Accept the things to which fate binds you, and love the people with whom fate brings you together, but do so with all your heart.
You cannot have a sentence that says, “X also loved Y more than Z.” The “also” and the “more than” contradict one another. This is one of those rare and powerful instances in which the Torah deliberately uses fractured syntax to indicate a fractured relationship.
...
Leah was not hated. She was less loved. But someone in that situation cannot help but feel rejected. The Torah forces us to hear Leah’s pain in the names she gives her children. Her first she calls Reuben, saying,
“It is because the Lord has seen my misery. Surely my husband will love me now.”
Rabbi Johnathan Sacks, C&C Vayetseh 5775
ויבך. לְפִי שֶׁצָּפָה בְרוּח הַקֹּדֶש שֶאֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ לִקְבוּרָה. דָּ"אַ לְפִי שֶׁבָּא בְּיָדַיִם רֵקָנִיּוֹת; אָמַר, אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אֲבִי אַבָּא הָיוּ בְיָדָיו נְזָמִים וּצְמִידִים וּמִגְדָּנוֹת וַאֲנִי אֵין בְּיָדִי כְלוּם; לְפִי שֶׁרָדַף אֶלִיפַז בֶּן עֵשָׂו בְּמִצְוַת אָבִיו אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ וְהִשִּׂיגוֹ, וּלְפִי שֶׁגָּדַל אֶלִיפַז בְּחֵיקוֹ שֶׁל יִצְחָק, מָשַׁךְ יָדָיו. אָמַר לוֹ מָה אֱעֱשֶׂה לַצִּוּוּי שֶׁל אַבָּא? אָמַר לוֹ יַעֲקֹב טֹל מַה שֶּׁבְּיָדִי, וְהֶעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת:
ויבך AND HE WEPT- because he foresaw by the Holy Spirit that she would not be buried with him in the cave of Machpelah (Genesis Rabbah 70:12). Another explanation is: he wept because he came with empty hands. He thought: Eliezer, my grandfather’s servant, had with him rings, bracelets and all good things, whilst I have nothing with me (Genesis Rabbah 70:12). This was because Eliphaz Esau’s son pursued Jacob by his father’s order to kill him, and overtook him. But because Eliphaz had been brought up on Isaac’s lap, (cp. Deuteronomy Rabbah 2:13) he withheld his hand. He said to him (Jacob), “But what shall I do as regards my father’s order?” Jacob replied, “Take all I have and you can say that I am dead for a poor man may be accounted as dead" (Nedarim 64b).
רַב אָמַר: לְעוֹלָם רַכּוֹת מַמָּשׁ, וְלֹא גְּנַאי הוּא לָהּ, אֶלָּא שֶׁבַח הוּא לָהּ. שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַעַת עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: שְׁנֵי בָנִים יֵשׁ לָהּ לְרִבְקָה, שְׁתֵּי בָנוֹת יֵשׁ לוֹ לְלָבָן, גְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וּקְטַנָּה לַקָּטָן. וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים וּמְשָׁאֶלֶת: גָּדוֹל מָה מַעֲשָׂיו? אִישׁ רַע הוּא מְלַסְטֵם בְּרִיּוֹת. קָטָן מָה מַעֲשָׂיו? ״אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים״. וְהָיְתָה בּוֹכָה, עַד שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינֶיהָ. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיַּרְא ה׳ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה״ – מַאי ״שְׂנוּאָה״? אִילֵּימָא שְׂנוּאָה מַמָּשׁ; אֶפְשָׁר בִּגְנוּת בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב, בִּגְנוּת צַדִּיקִים דִּבֵּר הַכָּתוּב?! אֶלָּא רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁשְּׂנוּאִין מַעֲשֵׂה עֵשָׂו בְּפָנֶיהָ, ״וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ״.
Rav says that there is a different explanation of the verse: Actually, the verse means that her eyes were literally weak, and this is not a denigration of her but a praise of her. As she would hear people at the crossroads, coming from the land of Canaan, who would say: Rebecca has two sons, and her brother Laban has two daughters; the older daughter will be married to the older son, and the younger daughter will be married to the younger son. Rav continues: And she would sit at the crossroads and ask: What are the deeds of the older son? The passersby would answer: He is an evil man, and he robs people. She would ask: What are the deeds of the younger son? They would answer: He is “a quiet man, dwelling in tents” (Genesis 25:27). And because she was so distraught at the prospect of marrying the evil brother, she would cry and pray for mercy until her eyelashes fell out. Since the weakness of her eyes was due to this cause, characterizing her eyes as weak constitutes praise. This is Leah’s prayer for mercy to which Rabbi Yonatan referred. The Gemara comments: And her desire not to marry Esau is the basis of that which is written: “And the Lord saw that Leah was hated, and He opened her womb” (Genesis 29:31). What is the meaning of “hated”? If we say that she was literally hated, is it possible? The verse there did not speak to the disparagement of even a non-kosher animal, so did the verse here speak to the disparagement of the righteous? Rather, the Holy One, Blessed be He, saw that the behavior of Esau was hated by her, and therefore: “And He opened her womb.”
ולעל כ ן נקראת לאה שהוא מלשון עייפות כמו וילאו למצוא כו׳
Alter Rebbe, Sefer Maamarim 5572
ֿכֵּיוָן שֶׁנִּשְּׂאוּ שְׁתֵּיהֶן לְיַעֲקֹב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה בוֹכָה וּמִתְעַנָּה וְשָׂנְאָה מַעֲשֵׂי עֵשָׂו וּמִתְפַּלֶּלֶת לְפָנַי, בַּדִּין שֶׁלֹּא תִתְרַחֵק מִן אוֹתוֹ צַדִּיק, הֲרֵינִי נוֹתֵן לָהּ בָּנִים תְּחִלָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה.
Once they both were married to Jacob, the Holy One, blessed be He, said: She cried, and fasted, and despised Esau’s behavior, and prayed to me. It would be unjust to keep her from the righteous one. Indeed I will let her bear sons first. Thus it is said: And the Lord saw that Leah was hated.
וְכָל הַהוּא לֵילְיָא הֲוָה צָוַח לָהּ רָחֵל, וְהִיא עָנְיָא לֵיהּ. בְּצַפְרָא וְהִנֵּה הִיא לֵאָה, אָמַר לָהּ מָה רַמָּיְתָא בַּת רַמָּאָה, לָאו בְּלֵילְיָא הֲוָה קָרֵינָא רָחֵל וְאַתְּ עֲנֵית לִי. אָמְרָה לֵיהּ אִית סַפָּר דְּלֵית לֵיהּ תַּלְמִידִים, לֹא כָךְ הָיָה צוֹוֵחַ לָךְ אֲבוּךְ, עֵשָׂו, וְאַתְּ עָנֵי לֵיהּ.
All that night he called her Rachel and she answered him. “In the morning, and behold, she was Leah.” He said to her: ‘What, you are a deceiver, daughter of a deceiver, did I not call you Rachel at night and you answered me?’ She said to him: 'Is there a barber without disciples? Did your father not call you Esau and you answered him?'
(כה) וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה־הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־לָבָ֗ן מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי׃
בענין המעשה מנשואי לאה...
נראה לבאר הענין עפ"י מ"ש במדרש כי כך היו התנאים הגדולה לגדול כו' ושמעה לאה מעשי עשו ובכתה וכו'. כי הנה יעקב אע"ה זכה ליקח חלקו של עשו כמ"ש בפרשה הקודמת ואמת אמר אנכי עשו. וכשזכה לאותו חלק זכה ליקח את לאה שהיתה מיוחדת לאותו ההארה. לכך רחל היתה אהובה לו כי היא היתה מיוחדת אליו ממש. ולאה היתה מיוחדת לחלקו של עשו לכן כתיב שנואה לאה דרשו חז"ל שעשתה מעשה שונא. פי' שמה שהי' צריך עשו לתקן ולא הי' יכול וניטל ממנו וניתקן על ידי יעקב ולאה לכן כתיב ראו בן ראו מה בין בני לבן חמי. משמע שהם תקנו מה שהי' מיוחד לעשו לתקן כנ"ל. וזהו שרמז במדרש אשתו של פלוני לפלוני כו' בכושרות בכי ושירות כו' והכל ענין א'.
When an inner situation is not made conscious, it appears outside as fate.
ואולי יש לומר, שיסוד החילוק בין עבודת השבטים, מה שבני לאה ענינם (בעיקר) עבודת התשובה ויוסף ובנימין עבודת הצדיקים, שרשו בהאמהות, דלאה שייכת לעבודת בעלי תשובה ורחל לעבודת הצדיקים
Lubavicher Rebbe, Likutei Sichot 35 p.153
אדמוני אמר רבי אבא בר כהנא: כאלו שופך דמים, וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני, דכתיב (שמואל א יז): וישלח ויביאהו והוא אדמוני. נתיירא ואמר: אף זה שופך דמים כעשו?! אמר לו הקב"ה: עם יפה עינים. עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג.
“Ruddy,” Rabbi Abba bar Kahana said: As though he were a shedder of blood. When Samuel saw that David was ruddy, as it is written: “He sent and brought him and he was ruddy” (I Samuel 16:12), he was afraid and said: ‘This is a shedder of blood like Esau.’ The Holy One blessed be He said to him: “With beautiful eyes” (I Samuel 16:12). Esau killed at his own initiative, but this one kills at the initiative of Sanhedrin.