall Monday September 2 – nightfall Wednesday, October 2, 2024

Pronunciation: EL-ool

Wellness Area: Forgiveness

Astrological Sign: Betulah / Virgo

Hebrew Letter: י Yud

Holidays: The 1st of Elul, the New Year for Animals (nightfall on Nightfall Monday September 2, 2024)

Get our full Moon Manual for Elul here: https://www.atthewellproject.com/

Elul is an acronym for the verse in Song of Songs:

אֲנִ֤י לְדוֹדִי֙ וְדוֹדִ֣י לִ֔י הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃ {ס}
I am my beloved’s
And my beloved is mine;
He browses among the lilies.

The first of Elul is one of the 4 Jewish New Years! The New Year for Animal Tithes:

אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:

On the first of Elul is the New Year for animal tithes; all the animals born prior to that date belong to the previous tithe year and are tithed as a single unit, whereas those born after that date belong to the next tithe year.

What happened in Elul on Mount Sinai?

פְּסָל לְךָ. אֵימָתַי יָרַד מֹשֶׁה מִן הָהָר? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שַׁלּוּם, מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם עָשָׂה מֹשֶׁה אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כֵּיצַד? בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (שמות יט, א). בְּשִׁשָּׁה בַּחֹדֶשׁ נָתַן לָהֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּכְתִיב בּוֹ: וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים (שמות יט, ב). וְעָשָׂה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִסִּיוָן וְשִׁשָּׁה עָשָׂר מִתַּמּוּז, הֲרֵי אַרְבָּעִים יוֹם. יָרַד בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, רָאָה אֶת הָעֵגֶל וְשִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת, וְרִדָּה אֶת הַסְּרוּחִין שְׁמוֹנָה עָשָׂר וְתִשְׁעָה עָשָׂר. וְחָזַר וְעָלָה בְּעֶשְׂרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל ה' וְגוֹ'. וּכְתִיב: וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וְגוֹ', עָשָׂה שָׁם עֲשָׂרָה מִן תַּמּוּז וְכָל חֹדֶשׁ אָב, הֲרֵי אַרְבָּעִים יוֹם. עָלָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל כְּשֶׁאָמַר לוֹ פְּסָל לְךָ וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְגוֹ', וַיִּפְסֹל וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל. עָשָׂה שָׁם אֱלוּל כֻּלּוֹ וַעֲשָׂרָה מִתִּשְׁרֵי וְיָרַד בֶּעָשׂוֹר. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים בִּתְפִלָּה וְתַעֲנִית, וּבוֹ בַּיּוֹם נֶאֱמַר לוֹ לְמֹשֶׁה: סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ (במדבר יד, כ). וּקְבָעוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סְלִיחָה וּמְחִילָה לְדוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר (ויקרא טז, ל). וּמִיָּד צִוָּה לוֹ לְמֹשֶׁה, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ.
Hew these two tablets of stone (Exod. 34:1). When did Moses descend from the mountain? R. Judah the son of Shalum said: Moses remained on the mountain with the Holy One, blessed be He, for one hundred and twenty days. How did he arrive at this conclusion? From the verse In the third month after the children of Israel were gone out of the land of Egypt (Exod. 19:1). On the sixth day of that month He gave him the Ten Commandments, as it is written concerning him: And Moses went up into the mountain of God (ibid. 24:13). He remained there for forty days, that is, the twenty-four days of the month of Sivan and the sixteen days of the month of Tammuz—totaling forty days in all. He descended from the mountain on the seventeenth day of Tammuz, and on the eighteenth day and nineteenth day he saw the calf, broke the tablets, and halted their revelry. On the twentieth day he turned and ascended once again, as is said: And it came to pass on the morrow that Moses said unto the people: “Ye have sinned a great sin; and now I will go up unto the Lord” (ibid. 32:30). And it is written: And Moses returned unto the Lord and said: “Oh, this people have sinned a great sin” (ibid, v. 31). He remained there the ten days of the month of Tammuz and the entire month of Av, totaling another forty days. He went up on the first day of the month of Elul when He told him: Hew thee these two tablets … and be ready by the morning (ibid. 34:1–2). And he hewed … and Moses rose up early in the morning, and went up unto Mount Sinai (ibid., v. 4). He stayed there throughout the month of Elul and until the tenth day of Tishri (another ten days). On the tenth day of Tishri he descended while the Israelites were praying and fasting. On that day He said to him: I have pardoned according to thy word (Num. 14:20). Then the Holy One, blessed be He, established that day as the day of forgiveness and pardon for the future generations (Yom Kippur), as it is said: For on this day shall atonement be made for you, to cleanse you (Lev. 16:30). Thereupon He commanded Moses: Let them make Me a Sanctuary (Exod. 25:8).

Blowing the Shofar in Elul:

התקינו חכמינו ז"ל שיהיו תוקעין בכל שנה מראש חודש אלול, כמו שופר המדבר (פרקי דר"א פרק מ"ו), והיינו אם ראשי הדור משפרים מעשיהם כמשה במדבר, להתבודד מראש חודש אלול, אז יעלו ויתחברו עם בני הדור מה שאין כן אם ראשי הדור אינם עושין כך רק הם בגלות היצר הרע, אז ישתדלו העם עבור עצמן, כמו ששמעתי בשם מורי זללה"ה שאמר נגד בעלי תפלות שהם ראשי אנשי המלחמה שראוי שילביש שריון וכו', ואם לאו ישתדל כל אחד עבור עצמו, שאין לסמוך עליהן וכו' ודפח"ח:
(צפנת פענח דכ"ה ע"ד)
The Sages ordained the blowing the shofar [after morning prayers] from the first of the month [of Elul], as was the case in the desert. That is, if the leaders of the generation seclude themselves from the first of Elul in order to improve (m’shaper) their deeds, like Moses in the desert, then they will ascend and join with the people of their generation. But if not – if they are in the exile of the evil inclination – then, the nation must work for itself. The High Holiday cantors are the generals of the army, and they should wear armor. If not, however, they cannot be relied upon, and each person must fend for himself.
Tzafnah Paneach, p. 25d
עַתָּה נָשׁוּב וְנִרְאֶה, מַה תִּהְיֶה סִבָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם לְפַקֵּחַ עַל מַעֲשָׂיו, וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּמוּסָר בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל (הָעִנְיָן הַלָּזֶה שַׁיָּךְ גַּם לְכָל הַשָּׁנָה מַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ) הֲלֹא אֵין חֵפֶץ טִבְעִי לָזֶה כְּמוֹ בְּעִנְיְנֵי הָאַרְצִי — רַבּוֹתֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים נוֹחָם עֵדֶן חָרְדוּ עַל הַדָּבָר, סָמְכוּ עַל פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְהִתְקִינוּ לִתְקֹעַ שׁוֹפָר בֶּאֱלוּל, וְהִיא הָיְתָה הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה לְעוֹרֵר הָאָדָם מִשְּׁנָתוֹ וּמֵהַבְלֵי טִרְדוֹתָיו לְפַקֵּחַ עַל מַעֲשָׂיו, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (עָמוֹס ג') אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְהָעָם לֹא יֶחֱרָדוּ:
Now let us return and see what would be the first cause to have a person be aroused to examine his actions and meditate introspectively during the month of Elul (this matter is relevant to the whole year, in that it touches upon His service, may His name be blessed) - is it not the case that he has no natural desire for this, as [he does] with earthly matters? Our early rabbis - Eden is their rest - trembled about this thing. They relied upon the Pirkei deRabbi Eliezer and instituted the blowing of the shofar in Elul; and it became the first cause for someone to be aroused from his sleep and from the vanities of his slumbers to examine his actions. It is like the statement of the verse (Amos 3:6), "When a ram’s horn is sounded in a town, do the people not tremble?"
ונהגו בכל מקומות ישראל לתקוע שופר ביום ר״ח אלול ויש למנהג הזה סמך במדרש וכן כתוב במקצת הגדו׳. בר״ח אלול עלה משה להר לקבל לוחות שניות והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עלה להר שלא יתעו עוד בע״ז והקב״ה נתעלה באותה תרועה ובאותו שופר שנאמר עלה אלהים בתרועה ה׳ בקול שופר. וכן התקינו חכמי׳ ז״ל שיתקעו בשופר בר״ח אלול בכל שנה ושנה ונהגו לומר אחר תפלת יוצר ומנחה א״מ ואפילו בשבת.
And we are accustomed to blow the shofar in all the places of Israel on the first day of Elul. And this custom is supported in the Midrash. And likewise is it written in several Aggadot: On the first day of Elul, Moshe ascended the mountain to receive the second tablets, so they blew the shofar in the whole camp - behold Moshe ascended the mountain - so that they should not err in idolatry anymore. And the Holy One, blessed be He, ascended with this blow and with that shofar, as it is stated (Psalms 47:6), God arose with the teruah; the Lord with the sound of the shofar." So our Sages, may their memory be blessed, accordingly established that they should blow the shofar on the first day of Elul every year. And we are accustomed to say, Avinu Malkenu (our Father, our King) after the morning service and the afternoon service, even on Shabbat.

It is customary to read Psalm 27 every day of Elul:

(א) לְדָוִ֨ד ׀ יְהֹוָ֤ה ׀ אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי מִמִּ֣י אִירָ֑א יְהֹוָ֥ה מָעוֹז־חַ֝יַּ֗י מִמִּ֥י אֶפְחָֽד׃ (ב) בִּקְרֹ֤ב עָלַ֨י ׀ מְרֵעִים֮ לֶאֱכֹ֢ל אֶת־בְּשָׂ֫רִ֥י צָרַ֣י וְאֹיְבַ֣י לִ֑י הֵ֖מָּה כָשְׁל֣וּ וְנָפָֽלוּ׃ (ג) אִם־תַּחֲנֶ֬ה עָלַ֨י ׀ מַחֲנֶה֮ לֹא־יִירָ֢א לִ֫בִּ֥י אִם־תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑ה בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ׃ (ד) אַחַ֤ת ׀ שָׁאַ֣לְתִּי מֵֽאֵת־יְהֹוָה֮ אוֹתָ֢הּ אֲבַ֫קֵּ֥שׁ שִׁבְתִּ֣י בְּבֵית־יְ֭הֹוָה כׇּל־יְמֵ֣י חַיַּ֑י לַחֲז֥וֹת בְּנֹעַם־יְ֝הֹוָ֗ה וּלְבַקֵּ֥ר בְּהֵֽיכָלֽוֹ׃ (ה) כִּ֤י יִצְפְּנֵ֨נִי ׀ בְּסֻכֹּה֮ בְּי֢וֹם רָ֫עָ֥ה יַ֭סְתִּרֵנִי בְּסֵ֣תֶר אׇהֳל֑וֹ בְּ֝צ֗וּר יְרוֹמְמֵֽנִי׃ (ו) וְעַתָּ֨ה יָר֪וּם רֹאשִׁ֡י עַ֤ל אֹיְבַ֬י סְֽבִיבוֹתַ֗י וְאֶזְבְּחָ֣ה בְ֭אׇהֳלוֹ זִבְחֵ֣י תְרוּעָ֑ה אָשִׁ֥ירָה וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה לַֽיהֹוָֽה׃ (ז) שְׁמַע־יְהֹוָ֖ה קוֹלִ֥י אֶקְרָ֗א וְחׇנֵּ֥נִי וַֽעֲנֵֽנִי׃ (ח) לְךָ֤ ׀ אָמַ֣ר לִ֭בִּי בַּקְּשׁ֣וּ פָנָ֑י אֶת־פָּנֶ֖יךָ יְהֹוָ֣ה אֲבַקֵּֽשׁ׃ (ט) אַל־תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ ׀ מִמֶּנִּי֮ אַ֥ל תַּט־בְּאַ֗ף עַ֫בְדֶּ֥ךָ עֶזְרָתִ֥י הָיִ֑יתָ אַֽל־תִּטְּשֵׁ֥נִי וְאַל־תַּ֝עַזְבֵ֗נִי אֱלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃ (י) כִּֽי־אָבִ֣י וְאִמִּ֣י עֲזָב֑וּנִי וַֽיהֹוָ֣ה יַאַסְפֵֽנִי׃ (יא) ה֤וֹרֵ֥נִי יְהֹוָ֗ה דַּ֫רְכֶּ֥ךָ וּ֭נְחֵנִי בְּאֹ֣רַח מִישׁ֑וֹר לְ֝מַ֗עַן שֽׁוֹרְרָֽי׃ (יב) אַֽל־תִּ֭תְּנֵנִי בְּנֶ֣פֶשׁ צָרָ֑י כִּ֥י קָמוּ־בִ֥י עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר וִיפֵ֥חַ חָמָֽס׃ (יג) לׅׄוּׅׄלֵׅ֗ׄאׅׄ הֶ֭אֱמַנְתִּי לִרְא֥וֹת בְּֽטוּב־יְהֹוָ֗ה בְּאֶ֣רֶץ חַיִּֽים׃ (יד) קַוֵּ֗ה אֶל־יְ֫הֹוָ֥ה חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל־יְהֹוָֽה׃ {פ}
(1) Of David.

The LORD is my light and my help;
whom should I fear?
The LORD is the stronghold of my life,
whom should I dread?
(2) When evil men assail me
aOr “to slander me”; cf. Dan. 3.8; 6.25.to devour my flesh-a—
it is they, my foes and my enemies,
who stumble and fall.
(3) Should an army besiege me,
my heart would have no fear;
should war beset me,
still would I be confident.
(4) One thing I ask of the LORD,
only that do I seek:
to live in the house of the LORD
all the days of my life,
to gaze upon the beauty of the LORD,
bMeaning of Heb. uncertain.to frequent-b His temple.
(5) He will shelter me in His pavilion
on an evil day,
grant me the protection of His tent,
raise me high upon a rock.
(6) Now is my head high
over my enemies round about;
I sacrifice in His tent with shouts of joy,
singing and chanting a hymn to the LORD.
(7) Hear, O LORD, when I cry aloud;
have mercy on me, answer me.
(8) bMeaning of Heb. uncertain.In Your behalf-b my heart says:
“Seek My face!”
O LORD, I seek Your face.
(9) Do not hide Your face from me;
do not thrust aside Your servant in anger;
You have ever been my help.
Do not forsake me, do not abandon me,
O God, my deliverer.
(10) Though my father and mother abandon me,
the LORD will take me in.
(11) Show me Your way, O LORD,
and lead me on a level path
because of my watchful foes.
(12) Do not subject me to the will of my foes,
for false witnesses and unjust accusers
have appeared against me.
(13) Had I not the assurance
that I would enjoy the goodness of the LORD
in the land of the living…
(14) Look to the LORD;
be strong and of good courage!
O look to the LORD!
כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְ֝מַ֗עַן תִּוָּרֵֽא׃
Yours is the power to forgive
so that You may be held in awe.