«Консервы» Хаей Сара. 5785

Don't judge each day by the harvest you reap but by the seeds that you plant.

(ד) גֵּר־וְתוֹשָׁ֥ב אָנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֙בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי׃ (ה) וַיַּעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃ (ו) שְׁמָעֵ֣נוּ ׀ אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתוֹכֵ֔נוּ בְּמִבְחַ֣ר קְבָרֵ֔ינוּ קְבֹ֖ר אֶת־מֵתֶ֑ךָ אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ אֶת־קִבְר֛וֹ לֹֽא־יִכְלֶ֥ה מִמְּךָ֖ מִקְּבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃

Genesis 23:4-6

(4) “I am a resident alien among you; sell me a burial site among you, that I may remove my dead for burial.” (5) And the Hittites replied to Abraham, saying to him, (6) “Hear us, my lord: you are the elect of God among us. Bury your dead in the choicest of our burial places; none of us will withhold his burial place from you for burying your dead.”

בראשית כ״ג:ח׳-י״א

(ח) וַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְר֥וֹן בֶּן־צֹֽחַר׃ (ט) וְיִתֶּן־לִ֗י אֶת־מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִּ֛י בְּתוֹכְכֶ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר׃ (י) וְעֶפְר֥וֹן יֹשֵׁ֖ב בְּת֣וֹךְ בְּנֵי־חֵ֑ת וַיַּ֩עַן֩ עֶפְר֨וֹן הַחִתִּ֤י אֶת־אַבְרָהָם֙ בְּאׇזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֔ת לְכֹ֛ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִיר֖וֹ לֵאמֹֽר׃ (יא) לֹֽא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃

Genesis 23:8-11

(8) and he said to them, “If it is your wish that I remove my dead for burial, you must agree to intercede for me with Ephron son of Zohar. (9) Let him sell me the cave of Machpelah that he owns, which is at the edge of his land. Let him sell it to me, at the full price, for a burial site in your midst.” (10) Ephron was present among the Hittites; so Ephron the Hittite answered Abraham in the hearing of the Hittites, the assembly in his town’s gate,*the assembly in his town’s gate Lit. “all who entered the gate of his town.” So NJPS, with a note: “I.e., all his fellow townsmen.” Cf. 34.20; Prov. 31.23. saying, (11) “No, my lord, hear me: I give you the field and I give you the cave that is in it; I give it to you in the presence of my people. Bury your dead.”

בראשית כ״ג:י״ג-ט״ז

(יג) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־עֶפְר֜וֹן בְּאׇזְנֵ֤י עַם־הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר אַ֛ךְ אִם־אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה׃ (יד) וַיַּ֧עַן עֶפְר֛וֹן אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃ (טו) אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶ֩רֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵתְךָ֖ קְבֹֽר׃ (טז) וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮ אֶל־עֶפְרוֹן֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאׇזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר׃

Genesis 23:13-16

(13) and spoke to Ephron in the hearing of the landowning citizens, saying, “If only you would hear me out! Let me pay the price of the land; accept it from me, that I may bury my dead there.” (14) And Ephron replied to Abraham, saying to him, (15) “My lord, do hear me! A piece of land worth four hundred shekels of silver—what is that between you and me? Go and bury your dead.” (16) Abraham accepted Ephron’s terms. Abraham paid out to Ephron the money that he had named in the hearing of the Hittites—four hundred shekels of silver at the going merchants’ rate.

בראשית כ״ג:כ׳

(כ) וַיָּ֨קׇם הַשָּׂדֶ֜ה וְהַמְּעָרָ֧ה אֲשֶׁר־בּ֛וֹ לְאַבְרָהָ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי־חֵֽת׃ {ס}

Genesis 23:20

(20) Thus the field with its cave passed from the Hittites to Abraham, as a burial site.

בראשית מ״ט:ל׳

בַּמְּעָרָ֞ה אֲשֶׁ֨ר בִּשְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר עַל־פְּנֵי־מַמְרֵ֖א בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁר֩ קָנָ֨ה אַבְרָהָ֜ם אֶת־הַשָּׂדֶ֗ה מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר׃

Genesis 49:30

the cave which is in the field of Machpelah, facing Mamre, in the land of Canaan, the field that Abraham bought from Ephron the Hittite for a burial site—

בראשית נ׳:י״ג

(יג) וַיִּשְׂא֨וּ אֹת֤וֹ בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־הַשָּׂדֶ֜ה לַאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃

Genesis 50:13

(13) His sons carried him to the land of Canaan, and buried him in the cave of the field of Machpelah, the field near Mamre, which Abraham had bought for a burial site from Ephron the Hittite.

בראשית כ״ג:ב׳

וַתָּ֣מׇת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ׃

Genesis 23:2

Sarah died in Kiriath-arba—now Hebron—in the land of Canaan; and Abraham proceeded to mourn for Sarah and to bewail her.

בראשית כ״ב:י״ט

וַיָּ֤שׇׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ {פ}

Genesis 22:19

Abraham then returned to his servants, and they departed together for Beer-sheba; and Abraham stayed in Beer-sheba.

רש"י על בראשית כ״ב:י״ט:א׳

וישב אברהם בבאר שבע. לֹא יְשִׁיבָה מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי בְּחֶבְרוֹן הָיָה יוֹשֵׁב, י"ב שָׁנִים לִפְנֵי עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק יָצָא מִבְּאֵר שֶׁבַע וְהָלַךְ לוֹ לְחֶבְרוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים, מְרֻבִּים מִשֶּׁל חֶבְרוֹן הָרִאשׁוֹנִים, וְהֵם כ"ו שָׁנָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה:

Rashi on Genesis 22:19:1

וישב אברהם בבאר שבע AND ABRAHAM DWELT AT BEER-SHEBA — This does not mean really dwelling there but merely staying there on his way home, because he was, as a matter of fact, living at Hebron. Twelve years before the Binding of Isaac he had left Beer-Sheba and had gone to Hebron, as it is said, (21:34) ‘‘And Abraham sojourned in the land of the Philistines many days”, i.e. exceeding in number the earlier days when he had resided at Hebron — altogether 26 years, as we have explained above (21:34).

רש"י על בראשית כ״ג:ב׳:ב׳

ויבא אברהם. מִבְּאֵר שֶׁבַע:

לספוד לשרה ולבכתה. וְנִסְמְכָה מִיתַת שָׂרָה לַעֲקֵדַת יִצְחָק לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְּשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, שֶׁנִּזְדַּמֵּן בְּנָהּ לִשְׁחִיטָה וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁחַט, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה:

Rashi on Genesis 23:2:2

ויבא אברהם AND ABRAHAM CAME from Beer-Sheba

לספוד לשרה ולבכותה TO BEWAIL SARAH AND TO WEEP FOR HER — The narrative of the death of Sarah follows immediately on that of the Binding of Isaac, because through the announcement of the Binding — that her son had been made ready for sacrifice and had almost been sacrificed — she received a great shock (literally, her soul flew from her) and she died (Pirkei DeRabbi Eliezer 32).

רמב"ן על בראשית כ״ג:ב׳:א׳

וַיָּבֹא אַבְרָהָם ...וְהַנִּרְאֶה בָּעֲקֵדָה שֶׁהָיְתָה הַצַּוָּאָה בָּהּ בִּבְאֵר שָׁבַע, כִּי שָׁם הָיָה דָּר וְשָׁם חָזַר, כִּי כֵן כָּתוּב בַּתְּחִלָּה (בראשית כ"א:ל"ג) "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם", וְאָמַר (שם) "וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים", וְהוּא גֵּרוּתוֹ בִּבְאֵר שֶׁבַע שֶׁהוּא בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְשָׁם נִצְטַוָּה בָּעֲקֵדָה, וְעַל כֵּן שָׁהָה בַּדֶּרֶךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים, שֶׁאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים רְחוֹקָה מִירוּשָׁלַיִם, שֶׁאִילּוּ חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה הוּא, כִּי כֵן כָּתוּב (יהושע כ ז) וְקָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם.

...וְאִם כֵּן לֹא מֵתָה שָׂרָה בְּאוֹתוֹ זְמַן, כִּי לֹא הָיָה אַבְרָהָם דָּר בִּבְאֵר שֶׁבַע וְשָׂרָה דָּרָה בְּחֶבְרוֹן.

...אֲבָל לְפִי הַמִּדְרָשׁ צְרִיכִין אָנוּ לוֹמַר כִּי אַבְרָהָם וְשָׂרָה בִּזְמַן הָעֲקֵדָה הָיוּ דָּרִים בְּחֶבְרוֹן, וְשָׁם נִצְטַוָּה, וּמָה שֶׁאָמַר "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו" (בראשית כ"ב:ד'), כִּי לֹא נִגְלָה לוֹ הָהָר חָמַד אֱלֹהִים עַד הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְהָיָה בִּשְׁנֵי הַיָּמִים הוֹלֵךְ בִּסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַיִם וְלֹא הָיָה הָרָצוֹן לְהַרְאוֹת לוֹ. וְאַבְרָהָם אַחַר הָעֲקֵדָה לֹא שָׁב לִמְקוֹמוֹ לְחֶבְרוֹן אֲבָל הָלַךְ תְּחִלָּה אֶל בְּאֵר שֶׁבַע מְקוֹם הָאֶשֶׁל שֶׁלּוֹ, לָתֵת הוֹדָאָה עַל נִסּוֹ, וְשָׁם שָׁמַע בְּמִיתַת שָׂרָה וּבָא.

Ramban on Genesis 23:2:1

אברבנאל על תורה, בראשית כ״ג:א׳:י״ב

ויהיו חיי שרה עד ואברהם זקן בא בימים ... וגם אחשוב שכאשר ראה אברהם שהוא ושרה היו זקנים באים בימים חשש שמא ימותו מהרה ולא היה להם אחוזת קבר בארץ כנען ולא רצה להקבר חוץ ממנה ולפי שהיה מקובל אצלו שהיו אדם וחוה נקברים במערה שלח את שרה שמה לקנות את המערה כדי שלא יתגאה עפרון בראותו אברהם שואל אותה למכירה והיא בבואה לחברון מתה והוצרך הוא לבא מבאר שבע לספוד לשרה ולבכותה וקרית ארבע היא שם מקום כמו שכתב רש"י.

Abarbanel on Torah, Genesis 23:1:12

...

ספר הזהר, חיי שרה ט״ו:ק׳

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס אַבְרָהָם לַמְּעָרָה, אֵיךְ נִכְנַס? מִשּׁוּם שֶׁהָיָה רָץ אַחַר אוֹתוֹ הָעֵגֶל, שֶׁכָּתוּב וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וְגוֹ', וְאוֹתוֹ בֶּן בָּקָר בָּרַח עַד אוֹתָהּ הַמְּעָרָה, וְנִכְנַס אַחֲרָיו, וְרָאָה מַה שֶּׁרָאָה.

Zohar, Chayei Sara 15:100

Rabbi Elazar asks, How did Abraham enter the cave? He was running after a calf, about which it is written, "And Abraham ran to the herd..." (Gen. 18:7). This calf ran to the cave. Abraham ran after it and saw what he saw.

ספר הזהר, חיי שרה י״ד:פ״ח

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, אַבְרָהָם יָדַע בְּאוֹתָהּ הַמְּעָרָה סִימָן, וְלִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ הָיוּ שָׁם, מִשּׁוּם שֶׁמִּקֹּדֶם לָכֵן נִכְנַס לְשָׁם וְרָאָה אֶת אָדָם וְחַוָּה טְמוּנִים שָׁם. וּמִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהֵם הָיוּ? אֶלָּא רָאָה דְמוּתוֹ וְהִסְתַּכֵּל, וְנִפְתַּח לוֹ פֶּתַח אֶחָד שֶׁל גַּן עֵדֶן שָׁם, וְאוֹתָהּ דְּמוּת שֶׁל אָדָם הָיְתָה עוֹמֶדֶת אֶצְלוֹ.

Zohar, Chayei Sara 14:88

Rabbi Yehuda said, Abraham recognized a sign in that cave and his heart and desire were there. For he had entered it before and seen Adam and Eve interred there. How did he know it was they? He saw the shape (of Adam) and looked at it. Then a door to the Garden of Eden opened before him (and he knew) that this was the shape of Adam before him. (He understood that he deserved to be buried in the gate of the Garden of Eden because he had been in the Garden of Eden during his lifetime).

מלבי"ם על בראשית כ״ג:ה׳:א׳

בני חת חשבו כי מתים בל יחיו לעתיד לבוא והקבורה היא רק לפי שעה משום בזיון החיים ומשום הסרחון ואח"כ היו מפנים הקבר

...על כן ביקש 'תנו לי אחוזת קבר'

... ואילו בני חת שלא האמינו בזה היה די להם הקבורה לפי שעה ואמרו במבחר קברינו קבור' ולמה לך 'אחוזת קבר'.

Malbim on Genesis 23:5:1

סנהדרין צ׳ ב:כ׳

שאלה קליאופטרא מלכתא את ר"מ אמרה ידענא דחיי שכבי דכתיב (תהלים עב, טז) ויציצו מעיר כעשב הארץ אלא כשהן עומדין עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין אמר לה ק"ו מחיטה ומה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברים בלבושיהן על אחת כמה וכמה

Sanhedrin 90b:20

§ The Gemara relates: Queen Cleopatra asked Rabbi Meir a question. She said: I know that the dead will live, as it is written: “And may they blossom out of the city like grass of the earth” (Psalms 72:16). Just as grass grows, so too, the dead will come to life. But when they arise, will they arise naked or will they arise with their garments? Rabbi Meir said to her: It is derived a fortiori from wheat. If wheat, which is buried naked, meaning that the kernel is sown without the chaff, emerges with several garments of chaff, all the more so will the righteous, who are buried with their garments, arise with their garments.

תניא, אגרת הקדש ח׳:ו׳

אַךְ הָעִנְיָן הוּא, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ שֶׁזּוֹרְעִין זְרָעִים אוֹ נוֹטְעִין גַּרְעִין, שֶׁהַשִּׁבּוֹלֶת הַצּוֹמַחַת מֵהַזֶּרַע, וְהָאִילָן וּפֵירוֹתָיו מֵהַגַּרְעִין, אֵינָן מַהוּתָן וְעַצְמוּתָן שֶׁל הַזֶּרַע וְהַגַּרְעִין כְּלָל, כִּי מַהוּתָם וְעַצְמוּתָם כָּלֶה וְנִרְקָב בָּאָרֶץ, וְכֹחַ הַצּוֹמֵחַ שֶׁבָּאָרֶץ עַצְמָהּ [נוסח אחר: עַצְמוֹ] הוּא הַמּוֹצִיא וְהַמְגַדֵּל הַשִּׁבּוֹלֶת וְהָאִילָן וּפֵירוֹתָיו. רַק שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא וּמְגַלֶּה כֹּחוֹ לַחוּץ מֵהַכֹּחַ אֶל הַפּוֹעַל, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַזֶּרַע וְהַגַּרְעִין שֶׁנִּרְקָבִין בָּאָרֶץ וְכָלֶה כָּל כֹּחָם בְּכֹחַ הַצּוֹמֵחַ שֶׁבָּאָרֶץ, וְנִתְאַחֲדוּ וְהָיוּ לַאֲחָדִים, וְעַל־יְדֵי זֶה מוֹצִיא כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ אֶת כֹּחוֹ אֶל הַפּוֹעַל, וּמַשְׁפִּיעַ חַיּוּת לְגַדֵּל שִׁבּוֹלֶת כְּעֵין הַזֶּרַע, אֲבָל בְּרִיבּוּי הַרְבֵּה מְאֹד בְּשִׁבּוֹלֶת אַחַת, וְכֵן פֵּירוֹת הַרְבֵּה עַל אִילָן אֶחָד, וְגַם מַהוּתָן וְעַצְמוּתָן שֶׁל הַפֵּירוֹת מְעוּלָּה בְּעִילּוּי רַב וְעָצוּם לְמַעְלָה מַּעְלָה מִמַּהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ שֶׁל הַגַּרְעִין הַנָּטוּעַ. וְכֵן כְּהַאי גַּוְנָא בְּפֵירוֹת הָאָרֶץ הַגְּדֵלִים מִזֵּרְעוֹנִין כְּעֵין גַּרְעִינִין, כְּמוֹ קִשּׁוּאִים וּכְהַאי גַּוְנָא.

Tanya, Part IV; Iggeret HaKodesh 8:6

However, metaphorically speaking, the idea is like sowing seeds or planting kernels: the ear that sprouts from the seed, and the tree with its fruits from the kernel, their nature and essence are not that of the seed and kernel at all. For their nature and essence has been spent and is decayed in the soil. It is the vegetative property in the soil itself which brings out and makes grow the ear, the tree, and its fruit; it is merely that it does not bring out and manifest its power outwardly, from potential to actuality, except through the seed and the kernel that are decayed in the soil and whose whole power has been consumed by the vegetative property in the soil—and they united and became one. And that is how the vegetative property actualizes its potential and effuses vitality to make grow an ear of the kind of the seed, though with a very great increase in every single ear, and likewise, many fruits on every single tree. Moreover, the very nature and essence of the fruits, too, excels in a great and immense magnitude over the nature and essence of the planted kernel. And it is likewise with the produce of the earth which grows from seeds just like kernels, as cucumber, and the like.

בראשית ב׳:ז׳

וַיִּיצֶר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃

Genesis 2:7

God יהוה formed the Human from the soil’s humus, blowing into his nostrils the breath of life: the Human became a living being.

בראשית ג׳:י״ט

בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב׃

Genesis 3:19

By the sweat of your brow
Shall you get bread to eat,
Until you return to the ground—
For from it you were taken.
For dust you are,
And to dust you shall return.”

רקבון צמח או בעל חיים, עושה דומן, זבל, שכן חומרי היסודות של הצמח או בעל החיים נותרו בלי שינוי יסודי ורק נפרדו וחזרו למקורם. לכן בנתינת החיטה באדמה, לא רק שחוזר כל יסוד לתחייה אלא מצמיח ומחיה הרבה יותר מבתחילה ודווקא הרקבון מצמיחו ומרבהו. אולם שרפת הגוף ח"ו עושה אפר ומכלה את יסודות החמצן, המים, החנקן, הפחמן, לא נשאר שריד ופליט על הארץ. התנדפו ועלו אל האויר ומכל חומריו נשארו רק החלקים העפרוריים.

Rabbi Yechiel Michel Tokachinskiy, Gesher Chaim 2/13

בראשית כ״ד:ב׳

וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי׃

Genesis 24:2

And Abraham said to the senior servant of his household, who had charge of all that he owned, “Put your hand under my thigh

רש"י על בראשית כ״ד:ב׳:ב׳

תחת ירכי. לְפִי שֶׁהַנִּשְׁבָּע צָרִיךְ שֶׁיִּטֹּל בְּיָדוֹ חֵפֶץ שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִלִּין (שבועות ל"ח), וְהַמִּילָה הָיְתָה מִצְוָה רִאשׁוֹנָה לוֹ וּבָאָה לוֹ עַל יְדֵי צַעַר וְהָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו וּנְטָלָהּ:

Rashi on Genesis 24:2:2

תחת ירכי UNDER MY THIGH — because whoever takes an oath must take in his hand some sacred object. such as a Scroll of the Law or Tefillin (Shevuot 38b). As circumcision was the first commandment given to him and became his only through much pain it was consequently dear to him and therefore he selected this as the object upon which to take the oath (Genesis Rabbah 59:8).

המצווה היחידה בה המשיכו האבות קדושה בתוך הגשמיות הייתה מצוות
מילה. הקדושה חדרה בתוך הבשר ונשארה אחר כך, ככתוב 'והייתה בריתי בבשרכם' ולכן אברהם השביע את אליעזר באופן של 'שים נא תחת ירכי', שכן קדושת המצווה חקוקה בגוף והוי חפץ מצוה.

Lubavicher Rebbe, Likutei Sichot 3/759

מדרש תנחומא, נשא ט״ז:א׳

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, נִתְאַוָּה שֶׁיְּהֵא לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים

Midrash Tanchuma, Nasso 16:1

...

היינו שהיש והחומר יהיו בבחינת ביטול, שעי"ז שורה ומתגלה בהם אור ה' אין סוף ברוך הוא ... וזהו שהתורה והמצוות ניתנו למטה בדברים גשמיים ... כדי
שיהפכו היש ויעשוהו כלי לאלוקות ... והנה כללות הבריאה הולכת ומתבררת והשלימות תהיה בעולם התחיה, שיעביר את רוח הטומאה מן הארץ... ואז יתקבל שכר זה למטה נשמה בגוף
דוקא, תכלית ושלמות בריאת העולם הזה שלכך נברא מתחילתו.

Lubavicher Rebbe, Igrot HaKodesh 2/67-69