×
Friend,    With Purim right around the corner, Sefaria is busy preparing for the “Purim bump” — the increase in users who visit Sefaria to celebrate the holiday. Last year, more than 100,000 people visited the library or used the app to connect with the holiday or read along with Megillat Esther. This year we’re expecting even more.    To help with our text and tech preparations ahead of this busy time, a generous Jewish foundation is matching all gifts to the library up to $36,000.    Please give today to help us meet your learning needs!     
Save "Avos 5:23  לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא"
Avos 5:23 לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא
tn
Byt n
בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר, לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא:
Ben He He said: According to the labor is the reward.
בְּוַדַּאי יֵשׁ בַּדָּבָר בְּחִינוֹת רַבּוֹת, מַה שֶּׁמַּגְדִּיל עֶרֶךְ הַזְּכֻיּוֹת וְהָעֲו‍ֹנוֹת, וּנְבָאֵר מְעַט בְּחִינָה אַחַת.
כִּי נוֹדַע כִּי הַמִּצְו‍ֹת נֶעֱרָכוֹת נֶגֶד צַעַר קִיּוּמָם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא, וְלָזֹאת לִפְעָמִים הָאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת בִּשְׁנֵי עִתִּים, הַשָּׁוִים בִּתְמוּנַת חָמְרָם, וּבְכָל זֶה בִּבְחִינַת צַעַר קִיּוּמָם, יֵשׁ בֵּינֵיהֶם הֶפְרֵשׁ כַּמָּה אֲלָפִים בְּחִינוֹת, כִּי כָּל דָּבָר תִּתְחַלֵּק לַחֲלָקִים דַּקִּים וְרַבִּים, כִּי בְּחִינַת הַצַּעַר תִּתְחַלֵּף לְפִי צוּרַת עֲשִׂיָּתָם,
לְמָשָׁל מִי שֶׁלָּמַד בְּעֵת אַחַת שָׁעָה אַחַת. וְדַעְתּוֹ הָיְתָה אָז צְלוּלָה לַלִּמּוּד, טִבְעוֹ לֹא הָיְתָה מִתְנַגֶּדֶת לָזֶה, לֹא הִרְגִּישׁ צַעַר בְּנַפְשׁוֹ אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת מְעַט בְּעֵת לִמּוּדוֹ, וּבְעֵת אַחֶרֶת הָיָה הַדָּבָר בְּהִפּוּךְ, כְּ"נֶטֶל הַחוֹל" הָיְתָה עַל נַפְשׁוֹ הַלִּמּוּד, צַעֲרוֹ הָיָה לְמַכְבִּיר, הֲלֹא הַחָמְרִי שָׁוִים - לִמּוּד שָׁעָה אַחַת, אָכֵן הַצּוּרָה נִשְׁתַּנָּה הַרְבֵּה לְמַעְלָה רֹאשׁ, וְכַיּוֹצֵא בְּכָל הַדְּבָרִים, אֵין שָׁעָה דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ בִּבְחִינַת צוּרָתוֹ. וְלָזֹאת גַּם מַעֲשָׂיו, גַּם אִם יְקַיֵּם בְּאֵין שִׁנּוּי בְּחָמְרָם, בְּכָל זֹאת בִּבְחִינַת צוּרָתָם הַהֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם מֶרְחָק רַב:
וְכֵן בְּעִנְיַן הָעֲבֵרוֹת תִּתְחַלֵּף עָנְשָׁם לְפִי גֶּדֶר עֶרֶךְ צַעַר מְנִיעַת הָעֲבֵרָה, וְכָל אֲשֶׁר תִּפְחַת בְּצַעֲרָהּ כֵּן גַּם עָנְשָׁהּ גָּדוֹל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל מְנָחוֹת (דַּף מ"ג) תַּנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר גָּדוֹל עָנְשׁוֹ שֶׁל לָבָן יוֹתֵר מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת...וְלָזֹאת גַּם בְּעִנְיַן הָעֲבֵרוֹת, הֲגַם שֶׁעַל כָּל עֲבֵרָה עָנֹשׁ יֵעָנֵשׁ הָאָדָם, אִם בָּזֶה אוֹ בַּבָּא, מִכָּל מָקוֹם תִּתְחַלֵּף הָעֹנֶשׁ לְפִי צוּרָתוֹ, וְאוֹתָהּ הָעֲבֵרָה עַצְמָהּ כְּשֶׁיַּעֲשֶׂנָּה הָאָדָם, בְּעֵת אֲשֶׁר נָקֵל לְפָנָיו לְהִנָּזֵר מֵהָעֲבֵרָה כֵּן עָנְשָׁהּ תִּגְדַּל, וּלְפִי זֶה גַּם בְּעִנְיַן הָעֲבֵרוֹת, יַעֲשֶׂה הָאָדָם לִפְעָמִים עֲבֵרָה אַחַת בִּשְׁנֵי עִתִּים שָׁוִים בִּבְחִינַת חָמְרָם, וְעִם כָּל זֶה תִּתְחַלֵּף עָנְשָׁם בְּכַמָּה אֲלָפִים בְּחִינוֹת, לְפִי עֶרֶךְ הַהִתְחַלְּקוּת בְּצוּרַת הַנְּזִירָה מֵהָעֲבֵרָה אֵיךְ הָיְתָה:
...לִפְעָמִים יִטְעֶה הָאָדָם בָּזֶה, בְּסָבְרוֹ כִּי הַדָּבָר אֶצְלוֹ בְּגֶדֶר הַכְּבֵדוֹת, אֲשֶׁר זֹאת טוֹב לְהָאָדָם בְּאֹפֶן מִצְוָה לְהַגְדִּיל שְׂכָרוֹ, וּבְאֹפֶן עֲבֵרָה לְמַעֵט עָנְשׁוֹ, וְאֵינֶנּוּ כֵּן כִּי לִפְעָמִים הַדָבָר כָּבֵד לְהָאָדָם, לֹא מִפְּאַת מַצַּב טִבְעַת לֵידָתוֹ, רַק מִפְּאַת שֶׁהִמְשִׁיךְ עָלָיו הַיֵּצֶר, וְנַעֲשָׂה הַדָּבָר כָּבֵד לְפָנָיו...וְאָז לֹא יֵחָשֵׁב לְהָאָדָם בְּמַצַּב הַכְּבֵדוּת רַק גֶּדֶר הַקַּלּוֹת, כֵּיוָן שֶׁבִּבְחִירָתוֹ הִמְשִׁיךְ עָלָיו הָרָעָה:
וְכֵן לְטוֹב. לִפְעָמִים יֵקַל עַל הָאָדָם עֲשׂוֹת מִצְוָה לֹא בַּעֲבוּר טוֹב מִזְגּוֹ מִלֵּידָתוֹ וְכַיּוֹצֵא, רַק בַּמֶּה שֶׁקָּנָה הַיִּרְאָה וְהַמּוּסָר וְהַהֶרְגֵּל בַּדָּבָר הַלָּזֶה אוֹ בְּדָבָר מְשֻׁלָּב לָזֶה, וְאָז יַחֲשֹׁב לְהָאָדָם בְּגֶדֶר הַכְּבֵדוּת הֲגַם שֶׁנָּקֵל לְפָנָיו וּשְׂכָרוֹ מְרֻבֶּה יוֹתֵר,
וְלָזֹאת אֵיכוּת הַמִּצְוָה וְהָעֲבֵרָה, אִם יִכָּנְסוּ בְּגֶדֶר הַכְּבֵדוֹת אוֹ הַקַּלּוֹת, וְאֵיךְ וּמַה בִּפְרָט, בַּל יִוָּדַע לְאִישׁ אֶל נָכוֹן, וְצָדְקוּ דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם שֶׁה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יוֹדֵעַ אֵיךְ עוֹרְכִין הַמִּצְו‍ֹת וְהָעֲבֵרוֹת:
וְנוּכַל לְהַעֲמִיס הַדָּבָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּסֻכָּה (דַּף נ"ג) לֶעָתִיד לָבֹא מְבִיאוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַיֵּצֶר הָרָע כוּ' צַדִּיקִים נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר, וּרְשָׁעִים נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשְּׂעָרָה כוּ' עַיֵּן שָׁם, וְהַדָּבָר מַפְלִיא יַעַן מַה הַהִשְׁתַּנּוּת הַלָּזֶה,
אָכֵן הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ כִּי הָרְשָׁעִים שֶׁהִמְשִׁיכוּ עֲלֵיהֶן הַיֵּצֶר, בְּוַדַּאי הָיָה קָשֶׁה לָהֶם לִמְאֹד לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרָם, וְסוֹבְרִים הֵמָּה הֲגַם שֶׁבְּוַדַּאי יֵעָנְשׁוּ, אָכֵן רַק בְּגֶדֶר הַכְּבֵדוֹת, וּבֶאֱמֶת הַדָּבָר אֵינוֹ כֵן, כֵּיוָן שֶׁבִּבְחִירָתָם הִמְשִׁיכוּ עֲלֵיהֶן הַיֵּצֶר, וּמִזֶּה נַעֲשָׂה הַדָּבָר כָּבֵד לִפְנֵיהֶם, וְלָזֹאת מַרְאִין לָהֶם שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע אֶצְלָם בִּבְחִינַת חוּט הַשְּׂעָרָה, הֵפֶךְ דִּמְיוֹנָם:
וְכֵן צַדִּיקִים אֲשֶׁר מֵהַרְגִּילָם נַעֲשָׂה אֶצְלָם עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לְתַעֲנוּג, סְבוּרִים לְקַבֵּל שָׂכָר רַק בְּגֶדֶר הַקַּלּוֹת, וְהַדָּבָר אֵינוֹ כֵן כֵּיוָן שֶׁמִּבְּחִירָתָם וּמִצִּדָּם נוֹלַד, הַקַּלּוֹת לִכְבֵדוֹת יֵחָשֵׁב וּשְׂכָרָם מְרֻבֶּה, לָזֹאת מַרְאִים לָהֶם כְּהַר:
וּמַה מְּאֹד יֶחֱרַד לֵב הָאָדָם, בְּהִתְבּוֹנְנוֹ הֵיטֵב עַל מַצָּבוֹ וּתְכוּנָתוֹ, מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה אֲלָפִים בְּחִינוֹת יֵחָשֵׁב לוֹ לְאָחוֹר לִבְחִינַת הַקַּלּוֹת, מִפְּאַת שֶׁהִמְשִׁיךְ בִּבְחִירָתוֹ עָלָיו הַכְּבֵדוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְעָנְשׁוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר הַרְבֵּה מֵאֵת אֲשֶׁר יְדַמֶּה,
עַל פִּי הַדְּבָרִים הַלָּלוּ נוּכַל לָתֵת צִיּוּר לְהַמִשְׁנָה בְּאָבוֹת, עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עֲתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, הַיְנוּ דִּין כְּפִי מַצַּב הָאָדָם, חֶשְׁבּוֹן מַה שֶּׁהָיָה מַצָּבוֹ אִם לֹא הִמְשִׁיךְ עָלָיו הַיֵּצֶר, וְהָיָה הַדָּבָר נָקֵל עָלָיו הַרְבֵּה:
נִמְצָא לְפִי זֶה מַה שֶּׁמַּגְדִּיל בְּחִינַת הַמִּצְו‍ֹת הַיְנוּ בְּחִינַת הַכְּבֵדוּת, מְמַעֵט בְּחִינַת הָעֲבֵרוֹת, וּמִצְוָה אַחַת תֶּעֱרַךְ נֶגֶד כַּמָּה עֲבֵרוֹת בַּבְּחִינָה הַלָּזוֹ, לָזֹאת בְּמִצְרַיִם שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת הַכְּבֵדוּת לְמַעְלָה רֹאשׁ, הָיוּ בְּמַדְרֵגָה נִשְׂגָּבָה וְזָכוּ לְנִסִּים וְנִפְלָאוֹת, הוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב וַתַּעַל שַׁוְעָתָם גוֹ' מִן הָעֲבוֹדָה, הַיְנוּ מִפְּנֵי מַה נִּתְקַבְּלָה תְּפִלָּתָם אֲשֶׁר הִיא מַדְרֵגָה נִשָּׂאָה, יַעַן הָיְתָה מִן הָעֲבוֹדָה, וְעָלוּ הַמִּצְו‍ֹת בְּאֵיכוּתָן עַל הָעֲבֵרוֹת, הֲגַם שֶׁהָיוּ מְעַטִּים בְּמִסְפָּר:
Chofetz Chaim - Zechor l'Miriam 20
והאמין בה'. לֹא שָׁאַל לוֹ אוֹת עַל זֹאת; אֲבָל עַל יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ שָׁאַל לוֹ אוֹת וְאָמַר לוֹ בַּמָּה אֵדַע.
ויחשבה לו צדקה. הַקָּבָּ"ה חֲשָׁבָהּ לאַבְרָם לִזְכוּת וְלִצְדָקָה עַל הַאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין בּוֹ. דָּבָר אַחֵר בַּמָּה אֵדַע, לֹא שָׁאַל לוֹ אוֹת אֶלָּא אָמַר לְפָנָיו, הוֹדִיעֵנִי בְּאֵיזֶה זְכוּת יִתְקַיְּמוּ בָּהּ, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה, בִּזְכוּת הַקָּרְבָּנוֹת:
'והאמין בה AND HE BELIEVED IN THE LORD — He did not ask Him for a sign regarding this; but in respect to the promise that he would possess the land he asked for a sign, inquiring of God, במה אדע “By what sign shall I know [that I shall possess it?]” (Genesis 15:8).
והאמן בה' ויחשבה לו צדקה פירש רש"י (רש"י על בראשית ט״ו:ו׳) הקדוש ברוך הוא חשב לו צדקה וזכות על האמונה שהאמין בו.
ואיני מבין מה הזכות הזאת למה לא יאמין באלהי אמן והוא הנביא בעצמו ולא איש אל ויכזב, ומי שהאמין לשחוט את בנו היחיד האהוב ושאר הנסיונות איך לא יאמין בבשורה טובה...
AND HE BELIEVED IN THE ETERNAL; AND HE ACCOUNTED IT TO HIM FOR RIGHTEOUSNESS. Rashi’s explanation is: The Holy One, blessed be He, accounted it to Abraham for righteousness and merit because of the faith with which he had trusted in Him.But I do not understand the nature of this merit. Why should he not believe in the G-d of truth, and he himself is the prophet, and G-d is not a man, that He should lie? Furthermore, he who believed [and on the basis of this belief was ready] to sacrifice his only son, the beloved one, and withstood the rest of the trials, how could he not believe a good tiding?The correct interpretation appears to me to be that the verse is stating that Abraham believed in G-d and he considered it due to the righteousness of the Holy One, blessed be He, that He would give him a child under all circumstances, and not because of Abram’s state of righteousness and his reward, even though He told him, Your reward shall be very great. Thus from now on he would no longer have to fear that sin might prevent the fulfillment of the promise. Now although in the case of the first prophecy Abraham had thought that the promise was conditional upon the recompense for his deeds, yet now since He promised him that he should have no fear on account of sin and that He will give him a child, he believed that the thing is established by G-d, truth He will not turn from it. For since this is a matter of the righteousness of G-d, it has no break in continuity, even as it is written, By Myself have I sworn, saith the Eternal, the word is gone forth from My mouth in righteousness, and shall not come back.It may be that the verse is stating that Abraham believed that he would have a child as an heir under all circumstances, but the Holy One, blessed be He, accounted to him that this promise He had assured him would in addition be as righteousness since in His righteousness G-d did so, just as it says, G-d thought it for good. A similar case is the verse regarding Phinehas: And that was accounted unto him for righteousness, meaning that the trust he [Phinehas] has in G-d when committing that particular deed was accounted as righteousness unto all generations since G-d will forever keep His righteousness and kindness for every generation on account of [Phinehas’ deed, and this recompense transcends any strictly merited reward]. This is similar to that which is stated, Forever will I keep for him My mercy.
(לז) כִּ֤י יִגְנֹֽב־אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־שֶׂ֔ה וּטְבָח֖וֹ א֣וֹ מְכָר֑וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְאַרְבַּע־צֹ֖אן תַּ֥חַת הַשֶּֽׂה׃
(37) *This verse constitutes 22.1 in some editions. When any party steals an ox or a sheep, and slaughters it or sells it, that person shall pay five oxen for the ox, and four sheep for the sheep.—
חמשה בקר וגו'. אָמַר רַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי חָס הַמָּקוֹם עַל כְּבוֹדָן שֶׁל בְּרִיּוֹת – שׁוֹר שֶׁהוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו וְלֹא נִתְבַּזָּה בּוֹ הַגַּנָּב לְנָשְׂאוֹ עַל כְּתֵפוֹ, מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה, שֶׂה שֶׁנּוֹשְֹׁאוֹ עַל כְּתֵפוֹ, מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה הוֹאִיל וְנִתְבַּזָּה בוֹ.
חמשה בקר וגו׳ [HE SHALL PAY] FIVE OF THE HERD etc. — Rabban Jochanan ben Zaccai said, “The Omnipresent has much consideration for the honour of His creatures: when an ox — an animal that can walk by itself — has been stolen and sold or slaughtered, in which case the thief had not to degrade himself by carrying it on his shoulder, he has to pay fivefold restitution. In the case of a lamb, however, which he had to carry on his shoulder, he has to pay only the fourfold, because he was forced to degrade himself by carrying it”. Rabbi Meir said, “Come and see how great is the virtue of labour: In the case of the theft of an ox which he (the thief) withdrew from its labour, thereby causing a loss to its owner, he has to repay five oxen, in the case of a lamb which he has not withdrawn from its labour — only four (Bava Kamma 79b).
עד היכן תכלית יסורין אמר רבי אלעזר כל שארגו לו בגד ללבוש ואין מתקבל עליו...מר בריה דרבינא אמר אפילו נהפך לו חלוקו רבא ואיתימא רב חסדא ואיתימא רבי יצחק ואמרי לה במתניתא תנא אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים
§ The Gemara asks: Until where is the minimum limit of suffering? What is the least amount pain that is included in the definition of suffering? Rabbi Elazar says: Anyone for whom they wove a garment to wear and the garment does not suit him, i.e., it does not fit him exactly. Rava the Younger objects to this, and some say Rabbi Shmuel bar Naḥmani objects: The Sages said an even greater statement than this, i.e., that even lesser inconvenience is still considered suffering: Even if people intended that they would dilute his wine with hot water, but they accidentally diluted it for him with cold water, it is considered suffering. Similarly, if he wanted it diluted with cold water, but they diluted it for him with hot water, this too is considered suffering. And you say all this, that it is considered suffering, only if the garment one ordered does not fit? Mar son of Ravina says: Even if one’s cloak turns around as he puts it on, so that he has to take it off and put it on again, this too is considered a form of suffering. Rava said, and some say it was Rav Ḥisda, and some say it was Rabbi Yitzḥak, and some say it was taught in a baraita: Even if one reached his hand into his pocket to take out three coins, but two coins came up in his hand, it is considered a form of suffering.
וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאוֹת שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ. כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים יִצְרָם יוֹתֵר מֵהֶם:
A Baal-Teshuvah should not consider himself distant from the level of the righteous because of the sins and transgressions that he committed. This is not true. He is beloved and desirable before the Creator as if he never sinned.Furthermore, he has a great reward for he has tasted sin and yet, separated himself from it, conquering his [evil] inclination. Our Sages declared: "In the place where Baalei Teshuvah stand, even the completely righteous are not able to stand." The level of Baalei Teshuvah transcends the level of those who never sinned at all, for they overcome their [evil] inclination more.
לפום צערא אגרא. פירוש דבר זה, כי לפי גודל הצער הוא השכר. ויש לשאול, מנין לתנא דבר זה, שהשכר הוא לפי הצער. ובודאי אין הפירוש כי הכל לפי הצער, וזולת זה כל המצות הם שוים, רק אם יש טורח במצוה, יותר השכר, שאם כן יקשה לך מה שאמרו (למעלה פ"ב מ"א) ש'אין אתה יודע מתן שכרן של מצות', והרי בודאי אנו יודעין מתן שכרן של מצות, שהם לפי הטורח והצער שיש במצוה.
אבל מה שאמר 'לפום צערא אגרא' הכל מדבר במצוה אחת; שאם עשה המצוה על ידי הצער, יותר יש שכר משאם עשה המצוה שלא על ידי צער. אבל שכר כל מצוה ומצוה הוא אצל השם יתברך בודאי, וכבר בארנו זה למעלה.
ומפני כי יש לאומר שיאמר: כי השם יתברך צוה לעשות המצוה, וקבע שכר על המצוה, יעשה המצוה בצער או שלא בצער, הכל שוה, ועל זה אמרו כי כאשר מקיים המצוה על ידי צער, שהשכר גדול ביותר. כדאיתא במסכת יומא בפרק בא לו (סט:) ובסנהדרין (סד.) 'כלום נתת לנו יצר הרע לקבל שכר, לא איהו בעינן ולא שכריה בעינן', שתראה מזה בשביל שהוא מקיים את המצוה על ידי צער של יצר הרע, שכרו יותר גדול.
ותירוץ דבר זה ("מנין לתנא דבר זה שהשכר הוא לפי הצער" [לשונו למעלה]. ואף שהוכיח כן מדברי הגמרא, אך עדיין קשה מנין לגמרא לומר כן.), כי השכר מן השם יתברך לעובדי מצותיו ולעושי רצונו בשביל שהאדם מקרב עצמו אליו יתברך. כי בודאי העובד המלך בודאי מתקרב אליו, וכאשר הוא מתקרב אליו ראוי שיבא טובו ומלכותו אל הקרובים אליו, והם עמו, מתדבקים עמו, ולא אל הרחוקים.
וכאשר נבאר כי האדם כאשר מקיים רצון המקום בצער הוא יותר קרוב אליו מאשר מקיים רצונו שלא בצער, יתבאר בזה כי השכר הוא לפי הצער. ודבר זה כי כאשר יש לאדם מונע להתקרב אל אחד, והוא בכחו ובגבורתו וביד חזקה שלו דוחה את המונע ומתקרב, תראה בזה כמה כחו להתדבק שם, וכמה קרוב הוא אל אותו שמתקרב אליו, שהרי דוחה את המונע ומתקרב.
וכך כאשר האדם מקיים את המצוה אף בצער, הוא מתקרב אל השם יתברך בכח ובגבורה שלו, אף כנגד המונע, ודבר זה יורה על הקירוב הגדול אשר יש לו אצל השם יתברך. וכאשר יש לו קירוב גדול אל השם יתברך, אין ספק כי השכר יותר גדול, כי אין השכר כי אם לפי הקירוב אשר יש לו אל השם יתברך [ד]מקבל מאתו השכר.
וזה שאמר כאן 'לפום צערא אגרא', לפי הצער הוא הקירוב אל השם יתברך, שכל עוד שמצטער במצוה ועושה המצוה*, השכר יותר. אבל אם רוצה לקיים המצוה בצער, אף שיכול לקיים אותו שלא בצער, נראה שאין כאן שכר יותר. כי לא אמרנו בכאן רק הצער שיש לו מניעה שלא לקיים המצוה, והוא מתגבר על זה ומתקרב עצמו, ודבר זה מבואר.
"According to the pain is the reward." The explanation of this thing is that according to the magnitude of the pain is the reward. And it may be asked, "From where did the teacher [know] this? And the explanation is certainly not that everything is according to the pain; and besides that, all of the commandments are the same - only if there is more exertion in the commandment is there more reward. For, if so, there would be a difficulty with that which they said (Avot 2:1), "For you do not know the reward given [for the fulfillment] of [the respective] commandments." As behold we [would then] certainly know the reward given for the commandments - for it is according to the exertion and the pain involved with the commandment! Rather that which he said, "According to the pain is the reward," is all speaking about a single commandment: That if one did the commandment with pain, there is more reward than if he did the commandment without pain. But the reward of each commandment is certainly [only known to] God, may He be blessed, and we have already explained this earlier (Derekh Chayim 2:1). But because [someone] might say that God, may He be blessed, commanded to do the commandment and determined the reward for the commandment, and it is all the same whether one does the commandment with pain or without pain - about this, they said that when one performs the commandment with pain, the reward is greater. This is as is found in Yoma (69b) in the chapter [entitled] Ba Lo, and in Sanhedrin (64a), "It is for naught that You have given us the evil impulse, except to receive reward. We do not want it, and we do not want its reward!" As you see from this that since one performs the commandment with the pain of the evil impulse, his reward is greater. And the answer to this thing is that the reward from God, may He be blessed, to those who worship His commandments and do His will is because a person [thereby] brings himself closer to Him, may He be blessed. For certainly one who serves a king brings himself closer to him; and when he brings himself closer to him, it is appropriate that [the king's] goodness and sovereignty come to him - since [such people] are with him and cling to him - and not to those who are distant. And when we will explain that a person who performs the will of the Omnipresent with pain is closer to Him than one who performs His will without pain, it will thereby be explained that the reward is according to the pain. And this thing is because, when there is an impediment preventing a person from approaching another and he pushes away that impediment with his power, his might and his strong arm, and approaches - you see from this how much his power is to cling there and how close he is to the one he approaches. For behold he pushed off the impediment and approached. And when a person fulfills a commandment even with pain, he brings himself closer to God, may He be blessed, with power and with his might, even in opposition to the impediment. And this thing indicates the great closeness that he has with God, may He be blessed. And when he has great closeness to God, may He be blessed, there is no doubt that the reward will be greater, since reward is only according to the closeness that one has with God, may He be blessed, such that he receives his reward from Him. And this is what he said here, "According to the pain is the reward" - according to the pain is the closeness to God, may He be blessed. For so long as he has pain from the commandment and does the commandment [regardless], the reward is greater. But if he wants to perform the commandment with pain even though he can perform it without pain, it appears that there is no greater reward here. For we have only spoken here about the pain [attached to] an impediment from performing the commandment that he overcomes and [thereby] brings himself closer. And this thing is explained.
(ד) (2317) כפי שאכן קיים בשאר שטחי החיים, וכמו שכתב כאן החסיד יעב"ץ, וז"ל: "בן הא הא אומר לפום צערא אגרא. דבר על לב העוסקים בתורה, ואמר שאע"פ שלא ישיגו השגה גדולה, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיעסוק בה בכל כחו. לא כן בשאר החכמות, כי לא יותן שכר על העסק בהם".
ובברכות כח: אמרו "מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות... אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר".
ובחפץ חיים על התורה [הוצאת הרב גריינימן] ריש פרשת בחוקותי [עמוד קעח] נכתב בזה"ל: "לכאורה הדברים צריכים ביאור, כלום ראית מימיך חייט תופר בגד, או סנדלר - מנעלים, ואינם משתלמים... אבל הענין הוא כך; בנוהג שבעולם מי ששכר פועל לתפור לו בגד או מנעלים, והפועל יעמול בזיעת אפים כל היום וכל הלילה, ולא יתפור את הבגד או המנעלים, כלום יקבל שכרו, הלא לשוטה יחשב אם יבקש, כי הלא הבעל הבית אל הבגד עיניו נשואות, ואם לא השלים מלאכתו, אף אם יעמול שבוע שלם, לא ישלם לו, כי לא בעבור העמל הוא מקבל שכר, אלא על המעשה, ועמל בלי מעשה אין בו תועלת.
לא כן הוא הדבר בלמוד התורה. אנו נצטוינו לעמול בתורה, ככתוב [ויקרא כו, ג] 'אם בחוקותי תלכו', וכפירוש רבותינו ז"ל שעל היגיעה הדברים אמורים [רש"י שם]. ואף אם לא יבין הענין לאשורו... עם כל זה הוא מקבל שכר על העמל, ואף אם המלאכה לא נעשתה. וזו כונת המאמר 'אנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר' על העמל, אלא על המלאכה" [הובא למעלה פ"ב הערה 1689].
והשכר שהוא לאדם על המצוה מצד קושי המצוה זה השכר הוא בפני עצמו, ואין זה נקרא 'שכר מצוה'. ועל זה אמרו 'לפום צערא אגרא'. ומצוה אחת אם עשה פעם אחד על ידי טורח גדול, ופעם אחד לא עשה כל כך בטורח גדול, יש שכר על אותה שבטורח גדול יותר מן אותו פעם שלא עשה כל כך על ידי טורח. ומכל מקום אין זה נקרא 'שכר מצוה' עצמה, כי על שכר מצוה עצמה אמרו 'הוי זהיר בקלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות'" [הובא למעלה פ"ב הערה 94].
(ז) (2320) "מנין לתנא דבר זה שהשכר הוא לפי הצער" [לשונו למעלה]. ואף שהוכיח כן מדברי הגמרא, אך עדיין קשה מנין לגמרא לומר כן.
(ח) (2321) לשונו למעלה פ"ב מ"א [תצ:]: "וטעם דבר הזה [שא"א לידע מתן שכרן של מצות], כי שכר המצות [הוא] שעל ידי המצות דביקות האדם בו יתברך, וכפי הדביקות שיש לאדם בו יתברך. ואפשר שהדביקות בו יתברך בקלה יותר מבחמורה, כי זה לא תליא בקל וחומר של המצוה שהיא על האדם".
ובתפארת ישראל פס"א [תתקנא.] כתב: "כי המצות אינם שוים בשכרן, כי אפשר שעל מצוה קלה שכר גדול יותר מן החמורה. כי המצוה היא הצירוף שמצרפת האדם... וכמו שאמר הכתוב [משלי ל, ה] 'כל אמרת אלוה צרופה'. ואם המצות לא היה רק לקיים קבוץ וסדר המדינה, או תקון האדם, כמו שהרבה אנשים היו נותנים טעם במצות... בודאי יש לעמוד על זה איזה מצוה יש בה תועלת יותר מן האחרת, וכמה השכר יותר מן האחרת. אבל המצות הם אלקיות, מצרפות האדם, עד שיש לאדם דבקות בו. ולא נוכל לדעת איזו מן המצות בה הצירוף יותר, כי יש מצוה קלה שהצירוף הזה אשר אמרנו יותר מן החמורה... כי אפשר הוא שיהיה השכר על המצוה הקלה יותר ממה שהוא על מצוה החמורה, מצד המצוה בעצמה שהיא מצרפת האדם. וכמו שתמצא במצוה, כך תמצא בעבירה; כי לפעמים נראה שעבירה קטנה אצל האדם, ויש לה עונש גדול. ולכך תמצא בכמה מקומות שהם אמרו על מצות קלות שכר גדול מאד מאד, וכן אמרו על עבירות קטנות עונש גדול מאד, כמו שנמצא דבר זה בדבריהם הרבה מאד... כי מה שאמרו 'הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה' נאמר גם כן לענין עונשין, שיזהר מן עבירה קלה כבחמורה...
כלל הדבר, במה שהמצות מביאים אל האדם החבור והדבקות בו יתברך, לכך לא נוכל לדעת ולהבין איזה מצוה סבה לדבקות הוא יותר, ואיזה פחות. ולפיכך אמרו 'הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה וכו". וזהו שורש גדול בתורה, אשר בני אדם אינם נזהרים במצות קלות, עם העלם השכר והעלם העונש. שאפשר שהשכר עליה כגדולה שבגדולות, והעונש גם כן כגדולה שבגדולות. ודבר זה מבואר" [הובא למעלה פ"ב הערה 121].
ולפי זה יוטעם מאד מה שאמרו [פאה פ"א מ"א] "ותלמוד תורה כנגד כולם". שכבר השריש להלן פ"ו מ"ח [ד"ה ותחלה יש] "כי אין לך דבר שהוא קרוב אל הש"י כמו התורה, שהיא אצולה מן השם יתברך", ו"אין דבר שהוא קרוב אל השם יתברך כמו התורה" [לשונו בנתיב התורה פ"ד (א, סוף יז:)], ו"בעל תורה הוא תחת צל הקב"ה, ואין דבר שהוא תחת כנפי השם כמו התורה" [לשונו בהספד (עמוד קצ)], ו"אין יותר דביקות וקישור בו יתברך כמו התורה" [לשונו בנתיב העבודה פט"ו (א, קכד.), והובא למעלה הערה 3211], ולכך דין הוא ששכר תלמוד תורה הוא "כנגד כולם" [הובא למעלה פ"ב הערה 120].
(ט) (2322) אודות שהאדם מקרב עצמו אל ה' על ידי עבודת המצות, כן ביאר בארוכה בתפארת ישראל פרקים ח, ט. ובתוך דבריו בפרק ט [קמה.] כתב: "וכן המצות שלא נדע טעמם באיזה צד הם הצלחת נפשו ויקנה בהם הצלחה עליונה, כי כבר אמרנו כי המצות האלו ראוים אל האדם, מצד כי המצות כלם שכליות אלהיות. שכך סדר השם יתברך, לא מה שחייב שכל האדם, רק מה שסדר השם יתברך בחכמתו. ולכך הדבק במצות דבק בשכלי, והוא השכל האלקי העליון, ועל ידי זה יש לו דבקות בו יתברך, ומוציאין אותו מן הטבע המשותפת [לאדם ולבעלי חיים], ובזה נפשו צרופה, ואז דבק בו יתברך". ובהמשך שם [קמז:] כתב: "ואיך לא יקנה מדרגה אלהית על ידי המצות, כי המצות כולם, במה שהם מצות השם יתברך על האדם, אין ספק שזה התיחסות וחבור בין השם יתברך ובין האדם, כמו מלך הגוזר גזירה על עמו. ואין ספק כי יש יחוס וחבור בין המלך ועבדיו המקבלים את הגזרה, מצד שהוא מלכם גוזר עליהם, והם מקבלים. ומאחר שכך הוא, איך לא נאמר מה שמקבלים ישראל מצותיו וגזרותיו עליהם, שהוא יתברך אשר הוא נבדל יש לו יחוס אליהם וצירוף, מצד שהם מקבלים גזרותיו אשר השכל מחייב אותם. שבזה הצד מתקרבים ומתדבקים אל השם יתברך, אשר הוא נבדל מהכל, ויקנו בשביל כך ההצלחה העליונה בשביל החבור והדבוק הזה. כי אין ספק שזהו ההתדבקות בו יתברך, כמו שאמר הכתוב [דברים יא, כב] 'ולדבקה בו' כאשר האדם עושה רצונו, ומקבל גזרת המלך והוא עבדו. זהו עצמו החבור והדבוק בו יתברך, ומוציא את האדם מן החמרי, ולהיות דבק בו יתברך". וכן כתב השל"ה [יומא פרק דרך חיים מוסר טז], וז"ל: "לשון 'מצוה' צוותא, כענין שאמרו [ברכות ו:] כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה. ומצוה אותיות יהו"ה בהיפוך שתי אותיות הראשונות, שהן מ"צ, באלפ"א בית"א דא"ת ב"ש הן אותיות י"ה" [הובא למעלה פ"ד הערה 1602, ולהלן הערה 2409].
(י) (2323) "כלום חסר לבית המלך" [שבת קנג.]. ודייק לה שאמרינן בתפילת שמו"ע [בברכת "שמע קולנו"] "ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו", שהואיל ואנו עומדים בסמיכות למלך ["מלפניך מלכנו"], לכך ראוי שטובת המלך תגיע אלינו ["אל תשיבנו"].
(יא) (2324) מיד בסמוך.
(יב) (2325) פירוש - הסימן המובהק לדביקות הוא יכולת הנדבק לעמוד כנגד נסיונות וקשיים... וכן כתב בתפארת ישראל פל"ח [תקפה.], וז"ל: "פירוש 'לאוהבי' [שמות כ, ו], שהם אוהבים, דבקים בו בכל לב ונפש, ועומדים בכל נסיון, אלו נקראים אוהבים של השם יתברך, לא מצד שהם מקיימים התורה בלבד".
(יג) (2326) לשונו בתפארת ישראל פס"א [תתקנא:]: "המצות הם אלקיות, מצרפות האדם, עד שיש לאדם דבקות בו. ולא נוכל לדעת איזו מן המצות בה הצירוף יותר, כי יש מצוה קלה, שהצירוף הזה אשר אמרנו יותר מן החמורה. אבל מכל מקום אין עליך לומר כלל שאין תולה לגמרי במה שהמצוה היא קשה על האדם, שזה אינו, שודאי כאשר הוא מקיים המצוה שהיא קשה יותר על האדם, מורה זה על שהוא אוהב השם יתברך בכל לבו, ולפום צערא אגרא".
ורש"י [דברים ו, ה] כתב: "ואהבת - עשה דבריו מאהבה. אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה; העושה אצל רבו מיראה, כשהוא מטריח עליו מניחו והולך לו".
והרמב"ן [דברים ז, ז] כתב: "כי הנבחר לאוהב היודע לסבול את אוהבו בכל הבא ממנו. וישראל ראוים לכך מכל עם... כי יעמדו לו בנסיונות, או יהודי או צלוב [שמו"ר מב, ט]".
(יד) (2327) כמו שכתב בנתיב העבודה פ"ה [א, פט.]: "אמרו בגמרא [סוטה כב.] שיש ללכת אל בית הכנסת שהוא יותר רחוק מן האדם, מפני שהוא נוטל שכר פסיעות. ויראה כי אין הדין הזה גבי סוכה, שאם יש לו שתי סוכות, האחת קרובה והאחת רחוקה, שאין לו לילך אל הסוכה הרחוקה בשביל שהוא נוטל שכר פסיעות", ושם מבאר מדוע אמרינן כן בהליכה לבית כנסת [הובא למעלה הערה 1498].
(טו) (2328) פירוש - כאשר אמרו כאן "לפום צערא אגרא", אין הכוונה לכל צער המתלוה לקיום המצוה, אלא רק לצער שנובע מחמת ההתגברות על המונע לקיום המצוה, שכאשר מתגבר על המונע יש בזה להורות על התקרבותו אל ה', וכמו שביאר. אך אם הצער אינו נובע מחמת ההתגברות על המונע [כי בלא"ה המצוה תתקיים בשופי], אלא איירי בצער מזדמן המתלוה לקיום המצוה, אין צער זה מורה על דביקותו והתקרבותו אל המלך [כי בלא"ה הדרך למלך היא סלולה], לכך אין צער זה בכלל "לפום צערא אגרא". וצרף לכאן דברי המסילת ישרים בהקדמתו, שכתב: "עד שידמו רוב בני האדם שהחסידות תלוי באמירת מזמורים הרבה ווידויים ארוכים מאד, צומות קשים, וטבילות קרח ושלג, כולם דברים אשר אין השכל נח בהם, ואין הדעת שוקטה". וכן חזר וכתב שם בפרק יח. הרי שסיגופים לשם סיגופים אינם בכלל "לפום צערא אגרא".
אָדָם שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרֻבִּין עַל זְכֻיּוֹתָיו מִיָּד הוּא מֵת בְּרִשְׁעוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל רֹב עֲוֹנֵךְ. וְכֵן מְדִינָה שֶׁעֲוֹנוֹתֶיהָ מְרֻבִּין מִיָּד הִיא אוֹבֶדֶת שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח כ) "זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה" וְגוֹ'. וְכֵן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אִם הָיוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶם מְרֻבִּין מִזְּכֻיּוֹתֵיהֶן מִיָּד הֵן נִשְׁחָתִין שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו ה) "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם".
וְשִׁקּוּל זֶה אֵינוֹ לְפִי מִנְיַן הַזְּכֻיּוֹת וְהָעֲוֹנוֹת אֶלָּא לְפִי גָּדְלָם. יֵשׁ זְכוּת שֶׁהִיא כְּנֶגֶד כַּמָּה עֲוֹנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יד יג) "יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב". וְיֵשׁ עָוֹן שֶׁהוּא כְּנֶגֶד כַּמָּה זְכֻיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט יח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה". וְאֵין שׁוֹקְלִין אֶלָּא בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אֵל דֵּעוֹת וְהוּא הַיּוֹדֵעַ הֵיאַךְ עוֹרְכִין הַזְּכֻיּוֹת כְּנֶגֶד הָעֲוֹנוֹת:
If a person's sins exceed his merits, he will immediately die because of his wickedness as [Jeremiah 30:14] states: "[I have smitten you...] for the multitude of your transgressions."Similarly, a country whose sins are great will immediately be obliterated as implied by [Genesis 18:20]: "The outcry of Sodom and Amorah is great....In regard to the entire world as well, were its [inhabitants'] sins to be greater than their merits, they would immediately be destroyed as [Genesis 6:5] relates: "God saw the evil of man was great... [and God said: `I will destroy man....']"This reckoning is not calculated [only] on the basis of the number of merits and sins, but also [takes into account] their magnitude. There are some merits which outweigh many sins as implied by [I Kings 14:13]: "Because in him, there was found a good quality." In contrast, a sin may outweigh many merits as [Ecclesiastes 9:18] states: "One sin may obscure much good."The weighing [of sins and merits] is carried out according to the wisdom of the Knowing God. He knows how to measure merits against sins.

(א) בְּמִדְרַשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת פְּקוּדֵי. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. שֶׁבָּא עֶרֶב שַׁבָּת. וְלֹא הָיָה לוֹ מֵאַן לְהִתְפַּרְנֵס. יָצָא לוֹ חוּץ מִן הָעִיר וְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָאֱלֹקִים. וְנִתַּן לוֹ אֶבֶן טוֹבָה מִן הַשָּׁמַיִם. נְתָנָהּ לַשֻּׁלְחָנִי וּפִרְנֵס אוֹתָהּ שַׁבָּת. אָמְרָה אִשְׁתּוֹ מֵהֵיכָן אֵלּוּ. אָמַר לָהּ מִמַּה שֶּׁפִּרְנֵס הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמְרָה אִם אֵין אַתָּה אוֹמֵר לִי מֵהֵיכָן הֵן. אֵינִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם.

הִתְחִיל מְסַפֵּר לָהּ. אָמַר לָהּ כָּךְ נִתְפַּלַּלְתִּי לִפְנֵי הָאֱלֹקִים וְנִתַּן לִי מִן הַשָּׁמַיִם. אָמְרָה לוֹ אֵינִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם. עַד שֶׁתֹּאמַר לִי שֶׁתַּחֲזִירָהּ מוֹצָאֵי שַׁבָּת. אָמַר לָהּ לָמָּה. אָמְרָה לוֹ אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיְּהֵא שֻׁלְחָנְךָ חָסֵר וְשֻׁלְחַן חֲבֵרְךָ מָלֵא. וְהָלַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהוֹדִיעַ מַעֲשֶׂה לְרַבִּי. אָמַר לוֹ לֵךְ אֱמֹר לָהּ. אִם שֻׁלְחָנֵךְ חָסֵר אֲנִי אֲמַלְּאֶנּוּ מִשֶּׁלִּי. הָלַךְ וְאָמַר לָהּ.

אָמְרָה לוֹ לֵךְ עִמִּי לְמִי שֶׁלִּמֶּדְךָ תּוֹרָה. אָמְרָה לוֹ רַבִּי. וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. לֹא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק הֲוָה לוֹ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ. שֶׁנֶאֱמַר כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ כוּ'. עוֹלָמִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא עוֹלָמוֹ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כֵּן הָלַךְ וְהֶחֱזִיר עַד כָּאן לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ רַבָּה:

(ב) הִנֵּה הַתְּשׁוּבָה שֶׁהֵשִׁיבָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. הִיא חִידָה סְתוּמָה וּפְלִיאָה נֶעְלָמָה. בַּמֶּה נִצְּחָה אוֹתוֹ. וּמַה זּוֹ תְּשׁוּבָה שֶׁהֵשִׁיבָה לוֹ לְרַבִּי. וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא הֲכִי תִּהְיֶה צְרִיכָה שָׁם בְּעוֹלָם הָאֱמֶת לַחֲזֹר עַל פִּתְחֵי הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים לְחַפֵּשׂ אֶת רַבִּי לִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ לְקַיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ וְלֹא תִּמְצָאֵהוּ?? אוֹ כִּי לֹא תּוּכַל לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו?? וְאִם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר אִם שֻׁלְחָנְךָ חָסֵר אֲנִי אֲמַלְּאֶנּוּ מִשֶּׁלִּי הַאִם אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, דִּבֵּר וְלֹא יְקַיֵּם חָלִילָה?

(ג) שָׁנִינוּ בְּאָבוֹת פֶּרֶק ה'. בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא.

(ד) אָכֵן לֹא כֵן דַּרְכֵי ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וּמִשְׁפָּטָיו עִם בְּרִיּוֹתָיו. אֲשֶׁר מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ חֶלֶף עֲבוֹדָתָם. הִנֵּה מִלְּבַד הַשָּׂכָר בְּעַד עַצְמִית הַמִּצְוָה. אֲשֶׁר שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל ה'. עוֹד יֵשׁ לָזֶה יְסוֹד חֶשְׁבּוֹן שָׂכָר. בְּעַד צַעַר הָעֲבוֹדָה שֶׁל קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה.

וּכְבָר הִפְלִיגוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן בְּיִתְרוֹן הָעֲבוֹדָה כְּשֶׁהִיא בְּצַעַר עַל הָעֲבוֹדָה בְּרֶוַח. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ שָׁם: אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה בִּשְׁעַת הָרֶוַח. אַל תָּשׁוּב לְךָ בִּשְׁעַת הַדְּחָק. לְפִי שטּוֹב לוֹ לָאָדָם דָּבָר אֶחָד בְּצַעַר. מִמֵּאָה דְּבָרִים בְּרֶוַח עַיֵּן שָׁם.

וְכֵן כָּתַב בְּסֵפֶר חֲסִידִים: מִצְוָה שֶׁצָּרִיךְ לִכְפּוֹת אֶת הַיֵּצֶר. גָּדוֹל מִמֵּאָה מִצְו‍ֹת שֶׁאֵין צָרִיךְ לִכְפּוֹת אֶת הַיֵּצֶר:

(ה) הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בָּבָא בַּתְרָא דַּף ע"ח. מַאי דִּכְתִיב עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן בּוֹאוּ וְנַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ. וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְלִכְאוֹרָה יִפָּלֵא מַה הִשְׁמִיעָנוּ הַמּוֹשְׁלִים בָּזֶה. מִי לֹא יֵדַע שְׂכַר מִצְוָה וְהֶפְסֵד עֲבֵרָה. כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּשְׁפָטִים נָכוֹנוּ לְפוֹעֲלֵי עָו‍ֹן.

אוּלָם הוּא הַדָּבָר. כִּי הִנֵּה נָקֵל לִפְנֵי אִישׁ לֵילֵךְ בְּאֹרַח יְשָׁרִים סְלוּלָה. אִם לֹא תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עָלָיו. אוּלָם כַּאֲשֶׁר יִפְגַּע עַל דַּרְכּוֹ אֵיזֶה כֹּבֶד בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. אוֹ אֵיזֶה נִסָּיוֹן שֶׁצָּרִיךְ לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ. אָז תִּרְפֶּינָה יָדָיו.

עַל כֵּן כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה לִפְנֵי הָאָדָם נִסָּיוֹן בְּאֵיזֶה מִצְוָה. אִם בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ. זֹאת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ. כִּי הֲלֹא מַרְבִּית הַשָּׂכָר הוּא רַק בִּגְלַל כֹּבֶד הָעֲבוֹדָה וְהַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם מִצְוָה. וְהוּא עַל אַחַת מֵאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְאִם יַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן וְיִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ. הֲלֹא בְּעַד הַצַּעַר הַזֶּה יִהְיֶה שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד מִקִּיּוּם מִצְוָה אַחַת. יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיְּקַיֵּם מֵאָה מִצְו‍ֹת אֲחֵרוֹת שֶׁלֹּא בְּצַעַר וּכְפִיַּת הַיֵּצֶר:

(ו) זֶהוּ אֲשֶׁר יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. בּוֹאוּ וְנַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ. יוֹדִיעֵנוּ כִּי מִלְּבַד הַשָּׂכָר שׁל עַצְמִית הַמִּצְוָה. עוֹד חֶשְׁבּוֹן שָׂכָר בְּעַד צַעַר שֶׁל קִיּוּם הַמִּצְוָה. כי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. וְזֶהוּ הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ. הַיְנוּ חֶשְׁבּוֹן הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד הַשָּׂכָר שֶׁל הַהֶפְסֵד. כִּי רַק עַל יְדֵי הַהֶפְסֵד וְהַצַּעַר שֶׁסּוֹבֵל בְּקִיּוּם מִצְוָה יִגְדַּל שְׂכָרוֹ לְמַעְלָה רֹאשׁ:

(ז) וְכֵן מַה שֶּׁיֹּאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. שְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. אֲשֶׁר לְפִי מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן יִפָּלֵא. כִּי אֵין בָּזֶה חֲדָשׁוֹת. מִי לֹא יֵדַע כִּי שְׁפָטִים נָכוֹנוּ לְפוֹעֲלֵי עָו‍ֹן.

יִתְבָּאֵר גַּם כֵּן עַל דֶּרֶךְ זֶה…כִּי הִנֵּה כְּמוֹ אֲשֶׁר בְּמִצְוָה לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. כִּי מִלְּבַד הַשָּׂכָר שֶׁל עַצְמִית הַמִּצְוָה. עוֹד יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן שָׂכָר בְּעַד הַצַּעַר שֶׁסּוֹבֵל מִמַּה שֶּׁמְּקַיֵּם רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

כְּמוֹ כֵן בְּעִנְיַן עֲבֵרָה מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ בְּעַד עַצְמִית הָעֲבֵרָה. אֲשֶׁר אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל ה'. עוֹד יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן עֹנֶשׁ בְּעַד הַהֲנָאָה שֶׁמִּתְעַנֵּג נַפְשׁוֹ מִמַּה שֶּׁמַּמְרֶה רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּכְמוֹ בְּמִצְוָה לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. כֵּן בַּעֲבֵרָה לְפוּם הַהֲנָאָה עֹנֶשׁ.

(ט) גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ בְּעַד הַהֲנָאָה שֶׁנֶּהֱנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה מִן דְּבַר עֲבֵרָה. שֶׁהוּא נֶהֱנֶה וּמִתְעַנֵּג מִמַּה שֶּׁמַּמְרֶה אֶת רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כִּי אֵין עָרֹךְ לְהָעֹנֶשׁ בְּעַד הַהֲנָאָה שֶׁל עֲבֵרָה. מַה נּוֹרָא הָרַעְיוֹן הַזֶּה לַמִּתְבּוֹנֵן בָּהּ. כִּי עֵת יִתְקְפֵהוּ יִצְרוֹ לִדְבַר עֲבֵרָה. אַף לְדַבֵּר אֵיזֶה מִדְּבָרִים הָאֲסוּרִים. לִיתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ שֶׁל עַצְמִית הֶעָו‍ֹן. הִנֵּה גַּם בְּעַד הַהֲנָאָה יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתַיִם:

(י) וּמֵעַתָּה שׁוּב לֹא יִפָּלֵא. כִּי הִנֵּה גָּזֵל וַעֲרָיוֹת שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמֶּדְתָּן. אִם כִּי בְּעַד עַצְמִית הָעֲבֵרָה מַה שֶּׁעוֹבֵר רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הָיָה הָעֹנֶשׁ נִגְרָע מֵעֶרְכּוֹ. בִּשְׁבִיל הַצַּעַר שֶׁל מְנִיעַת הָעֲבֵרָה. אוּלָם לְעֻמַּת זֶה מֵאַחַר אֲשֶׁר הַהֲנָאָה רַבָּה בָּהֶם. הִנֵּה הַהֲנָאָה וְהַתַּעֲנוּג שֶׁל הָעֲבֵרָה שֶׁהוּא נֶהֱנֶה מִזֶּה שֶׁמַּמְרֶה רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. הִנֵּה חֶשְׁבּוֹן הַהֲנָאָה מַגְדִּיל הָעֹנֶשׁ לְמַעְלָה רֹאשׁ:

(יא) הוּא מַה שֶּׁאוֹמְרִים הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן כוּ' שְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. הִנֵּה יַשְׁמִיעֵנוּ בָּזֶה כִּי מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ בְּעַד עַצְמִית הָעֲבֵרָה. עוֹד יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן עֹנֶשׁ בְּעַד הַשָּׂכָר שֶׁל עֲשִׂיַּת הָעֲבֵרָה הַיְנוּ הַהֲנָאָה שֶׁנֶּהֱנֶה מִן הָעֲבֵרָה. וְזֶהוּ שְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. הַיְנוּ חֶשְׁבּוֹן שְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הַהֶפְסֵד בְּעַד הַשָּׂכָר. כִּי בְּעַד הַשָּׂכָר וְהַהֲנָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵהָעֲבֵרָה. יִגְדַּל עָנְשׁוֹ לְמַעְלָה רֹאשׁ:

(כז) עַתָּה נָשׁוּב לְדִבְרֵי הַמִּדְרַשׁ רַבָּה הַנִּצָּב בְּפֶתַח דְּבָרֵינוּ. וּמִתְּחִלָּה נֹאמַר כִּי מַה שֶּׁמֵּאֲנָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא לְקַבֵּל אֶת הָאֶבֶן טוֹבָה שֶׁנִּתַּן לְבַעְלָהּ מִן הַשָּׁמַיִם. וְהֵאִיצָה בְּבַעְלָהּ לְהָשִׁיב אֶת הָאֶבֶן טוֹבָה בַּחֲזָרָה לַשָּׁמַיִם. לְמַעַן שֶׁלֹּא יִהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ חָסֵר. אֵין הַטַּעַם רַק מִשּׁוּם שֶׁמָּא יְנַכּוּ לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו בַּעֲבוּר הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ. אוּלָם כַּנִּרְאֶה הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא עָנִי בְּיוֹתֵר. וְהָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. וְיָדוּעַ גֹּדֶל הַשָּׂכָר שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ"ל בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה בִּשְׁעַת הָרֶוַח. אַל תָּשׁוּב לְךָ בִּשְׁעַת הַדְּחָק. לְפִי שֶׁטּוֹב לוֹ לָאָדָם. דָּבָר אֶחָד בְּצַעַר מִמֵּאָה דְּבָרִים בְּרֶוַח.

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר נִתַּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם אֶבֶן טוֹבָה אֲשֶׁר יוּכַל לְהִתְפַּרְנֵס מִזֶּה. הֲלֹא מֵעַתָּה שׁוּב יִלְמֹד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הָרֶוַח. עַל זֶה חָסָה עֵינָהּ שֶׁל הַחֲסִידָה עַל אָבְדַן הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. וְעַל כֵּן חָרְדָה אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. וּמִהֲרָה לְבַעְלָהּ לְהָשִׁיב אֶת הָאֶבֶן טוֹבָה בַּחֲזָרָה לַשָּׁמַיִם. וַתִּבְחַר לְנַפְשָׁהּ לְהִתְגַּלְגֵּל תַּחַת עֹנִי וָדֹחַק. לְמַעַן אֲשֶׁר בַּעְלָהּ יִלְמֹד דַּוְקָא תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק:

(כח) וְהִנֵּה מַה שֶּׁאָמְרָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא לְרַבִּי. וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. לֹא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק הֲוָה לֵיהּ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כוּ'. אֲשֶׁר לִכְאוֹרָה הוּא מֻשְׁלַל הֲבָנָה.

אָכֵן נִרְאֶה כִּי הַתַּעֲנוּג וְהָעִדּוּן הָרוּחָנִי שֶׁל עוֹלָם הַבָּא. אֵין זֶה מִין תַּעֲנוּג אֶחָד רוּחָנִי בְּעַד כָּל הַמִּצְו‍ֹת. אָמְנָם כְּמוֹ בְּתַעֲנוּגֵי הַגְּשָׁמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. יֵשׁ הַרְבֵּה מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים. כְּמוֹ כֵן בָּעוֹלָם הַבָּא בְּתַעֲנוּגֵי הָרוּחָנִים. וּבְעַד כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה נָכוֹנָה לָהּ מִין תעֲנוּג עֵדֶן רוּחָנִי נִבְדָּל מִזּוּלָתָהּ. וְכֵן גַּם מִצְוָה אֲשֶׁר תִּתְחַלֵּף שְׂכָרָהּ לְפִי צַעַר קִיּוּמָהּ. וּכְמַאֲמָרָם זַ"ל לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. כֵּן לְפִיהָ תִּהְיֶה שׁוֹנֶה מִין הַתַּעֲנוּג וְהָעֵדֶן הָרוּחָנִי. וּבְעוֹלָמוֹ שֶׁל כָּל צַדִּיק תָּקוּעַ כַּמָּה מִינֵי תַּעֲנוּגִים וְעִדּוּנִים רוּחָנִים שׁוֹנִים. לְפִי מִסְפָּר וּמִפְקָד הַמִּצְו‍ֹת שֶׁעָשָׂה בְּחַיָּיו. וּלְפִי מַהוּתָם וְעֶרְכָּם וְהִתְחַלְּפוּת צַעַר קִיּוּמָם. וְהַצַּדִּיק מִתְעַנֵּג בְּעוֹלָמוֹ בְּעִדּוּנִים רוּחָנִים שׁוֹנִים לְפִי מִסְפַּר מִצְו‍ֹתָיו. וּמִכָּל אַחַת יָפָה שָׁעָה אַחַת קוֹרַת רוּחַ מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה:

(כט) זֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. כִּי לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק הֲוָה לֵיהּ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כוּ'. הַיְנוּ כַּאֲשֶׁר לְכָל מִצְוָה נוֹעַד לֵהּ תַּעֲנוּג וְעֵדֶן רוּחָנִי נִבְדָּל מִזּוּלָתָהּ. וְהַצַּדִּיק מִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים וְעִדּוּנִים רוּחָנִים שׁוֹנִים מִכָּל מִצְוָה וּמִצְוָה. וְהִנֵּה יָדוּעַ וּמוּבָן אֲשֶׁר לֹא יִמָּלֵט. כִּי לֹא יִהְיֶה לְכָל צַדִּיק אֵיזֶה מַעֲלָה אֲשֶׁר אֵין לְזוּלָתוֹ. אַף לְצַדִּיק שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ. אִם מִצְוָה אַחַת גְּדוֹלָה בְּעֶרְכָּהּ מִצַּד עַצְמוּתָהּ. אוֹ מִסִּבַּת צַעַר קִיּוּמָהּ. אֲשֶׁר אֵין זֶה גַּם לַגְּדוֹלִים וְטוֹבִים מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ מְיֻחָד לְכָל צַדִּיק עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. כִּי לֹא יוּכַל לִכְנֹס לְתוֹךְ עוֹלָמוֹ שֶׁל צַדִּיק אַחֵר אַף שֶׁקָּטָן מִמֶּנּוּ. לְמַעַן לֹא יִטְעַם טַעַם עֹנֶג וְעֵדֶן רוּחָנִי מִן אֵיזֶה מִצְוָה שֶׁיֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ. וְאֵין כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּיָדוֹ. וְזֶהוּ גַּם כֵּן הַמְלִיצָה שֶׁאָמְרָה וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. הַיְנוּ כִּי לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ. וְאֵין רְשׁוּת לְכָל צַדִּיק לִכְנֹס לְתוֹךְ עוֹלָמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

(ל) וְהִנֵּה בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיָה בְּלִי סָפֵק מַעֲלָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. אַךְ מִצְוָה אַחַת גְּדוֹלָה בְּעֶרְכָּהּ הָיָה לוֹ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא מַה שֶּׁלֹּא הָיָה לוֹ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. וְהוּא לִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. כִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הָיָה עָנִי גָּדוֹל. עַד שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מֵאַיִן לְהִתְפַּרְנֵס בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּבָבָא מְצִיעָא דַּף פ"ה. אַהוֹרַיְרֵיהּ דְּבֵי רַבִּי הֲוָה עַתִּיר מִשְּׁבוֹר מַלְכָּא. וְלֹא הָיָה לוֹ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ דַּאֲגַת הַפַּרְנָסָה. וְלֹא לִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק.

וְהִנֵּה כְּבָר נִתְבָּאֵר כִּי מַה שֶּׁמֵּאֲנָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. לְקַבֵּל אֶת הָאֶבֶן טוֹבָה שֶׁנִּתַּן לְבַעְלָהּ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּרְנֵס מִזֶּה. יַעַן כִּי חָסָה עֵינָהּ שֶׁל הַחֲסִידָה. עַל הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. וְרָצְתָה לְהִתְגַּלְגֵּל תַּחַת עֹנִי וָדֹחַק. וְלָזֹאת כַּאֲשֶׁר אָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. לֵךְ אֱמֹר לָהּ אִם שֻׁלְחָנְךָ חָסֵר אֲנִי אֲמַלְּאֶנּוּ מִשֶּׁלִּי. יֵשׁ מָקוֹם לִשְׁאֹל. אַחֲרֵי כִּי לְכָל מִצְוָה יֵשׁ שָׂכָר עֹנֶג וְעֵדֶן מְיֻחָד נִבְדָּל מִזּוּלָתָהּ. וְכֵן לְפִי הִתְחַלְּפוּת צַעַר קִיּוּמָם. מֵעַתָּה אֵיךְ יוּכַל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְמַלְּאוֹת מִשֶּׁלּוֹ. שָׂכָר שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. אַחֲרֵי כִּי זֶה הַמִּין שֶׁל מִצְוָה זוֹ הַיְנוּ לִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק אֵין לוֹ בְּעַצְמוֹ. כִּי הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

(לא) זֶהוּ מַה שֶּׁהֵשִׁיבָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה. וְאָמְרָה לוֹ רַבִּי וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. לֹא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק הֲוָה לֵיהּ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כוּ'. הַיְנוּ מַדּוּעַ יֵשׁ לְכָל צַדִּיק עוֹלָם בְּעַצְמוֹ. יַעַן כִּי שְׂכַר הַמִצְו‍ֹת הוּא בְּעַד כָּל מִצְוָה תַּעֲנוּג וְעֵדֶן מְיֻחָד. וְכֵן לְכָל מִצְוָה לְפִי עֶרֶךְ צַעַר קִיּוּמָהּ. וְלָכֵן לֹא יוּכַל כָּל צַדִּיק לִכְנֹס לְתוֹךְ עוֹלָמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו. וּמֵעַתָּה אַחֲרֵי אֲשֶׁר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל. וְלוֹמֵד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הָרֶוַח. אֵיךְ יוּכַל לְמַלְּאוֹת מִשֶּׁלּוֹ. הַשָּׂכָר הַמְיֻחָד לְלִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:​​​​​​​

(א) בְּמִדְרַשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת פְּקוּדֵי. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. שֶׁבָּא עֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא הָיָה לוֹ מֵאַן לְהִתְפַּרְנֵס. יָצָא לוֹ חוּץ מִן הָעִיר וְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, וְנִתַּן לוֹ אֶבֶן טוֹבָה מִן הַשָּׁמַיִם. נְתָנָהּ לַשֻּׁלְחָנִי וּפִרְנֵס אוֹתָהּ שַׁבָּת.
אָמְרָה אִשְׁתּוֹ מֵהֵיכָן אֵלּוּ? אָמַר לָהּ מִמַּה שֶּׁפִּרְנֵס הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמְרָה אִם אֵין אַתָּה אוֹמֵר לִי מֵהֵיכָן הֵן אֵינִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם. הִתְחִיל מְסַפֵּר לָהּ: אָמַר לָהּ כָּךְ נִתְפַּלַּלְתִּי לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וְנִתַּן לִי מִן הַשָּׁמַיִם. אָמְרָה לוֹ אֵינִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם עַד שֶׁתֹּאמַר לִי שֶׁתַּחֲזִירָהּ מוֹצָאֵי שַׁבָּת. אָמַר לָהּ לָמָּה. אָמְרָה לוֹ אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיְּהֵא שֻׁלְחָנְךָ חָסֵר וְשֻׁלְחַן חֲבֵרְךָ מָלֵא.
וְהָלַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהוֹדִיעַ מַעֲשֶׂה לְרַבִּי. אָמַר לוֹ לֵךְ אֱמֹר לָהּ. אִם שֻׁלְחָנֵךְ חָסֵר אֲנִי אֲמַלְּאֶנּוּ מִשֶּׁלִּי. הָלַךְ וְאָמַר לָהּ. אָמְרָה לוֹ לֵךְ עִמִּי לְמִי שֶׁלִּמֶּדְךָ תּוֹרָה. אָמְרָה לוֹ רַבִּי. וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. לֹא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק הֲוָה לוֹ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ. שֶׁנֶאֱמַר כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ כוּ'. עוֹלָמִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא עוֹלָמוֹ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כֵּן הָלַךְ וְהֶחֱזִיר עַד כָּאן לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ רַבָּה:
(ב) הִנֵּה הַתְּשׁוּבָה שֶׁהֵשִׁיבָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הִיא חִידָה סְתוּמָה וּפְלִיאָה נֶעְלָמָה, בַּמֶּה נִצְּחָה אוֹתוֹ. וּמַה זּוֹ תְּשׁוּבָה שֶׁהֵשִׁיבָה לוֹ לְרַבִּי, וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, הֲכִי תִּהְיֶה צְרִיכָה שָׁם בְּעוֹלָם הָאֱמֶת לַחֲזֹר עַל פִּתְחֵי הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים לְחַפֵּשׂ אֶת רַבִּי לִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ לְקַיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ וְלֹא תִּמְצָאֵהוּ? אוֹ כִּי לֹא תּוּכַל לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו? וְאִם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר אִם שֻׁלְחָנְךָ חָסֵר אֲנִי אֲמַלְּאֶנּוּ מִשֶּׁלִּי, הַאִם אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, דִּבֵּר וְלֹא יְקַיֵּם חָלִילָה?
(ג) שָׁנִינוּ בְּאָבוֹת פֶּרֶק יהוה. בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. הִנֵּה בְּתַהְלוּכוֹת דַּרְכֵי הַתֵּבֵל בְּעִנְיַן שְׂכַר פְּעֻלַּת שָׂכִיר, הִנֵּה בְּעַד עֶצֶם הֶעָמָל וְהַיְגִיעָה שֶׁל הָעֲבוֹדָה לֹא יִתְחַשֵּׁב שָׂכָר הַרְבֵּה. גַּם כָּל הָעוֹבְדִים עֲבוֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וְחוֹצְבֵי אֲבָנִים אֲשֶׁר יַעַמְלוּ בְּזֵעַת אַפַּיִם, בְּכָל זֹאת שְׂכָרָם מִצְעָר מְאֹד לְיוֹם תָּמִים, וּמַה גַּם סְבִילַת צַעַר שֶׁל הָעֲבוֹדָה לֹא נֶחֱשָׁב כְּלָל בְּיִחוּס הַשָּׂכָר. אֵין הֶבְדֵּל בֵּין אִם הָעוֹשֶׂה בַּמְּלָאכָה הוּא אִישׁ כַּבִּיר כֹּחַ אֲשֶׁר הָעֲבוֹדָה נָקֵל לְפָנָיו אוֹ אִם הוּא אִישׁ חַלָּשׁ בְּאֵין אוֹנִים אֲשֶׁר תִּכְבַּד עָלָיו הָעֲבוֹדָה, אִם הוּא בָּרִיא אוּלָם אוֹ בַּעַל יִסּוּרִים, בְּכָל זֹאת אֵין יִתְרוֹן לָזֶה עַל זֶה וְהִנֵּה שְׂכָרָם כְּאֶחָד:
(ד) אָכֵן לֹא כֵן דַּרְכֵי יהוה יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וּמִשְׁפָּטָיו עִם בְּרִיּוֹתָיו, אֲשֶׁר מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ חֶלֶף עֲבוֹדָתָם. הִנֵּה מִלְּבַד הַשָּׂכָר בְּעַד עַצְמִית הַמִּצְוָה אֲשֶׁר שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל יהוה, עוֹד יֵשׁ לָזֶה יְסוֹד חֶשְׁבּוֹן שָׂכָר בְּעַד צַעַר הָעֲבוֹדָה שֶׁל קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, וּלְפוּם צַעֲרָה אַגְרָא. אִם צַעַר שֶׁל כֹּבֶד הָעֲבוֹדָה מֵעֲמַל הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְכֵן אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מִתּוֹךְ הָרֶוַח אוֹ מִתּוֹךְ הַדְּחָק, אִם הוּא בָּרִיא אוּלָם אוֹ בַּעַל יִסּוּרִים, אוֹ צַעַר הָעֲבוֹדָה שֶׁל כְּפִיַּת הַיֵּצֶר, אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה שֶׁאֵין בָּהּ כְּפִיַּת הַיֵּצֶר, אוֹ אִם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ וְלָכוּף אֶת יִצְרוֹ. וּלְפִי עֶרֶךְ הֶעָמָל וְהַצַּעַר שֶׁסּוֹבֵל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִגְדַּל הַשָּׂכָר לְמַעְלָה בְּאֵין קֵץ, כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא.
וּכְבָר הִפְלִיגוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן בְּיִתְרוֹן הָעֲבוֹדָה כְּשֶׁהִיא בְּצַעַר עַל הָעֲבוֹדָה בְּרֶוַח. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ שָׁם אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה בִּשְׁעַת הָרֶוַח אַל תָּשׁוּב לְךָ בִּשְׁעַת הַדְּחָק. לְפִי שֶׁטּוֹב לוֹ לָאָדָם דָּבָר אֶחָד בְּצַעַר. מִמֵּאָה דְּבָרִים בְּרֶוַח עַיֵּן שָׁם. וְכֵן כָּתַב בְּסֵפֶר חֲסִידִים מִצְוָה שֶׁצָּרִיךְ לִכְפּוֹת אֶת הַיֵּצֶר גָּדוֹל מִמֵּאָה מִצְו‍ֹת שֶׁאֵין צָרִיךְ לִכְפּוֹת אֶת הַיֵּצֶר:
(ה) הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בָּבָא בַּתְרָא דַּף ע"ח. מַאי דִּכְתִיב עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים - אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם, בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן - בּוֹאוּ וְנַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ. וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ.
וְלִכְאוֹרָה יִפָּלֵא מַה הִשְׁמִיעָנוּ הַמּוֹשְׁלִים בָּזֶה. מִי לֹא יֵדַע שְׂכַר מִצְוָה וְהֶפְסֵד עֲבֵרָה. כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּשְׁפָטִים נָכוֹנוּ לְפוֹעֲלֵי עָו‍ֹן. אוּלָם הוּא הַדָּבָר, כִּי הִנֵּה נָקֵל לִפְנֵי אִישׁ לֵילֵךְ בְּאֹרַח יְשָׁרִים סְלוּלָה, אִם לֹא תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עָלָיו, אוּלָם כַּאֲשֶׁר יִפְגַּע עַל דַּרְכּוֹ אֵיזֶה כֹּבֶד בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אוֹ אֵיזֶה נִסָּיוֹן שֶׁצָּרִיךְ לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ, אָז תִּרְפֶּינָה יָדָיו. עַל כֵּן כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה לִפְנֵי הָאָדָם נִסָּיוֹן בְּאֵיזֶה מִצְוָה, אִם בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, זֹאת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ, כִּי הֲלֹא מַרְבִּית הַשָּׂכָר הוּא רַק בִּגְלַל כֹּבֶד הָעֲבוֹדָה וְהַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם מִצְוָה, וְהוּא עַל אַחַת מֵאָה! כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְאִם יַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן וְיִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ, הֲלֹא בְּעַד הַצַּעַר הַזֶּה יִהְיֶה שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד מִקִּיּוּם מִצְוָה אַחַת, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיְּקַיֵּם מֵאָה מִצְו‍ֹת אֲחֵרוֹת שֶׁלֹּא בְּצַעַר וּכְפִיַּת הַיֵּצֶר:
(ו) זֶהוּ אֲשֶׁר יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. בּוֹאוּ וְנַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ. יוֹדִיעֵנוּ כִּי מִלְּבַד הַשָּׂכָר שׁקֶּל עַצְמִית הַמִּצְוָה, עוֹד חֶשְׁבּוֹן שָׂכָר בְּעַד צַעַר שֶׁל קִיּוּם הַמִּצְוָה, כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. וְזֶהוּ הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ. הַיְנוּ חֶשְׁבּוֹן הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד הַשָּׂכָר שֶׁל הַהֶפְסֵד. כִּי רַק עַל יְדֵי הַהֶפְסֵד וְהַצַּעַר שֶׁסּוֹבֵל בְּקִיּוּם מִצְוָה יִגְדַּל שְׂכָרוֹ לְמַעְלָה רֹאשׁ:
(ז) וְכֵן מַה שֶּׁיֹּאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם, שְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. אֲשֶׁר לְפִי מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן יִפָּלֵא, כִּי אֵין בָּזֶה חֲדָשׁוֹת, מִי לֹא יֵדַע כִּי שְׁפָטִים נָכוֹנוּ לְפוֹעֲלֵי עָו‍ֹן, יִתְבָּאֵר גַּם כֵּן עַל דֶּרֶךְ זֶה. כִּי הִנֵּה אַדְמוֹ"ר הַגָּאוֹן הֶחָסִיד זצוק"ל. כָּתַב בְּאֶחָד מִמִּכְתָּבָיו. כִּי כְּמוֹ אֲשֶׁר הַמִּצְו‍ֹת נֶעֱרָכוֹת נֶגֶד צַעַר קִיּוּמָם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. כֵּן בְּעִנְיַן הָעֲבֵרוֹת, הִתְחַלֵּף עָנְשָׁם לְפִי גֶּדֶר עֶרֶךְ צַעַר שֶׁל מְנִיעַת הָעֲבֵרָה. וְכָל אֲשֶׁר תִּפְחַת בְּצַעֲרָהּ כֵּן גַּם עָנְשָׁהּ גָּדוֹל. כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל מְנָחוֹת דַּף מ"ג. תַּנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר גָּדוֹל עָנְשׁוֹ שֶׁל לָבָן יוֹתֵר מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת מָשָׁל כוּ' עַד כָּאן לְשׁוֹן אַדְמוֹ"ר. וְכֵן כָּתַב בִּקְצָרָה גַּם בִּתְבוּנָה עַיֵּן שָׁם.
וְהִנֵּה לְפִי הֲנָחָה זוֹ אֲשֶׁר הָעֹנֶשׁ שֶׁל עֲבֵרָה נֶעֱרָךְ לְפִי גֶּדֶר הַצַּעַר שֶׁל מְנִיעַת הָעֲבֵרָה, אִם כֵּן יִפָּלֵא מְאֹד, הֲרֵי גָּזֵל וַעֲרָיוֹת שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמֶּדְתָּן, כַּמְבֹאָר בְּמַכּוֹת דַּף כ"ג, וְהצַּעַר שֶׁל מְנִיעַת הָעֲבֵרוֹת הַלָּלוּ גָּדוֹל מְאֹד, כִּי הַתַּאֲוָה רַבָּה וְיִצְרָם תּוֹקְפָם. וְאִם כֵּן תִּתְהַפֵּךְ כַּחֹמֶר חוֹתָם, כִּי עֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת כְּגָזֵל וַעֲרָיוֹת יִקְטַן עָנְשָׁם!
(ח) אָמְנָם נִרְאֶה כִּי לְעֻמַּת זֶה יֵשׁ עַל זֶה חֶשְׁבּוֹן אַחֵר. כִּי הִנֵּה כְּמוֹ אֲשֶׁר בְּמִצְוָה לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. כִּי מִלְּבַד הַשָּׂכָר שֶׁל עַצְמִית הַמִּצְוָה, עוֹד יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן שָׂכָר בְּעַד הַצַּעַר שֶׁסּוֹבֵל מִמַּה שֶּׁמְּקַיֵּם רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כְּמוֹ כֵן בְּעִנְיַן עֲבֵרָה מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ בְּעַד עַצְמִית הָעֲבֵרָה, אֲשֶׁר אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל יהוה, עוֹד יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן עֹנֶשׁ בְּעַד הַהֲנָאָה שֶׁמִּתְעַנֵּג נַפְשׁוֹ מִמַּה שֶּׁמַּמְרֶה רְצוֹן יהוה יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּכְמוֹ בְּמִצְוָה לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. כֵּן בַּעֲבֵרָה לְפוּם הַהֲנָאָה עֹנֶשׁ. כִּי הִנֵּה בְּבֵאוּר הַגְּרָ"א זצוק"ל לְסֵפֶר מִשְׁלֵי. כָּתַב כִּי כָּל הַהֲנָאוֹת שֶׁאָדָם נֶהֱנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה יִתְהַפְּכוּ לוֹ בַּקֶּבֶר לְמָרָה. וְהַקְּרוּמִין הַמִּתְאַוִּים נֶעֱנָשִׁים בְּחִבּוּט הַקֶּבֶר. וְשָׁם נִדּוֹן כָּל אֵבָר וְאֵבָר שֶׁנֶּהֱנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלֹּא בְּמִצְוָה וְשׂוֹרְפִין אוֹתוֹ כְּאֶרֶס שֶׁל נָחָשׁ. אֲבָל הַצַּדִּיק הַמִּתְכַּוֵּן בַּהֲנָאָתוֹ רַק לְשֵׁם שָׁמַיִם אַדְּרַבָּה נֶחֱשָׁב לוֹ הַהֲנָאָה לְמִצְוָה וַאֲכִילָתוֹ כְּקָרְבָּן עַיֵּן שָׁם:
(ט) וְעַל כָּל פָּנִים הֲרֵי מְבֹאָר כִּי גַּם בְּעַד כָּל הַהֲנָאוֹת שֶׁאָדָם נֶהֱנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַף מִדְּבַר הָרְשׁוּת רַק שֶׁלֹּא בְּמִצְוָה הָעֹנֶשׁ גָּדוֹל מְאֹד, וְכָל אֵבָר וְאֵבָר שֶׁנֶּהֱנֶה שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ כְּאֶרֶס שֶׁל נָחָשׁ. וּמִזֶּה נוּכַל לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן לָדוּן וְלִשְׁפֹּט אֶת גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ בְּעַד הַהֲנָאָה שֶׁנֶּהֱנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה מִן דְּבַר עֲבֵרָה. שֶׁהוּא נֶהֱנֶה וּמִתְעַנֵּג מִמַּה שֶּׁמַּמְרֶה אֶת רְצוֹן יהוה יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כִּי אֵין עָרֹךְ לְהָעֹנֶשׁ בְּעַד הַהֲנָאָה שֶׁל עֲבֵרָה. מַה נּוֹרָא הָרַעְיוֹן הַזֶּה לַמִּתְבּוֹנֵן בָּהּ. כִּי עֵת יִתְקְפֵהוּ יִצְרוֹ לִדְבַר עֲבֵרָה, אַף לְדַבֵּר אֵיזֶה מִדְּבָרִים הָאֲסוּרִים, לִיתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ שֶׁל עַצְמִית הֶעָו‍ֹן, הִנֵּה גַּם בְּעַד הַהֲנָאָה יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתַיִם:
(י) וּמֵעַתָּה שׁוּב לֹא יִפָּלֵא. כִּי הִנֵּה גָּזֵל וַעֲרָיוֹת שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמֶּדְתָּן, אִם כִּי בְּעַד עַצְמִית הָעֲבֵרָה מַה שֶּׁעוֹבֵר רְצוֹן יהוה יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הָיָה הָעֹנֶשׁ נִגְרָע מֵעֶרְכּוֹ בִּשְׁבִיל הַצַּעַר שֶׁל מְנִיעַת הָעֲבֵרָה, אוּלָם לְעֻמַּת זֶה מֵאַחַר אֲשֶׁר הַהֲנָאָה רַבָּה בָּהֶם, הִנֵּה הַהֲנָאָה וְהַתַּעֲנוּג שֶׁל הָעֲבֵרָה שֶׁהוּא נֶהֱנֶה מִזֶּה שֶׁמַּמְרֶה רְצוֹן יהוה יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הִנֵּה חֶשְׁבּוֹן הַהֲנָאָה מַגְדִּיל הָעֹנֶשׁ לְמַעְלָה רֹאשׁ:
(יא) הוּא מַה שֶּׁאוֹמְרִים הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן כוּ' שְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. הִנֵּה יַשְׁמִיעֵנוּ בָּזֶה כִּי מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ בְּעַד עַצְמִית הָעֲבֵרָה, עוֹד יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן עֹנֶשׁ בְּעַד הַשָּׂכָר שֶׁל עֲשִׂיַּת הָעֲבֵרָה הַיְנוּ הַהֲנָאָה שֶׁנֶּהֱנֶה מִן הָעֲבֵרָה. וְזֶהוּ שְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. הַיְנוּ חֶשְׁבּוֹן שְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הַהֶפְסֵד בְּעַד הַשָּׂכָר. כִּי בְּעַד הַשָּׂכָר וְהַהֲנָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵהָעֲבֵרָה, יִגְדַּל עָנְשׁוֹ לְמַעְלָה רֹאשׁ:
(יב) וְהִנֵּה אִם כִּי הַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם מִצְוָה מַגְדִּיל הַשָּׂכָר לְמַעְלָה רֹאשׁ. כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא, וּמִי שֶׁלְּפִי מַצָּבוֹ יֵשׁ לוֹ נִסְיוֹנוֹת בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְזוֹכֶה לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן וּלְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַתְּלָאוֹת וְהַמַּפְרִיעִים מַה טּוֹב חֶלְקוֹ, כִּי שְׂכָרוֹ יִהְיֶה הַרְבֵּה מְאֹד. אוּלָם בְּעֵקֶב הַנִּסְיוֹנוֹת כְּרוּכָה גַּם סַכָּנָה רַבָּה פֶּן יְבֻלַּע לוֹ בִּגְלָלָם. כִּי יִהְיֶה רְפֵה כֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם וְיִטֶּה מִנִּי דֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, כִּי עַל כֵּן אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים בְּכָל יוֹם אַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי נִסָּיוֹן:
(יג) אָמְנָם אַחַת הִיא מָצָאנוּ בְּחִינַת צַעַר בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֲשֶׁר יַגְדִּיל וְיַאְדִּיר שְׂכַר הַמִּצְו‍ֹת לְמַעְלָה, וּבְכָל זֹאת יִהְיֶה הָאָדָם בָּטוּחַ עִמָּהּ. כִּי הַצַּעַר הַזֶּה לֹא יָרַע וְלֹא יַשְׁחִית בַּקֹּדֶשׁ, לֹא תִּהְיֶה לוֹ לְנִסָּיוֹן. וְלֹא תַּעֲמֹד לוֹ לְשָׂטָן לְהַטּוֹתוֹ עֲקַלְקַלּוֹת:
(יד) הִנֵּה בְּקִדּוּשִׁין דַּף ל"א הֵבִיא הַגְּמָרָא מַעֲשֶׂה מַה שֶּׁעָשָׂה עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד לְאָבִיו בְּאַשְׁקְלוֹן. פַּעַם אַחַת בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ אֲבָנִים לָאֵפוֹד, וְהָיָה מַפְתֵּחַ מֻנָּח תַּחַת מְרָאשׁוֹתָיו שֶׁל אָבִיו וְלֹא צִעֲרוֹ. לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׂכָרוֹ כוּ'. וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא מַה מִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה - כָּךְ, מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא גָּדוֹל מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. אָמַר רַב יוֹסֵף מֵרֵישׁ הֲוָה אֲמִינָא מַאן דַּהֲוָה אָמַר לִי הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר סוּמָא פָּטוּר מִן הַמִּצְו‍ֹת עֲבִידְנָא יוֹמָא טָבָא לְרַבָּנָן, דְּהָא לֹא מִיפְקִידְנָא וְקָא עֲבִידְנָא, הַשְׁתָּא דִּשְׁמָעִיתָא לְהָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא כוּ':
(טו) וּבְטַעַם הַדָּבָר דְּגָדוֹל מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּקִדּוּשִׁין שָׁם דִּבּוּר הַמַּתְחִיל גָּדוֹל הַמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה וְזֶה לְשׁוֹנָם: "נִרְאֶה דְּהַיְנוּ טַעֲמָא דְּמִי שֶׁמְּצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה עָדִיף. לְפִי שֶׁדּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר יוֹתֵר פֶּן יַעֲבֹר. מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ שֶׁאִם יִרְצֶה יָנוּחַ" עַד כָּאן לְשׁוֹן הַתּוֹסָפוֹת:
(טז) עַל כָּל פָּנִים הֲרֵי נִגְלֶה וּמְבֹאָר כִּי הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת, מַה שֶּׁהָאָדָם יָרֵא דּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר פֶּן יַעֲבֹר, זֶה הַצַּעַר גּוּפָה מַגְדִּיל שְׂכַר הַמִּצְו‍ֹת כִּשְׁאָר מִינֵי צַעַר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לָאָדָם בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כִּי לְכָךְ אָמְרוּ גָּדוֹל מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. וְהִנֵּה גַּם זֶה נִכְלָל בַּכְּלָל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא.
כִּי הִנֵּה זֶה מוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי גַּם בִּמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה לֹא הַכֹּל שָׁוִים בְּהַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת, כִּי זֶה תִּגְבַּל עִם יִרְאַת הָאָדָם אֶת יהוה יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּלְפִי אֵיכוּת יִרְאָתוֹ כֵּן תִּהְיֶה הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם הַמִּצו‍ֹת. וְכָל מַה שֶּׁיִּהְיֶה יוֹתֵר יְרֵא אֱלֹהִים. כֵּן תִּרֶב בְּיוֹתֵר דַּאֲגָתוֹ וְצַעֲרוֹ פֶּן יַעֲבֹר וְלֹא יְקַיֵּם אַחַת מֵהֵנָּה מִמִּצְו‍ֹת יהוה יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה כְּתִקּוּנָהּ. וּלְפִי עֶרֶךְ יִרְאָתוֹ דַּאֲגָתוֹ וְצַעֲרוֹ לְקַיֵּם רְצוֹן יהוה יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כֵּן יָרוּם וְנָשָׂא שְׂכַר מִצְו‍ֹתָיו לְמַעְלָה רֹאשׁ, כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא:
(יז) וְכֵן אִם נָשׁוּב עַל כַּמָּה מַדְרֵגוֹת לְאָחוֹר. אִם הָאָדָם יִהְיֶה מֻשְׁלָל חָלִילָה מִיִּרְאַת יהוה יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. הִנֵּה גַּם הַמִּצְו‍ֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָם יוּכַל לִהְיוֹת קִבּוּל שְׂכָרָם רַק בְּגֶדֶר אֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה אַחֲרֵי כִּי כָּל הַיִּתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ לַמְּצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה עַל שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה הוּא רַק מִפְּנֵי הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁדּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר יוֹתֵר פֶּן יַעֲבֹר. אוּלָם מִי שֶׁאֵין יִרְאַת יהוה בְּקֶרֶב לְבָבוֹ וְאֵינוֹ דּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר עַל קִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת פֶּן יַעֲבֹר, נִמְצָא כִּי גַּם הַמִּצְו‍ֹת שֶׁיְּקַיֵּם אוֹתָם יִהְיֶה מַהוּת שְׂכָרָם רַק בְּגֶדֶר אֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה, כִּי מַה בְּכָךְ שֶׁהוּא מְצֻוֶּה אִם אֵינוֹ דּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר עַל צִוּוּי שֶׁל מָקוֹם:
(יח) וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּרֵישׁ פֶּרֶק קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה. דְּתָנִי רַב יוֹסֵף עָמַד וַיְמוֹדֵד אָרֶץ רָאָה וְיַתֵּר גּוֹיִם - מָה רָאָה רָאָה? שֶׁבַע מִצְו‍ֹת שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן בְּנֵי נֹחַ וְלֹא קִיְּמוּם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא קִיְּמוּם עָמַד וְהִתִּירָן לָהֶן. וּפָרִיךְ אִתְגּוּרֵי אִתְגּוּר?! וּמְשָׁנִי לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין מְקַבְּלִין עֲלֵיהֶם שָׂכָר כִּמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה אֶלָּא כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא גָּדוֹל הַמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה.
וְלִכְאוֹרָה יִפָּלֵא אַחֲרֵי כִּי מַה שֶּׁלֹּא קִיְּמוּ שֶׁבַע מִצְו‍ֹת בְּוַדַּאי יֵעָנְשׁוּ עַל זֶה, מַדּוּעַ יֵעָנְשׁוּ עוֹד בְּכִפְלַיִם כִּי יְקֻפַּח גַּם שְׂכָרָם, שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ שָׂכָר עַל הַמִּצְו‍ֹת שֶׁיְּקַיְּמוּ, רַק כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה:
(יט) אוּלָם לְפִי הַנִּזְכָּר לְעֵיל יוּבַן הֵיטֵב. אַחֲרֵי כִּי כָּל הַיִּתְרוֹן הַשָּׂכָר שֶׁל מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. הוּא רַק מִפְּנֵי הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁדּוֹאֵג וּמִצְטַעֵר יוֹתֵר פֶּן יַעֲבֹר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְעַל כֵּן כַּאֲשֶׁר רָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כִּי נָתַן לִבְנֵי נֹחַ רַק שֶׁבַע מִצְו‍ֹת וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶן וְלֹא קִיְּמוּם, הֲרֵי כִּי אֵין חֲפֵצִים כְּלָל לִישָּׂא עֹל שֶׁל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְאֵין לָהֶם דְּאָגָה וְצַעַר כְּלָל לְקַיֵּם צִוּוּי שֶׁל מָקוֹם, וְלָזֹאת גַּם אִם יְקַיְּמוּ אֵיזֶה מִצְוָה לֹא יְקַבְּלוּ שָׂכָר רַק כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
(כ) וְעִם זֶה נַשְׂכִּיל בִּינָה לְהָבִין מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּבָבָא מְצִיעָא דַּף פ"ו אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב. כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה אַבְרָהָם לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בְּעַצְמוֹ, עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְבָנָיו בְּעַצְמוֹ. וְכָל מַה שֶּׁעָשָׂה כוּ': וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם - וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יהוה. וַיִקַּח חֶמְאָה וְחָלָב - הִנְּנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם כוּ', וְאַבְרָהָם הוֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם - וְיהוה הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם - וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם:
(כא) מַה מְּאֹד יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא וּלְהִשְׁתּוֹמֵם. עַל הַפְלָגַת הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַלָּזֶה בִּגְלַל מִצְוָה אַחַת פְּשׁוּטָה שֶׁל הַכְנָסַת אוֹרְחִים. וְכָל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר, הוֹרִיד לָהֶם אֶת הַמָּן, הִגִּיז לָהֶם אֶת הַשְּׂלָו, הִכָּה לָהֶם אֶת הַצּוּר, הָלַךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, הַכֹּל הוּא בְּכֹחַ שְׂכַר מִצְוָה הַזֹּאת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. מַה נּוֹרָא הַשָּׂכָר הַזֶּה! הַאִם כָּל אִישׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵּן פַּעַם אַחַת יִהְיֶה שְׂכָרוֹ גָּדוֹל כָּל כָּךְ??
(כב) אָכֵן לְפִי הַנִּזְכָּר לְעֵיל כִּי הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁל קִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת מַגְדִּיל שְׂכַר הַמִּצְו‍ֹת, כִּי לְכָךְ גָּדוֹל הַמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהִנֵּה הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר הַזֹּאת נִמְשָׁךְ רַק מִכֹּחַ יִרְאַת יהוה, וּלְפִי אֵיכוּת יִרְאָתוֹ כֵּן יִהְיֶה דַּאֲגָתוֹ וְצַעֲרוֹ פֶּן יַעֲבֹר. וְיָדוּעַ כִּי לְיִרְאַת יהוה יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵין לָהּ לֹא מִדָּה וְלֹא גְּבוּל לֹא קֵץ וְלֹא תַּכְלִית. וְהִנֵּה גַּם בְּדוֹר הָאָמוֹרָאִים מָצִינוּ לַחֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּנִדָּה דַּף י"ג שֶׁאָמְרוּ שָׁם עַל רַב יְהוּדָה: אֵימָתָא דְּמָרֵיהּ עֲלֵיהּ דְּקָרֵי שְׁמוּאֵל עֲלֵיהּ אֵין זֶה יִלּוֹד אִשָּׁה. וְהַיְנוּ כִּי מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וְהָאֵימָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה לוֹ לְרַב יְהוּדָה מֵרוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הִמְלִיץ שְׁמוּאֵל עָלָיו שֶׁאֵין זֶה יִלּוֹד אִשָּׁה, כִּי אִם אֶחָד מִמַּלְאֲכֵי מָרוֹם, אֲשֶׁר בִּהְיוֹתָם רַק צוּרוֹת נִפְרָדוֹת בִּלְתִּי גֹּלֶם וּגְוִיָּה נָקֵל לָהֶם לְהַשִּׂיג וּלְהַשְׂכִּיל מֵרוֹמְמוּת קְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְעַל כֵּן הֵם יְרֵאִים וַחֲרֵדִים תַּכְלִית הַיִּרְאָה:
(כג) וּמִזֶּה נוּכַל לְשַׁעֵר אֶת מַהוּת הַיִּרְאָה שֶׁהָיָה לָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים. כַּאֲשֶׁר נַעֲלֶה מִדּוֹר הָאָמוֹרָאִים עַל כַּמָּה מַדְרֵגוֹת לְפָנִים, מַה בֵּינָם לְבֵין דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים וּמֵהֶם מַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה עַד הַנְּבִיאִים, וְעַד אֲבוֹת הָעוֹלָם עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם. עַתָּה מַה נּוֹרָא הָיְתָה יִרְאָתָם כִּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ. וְאָמְרוּ זַ"ל בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: אַל תִּירָא אַבְרָם - אֵין אוֹמְרִים אַל תִּירָא אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא יְרֵא שָׁמַיִם לַאֲמִתּוֹ:
(כד) וּמֵעַתָּה לֹא יִפָּלֵא אֵפוֹא, אִם כָּל כָּךְ גָּדְלָה שְׂכַר מִצְוָתָם שֶׁל הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, אֲשֶׁר מִשְּׂכַר מִצְוָה אַחַת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הִשְׁפִּיעַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁפַע טוֹבָה יְשׁוּעָה וּבְרָכָה לְבָנָיו אַחֲרָיו בְּמִדָּה גְּדוּשָׁה. כִּי לְפִי עֹצֶם יִרְאָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר אֵין בְּכֹחַ שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי לִהְיוֹת לָהּ צִיּוּר מִמַּהוּתָהּ כַּאֲשֶׁר לֹא יְצֻיַּר בַּשֵּׂכֶל מִמַּהוּת הָאֵימָה וְהַיִּרְאָה שֶׁיֵּשׁ לָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וּלְפִי יִרְאָתוֹ כֵּן תִּרֶב דַּאֲגָתוֹ וְצַעֲרוֹ בְּקִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת, וְעַל כֵּן גְּדֵלָה גַּם שְׂכַר מִצְו‍ֹתָיו לְמַעְלָה בְּאֵין קֵץ, כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא:
(כה) וּמִמּוֹצָא דָּבָר נַשְׂכִּיל. כַּמָּה רֹב טוּב צָפוּן בָּאוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם אִם הָאָדָם יִהְיֶה עָמוּס בְּיִרְאַת יהוה יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כִּי מִלְּבַד אֲשֶׁר הַיִּרְאָה הִיא סִבָּה לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, עוֹד הִנֵּה הַמִּצְוָה שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּכֹחַ יִרְאַת יהוה יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֲשֶׁר הוּא יָרֵא וְחָרֵד לְקַיֵּם אוֹתָהּ, יִגְדַּל שְׂכָרָהּ לְמַעְלָה. כִּי הַדְּאָגָה וְהַצַּעַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּן יַעֲבֹר, הוּא כִּשְׁאָר מִינֵי צַעַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אֲשֶׁר לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהִנֵּה כָּל אִישׁ לְפִי עֶרְכּוֹ לֹא כָּל הַמִּצְו‍ֹת יִהְיֶה אֶצְלוֹ בְּמִשְׁקָל אֶחָד. יֵשׁ מִצְו‍ֹת אֲשֶׁר הֵם חֲמוּרוֹת בְּעֵינָיו וְלֹא יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בְּשׁוּם עִנְיָן בָּעוֹלָם. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה קַלּוֹת אֶצְלוֹ. מוּבָן מֵאֵלָיו כִּי כָּל מִצְוָה אֲשֶׁר הוּא יָרֵא וְחָרֵד עָלֶיהָ בְּיוֹתֵר פֶּן יַעֲבֹר וְלֹא יְקַיֵּם אוֹתָהּ יִגְדַּל שְׂכָרוֹ לְמַעְלָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
(כו) אַחַת הִיא אֲשֶׁר רָאוּי לָשׂוּם עָלֶיהָ לֵב. וְהוּא מִצְוַת לִמּוּד הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שְׂכָרָהּ גָּדוֹל מִכָּל הַמִּצְו‍ֹת. אוּלָם דָּבָר אֶחָד יוּכַל לִהְיוֹת לָהּ לְשָׂטָן לְהַקְטִין שְׂכַר הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. כִּי אִם שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּסִפְרֵי: כְּשֵׁם שֶׁשְּׂכַר תַּלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל מִכָּל הַמִּצְו‍ֹת כֵּן עֲו‍ֹן בִּטּוּלָהּ גָּדוֹל מִכָּל הָעֲבֵרוֹת. בְּכָל זֹאת יוֹרֶנּוּ הַנִּסָּיוֹן כִּי בִּטּוּל מִצְוָה זוֹ שֶׁל תַּלְמוּד תוֹרָה נָקֵל בְּעֵינֵי הָאָדָם יוֹתֵר מִבִּטּוּל שְׁאָר מִצְו‍ֹת. כִּי אִם בְּמִקְרֶה יִתְבַּטֵּל הָאָדָם מֵאֵיזֶה מִצְוָה כְּמוֹ מִתְּפִלָּה וּתְפִלִּין וְכַדּוֹמֶה יִדְאַג וְיִצְטַעֵר עַל זֶה בְּיוֹתֵר. וְאִם יִתְבַּטֵּל אֵיזֶה זְמַן מִמִּצְוַת לִמּוּד הַתּוֹרָה, אַף בְּלִי שׁוּם סִבָּה, לֹא יָחוּשׁ וְלֹא יִדְאַג כְּלָל כִּי אִם שְׂרִידִים אֲשֶׁר יהוה קוֹרָא, לָהֶם יִהְיֶה הַמִּצְוָה הַזֹּאת כְּכָל הַמִּצְו‍ֹת.
הַסִּבָּה לָזֶה הוּא יַעַן כִּי מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה נִתַּן רְשׁוּת לְבַטְּלָהּ לְהֶכְרֵחַ פַּרְנָסָה אוֹ לְמִצְוָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי אֲחֵרִים. וְעַל כָּל פָּנִים הַמִּצְוָה הַזֹּאת הִיא אֵצֶל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם כִּמְעַט בְּגֶדֶר אֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה, כִּי יֵשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ שֶׁאִם יִרְצֶה יִלְמֹד וְאִם יִרְצֶה יָנוּחַ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּקִדּוּשִׁין הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל כֵּן יִהְיֶה נִגְרָע גַּם מִשְּׂכָרָהּ הַגָּדוֹל וְכַּנִּזְכָּר לְעֵיל. עַל כֵּן מַה נּוֹרָא הַדָּבָר לִהְיוֹת עָמֵל לְהַעֲלוֹת מִצְוָה הַזֹּאת שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה לְכָל הַפָּחוֹת בְּמַדְרֵגָה אַחַת עִם כָּל הַמִּצְו‍ֹת וַעֲו‍ֹן בִּטּוּלָהּ יִהְיֶה חָמוּר כְּבִטּוּל שְׁאָר מִצְו‍ֹת. וְהָעֵצָה הַיְעוּצָה לְזֶה הוּא לִלְמֹד סִפְרֵי מוּסָר הַמַּרְחִיבִים דִּבְרֵיהֶם בְּחֹמֶר הֶעָו‍ֹן שֶׁל בִּטּוּל תּוֹרָה. וְכֵן לִלְמֹד הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה בְּעִיּוּן לְמַעֲשֶׂה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ"ר הַגָּאוֹן הֶחָסִיד זצוק"ל בְּאִגֶּרֶת הַמּוּסָר עַיֵּן שָׁם:
(כז) עַתָּה נָשׁוּב לְדִבְרֵי הַמִּדְרַשׁ רַבָּה הַנִּצָּב בְּפֶתַח דְּבָרֵינוּ. וּמִתְּחִלָּה נֹאמַר כִּי מַה שֶּׁמֵּאֲנָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא לְקַבֵּל אֶת הָאֶבֶן טוֹבָה שֶׁנִּתַּן לְבַעְלָהּ מִן הַשָּׁמַיִם. וְהֵאִיצָה בְּבַעְלָהּ לְהָשִׁיב אֶת הָאֶבֶן טוֹבָה בַּחֲזָרָה לַשָּׁמַיִם לְמַעַן שֶׁלֹּא יִהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ חָסֵר, אֵין הַטַּעַם רַק מִשּׁוּם שֶׁמָּא יְנַכּוּ לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו בַּעֲבוּר הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ. אוּלָם כַּנִּרְאֶה הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא עָנִי בְּיוֹתֵר, וְהָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. וְיָדוּעַ גֹּדֶל הַשָּׂכָר שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ"ל בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה בִּשְׁעַת הָרֶוַח, אַל תָּשׁוּב לְךָ בִּשְׁעַת הַדְּחָק, לְפִי שֶׁטּוֹב לוֹ לָאָדָם דָּבָר אֶחָד בְּצַעַר מִמֵּאָה דְּבָרִים בְּרֶוַח. וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר נִתַּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם אֶבֶן טוֹבָה אֲשֶׁר יוּכַל לְהִתְפַּרְנֵס מִזֶּה, הֲלֹא מֵעַתָּה שׁוּב יִלְמֹד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הָרֶוַח. עַל זֶה חָסָה עֵינָהּ שֶׁל הַחֲסִידָה עַל אָבְדַן הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. וְעַל כֵּן חָרְדָה אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. וּמִהֲרָה לְבַעְלָהּ לְהָשִׁיב אֶת הָאֶבֶן טוֹבָה בַּחֲזָרָה לַשָּׁמַיִם. וַתִּבְחַר לְנַפְשָׁהּ לְהִתְגַּלְגֵּל תַּחַת עֹנִי וָדֹחַק לְמַעַן אֲשֶׁר בַּעְלָהּ יִלְמֹד דַּוְקָא תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק:
(כח) וְהִנֵּה מַה שֶּׁאָמְרָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא לְרַבִּי: וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, לֹא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק הֲוָה לֵיהּ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כוּ'. אֲשֶׁר לִכְאוֹרָה הוּא מֻשְׁלַל הֲבָנָה. אָכֵן נִרְאֶה כִּי הַתַּעֲנוּג וְהָעִדּוּן הָרוּחָנִי שֶׁל עוֹלָם הַבָּא אֵין זֶה מִין תַּעֲנוּג אֶחָד רוּחָנִי בְּעַד כָּל הַמִּצְו‍ֹת. אָמְנָם כְּמוֹ בְּתַעֲנוּגֵי הַגְּשָׁמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, יֵשׁ הַרְבֵּה מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים. כְּמוֹ כֵן בָּעוֹלָם הַבָּא בְּתַעֲנוּגֵי הָרוּחָנִים. וּבְעַד כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה נָכוֹנָה לָהּ מִין תַּעֲנוּג עֵדֶן רוּחָנִי נִבְדָּל מִזּוּלָתָהּ. וְכֵן גַּם מִצְוָה אֲשֶׁר תִּתְחַלֵּף שְׂכָרָהּ לְפִי צַעַר קִיּוּמָהּ, וּכְמַאֲמָרָם זַ"ל לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא, כֵּן לְפִיהָ תִּהְיֶה שׁוֹנֶה מִין הַתַּעֲנוּג וְהָעֵדֶן הָרוּחָנִי.
וּבְעוֹלָמוֹ שֶׁל כָּל צַדִּיק תָּקוּעַ כַּמָּה מִינֵי תַּעֲנוּגִים וְעִדּוּנִים רוּחָנִים שׁוֹנִים לְפִי מִסְפָּר וּמִפְקָד הַמִּצְו‍ֹת שֶׁעָשָׂה בְּחַיָּיו, וּלְפִי מַהוּתָם וְעֶרְכָּם וְהִתְחַלְּפוּת צַעַר קִיּוּמָם. וְהַצַּדִּיק מִתְעַנֵּג בְּעוֹלָמוֹ בְּעִדּוּנִים רוּחָנִים שׁוֹנִים לְפִי מִסְפַּר מִצְו‍ֹתָיו, וּמִכָּל אַחַת, יָפָה שָׁעָה אַחַת קוֹרַת רוּחַ מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה:
(כט) זֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. כִּי לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק הֲוָה לֵיהּ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כוּ'. הַיְנוּ כַּאֲשֶׁר לְכָל מִצְוָה נוֹעַד לֵהּ תַּעֲנוּג וְעֵדֶן רוּחָנִי נִבְדָּל מִזּוּלָתָהּ. וְהַצַּדִּיק מִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים וְעִדּוּנִים רוּחָנִים שׁוֹנִים מִכָּל מִצְוָה וּמִצְוָה. וְהִנֵּה יָדוּעַ וּמוּבָן אֲשֶׁר לֹא יִמָּלֵט כִּי לֹא יִהְיֶה לְכָל צַדִּיק אֵיזֶה מַעֲלָה אֲשֶׁר אֵין לְזוּלָתוֹ, אַף לְצַדִּיק שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ. אִם מִצְוָה אַחַת גְּדוֹלָה בְּעֶרְכָּהּ מִצַּד עַצְמוּתָהּ, אוֹ מִסִּבַּת צַעַר קִיּוּמָהּ, אֲשֶׁר אֵין זֶה גַּם לַגְּדוֹלִים וְטוֹבִים מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ מְיֻחָד לְכָל צַדִּיק עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. כִּי לֹא יוּכַל לִכְנֹס לְתוֹךְ עוֹלָמוֹ שֶׁל צַדִּיק אַחֵר אַף שֶׁקָּטָן מִמֶּנּוּ, לְמַעַן לֹא יִטְעַם טַעַם עֹנֶג וְעֵדֶן רוּחָנִי מִן אֵיזֶה מִצְוָה שֶׁיֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ, וְאֵין כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּיָדוֹ. וְזֶהוּ גַּם כֵּן הַמְלִיצָה שֶׁאָמְרָה: "וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא". הַיְנוּ כִּי לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ. וְאֵין רְשׁוּת לְכָל צַדִּיק לִכְנֹס לְתוֹךְ עוֹלָמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
(ל) וְהִנֵּה בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיָה בְּלִי סָפֵק מַעֲלָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. אַךְ מִצְוָה אַחַת גְּדוֹלָה בְּעֶרְכָּהּ הָיָה לוֹ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא מַה שֶּׁלֹּא הָיָה לוֹ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא לִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. כִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הָיָה עָנִי גָּדוֹל. עַד שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מֵאַיִן לְהִתְפַּרְנֵס בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּבָבָא מְצִיעָא דַּף פ"ה. אַהוֹרַיְרֵיהּ דְּבֵי רַבִּי הֲוָה עַתִּיר מִשְּׁבוֹר מַלְכָּא. וְלֹא הָיָה לוֹ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ דַּאֲגַת הַפַּרְנָסָה, וְלֹא לִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק.
וְהִנֵּה כְּבָר נִתְבָּאֵר כִּי מַה שֶּׁמֵּאֲנָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא לְקַבֵּל אֶת הָאֶבֶן טוֹבָה שֶׁנִּתַּן לְבַעְלָהּ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּרְנֵס מִזֶּה, יַעַן כִּי חָסָה עֵינָהּ שֶׁל הַחֲסִידָה עַל הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק, וְרָצְתָה לְהִתְגַּלְגֵּל תַּחַת עֹנִי וָדֹחַק. וְלָזֹאת כַּאֲשֶׁר אָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: לֵךְ אֱמֹר לָהּ אִם שֻׁלְחָנְךָ חָסֵר אֲנִי אֲמַלְּאֶנּוּ מִשֶּׁלִּי, יֵשׁ מָקוֹם לִשְׁאֹל, אַחֲרֵי כִּי לְכָל מִצְוָה יֵשׁ שָׂכָר עֹנֶג וְעֵדֶן מְיֻחָד נִבְדָּל מִזּוּלָתָהּ, וְכֵן לְפִי הִתְחַלְּפוּת צַעַר קִיּוּמָם, מֵעַתָּה אֵיךְ יוּכַל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְמַלְּאוֹת מִשֶּׁלּוֹ שָׂכָר שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. אַחֲרֵי כִּי זֶה הַמִּין שֶׁל מִצְוָה זוֹ הַיְנוּ לִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק אֵין לוֹ בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
(לא) זֶהוּ מַה שֶּׁהֵשִׁיבָה אֵשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה, וְאָמְרָה לוֹ: "רַבִּי וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, לֹא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק הֲוָה לֵיהּ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כוּ'". הַיְנוּ מַדּוּעַ יֵשׁ לְכָל צַדִּיק עוֹלָם בְּעַצְמוֹ, יַעַן כִּי שְׂכַר הַמִצְו‍ֹת הוּא בְּעַד כָּל מִצְוָה תַּעֲנוּג וְעֵדֶן מְיֻחָד. וְכֵן לְכָל מִצְוָה לְפִי עֶרֶךְ צַעַר קִיּוּמָהּ. וְלָכֵן לֹא יוּכַל כָּל צַדִּיק לִכְנֹס לְתוֹךְ עוֹלָמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו. וּמֵעַתָּה אַחֲרֵי אֲשֶׁר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל, וְלוֹמֵד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הָרֶוַח, אֵיךְ יוּכַל לְמַלְּאוֹת מִשֶּׁלּוֹ הַשָּׂכָר הַמְיֻחָד לְלִמּוּד תּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
TA SHELACH 5784 – GREAT FROM OPPOSITION
https://www.sefaria.org/sheets/575944?lang=he
פעם אחת שאלתי למורי ז"ל, איך היה אומר לי שנפשי היתה כ"כ מעולה כנז"ל, והרי הקטן שבדורות הראשונים, היה צדיק וחסיד, שאין אני מגיע לעקבו.
ואמר לי, דע לך, כי אין גדולת הנפש תלויה כפי מעשה האדם, רק כפי הזמן והדור ההוא. כי מעשה קטן מאד בדור הזה שקול בכמה מצות גדולות שבדורות אחרים כי בדורות אלו הקליפה גוברת מאד מאד לאין קץ, מש"כ בדורות ראשונים. ואלו הייתי בדורות הראשונים, היו מעשי וחכמתי נפלאים מכמה צדיקים הראשונים.
ושחז"ל על נח תמים היה בדורותיו, ואלו היה בדורות צדיקים היה יותר צדיק, ולכן שלא אצטער על זה כלל, כי בלי ספק יש לנפשי מעלה גדולה על כמה צדיקים הראשונים מזמן תנאים ואמוראים:

https://www.sefaria.org/sheets/573477?editor=1

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור