"You are Praised, who forms from the clay that cloaks our lives, the delicate vessels which contain our light"
(Richard Levy, from Mishkan T'filah: A Reform Siddur, p. 229)
וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם ׀ י֑וֹם וְלֹא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִהְי֥וֹת עִמָּֽהּ׃
And much as she coaxed Joseph day after day, he did not yield to her request to lie beside her, to be with her.
וַהֲוָה כְּדֵי מַלִילַת עִם יוֹסֵף יוֹמָא דֵין וְיוֹם מָחְרָא וְלָא קַבֵּיל מִינָהּ לְמִשְׁכּוּב גַבָּהּ לְמֶהֱוֵי מִתְחַיֵיב עִמָהּ בְּיוֹם דִינָא רַבָּא לְעַלְמָא דְאָתֵי
And it was when she spake with Joseph this day and the next, and be hearkened not to her to lie with her, lest with her be should be condemned in the day of the great judgment of the world to come;
להיות עמה. לָעוֹלָם הַבָּא:
להיות עמה TO BE WITH HER, in the world to come (Gehinnom) (Genesis Rabbah 87:6).
עשר ספירות בלי מה מדתן עשר שאין להם סוף עומק ראשית ועומק אחרית עומק טוב ועומק רע עומק רום ועומק תחת עומק מזרח ועומק מערב עומק צפון ועומק דרום אדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולם ממעון קדשו ועד עדי עד:
Ten Sefirot-Without-What: Their measure is ten which have no end. Depth of beginning, depth of end; depth of good, depth of evil; depth of above, depth of below; depth of west, depth of east; depth of north, depth of south. The One Lord, El, Faithful King, rules over them all from the abode of [the Lord's] holiness, for ever and ever and ever.
"בסוף עומק נקודת הכעס מונח חפץ עז, שזה שכועסים עליו, ימות לאלתר. – דמיונות הכבוד והגאוה הם בלעדיים, כלומר,: כל הכבוד בעולם מגיע לי... המקום המרכזי בעולם כולו אני תופסו....כפיית הטובה אינה מכירה בכך כי אי פעם מישהו נתן לי משהו.... קנאה היא תשוקה מיסתורית להיות הזולת, ביטול עצמי מוחלט עד כדי "ורְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה" פשוטו כמשמעו...אכזריות – ניצול עליונותי על זולתי לענותו, להתענג בראותי אותו מפרפר ביסורי מיתה ואיזהר רק שלא להמיתו כדי שלא אפסיד הנאתי... תאוות – ליהנות בלי גבול ושזה יהיה הנצח שלי ("להיות עמה. לָעוֹלָם הַבָּא" – רש"י וישב שישי) – כח המרידה – שאפילו אם היה מן העליונים היה ממרידן! (ב"ר פכ"ז). כאן נעוץ הקושי בכל עליה! (ר' שלמה וולבה, עלי שור ספר ראשון, עמ' קפ"ד)
"At the very depths of Anger lies a strong desire, that the one we are angry with, will die immediately. – Fantasies of honor and pride are exclusionary, that is we imagine,: All the honor in the world is due to me... I occupy the central place in the entire world.... Ungratefulness does not recognize that anyone has ever given me anything.... Envy is the mysterious desire to be the other, a form of complete self-annihilation to the point of "Passion (envy) is rot to the bones"... Cruelty - exploiting my superiority over another to torture him, taking pleasure in seeing him writhe in death agony and being careful only not to kill him so that I do not lose my pleasure... Lust - enjoying without limit and yearning that this pleasure will be my eternity ("to be with her. in the world to come " - Rashi on Gen. 39:10) - Rebelliousness - that even if he were one of the superiors, he would rebel against me! (Bereishit Rabbah 27). This is where the difficulty lies in all Aliyah – raising our nefesh! (R' Shlomo Wolbe, Alei Shur book one, p. 184)
רַבִּי חֲנִינָא בֶן חֲכִינַאי אוֹמֵר, הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:
Rabbi Hananiah ben Hakinai said: one who wakes up at night, or walks on the way alone and turns his heart to idle matters, behold, this man is mortally guilty.
הרבה בני אדם בורחים משעת בדידות כבורח מן האש. בשעה כזו הם נעמדים פתאום פנים אל פנים מול אדם זר אשר אין להם כל עניין להכירו, והם ממהרים לצאת ממחציתו....כי בשעה שקטה זו נעמדים מול עצמם, ולעצמם הם רחוקים וזרים מאוד.... (ר' שלמה וולבה,שם, עמ' קע"ח)
Many people flee loneliness as if they are running away from fire. At a time of loneliness, they suddenly stand face to face with a stranger whom they have no interest in knowing, and they hurry to turn away from him....because at this quiet hour they are in front of themselves, and to themselves they are distant strangers.... (R' Shlomo Wolbe, there, p. 178)
****************************
"היודע את עצמו ימצא גם דרך לתקן את עצמו" (וולבה, שם עמ' קל"א)
תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּינוּ לַמְּדֵנוּ אוֹרְחוֹת חַיִּים וְנִזְכֶּה בָּהֶן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר לָהֶם: הִזָּהֲרוּ בִּכְבוֹד חַבְרֵיכֶם, וּמִנְעוּ בְּנֵיכֶם מִן הַהִגָּיוֹן, וְהוֹשִׁיבוּם בֵּין בִּרְכֵּי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וּכְשֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים — דְּעוּ לִפְנֵי מִי אַתֶּם עוֹמְדִים. וּבִשְׁבִיל כָּךְ תִּזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא....
On a similar note, the Gemara recounts related stories with different approaches. The Sages taught: When Rabbi Eliezer fell ill, his students entered to visit him. They said to him: Teach us paths of life, guidelines by which to live, and we will thereby merit the life of the World-to-Come. He said to them: Be vigilant in the honor of your counterparts, and prevent your children from logic when studying verses that tend toward heresy (ge’onim), and place your children, while they are still young, between the knees of Torah scholars, and when you pray, know before Whom you stand. For doing that, you will merit the life of the World-to-Come.
וְתִרְאֶה כִּי טֶבַע הָאָדָם כָּבֵד מְאֹד, כִּי עָפְרִיּוּת הַחָמְרִיּוּת גַּס, עַל כֵּן לֹא יַחְפֹּץ הָאָדָם בְּטֹרַח וּמְלָאכָה. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ שֶׁיִּתְגַּבֵּר נֶגֶד טִבְעוֹ עַצְמוֹ וְיִתְגַּבֵּר וְיִזְדָּרֵז.
You can observe that man's nature weighs very heavily upon him. For the earthiness of the physical is gross. Therefore a man does not want to exert himself and labor. But he who wants to merit to the service of the Creator must strengthen himself against his own nature, mustering strength and zeal.
וַיִּ֩יצֶר֩ ה׳ אֱלֹקִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃
God ה׳ formed the Human from the soil’s humus, blowing into his nostrils the breath of life: the Human became a living being.
וייצר. שְׁתֵּי יְצִירוֹת, יְצִירָה לָעוֹלָם הַזֶּה וִיצִירָה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, אֲבָל בַּבְּהֵמָה שֶׁאֵינָהּ עוֹמֶדֶת לַדִּין לֹא נִכְתַּב בִּיצִירָתָהּ שְׁנֵי יוֹדִי"ן:
וייצר AND GOD FORMED — Here the letter yod is written twice to intimate that there were two formations — a formation of man for this world, and a formation of man for resurrection; in the case of animals, however, which will not stand after death for judgment before God the word referring to their formation— ויצר —(Genesis 2:19) is not written with two yods (Midrash Tanchuma, Tazria 1).
ב"עפר" ישנן שתי יצירות: האחת, זו של עוה"ז, היא הכבדות והשפלות: והשניה, זו של עוה"ב, כח הצמיחה לעץ החיים, ומצד יצירה זו הרי העפר הוא כלי קיבול לברכה וקדושה, הוא העפר הקדוש של הכרת הנבראות" (ר' וולבה, שם, עמ' קפ"ב)
The element of dust/earth, holds the potential for two creations: one, that of Olam hazeh (this world), is heaviness and lowliness; and the second, that of the Olam haba (the world to come), is the power of growth, the power of the Tree of Life. From that place [the Tree of Life] the dust/earth becomes a vessel for blessing and holiness, it is the sacred earthiness of our knowledge of being created.
(R’ Wolbe, there, p. 182)