יִפְקֹ֣ד ה׳ אֱלֹקֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכׇל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָעֵדָֽה׃
“Let Hashem, God of the spirits, appoint a man over the community,
אלקי הרוחת. לָמָּה נֶאֱמַר? אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי לְפָנֶיךָ דַּעְתּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵינָן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, מַנֵּה עֲלֵיהֶם מַנְהִיג שֶׁיְּהֵא סוֹבֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי דַעְתּוֹ (ילקוט שמעוני):
God of the spirits. Why was this said?
He said before Him: “Master of the universe, the attitude, nature, & makeup of every individual is known before you, each dissimilar to the other’s. Appoint a leader over them who will exercise tolerance with each of them according to his personality, nature & makeup.”
אֲשֶׁר־יֵצֵ֣א לִפְנֵיהֶ֗ם וַאֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַאֲשֶׁ֥ר יוֹצִיאֵ֖ם וַאֲשֶׁ֣ר יְבִיאֵ֑ם וְלֹ֤א תִהְיֶה֙ עֲדַ֣ת ה׳ כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה׃
who will go forth before them, and who will come back before them, and who would lead them out and bring them in, so that the community of Hashem shall not be like sheep that have no shepherd.”
וַיֹּ֨אמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַח־לְךָ֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ר֣וּחַ בּ֑וֹ וְסָמַכְתָּ֥ אֶת־יָדְךָ֖ עָלָֽיו׃
Hashem said to Moshe: “Take to yourself Yehoshua son of Nun, a man in whom there is spirit, and lay your hand on him.
אשר רוח בו. כַּאֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ, שֶׁיּוּכַל לַהֲלֹךְ כְּנֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד
In whom there is spirit. As you requested, capable of going k'neged (opposite / alongside) each & everyone’s spirit (personality, nature).
וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל ה׳, יִפְקֹד ה׳ וגו' (במדבר כז, טו-טז), הֲלָכָה אִם רָאָה הַרְבֵּה אֻכְלוּסִין שֶׁל בְּנֵי אָדָם אוֹמֵר בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם חֲכַם הָרָזִים, כְּשֵׁם שֶׁאֵין פַּרְצוּפוֹתֵיהֶן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, כָּךְ אֵין דַּעְתָּן שָׁוִין זֶה לָזֶה, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ דֵעָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ,
תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁכֵּן משֶׁה מְבַקֵּשׁ מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁעַת מִיתָה אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ דַּעְתָּן שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵין דַּעְתָּן שֶׁל בָּנֶיךָ דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּכְשֶׁאֲנִי מִסְתַּלֵּק מֵהֶן בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ מַנֵּה עֲלֵיהֶם מַנְהִיג שֶׁיְהֵא סוֹבְלָם לְאֶחָד וְאֶחָד לְפִי דַעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יִפְקֹד ה׳, הָרוּחַ אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא הָרוּחֹת
“Moshe spoke to the Lord, saying” (Numbers 27:15).“May Hashem, God of the spirits of all flesh, appoint a man over the congregation” (Numbers 27:16).
If one sees numerous multitudes of people, he recites: Blessed are You, Lord our God, Ruler of the universe, who knows all secrets. Just as their faces are not similar to one another, so their dispositions are not identical to one another, but rather, each has a disposition of his own.
Know that it is so, as thus Moshe requested from the Holy One blessed be He at the time of death; he said before Him:
‘Master of the universe, the dispositions of each and every one are revealed and known before You, and the dispositions of Your children are not similar to one another. When I depart, I implore You, appoint a leader over them who will bear each and every one in accordance with his dispositions,’ as it is stated: “May the Lord, [God of the spirits]…appoint.” It does not say “spirit,” but rather “spirits.”