ושותה בצמא את דבריהם שכל זמן שדברי תורה נכנסים ומוצאים חדרי [לב] פנויים הן נכנסים ושורים בתוכו ואין יצה"ר שולט ביניהם ואין אדם יכול להוציאם מתוכו. משלו מלה"ד למלך שהיה מהלך בדרך ומצא שם חדרים וטרקל פנויים ונכנס ושרה בתוכן ואין יכול אדם להוציאו (מתוכו) [מתוכן]. כך כל זמן שדברי תורה נכנסים (ומוציאין) [ומוצאים] חדרי (לב) [הלב] פנויי הן נכנסין ושורין בתוכו ואין יצה"ר שולט בינותם ואין אדם יכול להוציאן מתוכו: דבר אחר ושותה בצמא את דבריהם (א"ר) [אמרו עליו על ר'] אליעזר בן הורקנוס כשבקש ללמוד תורה חורשין הרבה היו לאביו והוא היה חורש בטרשין. ישב לו והיה בוכה. א"ל אביו [בני] מפני מה אתה בוכה שמא מצטער אתה שאתה חורש בטרשין למחר בוא וחרוש על גב (מערה) [מענה] ישב לו על גב (מערה) [מענה] והיה בוכה. א"ל אביו מה אתה בוכה. א"ל שאני מבקש ללמוד תורה. א"ל [והרי בן כ"ח שנים אתה ואתה מבקש ללמוד תורה אלא] לך וקח לך אשה והוליד ממנה בנים והוליכן לבית הספר. היה מצטער ג' שבתות עד שנגלה עליו אליהו. א"ל עלה לך אצל בן זכאי לירושלים. [עלה] ישב לו והיה בוכה. א"ל בן מי אתה ולא הגיד לו. מה אתה בוכה מה תבקש. א"ל ללמוד תורה. א"ל מימיך לא נכנסת לבית הספר ולא למדת קריאת שמע ולא תפלה ולא ברכת המזון. א"ל לאו. עמד ולמדו שלשתן. א"ל מה אתה מבקש לקרות או לשנות. א"ל לשנות. היה מלמדו שתי הלכות כל ימות השבת ובשבת היה חוזר עליהם ומדבקן. עשה שמונה ימים ולא טעם כלום עד שעלה ריח פיו לפניו וטרדו מלפניו. וישב לו והיה בוכה. א"ל למה אתה בוכה. א"ל שהעמדתני (לפניך) [מלפניך] כאדם שהוא [מעמיד מלפניו] מוכה שחין. א"ל בן מי את א"ל בן הורקנוס אני. א"ל הלא את בן גדולי העולם ולא היית מודיעני היום את סועד אצלי. א"ל כבר סעדתי אצל (אכסנאי) [בני אכסניא] שלי. שלח רבן יוחנן לבני (אכסנאי) [אכסניא] שלו. אמר להם אצליכם סעד אליעזר היום. אמרו לו לאו והרי יש לו שמנה ימים שלא טעם כלום. רבי יהושע בן חנניה ור' יוסי הכהן ור' שמעון בן נתנאל הלכו ואמרו לרבן יוחנן והרי יש לו שמנה ימים שלא טעם כלום. וכיון ששמע ר' יוחנן בן זכאי עמד וקרע את בגדיו. א"ל אי לך ר' אליעזר שהיית מושלך מבינותינו [אבל אני אומר] לך כשם שעלה ריח פיך (מלפני) [לפני] כך תהא משנת פיך יוצאה מסוף העולם ועד סופו. [קורא אני עליך] ושם האחד אליעזר (שמות י"ח ד'): אמרו בניו של הורקנוס לאביהם לך ונדה את אליעזר מנכסיך. עלה לירושלים לנדותו מנכסיו ומצא שם יום טוב לר' יוחנן בן זכאי וכל גדולי המדינה מסובין אצלו. ואלו הן בן ציצת הכסף ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע: ולמה נקרא שמו בן ציצת הכסף אלא שהיה מיסב למעלה מכל גדולי המדינה: אמרו עליו על נקדימון בן גוריון שהיו לו בבית ארבעים כורים של גנות מזהב: אמרו עליו על בן כלבא שבוע שהיה לו מזון ג' שנים לכל אחד ואחד שבירושלים. וכשעמד הסקרין שרפו את האוצרות שבירושלים מדדו כל מה שהיה לו ומצאו מזון ג' שנים לכל אחד ואחד בירושלים: רבי יהושע רבי שמעון בן נתנאל הלכו ואמרו לרבי יוחנן בן זכאי הרי אביו של רבי אליעזר בא. אמר להם עשו לו מקום. ועשו לו מקום והושיבוהו אצלו ביניהן. אמר לו ריב"ז אליעזר אמור לנו דבר (אחת) אחד מדברי תורה. אמר לו אמשול לך משל למה אני דומה לבור הזה שאינו (מאבד) יכול להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס. אמר לו אמשול לך משל לה"ד לבאר הזאת שהיא מזלת ומוציאה מים מאיליה כך את יכול לומר דברי תורה יתר ממה שנאמר למשה בסיני. [א"ל ב' וג' פעמים ולא קבל עליו יצא ריב"ז והלך לו והיה ר' אליעזר יושב ודורש דברים יותר ממה שנאמר למשה בסיני] ופניו מאירות כאור החמה וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה ואין אדם יודע אם יום הוא ואם לילה. רבי יהושע ור' שמעון בן נתנאל הלכו ואמרו לריב"ז בוא וראה רבי אליעזר יושב ודורש דברים [יותר] ממה שנאמר למשה בסיני ופניו מאירות כאור החמה וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה ואין אדם יודע אם יום הוא ואם לילה. בא ר' יוחנן בן זכאי מאחריו ונשקו על ראשו ואמר אשריכם [אברהם] יצחק ויעקב שיצא זה מחלציכם. אמר להם אביו של רבי אליעזר למי אתם אומרים כך. אמרו לו לבנך אליעזר. אמר להם וכך היה צריך לומר אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא זה מחלציכם לא היה צריך לומר אלא אשרי אני שיצא מחלצי. היה רבי אליעזר יושב ודורש ואביו עומד על רגליו. א"ל אבא איני יכול להיות יושב ודורש ולומד דברי תורה ואתה עומד על רגליך. עמד והושיבו אצלו. א"ל בני לא באתי לשבח הזה ולא באתי אלא לנדותך מנכסי ועכשיו שבאתי וראיתי ושמחתי בתלמוד תורתך הרי אחיך מנודים מהם והם נתונים לך במתנה. א"ל מוצל אני עד שאני שוה לכל אחד בהם. א"ל אילו בקשתי מלפני המקום כסף וזהב היה לו ליתן לי שנאמר לי הכסף ולי הזהב [וגו']. (חגי ב' ח') אילו בקשתי ממנו קרקעות היה נותן לי שנאמר לה' הארץ ומלואה (תהלים כ"ד א). לא בקשתי ממנו אלא שאזכה לתורה שנאמר על כן כל פקודי כל ישרתי כל ארח שקר שנאתי (שם קי"ט קכ"ח):

In the text referenced as "Avot deRabbi Natan, Version B 13. As cited in Noam Zion, "Can Later Rabbinic Creativity Transcend its Origins: Moshe v. Akiva in the Talmud," Shalom Hartman Institute, June 1, 2008.

(ג) אמר לו, אמשול לך משל למה הדבר דומה, למעין זה שהוא נובע ומוציא מים, ויש בכוחו להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס. כך אתה יכל לומר דברי תורה יותר ממה שקבלו מסיני. אמר לו, שמא ממני אתה מתבייש, הריני עומד מאצלך. עמד רבן יוחנן והלך לו לחוץ, והיה רבי אליעזר יושב ודורש ופניו מאירות כאור החמה, וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה, ואין אדם יודע אם יום ואם לילה. בא רבן יוחנן מאחוריו ונשקו על ראשו. אמר לו, אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא זה מחלציכם.

(3) (R. Jochanan) said to him, I will (also) tell thee a parable. To what is the matter like? To this fountain which is bubbling and sending forth its water, and it is able to effect a discharge more powerful || than what it secretes; in like manner art thou able to speak words of the Torah in excess of what Moses received at Sinai. (R. Jochanan) continued: Lest thou shouldst feel ashamed on my account, behold I will arise and go away from thee. Rabban Jochanan ben Ẓakkai arose and went outside. (Thereupon) R. Eliezer sat down and expounded. His face shone like the light of the sun and his effulgence beamed forth like that of Moses, so that no one knew whether it was day or night. They went and said to Rabban Jochanan ben Ẓakkai: Come and see R. Eliezer sitting and expounding, his face shining like the light of the sun and his effulgence beaming like that of Moses, so that no one knows whether it be day or night. He came from (his place) behind him and kissed him on his head, saying to him: Happy are ye, Abraham, Isaac, and Jacob, because this one has come forth from your loins.

(י) וְכׇל־חֲכַם־לֵ֖ב בָּכֶ֑ם יָבֹ֣אוּ וְיַעֲשׂ֔וּ אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה יְהֹוָֽה׃
(10) And let all among you who are skilled come and make all that יהוה has commanded:
(ב) וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁ֗ה אֶל־בְּצַלְאֵל֮ וְאֶל־אׇֽהֳלִיאָב֒ וְאֶל֙ כׇּל־אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֔ב אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהֹוָ֛ה חׇכְמָ֖ה בְּלִבּ֑וֹ כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר נְשָׂא֣וֹ לִבּ֔וֹ לְקׇרְבָ֥ה אֶל־הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ׃
(2) Moses then called Bezalel and Oholiab, and every skilled person whom יהוה had endowed with skill, everyone who excelled in ability, to undertake the task and carry it out.
(ו) אֵ֗שׁ תָּמִ֛יד תּוּקַ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לֹ֥א תִכְבֶּֽה׃ {ס}
(6) A perpetual fire shall be kept burning on the altar, not to go out.
(ב) צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה הִ֣וא הָעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨הֿ*(בספרי תימן מוֹקְדָ֨הֿ במ״ם רגילה) עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ כׇּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וְאֵ֥שׁ הַמִּזְבֵּ֖חַ תּ֥וּקַד בּֽוֹ׃
(2) Command Aaron and his sons thus: This is the ritual of the burnt offering: The burnt offering itself shall remain where it is burned upon the altar all night until morning, while the fire on the altar is kept going on it.
(ח) וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃
(8) And let them make Me a sanctuary that I may dwell among them.