פתיחה
אנחנו קוראים בסיפורי צדיקים על אנשים גדולים עם יכולות־על לזהות ולהרגיש דברים רוחניים. אנחנו מאמינים שיש אנשים יוצאי דופן, ובסתר ליבנו אף אנו היינו רוצים גם לפתח כוחות שכאלו, אבל עולה בנו ספק האם זה שייך? האם דברים כאלה יכולים לקרות לאנשים רגילים כמונו? הרבי מגור בסיפור שלפנינו מתייחס לשאלה הזו.
מתוך סיפורי חסידים לרב זווין פרשת שמיני
הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק מִגּוּר, בַּעַל "חִדּוּשֵׁי הרי"מ",
הָיְתָה לּוֹ הַרְגָּשָׁה נִפְלָאָה לְהַבְחִין בְּכָל דְּבַר אֹכֶל אִם יֵשׁ בּוֹ נִדְנוּד שֶׁל חֲשַׁשׁ אִסּוּר, אֲפִלּוּ אִם מִצַּד הַדִּין הוּא כָּשֵׁר.
פַּעַם אַחַת הָיְתָה אֵיזוֹ שְׁאֵלָה עַל עוֹף שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בְּבֵיתוֹ.
הָלְכָה הַמְשָׁרֶתֶת לִשְׁאוֹל אֶת פִּי הָרַב הַמּוֹרֶה צֶדֶק (מוֹרֵה הֲלָכָה), וְהוֹרָה שֶׁהָעוֹף כָּשֵׁר.
הָרַבָּנִית לֹא הָיְתָה אָז בַּבַּיִת, כִּי הִיא יָדְעָה מִנְהָגוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁהוֹרָה בּוֹ חָכָם, וְהַמְּשָׁרֶתֶת הָיְתָה חֲדָשָׁה, וְלֹא יָדְעָה מִזֶּה, וְלָכֵן לֹא סִפְּרָה כְּלָל לְאַנְשֵׁי הַבַּיִת שֶׁהָיְתָה אֵיזוֹ שְׁאֵלָה עַל הָעוֹף.
כְּשֶׁהַמְּשַׁמֵּשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הֵבִיא אֶת הַקְּעָרָה עִם הַתַּבְשִׁיל לְפָנָיו, נָתַן הַצַּדִּיק אֶת עֵינָיו בְּהַקְּעָרָה, הִסְתַּכֵּל קְצָת, וְצִוָּה לַהֲסִירָהּ מִן הַשֻּׁלְחָן וְלֹא רָצָה לִטְעֹם.
הָלַךְ הַמְשַׁמֵּשׁ אֵצֶל הָרַבָּנִית לְהִוָּדֵעַ מָה קָרָה כָּאן, וּשְׁנֵיהֶם הָלְכוּ אֵצֶל הַמְּשָׁרֶתֶת, וְסִפְּרָה לָהֶם אֶת הַמְאֹרָע.
מַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה קָרוּ לָרֹב. וְהַצַּדִּיק אָמַר פַּעַם: וַדַּאי אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה עִנְיָן הַשַּׁיָּךְ לָרַבִּי -
אֵין הַדָּבָר כָּךְ, בְּכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אִם יִרְצֶה יוּכַל לְהַרְגִּישׁ אִם לִבּוֹ נוֹתֵן לוֹ לֶאֱכֹל דָּבָר זֶה אִם לֹא.
וְהוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ויקרא יא, מז): "וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת", כְּלוֹמַר, הַנִּתֶּנֶת לְהֵאָכֵל (וואס עס לאזט זיך עסן[1]) 'וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵּאָכֵל' (וואס עס לאזט ניט עסן).
פַּעַם אַחֶרֶת אָמַר:
תֵּדְעוּ שֶׁאֵין בְּזֶה שׁוּם מַדְרֵגָה כְּלָל, וְכָל אֶחָד מִכֶּם יָכוֹל בְּנָקֵל לְהַשִּׂיג הַרְגָּשָׁה זוֹ,
וְכָךְ לִמְּדָנוּ בִּפְשִׁיסְחָה הַצַּדִּיק ר' בּוֹנִים זַ"ל וְהוּא בָּדוּק וּמְנֻסֶּה,
וְהָעֵצָה 'קַלָּה':
קֹדֶם שֶׁהָאָדָם נוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שׁוּם דְּבַר מַאֲכָל אוֹ מַשְׁקֶה יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּהַחְלָטָה גְּמוּרָה וּבְלֵב שָׁלֵם, שֶׁאִם יֵשׁ חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה דְּבַר אִסּוּר בְּהַמַּאֲכָל אוֹ בְּהַמַּשְׁקֶה, מוּטָב לוֹ שֶׁיֵּחָנֵק בִּבְלִיעָה זוֹ. וְאָז מוֹדִיעִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם עַל יְדֵי הַרְגָּשָׁה בְּרוּרָה שֶׁיִּמָּנַע מִלִּבְלֹעַ אוֹתוֹ דָּבָר.
[1] ביידיש: מה שניתן להאכל, ומה שלא ניתן להאכל.
ביאור
הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק מִגּוּר, בַּעַל "חִדּוּשֵׁי הרי"מ",
הָיְתָה לּוֹ הַרְגָּשָׁה נִפְלָאָה [מלשון "פלא", דבר מופלא] לְהַבְחִין בְּכָל דְּבַר אֹכֶל אִם יֵשׁ בּוֹ נִדְנוּד שֶׁל חֲשַׁשׁ אִסּוּר, אֲפִלּוּ אִם מִצַּד הַדִּין הוּא כָּשֵׁר.
הרבי מגור היה מקפיד במיוחד בכשרות האוכל, ולא היה אוכל גם דברים שיש בהם ספק קל שבקלים, ואפילו אם הספק כבר הותר בשאלת חכם.
היתה לו יכולת מופלאה להרגיש מעצמו האם יש חשש איסור באוכל שהובא לפניו גם אם לא אמרו לו דבר. היכולת הזו הייתה מוכרת לחסידיו כיוון שהדבר התרחש לעיניהם לא פעם ולא פעמיים.
פַּעַם אַחַת הָיְתָה אֵיזוֹ שְׁאֵלָה עַל עוֹף שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בְּבֵיתוֹ.
הָלְכָה הַמְשָׁרֶתֶת לִשְׁאוֹל אֶת פִּי הָרַב הַמּוֹרֶה צֶדֶק (רַב אַחֵר), וְהוֹרָה שֶׁהָעוֹף כָּשֵׁר.
הָרַבָּנִית לֹא הָיְתָה אָז בַּבַּיִת, כִּי הִיא יָדְעָה מִנְהָגוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁהוֹרָה בּוֹ חָכָם, וְהַמְּשָׁרֶתֶת הָיְתָה חֲדָשָׁה, וְלֹא יָדְעָה מִזֶּה, וְלָכֵן לֹא סִפְּרָה כְּלָל לְאַנְשֵׁי הַבַּיִת שֶׁהָיְתָה אֵיזוֹ שְׁאֵלָה עַל הָעוֹף.
כְּשֶׁהַמְּשַׁמֵּשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הֵבִיא אֶת הַקְּעָרָה עִם הַתַּבְשִׁיל לְפָנָיו, נָתַן הַצַּדִּיק אֶת עֵינָיו בְּהַקְּעָרָה, הִסְתַּכֵּל קְצָת, וְצִוָּה לַהֲסִירָהּ מִן הַשֻּׁלְחָן וְלֹא רָצָה לִטְעֹם.
הָלַךְ הַמְשַׁמֵּשׁ אֵצֶל הָרַבָּנִית לְהִוָּדֵעַ מָה קָרָה כָּאן, וּשְׁנֵיהֶם הָלְכוּ אֵצֶל הַמְּשָׁרֶתֶת, וְסִפְּרָה לָהֶם אֶת הַמְאֹרָע.
הרבי מגור ידע שחסידיו נושאים את עיניהם ומתלהבים מיכולתו המופלאה, והשתמש בהזדמנות ללמד אותם.
מַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה קָרוּ לָרֹב. וְהַצַּדִּיק אָמַר פַּעַם: וַדַּאי אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה עִנְיָן הַשַּׁיָּךְ לָרַבִּי
אֵין הַדָּבָר כָּךְ, בְּכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אִם יִרְצֶה יוּכַל לְהַרְגִּישׁ אִם לִבּוֹ נוֹתֵן לוֹ לֶאֱכֹל דָּבָר זֶה אִם לֹא.
אני אינני יוצא דופן, לא נולדתי עם היכולת הזו ואין צריך להיות 'רבי' בשביל לזכות לכך, גם אתם יכולים להרגיש באינטואיציה ברורה האם אוכל מסויים הוא כשר עבורכם. הלב יכול ללחוש, ואדם יכול להקשיב לליבו ולשמוע אם ליבו נותן לו לאכול אם לאו.
וְהוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת", כְּלוֹמַר, הַנִּתֶּנֶת לְהֵאָכֵל 'וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵּאָכֵל'.
התשובה נמצאת באוכל עצמו ממש, יש חיה שאפשר לאכול אותה וחיה שלא נותנת לך לאכול אותה, אם לומדים להקשיב.
פַּעַם אַחֶרֶת אָמַר:
תֵּדְעוּ שֶׁאֵין בְּזֶה שׁוּם מַדְרֵגָה כְּלָל, וְכָל אֶחָד מִכֶּם יָכוֹל בְּנָקֵל לְהַשִּׂיג הַרְגָּשָׁה זוֹ,
כל אחד מכם יכול! זה לא משהו שרק אני יכול משום שאני האדמו"ר, יש דרך שאני ואחרים עשינו כדי לפתח את ההרגשה הזו.
וְכָךְ לִמְּדָנוּ בִּפְשִׁיסְחָה הַצַּדִּיק ר' בּוֹנִים זַ"ל וְהוּא בָּדוּק וּמְנֻסֶּה,
וְהָעֵצָה 'קַלָּה'
קֹדֶם שֶׁהָאָדָם נוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שׁוּם דְּבַר מַאֲכָל אוֹ מַשְׁקֶה יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּהַחְלָטָה גְּמוּרָה וּבְלֵב שָׁלֵם, שֶׁאִם יֵשׁ חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה דְּבַר אִסּוּר בְּהַמַּאֲכָל אוֹ בְּהַמַּשְׁקֶה, מוּטָב לוֹ שֶׁיֵּחָנֵק בִּבְלִיעָה זוֹ. וְאָז מוֹדִיעִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם עַל יְדֵי הַרְגָּשָׁה בְּרוּרָה שֶׁיִּמָּנַע מִלִּבְלֹעַ אוֹתוֹ דָּבָר.
העצה היא מסירות נפש. להיות מוכן ללכת עד הסוף עם ההחלטה שלך, ללא פשרות, לוותר על שיקול דעת הגיוני, ולעשות 'קפיצת נשמה', רגע שבו אני מעדיף למות ולא לאכול את מה שאסור לי, זו החלטה כל כך סופית ועמוקה שהיא מעבירה אותי למצב של מסירות נפש, גם אם כרגע אינני נמצא מול סיכון ממשי.
כאשר אדם מוסר את נפשו, מתגלים בו כוחות מופלאים שלא זמינים לאנשים 'רגילים' אולם באמת לכל אדם יש כוחות בלתי רגילים שמתעוררים אם רק ימסור את נפשו.
סיכום
ברגעי סכנת חיים של ממש כמו תאונה, מלחמה וכדומה קורה שאדם מגלה יכולות שלא הכיר בעצמו, יכולות פיזיות נפשיות ורוחניות מופלאות. כביכול יש מנגנון הפעלה לכוחות הנסתרים שלך, רצון עז עד כדי מסירות נפש מפעיל אותם. אך לא נדרש להיקלע לאזור אסון, או לסכנת חיים כדי לגלות שאתה אדם הרבה יותר גדול משחשבת, זו אופציה שעומדת לרשותו של כל אדם רגיל. אפשר לחיות כך. רצון טוטאלי לעניין היקר לך מוציא ממך כוחות נשגבים שכרגע נראים מעבר לאישיות שלך.
זו עצה 'קלה' - כי היא תמיד עובדת, אבל עצם ההחלטה למסור את הנפש - כאשר היא אמיתית וכנה - אינה קלה כלל וכלל. על אדם לברר לעצמו מהו הדבר שעליו הוא מוכן 'להתאבד', ללכת עד הסוף ולא להתפשר. מהו הדבר שמצידו הוא היה מעדיף למות מאשר לפספס אותו, ברגע זה יתגלו בו כוחות עצומים ואינטואיציה רוחנית לאותו דבר.
שאלות להתבוננות
- האם יש לך זיכרון אישי או מישהו שאתה מכיר, שנקלע למצב של מסירות נפש וגילה בעצמו יכולות מופלאות?
- האם קרה לך או לאחד ממכיריך שהתמסר לעניין מסוים באופן טוטאלי, והיה נראה שמתרחשים לו ניסים סביב אותו עניין מרגע שהתמסר טוטאלית ברצון עז?
- מהו הדבר שעליו היית אומר: אם לא אעשה זאת חיי היו לשוא?
- אם להיות בלתי הגיוניים ובלתי מציאותיים: על מה היית רוצה למסור את נפשך אילו היית מסוגל לכך?
צוות המערכת הם בוגרי מכללת כוונה, הצוות מנגיש טקסטים מקוריים בנושאי התפתחות אישית בליוויו של יהונתן אליאב עורך ספרי הרב שטיינזלץ
מתי וכסלר - מייסד מכללת כוונה
נועם קדושים - מנחה תוכניות להנחיית קבוצות.
אסיה ליפמנוביץ - מכוונת אישית ומנחה חבורות.
דניאל לוי - מכוון זוגות להחזרת השמחה בבית.
יהונתן אליאב: הקשבה, יחד מול הקושי. שיבה מחלה פרידה מהחיים 0523-610710