(יג) אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖ךָ בְּי֣וֹם קׇדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ ה׳ מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר׃ (יד) אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־ה׳ וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־[בָּ֣מֳתֵי] (במותי) אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַֽעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י ה׳ דִּבֵּֽר׃ {פ}
From pursuing your affairs on My holy day;
If you call the sabbath “delight,”
GOD ’s holy day “honored”;
And if you honor it and go not your ways
Nor look to your affairs, nor strike bargains— (14) Then you can seek GOD’s favor.gcan seek GOD’s favor. Cf. Ps. 37.4; Job 22.26–27; 27.10.
I will set you astride the heights of the earth,
And let you enjoy the heritage of your father Jacob—
For GOD’s mouth has spoken.
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: נִיצּוֹל מִשִּׁעְבּוּד גָּלִיּוֹת. כְּתִיב הָכָא: ״וְהִרְכַּבְתִּיךְ עַל בׇּמֳתֵי אָרֶץ״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרוֹךְ״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְעַנַּג עַל ה׳ וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלוֹת לִבֶּךָ״. עוֹנֶג זֶה אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עוֹנֶג״ — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה עוֹנֶג שַׁבָּת. בַּמֶּה מְעַנְּגוֹ? רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: בְּתַבְשִׁיל שֶׁל תְּרָדִין וְדָגִים גְּדוֹלִים וְרָאשֵׁי שׁוּמִין. רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: אֲפִילּוּ דָּבָר מוּעָט, וְלִכְבוֹד שַׁבָּת עֲשָׂאוֹ — הֲרֵי זֶה עוֹנֶג. מַאי הִיא? אָמַר רַב פָּפָּא: כָּסָא דְהַרְסָנָא.
שאילתא דמחייבין דבית ישראל למינח ביומא דשבתא דכד ברייה קודשא בריך הוא לעלמיה ברייה בשיתא יומי ונח ביומא דשבתא וברכיה וקדשיה כאיניש דבני ביתא וכד מצבית ליה וגמר ליה לעיבידתיה עביד הילולא חד יומא כדאמרי אינשי הילול בתי דכתיב ויכל אלקים ביום השביעי ואמר לן רחמנא נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא דכתיב זכור את יום השבת לקדשו ואסור לאיענויי ביה אלא מתבעי ליה לבר ישראל לאיענוגי ביה במיכלא ובמשתיא ויקוריה בלבושא ובכיסויא מעליא דכתיב וקראת לשבת עונג וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול דר׳ יוחנן קרי למניה דהוה לביש בשבתא מכבדותי אמר רב הונא מי שיש לו להחליף יחליף ושאין לו להחליף ישלשל בבגדיו תניא א"ר יוחנן צריך האדם שיהא לו שתי עטיפות אחת של חול ואחת של שבת מעשות דרכיך שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול אמר רב הונא לא ישכור אדם פועלין בשבת ולא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב ממצוא חפצך חפציך אסורין חפצי שמים מותרין ודבר דבר דיבור אסור הרהור מותר רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרוייהו חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת ואמר רבי אלעזר פוסקין צדקה לעניים בשבת ואמר רבי יעקב בר אידי אמר ר׳ יוחנן מפקחין פיקוח נפש בשבת ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לפקח על עיסקי רבים בשבת ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן הולכין לתיאטראות ולקרקסאות לפקח על עסקי רבים בשבת ותנא דבי מנשה משדכין על התינוקת ליארס ועל תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות בשבת ותניא רבי שמעון בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת אמרה תורה חלל שבת אחת עליו כדי שישמור שבתות הרבה ואפילו דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת שכיון שמת אדם נפטר מן המצות והיינו דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. וכי אסיר לאיענויי בשבתא עינוי הרשות אבל חזא מילתא דצערא וצריך למיתב בתעניתא משום בטולי חלמא בישא שפיר דמי דאמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא יפה תענית לחלום כאש לנעורת אמר רב יוסף ובו ביום ואמר רב חסדא ואפילו בשבת:
"The household of Israel is obligated to rest on the Sabbath day because, when the Holy One, Blessed be He, created His world, He created it in six days and rested on the Sabbath day. He blessed it and sanctified it, like a person who builds a house, and when he finishes and completes his work, he makes a one-day celebration, as people say, 'a housewarming.' As it is written: 'And God finished on the seventh day.' And the Merciful One said to us: Rest on the Sabbath day, just as I rested on it, as it is written: 'Remember the Sabbath day to sanctify it.' ... Not to afflict oneself on it, but rather, it is required of a Jew to enjoy it with food and drink and to honor it with fine clothing and beautiful coverings."
"And in the context of creation, they said regarding 'and He made'—this refers to the act of God bringing things into being. When it says 'and He ceased,' it does not imply movement or exertion, but rather that He brought forth the new thing without doubt, and 'ceased' signifies not movement or exertion, but the cessation of bringing forth the new thing. And even though it says 'and He rested,' it does not mean anything beyond the cessation of innovation and creation."
סידור רס"ג (ר' סעדיה גאון)
"ואסור לצאת מהעיר יותר מאלפים אמה ולא ממהרון ללכת אלא לשם מצווה.
ובערך חצי היום אנחנו עומדים בבית הכנסת בתפילה וקריאת התורה,
וביאור מה ששייך לאותו היום ובנשאר אנו אוכלים ושותים,
ועם זה איננו פוסקים מלהזכיר את אדוננו ותורתו".
Sidur of Rav Saadia Gaon
"It is forbidden to leave the city more than two thousand cubits, and one should not hurry to travel except for the sake of a mitzvah.
And for about half of the day, we are in the synagogue engaged in prayer and Torah reading, explaining matters relevant to that day.
The rest of the time, we eat and drink, yet we do not cease to mention our Lord and His Torah."
רב יהודאי גאון. הלכות קצובות
"ישראל שקדש עליו את השבת בדרך רחוקה או קרובה ואין עמו פת מותר לישראל לאכול מאותר פת של גויים ולשתות מן המים.
מאי טעמא?
וקראת לשבת עונג - עונג אתה עושה ממנו ואין אתה עושה ממנו עינוי".
Rav Yehudai Gaon, Halachot Ketzuvot:
"If a Jew finds himself sanctifying the Sabbath while on a journey, whether far or near, and does not have bread with him, it is permitted for the Jew to eat from the bread of non-Jews and to drink their water.
What is the reason?
[The verse states:] 'And you shall call the Sabbath a delight'—you are to make it a delight, not a source of suffering."
כתב רבינו שרירא גאון ז״ל ושמירת עבדים לשבת ממלאכה זהו דבר שאין לנו אלא לתת להם נפישה ומנוחה ולהודיעם כבוד שבת ואם משמרין מוטב ואם לאו הרי אנו פטורין וכבהמה אנו עושין להם בלבד ומשמרין אותם בבתינו מן המלאכה שלא לעשות כל עיקר.
"Our teacher, Rav Sherira Gaon, of blessed memory, wrote: The observance of the Sabbath by servants in refraining from work is a matter in which our responsibility is only to provide them with rest and cessation from labor and to inform them of the honor of the Sabbath. If they observe it, it is better; if not, we are exempt. We treat them as we would animals, only ensuring that they refrain from performing any work altogether within our households."
רב נטרונאי
"בבורא מאורי האש כך עושין בשתי ישיבות שמביטין בכפות ידים... וכך אנו רגילים להטיל מים בכוס של ברכה לאחר ששותהו ושוטפים אותו ושותהו וכו'.
Rav Natronai:
"In [the blessing] 'Creator of the lights of fire,' this is how it is done in the two academies: they look at the palms of their hands...
Similarly, it is our custom to pour water into the cup of blessing after it has been drunk, rinse it, and then drink from it, and so on."
What are the liabilities incurred by a person who performs labor [on this day]? If he does so willingly, as a conscious act of defiance, he is liable for karet; if witnesses who administer a warning are present, he should be stoned [to death]. If he performs [labor] without being conscious of the transgression, he is liable to bring a sin offering of a fixed nature.
When there is a doubt whether or not the Sabbath laws must be violated on a person's behalf, one should violate the Sabbath laws on his behalf, for the Sabbath laws are suspended even when there is merely a question of danger to a person's life. [The same principles apply] when one physician says the Sabbath laws should be violated on a person's behalf and another physician states that this is not necessary.
(א) אַרְבָּעָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּשַׁבָּת. שְׁנַיִם מִן הַתּוֹרָה. וּשְׁנַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהֵן מְפֹרָשִׁין עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים. שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כ ז) "זָכוֹר" וְ (דברים ה יא) "שָׁמוֹר". וְשֶׁנִּתְפָּרְשׁוּ עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים כָּבוֹד וָעֹנֶג שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יג) "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג וְלִקְדוֹשׁ ה׳ מְכֻבָּד":
(ב) אֵיזֶהוּ כָּבוֹד זֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁמִּצְוָה עַל אָדָם לִרְחֹץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בְּחַמִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת וּמִתְעַטֵּף בְּצִיצִית וְיוֹשֵׁב בְּכֹבֶד רֹאשׁ מְיַחֵל לְהַקְבָּלַת פְּנֵי הַשַּׁבָּת כְּמוֹ שֶׁהוּא יוֹצֵא לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ. וַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מְקַבְּצִין תַּלְמִידֵיהֶן בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּמִתְעַטְּפִים וְאוֹמְרִים בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמֶּלֶךְ:
(ג) וּמִכְּבוֹד הַשַּׁבָּת שֶׁיִּלְבַּשׁ כְּסוּת נְקִיָּה. וְלֹא יִהְיֶה מַלְבּוּשׁ החֹל כְּמַלְבּוּשׁ הַשַּׁבָּת. וְאִם אֵין לוֹ לְהַחֲלִיף מְשַׁלְשֵׁל טַלִּיתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מַלְבּוּשׁוֹ כְּמַלְבּוּשׁ הַחל. וְעֶזְרָא תִּקֵּן שֶׁיְּהוּ הָעָם מְכַבְּסִים בַּחֲמִישִׁי מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת:
(ד) אָסוּר לִקְבֹּעַ סְעֻדָּה וּמִשְׁתֶּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וּמֻתָּר לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. וְאַף עַל פִּי כֵן מִכְּבוֹד הַשַּׁבָּת שֶׁיִּמָּנַע אָדָם מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה מִלִּקְבֹּעַ סְעֻדָּה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לְשַׁבָּת כְּשֶׁהוּא מִתְאַוֶּה לֶאֱכל:
(ה) מְסַדֵּר אָדָם שֻׁלְחָנוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לִכְזַיִת. וְכֵן מְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לִכְזַיִת. כְּדֵי לְכַבְּדוֹ בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ. וְצָרִיךְ לְתַקֵּן בֵּיתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וְיִהְיֶה נֵר דָּלוּק וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ לֶאֱכל וּמִטָּה מֻצַּעַת שֶׁכָּל אֵלּוּ לִכְבוֹד שַׁבָּת הֵן:
(ו) אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אָדָם חָשׁוּב בְּיוֹתֵר וְאֵין דַּרְכּוֹ לִקַּח דְּבָרִים מִן הַשּׁוּק וְלֹא לְהִתְעַסֵּק בִּמְלָאכוֹת שֶׁבַּבַּיִת חַיָּב לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת בְּגוּפוֹ שֶׁזֶּה הוּא כְּבוֹדוֹ. חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים מֵהֶם מִי שֶׁהָיָה מְפַצֵּל הָעֵצִים לְבַשֵּׁל בָּהֶן. וּמֵהֶן מִי שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל אוֹ מוֹלֵחַ בָּשָׂר אוֹ גּוֹדֵל פְּתִילוֹת אוֹ מַדְלִיק נֵרוֹת. וּמֵהֶן מִי שֶׁהָיָה יוֹצֵא וְקוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת מִמַּאֲכָל וּמַשְׁקֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ בְּכָךְ. וְכָל הַמַּרְבֶּה בְּדָבָר זֶה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:
(ז) אֵיזֶהוּ עֹנֶג זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן תַּבְשִׁיל שָׁמֵן בְּיוֹתֵר וּמַשְׁקֶה מְבֻשָּׂם לְשַׁבָּת הַכּל לְפִי מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם. וְכָל הַמַּרְבֶּה בְּהוֹצָאַת שַׁבָּת וּבְתִקּוּן מַאֲכָלִים רַבִּים וְטוֹבִים הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת אֲפִלּוּ לֹא עָשָׂה אֶלָּא שֶׁלֶק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִשּׁוּם כְּבוֹד שַׁבָּת הֲרֵי זֶה עֹנֶג שַׁבָּת. וְאֵינוֹ חַיָּב לְהָצֵר לְעַצְמוֹ וְלִשְׁאל מֵאֲחֵרִים כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּמַאֲכָל בְּשַׁבָּת. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת:
(ח) מִי שֶׁהָיָה עָנֹג וְעָשִׁיר וַהֲרֵי כָּל יָמָיו כְּשַׁבָּת צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת מַאֲכַל שַׁבָּת מִמַּאֲכַל הַחל. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת מְשַׁנֶּה זְמַן הָאֲכִילָה אִם הָיָה רָגִיל לְהַקְדִּים מְאַחֵר וְאִם הָיָה רָגִיל לְאַחֵר מַקְדִּים:
(ט) חַיָּב אָדָם לֶאֱכל שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת אַחַת עַרְבִית וְאַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת בְּמִנְחָה. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּשָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת אֵלּוּ שֶׁלֹּא יִפְחֹת מֵהֶן כְּלָל. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה סוֹעֵד שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. וְאִם הָיָה חוֹלֶה מֵרֹב הָאֲכִילָה אוֹ שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה תָּמִיד פָּטוּר מִשָּׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. וְצָרִיךְ לִקְבֹּעַ כָּל סְעֻדָּה מִשְּׁלָשְׁתָּן עַל הַיַּיִן וְלִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת. וְכֵן בְּיָמִים טוֹבִים:
(י) אֲכִילַת בָּשָׂר וּשְׁתִיַּת יַיִן בְּשַׁבָּת עֹנֶג הוּא לוֹ. וְהוּא שֶׁהָיְתָה יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. וְאָסוּר לִקְבֹּעַ סְעֻדָּה עַל הַיַּיִן בְּשַׁבָּת וּבְיָמִים טוֹבִים בִּשְׁעַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. אֶלָּא כָּךְ הָיָה מִנְהַג הַצַּדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים מִתְפַּלֵּל אָדָם בְּשַׁבָּת שַׁחֲרִית וּמוּסָף בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיָבוֹא לְבֵיתוֹ וְיִסְעֹד סְעֻדָּה שְׁנִיָּה וְיֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ יִקְרָא וְיִשְׁנֶה עַד הַמִּנְחָה וְיִתְפַּלֵּל מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ יִקְבַּע סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית עַל הַיַּיִן וְיֹאכַל וְיִשְׁתֶּה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת:
There are four [dimensions] to the [observance of] the Sabbath: two originating in the Torah, and two originating in the words of our Sages, which are given exposition by the Prophets. [The two dimensions originating] in the Torah are the commandments "Remember [the Sabbath day]" and "Observe [the Sabbath day]."
[The two dimensions] given exposition by the Prophets are honor and pleasure, as [Isaiah 58:13] states: "And you shall call the Sabbath 'A delight, sanctified unto God and honored.'
What is meant by honor? This refers to our Sages' statement that it is a mitzvah for a person to wash his face, his hands, and his feet in hot water on Friday in honor of the Sabbath. He should wrap himself in tzitzit and sit with proper respect, waiting to receive the Sabbath as one goes out to greet a king.
The Sages of the former generations would gather their students together on Friday, wrap themselves [in fine robes] and say, "Come, let us go out and greet the Sabbath, the king.
Among the ways of honoring the Sabbath is wearing a clean garment. One's Sabbath garments should not resemble one's weekday clothes. A person who does not have a different garment for the Sabbath should allow his robe to hang low, so that his [Sabbath] clothing will not resemble the clothes he wears during the week.
Ezra ordained that the people launder their clothes on Thursday as an expression of honor for the Sabbath.
In respect for the Sabbath, it is forbidden to plan a meal or a winefest for Friday.
[According to the letter of the law,] one may eat or drink until nightfall. Nevertheless, as an expression of honor for the Sabbath, a person should refrain from planning a meal for [mid]afternoon on, so that he will enter the Sabbath with an appetite.
A person should prepare his table on Friday, even if he is [to partake] only [of an amount of food] equivalent to the size of an olive. Similarly, a person should prepare his table on Saturday night, even if he is [to partake] only [of an amount of food] equivalent to the size of an olive. [In this manner,] he shows his respect for the Sabbath when it enters and when it departs.
One should prepare one's house while it is still day as an expression of respect for the Sabbath. There should be a lamp burning, a table prepared [with food] to eat, and a couch bedecked with spreads. All of these are expressions of honor for the Sabbath.
Even a very important person who is unaccustomed to buying items at the marketplace or to doing housework is required to perform tasks to prepare by himself for the Sabbath. This is an expression of his own personal honor.
The Sages of the former generations [would involve themselves in such activities]: There was one who would chop wood to cook with, one who would salt meat, one would braid wicks, and one who would kindle the lamps. Others would go out and purchase food and beverages for the Sabbath, even though this was not their ordinary practice. The more one involves oneself in such activities, the more praiseworthy it is.
What is meant by [Sabbath] delight? This refers to our Sages' statement that a person must prepare a particularly sumptuous dish and a pleasantly flavored beverage for the Sabbath. All of this must be done within the context of a person's financial status.
The more one spends [both financially,] in expenses undertaken for the Sabbath and [in effort,] in the preparation of many good foods, the more praiseworthy it is. If, however, this is not within one's [financial] capacity, even if one merely stews food or the like in honor of the Sabbath, this is considered to be Sabbath delight.
One is not obligated to strain oneself or to borrow from others in order to prepare more food for the Sabbath. The Sages of the former generations said, "Make your Sabbaths as weekdays, but do not depend on others."
A person who is indulgent and wealthy and conducts all his days as Sabbaths must also partake of different foods on the Sabbath from those of which he partakes during the week. If [his fare] cannot be changed, he should [at least] change the time at which he eats [his meals]. [For example,] if he usually eats early, he should eat later. If he usually eats late, he should eat earlier.
A person is obligated to eat three meals on the Sabbath: one in the evening, one in the morning, and one in the afternoon. One should be extremely careful regarding these three meals, not to eat any less. Even a poor man who derives his livelihood from charity should eat three meals [on the Sabbath].
[Nevertheless,] a person who is sick from overeating, or one who fasts constantly is not obligated to partake of three meals.
All these three meals must be significant [sittings] at which wine is served; at each, one must break bread on two full loaves.The same applies regarding the holidays.
Eating meat and drinking wine on the Sabbath is a form of pleasure for a person, provided this is within his [financial] capacity.
On the Sabbaths and holidays, a significant meal at which wine will be served is forbidden to be scheduled for the time the house of study is in session. Instead, the practice of the righteous of the former generations would be as follows: A person would recite the morning service and the additional service in the synagogue. Afterwards, he would return home and partake of the second [Sabbath] meal. He would then proceed to the house of study, to read [from the Written Law] and to study [the Oral Law] until the afternoon, at which time he would recite the afternoon service. He would then [partake of] the third [Sabbath] meal, a significant [sitting] at which wine is served, and continue eating and drinking until the Sabbath passed.
(א) ועל ששאלת בסעודה שלישית אם יכול לעשותה מיד אחר סעודת שחרית שיפסיק בסעודה ויברך.
(ב) אני ראיתי את רבותי נוהגין וכן אני נוהג אחריהם כשנמשכה סעודת שחרית עד שבע שעות שכבר הגיע זמן המנחה שמפסיקין סעודתן ומברכין ברכת המזון ונוטלין ידיהם ומברכין המוציא...
(1) Regarding the question about whether one can hold the third meal (Seudah Shlishit) immediately after the morning meal (Seudah Shacharit), by interrupting the meal and reciting a blessing.
(2) I have seen my teachers act, and I myself follow their practice, that if the morning meal extends until the seventh hour (after midday), when the time for the afternoon prayer (Mincha) has already arrived, they interrupt their meal, recite the Grace After Meals (Birkat Hamazon), wash their hands, and recite the blessing over bread (Hamotzi)...
(א) עוד שאלת שאעמידך על דעתי זיעה בחמי טבריא בשבת אם מותרת אם לאו, כי שם נסתפק בה משום דאתמר בגמרא וזיעה במקומה עומדת:
(ב) (יא) תשובה דע שהרב אלפסי ז"ל כן הוא דעתו שהזיעה לחלוטין נאסרה ואפילו בחמי טבריא...
(1) You also asked me to clarify my opinion regarding perspiration (sweating) in the hot springs of Tiberias on Shabbat — whether it is permitted or not. This is because there is a doubt regarding it due to what is stated in the Gemara: "And perspiration remains in its place."
(2) (11) The response: Know that the opinion of Rav Alfasi, of blessed memory, is that perspiration (bathing to induce sweating) is entirely forbidden, even in the hot springs of Tiberias...
(א) לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
(ב) שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד. הִשְׁמִיעָֽנוּ אֵל הַמְיוּחָד. ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. לְשֵׁם וּלְתִפְאֶֽרֶת וְלִתְהִלָּה:
(ג) לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
(ד) לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְ֒כָה. כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּ֒רָכָה. מֵרֹאשׁ מִקֶּֽדֶם נְסוּכָה. סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה:
(ה) לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
(ו) מִקְדַּשׁ מֶֽלֶךְ עִיר מְלוּכָה. קֽוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה. רַב לָךְ שֶֽׁבֶת בְּעֵֽמֶק הַבָּכָא. וְהוּא יַחְמוֹל עָלַֽיִךְ חֶמְלָה:
(ז) לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
(ח) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קֽוּמִי. לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי. עַל יַד בֶּן יִשַּׁי בֵּית הַלַּחְמִי. קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ:
(ט) לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
(י) הִתְעוֹרְ֒רִי. הִתְעוֹרְ֒רִי. כִּי בָא אוֹרֵךְ קֽוּמִי אֽוֹרִי. עֽוּרִי עֽוּרִי שִׁיר דַּבֵּֽרִי. כְּבוֹד ה׳ עָלַֽיִךְ נִגְלָה:
(יא) לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
(יב) לֹא תֵבֽוֹשִׁי וְלֹא תִכָּלְ֒מִי. מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי. בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי. וְנִבְנְ֒תָה עִיר עַל תִּלָּהּ:
(יג) לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
(יד) וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁסָֽיִךְ. וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּ֒עָֽיִךְ. יָשִׂישׂ עָלַֽיִךְ אֱלֹקָֽיִךְ. כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה:
(טו) לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
(טז) יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֽוֹצִי. וְאֶת ה׳ תַּעֲרִֽיצִי. עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי. וְנִשְׂמְ֒חָה וְנָגִֽילָה:
(יז) לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
(יח) בּֽוֹאִי בְשָׁלוֹם עֲטֶֽרֶת בַּעְלָהּ. גַּם בְּשִׂמְחָה וּבְצָהֳלָה. תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה. בֹּֽאִי כַלָּה בֹּֽאִי כַלָּה בֹּֽאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא:
(יט) לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
(1) This poem was written by Rabbi Solomon Halevy Alkabetz, whose name שְׁלֹמֹה הַלֵוִי is spelled out by the first letter of each stanza. In this poem, the bridegroom (Israel) calls to his Beloved Friend (God) asking that He join him in welcoming his bride (the Sabbath). The concept of welcoming the Sabbath goes back to Talmudic times. Rabbi Chanina robed himself and stood at sunset on the eve of the Sabbath and exclaimed, “Come! Let us go forth to welcome the Sabbath Queen.” Rabbi Yanai garbed himself in festive attire on Sabbath eve and exclaimed; “Come bride, Come bride” (Shabbos 119a).
Come my Beloved Friend to greet the bride, let us welcome the Sabbath.
(2) “Preserve” and “Remember”44“Preserve” and “Remember” refers to the discrepancy between the two texts of the fourth commandment. Exodus (20:8) reads, “Remember the Sabbath day,” while Deuteronomy (5:12) reads, “Preserve the Sabbath day.” The Talmud (Shavuos 20b) explains that both words, שָׁמוֹר and זָכוֹר were miraculously pronounced by God simultaneously. in a single utterance the One Almighty caused us to hear; Adonoy is One, and His Name is One; for fame, for glory, and for praise.45These words revert back to the first lines of this stanza: “The One Almighty God caused us to hear for our fame, for our glory, and for our praise.” This thought is based on the verse in Deuteronomy 28:18,19, “Keep the commandments, and He will make you high above all nations—in praise, in name, and in glory.”—Iyun Tefilah
(3) Come my Beloved Friend to greet the bride, let us welcome the Sabbath.
(4) To greet the Sabbath, come let us go for it is the source of blessing; from the very beginning, of old, it was appointed; last in creation, first in [God's] thought.46This sentence is based on the Midrashic illustration of the architect who prepares the plans for the entire structure before beginning the construction. Analogously, the Sabbath is the end-purpose of God’s creation, for which everything else was made.
(5) Come my Beloved Friend to greet the bride, let us welcome the Sabbath.
(6) Sanctuary of the King, royal city, arise, come forth from the upheaval; too long have you dwelt in the valley of weeping; He will show you abundant pity.
(7) Come my Beloved Friend to greet the bride, let us welcome the Sabbath.
(8) Shake the dust off yourself, arise, dress up in your garments of glory, my people; through the son of Yishai the Bethlehemite,47The Messiah is a descendant of David, the son of Yishai of Bethlehem. draw near to my soul and redeem it.
(9) Come my Beloved Friend to greet the bride, let us welcome the Sabbath.
(10) Wake up! wake up! for your light has come, arise and shine. Awaken! awaken! utter a song, The glory of Adonoy is revealed upon you.
(11) Come my Beloved Friend to greet the bride, let us welcome the Sabbath.
(12) Feel not ashamed or humiliated why are you bowed down, why do you moan? In you will take refuge the poor of my people;48 Others translate “The afflicted of my people will take refuge in you.” and the city will be rebuilt on its ancient site.
(13) Come my Beloved Friend to greet the bride, let us welcome the Sabbath.
(14) They will be ravaged, those who ravaged you, and they will be cast far off, all who devour you. Your God will rejoice over you as a bridegroom rejoices over his bride.
(15) Come my Beloved Friend to greet the bride, let us welcome the Sabbath.
(16) Right and left you will spread out. and Adonoy, you will praise;49This translation follows Iyun Tefilah. Others translate, “will you revere.” through the man descended from Peretz50Peretz was the son of Judah from whom David was descended. we will rejoice and exult.
(17) Come my Beloved Friend to greet the bride, let us welcome the Sabbath.
(18) Come in peace, crown of her husband,51The husband is Israel; and the Sabbath is Israel’s crowning glory. come rejoicing and with good cheer; amidst the faithful of the treasured people. Come Bride, come Bride, come Bride, Shabbos Queen!
(19) Come my Beloved Friend to greet the bride, let us welcome the Sabbath.
(ו) זה הזמר שם המחבר מנחם והסימן מתחיל מהחרוז השני מערב נחלת חפציך מעין:
(ז) מַה יְּדִידוּת מְנוּחָתֵךְ. אַתְּ שַׁבָּת הַמַּלְכָּה. בְּכֵן נָרוּץ לִקְרָאתֵךְ. בּוֹאִי כַלָּה נְסוּכָה. לְבוּשׁ בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת. לְהַדְלִיק נֵר בִּבְרָכָה. וַתֵּכֶל כָּל הָעֲבוֹדוֹת. לֹא תַעֲשׁוּ מְלָאכָה: לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים. בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָיו וְדָגִים:
(ח) מֵעֶרֶב מַזְמִינִים כָּל מִינֵי מַטְעַמִּים. מִבְּעוֹד יוֹם מוּכָנִים. תַּרְנְגוֹלִים מְפֻטָּמִים. וְלַעֲרוֹךְ בּוֹ כַּמָּה מִינִים שְׁתוֹת יֵינוֹת מְבֻשָּׂמִים. וְתַפְנוּקֵי מַעֲדַנִּים. בְּכָל שָׁלשׁ פְּעָמִים: לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים. בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָיו וְדָגִים:
(ט) נַחֲלַת יַעֲקֹב יִירָשׁ. בְּלִי מְצָרִים נַחֲלָה. וִיכַבְּדוּהוּ עָשִׁיר וָרָשׁ. וְתִזְכּוּ לִגְאֻלָּה. יוֹם שַׁבָּת אִם תִּשְׁמרוּ. וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבוֹדוּ. וּבַשְּׁבִיעִי נָגִילָה: לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים. בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָיו וְדָגִים:
(י) חֲפָצֶיךָ אֲסוּרִים. וְגַם לַחֲשׁוֹב חֶשְׁבּוֹנוֹת. הִרְהוּרִים מֻתָּרִים וּלְשַׁדֵּךְ הַבָּנוֹת. וְתִנּוֹק לְלַמְּדוֹ סֵפֶר. לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת. וְלַהֲגוֹת בְּאִמְרֵי שֶׁפֶר. בְּכָל פִּנּוֹת וּמַחֲנוֹת: לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים. בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָיו וְדָגִים:
(יא) הִלּוּכָךְ תְּהֵא בְנַחַת. עוֹנֶג קְרָא לַשַּׁבָּת. וְהַשֵּׁנָה מְשֻׁבַּחַת. כְּדַת נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת. בְּכֵן נַפְשִׁי לְךָ עָרְגָה. וְלָנוּחַ בְּחִבַּת. כַּשּׁוֹשַׁנִּים סוּגָה. בּוֹ יָנוּחוּ בֵּן וּבַת: לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים. בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָיו וְדָגִים:
(יב) מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא. יוֹם שַׁבָּת מְנוּחָה. כָּל הַמִּתְעַנְּגִים בָּהּ. יִזְכּוּ לְרוֹב שִׂמְחָה. מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ יֻצָּלוּ לִרְוָחָה. פְּדוּתֵינוּ תַצְמִיחַ וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה: לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים. בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָיו וְדָגִים:
(8) From the eve, we prepare all types of tasty foods; fattened chickens, prepared while it is still the previous day. And arrange several types [of other foods]; to drink spiced wines; and delightful delicacies - all three of the times (meals). To delight in delights, duck, pheasant and fish.
הרב יוסף משאש, שו"ת מים חיים, עניין הקצבים מחללי שבתות ויו"ט בפרהסיא, סימן קמ"ג
פה עיר ואם בישראל תלמסאן יגן עליה אלוקים, כל הקצבים מחללי שבתות בפרהסיא באיסורים דאורייתא, ומיום בואי לשרת בקודש באדר התרפ"ד ליצירה, התחלתי בפה רך לדבר אל ראשי העיר להיות לי לעזר לתקן את המעוות, ולית דמשגח. ושוב חזרתי בפרך בכמה מריבות ושאונות, ולא עלה בידי כלום, מרפיון ידי הראשים בדת, שיראים לומר טול קיסם וכו', פן יאמרו להם טולו קורות כקורות הבד. ובכן הייתי מחזר על פתחי הקצבים בלילה, ומטיף להם דברי מוסר במתק שפתים, ובהפצרות רבות עם נשיקת ראש, ואחר עמל רב שאי אפשר לתארו, עלה בידי לנטותם הדרך דרך הטובה להביא חנויותיהם על מסגר בשבתות ובמועדים, בתנאי ועל מנת שלא יפתח שום אחד מהם את אוצרו בשבת, מפחדם, שאם יפתח האחד, ימשוך אליו כל הקונים מהערלים מיודעיהם [...]
ובכן חזרתי עוד על הקונסיסטואר, והפצרתי בהם כמה הפצרות לקום ולהתעודד בדבר גדול כזה, לעכב על ידם מלשחוט להם בהכשר, ואחר כמה כרכורי דברים, היתה תשובתם, שאם יעכבו עליהם הם יעשו את שלהם, לשחוט לעצמם נבלות, ומפני שהדור פרוץ פרץ רחב יותר מדאי, הרבה מהקהל יאכלו נבלות כאשר לא תמצא ידם ממי לקחת בשר כשר, או יביאו שוחט דלא מעלי ממקום אחר, ובין כך ובין כך עזר הבשר הקבוע לעניי העיר ירד לשחת [...] ולא מצאו מענה, רק התחילו לדחות אותי מיום ליום ומחודש לחודש ומזמן לזמן, עד עצם היום הזה ומחר בכלל, ולא עשו ידיהם תושייה ואני בפה מלא אמרתי פעמים הרבה בפני כולם ובפני קצתם, כי אנוכי וביתי נקיים והקולר תלוי על צוואר מי שיש בידו יכולת …ועם כל זה סבלתי הכל לקיים מה שאמר הנביא, ואתה כי הזהרת וכו', ואתה את נפשך הצלת:
והנה עתה באתי להגיד כי ישר מה שעלה במצודתי, בעזר אלוקי ישועתי, בצד היתר אכילת בשר שאוכלים מיד האנשים האלה, כי שמעתי דיבת רבים מגור מסביב המתקדשים והמטהרים וחכמים בעיניהם, לא ידעו ולא יבינו, רק בשוט לשון מטילים מום בקדשים לומר, שכל בני העיר ספו לגרמייהו ולכל הסמוכין על שולחנם, רק בשר אסור, ולא כן אנוכי עמדי, ולבבי לא כן יחשוב, דלא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי, רק ההיתר ברור מכמה טעמי שפיר, כאשר עיני הקורא תחזינה משרים:
תשובה:
הנה ידוע מה שאמר מרן מלכא ז"ל ביורה דעה סימן קיט סעיף ז, שהמחלל שבת בפרהסיא אינו נאמן בשאר איסורין. והוא מוסכם לכל הפוסקים. וכתב התשב"ץ דלא שייך מחלל שבת בפרהסיא אלא בעבודת קרקע דווקא. רצה לומר בדבר שחייב עליו מיתת בית דין, אבל בדבר שאין חייב עליו מיתת בית דין, אף שאיסורו מן התורה, אין לו דין מחלל שבת בפרהסיא, להיות מומר לכל התורה כולה. והדעת נוטה להקל כדעת התשב"ץ הנ"ל.
ומה גם בזמן הזה שהדור פרוץ ואי אפשר להעמיד משפטי הדת על תילם. ואם באנו להחמיר ולחשוב מחלל שבת בפרהסיא אפילו באיסור דאורייתא שאין בו מיתת בית דין – אם כן נמצא כמה וכמה מומרים בדור היתום הזה, ולא שבקת חיי.
...ואם כן נחזי אנן בכל המלאכות דעבדי הני קצבי בשבת, אם חייבים עליהם מיתת בית דין, או לאו ...והנה המלאכות שעושים הקצבים - שוחטים ומפשיטים העור על ידי פועלים גויים וכו' – אין באף אחת מאלו המלאכות איסור תורה שיש עמו מיתת בית דין.
טעמים נוספים- ההלכה מול המציאות
וחוץ מזה יש עוד צדדים אחרים במה להאמינם. והם: ראשונה, כי הן בעוון חילול שבת בפרהסיא נעשה פה בכמה מערי אלג'יר כהיתר לכמה וכמה אנשים, ואין יכולת ביד שום אדם למחות, מרוב החופשיות שנתנה המלכות ביד כל אחד, לעשות הישר בעיניו בענייני הדת. ורק דבר אחד נשאר לפליטה שניתן למחות בו, והוא קצב שיצאה מתחת ידו טריפה, שמרעישים עליו העולם בחרפות וגידופים, ושופכים עליו בוז וקלון, ויורדים עמו לחייו, שמסלקים אותו ממלאכתו ואפילו אם הקהל צריכים לו, מחזירין אותו ומעמידין עליו שומר ישראל כשר, דזה קלון גדול שאין למעלה הימנו, לאחשוביה כגוי לעיני כל הקהל. ואחר שנים שלושה חודשים כשרוצים להשיבו על כנו, אחר כמה וכמה הפצרות מכל קרוביו ואוהביו, ואחר כמה ערבים שלא ישוב עוד לכסלה. ולוקחים ממנו קנס פי אשר תשיג ידו, ומשביעין אותו בספר תורה לפני ראשי העיר וחכמיה בכמה איומים וכמה התראות, ואז מחזירין אותו למלאכתו כבראשונה. ועם כל זה אינו יוצא ידי חובתו עם הבריות, כי בכל ריב שיהיה לו עם רעהו ישבע חרפה כי מכר טריפה בישראל. כי דבר זה נחשב בעיני כל הקהל לעוון ופשע שאין למעלה הימנו. והעושה זאת חרפתו לא תמחה. ואם כן נוכל לומר שאף המחלל שבת בפרהסיא, נאמן בדבר זה, כי מפחד לעשות המעשה הרע הזה. להפסיק פרנסתו ולהיות לחרפה בפי כל.
ועוד שנית. כי פה העירה, עיננו הרואות באלו הקצבים, כי פעמים הרבה הביאו מבית המטבחיים לחנות בשר שנבדק והוכשר, ובהיותם בחנות בינם לבין עצמם, מצאו מחטים ומסמרים תחובים באברים הפנימיים, והקצבים מאליהם הביאו אותם לפנינו לבודקם, ופעמים הכשרנו ופעמים הטרפנו. וכן פעם אחת קרה מקרה שמרוב בהמות גסות ודקות שנשחטו, יצאה שגגה מתחת יד הבודק שהכשיר כבש אחד, וחתמו בחותם כשר, והייתה בו סירכא גדולה וחזקה במקום המטריף, ולא הרגיש בה מרוב בהלה. ואחר שהובאו הכבשים לחנות בהיות הקצב לבדו, מצא את הסירכא, והודיענו והטרפנו, והוא הוא שהרעיש על הבודק יותר מאיתנו. ועוד אירע שמכרו בשגגה כבד של טריפה בחזקת היתר ותכף נודע להם, והלכו במרוצה לבית הקונה והודיעוהו והחליפוהו. ועוד עובדות הרבה כאלה.
מכל זה מוכח שדבר זה חמור בעיניהם מאד, ונזהרים בו יותר מכל המצוות. וכן הם אומרים בפה מלא, כי רשאים הם לחבול בעצמם בדברים שבינם לבין המקום, אבל לחבול באחרים להאכילם דבר אסור, מעולם לא עלה ולא יעלה על דעתם חלילה.
ואל השלושה בא. שנוכל לחלק ולומר שלא אמרו חז"ל שהמחלל שבת בפרהסיא, אינו נאמן בשאר איסורים, אלא אם הוא לבדו מוכר בחנות, אבל אם היו שנים או שלושה ויותר, כולם מוכרים בחנות אחת, כנדון אלו הקצבים אף שכולם מחללי שבת בפרהסיא, נוכל לומר דנאמנים, דמירתתי זה מזה. ואף דלענין עדות, אפילו אלף עדים פסולים, כאין ותוהו נחשבו, מכל מקום הכא שאני, שכל אחד ירא וחרד להרע חזקת החנות, ולמיפסק חיותיה וחיות חבירו , ולהיות כולם חרפה בפי כל הקהל. ולכן כל אחד נזהר ומזהיר את חבירו, שלא לעשות הדבר הרע הזה.
ועל ארבעה אשיבנו. כי פה כל הקצבים הם מוכרים גם לערלים ולישמעאלים. ורוב הבהמות הנשחטים נמצאים כשרים, זולת שתים או שלוש נמצאים טריפה בשבוע, אשר לא יספיקו אפילו לחלק מאלף מהערלים ומהישמעאלים הקונים. ואם כן איך יעלה על הדעת לומר שימכרו מהם לישראל, דודאי לא יאכילו איסור לישראל והיתר לערלים. רק ההיתר מצטרף עם ההיתר והאיסור מצטרף לאיסור.
ונתתם חמישית. כי פה יש שנאה מסותרת בין הקצבים. ותמיד הם משגיחים זה על זה. וכל מגמתם לתפוש אחד את חבירו, להפסיק פרנסתו, ולפגוע בחזקת כשרותו, למשוך אליו כל הקונים. ולכן כל אחד ואחד נזהר ביותר פן ילכד במצודה הרעה וישמחו לו חביריו.
הרי לך ידידי קורא חביב כמה צדדים ברורים, להאמין אלו הקצבים על הבשר היוצא מתחת ידם, ואפילו צד אחד יספיק להתיר, וכל שכן כולם ביחד. ואם כן בפה מלא נאמר שכל הקונה מהם בשר, סמוך לבו לא יירא, רק שיאכל וישמח בנפש טהורה. ועם כל זה ידי לא רפתה מהם, רק מעת לעת אני מעורר את הקהל לעמד עמי בדבר מצוה כזה, אולי נצליח להטותם הדרך, לעשות הישר בעיני אלוקים ואדם.
Rabbi Yosef Mashash, Responsa Mayim Chaim, Issue regarding Butchers Who Desecrate Shabbat and Yom Tov in Public, Section 153
Here, in the city of Tlemcen, may God protect it, all the butchers are desecrators of Shabbat in public with Torah prohibitions. Since I came to serve in holiness in the month of Adar, 1924, I began gently speaking to the heads of the city to help me fix this corruption, but no one paid attention. I repeatedly returned, having many arguments and disputes, but nothing succeeded because of the weakness of the religious leaders, who were afraid to say anything to them, fearing that they might be insulted. Therefore, I began visiting the butchers' shops at night, giving them moral exhortations with pleasant words, and after much effort and persuasion, I succeeded in convincing them to close their stores on Shabbat and holidays, on the condition that no one would open their store on Shabbat. This was out of fear that if one of them opened, the others would follow and all the non-Jews in the area would come.
Afterward, I returned to the consistory (Jewish communal leadership) and implored them many times to rise and prevent the butchers from slaughtering non-kosher animals. However, after many discussions, they responded that if they stopped the butchers, they would slaughter non-kosher animals for themselves, and since the generation is so corrupt, many people would eat non-kosher meat because they could not find kosher meat, or they would bring a non-qualified butcher from another place. Meanwhile, the fixed meat supply for the poor of the city would be lost.
They found no solution, and began postponing the issue day by day, month by month, until today, without taking any action. I have repeatedly said, in front of everyone, that my family and I are innocent, and the blame lies on those who have the power to change things.
Now I come to say that the matter I have pursued, with the help of God, is clear and valid, that it is permitted to eat meat from these butchers. I have heard many people around who think they are holy and wise, saying that the whole city and those who eat at their tables only eat forbidden meat. But I disagree with them. In my heart, I believe the permission is clear for several reasons, as the reader will soon understand.
Response:
It is well known what Maran HaRav z"l wrote in Yoreh De'ah 118:7, that someone who desecrates Shabbat in public is not trustworthy regarding other prohibitions. This is accepted by all the halachic authorities. The Teshubot HaShbatz wrote that the prohibition against desecrating Shabbat in public only applies to actions involving work on the land, which are punishable by death, but for actions that do not carry the death penalty, even if they are forbidden by Torah law, there is no law of being considered a public desecrator of Shabbat. The halachic opinion tends to follow this view.
Especially nowadays, when the generation is morally loose, it is difficult to enforce religious law. If we are strict and treat someone as a public desecrator of Shabbat even for Torah prohibitions that do not carry the death penalty, then many people in this corrupted generation would be considered as such, and we would have no way of living.
...And so, when we examine the work done by these butchers on Shabbat, whether it is punishable by death or not... The work that butchers do — slaughtering and skinning the animals with the help of non-Jewish workers — does not involve any Torah prohibition that would carry the death penalty.
Additional reasons – halacha vs. reality
Moreover, there are other reasons to believe them. First, because in several cities of Algeria, desecrating Shabbat in public has been permitted for many people, and no one can protest against it, given the freedom that the government has allowed individuals to act according to their own judgment in matters of religion. The only thing that remains to protest is when a butcher sells non-kosher meat, which causes an uproar and disgrace, and they remove him from his job, even if the community needs him, and they appoint a competent Jewish supervisor over his work. This is a great shame, considered worse than being regarded as a Gentile before the community. After two or three months, they allow him to return to his work after much persuasion from his relatives and friends, and after swearing on the Torah, with several threats and warnings.
Even with all this, they do not fully comply with the law with others, because whenever there is a dispute with a fellow butcher, the shame of having sold non-kosher meat will always be remembered. This is considered the greatest transgression by all the people.
Thus, we can conclude that even someone who desecrates Shabbat in public can be trusted in this matter, as they fear making this terrible mistake that could harm their livelihood and cause them disgrace in front of everyone.
Additionally, here in the city, it is well-known that these butchers sometimes bring meat from slaughterhouses that have been inspected and certified, but when they check the meat themselves, they sometimes find needles and pins inside the internal organs. They immediately bring it to us for inspection, and sometimes we approve it, and sometimes we disqualify it. There was even one case where, due to the number of animals being slaughtered, a mistake was made, and a sheep was certified kosher when it should not have been, and when it was brought to the butcher’s store, he found the fault and immediately informed us, and we disqualified it.
This shows that they take this matter very seriously and are more careful than in other commandments. They openly say that they are willing to sin in matters between themselves and God, but they would never sin by feeding others forbidden food.
Therefore, we can distinguish that the sages did not mean that someone who desecrates Shabbat in public is not trustworthy in other prohibitions unless he is the sole seller in the store. But if there are two or more butchers selling together in one store, as is the case with these butchers, even though they desecrate Shabbat in public, we can say they are trustworthy, because they deter each other.
Also, because they sell to both non-Jews and Muslims, the majority of the animals they slaughter are kosher, with only two or three found to be non-kosher in a week, which would not even amount to a fraction of what is sold to the non-Jews and Muslims. So, it is unthinkable that they would sell forbidden meat to Jews while selling permissible meat to non-Jews. Rather, what is permissible goes with the permissible, and what is forbidden goes with the forbidden.
Finally, there is a hidden rivalry among the butchers, as they always keep an eye on one another. Their goal is to catch each other in wrongdoing and to ruin each other’s business. Because of this, each one is extremely cautious, fearing that his competitors will take advantage of any mistake.
Therefore, dear reader, I present to you several clear reasons to trust these butchers regarding the meat they sell, and even one reason would suffice to permit it, let alone all of them together. Thus, I say with full confidence that anyone who buys from them can do so with a pure heart, without fear, and eat in peace. Nevertheless, I continue to encourage the community, from time to time, to join me in this important effort, perhaps we can succeed in redirecting them to do what is right in the eyes of God and man.
This translation captures the essence of the rabbinic responsum, addressing the issue of butchers desecrating Shabbat and the halachic reasoning behind their trustworthiness in selling kosher meat.
Zohar?
and He will grant you the desires of your heart.