Avos 1:15 עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה... (all) 2

(טו) שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת:

Pirkei Avot 1:15

(15) Shammai used to say: make your [study of the] Torah a fixed practice; speak little, but do much; and receive all men with a pleasant countenance.

רבינו יונה על פרקי אבות א׳:ט״ו:א׳

שמאי אומר עשה תורתך קבע. כמו שאמרו באבות דר' נתן (כח י) כל העושה תורתו עיקר ומלאכתו טפלה עושין אותו עיקר לעולם הבא. וכל העושה תורתו טפלה ומלאכתו עיקר עושין אותו טפלה לעולם הבא. ר"ל אע"פ שלא עשה עבירה ולא עשה התורה עיקר אפילו אם היה (ראוי) להיות בגן עדן טפל יהיה שמה:

Rabbeinu Yonah on Pirkei Avot 1:15:1

Shammai says, "Make your Torah fixed": As they said in The Fathers According to Rabbi Nathan 28:10, "Anyone who makes his Torah [study] primary and his work secondary is made primary in the world to come. And anyone that makes his Torah [study] secondary and his work primary will be made secondary in the world to come. This means to say, even though he did not do a sin, but he did not make Torah primary - even if he was (fit) to be in the Garden of Eden, he will be secondary there.

אבות דרבי נתן כ״ח:י׳

רבי יהודה בן אילעי אומר כל העושה דברי תורה עיקר וד״א טפל עושין אותו עיקר בעולם (הזה). דרך ארץ עיקר ודברי תורה טפל עושין אותו טפל בעולם (הזה).

Avot DeRabbi Natan 28:10

Rabbi Yehudah ben Ilai would say: Anyone who makes words of Torah primary and the way of the world secondary will be made primary in (this) world. Anyone who makes the way of the world primary and words of Torah secondary will be made secondary in (this) world. They give a parable to explain what this can be compared to: [It can be compared] to a troop that has to pass between two paths, one of fire and one of snow. If it goes too near the fire, it will be burned. If it goes too near the snow, it will be frozen. What should it do? It must go between them, and be careful not to be burned by the fire or frozen by the snow.

(Rabbi Shimon ben Elazar would say: “Do not try to make your friend feel better when…”)

ברכות ל״ה ב:י׳-י״א

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַאי: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים עָשׂוּ תּוֹרָתָן קֶבַע וּמְלַאכְתָּן עֲרַאי, זוֹ וָזוֹ נִתְקַיְּימָה בְּיָדָן. דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁעָשׂוּ מְלַאכְתָּן קֶבַע וְתוֹרָתָן עֲרַאי, זוֹ וָזוֹ לֹא נִתְקַיְּימָה בְּיָדָן.

וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַאי: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַכְנִיסִין פֵּירוֹתֵיהֶן דֶּרֶךְ טְרַקְסְמוֹן כְּדֵי לְחַיְּיבָן בְּמַעֲשֵׂר, דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים מַכְנִיסִין פֵּירוֹתֵיהֶן דֶּרֶךְ גַּגּוֹת, דֶּרֶךְ חֲצֵרוֹת, דֶּרֶךְ קַרְפֵּיפוֹת, כְּדֵי לְפׇטְרָן מִן הַמַּעֲשֵׂר. דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי: אֵין הַטֶּבֶל מִתְחַיֵּיב בְּמַעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּרְאֶה פְּנֵי הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת״.

Berakhot 35b:10-11

Summarizing these statements, Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said in the name of the tanna Rabbi Yehuda, son of Rabbi El’ai: Come and see that the latter generations are not like the earlier generations; rather they are their inferiors. The earlier generations made their Torah permanent and their work occasional, and this, Torah study, and that, their work, were successful for them. However, the latter generations who made their work permanent and their Torah occasional, neither this nor that was successful for them. Along these lines, Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yehuda, son of Rabbi El’ai: Come and see that the latter generations are not like the earlier generations. In the earlier generations, people would bring their fruits into their courtyards through the main gate in order to obligate them in tithes. However, the latter generations bring their fruits through roofs, through courtyards and through enclosed courtyards, avoiding the main gate in order to exempt them from the mitzva of tithing. As Rabbi Yannai said: Untithed produce is not obligated in the mitzva of tithing until it sees the front of the house through which people enter and exit, and it is brought into the house that way as it is stated in the formula of the confession of the tithes: “I have removed the consecrated from the house” (Deuteronomy 26:13), as the obligation to tithe produce whose purpose has not yet been designated takes effect only when it is brought into the house.

סנהדרין כ׳ א:ה׳

שקר החן זה דורו של משה ויהושע והבל היופי זה דורו של חזקיה יראת ה׳ היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה ברבי אילעאי

אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה:

Sanhedrin 20a:5

Alternatively: “Grace is deceitful”; this is a reference to the generation of Moses and Joshua. “And beauty is vain”; this is a reference to the generation of Hezekiah. “Who fears the Lord, she shall be praised”; this is a reference to the generation of Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ilai, who lived after the decrees of Hadrian, when the people were impoverished and oppressed. It was said about Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ilai, that six of his students would cover themselves with one garment, due to their poverty, and nevertheless they would engage in Torah study. Although the studying of Torah during the generations of Moses, Joshua, and Hezekiah was commendable, it was “deceitful” and “vain” relative to that of the people in the generation of Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ilai, who studied Torah despite their hardships.

Pele Yoetz: Make your learning keva bec "kol kavua k'mechtza al mechtca dami" & H' is mateh chesed & therefore will be as if you learned all day even if only learned 1 hour bec you made it kavua

פלא יועץ שי״ז:ב׳-ד׳

קביעות - קביעות עתים לתורה הוא אחד מהדברים ששואלים לאדם ביום הדין קבעת עתים לתורה (שבת לא, ב)...

וצר לי על רבים מאחינו בני ישראל שהם להוטים אחרי התהו, ועד שלא נגמרה התפלה בורחים להם לפעלם ולעבודתם ומאבדים טובה הרבה. שאם היה יכלת בידי הייתי אוחז את כל אחינו בני ישראל בצואר כסותם, והייתי קושר אותם בכבלים של ברזל, ובחבלי עבותות אהבת השם יתברך, שיעמדו זמן מועט ללמוד, ואפלו מי שאין לו ספר יהא שומע כקורא וירויחו טובה הרבה...

וגדול קביעות עתים לתורה, דהא קימא לן (כתובות טו, א) כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ונמצא, השם יחשב לו כאלו עוסק בתורה חצי היום, ורב חסד מטה כלפי חסד וקב"ע את קובעיה"ם שכר הרבה כאלו למדו כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו. ומי ראה כזאת ושמע כאלה ולא תאוה נפשו לזכות ללמוד זה ולהרויח טובה הרבה, השם יתן בלבם לקרבה אל הקדש לעשות נחת רוח ליוצרנו, יום ליום יביע אמר (תהלים יט ג). ולילה ללילה יקבע לעצמו איזה למוד כאשר תשיג ידו, ובזה יוצא ידי חובתו ומקיים קרא דכתיב (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה.

אבל לא נאמרו השעורים הללו אלא למאן דדחיקא לה שעתא טובא, והוא טרוד מאד בפעלו ועבודתו מן הבקר עד הערב על המחיה ועל הכלכלה, אפלו הכי אין פוטר אותו מקביעות עתים לתורה, המעט הוא כמו התפלות שחרית מנחה ערבית:

ומעלת הקביעות הוא, שיהא אותו עת קבוע לו ללמודו, לא יחליפנו ולא ימיר אותו, אפלו אם יש לו עסק רב וחושב שמוצא להרויח הרבה באותו עת, לא יחוש ולא ישוב מפני כל להניח קביעותו, והשם ישלם לו ודורשי ה׳ לא יחסרו כל טוב (תהלים לד יא).

אבל אם יש לו עתות הפנאי אין פוטר אותו מיום הדין הגדול והנורא אפלו עסק בתורה רב היום, וכדכתיב (איוב ז יט) לא תרפני עד בלעי רקי, ופרשו רבותינו זכרונם לברכה שאפלו על זמן מועט כדי בליעת הרק, עתיד לתן דין וחשבון במה הוציאו, אוי לנו מיום הדין ומעמק הדין.

וידוע מאמר רבי ישמעאל לבן אחותו לאחר שלמד כל התורה כלה, והיה רוצה ללמד חכמה יונית ואמר לו, צא ובדק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמד בה חכמה יונית (מנחות צט ב).

ואיתא במדרש על הפסוק (תהלים קיט קכו), עת לעשות לה׳ הפרו תורתך, כל הקובע עתים לתורה - מפר ברית (ילקוט שמעוני תהלים רמז תתעח). ופרשו המפרשים (רש"י שם), דרצונו לומר, שקובע עתים וסומך על זה להוציא שאר העתים שהוא פנוי בשה"י פה"י ומפנה עצמו לבטלה:

Pele Yoetz 317:2-4

...

דחה אותו בשה"י פה"י הוא ביטוי יהודי שמקורו בתלמוד, ומשמעו דחייה של דבר ללא סיבה אמיתית.

מקור הביטוי

במסכת מגילה נדרשת תלונתו של המן על היהודים:

"ואת דתי המלך אינם עושים" – דמפקי לכולא שתא בשה"י פה"י (תרגום: שמוציאים את כל השנה בשה"י פה"י)

— תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ג, עמוד ב'

רש"י, בפירושו לתלמוד, פירש את "שה"י פה"י" כראשי תיבות של "שבת היום, פסח היום" – כלומר, על פי המדרש, לדברי המן היהודים כל הזמן מתבטלים מעבודה, כי יש להם ימים רבים האסורים במלאכה, או שהם כל הזמן עסוקים בהכנות לשבת ולחגים^[1] ולכן המלך אינו נהנה מתשלומי המסים שלהם, שיוצאים נמוכים. הבן איש חי מסביר את ההתייחסות לפסח דווקא בכך שהיהודים כל השנה עסוקים בהכנות לפסח בדאגה למצות שמורות.^[2]

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור