היה סיפור שמשפחת יוסף נוהגת לספר על הרב עובדיה יוסף, שממחיש את דמותו הצנועה והמעמיקה. פעם אחת, כאשר הרב היה צעיר, הוא ביקש ללמוד את כל הספרים שנכתבו על שולחן ערוך, ולא רק ללמוד את הספר עצמו, אלא גם את כל השאלות וההסברים שהתפתחו סביבו. הוא היה יושב בלא הפסקה ולומד, ומחפש כל פרט ופרט, כל שאלה וכל תשובה.
יום אחד, אדם הגיע אל הרב והציע לו מתנה יקרה – ספר חדש ומיוחד שנדפס רק לאחרונה. הרב עובדיה לקח את הספר, אך במקום להתלהב מחדשותיו, הוא עיין בו רגע והעיר בעדינות: "הספר הזה חדש, אבל אולי היה עדיף אם הייתי יכול ללמוד עוד יותר את הספרים הישנים שיש לי, כי אין כמו להעמיק את הידע במקורות הראשונים".
סיפור זה ממחיש את ענוותו ותחושת הצניעות של הרב, שלמרות הידע העצום וההישגים הרבים, הוא תמיד ראה את עצמו כתלמיד. המידה הזו של חיפוש מתמיד אחר האמת, תוך שמירה על ענווה ואורך רוח, הייתה מאפיין מרכזי של דמותו.