וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ יֹשֵׁ֣ב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֙חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּ֥שְׁבְּ ׀ מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי׃
When the Canaanite, king of Arad, who dwelt in the Negeb, learned that Israel was coming by the way of Atharim, he engaged Israel in battle and took some of them captive.
הגמרא מסבירה שמתי שנסתלקו ענני הכבוד מישראל הכנעני מלך ערד סבור שזה סימן שניתן לו רשות להלחם בישראל ולנצח אותם.
"וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל וילחם בישראל וישב ממנו שבי" (במדבר לג, מ), מה שמועה שמע? — שמע שמת אהרן, ושנסתלקו ענני כבוד מישראל, וכסבור כי ניתנה לו רשות (אפשרות) להלחם בישראל ולנצחם. והיינו דכתיב [וזהו שנאמר]: "ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלושים יום כל בית ישראל" (במדבר כ, כט),
רש"י מוסיף על כך שיש תכונה אצל עמלק שהוא "מְזֻמָּן בְּכָל עֵת לְפֻרְעָנוּת".
וישמע הכנעני. שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד כו', כִּדְאִיתָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (דף ג'), וַעֲמָלֵק מֵעוֹלָם רְצוּעַת מַרְדּוּת לְיִשְׂרָאֵל, מְזֻמָּן בְּכָל עֵת לְפֻרְעָנוּת:
וישמע הכנעני AND THE CANAANITE HEARD — He heard that Aaron had died and that the clouds of glory had disappeared and he believed that now he was at liberty to wage war against Israel, as it is related in Rosh Hashana 3a; Amalek was from olden times a whip for chastising Israel — always held in readiness to be God's agent for Israels punishment (Midrash Tanchuma, Chukat 18).
מה שמע עמלק? (הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
כשמת אהרן בכו כל ישראל, ואילו כשמת משה לא כתוב שבכו אותו כל ישראל. הסיבה היא שמשה שימש כדיין לישראל. כאשר באו לפניו שני אנשים ניצים, היה משה מזכה את הזכאי ומחייב את החייב. ובכל דין ודין היה צד אחד שמח ומרוצה, וצד שני כועס ומאוכזב. לכן אותם שכעסו על משה – לא בכו עליו כשנפטר.
אבל אהרן הכהן היה "אוהב שלום ורודף שלום" (אבות פ"א מי"ב). הוא היה משכין שלום בין הניצים. משום כך כשנפטר בכו עליו כל ישראל.
כאשר שמע עמלק שאהרן נסתלק מן העולם, הבין שמעתה אין שלום בעם ישראל ומתחיל הפירוד ביניהם. ואם כך – הרי הוכשרה הדרך למלחמה.
עלינו ללמוד מכאן עד כמה חשובה האחדות, וכמה יש לברוח מכל מחלוקת. כך נוכל להיות מובטחים שעמלק לא יוכל להילחם בנו, והאמת והשלום אהבו.
המקור - ספר 'דברי מרדכי' במדבר: https://harav.org/books/divrey-mordechay4-5/
עמלק מנסה תחבולות מלחמה בעזרת הסוואה.
ישב הנגב. זֶה עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר "עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב" (במדבר י"ג), וְשִׁנָּה אֶת לְשׁוֹנוֹ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן כְּנַעַן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִים לְהַקָּבָּ"ה לָתֵת כְּנַעֲנִים בְּיָדָם, וְהֵם אֵינָן כְּנַעֲנִים, רָאוּ יִשְׂרָאֵל לְבוּשֵׁיהֶם כִּלְבוּשֵׁי עֲמָלֵקִים וּלְשׁוֹנָם לְשׁוֹן כְּנַעַן, אָמְרוּ נִתְפַּלֵּל סְתָם, שֶׁנֶּאֱמַר "אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי" (עי' ילקוט שמעוני תשס"ד):
ישב הנגב THE INHABITANT OF THE SOUTH COUNTRY — This was Amalek,as it is said, (Numbers 13:29), “Amalek was the inhabitant of the south country”. But he purposely changed his speech, talking in the “Canaanite” tongue, so that Israel might thereby be misled and would pray to the Holy One, blessed be He, that he should give the Canaanites into their power, whilst really they were not Canaanites, and their prayer would be ineffectual against the Amalakites. But Israel perceived that their clothing was as the clothing of Amalakites whilst their language was the language of Canaan; they thereupon said, “Let us pray against our enemies in general terms (without mention of any name), as it is stated (v. 2) that they said, “if Thou wilt indeed give this people into my hand”.
בסוף הפסוק כתוב "וַיִּ֥שְׁבְּ ׀ מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי" מה הכוונה בכך?
וישב ממנו שבי. אֵינָהּ אֶלָּא שִׁפְחָה אַחַת (ילקוט שמעוני שם):
וישב ממנו שבי (more lit.,) AND CAPTURED FROM THEM A CAPTIVE — it was only one maid servant (Yalkut Shimoni on Torah 764).
למה התורה מזכירה את השבי הזה הרי זה ניראה כדבר מיותר?
וישב ממנו שבי. שבי מיותר ומזה יצא הדרש דלא שבו אלא שפחה ששבו ישראל כבר. אבל בת״י איתא ושבא מנהון שביה רבה. ומיושב ג״כ שבי מיותר שהיה מסוים. והיה בזה כונה מן הקב״ה ללמדם מלחמה דרך הליכות עולם והצלחה ע״י תפלה ונדר כמש״כ לעיל:
מעשה ישראל ליפני תחילת המבצע להחזרת החטופים:
וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר: אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי– וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם. איש מאתנו לא ייקח משללן.
Israel took a vow to the Lord, and said: If You will deliver this people into my hand, I will destroy their cities. None of us will take from the spoils.
ישראל מקדישה את המלחמה לשם שמים:
ואמר רב חנין, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר' חנינא: מאי קראה [מהו המקרא] המרמז על כך, שנאמר: "וידר ישראל נדר ליהוה ויאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם" (במדבר כא, ב) שהרוצים בהצלחה, ראוי להם להקדיש ממנה לשם שמים.
מהדרך שבא ישראל התפללו לומדים את דרך התפילה הראויה מתי ש "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו".
אדם ששמע שבאו עליו בני עיר פלוני לעשות לו רעה אל יאמר רבון העולמים הושיעני מאנשי אותה העיר אלא מאותן ומכל צוררי שמא אחרים עמהם שנאמר (במדבר כא ב) אם נתן תתן את העם הזה בידי שהיו מסתפקי' אם כנעניים הם או עמלקים ואמרו בסתם את העם הזה:
המלחמה של ישראל:
וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי ביד ישראל, וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם.וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מאז ואילך חָרְמָה, על שם החרם. יש אומרים על שם שלא נבנה עוד יישוב קבע במקום.
The Lord heeded the voice of Israel, and delivered the Canaanites into their hands; it destroyed [ vayah · ] them and their cities; and from then onward, it, the people, called the name of the place Horma, after the destruction [ ĥerem ]. Some commentaries say that it was called by that name because after its destruction, no permanent settlement was ever erected there. 23
לפי רש"י:
ויחרם אתהם. בַּהֲרִיגָה:
ויחרם אתהם AND HE DOOMED THEM by slaughter,
דרך מלחמת ישראל: "כלומר ישראל החרימו את הכנעניים על ידי שהרגו אותם, ואת שללם על ידי שהקדישוהו לשמים".
"וישמע יהוה בקול ישראל" וגו'. לכאורה פסוק מאוד קשה: (א) "ויתן את הכנעני" - בידי מי? (ב) "ויחרם אתהם" - מי החרים, ולמה בלשון רבים לעומת "כנעני" בלשון יחיד? (ג) "ויקרא" - מי קרא? נראה שנושא הרישא הוא יהוה ומן הסתם זה של הסיפא - ישראל. והנה לפי רש"י גם ברישא הנושא - ישראל. כלומר ישראל החרימו את הכנעניים על ידי שהרגו אותם, ואת שללם על ידי שהקדישוהו לשמים. (פ' חקת תשס"ו)
הרחבה:
ויחרם אתהם בהריגה וכו׳ כתב בש״ח דהיאך שייך לומר על בני אדם חרם. לכך מפ׳ בבני אדם לשון הריגה ובעריהם חרם גבוה ע״ש. ולא דק במ״ש דחרם שייך על הכל וגם על בני אדם דמחרים אדם עבדו ושפחתו הכנענים. וכתב הדר הוא בפ׳ בחקתי. אלא הכרחו של רש״י שהרי הם לא נדרו להחרים רק את עריהם ולא אותם. ועוד דכיון שהיה מסופק להם אם היו מבני כנען מז׳ אומות דהרי הם בכלל לא תחיה כל נשמה הו״ל ספיקא דאורייתא לחומרא ואיך הותר להם לקיימם לעבדים ולהחרימם א״ו הוא ל׳ הריגה: