×
Friend,    With Purim right around the corner, Sefaria is busy preparing for the “Purim bump” — the increase in users who visit Sefaria to celebrate the holiday. Last year, more than 100,000 people visited the library or used the app to connect with the holiday or read along with Megillat Esther. This year we’re expecting even more.    To help with our text and tech preparations ahead of this busy time, a generous Jewish foundation is matching all gifts to the library up to $36,000.    Please give today to help us meet your learning needs!     
יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ Avos 2:2
tn
Byt n

(ב) רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן.

Rabban Gamaliel the son of Rabbi Judah Hanasi said: excellent is the study of the Torah when combined with a worldly occupation, for toil in them both keeps sin out of one’s mind; But [study of the] Torah which is not combined with a worldly occupation, in the end comes to be neglected and becomes the cause of sin. And all who labor with the community, should labor with them for the sake of Heaven, for the merit of their forefathers sustains them (the community), and their (the forefather’s) righteousness endures for ever; And as for you, [God in such case says] I credit you with a rich reward, as if you [yourselves] had [actually] accomplished [it all].
שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. שֶׁהַתּוֹרָה מַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, וְהַמְּלָאכָה מְפָרֶכֶת וּמְשַׁבֶּרֶת אֶת הַגּוּף, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יֵצֶר הָרַע בָּטֵל מִמֶּנּוּ:
"For the exertion [expended] in both of them causes sin to be forgotten": As Torah [study] dulls the strength of a man and work pulls apart and breaks the body, and as a result of this the evil impulse is rendered idle for him.
וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה. וְאִם תֹּאמַר יְהֵא עָמֵל בַּתּוֹרָה תָּמִיד וִיגִיעָתָהּ תְּהֵא מְשַׁכַּחַת עָוֹן, וּמַה צֹּרֶךְ לַמְּלָאכָה, לְכָךְ הֻזְקַק לוֹמַר וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה סוֹפָהּ בְּטֵלָה, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא מְזוֹנוֹת, וּמְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ:
"And all [study of the] Torah in the absence of a worldly occupation": And if one might ask, let him work in Torah [study] and its exertion will cause sin to be forgotten, therefore it is required to say, "all [study of the] Torah in the absence of a worldly occupation comes to nothing in the end." As it is impossible for him without food, and [so] he will rob the creatures and forget his study.

כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה וְיִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה וְכִבָּה מֵאוֹר הַדָּת וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא. לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת מִדִּבְרֵי תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה. אָמְרוּ חֲכָמִים (משנה אבות ד ה) "כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם". וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ (משנה אבות ד ה) "אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶן וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶן". וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ (משנה אבות א י) "אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת", (משנה אבות ב ב) "וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן". וְסוֹף אָדָם זֶה שֶׁיְּהֵא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת:

Anyone who comes to the conclusion that he should involve himself in Torah study without doing work and derive his livelihood from charity, desecrates [God's] name, dishonors the Torah, extinguishes the light of faith, brings evil upon himself, and forfeits the life of the world to come, for it is forbidden to derive benefit from the words of Torah in this world.
Our Sages declared: "Whoever benefits from the words of Torah forfeits his life in the world." Also, they commanded and declared: "Do not make them a crown to magnify oneself, nor an axe to chop with." Also, they commanded and declared: "Love work and despise Rabbinic positions." All Torah that is not accompanied by work will eventually be negated and lead to sin. Ultimately, such a person will steal from others.
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ
ר"ל לימוד התורה הוא יפה רק כשיש עמה מוסר וענווה:

סופה בטלה וגוררת עון - כתבו הספרים שזהו נאמר לכלל העולם שאין כולם יכולים לזכות לעלות למדרגה רמה זו להיות עסקם רק בתורה לבדה אבל אנשים יחידים יוכל להמצא בכל עת באופן זה [וזהו שאמרו בברכות ל"ו ע"ב "הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן" ר"ל דוקא הרבה] והקב"ה בודאי ימציא להם פרנסתם וכעין זה כתב הרמב"ם פי"ג מהלכות שמיטין ויובלות "ולא שבט לוי בלבד וכו'" עי"ש ובפרט אם כבר נמצאו אנשים שרוצים להספיק לו צרכיו כדי שיעסוק בתורה בודאי לא שייך זה ויששכר וזבלון יוכיח:

שו"ת אגרות משה יו"ד חלק ב' סי' קטז:

בענין קבלת פרס לפרנסתם מהכוללים כדי שיוכלו להתגדל בתורה ט"ז אלול תשכ"ד. מע"כ ידידי מר אהרן יהושע דאראבנער שליט"א.

הנה בדבר ת"ח הרוצים להתעסק בתורה ולהחכים בה בידיעת התורה בכמותה ואיכותה ונהנים לפרנסתם ממה שנוטלים פרס בכוללים וכן הרבנים הנוטלים פרס והמלמדים עם תלמידים וראשי הישיבות הנוטלים פרס לפרנסתם אם שפיר עבדי או שיש מה להרהר אחר זה ויהיה מדת חסידות שלא להתפרנס מזה אלא ממעשה ידיו.

הנה ודאי שפיר עבדי דכן איפסק ברמ"א יו"ד סימן רמ"ו סעיף כ"א שאפילו בריא מותר, ומותר לחכם ולתלמידיו לקבל הספקות מן הנותנים כדי להחזיק ידי לומדי תורה שעי"ז יכולין לעסוק בתורה בריוח.

והש"ך סק"כ הביא אף מהכ"מ שפסק כן אפילו אם נימא שאין כן דעת הרמב"ם, משום שכל חכמי ישראל קודם זמן רבנו ואחריו נוהגין ליטול שכרם מהצבור, ואף אם לדינא הלכה כרמב"ם הסכימו כן חכמי הדורות משום "עת לעשות לה׳ הפרו תורתך" שאילו לא היה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה לא היו יכולין לטרוח בתורה כראוי והיתה התורה משתכחת מישראל ובהיותה מצויה יוכלו לעסוק ויגדיל תורה ויאדיר והוא לשון הכ"מ בפ"ג מת"ת ה"י בסופו.

וכן הביא ממהרש"ל שכתב "ואמת שאם לא כן, כבר היתה בטלה תורה מישראל, כי א"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה וגם להתפרנס ממעשה ידיו, ומסיק יותר, דעון הוא בידו אם לא יקבל מאחרים אפילו יודע חכמה ומלאכה שיוכל ליגע בה ולהרויח כדי לפרנס את ביתו בוז יבוזו לו באהבת התורה ולומדיה כי א"א שיבטל מלמודו עיי"ש,

ולכן הוא דין ברור ופשוט שנתקבל בכל הדורות אם מדינא, אם מתקנה-דעת לעשות לה׳ הפרו תורתך, שמותר לעסוק בתורה ולהתפרנס מקבלת פרס או ממה שהוא מלמד תורה לאחרים או שהוא רב ומורה הוראה, ואין להמנע מזה אפילו ממדת חסידות.

ואני אומר כי אלו המתחסדים מצד שיטת הרמב"ם הוא בעצת היצה"ר כדי שיפסיק מללמוד ויעסוק במלאכה ובמסחר וכדומה עד שלבסוף הם שוכחים אף המקצת שכבר למדו ואינו מניחם אף לקבוע זמן קצר לת"ת, כי אם הראשונים כמלאכים אמרו שא"א לעסוק בתורה ולהחכים בה כשיעשה מלאכה להתפרנס ממעשה ידיו, כ"ש בדורנו דור יתמא דיתמי וגם אין לנו הנשים צדקניות שירצו לסבול עוני ודחקות כבדורותם, שודאי א"א לשום אדם להתגאות ולומר שהוא יכול לעשות מלאכה ולהחכים בתורה.

לכן לא יעלה על מחשבתך עצת היצה"ר שיש בקבלת פרס דלומדים בכוללים ופרס דרבנים ומלמדים וראשי ישיבה איזה חטא וחסרון מדת חסידות, שהוא רק להסית לפרוש מן התורה. ומי יתן והיו נמצאים אנשים מתנדבים לפרנס הרבה ת"ח היו מתרבים בני תורה גדולי ישראל ובעלי הוראה כרצון השי"ת שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. ידידו מברכו בכוח"ט, משה פיינשטיין

יו"ד חלק ג' סי' פ"ב:

איסור לבטל מלימוד התורה לעסוק בלימודי חול בע"ה מע"כ ידידינו וחברים בדעה ובהעבודה להרביץ תורה בישראל גם במדינה זו שהיתה רפויה בלמוד התורה, ה"ה ראשי המתיבתות והמנהלים להגדיל תורה ולהאדירה עד ביאת הגואל במהרה שלמכון יסגא.

הנה ידוע לעולם התורה מה שדברתי הרבה פעמים לפני בני התורה בענין למודי חול אשר לבני תורה וגם לבני הישיבות הקדושות אשר ראוין להתגדל שם בתורה וביראת ה׳ טהורה הרי עצם למודי חול אף כשליכא למודי כפירה וגם לא תערובות נשים, הוא איסור דמניחין חיי עולם שהוא איסור אף לאחר שנתגדלו בתורה במדרגה גדולה, עיין בתענית דף כ"א ע"א בעובדא דר' יוחנן ואילפא מתרי מלאכי השרת עיי"ש, ואף שהיה שם לזמן קצר ולהכרח פרנסתו שהיו עניים גדולים להחיות עצמן ובני ביתם שמטעם זה לא נענש אילפא, אבל לבחורים ואברכים צעירים שעדיין לא למדו כל הצורך ובזה שיכניסו עצמן ללמודי חול הרי לא שייך שיגיעו למדרגת ת"ח שיודע התורה בדור הזה דצריך לזה כל כחות הנפש שחננו השי"ת בדעת ובהבנת הדברים, ויבזבז כחותיו גם ללמודי חול, ובמשך הזמן יעשו למודי החול אצלו עיקר בהכרח כי הרי כח עצת היצר שבשביל זה התחילו לבטל למוד התורה וללמד למודי החול באיזה משך זמן יאמר לו אחרי עבור קצת זמן שצריך יותר זמן ללמודי חול אם אתה חושב להתפרנס, ואפילו בלא זה לא שייך להתגדל בתורה ואפילו להיות קצת תלמיד חכם ובן תורה אי אפשר בגזילת הזמן וגזילת העמילות בכשרונותיו מתורה ללמודי החול, ותחת להתגדל ירד מטה מטה, ובפרט שברור שאחרי שיתעסק כבר בלמודי חול כשיראה שאלו שהולכין לקאלעדז דהמדינה מצליחין יותר בשלימותן מכפי שהן מצליחין ילכו לבתי ספר (לסקולס) דהמדינה שיש שם כל התועבות שבעולם, בעצת היצר שהוא רק לזמן קטן, והוא לא יתקלקל שם, אשר כל אחד מבין ויודע שאינו כן, אבל איך שיהיה לא שייך שיהיה אף בן תורה וכ"ש שלא שייך שיעשה תלמיד חכם. וגם כל בן תורה ולומד בישיבות הקדושות צריך להשים אל לבו חורבן התורה הגדול שנעשה בעולם שהוא חיוב גדול על כל לומדי תורה בהישיבות שישתדלו להיות גדולי תורה והוראה ויראי שמים תחתם שזה ענין מוכרח לכל קהל ישראל.

סוף דבר הוא פשוט שאף ששתקינן ואין אומרין זה לכלל ישראל ואף לא לאלו השומרים תורת השי"ת הוא דבר האסור לבני תורה ובני ישיבות אשר כל אחד יכול להתגדל בתורה ולגזול הזמן והעמילות בהכשרונות מלמודי תורה ללמודי חול. ובדבר ענין פרנסה כבר ידוע כמדומני מה שאמרתי איזה פעמים שזהו עצת רשעים שהוזכר בריש תהלים, וכפי שאיתא בתענית שם

וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבַד אֶלָּא כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ וֶהֱבִינוֹ מַדָּעוֹ לְהִבָּדֵל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְעָבְדוֹ לְדֵעָה אֶת ה' וְהָלַךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁעֲשָׂהוּ הָאֱלֹהִים וּפָרַק מֵעַל צַוָּארוֹ עֹל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם הֲרֵי זֶה נִתְקַדֵּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים וְיִהְיֶה ה' חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים וְיִזְכֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ כְּמוֹ שֶׁזָּכָה לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם. הֲרֵי דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם אוֹמֵר (תהילים טז ה) "ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי":
Not only the tribe of Levi, but any one of the inhabitants of the world whose spirit generously motivates him and he understands with his wisdom to set himself aside and stand before God to serve Him and minister to Him and to know God, proceeding justly as God made him, removing from his neck the yoke of the many reckonings which people seek, he is sanctified as holy of holies. God will be His portion and heritage forever and will provide what is sufficient for him in this world like He provides for the priests and the Levites. And thus David declared [Psalms 16:5]: "God is the lot of my portion; You are my cup, You support my lot."
Blessed be the Merciful One who provides assistance.
ואמרו שם הרבה עשו כר״י ועלתה בידם. והרבה עשו כרש״בי ולא עלתה בידם. היינו רבים דוקא. כי ודאי שלכלל ההמון כמעט בלתי אפשר שיתמידו כל ימיהם רק בעסק התורה שלא לפנות אף שעה מועטת לשום עסק פרנסת מזונות כלל. ועז״א באבות כל תורה שאין עמה מלאכה וכו'. אבל יחיד לעצמו שאפשר לו להיות אך עסוק כל ימיו בתורתו ועבודתו ית״ש. ודאי שחובה מוטלת עליו שלא לפרוש אף זמן מועט מתורה ועבודה לעסק פרנסה חס ושלום. וכדעת ר' שמעון ב״י *:
And there it is stated that many did per Rabbee Yishmael’s directions and they succeeded, and many did per Rabbee Shim’on Bar Yo-khai’s words and they did not succeed. It says specifically “many” because definitely, for most of the masses it’s nearly impossible that they could dedicate all of their time only to involvement with Torah, to not turn away from it even a brief time for the sake of earning a living sustenance. And about this the sages stated in Avot: “that all Torah that is not accompanied by labor...”. But an individual, if it’s possible for him to only be involved his entire lifetime with his Torah and his service to the One (blessed be His name), the obligation is definitely upon him to not separate even a brief time from Torah and service to earn a living (heaven forefend), in accordance with Rabbee Shim’on Bar Yo-khai’s opinion [*].

תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? — לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ״ — יָכוֹל דְּבָרִים כִּכְתָבָן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״ — הַנְהֵג בָּהֶן מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֶפְשָׁר אָדָם חוֹרֵשׁ בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה, וְזוֹרֵעַ בִּשְׁעַת זְרִיעָה, וְקוֹצֵר בִּשְׁעַת קְצִירָה, וְדָשׁ בִּשְׁעַת דִּישָׁה, וְזוֹרֶה בִּשְׁעַת הָרוּחַ, תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם — מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וְגוֹ׳״, וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם — מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי עַצְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּלֶאכֶת אֲחֵרִים נַעֲשֵׂית עַל יָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶךָ וְגוֹ׳״.

אָמַר אַבָּיֵי: הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְעָלְתָה בְּיָדָן. כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָן.

אֲמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנַן: בְּמָטוּתָא מִינַּיְיכוּ, בְּיוֹמֵי נִיסָן וּבְיוֹמֵי תִּשְׁרֵי לָא תִּתְחֲזוֹ קַמַּאי, כִּי הֵיכִי דְּלָא תִּטַּרְדוּ בִּמְזוֹנַיְיכוּ כּוּלָּא שַׁתָּא.

The Sages taught: What is the meaning of that which the verse states: “And you shall gather your grain”? Because it is stated: “This Torah shall not depart from your mouths, and you shall contemplate in it day and night” (Joshua 1:8), I might have thought that these matters are to be understood as they are written; one is to literally spend his days immersed exclusively in Torah study. Therefore, the verse states: “And you shall gather your grain, your wine and your oil,” assume in their regard, the way of the world; set aside time not only for Torah, but also for work. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Is it possible that a person plows in the plowing season and sows in the sowing season and harvests in the harvest season and threshes in the threshing season and winnows in the windy season, as grain is separated from the chaff by means of the wind, and is constantly busy; what will become of Torah? Rather, one must dedicate himself exclusively to Torah at the expense of other endeavors; as when Israel performs God’s will, their work is performed by others, as it is stated: “And strangers will stand and feed your flocks, and foreigners will be your plowmen and your vinedressers” (Isaiah 61:5). When Israel does not perform God’s will, their work is performed by them themselves, as it is stated: “And you shall gather your grain.” Moreover, if Israel fails to perform God’s will, others’ work will be performed by them, as it is stated: “You shall serve your enemy whom God shall send against you, in hunger, in thirst, in nakedness and in want of all things” (Deuteronomy 28:48). Summing up this dispute, Abaye said: Although there is room for both opinions, many have acted in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, and combined working for a living and learning Torah, and although they engaged in activities other than the study of Torah, were successful in their Torah study. Many have acted in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai and were not successful in their Torah study. They were ultimately forced to abandon their Torah study altogether. Similarly, Rava said to the Sages who would attend his study hall: I implore you; during the months of Nisan and Tishrei, the crucial agricultural periods, do not appear before me. Engage in your agricultural work then so that you will not be preoccupied with your sustenance all year.

ובחי’ מרן רי”ז הלוי פ’ חיי שרה כתב שלא נתבאר אם ר’ נהוראי בא לחלוק על דברי ר”מ שקדמו לו שאמר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקי’ וקלה, וזה פלא שהרי בעירובין יג, ב אמרינן דר”מ הוא ר’ נהוראי בעצמו, ואיך אפשר שיחלקו ר’ מאיר עם ר’ נהוראי. ועוד שאם בא לחלוק צ”ב הלשון ‘איני מלמד את בני’.


וביאר ע”פ מה שאמרו בברכות לה, ב תנו רבנן ואספת דגנך מה תלמוד לומר, לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן, תלמוד לומר ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי רבי ישמעאל, רשב”י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וכו’, תורה מה תהא עליה, אלא בזמן שישראל
עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים וכו’, אמר אביי הרבה עשו כר”י ועלתה בידן כרשב”י ולא עלתה בידן.

והביאור שלדעת רשב”י לא הותר לבטל מלימוד אף לא שעה אחת, והקרא ד’ואספת דגנך’ היינו ע”י אחרים, אך לר’ ישמעאל נאמר בקרא ד’ואספת דגנך’ היתר לבטל מלימוד התורה בשביל עסק דרך ארץ, ולפ”ז כשאמר אביי הרבה עשו כר”י ועלתה בידן משמע שבא לפסוק הלכתא כר”י.

והנה כתב הרמב”ם פי”ג משמיטה ויובל הי”ג ‘ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה’ לשרתו ולעובדו לדעה את ה’, והלך ישר כמו שעשהו האלוקים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה’
חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה”ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע”ה אומר ה’ מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי עכ”ל.

ולפי”ז כתב שבאמת ר”מ ור’ נהוראי השנויים במשנה בקידושין לא פליגי כלל ולפיכך שני הדברים נפסקו להלכה, שנפסק שילמד אדם את בנו אומנות נקי’ וקלה, והיינו כר”י שהנהג בהן מנהג ד”א, אך דברי ר’ נהוראי הם ענין אחר לגמרי, שאע”פ שכך הוא הדין ללמד את בנו אומנות, אבל יש עוד מידה והיא מידת רשב”י, ולזה
מבאר את היתרונות שיש במידה זו שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא וכו’, ואין זה סתירה שבוודאי לכל אדם ההלכה היא שהנהג בהם מידת ד”א, ולכן אמר ר”מ שלעולם ילמד לבנו אומנות קלה ונקיה, אך מאידך אמר רבי נהוראי שהוא ר”מ עצמו, ‘מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה’, היינו שהוא עצמו בוחר לבנו מדה אחרת, מידתו של רשב”י וחביריו וכמו שכתוב ברמב”ם בהל’ שמטה ויובל הנ”ל.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה, וְיִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁהָעשֶׁר וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין אֻמָּנוּת שֶׁאֵין בָּהּ עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת, שֶׁלֹּא עֲנִיּוּת מִן הָאֻמָּנוּת וְלֹא עֲשִׁירוּת מִן הָאֻמָּנוּת, אֶלָּא הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ...

רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, מַנִּיחַ אֲנִי כָּל אֻמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁאָדָם אוֹכֵל מִשְּׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְקֶרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא. וּשְׁאָר כָּל אֻמָּנוּת אֵינָן כֵּן. כְּשֶׁאָדָם בָּא לִידֵי חֹלִי אוֹ לִידֵי זִקְנָה אוֹ לִידֵי יִסּוּרִין וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ, הֲרֵי הוּא מֵת בְּרָעָב. אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, אֶלָּא מְשַׁמַּרְתּוֹ מִכָּל רָע בְּנַעֲרוּתוֹ וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְזִקְנוּתוֹ...

מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם כו) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:

Rabbi Yehudah says, "An unmarried man should not herd animals, and two unmarried men should not sleep in the same garment." And the Sages permit it. Whoever's business is with women should not be alone with women. And one should not teach his son a profession [that would cause him to be] among women. Rabbi Meir says, "A person should always teach his son a clean and easy profession, and he should pray to the One to whom wealth and possessions belong, as there is no profession which does not have in it poverty and wealth. For poverty is not due to one's profession, and wealth is not due to one's profession, rather, it is all according to one's merit." Rabbi Shimon ben Elazar says, "Have you seen in all your days a beast or fowl that has a profession? [Yet] they sustain themselves without trouble. And weren't they created solely to serve me, and I was created to serve my Master. Isn't it logical, then, that I should be able to sustain myself without trouble? However, I my actions were bad, and I deprived myself of my sustenance." Abba Garin, a man of Tzaydin says in the name of Abba Guria, "A person should not teach his son [to be] a donkey-driver, a camel-driver, a barber, a sailor, a shepherd, or a shopkeeper, for their professions are the professions of thieves." Rabbi Yehudah says in his name, "Most donkey-drivers are wicked, and most camel-drivers are honorable. Most sailors are pious. The best physicians [are destined] for hell, and the most honorable among the butchers is the partner of Amalek." Rabbi Nehorai says, "I leave [aside] all professions in the world and I do not teach my son anything other than Torah, for a person enjoys its reward in this world and the principle remains into the world to come." And this is not the case for the rest of the professions. When a person encounters sickness, or old age, or suffering and is not able to engage in his profession, he will surely die of hunger. But the Torah is not like this; rather, it protects him from all evil in his youth and grants him an end and hope in his old age. Regarding his youth, what does it say? "Those who wait for the Lord will have their strength renewed" (Isaiah 40:31). Regarding his old age what does it say? "They shall still bear fruit in old age" (Psalms 92:15). And so it says with regard to Abraham, our father, peace be upon him, "And Abraham was old...and the Lord blessed Abraham with everything" (Genesis 24:1). We find that Abraham our father performed the entire Torah [even] before it was given, as it says "Because Abraham listened to My voice, and he observed My statutes, commandments, laws, and teachings" (Genesis 26:5).

תָּנָא: לֹא רַבִּי מֵאִיר שְׁמוֹ אֶלָּא רַבִּי נְהוֹרַאי שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רַבִּי מֵאִיר? שֶׁהוּא מֵאִיר עֵינֵי חֲכָמִים בַּהֲלָכָה.

It was taught in a baraita: Rabbi Meir was not his name; rather, Rabbi Nehorai was his name. And why was he called by the name Rabbi Meir? It was because he illuminates [meir] the eyes of the Sages in matters of the halakha. And Rabbi Nehorai was not the name of the tanna known by that name; rather, Rabbi Neḥemya was his name, and some say: Rabbi Elazar ben Arakh was his name. And why was he called by the name Rabbi Nehorai? It is because he enlightens [manhir] the eyes of the Sages in matters of the halakha.

"וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (י"ב - ג')


בספר "להתעדן באהבתך" מביא: כתוב בשו"ע [הלכות מילה סימן רס"ג - ב'], אשה
שמלה בנה ראשון (שנתנה למול את בנה, ש"ך) ומת מחמת מילה, שהכשילה המילה כוחו, ומלה גם את השני ומת מחמת המילה, הרי הוחזק שבניה מתים מחמת מילה ושוב לא מלים את שאר בניה.


הגמ' בקידושין [כ"ט.] אומרת, חייב אדם ללמד את בנו אומנות, וכל שאינו מלמדו אומנות מלמדו ליסטות, דעל ידי שאין לו כסף הולך ללסטם את הבריות. ויש להבין מדוע לא מקיימים דין זה היום, ואין שולחים את הבנים ללמוד אומנות? התירוץ לזה נמצא בסיפור הבא:


רבי אלחנן וסרמן בביקורו בארה"ב חיזק מאוד את היהדות שם, וגם הרבה באו לשמוע לשמוע לעצתו - בין אלו שבאו להתייעץ, היה יהודי "יקה" שביקש לדעת, כיון שבנו כבר בן חמש עשרה ו"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", ובא לשאול בעצתו, או יותר נכון לומר לר' אלחנן מה בדעתו לעשות, ולבקש את הסכמתו.

ר' אלחנן ידע היטב שעליו לברור תשובתו, כיון שבגרמניה היתה מקובלת השיטה של "תורה עם דרך ארץ", ולכן ענה לו בעקיפין. ודאי וודאי שטוב תורה עם דרך ארץ, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, הכל אמת, אבל... מה דעתך על הענין של הכנסת בנו של אדם בבריתו של אברהם אבינו, האם זו מצווה? בוודאי שזו מצווה גדולה להכניס בן בבריתו של אברהםאבינו, מה השאלה? הן אמרו חכמינו, גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה [נדרים ל"ב.], והלא כל כלל ישראל עומד על היסוד של בריתו של אברהם אבינו. אבל, המשיך ר' אלחנן, מה הדין אם קרה חלילה שמתו אחיו מחמת מילה, הלא אז אסור למול. אמנם בגמ' ביבמות [ס"ד:] יש מחלוקת אם מספיק שימותו שנים או צריך שימותו שלושה, על כל פנים אם התבררשישנה חזקה כזו - אסור למול, זוהי ההלכה, וכל כך למה? כי כבר מתו אחיומחמת מילה. הרי שאפילו במצוה כה גדולה וכה חשובה, אם מתו אחיו מפני שמלו אותם, אסור למול את זה שנולד עכשיו, ואם אביו כן ימול אותו, הוא יעבור עבירה.

א"כ, הלא לא תאמר שמצוות מילה פחותה וקלה מענין זה של לימוד אומנות ומלאכה לבן, והיום אנו חיים בדור ובמצב של "מתו אחיו מחמת מלאכה". כששולחים ילד ללמוד מלאכה, הוא עלול להתקלקל, והנזק שנגרם דומה לפחות לעניין של "מתו אחיו מחמת מילה", והלא ראינו בימים אלו שזוהי תופעה שכיחה שבנים מתקלקלים כשהם יוצאים מחוץ לכותלי בית המדרש. כך אמר לו ר' אלחנן.


אבל יהודי זה שבעצם לא בא לשמוע, אלא בא להשמיע ולקבל חיזוק לדעתו, שלח את בנו ללמוד מלאכה, וכמה אומלל ומסכן היה אותו איש, כי בנו לא הוציא את שנתו, כי באמצע השנה, חלה הבן ונפטר, ונתקיים בו "גזירה שיצאה מלפני השליט", וכיון שאמר ר' אלחנן שזה דומה למתו אחיו מחמת מילה, נתקיים הדבר ביהודי זה. ואם נכונים דברים אלו לדורו של ר' אלחנן, ק"ו לדורנו. זו התשובה לאותם "חכמים" שטוענים לצאת ל"שוק העבודה".

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור