(א) נגד שמא אבד שמא
ור"ל, המעשה הא' שמרשם הגאותן, מי שרוצה להרחיב ולגדל שמו בעולם, ...אז זה ענשו, אבד שמיה, דמדרצה כבוד שאינו ראוי לו, יאבד גם להמעט שהיה לו [ולהכי קאמר ברישא שמא, ובסיפא שמיה, ודו"ק], וכמשחז"ל כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו...שחושב דברדפו אחר הכבוד יכבדוהו, וכשיתנהג בענווה ישפילוהו, ותהי להפך, דהמבקש ענווה ימצא כבוד, והמבקש כבוד ימצא בושה. כי גם בעודו בתקפו, העומדים לפניו בלשונם וכזבו לו, ויבזוהו בלבם. כי אולם אחריו כל אדם ישחק, ויכנוהו כסיל, וגאותן, שוטה. אולם כגללו, יד כל אדם בו, ולא יניחוהו להגביה ראשו.
וגם מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם להורידו ולהשפילו, כי הקב"ה ובנ"א שונאים להגאותן כתועבה, ואפילו יהיו בו כל המדות היפות, יהיו כנרות כבויים, כשלא יציץ עליהן אור ענווה מלמעלה, דאל"כ הם בעיני כל "כנזם זהב באף חזיר":
וראיתי במוסרי הפילוסופים משל מסכים מכל צד ונאות למאמר השלם הזה אשר סופר מפלוסוף אחד שיצא לו שם על פני חוץ היותו גדול מאד במעלת הסבלנות. וכאשר שמע זה איש אחד אשר חשב שלא ימצא סבלן כפי המדרגה אשר תארו את הפלוסוף ההוא נתאוה לנסותו ובא אצלו וחרפו וגדפו ירוק ירק בפניו והכהו מכה רבה וכדי בזיון וקצף, והפלוסוף שתק לכל דבריו ולא השיבו דבר.
וכאשר ראה האיש ההוא שהיה סובל כל הבזיונות ההם הניחו והלך לו וכשהיה הולך לדרכו אמר לו הפלוסוף הנה הכרת בי שאני סבלן. אז השיבו האיש ההוא הן אמת מכירך הייתי לסבלן אם היית שותק ולא היית אומר לי זה. ע"כ.
והיא באמת תשובה נצחת. הרי שהפלוסוף ההוא אבד שמו שהיה לו על פני חוץ ממעלת הסבלנות במה שהורה היותו רוצה שיהיה לו השם ההוא. על כן אמר הלל שהמושך השם שהוא בהיותו מכוון אליו והוא תכליתו הנה שמו הקנוי לו יאבד, על כן ראוי שיהיה תכליתו בקשת הטוב במה שהוא טוב מצד עצמו כנז'.
See however https://torasavigdor.org/parshah-booklets/terumah-5783/ Artificial Man
Ruach Chaim
ויפורש עוד עפ"י מ"ש [משלי ט"ו] אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. כי האדם יאמר לפעמים לא אלך בגדולות ודי לי אם על משמרתי אעמודה להחזיק בתומתי ויראתי ולא להוסיף.
אבל באמת אינו כן כי האדם אי אפשר לו לעמוד במקום אחד ואם לא יעלה על כרחך יפול .לכן אמר אורח חיים למעלה למשכיל דאם לא יעלה על כרחך ירד לשאול מטה .וזה שאמר ודלא מוסיף יסיף [ועיין לקמן פ"ד משנה ט' כל המקיים...]
רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה. הביטה וראה שלא יהיה ענינך על אופן בינוני כמו שהוא המנהג בשאר האומות. כי אמנם אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה והם שני הקצוות כי הברכה היא הצלחה יותר מן המספיק ע"צ היותר טוב. והקללה היא מארה מחסרת שלא יושג המספיק ושניהם לפניכם להשיג כפי מה שתבחרו:
וְהִנֵּה יֵשׁ מֵהַפְּתָאִים הַמְבַקְּשִׁים רַק לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם, שֶׁיֹּאמְרוּ, לָמָּה נְיַגַּע עַצְמֵנוּ בְּכָל כָּךְ חֲסִידוּת וּפְרִישׁוּת, הֲלֹא דַּי לָנוּ שֶׁלֹּא נִהְיֶה מֵהָרְשָׁעִים הַנִּדּוֹנִים בַּגֵּיהִנֹּם. אֲנַחְנוּ לֹא נִדְחוֹק עַצְמֵנוּ לִכָּנֵס בְּגַן עֵדֶן לִפְנַי וְלִפְנִים. אִם לֹא יִהְיֶה לָנוּ חֵלֶק גָּדוֹל, יִהְיֶה לָנוּ חֵלֶק קָטָן. אָנוּ דַּי לָנוּ בָּזֶה, וְלֹא נַכְבִּיד עַל מַשָּׂאֵנוּ בַּעֲבוּר זֹאת.
אָמְנָם שְׁאֵלָה אַחַת נִשְׁאַל מֵהֶם: הֲיוּכְלוּ כָּל כָּךְ עַל נְקַלָּה לִסְבֹּל בָּעוֹלָם הַזֶּה הַחוֹלֵף, לִרְאוֹת אֶחָד מֵחַבְרֵיהֶם מְכֻבָּד וּמְנֻשָּׂא יוֹתֵר מֵהֶם וּמוֹשֵׁל עֲלֵיהֶם וְכָל שֶׁכֵּן אֶחָד מֵעַבְדֵיהֶם אוֹ מִן הָעֲנִיִּים הַנִּבְזִים וּשְׁפָלִים בְּעֵינֵיהֶם, וְלֹא יִצְטַעֲרוּ וְלֹא יִהְיֶה דָּמָם רוֹתֵחַ בְּקִרְבָּם? לֹא, וַדַּאי! כִּי הִנֵּה עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת: כָּל עֲמַל הָאָדָם, לְהִנָּשֵׂא עַל כָּל מִי שֶׁיּוּכַל וְלָשִׂים מְקוֹמוֹ בֵּין הָרָמִים יוֹתֵר, כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ. וְאִם יִרְאֶה חֲבֵרוֹ מִתְרוֹמֵם וְהוּא נִשְׁאַר שָׁפָל, וַדַּאי שֶׁמָּה שֶׁיִּסְבֹּל הוּא מָה שֶׁיֻּכְרַח לְסָבְלוֹ, כִּי לֹא יוּכַל לִמְנֹעַ, וּלְבָבוֹ יִתְעַשֵּׁשׁ בְּקִרְבּוֹ.
מֵעַתָּה, אִם כָּךְ קָשֶׁה עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת שְׁפָלִים מִזּוּלָתָם בַּמַּעֲלוֹת הַמְּדֻמּוֹת וְהַכּוֹזְבוֹת, שֶׁאֵין הַשִּׁפְלוּת בָּם אֶלָּא לְפָנִים, וְלֹא הַהִנָּשֵׁא אֶלָּא שָׁוְא וָשֶׁקֶר, אֵיךְ יוּכְלוּ לִסְבֹּל שֶׁיִּרְאוּ עַצְמָם שְׁפָלִים יוֹתֵר מֵאוֹתָם הָאֲנָשִׁים עַצְמָם אֲשֶׁר הֵם עַתָּה שְׁפָלִים מֵהֶם. וְזֶה בִּמְקוֹם הַמַּעֲלָה הָאֲמִתִּית וְהַיְּקָר הַנִּצְחִי, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו אֵין מַכִּירִים אוֹתוֹ וְאֶת עֶרְכּוֹ, עַל כֵּן לֹא יָחוּשׁוּ אֵלָיו, אֲבָל בִּזְמַנּוֹ, וַדַּאי שֶׁיַּכִּירוּהוּ לַאֲמִתּוֹ לְצַעֲרָם וּלְבָשְׁתָּם, וַדַּאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם זֶה אֶלָּא צַעַר גָּדוֹל וְנִצְחִי.
אֲמַר לֵיהּ בַּר הֵי הֵי לְהִלֵּל, מַאי דִּכְתִיב: ״וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עוֹבֵד אֱלֹקִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״, הַיְינוּ ״צַדִּיק״ — הַיְינוּ ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״, הַיְינוּ ״רָשָׁע״ — הַיְינוּ ״אֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״!
אֲמַר לֵיהּ: ״עֲבָדוֹ״ וְ״לֹא עֲבָדוֹ״ — תַּרְוַיְיהוּ צַדִּיקֵי גְּמוּרֵי נִינְהוּ, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה שׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים, לְשׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה וְאֶחָד.
"נהירנא שפעם אחת ריננתי אחר אחד מבאי ביתו של רבנו החזו"א שאינו מדקדק במצווה קלה כבחמורה, אז אמר לי שלא זכינו לכך שכל ישראל יהיו צדיקים גמורים ואין לרחק גם את אלה שהם במדרגה של בינוניים, אז מצאתי מקום לטעון: מה היא איפוא ההתנגדות החזקה למזרחי? הלא גם הם בכלל הבינוניים ומה חרי האף הגדול הזה?
על זה הסביר לי שההבדל הוא בזה, שמציאות הבינוניים אינה מהווה שיטה מיוחדת לכשלעצמה, וגם הבינוני מכיר ויודע שמוטב להיות צדיק גמור וכי יש לשאוף לכך שכולם יהיו צדיקים גמורים, רק אין לו אפשרות לכך בגלל אי-יכולתו לכבוש את יצרו ולעמוד בנסיון או סיבות אחרות,
אולם לעומת זאת המזרחי מהווה שיטה של "בינוניות" השואפת לכך שבני ישראל יהיו דווקא בינוניים ולא יותר וגם העמידו את שיטת החינוך שלהם על זה ומתייחסים בשלילה אל הצדיק הגמור, מבלי לראות בו את האדם השלם, ובזה טמונה סכנה גדולה."
(המקור לדברים: הרב שלמה כהן).
Torah Extremism and its Opposite
BY JONATHAN ROSENBLUM · JUNE 13, 2007
In Igros Chazon Ish (III, 61), the Chazon Ish identifies extremism as deriving from the quest for perfection, and writes that without extremism perfection is impossible. Those who are forever proclaiming their disdain for extremism, he writes, “will inevitably find themselves consorting with counterfeiters [of Torah] and the feeble-minded.”
The Chazon Ish goes on to castigate those groups who are always declaring their moderation and opposition to anything smacking of extremism, while insisting that their faith in Torah and the words of Torah is quite adequate. Of such claims, the Chazon Ish writes caustically, “Just as there is no such thing as a lover of wisdom who loves just a little bit of wisdom, but hates too much of it, so there cannot be one who loves Torah and mitzvos, but hates too much of it.”
Those words of the Chazon Ish should give pause to all of us who find ourselves complaining at one time or another of the extremism or kana’us of the Torah world. Such criticisms take many forms, some more valid than others. But it is incumbent upon the critics to constantly ask themselves if underlying their criticism might not have its source in too little love of Torah and words of Torah. It is, after all, always easy to be moderate if nothing very important is at stake.
(ג) ודלא יליף קטלא חייב.
מי שלא למד כל עיקר נמשל כבהמה כי למה נברא בעולם אך להבין ולהורות בתורה שדרכיה דרכי נועם וזה שלא עסק בתורה כל ימיו ועודנו מחזיק ברשעתו אין ראוי לחיות אפי' יום אחד ואפי' שעה אחת:
(1) He would say, "Spread a name, lose his name:" He means to say, a man that is proud and his name goes out in the world due to his pride and his greatness and he makes for himself a name 'like the names of the world's greats' in opposition to the great Name that is permanent in pride; this way, will he lose his name in a great loss and he will not be remembered and he will not be counted.
(2) And one who does not increase [knowledge] ceases (yasef)" One who is wise but does not want to add wisdom to his wisdom and says in his heart, "I have already learned all of the Torah entirely and I have seen its ways and its paths. What is there for me in this pain to trouble myself in my fleeting days and what [more] is there for me to understand that I have not understood?" May it be His will that this man should die and be gathered (yeasef) to his people. And why should he live [any] more, since he has already gotten up from studying?
(3) "And one who does not study is liable to die": One who has not studied at all is compared to a beast. As why was he created in the world? To understand and give ruling of the Torah, whose 'ways are ways of pleasantness. And it is not fitting that the one that never learned Torah and continues to maintain his evil [this way] live even one day and even one hour.
(4) "And one who makes use of the crown [of learning] passes away": Behold the one who gets honor from the crown of Torah and benefits from its honor and makes it like a means to accomplish his needs, perishes, as it is learned later (Avot 4:5), "Do not make it [the Torah] into a crown with which to aggrandize yourself, and not into a spade with which to dig into them. And thus Hillel used to say: And one who makes use of the crown [of learning] passes away."
אמר רבי אלעזר כל אדם לעמל נברא שנאמר (איוב ה, ז) "כי אדם לעמל יולד" איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר "כי אכף עליו פיהו" הוי אומר לעמל פה נברא
ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר (יהושע א, ח) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" הוי אומר לעמל תורה נברא
עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה...
נ"ל דהתורה היא ההגיון ולמוד התורה.
והיינו דכתיב ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי וְגוֹ׳״. כענין שנאמר (יהושע א׳:ח׳) "והגית בו יומם ולילה"
The difficulty with this is that the mishna is using the expression “the world stands on three things” to convey the importance of doing those things, and in Rav’s reading “the Torah” refers not to anything that one ought to do but to a historical event, and is out of place here. It seems, therefore, that “the Torah” here refers to the study and learning of Torah as opposed to the act of following its laws. The verse in Jeremiah, then, reads “if not for the study of my covenant by day and night, etc,” as per the verse “You shall study it day and night” (Hosea 1:8).
The words “had Israel not accepted the Torah” do not appear in Rashi’s commentary, which simply reads: On the Torah, as per the verse “If not for my covenant, etc.”.
ודישתמש בתגא חלף
שכל פעולותיו בצדקות ובמע"ט, הוא כדי להתגאות בעיני הבריות, ואין כוונתו לעבוד את ה׳, כ"א לעבוד א"ע כע"ז. לכן ענשו, ודאשתמש וכו', ר"נ המשתמש בכתר הקודש לתמוך בו עביט גאותו הסרוחה, אף הוא יחל כבודו, וחלף ועבר כצל יעוף ולא ישיג ארחות חיים:
רבי טרפון אשכחיה ההוא גברא בזמן שהוקפלו רוב המקצועות דקא אכיל, אחתיה בשקא ושקליה ואמטייה למשדי בנהרא, אמר "אוי לו לטרפון שזה הרגו" שמע ההוא גברא שבקיא וערק
א״ר אבהו משום ר׳ חנניה בן גמליאל כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה אמר אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה דאמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם, ק״ו ומה בלשאצר שנשתמש בכלי קדש שנעשו חול [שנא׳ (יחזקאל ז כב) "ובאו בה פריצים וחללוה" כיון שפרצוה נעשה חול], נעקר מן העולם דכתיב (דניאל ה ל) "ביה בליליא קטיל בלשאצר" המשתמש בכתרה של תורה שהוא קיים לעולם ועד עאכ״ו.
... אמאי ציער נפשיה משום דר״ט עשיר גדול היה והוה ליה לפייסו בדמים: