(יד) כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכׇל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃ (טו) שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נׇכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃
(טז) רַק֮ לֹא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא־יָשִׁ֤יב אֶת־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהֹוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד׃
(יז) וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד׃
(יח) וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֖י הַכֹּהֲנִ֥ים הַלְוִיִּֽם׃ (יט) וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כׇּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹ֠ר אֶֽת־כׇּל־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם׃
(כ) לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֩עַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}
(14) If, after you have entered the land that your God יהוה has assigned to you, and taken possession of it and settled in it, you decide, “I will set a king over me, as do all the nations about me,” (15) you shall be free to set a king over yourself, one chosen by your God יהוה. Be sure to set as king over yourself one of your own people; you must not set a foreigner over you, one who is not your kin. (16) Moreover, he shall not keep many horses or send people back to Egypt to add to his horses, since יהוה has warned you, “You must not go back that way again.” (17) And he shall not have many wives, lest his heart go astray; nor shall he amass silver and gold to excess. (18) When he is seated on his royal throne, he shall have a copy of this Teaching written for him on a scroll by the levitical priests. (19) Let it remain with him and let him read in it all his life, so that he may learn to revere his God יהוה, to observe faithfully every word of this Teaching as well as these laws. (20) Thus he will not act haughtily toward his fellows or deviate from the Instruction to the right or to the left, to the end that he and his descendants may reign long in the midst of Israel.
MITZVOT #497-503 as presented by Sefer HaHinukh
Mitzva #497
....(ג) מִדִּינֵי הַמִּצְוָה..... (רמב"ם מלכים א ג) שֶׁאֵין מַעֲמִידִין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל בַּתְּחִלָּה אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים זְקֵנִים, וְעַל פִּי נָבִיא, כִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁמִּנָּהוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וּבֵית דִּינוֹ....
וּמָה שֶׁאָמְרוּ (בספרי) שֶׁאֵין מַעֲמִידִין אִשָּׁה בַּמַּלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר "מֶלֶךְ" וְלֹא מַלְכָּה....
וּמֵאַחַר שֶׁנִּתְמַנָּה זָכָה בְּמַלְכוּת לוֹ וּלְבָנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ, הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל."
....וְהוּא שֶׁיְּהֵא מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, אֲבָל כָּל שֶׁאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְמַנִּין אוֹתוֹ בְּמִנּוּי מִן הַמְּנוּיִין שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא שֶׁרָאוּי לִשְׂנֹאתוֹ וּלְהַרְחִיקוֹ....
וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין יט ב) "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" - שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ, כְּלוֹמַר, שֶׁנִּירָא אוֹתוֹ וְנַאֲמִין לִדְבָרָיו בְּכָל דָּבָר שֶׁלֹּא יְצַוֶּה כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, וּנְכַבְּדֵהוּ בְּתַכְלִית הַכָּבוֹד הָרָאוּי לְבָשָׂר וָדָם.
Mitzva #499
(א) שֶׁלֹּא יַרְבֶּה הַמֶּלֶךְ סוּסִים – שֶׁלֹּא יַרְבֶּה לוֹ הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּמְלֹךְ עָלֵינוּ סוּסִים זוּלָתִי הַצְּרִיכִים לְמֶרְכַּבְתּוֹ וּמֶרְכֶּבֶת פָּרָשָׁיו....
וְעִנְיַן הַמִּצְוָה שֶׁלֹּא יִהְיוּ לוֹ סוּסִים שֶׁיָּרוּצוּ לְפָנָיו לְכָבוֹד בְּעָלְמָא, וַאֲפִלּוּ עַל סוּס אֶחָד בָּטֵל יִהְיֶה עוֹבֵר עַל זֶה. וְאָמְנָם אִם יִהְיוּ לוֹ סוּסִים בְּאִצְטַבְלָאוֹת שֶׁלּוֹ מוּכָנִים לְמִלְחָמָה וּפְעָמִים שֶׁיִּרְכְּבוּ עֲלֵיהֶם פָּרָשָׁיו אֵין זֶה בִּכְלַל לָאו זֶה כְּלָל, שֶׁאֵין עִקַּר הָעִנְיָן אֶלָּא עַל הַצַּד שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁלֹּא יַנְהִיג לְפָנָיו תָּמִיד סוּסִים בְּטֵלִים לְמַעֲלָה וּלְכָבוֹד, אֲבָל יִהְיֶה לוֹ בְּהֵמָה אַחַת לְבַד לְמֶרְכַּבְתּוֹ.
(ב) וּכְבָר אָמַר הַכָּתוּב בְּטַעַם מִצְוָה זוֹ, שֶׁהִיא לְבַל יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וְגוֹ'. כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יִשְׁלַח לְמִצְרַיִם מֵעִמּוֹ שֶׁיִּקְבְּעוּ דִּירָתָם בְּמִצְרַיִם לְגַדֵּל לוֹ שָׁם סוּסִים, שֶׁאֵין הָאִסּוּר רַק בִּקְבִיעוּת דִּירָה שָׁם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ח) לִישִׁיבָה אִי אַתָּה חוֹזֵר, אֲבָל אַתָּה חוֹזֵר לִפְרַקְמַטְיָא. וְגַם שֶׁלֹּא יָרוּם לְבָבוֹ בְּהַרְבּוֹת לוֹ סוּסִים וְכֶסֶף וְזָהָב, כִּי הַסּוּסִים לְרֹב יָפְיָם וְקַלּוּתָם, יִתְגָּאוּ בָּהֶם אֲדוֹנֵיהֶם.
Mitzva #500
(א) שֶׁלֹּא לִשְׁכֹּן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעוֹלָם – שֶׁלֹּא נוֹסִיף לָשׁוּב בְּדֶרֶךְ מִצְרַיִם לְעוֹלָם. כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא נֵלֵךְ לִקְבֹּעַ דִּירָתֵנוּ בְּמִצְרַיִם....
(ב) מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁאַנְשֵׁי מִצְרַיִם רָעִים וְחַטָּאִים, וְהָאֵל בָּרוּךְ הוּא הוֹצִיאָנוּ מִשָּׁם וּגְאָלָנוּ בַּחֲסָדָיו מִיָּדָם לְזַכּוֹתֵנוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הָאֱמֶת, וְרָצָה בְּטוּבוֹ הַגָּדוֹל עָלֵינוּ, לְבִלְתִּי נָשׁוּב עוֹד לְהִטַּמֵּא בְּתוֹכָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא נִלְמַד כְּפִירוֹתֵיהֶם, וְלֹא נֵלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם הַמְּגֻנִּים אֵצֶל תּוֹרָתֵנוּ הַשְּׁלֵמָה.
(ג) מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נא, ב), שֶׁלֹּא הָעִיר מִצְרַיִם לְבַדָּהּ הִיא, בִּכְלַל הָאִסּוּר, אֶלָּא אַף בְּכָל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא אָסוּר לִשְׁכֹּן, וּמִיָּם אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא בְּאֹרֶךְ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה וּבְרֹחַב אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה בְּאִסּוּר זֶה.
(ד) וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְקָבַע דִּירָתוֹ שָׁם עָבַר עַל לָאו זֶה....וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (מלכים ה, ח) שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ, שֶׁאִם כָּבַשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי בֵּית דִּין אֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁמֻּתָּר יִהְיֶה לָנוּ לִשְׁכֹּן בָּהּ, וְדִבְרֵי פִי חָכָם חֵן.
Mitzva # 501
(א) שֶׁלֹּא יַרְבֶּה לוֹ הַמֶּלֶךְ נָשִׁים – שֶׁלֹּא יַרְבֶּה לוֹ הַמֶּלֶךְ נָשִׁים הַרְבֵּה.... וְטַעַם הַמִּצְוָה מְבֹאָר בַּכָּתוּב ["Lest his heart go astray"], כִּי הַנָּשִׁים מְסִירוֹת לֵב בַּעְלֵיהֶן, כְּלוֹמַר שֶׁמְּפַתּוֹת אוֹתָם לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי בְּהַתְמָדָתָן עֲלֵיהֶם, תַּחֲרוּת, וְרִבּוּי דְּבָרִים, וַחֲלַקְלַקּוֹת.
(ב) מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין כא, א) שֶׁעַד שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה נָשִׁים הוּא מֻתָּר לִשָּׂא וְלֹא יוֹתֵר....
Mitzva #502
(א) שֶׁלֹּא יַרְבֶּה לוֹ הַמֶּלֶךְ כֶּסֶף וְזָהָב – שֶׁלֹּא יַרְבֶּה הַמֶּלֶךְ מָמוֹן רַב, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּחַת יָדוֹ אֶלָּא כְּשִׁעוּר מָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְמֶרְכַּבְתּוֹ וַעֲבָדָיו הַמְּיֻחָדִים לוֹ
(ג) מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין כא, א) שֶׁלְּעַצְמוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מַרְבֶּה, אֲבָל מַרְבֶּה הוּא לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל וּלְתוֹעַלְתָּם, כְּלוֹמַר לְשַׁמֵּר אוֹתָם וְעָרֵיהֶם וּמְקֹמֹתָם מִן הָאוֹיְבִים.... וּמֶלֶךְ הָעוֹבֵר עַל זֶה וְשָׂם מְגַמָּתוֹ לְמַלֵּא אוֹצָרוֹת מִמָּמוֹן לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ לְבַד, לֹא שֶׁתְּהֵא כַּוָּנָתוֹ לְתוֹעֶלֶת הָעָם וּשְׁמִירָתָם, עָבַר עַל לָאו זֶה, וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל לִמְאֹד, כִּי כָּל הָעָם תְּלוּיִים בַּמֶּלֶךְ, עַל כֵּן צָרִיךְ הוּא לְהָשִׂים כָּל הַשְׁגָּחָתוֹ בְּטוֹבַת עַמּוֹ וְלֹא בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וְהַשְׁלָמַת תַּאֲווֹתָיו.
Mitzva # 503
(א) שֶׁיִּכְתֹּב הַמֶּלֶךְ סֵפֶר תּוֹרָה שֵׁנִי לְעַצְמוֹ – שֶׁמִּצְוָה עַל הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּהְיֶה עַל יִשְׂרָאֵל, לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה מְיֻחָד לוֹ מִצַּד הַמְּלוּכָה, שֶׁתִּהְיֶה עִמּוֹ תָּמִיד וְיִקְרָא בּוֹ, מִלְּבַד סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר שֶׁמִּצְוָה עָלָיו לִכְתֹּב כְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
(ב) מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ לֹא יַעֲצִיבֵהוּ אָדָם עַל מַעֲשָׂיו וְלֹא יִגְעַר בּוֹ, וּבְשֵׁבֶט פִּיו יַכֶּה אַרְצוֹ וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית מִי שֶׁיִּרְצֶה בְּכָל עַמּוֹ, עַל כֵּן בֶּאֱמֶת צָרִיךְ שְׁמִירָה גְּדוֹלָה וְזִכָּרוֹן טוֹב יַעֲמֹד נֶגְדּוֹ, יַבִּיט אֵלָיו תָּמִיד לְמַעַן יִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ וְיַטֶּה לִבּוֹ אֶל יוֹצְרוֹ,
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין כא, ב) יוֹצֵא לְמִלְחָמָה וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמּוֹ, יוֹשֵׁב בַּדִּין וְהוּא עִמּוֹ, מֵסֵב לֶאֱכֹל וְהוּא כְּנֶגְדּוֹ. כְּלָל הַדְּבָרִים, שֶׁלֹּא הָיָה זָז מִנֶּגֶד עֵינָיו אֶלָּא בְּעֵת שֶׁהוּא נִצְרַךְ לִנְקָבָיו אוֹ נִכְנָס לַמֶּרְחָץ.
שנצטוינו למנות עלינו מלך וכו' וע"ז נאמר שום תשים עליך מלך וגו'.....
ומבואר בר"מ ובהרב המחבר דאין מעמידין אשה במלכות שנא' מלך ולא מלכה וכו'. ואפשר לומר דוקא בתחלת המינוי אבל בירושה - אם הניח בת -אפשר דאף הבת יורשת המלוכה כמ"ש הגאון בעל נו"ב....מכל מקום כיון דנפקא לן משום תשים וגו' מקרב אחיך, והיינו תחלת השימה אבל אם הוא בירושה, שפיר דמי דלא הוי שימה.
שלא ירבה לו המלך ממון רב וכו'. מבואר בר"מ...ורק לצורך עצמו; ולצורך ציבור ולאוצר בית השי"ת, מצוה להרבות. רק בבית גנזים לצורך עצמו עובר... וא"י ולא נתפרש לנו השיעור הריבוי. וגם יכול לומר שמרבה לצורך מלחמות דאין לזה שיעור.... וצ"ע עד יבוא ויורה צדק לנו:
(ב) מַה־בְּ֭רִי וּמַֽה־בַּר־בִּטְנִ֑י וּ֝מֶ֗ה בַּר־נְדָרָֽי׃ (ג) אַל־תִּתֵּ֣ן לַנָּשִׁ֣ים חֵילֶ֑ךָ וּ֝דְרָכֶ֗יךָ לַֽמְח֥וֹת מְלָכִֽין׃ (ד) אַ֤ל לַֽמְלָכִ֨ים ׀ לְֽמוֹאֵ֗ל אַ֣ל לַֽמְלָכִ֣ים שְׁתוֹ־יָ֑יִן וּ֝לְרוֹזְנִ֗ים (או) [אֵ֣י] שֵׁכָֽר׃ (ה) פֶּן־יִ֭שְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח מְחֻקָּ֑ק וִ֝ישַׁנֶּ֗ה דִּ֣ין כׇּל־בְּנֵי־עֹֽנִי׃ (ח) פְּתַח־פִּ֥יךָ לְאִלֵּ֑ם אֶל־דִּ֝֗ין כׇּל־בְּנֵ֥י חֲלֽוֹף׃
(2) No, my son!
No, O son of my womb!
No, O son of my vows! (3) Do not give your strength to women,
Your vigor,to those who destroy kings. (4) Wine is not for kings, O Lemuel;
Not for kings to drink,
Nor any strong drink for princes, (5) Lest they drink and forget what has been ordained,
And infringe on the rights of the poor.
(8) Speak up for the dumb,
For the rights of all the unfortunate.