פרשת ואתחנן - חשיבות שמע ישראל
אחד הפסוקים החשובים בתורה מוזכר בפרשת ואתחנן.
שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יהוה אֱלֹהֵ֖ינוּ יהוה ׀ אֶחָֽד׃
Hear, O Israel! יהוה is our God, יהוה alone.
הפסוק מלווה את היהודי לאורך כל החייו. בברית מילה קוראים את הפסוק מתי שהילד מתחיל לדבר מלמדים אותו את הפסוק בכל יום אנו אומרים את הפסוק ובסוף תפילת נעילה אנו מקבלים עול מלכות שמים ואומרים "שמע ישראל..." וגם בסוף ימיו יהודי משתדל לצאת מהעולם כשהפסוק בפיו (ברכת אשר על התורה).
(ג) אחד הפסוקים המרכזיים בפרשה הוא: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" וגו'. פסוק זה מלווה את היהודי במשך כל ימי חייו - מלידתו ועד מותו: כבר בברית המילה של הבן קוראים פסוק זה; כשילד מתחיל לדבר, מלמדים אותו את הפסוק "שמע ישראל" וגו' ("שולחן ערוך" יו"ד רמה, ה); בכל יום בתפילה אנו אומרים "שמע ישראל" וגו' מספר פעמים; בסוף הימים הנוראים, לאחר תפילת נעילה ביום הכיפורים, אנו מקבלים עול מלכות שמים ומכריזים יחד בקול רם "שמע ישראל" וגו'; וגם בסוף ימיו משתדל היהודי לצאת מן העולם כשהפסוק "שמע ישראל" וגו' בפיו.
לדוגמא כשהורגים יהודי הפסוק האחרון שבפיו הוא "שמע ישראל..." כמו רבי עקיבא!
בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הָיָה, וְהָיוּ סוֹרְקִים אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְהָיָה מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, עַד כָּאן?! אָמַר לָהֶם: כׇּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל פָּסוּק זֶה ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״ אֲפִילּוּ נוֹטֵל אֶת נִשְׁמָתְךָ. אָמַרְתִּי: מָתַי יָבֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּימֶנּוּ, וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי, לֹא אֲקַיְּימֶנּוּ? הָיָה מַאֲרִיךְ בְּ״אֶחָד״, עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּ״אֶחָד״. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתְךָ בְּאֶחָד״.
The Gemara relates: When they took Rabbi Akiva out to be executed, it was time for the recitation of Shema. And they were raking his flesh with iron combs, and he was reciting Shema, thereby accepting upon himself the yoke of Heaven. His students said to him: Our teacher, even now, as you suffer, you recite Shema? He said to them: All my days I have been troubled by the verse: With all your soul, meaning: Even if God takes your soul. I said to myself: When will the opportunity be afforded me to fulfill this verse? Now that it has been afforded me, shall I not fulfill it? He prolonged his uttering of the word: One, until his soul left his body as he uttered his final word: One. A voice descended from heaven and said: Happy are you, Rabbi Akiva, that your soul left your body as you uttered: One.
כדי להבין את חשיבותו של הפסוק, נציג מספר הסברים שונים לגביו:
הירושלמי מפרט כיצד כלולים עשרת הדברות בפרשיות שמע:
יהוה אלוהינו - אנכי יהוה אלוהך
יהוה אחד - לא יהיה לך אלוהים אחרים.
ואהבת - לא תשא.
על מזזות - לא תחמוד.
ואספת דגנך - לא תגנוב.
ואבדת מהרה - לא תרצח.
למען ירבו ימיכם - כיבוד אב ואם.
ולא תתורו .. ואחרי עיניכם - לא תנאף.
ועשיתם את כל מצוותי - זכור את יום השבת.
אני יהוה אלוהיכם אמת - לא תענה ברעך עד שקר.
https://www.hidabroot.org/question/251960
https://www.hidabroot.org/question/41481
מִפְּנֵי מַה קוֹרִין שְׁתֵּי פַּרְשִׁיּוֹת הַלָּלוּ בְכָל־יוֹם. רִבִּי סִימוֹן אָמַר מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בְּהֶן שְׁכִיבָה וְקִימָה. רִבִּי לֵוִי אָמַר מִפְּנֵי שֶׁעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כְּלוּלִין בָּהֶן. אָנֹכִי י֙י אֱלֹהֶיךָ. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל י֙י אֱלֹהֵינוּ. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אַחֵרִים עַל פָּנָי. י֙י אֶחָד. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם י֙י אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא. וְאָהַבְתָּ אֶת י֙י אֱלֹהֶיךָ. מַאן דְּרָחִים מַלְכָּא לֹא לִישְׁתַּבַּע בִּשְׁמֵיהּ וּמְשַׁקֵּר. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ. רִבִּי אוֹמֵר זוּ מִצְוַת שַׁבָּת שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל־מִצְווֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה דִּכְתִיב וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָּ לָהֶם וּמִצְווֹת וְחוּקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ וגו׳ לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד מִצְווֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִיְמֵי בְנֵיכֶם. לֹא תִרְצַח. וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה. מַאן דְּקָטֵיל מִתְקַטֵּיל. לֹא תִנְאַף. לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם. אָמַר רִבִּי לֵוִי לִיבָּא וְעֵינָא תְּרֵין סִרְסוּרֵי דְחַטָּאָה כְּתִיב תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי וְעֵינֶיךָ דְּרָכָי תִּצֹּרְנָה. אָמַר הַקָּדוֹשּׁ בָּרוּךְ הוּא אִי יְהָבַת לִי לִבָּךְ וְעֵינָךְ אֲנָא יְדַע דְּאַתְּ לִי. לֹא תִגְנֹב. וְאָסַפְתָּ דְגָֽנְךָ וְלֹא דְגָנוֹ שֶׁל חֲבֵרְךָ. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. אֲנִי י֙י אֱלֹהֵיכֶם. וּכְתִיב וַי֙י אֱלֹהִים אֱמֶת. מַהוּ אֱמֶת אָמַר רִבִּי אַבוּן שֶׁהוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. אָמַר רִבִּי לֵוִי אָמַר הַקָּדוֹשּׁ בָּרוּךְ הוּא אִם הֵעַדְתָּ לַחֲבֵירָךְ עֵדוּת שֶׁקֶר מַעֲלֵה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִילּוּ הֵיעַדְתָּ עָלַי שֶׁלֹּא בָרָאתִי שָׁמַיִם וָאָרֶץ. לֹא תַחְמוֹד בֵּית רְעֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזּוֹת בֵּיתֶךָ. בֵּיתֶךָ וְלֹא בֵית חֲבֵירָךְ.
Why does one read these two sections every day? Rebbi Simon says because they mention lying down and getting up. Rebbi Levi said, because the Ten Commandments are contained in them. “I am the Eternal, your God.” - “Hear, o Israel, The Eternal, our God.” “You should not have any other gods before me.” - “The Eternal is One.” “Do not take the name of the Eternal, your God, in vain.” - “You must love the Eternal, your God.” He who loves the king will not swear in his name and lie. “Remember the Sabbath day to sanctify it.” - “So that you shall remember;” Rebbi said: that is the commandment of Sabbath which is as important as all other commandments of the Torah together, as it is written (Neh. 9:14): “You informed them about Your Sabbath, commandments, laws, and Torah you commanded them, …” to show that it is as important as the other commandments of the Torah. “Honor your father and mother” - “So that your days and the days of your children should increase.” “Do not murder” - “You will soon be lost.” He who kills will be killed. “Do not commit adultery” - “Do not stray after your hearts and after your eyes.” Rebbi Levi said: heart and eye are the two agents of sin. It is written (Prov. 23:26) “My son, give Me your heart; your eyes should watch My ways.” The Holy One, Praise to Him, says: If you give me your heart and eyes I know that you are mine. “Do not steal” - “You shall harvest your grain,” not your neighbor’s grain” “Do not testify against your neighbor as a false witness,” - “I am the Lord, your God.” And it is written (Jer. 10:10) “But the Lord is the God of truth.” What is truth? Rebbi Abun said: that (Jer. 10:10) “He is God of life and king of the world.” Rebbi Levi said: The Holy One, praise to Him, said, if you gave false testimony against your neighbor, I count that against you as if you gave testimony against Me that I did not create heaven and earth. “Do not covet your neighbor’s house” - “You shall write them on the doorposts of your house,” your house and not your neighbor’s house.
בנוסף לכך רבי מנחם בן בנימין רקנאטי מסביר: הפסוק הזה שורש האמונה ועל כן הזכירו אחר עשרת הדברות.
שמע ישראל יהוה' אלהינו יהוה' אחד. הפסוק הזה שורש האמונה ועל כן הזכירו אחר עשרת הדברות והעיקר בו לפי הכוונה. ופירוש מלת שמע ישראל שפירושו מלשון וישמע שאול (שמואל א' טו ד) מלשון אסיפה וחבור והכוונה בו שלא לקצץ בנטיעות בין אחת לאחת עד האחד מאין סוף יתעלה. והזכיר שלשה שמות והרמז בהם לשלשה אבות העליונים. אמנם נחלקו חכמי הקבלה אם הסדר הוא מלמעלה למטה או מלמטה למעלה ויש מפרשין כי כל ייחוד הוא מלמטה למעלה שמייחד כח רבים בכח יחיד. ובשם הראשון רמז בו לתפארת ישראל עד השכינה ולא עד בכלל. ואלהינו רמז לזרועות עולם והשם האחרון רמז בו לשלשה הראשונות והנה נרמז כל הבנין רק בת מלך שהריחה ציקי קדרה כמו שנבאר. וממה שראיתי לחכמי הקבלה לא חלקו בין הייחוד של מעלה למטה או להפך. אמנם רבותינו ז"ל נתעוררו בזה אמרו בספר הזוהר (לא מצאתי מקור) ויאמר אל אהרן קח לך עגל וגו' אמר רבי אלעזר בקדמיתא אצטריך אהרן לאתדכאה עד לא שרון עליה אנון שבעת יומין עילאין דהא קדושא דלעילא לא שרייא עד דאיתדכי בר נש בקדמיתא וכיון דאיתדכי בר נש בקדמיתא כדין שרא עליה קדושא עילאה ולבתר אתא לאתדכאה בעלמא אבל רזא דמלה אהרן דאיהו ימינא בעא לאמשכא קדושה מעילא לתתא ולאתעטרא בימינא בקדמיתא ולא באתר אחרא ואי שירותא דיליה הוה בקדמתא באתר אחרא בההוא אתר הוה מתדבק לעלמין ולא יתעדי מיניה לעלמין. אבל השתא דשירותא הוה בימינא עילאה לא יתעדי מיניה לעלמין. שאר בני נשא מתתא לעילא לאוספא בקדושתא כגון בציצית בקדמיתא דאיהו עול מאי עול כמה דאת אמר אשר לא עלה עליה עול דא מלכות שמים רזא דמהימנותא וכיון דאתעטף בר נש בהאי לבתר יתקדש בקדושא עילאה וכד מעבר לון שרי מלעילא לתתא וכהנא לאו הכי אלא שרי מלעילא לתתא לאמשכא ברכאן תדיר מלעילא לתתא ובגין כך קח לך עגל בן בקר לחטאת:
וכדי להבין את שורש האמונה בפסוק נסביר את הכוונה של הפסוק:
הרב יוסף צבי רימון מסביר בסיפרו (תפילה - פרקי לימוד לנוער) -
הפירוש הפשוט של הפסוק הראשון של קריאת שמע הוא: שמע ישראל! [הקשב עם ישראל, האזן וקבל את הדברים הבאים:] יהוה שהוא א-להינו - הוא אחד!
אולם ראוי להעמיק יותר בהבנת הפסוק. בקריאת שמע מוזכרים שמות שונים של הקב"ה: "יהוה א-להינו יהוה". מהי הכוונה הנדרשת בשעת אמירת שמותיו של הקב"ה?
יהוה - אדון הכל (בורא העולם ומשגיח עליו), היה, הווה ויהיה (קיים תמיד - בעבר, בהווה ובעתיד).
א-להינו - בעל הכוחות כולם, הוא זה שמנהיג את העולם.
לכן, בזמן קריאת שמע עלינו לכוון:
שמע ישראל [עם ישראל, הקשב ושמע]:
יהוה א-להינו [ה' שהוא אדון הכל, תמיד - בעבר, בהווה ובעתיד, הוא הא-להים שלנו, החזק מכולם, בעל הכוחות כולם],
יהוה אחד [ה' הוא הא-ל היחיד בכל העולם].
מה פירוש הביטוי: "יהוה אחד"? הגמרא (ברכות יג ע"ב) אומרת שהמילה "אחד" מבטאת שהקב"ה מולך בכל העולם - בשמים ובארץ ובארבע רוחות השמים. כלומר: בניגוד לעולם האלילי הסובר שיש הרבה אלהים ואלילים בעולם, אנחנו מבינים שיש רק א-ל אחד - יהוה אחד.
אפשר להוסיף ולהעמיק. ישנם כוחות רבים בעולם, כוחות שפעמים רבות מנוגדים זה לזה: כוחות רוחניים וכוחות גשמיים: כוחות של טוב וכוחות של רע; כוחות של שמחה וכוחות של עצב; וכן הלאה. כאשר אנחנו אומרים ש"יהוה אחד", אנחנו מתכוונים לומר שיהוה מאחד את כל הכוחות הרבים שיש במציאות - כולם מגיעים מנקודה אחת, מהקב"ה.
מציאות או שאיפה?
רש"י (דברים ו. ד) מסביר את הביטוי "יהוה אחד" בצורה מעט שונה: יהוה שהוא כעת א-להינו, יהיה לעתיד לבוא יהוה אחד, כשכל העמים יכירו במלכות יהוה בעולם.
(א) ה' אלהינו ה' אחד. ה' שֶׁהוּא אֱלֹהֵינוּ עַתָּה, וְלֹא אֱלֹהֵי הָאֻמּוֹת, הוּא עָתִיד לִהְיוֹת ה' אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה ג') כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', וְנֶאֱמַר (זכריה י"ד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (ע' ספרי):
(1) ה׳ אלהינו ה' אחד means, The Lord who is now our God and not the God of the other peoples of the world, He will at some future time be the One (sole) ה׳, as it is said, (Zephaniah 3:9) “For then I will turn to the peoples a pure language that they may all call upon the name of the Lord", and it is further said, (Zechariah 14:9) “In that day shall the Lord be One (אחד) and His name One" (cf. Sifrei Devarim 31:10).
כלומר, כשאנו אומרים "יהוה אחד" אנחנו לא רק מתארים את המציאות הקיימת. "יהוה אחד" זו המשימה העולמית. זהו ביטוי שמראה מהו הכיוון שאליו אנחנו וכל העולם כולו אתנו צועדים - להגיע למציאות שבה ברור לכולם שיהוה אחד, הוא זה שברא את כל הכוחות השונים והוא זה שמנווט את המציאות כולה.
אם כן - יש לנו משימה גדולה! עלינו להביא את העולם כולו למצב שבו הוא מכיר במלכות יהוה. לשם כך עלינו להתחזק בלימוד תורה, במוסר ובמידות. בכל יום, כשאנו אומרים "יהוה אחד", אנו יודעים שיש לנו משימה! אם נפעל לשם שמים, אם נדע לקדש את העולם, נוכל להיות שותפים בכינון מלכות יהוה בעולם ובהבאת העולם כולו להכרה ש"יהוה אחד ושמו אחד".
לאחר הסברים אלו אנו יכולים להבין למה הפסוק מלווה את היהודי לאורך כל החייו. ואת החשיבות של הפסוק כשורש האמונה. וכדי לסיים את הדבר תורה אני רוצה לצתת סיפור נהדר שמראה איך הפסוק "שמע ישראל..." מלווה את עם ישראל בזמנים קשים.
הרב ד"ר יצחק הרצוג, הרב הראשי לישראל הציל למעלה מ-500 ילדים אחרי השואה, והחזיר אותם אל עמם. בספרו האחרון, מספר הסופר הרב חיים סבתו את אחד הסיפורים המיוחדים שנקשרו בדמותו. סיפור שמלמד על חינוך וזהות, מגיל אפס:
"אחרי השואה נודע שיותר מ-3,000 ילדים יהודים מסתתרים במנזרים, ואינם יודעים כלל שהם יהודים. חומה של שתיקה מקיפה את המנזרים. הרב הרצוג הגיע אל האפיפיור, לוותיקן. 'כל ילד כזה הוא לנו אלף ילדים', התחנן הרב בדמעות. הרב הרצוג הלך בעצמו ממנזר למנזר. 'אין כאן ילדים יהודים!', אמרה לו ראש המנזר בפסקנות ובפנים חמורות. הרב ביקש לראות בעיניו. אחות מן המנזר הוציאה לו שורות שורות של ילדים וילדות בסינרים אפורים של בית ספר. הרב דיבר על ליבם. 'מי כאן יהודי?', שאל. הילדים עמדו בלי זיע, שום סימן לא ניכר על פניהם. שקט מוחלט, דממה. מלווי הרב נמלאו אכזבה, מכינים עצמם כבר להמשיך למנזר הבא ברשימתם. מה יהיה?
ואז, רגע לפני שיצאו, הרב הרצוג הסתובב לפתע כלפי הילדים, וקרא בקול גדול בכל כוחו: 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יהוה אֱלוֹהֵינוּ, יהוה אֶחָד'. כף ידם הימנית של שבעה ילדים קטנים התרוממה מעצמה לכסות את העיניים. 'אלה יהודים!', קרא הרב הרצוג בהתרגשות. 'כך לימדו אותם אימותיהם כשהרדימו אותם בעריסותיהם בימים שלפני החושך'".
https://www.hidabroot.org/article/1155929