פוליטאה - סוף פרק שישי, אפלטון
[תלמידים באקדמיה] אף על פי שהם משתמשים בצורות נראות ודנים בהן, הם אינם חושבים עליהם אלא על האידיאלים שאותם הן מזכירות; לא על הצורות שהם מציירים, אלא על הריבוע המוחלט והעיגול המוחלט, וכן הלאה – הצורות שהם יוצרים, שהן רק צלליות והשתקפויות במים כשלעצמן, מומרות על־ידם לדימויים, אך למעשה הם מבקשים להבין את הדברים עצמם, אותם ניתן לראות רק בעין המחשבה.
Republic- the end of chapter 6, Plato
[Students at the Academy], even though they use visible forms and discuss them, they are not thinking about these forms themselves but about the ideals that these forms represent. Not about the shapes they draw, but about the absolute square, the absolute circle, and so forth — the forms they create, which are merely shadows and reflections in water in and of themselves, are transformed by them into representations. Yet in truth, they seek to understand the things themselves, which can only be perceived by the mind's eye
(א) היא הצווי אשר צונו בהאמנת האלהות, והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאים, והוא אמרו אנכי ה' אלהיך... הנה נתבאר לך שאנכי ה' מכלל תרי"ג מצות, והוא צווי באמונת האלהות כמו שבארנו. (בפרשת וישמע יתרו, מדע הלכות יסודי התורה פ"א):
(1) That is the command that He commanded us to believe in God. And that is that we believe that there is an Origin and Cause, that He is the power of all that exists. And [the source of the command] is His saying (Exodus 20:2), "I am the Lord your God."...Behold it has been made clear to you that "I am the Lord, your God," is included in the 613 commandments. And that is the command about belief in God, as we explained. (See Parashat Yitro; Mishneh Torah, Foundations of the Torah 1.)
...והנראה מדעתו של בעל ההלכות שאין מנין תרי"ג מצות אלא גזירותיו יתעלה שגזר עלינו לעשות או מנענו שלא נעשה, אבל האמונה במציאותו יתעלה שהודיע אותה אלינו באותות ומופתים ובגילוי השכינה לעינינו הוא העיקר והשורש שממנו נולדו המצות לא ימנה בחשבונן, והוא מאמר החכמים גזור עליהם, עשו קבלת המלכות ענין בפני עצמו והמצות הנגזרות מאתו יתעלה מענין אחר...
(2) ... in the words of our Rabbis OBM it is explicit that *he accepts His kingship YT3LH* and *is belief in divinity*, it says in Mechilta "Don't have other gods 3L PNY why because he said I am Hashem your god, parable to a king that enters a land the servents say to him decree for them decrees he says to them not until they accept my kingship will i decree for them decrees because if my kindhsip they don't accept how will they fulfill my decrees, thus says the omnipresent to Israel I am Hashem your god, you accepted my kingship in Egypt, they said as they accepted my kingship so to the will accept my decree have no other. it appears to the baal halachot not to count this in 613.
(א) יְסוֹד הַיְסוֹדוֹת וְעַמּוּד הַחָכְמוֹת לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם מָצוּי רִאשׁוֹן. וְהוּא מַמְצִיא כָּל נִמְצָא. וְכָל הַנִּמְצָאִים מִשָּׁמַיִם וָאָרֶץ וּמַה שֶּׁבֵּינֵיהֶם לֹא נִמְצְאוּ אֶלָּא מֵאֲמִתַּת הִמָּצְאוֹ:
(ב) וְאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁהוּא אֵינוֹ מָצוּי אֵין דָּבָר אַחֵר יָכוֹל לְהִמָּצְאוֹת:
(ג) וְאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁאֵין כָּל הַנִּמְצָאִים מִלְּבַדּוֹ מְצוּיִים הוּא לְבַדּוֹ יִהְיֶה מָצוּי. וְלֹא יִבָּטֵל הוּא לְבִטּוּלָם. שֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים צְרִיכִין לוֹ וְהוּא בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם וְלֹא לְאֶחָד מֵהֶם. לְפִיכָךְ אֵין אֲמִתָּתוֹ כַּאֲמִתַּת אֶחָד מֵהֶם:
(ד) הוּא שֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר (ירמיה י י) "וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת". הוּא לְבַדּוֹ הָאֱמֶת וְאֵין לְאַחֵר אֱמֶת כַּאֲמִתָּתוֹ. וְהוּא שֶׁהַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת (דברים ד לה) "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ". כְּלוֹמַר אֵין שָׁם מָצוּי אֱמֶת מִלְּבַדּוֹ כְּמוֹתוֹ:
(ה) הַמָּצוּי הַזֶּה הוּא אֱלֹהֵי הָעוֹלָם אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. וְהוּא הַמַּנְהִיג הַגַּלְגַּל בְּכֹחַ שֶׁאֵין לוֹ קֵץ וְתַכְלִית. בְּכֹחַ שֶׁאֵין לוֹ הֶפְסֵק. שֶׁהַגַּלְגַּל סוֹבֵב תָּמִיד וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּסֹּב בְּלֹא מְסַבֵּב. וְהוּא בָּרוּךְ הוּא הַמְסַבֵּב אוֹתוֹ בְּלֹא יָד וּבְלֹא גּוּף:
(ו) וִידִיעַת דָּבָר זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ ב) "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ". וְכָל הַמַּעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אַחֵר חוּץ מִזֶּה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ ג) "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי". וְכוֹפֵר בָּעִקָּר שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר הַגָּדוֹל שֶׁהַכּל תָּלוּי בּוֹ:
(ז) אֱלוֹהַּ זֶה אֶחָד הוּא וְאֵינוֹ שְׁנַיִם וְלֹא יֶתֶר עַל שְׁנַיִם. אֶלָּא אֶחָד. שֶׁאֵין כְּיִחוּדוֹ אֶחָד מִן הָאֲחָדִים הַנִּמְצָאִים בָּעוֹלָם...
(1) The foundation of all foundations and the pillar of wisdom is to know that there is a Primary Being who brought into being all existence. All the beings of the heavens, the earth, and what is between them came into existence only from the truth of His being.
(2) If one would imagine that He does not exist, no other being could possibly exist.
(3) If one would imagine that none of the entities aside from Him exist, He alone would continue to exist, and the nullification of their [existence] would not nullify His existence, because all the [other] entities require Him and He, blessed be He, does not require them nor any one of them. Therefore, the truth of His [being] does not resemble the truth of any of their [beings].
(4) This is implied by the prophet's statement [Jeremiah 10:10]: "And God, your Lord, is true" - i.e., He alone is true and no other entity possesses truth that compares to His truth. This is what [is meant by] the Torah's statement [Deuteronomy 4:35]: "There is nothing else aside from Him" - i.e., aside from Him, there is no true existence like His.
(5) This entity is the God of the world and the Lord of the entire earth. He controls the sphere with infinite and unbounded power. This power [continues] without interruption, because the sphere is constantly revolving, and it is impossible for it to revolve without someone causing it to revolve. [That one is] He, blessed be He, who causes it to revolve without a hand or any [other] corporeal dimension.
(6) The knowledge of this concept is a positive commandment, as [implied by Exodus 20:2]: "I am God, your Lord...."
Anyone who presumes that there is another god transgresses a negative commandment, as [Exodus 20:3] states: "You shall have no other gods before Me" and denies a fundamental principle [of faith], because this is the great principle [of faith] upon which all depends.
(7) This God is one. He is not two or more, but one, unified in a manner which [surpasses] any unity that is found in the world...
הקדמה לפרק חלק, פירוש המשנה לרמב"ם
וממה שראוי שאזכיר כאן וזהו המקום היותר ראוי להזכירם בו, שעיקרי תורתינו הטהורה ויסודותיה שלש עשרה יסודות.
היסוד הראשון: מציאות הבורא ישתבח. והוא, שיש שם מצוי בשלמות אופני המציאות, והוא עלת מציאות כל הנמצאים, ובו קיום מציאותם, וממנו נמשך להם הקיום. ואלו נתאר סלוק מציאותו כי אז בטלה מציאות כל נמצא ולא ישארו קיימים במציאות, ואלו נתאר סלוק כל הנמצאים זולתו, כי אז לא תבטל מציאותו יתעלה, ולא תחסר, כי הוא יתעלה בלתי זקוק במציאותו לזולתו, וכל מה שזולתו מן השכלים כלומר המלאכים וגרמי הגלגלים ומה שלמטה מהן הכל זקוק במציאותו אליו. וזה יסוד הראשון הוא אשר מורה עליו דבור אנכי ה' וכו'.
והיסוד השני: אחדותו יתעלה. והוא, שזה עלת הכל אחד, לא כאחדות המין ולא כאחדות הסוג, ולא כדבר האחד המורכב שהוא מתחלק לאחדים רבים, ולא אחד כגוף הפשוט שהוא אחד במספר אבל מקבל החלוקה והפיצול עד בלי סוף, אלא הוא יתעלה אחד, אחדות שאין אחדות כמוה בשום פנים, וזה היסוד השני מורה עליו מה שנ' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
והיסוד השלישי: שלילת הגשמות ממנו. והוא, שזה האחד אינו גוף ולא כח בגוף, ולא יארעוהו מאורעות הגופים כגון התנועה והמנוחה, לא בעצם ולא במקרה. ולפיכך שללו ממנו עליהם השלום החבור והפירוד ואמרו לא ישיבה ולא עמידה לא עורף ולא עפוי, כלומר לא פירוד והוא עורף, ולא חבור כי עפוי מן ועפו בכתף פלשתים כלומר ידחפום בכתף להתחברם בהם, ואמר הנביא ואל מי תדמיון אל וכו', ואל מי תדמיוני ואשוה וכו', ואלו היה גוף כי אז היה דומה לגופות, וכל מה שבא בספרים מתאריו בתארי הגופות כגון ההליכה והעמידה והישיבה והדבור וכיוצא בזה הם כולם דרך השאלה, וכמו שאמרו דברה תורה כלשון בני אדם. וכבר דברו בני אדם בענין זה הרבה, וזה היסוד השלישי הוא אשר מורה עליו מה שנ' כי לא ראיתם כל תמונה כלומר לא השגתם אותו בעל תמונה, לפי שהוא כמו שאמרנו לא גוף ולא כח בגוף.
והיסוד הרביעי: הקדמות. והוא, שזה האחד המתואר הוא הקדמון בהחלט, וכל נמצא זולתו הוא בלתי קדמון ביחס אליו, והראיות לזה בספרים הרבה. וזה היסוד הרביעי הוא שמורה עליו מה שנ' מענה אלהי קדם. ודע כי היסוד הגדול של תורת משה רבינו הוא היות העולם מחודש, יצרו ה' ובראו אחר ההעדר המוחלט, וזה שתראה שאני סובב סביב ענין קדמות העולם לפי דעת הפילוסופים הוא כדי שיהא המופת מוחלט על מציאותו יתעלה כמו שביארתי וביררתי במורה.
והיסוד החמישי: שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן, לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה.
And what is appropriate to mention here — and this is the most fitting place to mention it — is that the foundations of our pure Torah and its principles are thirteen.
The First Principle: The Existence of the Creator (Blessed be He)
The first principle is the existence of the Creator, may He be blessed. This means that there exists a Being who possesses absolute perfection of existence. He is the cause of the existence of all beings, and their continued existence depends on Him. Their existence flows from Him, and without Him, nothing could exist. If we were to imagine His absence, the existence of all beings would cease entirely, and nothing would remain in existence. However, if we were to imagine the absence of all other beings except Him, His existence would not be nullified or diminished in any way. For He, may He be exalted, is independent in His existence and does not require anything else. Everything else — from the intelligences (angels), to the celestial spheres, to all things beneath them — exists solely because of Him and depends on Him for their existence. This first principle is what is signified in the statement: "I am the Lord your God..." (Exodus 20:2).
The Second Principle: His Unity (Exalted be He)
The second principle is His unity, exalted be He. This means that the Cause of all is One, but not in the sense of a species or a genus, nor as something composite that can be divided into many parts, nor as a simple body that is numerically one but divisible into infinite portions. Rather, He is uniquely One, in a unity that has no parallel in any sense. This second principle is what is signified in the verse: "Hear, O Israel: The Lord is our God, the Lord is One" (Deuteronomy 6:4).
The Third Principle: Negation of Physicality
The third principle is that this One is not a body and has no connection to physicality. Physical properties, such as movement, rest, or any other attributes of bodies, do not apply to Him — neither inherently nor accidentally. Thus, the Sages, of blessed memory, negated from Him concepts such as connection and separation, saying: "He does not sit, does not stand, has no back, and no conjunction." "Back" refers to separation, and "conjunction" refers to connection, as in the verse: "And they shall swoop down on the shoulder of the Philistines" (Isaiah 11:14), meaning they will push them with their shoulders to unite against them. The prophet said: "To whom, then, will you liken God?" (Isaiah 40:18), and, "To whom will you liken Me that I should be comparable?" (Isaiah 46:5). If He were physical, He would resemble physical beings. All descriptions of Him in the Torah that seem to attribute physicality, such as walking, standing, sitting, and speaking, are metaphorical, as the Sages said: "The Torah speaks in the language of humans." Much has been written on this subject. This third principle is what is signified in the verse: "You saw no form" (Deuteronomy 4:15), meaning you did not perceive Him as having any form, for, as we have explained, He is not a body or a force within a body.
The Fourth Principle: Eternity
The fourth principle is that this described One is absolutely eternal. All beings other than Him are not eternal relative to Him. The proofs for this are numerous in the texts. This fourth principle is what is signified in the verse: "The eternal God is a refuge" (Deuteronomy 33:27). Know that the great foundation of the Torah of Moses, our teacher, is the belief that the world was created, that God formed it and brought it into being from absolute nothingness. If you find me discussing the eternity of the world according to the philosophers' view, it is only to establish definitive proof of His existence, as I explained and clarified in The Guide for the Perplexed.
The Fifth Principle: Worshiping Him Alone
The fifth principle is that He, exalted be He, alone is worthy of being worshiped, exalted, and made known, and one must obey Him. One must not act in this manner toward anything other than Him — whether angels, stars, celestial spheres, or the elements and all that is composed of them. For all these are fixed in their actions, lacking power or choice, and their existence depends entirely on His will, exalted be He. One must not use them as intermediaries to approach Him. Instead, all thoughts must be directed toward Him alone, and all else should be disregarded. This fifth principle is the warning against idolatry, and much of the Torah is devoted to cautioning against it.
מהלך השיעור:
1. יש או אין אלהים? (בחירה בעולם שלנו, הוכחות בעולמו של הרמב"ם)
2. מה זה תורת האידאות של אפלטון?
3. תפקידו של אלהים על פי הפליוסופים היוונים (להיות מחשבה החושבת את עצמה)
4. האם יש מצווה להאמין באלהים? 'אנוכי ה' אלוהיך' רמב"ם מול בה"ג. מה המניע של הרמב"ם התפיסה שראינו קודם של הפילוסופים- צריך לחשוב את אלהים. זה מעשה. זה מצווה.
5. איך הרמב"ם מנסח מיהו אלהים? 13 העיקרים + פרק א בהלכות יסודי התורה.