(ט) וַיִּתֵּן֩ אֱלֹהִ֨ים חָכְמָ֧ה לִשְׁלֹמֹ֛ה וּתְבוּנָ֖ה הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וְרֹ֣חַב לֵ֔ב כַּח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃ (י) וַתֵּ֙רֶב֙ חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה מֵֽחָכְמַ֖ת כָּל־בְּנֵי־קֶ֑דֶם וּמִכֹּ֖ל חָכְמַ֥ת מִצְרָֽיִם׃ (יא) וַיֶּחְכַּם֮ מִכָּל־הָֽאָדָם֒ מֵאֵיתָ֣ן הָאֶזְרָחִ֗י וְהֵימָ֧ן וְכַלְכֹּ֛ל וְדַרְדַּ֖ע בְּנֵ֣י מָח֑וֹל וַיְהִֽי־שְׁמ֥וֹ בְכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם סָבִֽיב׃ (יב) וַיְדַבֵּ֕ר שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים מָשָׁ֑ל וַיְהִ֥י שִׁיר֖וֹ חֲמִשָּׁ֥ה וָאָֽלֶף׃ (יג) וַיְדַבֵּר֮ עַל־הָֽעֵצִים֒ מִן־הָאֶ֙רֶז֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וְעַד֙ הָאֵז֔וֹב אֲשֶׁ֥ר יֹצֵ֖א בַּקִּ֑יר וַיְדַבֵּר֙ עַל־הַבְּהֵמָ֣ה וְעַל־הָע֔וֹף וְעַל־הָרֶ֖מֶשׂ וְעַל־הַדָּגִֽים׃ (יד) וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים לִשְׁמֹ֕עַ אֵ֖ת חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה מֵאֵת֙ כָּל־מַלְכֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר שָׁמְע֖וּ אֶת־חָכְמָתֽוֹ׃ (ס) (טו) וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ־צ֤וֹר אֶת־עֲבָדָיו֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י אֹת֛וֹ מָשְׁח֥וּ לְמֶ֖לֶךְ תַּ֣חַת אָבִ֑יהוּ כִּ֣י אֹהֵ֗ב הָיָ֥ה חִירָ֛ם לְדָוִ֖ד כָּל־הַיָּמִֽים׃ (ס) (טז) וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חִירָ֖ם לֵאמֹֽר׃ (יז) אַתָּ֨ה יָדַ֜עְתָּ אֶת־דָּוִ֣ד אָבִ֗י כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ לִבְנ֣וֹת בַּ֗יִת לְשֵׁם֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו מִפְּנֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר סְבָבֻ֑הוּ עַ֤ד תֵּת־יְהוָה֙ אֹתָ֔ם תַּ֖חַת כַּפּ֥וֹת רגלו [רַגְלָֽי׃] (יח) וְעַתָּ֕ה הֵנִ֨יחַ יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛י לִ֖י מִסָּבִ֑יב אֵ֣ין שָׂטָ֔ן וְאֵ֖ין פֶּ֥גַע רָֽע׃ (יט) וְהִנְנִ֣י אֹמֵ֔ר לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י כַּאֲשֶׁ֣ר ׀ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֗ה אֶל־דָּוִ֤ד אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר בִּנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֶתֵּ֤ן תַּחְתֶּ֙יךָ֙ עַל־כִּסְאֶ֔ךָ הֽוּא־יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי׃ (כ) וְעַתָּ֡ה צַוֵּה֩ וְיִכְרְתוּ־לִ֨י אֲרָזִ֜ים מִן־הַלְּבָנ֗וֹן וַֽעֲבָדַי֙ יִהְי֣וּ עִם־עֲבָדֶ֔יךָ וּשְׂכַ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר תֹּאמֵ֑ר כִּ֣י ׀ אַתָּ֣ה יָדַ֗עְתָּ כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֛נוּ אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ לִכְרָת־עֵצִ֖ים כַּצִּדֹנִֽים׃ (כא) וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֧עַ חִירָ֛ם אֶת־דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה וַיִּשְׂמַ֣ח מְאֹ֑ד וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לְדָוִד֙ בֵּ֣ן חָכָ֔ם עַל־הָעָ֥ם הָרָ֖ב הַזֶּֽה׃ (כב) וַיִּשְׁלַ֤ח חִירָם֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֣ה לֵאמֹ֔ר שָׁמַ֕עְתִּי אֵ֥ת אֲשֶׁר־שָׁלַ֖חְתָּ אֵלָ֑י אֲנִ֤י אֶֽעֱשֶׂה֙ אֶת־כָּל־חֶפְצְךָ֔ בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים וּבַעֲצֵ֥י בְרוֹשִֽׁים׃ (כג) עֲ֠בָדַי יֹרִ֨דוּ מִן־הַלְּבָנ֜וֹן יָ֗מָּה וַ֠אֲנִי אֲשִׂימֵ֨ם דֹּבְר֤וֹת בַּיָּם֙ עַֽד־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֥ח אֵלַ֛י וְנִפַּצְתִּ֥ים שָׁ֖ם וְאַתָּ֣ה תִשָּׂ֑א וְאַתָּה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֶת־חֶפְצִ֔י לָתֵ֖ת לֶ֥חֶם בֵּיתִֽי׃ (כד) וַיְהִ֨י חִיר֜וֹם נֹתֵ֣ן לִשְׁלֹמֹ֗ה עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים וַעֲצֵ֥י בְרוֹשִׁ֖ים כָּל־חֶפְצֽוֹ׃ (כה) וּשְׁלֹמֹה֩ נָתַ֨ן לְחִירָ֜ם עֶשְׂרִים֩ אֶ֨לֶף כֹּ֤ר חִטִּים֙ מַכֹּ֣לֶת לְבֵית֔וֹ וְעֶשְׂרִ֥ים כֹּ֖ר שֶׁ֣מֶן כָּתִ֑ית כֹּֽה־יִתֵּ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לְחִירָ֖ם שָׁנָ֥ה בְשָׁנָֽה׃ (פ)
(9) God endowed Solomon with wisdom and discernment in great measure, with understanding as vast as the sands on the seashore. (10) Solomon’s wisdom was greater than the wisdom of all the Kedemites and than all the wis dom of the Egyptians. (11) He was the wisest of all men: [wiser] than Ethan the Ezrahite, and Heman, Chalkol, and Darda the sons of Mahol. His fame spread among all the surrounding nations. (12) He composed three thousand proverbs, and his songs numbered one thousand and five. (13) He discoursed about trees, from the cedar in Lebanon to the hyssop that grows out of the wall; and he discoursed about beasts, birds, creeping things, and fishes. (14) Men of all peoples came to hear Solomon’s wisdom, [sent] by all the kings of the earth who had heard of his wisdom. (15) King Hiram of Tyre sent his officials to Solomon when he heard that he had been anointed king in place of his father; for Hiram had always been a friend of David. (16) Solomon sent this message to Hiram: (17) “You know that my father David could not build a house for the name of the LORD his God because of the enemies that encompassed him, until the LORD had placed them under the soles of his feet. (18) But now the LORD my God has given me respite all around; there is no adversary and no mischance. (19) And so I propose to build a house for the name of the LORD my God, as the LORD promised my father David, saying, ‘Your son, whom I will set on your throne in your place, shall build the house for My name.’ (20) Please, then, give orders for cedars to be cut for me in the Lebanon. My servants will work with yours, and I will pay you any wages you may ask for your servants; for as you know, there is none among us who knows how to cut timber like the Sidonians.” (21) When Hiram heard Solomon’s message, he was overjoyed. “Praised be the LORD this day,” he said, “for granting David a wise son to govern this great people.” (22) So Hiram sent word to Solomon: “I have your message; I will supply all the cedar and cypress logs you require. (23) My servants will bring them down to the sea from the Lebanon; and at the sea I will make them into floats and [deliver them] to any place that you designate to me. There I shall break them up for you to carry away. You, in turn, will supply the food I require for my household.” (24) So Hiram kept Solomon provided with all the cedar and cypress wood he required, (25) and Solomon delivered to Hiram 20,000 kors of wheat as provisions for his household and 20 kors of beaten oil. Such was Solomon’s annual payment to Hiram.
(כה) וּשְׁלֹמֹה֩ נָתַ֨ן לְחִירָ֜ם עֶשְׂרִים֩ אֶ֨לֶף כֹּ֤ר חִטִּים֙ מַכֹּ֣לֶת לְבֵית֔וֹ וְעֶשְׂרִ֥ים כֹּ֖ר שֶׁ֣מֶן כָּתִ֑ית כֹּֽה־יִתֵּ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לְחִירָ֖ם שָׁנָ֥ה בְשָׁנָֽה׃ (פ)
(25) and Solomon delivered to Hiram 20,000 kors of wheat as provisions for his household and 20 kors of beaten oil. Such was Solomon’s annual payment to Hiram.
(כו) וה' נתן חכמה לשלמה, ספר כי השלום שהיה בין שלמה ובין חירם לא היה מצד שהיה לו אהבה עם דוד אביו, רק מצד חכמת שלמה, כי מה שעשה חירם שלום עם דוד היה בעבור שהיה איש מלחמה כובש ארצות והיה צריך לעזרתו, ומה שהיה לו שלום עם שלמה היה בעבור רוב חכמתו, ושלזה הוסיף לכרות עמו ברית האהבה :
(כז) וַיַּ֨עַל הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מַ֖ס מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י הַמַּ֔ס שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃
(27) King Solomon imposed forced labor on all Israel; the levy came to 30,000 men.
(יא) שרי מסים: שרים ממונים לגבות המס, והמס הוא לפעמים נתינת דבר מה, ולפעמים עשיית עבודה מה לצורך המלך; ונ"ל כי מס (אעפ"י שלפי הנראה הוא משרש מסס) הוא באמת משרש נשא, וקרוב למליצת וישא משאות, ומס קרוב לתרומה, והאנשים הנבחרים לעבודת המלך הם עצמם נקראים מס להיותם מורמים מתוך הקהל, וכן ויעל המלך שלמה מס על כל ישראל ויהי המס שלשים אלף איש וישלחם לבנונה (מ"א ה' כ"ז). ובני אוהב גר ז"ל היה אומר כי כן בל' איטלקי leva שענין שרשו נשא והרים, נאמר על חלוצי הצבא שהמלך לוקח מן העם.
(כח) וַיִּשְׁלָחֵ֣ם לְבָנ֗וֹנָה עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים בַּחֹ֙דֶשׁ֙ חֲלִיפ֔וֹת חֹ֚דֶשׁ יִהְי֣וּ בַלְּבָנ֔וֹן שְׁנַ֥יִם חֳדָשִׁ֖ים בְּבֵית֑וֹ וַאֲדֹנִירָ֖ם עַל־הַמַּֽס׃ (ס)
(28) He sent them to the Lebanon in shifts of 10,000 a month: they would spend one month in the Lebanon and two months at home. Adoniram was in charge of the forced labor.
(כט) וַיְהִ֧י לִשְׁלֹמֹ֛ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף נֹשֵׂ֣א סַבָּ֑ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֥ב בָּהָֽר׃
(29) Solomon also had 70,000 porters and 80,000 quarriers in the hills,
(א) וְאֵ֣לֶּה ׀ בְּנֵ֣י הַמְּדִינָ֗ה הָֽעֹלִים֙ מִשְּׁבִ֣י הַגּוֹלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הֶגְלָ֛ה נבוכדנצור [נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר] מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל לְבָבֶ֑ל וַיָּשׁ֛וּבוּ לִירוּשָׁלִַ֥ם וִֽיהוּדָ֖ה אִ֥ישׁ לְעִירֽוֹ׃
(1) These are the people of the province who came up from among the captive exiles whom King Nebuchadnezzar of Babylon had carried into exile to Babylon, who returned to Jerusalem and Judah, each to his own city,
(נח) כָּ֨ל־הַנְּתִינִ֔ים וּבְנֵ֖י עַבְדֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת תִּשְׁעִ֥ים וּשְׁנָֽיִם׃ (ס)
(58) The total of temple servants and the sons of Solomon’s servants—392.
(ל) לְ֠בַד מִשָּׂרֵ֨י הַנִּצָּבִ֤ים לִשְׁלֹמֹה֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמְּלָאכָ֔ה שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה׃
(30) apart from Solomon’s 3,300 officials who were in charge of the work and supervised the gangs doing the work.
(ב) וישא עיניו, תחלת מה שראה במראה אחר שנרדם הוא שנשא עיניו וראה שלשה אנשים. נצבים עליו, פירש סמוכים לו עומדים לתועלתו או למצותו, כמו ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו (שמואל כ"ג) וכן מהתיצב על אדון כל הארץ (זכריה ו') ואינו כן והנה ה' נצב עליו (בראשית כ"ח) ואלה השלשה היו ניצבים לתועלת אברהם ובעבורו באו והכיר זה אברהם שראה אותם ניצבים ולא הולכים אלא כמקוים לו שיקראם והוא ראה והבין זה וירץ לקראתם, לפיכך אמר וירא פעם אחרת.
(2) וישא את עיניו, the first thing Avraham saw after he had gone to sleep were three men standing next to him, נצבים עליו, apparently ready to be of service to him. The meaning of the expression נצבים עליו is similar to Samuel I 22,7 ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו, “Saul said to the people standing next to him (in attendance) etc.” The same expression is also used in this context in Ruth 2,6 הנצב על הקוצרים, “who was standing next to the reapers;” we also find this expression in Kings I 5,30 "משרי הנצבים, and in numerous other places in Scripture. These three men beheld by Avraham were standing at his disposal. They did not move, but indicated that they were expecting instructions from him. When he realised this he ran toward them. This explains why the word וירא, “he saw” appears twice in this verse in close succession.
(לא) וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ וַיַּסִּעוּ֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֜וֹת אֲבָנִ֧ים יְקָר֛וֹת לְיַסֵּ֥ד הַבָּ֖יִת אַבְנֵ֥י גָזִֽית׃
(31) The king ordered huge blocks of choice stone to be quarried, so that the foundations of the house might be laid with hewn stones.
(לב) וַֽיִּפְסְל֞וּ בֹּנֵ֧י שְׁלֹמֹ֛ה וּבֹנֵ֥י חִיר֖וֹם וְהַגִּבְלִ֑ים וַיָּכִ֛ינוּ הָעֵצִ֥ים וְהָאֲבָנִ֖ים לִבְנ֥וֹת הַבָּֽיִת׃ (פ)
(32) Solomon’s masons, Hiram’s masons, and the men of Gebal shaped them. Thus the timber and the stones for building the house were made ready.1
(א) וַיְהִ֣י בִשְׁמוֹנִ֣ים שָׁנָ֣ה וְאַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת שָׁנָ֡ה לְצֵ֣את בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֣ל מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֩ בַּשָּׁנָ֨ה הָרְבִיעִ֜ית בְּחֹ֣דֶשׁ זִ֗ו ה֚וּא הַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לִמְלֹ֥ךְ שְׁלֹמֹ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּ֥בֶן הַבַּ֖יִת לַיהוָֽה׃
(1) In the four hundred and eightieth year after the Israelites left the land of Egypt, in the month of Ziv—that is, the second month—in the fourth year of his reign over Israel, Solomon began to build the House of the LORD.
(ב) החדש הזה לכם - ואף על פי שאינו ראש חדשים לשאר אומות, לכם יהיה ראש חדשים למנות ששי שביעי שמיני תשיעי חדש שנים עשר הוא חדש אדר. ממנו תמנו להיות לכם זכרון, כי בו יצאתם ממצרים. וכשנאמר בתורה: ובחדש השביעי, לירח יציאת מצרים פירושו. וכן רגילים הפסוקים לקחת חשבונם ליצ"מ, כדכתיב: בחדש השלישי לצאת בני ישראל וגו'. וכן בבנין הבית: ויהי בשמונים שנה וד' מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים.
(2) החודש הזה לכם, even though other nations do not know the institution of “new moon,” you will have such an institution, so that the months can be numbered by ordinal numbers, i.e. “the second, the twelfth,” etc. (compare Esther 3,7) This is the month from which you will begin dating important events in your history/calendar, for this is the month in which you attained your freedom as a people. Whenever the Torah refers to an event by naming the month in which it occurred or would occur, the ordinal number used is relative to this month, the month of Nissan, which rates as the “first” month. This is spelled out even more clearly in Exodus 19,1 בחודש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים, “in the third month, after the Exodus of the Children of Israel from Egypt.” The date of the Exodus from Egypt remained uppermost in the way our prophets recorded important historical events, as for instance, in Kings I 6,1 when the completion of Solomon’s Temple is dated as having occurred in the 480th year after the Exodus from Egypt.
(ב) וְהַבַּ֗יִת אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֜ה הַמֶּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ לַֽיהוָ֔ה שִׁשִּֽׁים־אַמָּ֥ה אָרְכּ֖וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים רָחְבּ֑וֹ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָתֽוֹ׃
(2) The House which King Solomon built for the LORD was 60 cubits long, 20 cubits wide, and 30 cubits high.
(ג) וְהָאוּלָ֗ם עַל־פְּנֵי֙ הֵיכַ֣ל הַבַּ֔יִת עֶשְׂרִ֣ים אַמָּה֙ אָרְכּ֔וֹ עַל־פְּנֵ֖י רֹ֣חַב הַבָּ֑יִת עֶ֧שֶׂר בָּאַמָּ֛ה רָחְבּ֖וֹ עַל־פְּנֵ֥י הַבָּֽיִת׃
(3) The portico in front of the Great Hall of the House was 20 cubits long—along the width of the House—and 10 cubits deep to the front of the House.
(ד) וַיַּ֣עַשׂ לַבָּ֔יִת חַלּוֹנֵ֖י שְׁקֻפִ֥ים אֲטֻמִֽים׃
(4) He made windows for the House, recessed and latticed.
(ב) (דף פו ע"ב) (ויקרא כד ב) צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך. אמר ר׳ שמואל בר נחמני אליך ולא לי לא לאורח אני צריך שלחן בצפון ומנורה בדרום א״ר זריקא א״ר אלעזר לא לאכילה אני צריך ולא לאורה אני צריך (מ״א ו ד) ויעש לבית חלוני שקופים אטומים תנא שקופים מבפנים ואטומים מבחוץ לא לאורה אני צריך (ויקרא כד ג) מחוץ לפרכת העדות באהל מועד עדות היא ולכל באי עולם ששכינה שרויה בישראל וא״ת לאורה אני צריך והלא כל אותם השנים שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורי אלא עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שרויה בישראל מאי עדותה אמר רבא זה נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק בה היה מסיים:
(2) (Fol. 86b) (Lev. 24, 2) Command the children of Israel, that they bring unto thee pure olive oil. R. Samuel b. Nachmeni said: "It says unto thee, but not unto Me, for I need not its light. The table was in the north side [of the Temple] and the candlestick was at the south side. R. Zerika in the name of R. Elazar remarked: 'He said neither do I need eat food nor its light [of the Temple]'." (I Kings 6, 4) And for the house he made windows broad within, and narrow without. We are taught in a Baraitha concerning this passage that it was purposely made broad within and narrow without, because 'I need not its light.' (Lev. 24, 3) Without the veil of the testimony in the tent of meeting, i.e., this is a testimony for the entire world that the Shechina rests upon Israel. And if thou wilt claim that I need its light; how is it possible? Behold during the entire period which Israel wandered in the deserts they did go after My light. You must therefore admit that this is a testimony for the entire world that the Shechina rests upon Israel. What was the unusual thing which served as testimony? Said Raba : "This refers to the extreme western candle in which the quantity of oil was as much as in all other candles, yet it was this candle from which all other candles were kindled and this was also the last one [to burn until the priest fixed it] ."
(ו) היצוע [הַיָּצִ֨יעַ] הַתַּחְתֹּנָ֜ה חָמֵ֧שׁ בָּאַמָּ֣ה רָחְבָּ֗הּ וְהַתִּֽיכֹנָה֙ שֵׁ֤שׁ בָּֽאַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וְהַ֨שְּׁלִישִׁ֔ית שֶׁ֥בַע בָּאַמָּ֖ה רָחְבָּ֑הּ כִּ֡י מִגְרָעוֹת֩ נָתַ֨ן לַבַּ֤יִת סָבִיב֙ ח֔וּצָה לְבִלְתִּ֖י אֲחֹ֥ז בְּקִֽירוֹת־הַבָּֽיִת׃
(6) The lowest story was 5 cubits wide, the middle one 6 cubits wide, and the third 7 cubits wide; for he had provided recesses around the outside of the House so as not to penetrate the walls of the House.
(ז) וְהַבַּ֙יִת֙ בְּהִבָּ֣נֹת֔וֹ אֶֽבֶן־שְׁלֵמָ֥ה מַסָּ֖ע נִבְנָ֑ה וּמַקָּב֤וֹת וְהַגַּרְזֶן֙ כָּל־כְּלִ֣י בַרְזֶ֔ל לֹֽא־נִשְׁמַ֥ע בַּבַּ֖יִת בְּהִבָּנֹתֽוֹ׃
(7) When the House was built, only finished stones cut at the quarry were used, so that no hammer or ax or any iron tool was heard in the House while it was being built.
(ח) פֶּ֗תַח הַצֵּלָע֙ הַתִּ֣יכֹנָ֔ה אֶל־כֶּ֥תֶף הַבַּ֖יִת הַיְמָנִ֑ית וּבְלוּלִּ֗ים יַֽעֲלוּ֙ עַל־הַתִּ֣יכֹנָ֔ה וּמִן־הַתִּֽיכֹנָ֖ה אֶל־הַשְּׁלִשִֽׁים׃
(8) The entrance to the middle [story of] the side chambers was on the right side of the House; and winding stairs led up to the middle chambers, and from the middle chambers to the third story.
(ח) בלולים . תרגם יונתן : מסיבתא , והוא שקורין בלשונינו וויי"ן בלע"ז , ובלשון אשכנז ( ווינד"ל שטיי"ן ) ושם המורגל ( שווינד"ל שטי"ג ) , והוא בנין עמוד אבנים עשוי מעלות מעלות , וההולך בהן דומה כמקיף סביבות עמוד , ועולין בו כמה וכמה אמות גבוה , ואין צריך לשפע כשאר סולם , כי הקיפו הוא שיפוע :
(ט) וַיִּ֥בֶן אֶת־הַבַּ֖יִת וַיְכַלֵּ֑הוּ וַיִּסְפֹּ֤ן אֶת־הַבַּ֙יִת֙ גֵּבִ֔ים וּשְׂדֵרֹ֖ת בָּאֲרָזִֽים׃
(9) When he finished building the House, he paneled the House with beams and planks of cedar.
(ט) בהנתוכין , ולא ידעתי מה הן , ושמעתי משמו של רבי מנחם זצ"ל , שהם נסרים ארוגים נאים כמין צורה , וקורין לו בלשונינו צילי"ד , ובלשון אשכנז ( גהימל"ט ) , והיא לשון 'שמים' , 'שמי קורה' . ואני אומר , שהם לבנים חלולים , והם כחצי קנה עגול , שעושין לכסוי בתים ( בלשון אשכנז דעק ציגל ) :
(ט) גבים ושדרות בארזים . שתי תקראות , אחת עשויה לנוי מלמטה , ואחת של לוחי ארזים מלמעלה , של גבים היא התחתונה ותרגם יונתן :
(י) וַיִּ֤בֶן אֶת־היצוע [הַיָּצִ֙יעַ֙] עַל־כָּל־הַבַּ֔יִת חָמֵ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֽוֹמָת֑וֹ וַיֶּאֱחֹ֥ז אֶת־הַבַּ֖יִת בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִֽים׃ (פ)
(10) He built the storied structure against the entire House—each story 5 cubits high, so that it encased the House with timbers of cedar.
(יא) וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־שְׁלֹמֹ֖ה לֵאמֹֽר׃
(11) Then the word of the LORD came to Solomon,
(יב) הַבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה בֹנֶ֗ה אִם־תֵּלֵ֤ךְ בְּחֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֣י תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְשָׁמַרְתָּ֥ אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֖י לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־דְּבָרִי֙ אִתָּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־דָּוִ֥ד אָבִֽיךָ׃
(12) “With regard to this House you are building—if you follow My laws and observe My rules and faithfully keep My commandments, I will fulfill for you the promise that I gave to your father David:
(יב) הבית הזה אשר אתה בונה, הודיעו כי עקר הבית אינו הבית עצמו, רק שהוא הציור אל שיתאחדו שם ישראל לעבוד את ה' שכם אחד באופן שעי''ז ישרה שכינתו בתוכם וזה עקר הבית אשר יבנו לו, וז''ש
(יב) בנה לא אומנים וחרשי עץ ואבן, וגם התנה שהוא בעצמו ישמור חוקי ה' משפטיו ומצותיו כי בית דוד ובית ה' היו מקושרים זב''ז וא' תנאי לחברו (כמש''פ בשמואל ב' ז' בארך) וה' נתן כסא לבית דוד בתנאי שישמרו תורותיו ומצותיו כמש''ש, וז''ש
(יג) וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֥א אֶעֱזֹ֖ב אֶת־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
(13) I will abide among the children of Israel, and I will never forsake My people Israel.”