הוּא הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ.
הִלֵּל אוֹמֵר, אַל תִּפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ, וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:
הוא היה אומר עשה רצונו כרצונך.
כאשר האדם עושה רצון עצמו בחפץ ובתאוה כן יעשה לו רצון הקב"ה. ולא להפריד רצון הקב"ה ית' ורצונו אך לעשות שניהם דבר אחד. ר"ל שלא יהיה לו רצון כי אם דבר שהוא לרצון לפני ה׳. ואמרו באבות דר' נתן וכן בדוד הוא אומר (ד"ה א' כ"ט י"ד) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. ונתן עצה לבני אדם להתגבר על טבעם לעשות כחפץ ורצון השם ית' גם בממונם ובקנינם כי ה׳ נתן הכל ופקדון הוא בידם. ובהעלות אל לבו זה על כל פנים יעשה מהפקדון רצון הבעלים שהוא הקב"ה ובזה לא ידאג בתתו לצדקה ויעשה רצונו כרצון הקב"ה ברצון ובטוב לבב:
https://itorah.com/parasha-insight/parashat-terumah--when-we-feel-unmotivated/16/29467
Parashat Terumah- When We Feel Unmotivated
This Week's Parasha Essay is dedicated in memory of RACHEL Bat SARAH
The Torah in Parashat Teruma presents the laws for the construction of the Mishkan, which is where sacrifices were offered until the building of the Bet Ha'mikdash in Jerusalem. Later, in Parashat Vayakhel, we read of the fulfillment of these commands, how the Mishkan and its furnishings were built.
Already the Gemara (Berachot 55a) notes the glaring discrepancy between the sequence of the commands presented here in Parashat Teruma, and the execution of these commands in Parashat Vayakhel. When G-d presented the instructions for building the Mishkan, He began with the furnishings, detailing the instructions regarding the ark, the table, the Menorah, and the altar, before proceeding to the instructions regarding the structure of the Mishkan. In Parashat Vayakhel, however, we read that the artisans first constructed the Mishkan, and only then built the furnishings. The Gemara tells that when Moshe relayed G-d's instructions – in the sequence they were given – to Besalel, the chief artisan, Besalel pointed out that the sequence was backward. He noted that the building must be constructed first, before the furnishings, as otherwise there will be nowhere to store the furnishings in the interim. Moshe confirmed to Besalel that he was correct.
The question remains, however, why did Hashem present the commands regarding the furnishings before presenting the requirements for building the structure, if He in fact wanted the building to be constructed first?
Rav Yehoshua Heller (1814-1880), in his Dibreh Yehoshua, offers an approach to answer this question (which also explains a number of other discrepancies between the commands in Parashat Teruma and the execution of these instructions in Parashat Vayakhel). He attributes the change in sequence to the event of Het Ha'egel – the sin of the golden calf – which transpired in between. Hashem presented these commands before the sin of the golden calf, and thus the instructions reflect the reality before Beneh Yisrael worshipped the calf, when they were still on the pristine spiritual level that they had attained at the time of Matan Torah. The building of the Mishkan, however, occurred after Het Ha'egel, when the people had fallen from that level.
The structure of the Mishkan, Rav Heller explains, represents the human body, our limbs, the actions we perform, whereas the furnishings housed in the Mishkan symbolize our interior, our emotions, our feelings. Ideally, our feelings and our actions should be fully in synch with one another. We should always feel motivated to serve Hashem, to fulfill His will, to perform the Misvot, to live the way we are supposed to live, such that our actions – our Misva observance – are a natural outgrowth of our emotions. Indeed, the great Sadikim live with ongoing, consistent passion, and are constantly driven to perform Misvot. Most of us, however, often do not feel this passion. Sometimes we feel motivated and driven to achieve and excel, but sometimes we don't. And the Ramhal (Rav Moshe Haim Luzzato, Italy, 1707-1746), in his classic work Mesilat Yesharim, writes that when a person feels unmotivated, he should push himself to perform Misvot anyway – and his actions will then awaken his motivation. Once we get started, once we accustom ourselves to doing the right thing even when we don't feel like it, the feelings will come. Hence, Rav Heller explains, before Het Ha'egel, when Beneh Yisrael were on a high spiritual level, the furnishings preceded the structure. The people felt the strong drive and desire to serve Hashem, and this passion led them to action. After the sin of the golden calf, however, this passion was not always present. And so at this point, it was necessary for the structure to precede the interior. We often need to perform the actions even when we lack motivation and enthusiasm, and this will gradually ignite our passion for Misvot.
This insight, I am certain, resonates with each and every one of us. We have all had occasions when we feel unmotivated, when we were simply "not in the mood," when we had little or no desire to get out of bed on time for shul, to attend a Shiur, to learn, to donate money to charity, or to do other Misvot. The important thing when this happens is to push ourselves do to it anyway, even without motivation, and trust that our efforts will, with time, arouse our emotion and kindle our enthusiasm for Misvot. Although ideally our passion for Misvot should lead us to perform Misvot, sometimes we need to reverse the sequence, to go "outside-in," by first performing the deeds which will have the effect of arousing our enthusiasm.
כשתעסוק בתורה שהוא רצון שמים, עסוק בזריזות ובשמחה בלי פיזור מחשבות בדברים אחרים, כמו שתתעסק בעניין פרנסתך שתייחד כל מחשבותיך לעסקך:
שיבוא לך פרנסתך בזריזות ובלי טרחא, דבזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית ע"י אחרים [ברכות ל"ה ב']:
כשתאותיך לארציות ילחמו בך נגד חיוביך לשמוע בקול ה':
רצון המתנגדים לך והרוצים להריע לך, יבטל למען הטיבך ולהצליחך. ואפי' רצון עצמו כ"י [היינו סידור הטבע הפשוטי] יבטל למען טובתך [כמ"ק דט"ז ב]:
עשה רצונו כרצונך. שאפילו בשעה שתעשה חפצך תעשה לש״ש:
Acc to Rashi's pshat above:
כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ - (do e/t l'shem shomayim (even "ritzoncha" eat, sleep, work etc...) so that Hashem will consider e/t you do (eat, sleep, work...) as if you did His ratzon (mitzva)
Mother feeding family, Butcher, (poseach es yadecha - v'halahcta b'drachav, gemilus chasodim) Dentist, Shoe repair, employee (parnasa for schar limud, tzedaka) but WITH KAVANA
tzedaka, loan/ repay loan, pay worker on time
עוד שמעתי שכוונתו להשמיענו שלעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וז"ש "עשה רצונו כרצונך" כלומר כמו שתרצה לעשות - עשהו ואפי' שיהיה שלא לשמה, לפי שמתוך שלא לשמה אח"כ בא לשמה וז"ש כדי שאח"כ יעשה ויתקן הקב"ה רצונך שיהיה כרצונו ית' לעבדו בלבב שלם ולמוד לשמה.
והחסיד הרב ר' יוסף יעבץ ז"ל פי' כי כמו שרצון עצמו יעשה אותו בשמחה ולא ימנענו שום טרדא ועושה כל אפשרות לשום אותו בפועל כן ראוי שיעשה רצונו ית' ככל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו כדי שיעשה האל רצונך כרצונו שאפילו יהיו מונעים רבים בבקשתך בין מצד הרכבתך בין מצד כוכבי שמים לא יעכבו לעשות רצונך ויהיו כאפס אנשי מצותך כמו שאין מונע מעכב לאשר ירצה הש"י ע"כ:
ול"נ שאפשר שכוונת התנא בזה לומר שיעשה האדם בפועל מה שיש לו ברצון לעשות כדי שגם הוא ית' יעשה בפועל מה שברצונו לעשות. כי הנה רובא דעלמא יש להם ברצונם לעבוד את בוראם אלא ששאור שבעיסה מעכב להם שיתגבר יצרם עליהם ואין להם יכולת לעמדו כנגדו, הרי כי רצון בני האדם הוא טוב אלא שחסר מהם המעשה להוציא רצונם מן הכח אל הפועל.
וכן רצונו יתברך להיטיב לכל העולם כי חפץ חסד הוא, ו"חיים ברצונו" לעולם אלא שעונותיו של אדם מונעין הטוב ממנו. ולכן אמר התנא עשה בפועל רצונו ית' ועבוד את בוראך כמו שיש לך ברצונך וזה "כרצונך" דקאמר, שכבר יש לך רצון וכיון שכן עשה אותו בפועל כדי שיעשה גם הוא ית' רצונך בפועל דהיינו שייטיב עמך וירבה טובתך כמו שהוא ברצונו לעשות טובה לכל בריותיו וגם הוא ית' יעשה ויוציא רצונו מן הכח אל הפועל.
וזה אמר כנגד רוב העולם שיש להם רצון טוב ואין חסר מהם רק המעשה בפועל. ולפי שיש מיעוטא דמיעוטא שגדלה רשעתם כל כך עד כי אפילו רצון טוב לעבוד את בוראם אין להם ולפי שאי אפשר שישלימו את עצמם בפעם א' ברצון הטוב וגם במעשה על כן כנגד אלו אמר בטל רצונך מפני רצונו אף שרצונך אינו טוב בטל רצונך ועל הפחות אף שלא תעשה בפועל עבודת בוראך הוי כמו רוב העולם שיש להם רצון טוב והפר מעליך רצונך ושים לבך כרצונו שעל הפחות יהיה לך רצון טוב וכנגד זה גם הוא ית' יבטל רצון אחרים החושבים להרע לך מפני רצונך ולא ישחיתו לך כלל.
בְּכָל־דְּרָכֶ֥יךָ דָעֵ֑הוּ וְ֝ה֗וּא יְיַשֵּׁ֥ר אֹֽרְחֹתֶֽיךָ
אי נמי אמר על דרך בכל דרכיך דעהו אפי' כשאתה עושה צרכים שלך דהיינו המאכל והמשתה והתשמיש וכיוצא לא תהיה כוונתך בהם להנאתך אלא תהיה כוונתך לשמים, האכילה להיות בך כח לעבוד את בוראך ולעסוק בתורה, והתשמיש לקיים מצות פריה ורביה וכן כל שאר הדברים, וז"ש עשה רצונו ית' כשאתה עושה רצונך תהיה כוונתך לעשות רצונו, כדי שיחשוב הוא יתברך מאכלך למצוה וז"ש כדי שיעשה רצונך דהיינו התשמיש והאכילה - שהוא רצונך, יחשבם לך למצוה וכאלו עשית בהם רצונו וכמ"ש והוא יישר אורחותיך האורח שלך - שהוא האכילה, יישר אותו ויחשב לך לצדקה,
ואמר עשה רצונו כרצונך בכ"ף כי לפי זה היה ראוי לומר ברצונך בבי"ת אלא הכונה לפי שכבר אפשר שישתף האדם גם במעשיו כוונת שמים אבל העיקר יהיה אצלו כוונתו וטפלה אליו משותפת כוונת שמים כי כוונתו כשהוא אוכל העיקר הוא להנאתו וגם משותף לזה להיות בו כח לעבוד את בוראו, ולכן אמר התנא כי אין ראוי לעשות כן אלא על הפחות שוה בשוה רצונו כרצונך שתכוין על שתיהם בשוה להנאתך ולשמים שוה בשוה כדי שהוא ית' יעשה גם החלק שלך דהיינו רצונך מה שאתה מתכוין להנאתך שגם החלק ההוא הוא רצונו ויחשב לך כאלו היתה הכוונה כולה לשמים
ואמר עוד בטל רצונך מפני רצונו שאם תעשה עוד שלא תהיה בך כוונה כלל להנאתך אלא כל כונתך כולה לשמים ואתה מבטל רצונך לגמרי, שהוא ית' יודע בלבך כי הוא בוחן לב חוקר כליות שאם לא היה לעבודתו לא היית נהנה כלל, אז הוא ית' ג"כ יבטל רצון אחרים וכו' וזה על דרך צדיק מושל ביראת אלקים שהוא ית' גוזר גזירה והצדיק מבטל אותה. וז"ש כדי שיבטל רצון אחרים דהיינו גזרתו ית' אלא שכינה הדבר בלשון אחרים משום שאינו דרך כבוד כלפי מעלה להזכיר ביטול ברצונו ית' אבל הכונה היא זאת וכאלו אמר שיבטל הוא ית' רצונו מפני רצונך:
מִי־זֶ֣ה הָ֭אִישׁ יְרֵ֣א ה׳ י֝וֹרֶ֗נּוּ בְּדֶ֣רֶךְ יִבְחָֽר
וה"ר יצחק קארו ז"ל כתב עשה רצונו כמו שאתה עושה רצון עצמך שאפי' שיהיו לך מונעים לא יעכבך כדי שיעשה רצונך כרצונו כמו שאינו מונע ומעכב לרצון השם. כדי שיעשה רצונך כרצונו ולא כרצונך על דרך י֝וֹרֶ֗נּוּ בְּדֶ֣רֶךְ יִבְחָֽר כי אין האדם יודע לבחור לעצמו. פשט הכתוב יורנו בדרך יבחר הוא ית' לא הירא. א"נ בדרך שיבחר הירא אם היה יודע העתיד היה בוחר בו יורנו:
Yavetz - why does it say: "make His will", and not "make His command"? The answer is that one who guards from forbidden relations or the like but does not "sanctify himself from what is permitted to him", may be doing the command of his Creator, but not His will. For one can fulfill all the mitzvot and yet be "a glutton (naval) with the permission of the torah" (Ramban, kedoshim). But one who breaks his lusts according to his ability, such a person fulfills the will of his Creator. Thus, he wrote do His will instead of do His command.
Meiri - "make His will like your will" - serve G-d out of love until out of great love you will do His will even though it is against your nature. You will do it with love and affection as if it were your own will by nature.
"so that He will make your will like His will" - i.e. He will pay your reward abundantly and overflowingly, as His soul desires..
Rosh Avot (5777) - on the verse: "G-d is your shadow" (Tehilim 100), the Baal Shem Tov explained that just like a man's shadow follows him along wherever he goes and whatever he does the shadow does with him, so too the Holy One, blessed be He pays a person back according to his deeds and traits. For "as he did will be done to him", and "the attribute of measure for measure was not annulled" (Sotah 8b). Therefore, if one does the will of G-d according to the letter of the law, G-d will do his will also according to the level of nature. But if one completely annuls his will before the will of G-d, ie. that his will is like a broken shard and as nothing tangible and he conducts himself in Chasidut (extra piety), beyond the letter of the law, then G-d will also conduct Himself like this towards him. And He will annul the will of all those who seek to harm or obstruct him even in a supernatural way. For (measure for measure) this is his way...
"in the measure a man measures out he will be measured" (Sotah 8b) - namely if he helps a poor man generously and with a good eye, G-d will bestow upon him from above great shefa (blessings). But if he gives with a bad eye and a stingy hand, so too will he be dealt with. For as he did will be done to him. And our sages already said: "more than the baal bayit does to the poor man, the poor man does to the baal bayit" (Midrash).
Chida - Kiseh David Derush 11 - we know that it is His will that we fulfill His commandments wholeheartedly, with zeal and joy. We also know that what He did not command in particular, He commanded generally: "you shall be holy" (Vayikra 19:2), as the Ramban wrote there.
Namely, after commanding us in the forbidden relations and [forbidden] foods, a man may tell himself to go after permitted food and drink and marry many women through chupa and kidushin as the law of Moshe and Yisrael. And every day and every night, he will indulge in various physical pleasures, for they are many. On this He wrote: "you shall be holy" (Vayikra 19:2) in general manner.
This is what our sages said: "sanctify yourself [by abstaining] from what is permitted to you" (Yevamot 20a). That every person should separate from (physical) indulgences, and sanctify himself slowly, slowly. This in essence is the mitzvah of "you shall be holy" (Vayikra 19:2), see the Ramban there at length.
Thus, even though there is no particular commandment, but nevertheless a general commmandment came.
Hence, a man knows G-d's will that man sanctify himself, to separate from the physical pleasures, and to cling [instead] to the torah, mitzvot, and fear of Him, blessed be He.
This is: "make His will", that which you know is His will - do it with all your strength...
ואפשר שאמר בטל רצונך וכו' כענין אל תאמר אי אפשי לאכול חזיר אלא אפשי ואבי שבשמים גזר עלי וזהו מפני רצונו וכו'.
ועל דרך זה אמר דוד המלך ע"ה מִכׇּל־אֹ֣רַח רָ֭ע כָּלִ֣אתִי רַגְלָ֑י לְ֝מַ֗עַן אֶשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽךָ
אמר: בין חלק הסור מרע ובין חלק העשה טוב אין אני מקיים אותם לפי שהוא טוב בעיני ב"א לקיימם אלא לקיים מאמריך לבד וכענין שאמרו חז"ל אל יאמר אדם א"א בבשר חזיר אלא יאמר אפשי ואפשי וכו'
וז"ש מכל אורח רע כלאתי רגלי כגון שלא להרוג או שלא לגנוב שהוא אורח רע בעיני כל העולם ואף בעיני האומות שלא זרח עליהם אור התורה ואני מונע עצמי מהם לא מפני שהוא אורח רע אלא לשמור דבריך, הרי חלק הסור מרע. וכנגד חלק העשה טוב אמר ממשפטיך לא סרתי וכענין הצדקה שהיא טובה אפי' בעיני האומות וזה מפני כי אתה הוריתני לא זולת:
קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ הֱווּ פְּרוּשִׁים מִן הָעֲרָיוֹת וּמִן הָעֲבֵרָה, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא י"ט:ב').
אֲבָל בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (פרשה א ב) רָאִיתִי סְתָם, פְּרוּשִׁים תִּהְיוּ. וְכֵן שָׁנוּ שָׁם (שמיני פרק יב ג), "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי", כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי קָדוֹשׁ כָּךְ אַתֶּם תִּהְיוּ קְדוֹשִׁים, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי פָּרוּשׁ כָּךְ אַתֶּם תִּהְיוּ פְּרוּשִׁים.
וּלְפִי דַּעְתִּי אֵין הַפְּרִישׁוּת הַזּוֹ לִפְרֹשׁ מִן הָעֲרָיוֹת כְּדִבְרֵי הָרַב, אֲבָל הַפְּרִישׁוּת הִיא הַמֻּזְכֶּרֶת בְּכָל מָקוֹם בַּתַּלְמוּד שֶׁבְּעָלֶיהָ נִקְרָאִים "פְּרוּשִׁים".
וְהָעִנְיָן כִּי הַתּוֹרָה הִזְהִירָה בָּעֲרָיוֹת וּבַמַּאֲכָלִים הָאֲסוּרִים, וְהִתִּירָה הַבִּיאָה אִישׁ בְּאִשְׁתּוֹ וַאֲכִילַת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן. א"כ יִמְצָא בַּעַל הַתַּאֲוָה מָקוֹם לִהְיוֹת שָׁטוּף בְּזִמַּת אִשְׁתּוֹ אוֹ נָשָׁיו הָרַבּוֹת, וְלִהְיוֹת בְּסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ, וִידַבֵּר כִּרְצוֹנוֹ בְּכָל הַנְּבָלוֹת, שֶׁלֹּא הֻזְכַּר אִסּוּר זֶה בַּתּוֹרָה, וְהִנֵּה יִהְיֶה נָבָל בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה.
לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב אַחֲרֵי שֶׁפֵּרֵט הָאִסּוּרִים שֶׁאָסַר אוֹתָם לְגַמְרֵי, וְצִוָּה בְּדָבָר כְּלָלִי - שֶׁנִּהְיֶה פְּרוּשִׁים מִן הַמֻּתָּרוֹת: יְמַעֵט בַּמִּשְׁגָּל, כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ (ברכות כב) שֶׁלֹּא יִהְיוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְצוּיִין אֵצֶל נְשׁוֹתֵיהֶן כַּתַּרְנְגֹלִין, וְלֹא יְשַׁמֵּשׁ אֶלָּא כְּפִי הַצָּרִיךְ בְּקִיּוּם הַמִּצְוָה מִמֶּנּוּ; וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן בְּמִעוּטוֹ, כְּמוֹ שֶׁקָּרָא הַכָּתוּב (במדבר ו ה) הַנָּזִיר - "קָדוֹשׁ", וְיִזְכֹּר הָרָעוֹת הַנִּזְכָּרוֹת מִמֶּנּוּ בַּתּוֹרָה (בראשית ט כא) בְּנֹחַ וּבְלוֹט...וְגַם יִשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ מֵהִתְגָּאֵל בְּרִבּוּי הָאֲכִילָה הַגַּסָּה וּמִן הַדִּבּוּר הַנִּמְאָס, כְּעִנְיָן שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב (ישעיהו ט טז) "וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה", וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בָּזֶה עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַפְּרִישׁוּת, כְּמָה שֶׁאָמְרוּ עַל רַבִּי חִיָּא שֶׁלֹּא שָׂח שִׂיחָה בְּטֵלָה מִיָּמָיו. בְּאֵלּוּ וּבְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בָּאָה הַמִּצְוָה הַזֹּאת הַכְּלָלִית, אַחֲרֵי שֶׁפֵּרֵט כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת לְגַמְרֵי...
וְזֶה דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה לִפְרֹט וְלִכְלֹל בְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כִּי אַחֲרֵי אַזְהָרַת פְּרָטֵי הַדִּינִין בְּכָל מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁבֵּין בְּנֵי אָדָם, לֹא תִּגְנֹב וְלֹא תִּגְזֹל וְלֹא תּוֹנוּ וּשְׁאָר הָאַזְהָרוֹת, אָמַר בִּכְלָל "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב" (דברים ו יח), שֶׁיַּכְנִיס בַּעֲשֵׂה הַיֹּשֶׁר וְהַהַשְׁוָיָה וְכָל לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין לִרְצוֹן חֲבֵרָיו, כַּאֲשֶׁר אֲפָרֵשׁ (שם) בְּהַגִּיעִי לִמְקוֹמוֹ בִּרְצוֹן הקב"ה. וְכֵן בְּעִנְיַן הַשַּׁבָּת, אָסַר הַמְּלָאכוֹת בְּלָאו וְהַטְּרָחִים בַּעֲשֵׂה כְּלָלִי, שֶׁנֶּאֱמַר "תִּשְׁבֹּת", וְעוֹד אֲפָרֵשׁ זֶה (רמב"ן על ויקרא כ"ג:כ"ד) בע"ה:
הוא היה אומר עשה רצונו כרצונך. כאשר האדם עושה רצון עצמו בחפץ ובתאוה כן יעשה לו רצון הקב"ה. ולא להפריד רצון הקב"ה ית' ורצונו אך לעשות שניהם דבר אחד. ר"ל שלא יהיה לו רצון כי אם דבר שהוא לרצון לפני ה׳.
ואמרו באבות דר' נתן וכן בדוד הוא אומר (ד"ה א' כ"ט י"ד) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. ונתן עצה לבני אדם להתגבר על טבעם לעשות כחפץ ורצון השם ית' גם בממונם ובקנינם, כי ה׳ נתן הכל ופקדון הוא בידם. ובהעלות אל לבו זה על כל פנים יעשה מהפקדון רצון הבעלים שהוא הקב"ה ובזה לא ידאג בתתו לצדקה ויעשה רצונו כרצון הקב"ה ברצון ובטוב לבב:
כדי שיעשה רצונך כרצונו. השם ית' משביע לכל חי רצון ונותן לחם לכל בשר ולכל בריה כדי מחסורה ובזה חפצו ורצונו. ואם תזכה להיות לרצון לפניו יעשה רצונך גם בצרכי עולמך הקטן ויתן פרנסתך שהוא זה רצונו על כל באי עולם
לא תחמוד. אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה. איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו.
ועתה אתן לך משל. דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהיא יפה לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה. כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים שיתאוה שיהיו לו כנפים לעוף השמים. ולא יתכן להיות, כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו אע"פ שהיא יפה. כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו. רק כאשר חלק לו השם... ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד.
ואמר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו, יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו. כי ידע שהשם לא רצה לתת לו. לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ובתחבולותיו. על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו.
אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵירוֹ. וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִילּוּ כִּמְלֹא נִימָא.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״ יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן: מִי גִּלָּה לְבָנַי רָז זֶה שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ? דִּכְתִיב: ״בָּרְכוּ ה׳ מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ״ — בְּרֵישָׁא ״עֹשֵׂי״, וַהֲדַר ״לִשְׁמֹעַ״.
מי גילה לבני רז זה שמ"ה כו'
דזהו דבר סודי שהמלאך כולי רוחני ואין לו דעת אחרת כ"א לעשות רצונו ית' ב"ה והוא מוכן כאלו עשה משא"כ האדם מחובר בגוף ונפש שיש בו גם דעת היצה"ר ואינו מוכן לעשות רצון אביו שבשמים כי היצה"ר מסיתו לרעה אבל ישראל במ"ת נגלה להם סוד זה להיות להם דעת א' להיות מוכנים לעשות רצון אביהם שבשמים כמ"ש מי יתן והיה לבבם זה וגו' דהיינו שב' הלבבות שהם ב' יצרים היו להם דעת אחד כמלאכים הללו שהם מוכנים לעשות קודם שמיעה וק"ל:
- Mesilas yesharim chasid - rm father sees tie in window but doesn't command.
- Gemara brachos Hashem shows favoritism jews bench on kzayis Bec the ratzon Hashem is brachos.
- R elchonon divrei sofrim
- Ka'asher tzvivcha Hashem,
- RM artificial man
- Make your ratzon like His, just want what He wants & you will get schar even though you can't actuaaly do it (build yeshivos, the bais hamikdosh, ne'enas v'lo asah ...
- https://torasavigdor.org/parshah-booklets/terumah-5783/