אמר רב פפא לא ניהדק איניש צינייתא בפומיה דכוזנתא (דחביתא) משום דמיחזי כמשמרת דבי רב פפא שאפו שיכרא ממנא למנא אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא האיכא ניצוצות ניצוצות לבי רב פפא לא חשיבי.
מותר לערות בנחת מכלי לחבירו ובלבד שיזהר שכשיפסק הקילוח ומתחילין לירד נצוצות קטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת יפסיק ויניחם עם השמרים שאם לא יעשה כן הניצוצות מוכחי שהוא בורר (מותר להגביה החבית על איזה דבר כדי שיקלח ממנו היין היטב) (רוקח ה' י"ט וב"י):
(14) 14. It is permitted to pour slowly from one Keili to another as long as one ceases pouring when he notices that it stops flowing and begins to trickle from within the waste. If one does not cease, the trickling will be a noticeable act of separating. (It is permitted to raise the Keili onto something to enable the wine to flow more freely). (Rokeach; Beis Yosef).
ניצוצות. ר"ל טיפות קטנות המטפטפות כשנפסק הקילוח:
מוכחי וכו'. ר"ל דמוכח שהוא בוררם מתוך הפסולת שבשולי הכלי אבל תחלת שפייתן כשעדיין אין הפסולת ניכר לאו בורר הוא:
שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ עַל הֶתֵּר הַנָּהוּג בְּאִם נָפַל זְבוּב אוֹ שְׁאָר פְּסֹלֶת לְכוֹס אוֹ לִקְעָרָה לְהוֹצִיאוֹ עַל יְדֵי כַף וְלִשְׁאוֹב קְצָת מַשְׁקֶה עִמּוֹ כוּ' כִּי יֵשׁ בְּזֶה חֲשַׁשׁ חִיּוּב חַטָּאת וְאִסּוּר סְקִילָה חַס וְשָׁלוֹם. וְאֵין תַּקָּנָה רַק לִשְׁפּוֹךְ מֵהַכּוֹס עַד שֶׁיֵּצֵא הַפְּסֹלֶת מִתּוֹכוֹ. וְלֹא יְנַפֵּחַ עָלָיו בְּרוּחַ פִּיו עַד שֶׁיֵּצֵא. אֲבָל מֻתָּר לְנַפֵּחַ עָלָיו לְהַקְרִיבוֹ לְדֹפֶן הַכּוֹס וְאָז יַטֵּהוּ וְיִשְׁפּוֹךְ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּפּוֹל הַפְּסֹלֶת מִתּוֹכוֹ. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנְּפִילַת הַפְּסֹלֶת לְחוּץ הוּא עַל יְדֵי שֶׁאוֹחֵז בְּיָדוֹ הַכּוֹס עִם הַמַּשְׁקֶה שֶׁבְּתוֹכוֹ וּמַטֵּהוּ בְּיָדוֹ הֲרֵי זֶה נִקְרָא בּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת וּמֻתָּר כְּדֵי לִשְׁתּוֹת מִיָּד. וְכֵן אִם נָפַל לִקְעָרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רֹטֶב. וַאֲפִלּוּ שׁוּמָן הַצָּף עַל פְּנֵי הָרֹטֶב לֹא יִזְרְקֶנּוּ עַל יְדֵי כַף עִם רֹטֶב שֶׁהֲרֵי זֶה כְּבוֹרֵר פְּסֹלֶת מֵאֹכֶל וְחַיָּב:
שמירת שבת כהלכתה ג׳:כ׳
צנצנת של גבינה לבנה או לבן ומעדני חלב, שהצטברו בהם מי־חלב, אסור לשפוך את מי־חלב אלה, אלא אם כן ישפוך יחד עמהם גם קצת מן האוכל, וכן אין לשפוך את השמן שבתוך קופסת סרדינים או טונה אלא יוציא את הדגים וישאיר את השמן ואף מותר להוציא בכף את הדגים מן השמן, וראה להלן סעיף מט. אולם בשימורי מלפפונים מותר לשפוך את המים מהם.
הליכות שלמה, מועדי השנה פרק עשירי, ארחות הלכה 36
חי׳ כת״י. והוסיף שם: אך גם י״ל דכיון שהוא נשאר בידו [ואינו מניח את השבורות במקום נפרד אלא מחזירן לבסוף לחבילה זו] אינו נקרא בורר, ודוגמא לכך חזרה על כירה גרופה דשרי כל זמן שאוחזו בידו, וה״ה הכא כשרוצה לברור אוכל סמוך לסעודתו אין רואין את זה כבורר פסולת מאוכל [דכיון שהכל עדיין בידו הו״ל כאילו לא הפריד התערובת לגמרי].
בורר ואוכל אוכל מתוך פסולת. משמע דאוכל מתוך פסולת אין דרך ברירה בכך וקשה דבריש פרק תולין (לקמן שבת קלח.) אמרי' מה דרכו של בורר בורר אוכל מתוך פסולת וי"ל דהתם בפסולת מרובה על האוכל הוי אוכל מתוך פסולת דרך ברירה דהתם במשמר איירי וקשה לרשב"א דתנן בפ"ק דביצה (דף יד:) הבורר קטניות בי"ט ב"ש אומרים בורר אוכל ואוכל וב"ה אומרים בורר כדרכו ואמר בגמרא בד"א כשהאוכל מרובה על הפסולת אבל פסולת מרובה על האוכל ד"ה נוטל את האוכל ומניח את הפסולת ואי בפסולת מרובה על האוכל הוי אוכל מתוך פסולת דרך ברירה היכי שרי לב"ש הא אינהו אסרי לברר כדרכו וצ"ע שם:
והתניא חייב. ...ואיכא דקשי' לי' מהא דגרסי' בפ' תולין (שבת קלח.) משמר משום מאי מחייב, ואמרי' משום בורר מה דרכו של בורר נוטל אובל ומניח פסולת אף כאן נוטל אוכל ומניח פסולת והכא אמרי' דדרך בורר ליטול פסולת מתוך אוכל ולאו קושיא הוא דהא אמרן שאף בבורר אוכל מתוך פסולת משכחת חיובא בנפה וכברה והתם ה"ק אף אי אתרו בי' משום בורר התראתו התראה דאיכא בורר דדמי לה כגון אוכל מתוך פסולת. אבל בתוס' מתרצים בשאוכל מרובה על הפסולת דרך בורר לברור (אוכל) ולהניח (פסולת) וכשהפסולת מרובה על האוכל דרך לברור (הפסולת) ולהניח (האוכל) ולאמסתברא דגבי שבת לעולם אסור לברור פסול' ולהניח אוכל, ואע"ג דתרווייהו דרך בורר נינהו בשבת בהתירא טרחינן באיסורא לא טרחינן ומאן דטרח באיסורא ובירר הפסולת הו"ל כבורר לאוצר שהרי אין דעתו לאכול מה שבירר ולפיכך חייב:
חידושי הר"ן (מיוחס לו) על שבת דף ע״ד א
ולבו ביום לא יברור אפילו אוכל מתוך פסולת ואם בירר נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת. שכן מצינו חיוב חטאת בבורר אוכל מתוך פסולת כדמוכח בפרק תולין דאמרי' משמרת משום מאי מתרינן ביה משום בורר מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת אף כאן נוטל אוכל ומניח פסולת אבל לפי שעה לאכול לאלתר כשהוא אוכל מתוך פסולת אינו אלא דרך אכילה דבהיתירא עסיק ואלו הי' פסולת מתוך אוכל אפי' לאכול לאלתר אסור דלעולם הוא דרך ברירה וחייב דבאיסורא עסיק.
(טז) מים שיש בהם תולעים מותר לשתותן על ידי מפה בשבת דלא שייך בורר ומשמר אלא במתקן הענין קודם אכילה או שתייה אבל אם בשעת שתייה מעכב את הפסולת שלא יכנס לתוך פיו אין זה מעין מלאכה ומותר:
(16) 16. Water with worms may be drunk through a cloth on Shabbos because Borer and Meshamer only apply when separating prior to eating or drinking, but while actually drinking it is permitted to block the refuse from entering one’s mouth because it is not similar to the Melacha at all.
הבורר פסולת מתוך אוכל אפי' בידו אחת חייב: הגה ואפי' האוכל מרובה ויש יותר טורח בברירת האוכל אפ"ה לא יברור הפסולת אפי' כדי לאכול לאלתר (ב"י):
(4) 4. One who separates waste from food even with one hand is liable. RAMA: Even if there is more food (than waste) and it is more arduous to remove the food, nevertheless one must not remove the waste even if eating is imminent. (Beis Yosef).
הבורר פסולת וכו'. זהו לשון הרמב"ם והיינו אפילו לאלתר דאי לאחר זמן אפילו אוכל מתוך פסולת חייב וכן איתא בב"י. ויש להסתפק אם שם בורר מונח דוקא כשבורר מקודם ומכין לאכול לאלתר אבל אם בעת האכילה גופא שאוחז בידו ורוצה לאכול מוציא הפסולת ומשליכו לא שייך בורר אף שעושה דבר זה קודם האכילה דזהו דרך מאכל או דילמא לא שנא אלא צריך להשליכו אחר שיאכל דוקא או שישליך מן האוכל עמו ומצאתי בספר ברכי יוסף שכתב שנחלקו בדבר מהר"י אבולעפיא ומהרי"ט צהלון שמהרי"א מיקל ומהריט"ץ אוסר ומטעם זה אוסר להשליך הזבוב מן הכוס אא"כ ישפוך ג"כ קצת משקה עמה [והובא בבה"ט] והתיר רק מטעם אחר ועיין לקמן בסט"ז בבה"ל וכתב הברכי יוסף דמסתימת הפוסקים שלא חילקו בזה משמע דפסולת מתוך אוכל אפילו באופן זה חייב. ובינותי בספרים ומצאתי שהראשונים פליגי בסברא זו דהנה בחידושי הרמב"ן מוכח כדברי מהר"י אבולעפיא הנ"ל דז"ל הרמב"ן בליקוטיו על שבת דף ע"ד בד"ה וכי מותר וכו' פי' מסברא קסבר רבה וכו' שאין דרך ברירה בכך אלא כאוכל ומצא פסולת בחתיכה שהוא אוכל ומפריש פסולת מתוך אוכל הוא שמותר הרי דהרמב"ן נקט זה למילתא דפשיטא דזהו לאו דרך ברירה ורב יוסף דפליג שם על רבה הוא רק מטעם אחר כמו שכתב שם בהדיא ולשון זה של הרמב"ן העתיק ג"כ הריטב"א בחידושיו. אמנם מדברי הרא"ש בתשובה והועתק דבריו בשו"ע לקמן בסט"ז משמע דס"ל כמהריט"ץ דלא התיר שם במים שיש בהם תולעים לסנן לתוך פיו ע"י מפה רק מטעם דמה שמעכב בשעת שתיה את הפסולת שלא יכנס לתוך פיו אין זה מעין מלאכה ומותר [ור"ל דלא שייך שם ברירה במה שמעכב ע"י פיו] ומדלא קאמר סתם דבשעת שתיה גופא אין שייך בורר אלא ודאי דס"ל כמהריט"ץ דלא שנא:
אסור לקלוף שומים ובצלים כשקולף להניח אבל לאכול לאלתר שרי ועיין לקמן סימן שי"ט [סמ"ג הגה"מ סי' כ"ב וב"י בשם סמ"ק ותה"ד ורבינו ירוחם]:
(19) 19. Any unripe fruit or melilot that were mashed on Erev Shabbat, except for beating, are forbidden to complete their beating on Shabbat. Nothing may be lacking except that grinding is permitted to finish on Shabbat. Therefore it is permitted to complete the grinding of wheat groats with a morsel of the tree in a pot on Shabbat after on takes it off the fire. RAMA It is permitted to smooth food on Shabbos and it is not considered Memachek (erasing) because the food is edible without smoothing. Nevertheless, one who is stringent with a [cooked] apple dish and the like, which are regularly smoothed, shall receive a blessing. [Mordechai]. It is forbidden to peel garlic or onions that are peeled to be left alone. However, to eat right away it is permitted. And see above Siman 319 [Sma"g; Hagahos Maimoni; Beis Yosef in the name of the Sma"k; Terumas HaDeshen; Rabbeinu Yerucham].
שומים ובצלים. וה"ה תפוחים ואגוזים ושקדים וכיוצא בזה ואם פותח פלוימי"ן וזורק הגרעינים הקשים להניח לאחר זמן הוי בורר ובתפוחים כה"ג י"ל ג"כ דאסור אבל מיד לפה שרי ליתן ואפשר אף לאותה סעודה שרי [פמ"ג]:
חזון איש, אורח חיים נה:ה
והאוכל אם אוחז בעצם ונוטל בפיו את הבשר מן העצם זהו דבר שאין בו נדמד כלל וכן אם נוטל ביד או במזלג את הבשר מעל העצם שבקערה ואין צריך להחזיק העצם בקערה אין בזה נדמד בורר, ואף אם מחזיק ביד השניה את העצם בקערה מותר ואם דבוקין העצם והבשר ומחזיק העצם ביד אחת והבשר בשני' ומפריד יש מקום לומר דהוי כנוטל פסולת מתוך האוכל אף כשמושך את האוכל ויש מקום לומר שמותר אף במושך את העצם וכמש"כ לעיל ויש מקום לומר שצריך למשיך את האוכל ובזה מותר ונראה דבמושך האוכל יש להקל.
שזיפין ושאר פירות שסדקן ורוצה להסיר הגרעין מתוכן אוחז את הגרעין בידו אחת ומושך את הפרי בידו השני' ונשאר הגרעין בידו ומשליכו, ואם מקפל האוכל עד שהגרעין נופל שפיר דמי, ופעמים אינו מספיק לאחוז הגרעין והוא נופל מפני שאחיזתו רפוי' ונראה דאין איסור בדבר כיון שאיחז האוכל בידו ואין בו דרך אכילה באופן אחר חשיב דרך אכילה ולא חייל עלי' שם בורר וכן הדין בגרעיני תפוחים וכיו"ב.