פרשת שופטים - כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה
(יט) כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתׇפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃ (כ) רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּֽי־לֹא־עֵ֤ץ מַאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ׃ {פ}
(19) When in your war against a city you have to besiege it a long time in order to capture it, you must not destroy its trees, wielding the ax against them. You may eat of them, but you must not cut them down. Are trees of the field human to withdraw before you into the besieged city? (20) Only trees that you know do not yield food may be destroyed; you may cut them down for constructing siegeworks against the city that is waging war on you, until it has been reduced.
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: יבוא כבודו וילמד עמי!
אמר ליה: חלש ליבי, ואיני יכול ללמוד כעת.
אמר לו רבי ירמיה: אם כן, יאמר כבודו דבר אגדה.
אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב "כי האדם עץ השדה", וכי אדם - עץ שדה הוא?
אלא, אכן, ודאי שהאדם אינו עץ השדה, כפשוטו. רק שכתוב מדמה את האדם מבחינה מסויימת - לעץ השדה.
והיינו, משום דכתיב בענין עשיית מצור על עיר, שלא יכרתו עצי מאכל כדי לעשות להיעזר בהם בעשיית המצור. וטעם הדבר: "כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת".
ואילו לגבי עץ שאינו של מאכל, כתיב: "אתו תשחית וכרת". כלומר, אותו אתה יכול להשחית ולכרות, כדי לבנות את המצור.
וכשם שלגבי מצור יש חילוק בין עץ לעץ, כך גם גבי האדם, שדמתה אותו התורה לעץ השדה. יש אדם שצריך לאכול ממנו, ויש שצריך לסור ממנו.
הא כיצד?
אם תלמיד חכם הגון הוא - "ממנו תאכל ואתו לא תכרת". כלומר, למד ממנו.
ואם לאו, אם אינו הגון - "אתו תשחית וכרת". כלומר, אל תלמד לפניו, אלא סור ממנו.
https://www.toratemetfreeware.com/online/f_02346.html#HtmpReportNum0011_L2
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: לֵיתֵי מָר לִיתְנֵי. אֲמַר לֵיהּ: חֲלַשׁ לִבַּאי וְלָא יָכֵילְנָא. לֵימָא מָר מִילְּתָא דְּאַגַּדְתָּא, אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן — מַאי דִּכְתִיב: ״כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה״, וְכִי אָדָם עֵץ שָׂדֶה הוּא? אֶלָּא, מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת״, וּכְתִיב: ״אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ״. הָא כֵּיצַד? אִם תַּלְמִיד חָכָם הָגוּן הוּא — ״מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת״, וְאִם לָאו — ״אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ״.
Rabbi Yirmeya once said to Rabbi Zeira: Let the Master come and teach a halakhic discourse. Rabbi Zeira said to him: My heart is weak and I cannot strain myself over a halakhic discourse. Rabbi Yirmeya replied to him: In that case, let the Master tell us a matter of aggada, which does not require as much effort. Rabbi Zeira said to him that Rabbi Yoḥanan said as follows: What is the meaning of that which is written: “For man is a tree of the field” (Deuteronomy 20:19)? And is man actually a tree of the field? Rather, it is because it is written earlier in the same verse: “You may eat of them but you may not cut them down,” and it is written in the next verse: “Them you may destroy and cut down” (Deuteronomy 20:20). This indicates that there are certain trees which may be cut down, while others may not be destroyed. How so? If a Torah scholar is worthy: “You may eat of them but you may not cut them down,” but if he is not worthy: “He you may destroy and cut down.”
רש"י מסביר שמקישים אדם לעץ ולומדים מכך שאם תלמיד חכם הגון תלמד ממנו ואם לא סור מעליו.
וכי אדם עץ השדה – אלא מקיש אדם לעץ השדה מה עץ השדה אם עץ מאכל הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרות כך תלמידי חכמים אם הגון הוא ממנו תאכל למוד הימנו ואם לאו אותו תשחית סור מעליו:
הכלי יקר שואל למה התורה הקפידה כל כך על כריתת עץ מאכל? והוא עונה שזה כדי ללמוד ממנו קל וחומר על האדם שאם התורה מקפידה על עץ העושה פרי שאין בו דעה ותבונה קל וחומר שהתורה מקפידה על צדיק.
ומה שדרשו רז"ל (תענית ז.) פסוק ממנו תאכל ואותו לא תכרות על הת"ח, נראה שלא כוונו לעולם להוציא המקרא מפשוטו אלא שרצו לתרץ למה הקפידה התורה כל כך על כריתת עץ מאכל, אלא ודאי כדי ללמוד ממנו ק"ו על האדם העושה פרי צדיק עץ חיים כי האדם עץ השדה הוא עושה פרי צדיק וצמח צדקה, ואם הקפידה תורה על עץ עושה פרי שאין בו דעת ותבונה ק"ו על פרי הצדיק השלם, וע"כ סמך מיד הפרשה של עגלה ערופה אשר ממנה נראה ג"כ הקפדה גדולה על פרי צדיק עץ חיים.
הילקוט שמעוני מסביר: "ולמה נמשלו דברי תורה לעץ, לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמידי חכמים קטנים מחדדין את הגדולים, והיינו דאמר רבי [חנינא] הרבה תורה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכלם. כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה".
מאי דכתיב כי האדם עץ השדה וכי האדם עץ השדה הוא, אלא [משום דכתיב כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת וכתיב אותו תשחית וכרת, הא כיצד] אם תלמיד חכם הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרות, ואם לאו אותו תשחית וכרת, ולמה נמשלו דברי תורה לעץ, לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמידי חכמים קטנים מחדדין את הגדולים, והיינו דאמר רבי [חנינא] הרבה תורה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכלם. כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה:
אנחנו יכולים ללמוד מכאן לחיים שלנו שצריך לוודא שהאנשים שמלמדים אותנו הם אנשים הגונים ואם לא סור מעליו ובנוסף אפשר ללמוד שדיברי תורה נימשלו לעץ כדי ללמד אותנו ש "תלמידי חכמים קטנים מחדדין את הגדולים".
הרחבה:
היש בה עץ אם אין, דכ' בזוהר (ח"ג רב.:) לא תשחית את עצה (דברים כ, יט) הוא התלמיד חכם המייעץ העם לתשובה וכו'. אם כן ה"נ באדם עצמו, היצר הטוב נקרא עץ, שמייעץ האדם לתורה ותשובה, ויבחון האדם אם היצר הטוב שופטו ומיעצו מוטב, ואם אין אז והתחזקתם ולקחתם, ור"ל שצריך חיזוק לעשות דבר הפכי, שהוא מפרי הארץ, כי המעשים רעים הם קליפות וחיצונית הפרי, מה שאין כן המעשים טובים הם הפרי עצמו, וז"ש והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ.
(220) "Does it have trees or not" (Numbers 13:20), as it is written in the Zohar "do not destroy its trees [etza] (Deut. 20:19) this is the student of the sages that advises [meyaetz] the people regarding teshuvah etc" (Zohar 3:202a and Zohar 3:202b). If so, in this case also, regarding an individual, the inclination to good is called tree, since it advises a person to Torah and teshuvah. And a person should test if the inclination to good rules them and advises them well, and if not, one should "exert yourselves and take", meaning that to do the opposite needs strength, and doing the opposite [of the yetzer hara] is "fruit of the land" since evil deeds are the husks and externals of the fruit, which does not happen regarding good deeds, which are the fruit themselves, and this is why is written "and exert yourselves and bring some of the fruit of the land".
הַתַּלְמִידִים מוֹסִיפִין חָכְמַת הָרַב וּמַרְחִיבִין לִבּוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים הַרְבֵּה חָכְמָה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי וְיוֹתֵר מֵחֲבֵרַי וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וּכְשֵׁם שֶׁעֵץ קָטָן מַדְלִיק אֶת הַגָּדוֹל כָּךְ תַּלְמִיד קָטָן מְחַדֵּד הָרַב עַד שֶׁיּוֹצִיא מִמֶּנּוּ בִּשְׁאֵלוֹתָיו חָכְמָה מְפֹאָרָה:
Students increase their teacher's wisdom and broaden his horizons. Our Sages declared: "I learned much wisdom from my teachers and even more from my colleagues. However, from my students [I learned] most of all."Just as a small branch is used to light a large bough, so a small student sharpens his teacher's [thinking processes], until, through his questions, he brings forth brilliant wisdom.