Avos 1:17 וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף...וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הָעִקָּר (1)

שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא:

Pirkei Avot 1:17

Shimon, his son, says: All my days I have grown up among the wise, and I have found nothing better for (my) body than silence [i.e., hearing myself shamed and remaining silent.] And it is not the expounding which is primary but the act [i.e., and know that silence is good, for even for expounding and speaking in Torah, than which there is nothing greater, the primary reward is for the act (which follows from it); and if one expounds and does not act (upon what he says), it would be better if he remained silent and did not expound.] And all who increase words bring sin. [For thus do we find with Eve, who "increased words" in saying (Genesis 3:3): "G-d said: 'You shall not eat of it and you shall not touch it.'" She added "touching," which had not been forbidden to her, and the serpent pushed her until she touched it. And he said to her: "Just as there is no death in touching it, so there is no death in eating it." And this led to her sin of eating from the fruit. As Solomon says (Proverbs 20:6): "Do not add to His words, lest He reprove you and you be proven false."]

זרוע ימין על משנה אבות א׳:י״ז:א׳

שמעון בנו אומר וכו׳ ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. פירש רבינו עובדיה מי ששומע חרפתו ושותק.

ואפשר להרחיב הדבר כמ״ש הרמ״ק דאין בכל הסיגופים ותעניות דבר המכשיר הנפש ומכפר עונותיו כשומע חרפתו ושותק ומוחל, כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא וצריך כמה סיגופים ותעניות הרבה או קבלת יסורין ועניות וחלאים וכיוצא אשר כל אחד מהם מר ממות. אך המעביר על מדותיו אוכל ושותה ומתפרנס בטוב ועונותין מתכפרים והאריך בזה.

וז״ש לא מצאתי לגוף דייקא שלא יצטרך יסורין בגופו או בממונו או סיגופים ואין טוב משתיקה כי הוא טוב לגוף שאוכל ושותה ויש לו בריאות ונסלח לו ע״י השתיקה:

Zeroa Yamin 1:17:1

...

חולין פ״ט א:ט׳

אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה

Chullin 89a:9

With regard to that verse, Rabbi Ile’a says: The world endures only in the merit of one who restrains [shebolem] himself during a quarrel, as it is stated: “He hangs the earth upon nothing [belima]. Rabbi Abbahu says: The world endures only in the merit of one who renders himself as if he were non-existent, as it is stated: “And underneath are the everlasting arms” (Deuteronomy 33:27), i.e., one who considers himself to be underneath everything else is the everlasting arm that upholds the world.

ישעיהו ל׳:כ״ו

וְהָיָ֤ה אוֹר־הַלְּבָנָה֙ כְּא֣וֹר הַחַמָּ֔ה וְא֤וֹר הַֽחַמָּה֙ יִֽהְיֶ֣ה שִׁבְעָתַ֔יִם כְּא֖וֹר שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים...

Isaiah 30:26

(26) And the light of the moon shall become like the light of the sun, and the light of the sun shall become sevenfold, like the light of the seven days, when GOD binds up the wounds of this people and heals the injuries it has suffered.

יומא כ״ג א:ג׳

וְהָא תַּנְיָא: הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵינָן מְשִׁיבִין, עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִין בְּיִסּוּרִין, עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״!

Yoma 23a:3

The Gemara asks: But does the prohibition against vengeance really not relate also to matters of personal anguish suffered by someone? Wasn’t it taught in a baraita: Those who are insulted but do not insult others, who hear themselves being shamed but do not respond, who act out of love for God, and who remain happy in their suffering, about them the verse states: “They that love Him be as the sun when it goes forth in its might” (Judges 5:31). This baraita shows that one should forgive personal insults as well as wrongs in monetary matters.

מגן אבות א׳:י״ז:ג׳

ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ואפילו יבזוהו ויחרפוהו ישתוק ועל זה אמר שלמה ע"ה אל תען כסיל כאולתו

ואמרו חכמים ז"ל: כי השומע חרפתו ואינו משיב - עליו הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו שמדריגתו יותר גדולה לעולם הבא מהצדיקים שנאמר בהם והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים

ודימו שומע חרפתו ואינו משיב לשמש, כי כמו שהשמש שמע חרפתו מהלבנה שקטרג' ואמרה "אי איפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד" ואמר לה: "לכי ומעטי את עצמך" כן השומע חרפתו ואינו משיב, האיש המחרפו יתמעט והוא יאור באור החיים כמו השמש בגבורתו, וזהו כשיהיה אור השמש שבעתים כאור שבעת הימים, שיגדל אורו שלש מאות וארבעים ושלש פעמים יותר מעכשיו...וזה המספר יוצא משבעה על שבעה שהם מ"ט ושבעה על מ"ט ולזה אמר "כצאת השמש בגבורתו".

Magen Avot 1:17:3

...

מדרש שמואל על אבות א׳:י״ז:א׳-י״א

ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה: לא דבר בכבוד הנוגע אל הנפש כגון לימוד התורה והתפלה וכיוצא כי באלו הדבור טוב מאד אלא בדברים הנוגעים לצרכי הגוף אמר כי בהם טובה השתיקה, וזה דקדק במלת לגוף דקאמר דלא קאמר ולא מצאתי טוב משתיקה אלא לא מצאתי לגוף - לצרכי הגוף.

Midrash Shmuel on Avot 1:17:1-11

...

מדרש שמואל על אבות א׳:י״ז:א׳-י״א

...ולא המדרש הוא העיקר וכו' כלומר התועלת הנמשך מן הדרשה של חכמים הוא המעשה אשר ילמדו בנ"א, וזה הוא בדברים הפשוטים אבל באלהיים כל המרבה דברים מביא חטא ותקלה לאנשים אשר לא יבינו דבריו וכנגד זה אמר ברוב דברים לא יחדל פשע וגו'...

פלא יועץ רט״ז:ד׳

ואפלו מי שחננו ה׳ דעת ושם חלקו מיושבי בית המדרש ועוסק בנגעים ואהלות, יותר ויותר צריך ללמד ספרי מוסר, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה

Pele Yoetz 216:4

...

בבא קמא י״ז א:ז׳

וְהָאָמַר מָר: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה!

Bava Kamma 17a:7

The Gemara asks: But didn’t the Master say: Torah study is great because the study of Torah leads to one’s performance of the mitzvot? This indicates that the performance of mitzvot is considered of greater value than Torah study. If so, once Hezekiah had been praised with the fact that he fulfilled the mitzvot of the Torah, why mention that he studied it? The Gemara explains: This is not difficult: This statement of the Master is about studying the Torah for one’s own knowledge, and that unique praise given to King Hezekiah was about teaching the Torah to others.

רש"י על בבא קמא י״ז א:ז׳:א׳

מביא לידי מעשה - אלמא מעשה עדיף:

Rashi on Bava Kamma 17a:7:1

...

ברכות י״ז א:י״א

תַּכְלִית חָכְמָה — תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים

Berakhot 17a:11

Rava was wont to say:
The objective of Torah wisdom is to achieve repentance and good deeds;
that one should not read the Torah and study mishna and become arrogant
and spurn his father and his mother and his teacher
and one who is greater than he in wisdom or in the number of students who study before him,
as it is stated: “The beginning of wisdom is fear of the Lord, a good understanding have all who fulfill them” (Psalms 111:10).
It is not stated simply: All who fulfill, but rather: All who fulfill them, those who perform these actions as they ought to be performed, meaning those who do such deeds for their own sake, for the sake of the deeds themselves, not those who do them not for their own sake.
Rava continued: One who does them not for their own sake, it would have been preferable for him had he not been created.

סוטה כ״א א:ה׳-ו׳

״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״, תָּלָה הַכָּתוּב אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר, וְאֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר.

אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר, לוֹמַר לָךְ: מָה נֵר אֵינָהּ מְגִינָּה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה — אַף מִצְוָה אֵינָהּ מְגִינָּה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה.

וְאֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר, לוֹמַר לָךְ: מָה אוֹר מֵגֵין לָעוֹלָם, אַף תּוֹרָה מְגִינָּה לָעוֹלָם.

Sotah 21a:5-6

The Gemara asks: Does the merit of a mitzva protect one so much as to delay her punishment? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Menaḥem bar Yosei interpreted this verse homiletically: “For the mitzva is a lamp and the Torah is light” (Proverbs 6:23). The verse associates the mitzva with a lamp and the Torah with the light of the sun. The mitzva is associated with a lamp in order to say to you: Just as a lamp does not protect one by its light extensively but only temporarily, while the lamp is in one’s hand, so too, a mitzva protects one only temporarily, i.e., while one is performing the mitzva. And the Torah is associated with light in order to say to you: Just as the light of the sun protects one forever, so too, the Torah one studies protects one forever; and it states in the previous verse with regard to the Torah: “When you walk, it shall lead you; when you lie down, it shall watch over you; and when you awake, it shall talk with you” (Proverbs 6:22). The Gemara explains: “When you walk, it shall lead you”; this is referring to when one is in this world. “When you lie down, it shall watch over you”; this is referring to the time of death, when one lies in his grave. “And when you awake, it shall talk with you”; this is referring to the time to come after the resurrection of the dead. The Torah that one studies protects and guides him both in this world and in the next world.

משנה פאה א׳:א׳

וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:

Mishnah Peah 1:1

(1) These are the things that have no definite quantity: The corners [of the field]. First-fruits; [The offerings brought] on appearing [at the Temple on the three pilgrimage festivals]. The performance of righteous deeds; And the study of the torah. The following are the things for which a man enjoys the fruits in this world while the principal remains for him in the world to come: Honoring one’s father and mother; The performance of righteous deeds; And the making of peace between a person and his friend; And the study of the torah is equal to them all.

תלמוד ירושלמי פאה א׳:א׳:ל״ה

אֲפִילוּ כָּל־מִצְוֹתֶיהָ שֶׁל הַתּוֹרָה אֵינָן שָׁווֹת לְדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה.

Jerusalem Talmud Peah 1:1:35

“And Torah study.138Quote from the Mishnah, to introduce the next theme.” Rebbi Berekhiah and Rebbi Ḥiyya from Kefar Teḥumin142An Amora of the third generation, possibly from Capernaum. The statement here is the only one preserved from him (unless he is identical with R. Ḥama from Kefar Teḥumin, mentioned sometimes in Midrashim.). One said that the entire world is not worth even one saying of the Torah. The other said that even all commandments of the Torah are not worth even one saying of the Torah143He asserts that study is more important than doing, an attitude that is challenged below. [The contrary position is quoted without opposition in the Babli.]. Rebbi Tanḥuma and Rebbi Yose ben Zimra, one said like the first and one said like the second. Rebbi Abba, father of Rebbi Abba bar Mari144At first glance, it seems impossible that Rebbi Abba should be the father of Rebbi Abba bar Mari. Now it is possible that one should read: “Rebbi Abba, father of Rebbi Abba Mari.” It is also possible that Rebbi Abba bar Mari is the posthumous son of Rebbi Abba but did not want to be called Abba bar Abba to indicate by his name the unhappy circumstance of his birth; Mari would not be a personal name but a word meaning “my lord (father).”, in the name of Rebbi Aḥa: One verse says (Prov. 8:11) “all desirables do not equal it;” the other verse says (Prov. 3:15) “your desirables do not equal it.” “Desirables” are gems and pearls, “your desirables” are the words of the Torah, for it is written (Jer. 9:23): “For these I desire - saying of the Eternal.145The verse ends: “understanding and knowing Me,” i. e., studying Torah. Even the words of the Torah are not equal to the commandments of the Torah and executing these is of higher value than study only, parallel to the position of the Babli.”

ספרי פ' עקב

כְּשֵׁם שֶׁשְּׂכַר תַּלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל מִכָּל הַמִּצְוֹת כָּךְ עֹנֶשׁ הַמְבַטְּלָהּ גָּדוֹל מִכָּל הָעֲבֵרוֹת.

שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ו:י״ח

ת"ת שקול כנגד כל המצות היה לפניו עשיית מצוה ות"ת אם אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו...

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 246:18

...

נדרים פ״א א:ד׳-ה׳

...מַאי דִּכְתִיב: ״מִֽי־הָאִ֤ישׁ הֶחָכָם֙ וְיָבֵ֣ן אֶת־זֹ֔את וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר פִּֽי־ה׳ אֵלָ֖יו וְיַגִּדָ֑הּ עַל־מָה֙ אָבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ נִצְּתָ֥ה כַמִּדְבָּ֖ר מִבְּלִ֥י עֹבֵֽר״ —

דָּבָר זֶה נִשְׁאַל לַחֲכָמִים וְלַנְּבִיאִים וְלֹא פֵּירְשׁוּהוּ, עַד שֶׁפֵּירְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, דִּכְתִיב: ״וַיֹּ֣אמֶר ה׳ עַל־עׇזְבָם֙ אֶת־תּ֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיהֶ֑ם וְלֹא־שָׁמְע֥וּ בְקוֹלִ֖י וְלֹא־הָ֥לְכוּ בָֽהּ״

הַיְינוּ ״לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי״, הַיְינוּ ״לֹא הָלְכוּ בָּהּ״!

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁאֵין מְבָרְכִין בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה.

Nedarim 81a:4-5

Ravina says: They are punished because they do not first recite a blessing over the Torah before commencing their studies. As Rav Yehuda said that Rav said: What is the meaning of that which is written: “Who is the wise man that may understand this, and who is he to whom the mouth of the Lord has spoken, that he may declare it, for what the land is perished and laid waste like a wilderness, so that none passes through” (Jeremiah 9:11)? This matter, the question as to why Eretz Yisrael was destroyed, was asked of the Sages, i.e., “the wise man,” and of the prophets, “he to whom the mouth of the Lord has spoken,” but they could not explain it. The matter remained a mystery until the Holy One, Blessed be He, Himself explained why Eretz Yisrael was laid waste, as it is written in the next verse: “And the Lord said: Because they have forsaken My Torah which I set before them, and have not obeyed My voice, nor walked therein” (Jeremiah 9:12). It would appear that “have not obeyed My voice” is the same as “nor walked therein.” Rav Yehuda said that Rav said: The expression “nor walked therein” means that they do not first recite a blessing over the Torah, and they are therefore liable to receive the severe punishments listed in the verse.

הר"ן (נדרים שם):

"ומצאתי במגילת סתרים של ה"ר יונה ז"ל, דקרא הכי דייק ד'על שלא ברכו בתורה תחילה' - 'אבדה הארץ', דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע, שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פרשוהו, והלא דבר גלוי היה וקל לפרש,

אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים 'על מה אבדה הארץ', 'עד שפרשו הקב"ה בעצמו' - שהוא יודע מעמקי הלב, 'שלא היו מברכין בתורה תחלה', כלומר, שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה, והיינו 'לא הלכו בה׳, כלומר, בכונתה ולשמה.

חידושי חתם סופר על נדרים פ״א א:ד׳

שלא ברכו בתורה תחלה.

וע"פ דברי רבינו יונה שבר"ן כאן יש לפרש כפשוטו כשנדקדק תחלה לשון תורה לשמה מהו לשון לשמה ולא אמר לשם שמים.

אלא יש תורה לשם שמים ממש אך אין כוונתו אלא כדי לקיים המצות ולידע ההלכה איך יעשה המעשה. וכיון שכל עצמו של אותו העסק איננו אלא לקיים המצוה איננו עדיף מקיום המצוה גופיה דבעידנא דלא עסיק בה לא מגינא ולא מצלי.

אך עיקר מצות עסק התורה הוא מצוה בפ"ע להגות בה יומם ולילה ולהעמיק ולעיין בכל תוצאותיה ומובאיה כי עמקו מחשבותיה ואם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה לא לבד לידע המצוה בשעה שצריך לה אלא דרוש וקבל שכר היינו הדרשה עצמה היא השכר ונחת רוח לפני הקב"ה וזהו עוסק לשמה של תורה לא על כונה אחרת והיא המגינה ומצלי

ואז בשעת החורבן לא עסקו ע"ז האופן והמחשבה הלז גילה להם הקב"ה היודע מחשבות ולא חכמים ונביאים. אך במה יודע איפה זאת אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה, ומסקינן בפ' התכלת כל מצוה שעשייתה גמר מצותה מברכים עליה ושאין עשייתה גמר מצותה אין מברכים עליה.

והשתא אי כל כונת עסק התורה אינה אלא לעשות המצות א"כ אין למודה ועסקה גמר מצותה אין מברכים עליה. אבל המברך עליה מודה שכוונתו שמלבד קיום המצות עוד העסק בעצמו מצוה:

Chidushei Chatam Sofer on Nedarim 81a:4

...

בית הלוי על התורה, משפטים א׳

ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע. מסכת שבת (פ"ח) דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס' ריבוא של מה"ש וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע.

ויש להבין אומרו בשעה שהקדימו ולא אמר בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ומוכח דרק ע"י ההקדמה זכו להני שני כתרים ויש להבין היאך תלוי בההקדמה.

והנראה לי ויובן ג"כ למה אמרו ישראל נעשה ונשמע, ולא נשמע ונעשה. דהנה איתא בזוה"ק נעשה בעובדין טבין, ונשמע בפתגמין דאורייתא, הרי דנעשה הוי קבלה על קיום המצות ונשמע הוי קבלת לימוד התוה"ק.

והנה ידוע דלימוד התורה הוא משני פנים, אחד כדי לידע היאך ומה לעשות ואם לא ילמוד היאך יקיים ולא ע"ה חסיד וגם הנשים שאינם מחויבות בלימוד התורה מ"מ מחוייבות ללמוד במצות הנוהגות בהן וכמו דאיתא בב"י סי' מ"ז בשם הרוקח דמש"ה מברכות בה"ת.

אמנם באנשים יש עוד מעלה א' על הנשים דנשים בלימודם אינם מקיימות שום מ"ע רק הוי מבוא לקיום המצות ונמצא דהלימוד אצלם הוי מבוא להתכלית שהוא קיום המצות ולא הוי תכלית בעצמו אבל באנשים הוי הלימוד גם מ"ע לעצמו וכמו הנחת תפילין וכדומה, ונמצא הוו ב' בחינות מבוא להמצות וגם תכלית בפני עצמו.

והנה אם היו אומרים ישראל "נשמע ונעשה" לא היה במשמעות קבלתם רק עול מצות אלא שמוכרחין ללמוד קודם כדי שידעו היאך לעשות והיה "נשמע" נמשך ומבוא לנעשה, ונעשה הוי התכלית, והיה רק קבלה אחת,

ומש"ה אמרו "נעשה" ומובן מאליו שמוכרחין ללמוד מקודם, ואח"כ אמרו "נשמע" ונמצא דהוי נשמע תכלית מצד עצמו ג"כ, דגם שלא יצטרכו ללמוד משום עשיה, ג"כ ילמדו מצד עצמה.

ונמצא ע"י ההקדמה נעשה ב' קבלות של ב' תכליתים, עול מצות ועול תורה וזהו שאמרו בשעה שהקדימו, והוו ב' קבלות, עול מצות ועול תורה ירדו ס' ריבוא מה"ש וקשרו לכל א' מישראל ב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע, דע"י ההקדמה זכו לב' כתרים:

Beit HaLevi on Torah, Mishpatim 1

...