תוקף החשק בוער כאש

פתיחה

אנחנו מתבוננים על ילד קטן שמתחנן לסוכריה וכרגע היא כל חייו. הוא נשכב על הרצפה בוכה וצועק כאילו אין משהו אחר. אפשר להתפלא עליו שאיננו רואה שהוא מגזים, וללמד אותו להיות מאופק. אבל גם אפשר לקנא בו על הטוטאליות. אילו היינו מרשים לעצמנו לרצות בעוצמה שכזו את מה שחשוב לנו, מה היה קורה? מצד שני החשש מלרצות ללא מעצורים הוא טבעי, על כך נלמד בקטע שלפנינו מר' צדוק הכהן מלובלין.

צדקת הצדיק, אות רמח

עִקַּר הָאָדָם הוּא הַחֵשֶׁק שֶׁבַּלֵּב

שֶׁבּוֹ הוּא יִתְרוֹנוֹ עַל הַמַּלְאָכִים

וְהוּא הַנִּקְרָא יֵצֶר,

יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רַע,

כַּאֲשֶׁר הוּא מַגְבִּיר חִשְׁקוֹ לְטוֹב הֲרֵי זֶה טוֹב וְאִם לָאו וְכוּ'.

וְאָמְרוּ זַ"ל (סֻכָּה נב.): כָּל הַגָּדוֹל [מֵחֲבֵרוֹ] יִצְרוֹ גָּדוֹל [הֵימֶנּוּ].

כִּי גַּדְלוּת אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ

הוּא רַק כְּפִי גֹּדֶל הַחֵשֶׁק שֶׁלּוֹ לְטוֹב

דְּהַיְנוּ כֹּחַ הַיֵּצֶר.

כִּי יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רַע אֶחָד,

זֶה לְעֻמַּת זֶה בִּשְׁנֵי חַלְלֵי הַלֵּב,

כְּפִי הַחֵשֶׁק שֶׁבְּלִבּוֹ בְּיָמִין לְטוֹב כֵּן בִּשְׂמֹאל לְרַע,

וּלְכָךְ יֵצֶר רַע גַּם כֵּן גָּדוֹל:

...

וְהָאָבוֹת נִקְרְאוּ אֵיתָנִים (רֹאשׁ הַשָּׁנָה יא.)

שָׁמַעְתִּי פֵּרוּשׁוֹ עַקְשָׁנִים,

פֵּרוּשׁ, שֶׁהָיָה לָהֶם תֹּקֶף הַחֵשֶׁק בּוֹעֵר כָּאֵשׁ שֶׁלֹּא יִשְׁקֹט וְיָנוּחַ עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְמִלּוּיוֹ.

אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּמִדַּת הָאַהֲבָה,

עַד שֶׁהִגִּיעַ לְתַכְלִית אַהֲבַת ה' שֶׁהוּא בְּהַרְחָקַת כָּל אֲהָבוֹת זוּלָתוֹ.

עַד שֶׁהוֹלִיד יִצְחָק,

שֶׁהוּא הָיָה תֹּקֶף הַחֵשֶׁק לְיִרְאַת ה' שִׂנְאַת רָע וְכָל מִינֵי אֲהָבוֹת זָרוֹת,

וְחֶמְדוֹת עוֹלָם הַזֶּה הָיוּ מְרֻחָקִים אֶצְלוֹ בְּתַכְלִית.

עַד שֶׁהוֹלִיד יַעֲקֹב אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם,

שֶׁהָיָה לוֹ תֹּקֶף הַחֵשֶׁק לִשְׁנֵיהֶם,

אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְשִׂנְאַת רַע:

ביאור

עִקַּר הָאָדָם הוּא הַחֵשֶׁק שֶׁבַּלֵּב

שֶׁבּוֹ הוּא יִתְרוֹנוֹ עַל הַמַּלְאָכִים

המלאכים הם אידיאלים נשגבים ובלתי משתנים, לעומתם האדם הוא יצור בתנועה מתמדת, בעל תשוקה, המבקשת את מילויה. אין זו חולשה של האדם אלא המהות הייחודית שלו, כיצור בעל רצון שמבקש תמיד להגיע למקום חדש. ה'חשק שבלב' הוא המניע הפנימי שלי, מה שדוחף אותי להתקדם. כשאני שואל את עצמי מי אני? התשובה איננה מצויה בהישגים שלי בעולם המעשה, ואף לא בדעות ובמחשבות שיש לי בעולם הרוח, אלא בחשק שבלב. גם כשהוא נסתר ולפי תחושתי עדיין לא מימשתי אותו כראוי, הוא העיקר.

וְהוּא הַנִּקְרָא יֵצֶר,

יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רַע,

כַּאֲשֶׁר הוּא מַגְבִּיר חִשְׁקוֹ לְטוֹב הֲרֵי זֶה טוֹב וְאִם לָאו וְכוּ'.

כשם שאם אני משתמש בחשמל אני יכול להפעיל מכשירים שונים, והכוח המניע של כולם הוא החשמל, כך גם רוע או עשיית טוב הם ביטויים של אותה אנרגיה אנושית שהיא עיקר האדם - הרצון שלו. החשק של האדם הוא מה שמכונה יצר.

מדגיש ר' צדוק: שמו 'יצר'. יצר שלעצמו אינו טוב או רע, הוא אנרגיית חיים, רצון. האדם יכול להגביר את חשקו לכיוון חיובי והרי היצר נעשה טוב, או להגביר חשקו לרע ויצרו יהיה רע, זהו אותו כוח יסודי הפועל בשניהם.

וְאָמְרוּ זַ"ל (סֻכָּה נב.): כָּל הַגָּדוֹל [מֵחֲבֵרוֹ] יִצְרוֹ גָּדוֹל [הֵימֶנּוּ]

כִּי גַּדְלוּת אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ

הוּא רַק כְּפִי גֹּדֶל הַחֵשֶׁק שֶׁלּוֹ לְטוֹב

דְּהַיְנוּ כֹּחַ הַיֵּצֶר

כִּי יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רַע אֶחָד

זֶה לְעֻמַּת זֶה בִּשְׁנֵי חַלְלֵי הַלֵּב

כְּפִי הַחֵשֶׁק שֶׁבְּלִבּוֹ בְּיָמִין לְטוֹב כֵּן בִּשְׂמֹאל לְרַע

וּלְכָךְ יֵצֶר רַע גַּם כֵּן גָּדוֹל:

אמרו חכמים שכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו. כלומר ככל שאדם גדול יותר, בעל אישיות חזקה יותר, הרי שהפוטנציאל שלו לרע ולטוב גדל בהתאמה. על כן אדם גדול הוא אדם בעל חשק עצום לטוב, אדם שכזה יצרו גדול יותר. מכאן שגדלות אדם על חברו איננה נמדדת בחכמה ומעשים טובים אלא בעוצמת הרצון שלו.

בניגוד למחשבה שאנשים גדולים הם נטולי יצר הרע או אנשים ש'התגברו על עצמם', מלמד ר' צדוק שהמחשבה ש"אני צריך להתגבר על היצר הרע שלי" אינה מבוררת. כוח היצר כשלעצמו אינו רע, הוא אינו ישות חיצונית המנסה להכשיל את האדם, אלא כוח רצון פנימי שפנה לכיוון שלילי. אם אנסה להקטין אותו ולהילחם בו אני נלחם בעצמי, ואני מחליש את עצמי. אנשים גדולים הם אנשים עם רצון וחשק גדול, ובהכרח גם עם סיכון ליצר רע גדול.

ר' צדוק מוסיף, שייחודם וגדולתם של האבות, אברהם יצחק ויעקב, היה קשור בעניין זה עצמו של חשק ורצון גדול, שבער בהם ללא הרף.

וְהָאָבוֹת נִקְרְאוּ אֵיתָנִים (רֹאשׁ הַשָּׁנָה יא.)

שָׁמַעְתִּי פֵּרוּשׁוֹ עַקְשָׁנִים,

פֵּרוּשׁ, שֶׁהָיָה לָהֶם תֹּקֶף הַחֵשֶׁק בּוֹעֵר כָּאֵשׁ שֶׁלֹּא יִשְׁקֹט וְיָנוּחַ עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְמִלּוּיוֹ.

הגדולים ביותר הם אברהם יצחק ויעקב אבותינו. גדולתם באה לידי ביטוי בעקשנותם המופלאה. סוג של אנשים שיש להם תוקף החשק בוער כאש. אנשים שאינם מוכנים להתפשר ולהסתפק בפחות ממילוי מלא של רצונם הטוב.

וכפי שר' צדוק הולך ומפרט, לכל אחד ואחד מהם היה מאפיין מיוחד, תשתיתי, בענייני עבודת ה', שבא לידי מיצוי מקסימלי על ידי הבעירה הבלתי פוסקת של המנוע הפנימי הזה, החשק.

אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּמִדַּת הָאַהֲבָה

עַד שֶׁהִגִּיעַ לְתַכְלִית אַהֲבַת ה' שֶׁהוּא בְּהַרְחָקַת כָּל אֲהָבוֹת זוּלָתוֹ.

עַד שֶׁהוֹלִיד יִצְחָק שֶׁהוּא הָיָה תֹּקֶף הַחֵשֶׁק לְיִרְאַת ה' שִׂנְאַת רָע וְכָל מִינֵי אֲהָבוֹת זָרוֹת

וְחֶמְדוֹת עוֹלָם הַזֶּה הָיוּ מְרֻחָקִים אֶצְלוֹ בְּתַכְלִית.

עַד שֶׁהוֹלִיד יַעֲקֹב אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה לוֹ תֹּקֶף הַחֵשֶׁק לִשְׁנֵיהֶם,

אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְשִׂנְאַת רַע:

עם ישראל נוצר כתוצאה מתהליך של התעצמות הרצון של האבות, אברהם כאוהב ה' בלבד ומרחיק כל אהבה אחרת. יצחק כירא ה' המרוחק מכל חמדת עולם הזה מצד שנאת הרע. ויעקב שהתמזגו בו בשלמות אהבת ה' ושנאת הרע בכל ליבו.

סיכום

בניגוד לאינטואיציה החינוכית הרגילה שלנו, שבה אנחנו מבקשים ריסון עצמי או ריסון של הילדים, ר' צדוק מציע כיוון אחר. במקום להילחם להקטין ולרסן, עלינו לנתב לכוון ולפתח את הכוחות שלנו לטוב.

עלינו להיות אנשים גדולים ולגדל ילדים גדולים. לעודד עקשנות וחוסר נכונות לוותר על הרצונות שלנו. יש כאן סיכון אמיתי, כי עקשן גדול ואדם גדול עלול גם להפוך לחוטא גדול. אבל מזעור סיכונים איננו התכלית של אדם בעולמו. עיקר האדם הוא החשק שבלב, ואת החשק הזה צריך להבעיר וללבות ככוח מניע בחיים ולא להסתפק בפחות מהכול.

שאלות להתבוננות

  1. התבונן בחודש האחרון ביחסיך עם הילדים שלך וספור כמה פעמים אמרת לילד שלך לוותר, להתגבר, להתאפק ולהיזהר - לעומת הפעמים שאמרת לו "תתעקש" "אל תוותר", "תנסה", "מותר לך", "אם זה מה שאתה רוצה לך על זה".
  2. מה אתה רואה בעקבות הספירה שעשית בשאלה 1?
  3. אם להיות בלתי הגיוניים ובלתי מציאותיים: לאיזה טוב היה מתחשק לך להקדיש את כל חייך, לו היית מסוגל לכך?

צוות המערכת הם בוגרי מכללת כוונה, הצוות מנגיש טקסטים מקוריים בנושאי התפתחות אישית בליוויו של יהונתן אליאב עורך ספרי הרב שטיינזלץ


מתי וכסלר - מייסד מכללת כוונה

נועם קדושים - מנחה תוכניות להנחיית קבוצות.

אסיה ליפמנוביץ - מכוונת אישית ומנחה חבורות.

דניאל לוי - מכוון זוגות להחזרת השמחה בבית.

יהונתן אליאב: הקשבה, יחד מול הקושי. שיבה, מחלה, פרידה מהחיים. 0523-610710

לאתר מכללת כוונה https://www.kavana.co.il

להאזנה בספוטיפיי

לקובץ מוכן להדפסה