Avos 2:3 הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת (Copy)

הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן, וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ:

Pirkei Avot 2:3

Be careful [in your dealings] with the ruling authorities for they do not befriend a person except for their own needs; they seem like friends when it is to their own interest, but they do not stand by a man in the hour of his distress.

מדרש שמואל על אבות ב׳:ג׳:א׳-ח׳

...הוו זהירין ברשות כלומר שלא די לאדם שיקיים דברי התורה לבד כי גם צריך לו עוד להיות "מקדש עצמו במותר לו" ואף בדברי הרשות

וז"ש הוו זהירין ברשות כלומר אפי' בדברים שיש לכם רשות מן התורה לעשות, כענין להרבות במאכלים המותרים הוו זהירין בהם, שאין מקרבין לו לאדם אלו הדברים, ותענוגי העולם הזה אין מקרבין את האדם להמשיך לו תועלת מהם אלא לצורך עצמם לבד, לצורך התענוגים עצמם, כלומר שילך אחריהם לבד, משום שנראים כאוהבין בשעת הנאתן, כי בשעה שנהנה האדם מן המאכל ההוא וטועם ממנו, נראה לו המאכל ההוא כאוהב אותו, כל כך נחת רוח עושה לו בשעה שהוא נהנה, אבל לא שימשך לו מהם שום תועלת

...ולז"א הוו יזהרין ברשות לפי שכחות ותאות הרשות הזה אין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן, נראין כאוהבין בשעת הנאתן, כי כן בא היצר על האדם בטענות מזוייפות להראות לו שמתאוותיו יבא לו עזר וסיוע ואין הדבר כן רק אין עומדין לו לאדם בשעת דחקו אלא אדרבה נפרעין ממנו עכ"ל:

Midrash Shmuel on Avot 2:3:1-8

...

רמב"ן על ויקרא י״ט:ב׳:ב׳

קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ הֱווּ פְּרוּשִׁים מִן הָעֲרָיוֹת וּמִן הָעֲבֵרָה, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא י"ט:ב').

אֲבָל בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (פרשה א ב) רָאִיתִי סְתָם, פְּרוּשִׁים תִּהְיוּ. וְכֵן שָׁנוּ שָׁם (שמיני פרק יב ג), "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי", כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי קָדוֹשׁ כָּךְ אַתֶּם תִּהְיוּ קְדוֹשִׁים, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי פָּרוּשׁ כָּךְ אַתֶּם תִּהְיוּ פְּרוּשִׁים.

וּלְפִי דַּעְתִּי אֵין הַפְּרִישׁוּת הַזּוֹ לִפְרֹשׁ מִן הָעֲרָיוֹת כְּדִבְרֵי הָרַב, אֲבָל הַפְּרִישׁוּת הִיא הַמֻּזְכֶּרֶת בְּכָל מָקוֹם בַּתַּלְמוּד שֶׁבְּעָלֶיהָ נִקְרָאִים "פְּרוּשִׁים". וְהָעִנְיָן כִּי הַתּוֹרָה הִזְהִירָה בָּעֲרָיוֹת וּבַמַּאֲכָלִים הָאֲסוּרִים, וְהִתִּירָה הַבִּיאָה אִישׁ בְּאִשְׁתּוֹ וַאֲכִילַת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן. א"כ יִמְצָא בַּעַל הַתַּאֲוָה מָקוֹם לִהְיוֹת שָׁטוּף בְּזִמַּת אִשְׁתּוֹ אוֹ נָשָׁיו הָרַבּוֹת, וְלִהְיוֹת בְּסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ, וִידַבֵּר כִּרְצוֹנוֹ בְּכָל הַנְּבָלוֹת, שֶׁלֹּא הֻזְכַּר אִסּוּר זֶה בַּתּוֹרָה, וְהִנֵּה יִהְיֶה נָבָל בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה.

לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב אַחֲרֵי שֶׁפֵּרֵט הָאִסּוּרִים שֶׁאָסַר אוֹתָם לְגַמְרֵי, וְצִוָּה בְּדָבָר כְּלָלִי - שֶׁנִּהְיֶה פְּרוּשִׁים מִן הַמֻּתָּרוֹת...וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן בְּמִעוּטוֹ, כְּמוֹ שֶׁקָּרָא הַכָּתוּב (במדבר ו ה) הַנָּזִיר - "קָדוֹשׁ", וְיִזְכֹּר הָרָעוֹת הַנִּזְכָּרוֹת מִמֶּנּוּ בַּתּוֹרָה (בראשית ט כא) בְּנֹחַ וּבְלוֹט...וְגַם יִשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ מֵהִתְגָּאֵל בְּרִבּוּי הָאֲכִילָה הַגַּסָּה וּמִן הַדִּבּוּר הַנִּמְאָס, כְּעִנְיָן שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב (ישעיהו ט טז) "וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה", וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בָּזֶה עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַפְּרִישׁוּת... בְּאֵלּוּ וּבְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בָּאָה הַמִּצְוָה הַזֹּאת הַכְּלָלִית, אַחֲרֵי שֶׁפֵּרֵט כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת לְגַמְרֵי...

Ramban on Leviticus 19:2:2

YE SHALL BE HOLY. “Abstain from the forbidden sexual relationships [mentioned in the preceding section] and from [other] sin, because wherever you find [in the Torah] a warning to guard against immorality, you find the mention of ‘holiness.’” This is Rashi’s language. But in the Torath Kohanim I have seen it mentioned without any qualification [i.e., without any particular reference to immorality, as Rashi expressed it], saying: “Be self-restraining.” Similarly, the Rabbis taught there: “And ye shall sanctify yourselves, and be ye holy, for I am Holy. Just as I am Holy, so be you holy. Just as I am Pure, so be you pure.” And in my opinion, this abstinence does not refer only to restraint from acts of immorality, as the Rabbi [Rashi] wrote, but it is rather the self-control mentioned throughout the Talmud, which confers upon those who practice it the name of P’rushim (Pharisees), [literally: “those who are separated” from self-indulgence, as will be explained, or those who practice self-restraint]. The meaning thereof is as follows: The Torah has admonished us against immorality and forbidden foods, but permitted sexual intercourse between man and his wife, and the eating of [certain] meat and wine. If so, a man of desire could consider this to be a permission to be passionately addicted to sexual intercourse with his wife or many wives, and be among winebibbers, among gluttonous eaters of flesh, and speak freely all profanities, since this prohibition has not been [expressly] mentioned in the Torah, and thus he will become a sordid person within the permissible realm of the Torah! Therefore, after having listed the matters which He prohibited altogether, Scripture followed them up by a general command that we practice moderation even in matters which are permitted, [such as in the following]: One should minimize sexual intercourse, similar to that which the Rabbis have said, “So that the disciples of the Sages should not be found together with their wives as often as the hens,” and he should not engage in it except as required in fulfillment of the commandment thereof. He should also sanctify himself [to self-restraint] by using wine in small amounts, just as Scripture calls a Nazirite “holy” [for abstaining from wine and strong drink], and he should remember the evils which the Torah mentioned as following from [drinking wine] in the cases of Noah and Lot. Similarly, he should keep himself away from impurity [in his ordinary daily activity], even though we have not been admonished against it in the Torah, similar to that which the Rabbis have said: “For the P’rushim (Pharisees), the clothes of the unlearned are considered as if trodden upon by a zav” [or zavah — a man or woman having suffered a flux], and just as the Nazirite is called “holy” because of guarding himself from the impurity of the dead. Likewise he should guard his mouth and tongue from being defiled by excessive food and by lewd talk, similar to what Scripture states, and every mouth speaketh wantonness, and he should purify himself in this respect until he reaches the degree known as [complete] “self-restraint,” as the Rabbis said concerning Rabbi Chiya, that never in his life did he engage in unnecessary talk. It is with reference to these and similar matters that this general commandment [Ye shall be holy] is concerned, after He had enumerated all individual deeds which are strictly forbidden, so that cleanliness of hands and body, are also included in this precept, just like the Rabbis have said: “And ye shall sanctify yourselves. This refers to the washing of hands before meals. And be ye holy. This refers to the washing of hands after meals [before the reciting of grace]. For I am holy — this alludes to the spiced oil” [with which they used to rub their hands after a meal]. For although these [washings and perfuming of the hands] are commandments of Rabbinic origin, yet Scripture’s main intention is to warn us of such matters, that we should be [physically] clean and [ritually] pure, and separated from the common people who soil themselves with luxuries and unseemly things. And such is the way of the Torah, that after it lists certain specific prohibitions, it includes them all in a general precept. Thus after warning with detailed laws regarding all business dealings between people, such as not to steal or rob or to wrong one another, and other similar prohibitions, He said in general, And thou shalt do that which is right and good, thus including under a positive commandment the duty of doing that which is right and of agreeing to a compromise [when not to do so would be inequitable]; as well as all requirements to act “beyond” the line of justice [i.e., to be generous in not insisting upon one’s rights as defined by the strict letter of the law, but to agree to act “beyond” that line of the strict law] for the sake of pleasing one’s fellowman, as I will explain when I reach there [that verse], with the will of the Holy One, blessed be He. Similarly in the case of the Sabbath, He prohibited doing certain classes of work by means of a negative commandment, and painstaking labors [not categorized as “work,” such as transferring heavy loads in one’s yard from one place to another, etc.] He included under a general positive commandment, as it is said, but on the seventh day thou shalt rest. I will yet explain this with the help of G-d.

רבינו יונה על פרקי אבות ב׳:ג׳:ג׳

נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדים לו לאדם בשעת דחקו.

על כן נראה לומר כי המלכים גם אהבתם גם שנאתם לא בידם היא, וכאשר המלך צריך אל האיש ומקרב אותו ומראה לו אהבה בשעת הנאתו, מאת ה׳ יצא הדבר ולא מאת המלך, וה׳ זימן לאיש להנאות.

וכי יחטא האיש לה׳ ואשם, ורוצה לדוחקו, ומי יכול לעמוד לו, ואף כי יחפוץ המלך לעשות לו יקר, ואין בידו אך לנקום נקמת ה׳ ולייסר... וזהו שנא' (משלי כ"א א') פלגי מים לב מלך ביד ה׳. ר"ל כמו הפלג, האדם מטהו לכל צד שירצה, כן לב המלך ביד ה׳ להטותו, להטיב לאיש אשר הוא חפץ ביקרו, ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו.

ואמר לב המלך ולא דיבר על שאר אנשים וכן כל הלבבות ביד ה׳, מפני שאע"פ שחושב מחשבות ובידו יכולת לעשות לפי הנראה לעינים, אך האמת אין כח בידו להרע ולא להטיב אף כי אם דבר אלקים חיים:

Rabbeinu Yonah on Pirkei Avot 2:3:3

They seem like good friends in good times, but they don't stay for him in time of his trouble: [They are friendly] when they have a shortage of money, but when desperate they don't have mercy upon the poor person until they bring him down from his assets, and they forget the earlier [relations] since it is all past [and] gone. And such is the simple understanding of this mishnah. But if the matter is so, it speaks about the defect of kings. But forbid it, forbid it - that such should be the matter and that it should arise. As through them the whole world is sustained and they create law and justice in the world. And there is no man that can be as truthful as they, as they do not need to flatter creatures since they are not afraid; and [so] there is nothing that prevents them from walking the straight path. And hence it appears [that it can] be said that the kings - be it their friendship or be it their enmity - are not in their [own] hands. And [so] when the king needs a person and brings him close and shows him friendship at the time that he benefits from him, it is from God that the matter went out, and not from the king. And God arranged that this person be of benefit to the king. And when a man sins to God and he is guilty and He wants to press him, who can stand for him? And even if the king wants to do him honor, it is only in his hand to surely take the vengeance of God and to 'afflict the one that the Lord would love to chastise.' And this is what it states (Proverbs 21:1), "Like channeled water is the heart of the king in the Lord’s hand." He wants to say, just like a person can direct a channel to any side that he wants, so [too] is the heart of the king in the hand of the Lord to direct it to do good 'to the person whose honor He desires' and 'to pay back His enemies in his face to destroy him.' And he stated, "the heart of the king" and he was not speaking about other people; but so is it that all hearts are 'in the hand of the Lord.' As even though, [a person] thinks thoughts and it appears to the eyes that he has the ability in his hand to act; in truth he does not have the power in his hand to do bad or to do good, but rather [to do] the word of the living God.

Rav Wolbe on Pirkei Avos (p. 124)

...The rulers love or hatred towards another person is simply not up to him to decide. If a king be friends someone it is because Hashem so willed and if Hashem wishes to punish a person for their infractions no ruler will be able to help him out of his predicament.

Accordingly the Mishna should be explained as follows: beware (of getting a mistaken impression) of rulers. Sometimes it appears as if they love him when they act friendly toward him and in other instances it appears as if they don't stand by him in his time of need. Yet neither is the case, since it is not the king who calls the shots he is merely a puppet whose strings are being pulled by the king of all Kings

R. Yonah continues that although this idea is true with regard to every person, for no one can help or harm another person without Hashem's consent, nevertheless the Mishna cautions us specifically with regard to rulers. Since any ruling body has the ability to make even extreme decisions and carry them out it is common for people to give credit or place responsibility on the government for all that occurs under their jurisdiction. Take heed cautions the Tanna not to get a wrong impression of who really makes all decisions.

On Purim we celebrate our miraculous salvation from annihilation at the hands of King Acashveirosh and his viceroy Haman. Seemingly these two extremely powerful men set out to eradicate the Jewish nation and fortunately Queen Esther used her connections to rescue her fellow Jews from destruction. Yet Chazal revealed to us that this was not the case at all. Haman couldn't harm the Jewish people if it were not so determined by Hashem. Likewise Esther wouldn't have been successful in her attempts had Hashem not so ordained. In reality the Jews deserved to be killed for attending Acashveirosh's feast and then became worthy of redemption when they prayed fasted and repented for their wayward behavior. Hashem is the ultimate puppeteer and the one pulling the strings from the beginning to the end of the episode.

מצודת דוד על משלי כ״א:א׳:א׳

פלגי מים. כמו פלגי מים המה ביד האדם להטותם אל מקום הנרצה ע״י חפירות חריצים כן לב המלך ביד ה׳ להטותו אל כל אשר יחפוץ:

Metzudat David on Proverbs 21:1:1

...

רבינו יונה משלי כא, א:

פלגי מים לב מלך ביד השם – מפני שהרבים תלוין במלך, ונתן לו השם כוח להמית ולהחיות להרע ולהיטיב, שומר השם את לבו שלא יטה רע, אלא לעשות גזרת השם יתברך.

על כן ראוי שתהיה מגמת פני הלבבות ליראה את השם, ולא ליראת חמת המלך, ומהשם יבקש רחמים ואליו יצפה וישא עיניו, כי הוא המטה לב המלך לכל אשר יחפוץ, כאשר יטה אדם פלגי מים לכל מקום שיצטרך להטותם.

מלבי"ם על משלי כ״א:א׳:א׳

"פלגי מים לב מלך ביד ה׳ - הגם שלב האדם הפרטי נתון ברשותו והבחירה בידו, לא כן לב המלך, אחר שבבחירותו תלוי אושר הכלל, ואם יבחר בדרך רע ישחית רבים ועצומים, לכן ליבו זה הכללי הוא ביד ה׳, והוא בענייני הכלל משולל הבחירה.

Malbim on Proverbs 21:1:1

...

רלב"ג על משלי כ״א:א׳:א׳

פלגי מים.

הנה לב המלך ורצונו הוא ביד ה׳ כמו פלגי מים שיוכלו להטותם אל אשר יהיה שמה החפץ כן יטה הש"י לב המלך אל כל אשר יחפוץ

והנה העיר בזה כי פעולות המלך ומחשבותיו הם מוגבלות מהש"י, והוא כמו שליח הש"י במה שיעשהו מדבר המלכות, וזה כלו הוא מיושר החכמה האלהית, כי אילו היה פועל המלך באלו הדברים מסור לבחירתו בשלימות כדרך המסורה לבחירתו פעולותיו בעצמו, היה זה הענין סכנה נפלאה אל העם אשר תחת המלך ההוא, ולזה לא עזב הש"י כל זאת ההנהגה למלך כי גבוה מעל גבוה שומר...

Ralbag on Proverbs 21:1:1

...

אור החיים על בראשית ל״ז:כ״א:א׳

ויצילהו מידם.

פי' לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה משא"כ חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים, והוא אומרו ויצילהו מידם פי' מיד הבחירי...

Or HaChaim on Genesis 37:21:1

ויצילהו מידם. "He saved him from harm at their hands. This action was applauded by the Torah as man is a free creature possessing freedom of choice and able to kill people who are not guilty or have not been convicted, as distinct from wild beasts which do not kill humans unless the latter are guilty of death in the eyes of G'd. The words ויצילהו מידם mean that he saved them from the evil consequences of carrying out their freedom of choice to kill. By doing what he did Reuben nullified the brothers' statement: "we shall see what happens to his dreams."

ספר החינוך רמ״א:א׳-ב׳

שֶׁלֹּא לִנְקֹם

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. שֶׁיֵּדַע הָאָדָם וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי כָּל אֲשֶׁר יִקְרֵהוּ מִטּוֹב עַד רַע, הוּא סִבָּה שֶׁתָּבוֹא עָלָיו מֵאֵת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו לֹא יִהְיֶה דָּבָר בִּלְתִּי רְצוֹן הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא,

עַל כֵּן כְּשֶׁיְּצַעֲרֵהוּ אוֹ יַכְאִיבֵהוּ אָדָם יֵדַע בְּנַפְשׁוֹ כִּי עֲוֹנֹתָיו גָּרְמוּ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּזַר עָלָיו בְּכָךְ, וְלֹא יָשִׁית מַחְשְׁבוֹתָיו לִנְקֹם מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא אֵינוֹ סִבַּת רָעָתוֹ, כִּי הֶעָוֹן הוּא הַמְּסַבֵּב, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם (שמואל ב טז יא) הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ ה׳. תָּלָה הָעִנְיָן בְּחֶטְאוֹ וְלֹא בְּשִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא.

Sefer HaChinukh 241:1-2

To not avenge: To not avenge, meaning to say that we have been prevented from taking revenge from an Israelite. And the content is, for example, that an Israelite did evil or caused pain to his fellow in one of the things that it is customary among most people to not veer from searching for the one who did evil do them until they pay him back like his evil deed, or they hurt him like he hurt them. And God, may He be blessed, has prevented us from this matter, by His stating (Leviticus 19:18), “You shall not avenge.” And the language of Sifra, Kedoshim, Chapter 4:10 [is] “How far is the power of revenge? If [one] said to [another], ‘Lend me your sickle,’ and he did not lend him. The next day [the other] said to him, ‘Lend me your spade.’ [So] he said [back], ‘I will not lend you [it], just as you did not lend me your sickle.’ Hence, it is written, ‘You shall not avenge.’” And compare like this to all things. It is from the roots of the commandment that a person know and put into his heart that everything that happens to him — good and bad — the cause of it coming to him is from God, blessed be He. And from the hand of man — from the hand of a man to his brother — there would not be anything without the will of God, blessed be He. Hence, when a person caused him pain or hurt him, he should know for himself that his [own] sins caused [it], and that God, may He be blessed, ordained this for him. And he should not place his thoughts to taking vengeance from [the one who pained him], since he is not the cause of his evil, but rather the sin is the cause; like David, peace be upon him, stated (II Samuel 16:11), “leave him to curse, since the Lord told him [so]” — he made the matter depend upon his [own] sin, and not upon Shimei ben Gera. And there is also a great benefit found in this commandment, in quieting a dispute and removing enmity from the heart of people. And when there is peace among people, God, may He be blessed, will make peace for them.

משנה סוטה ט׳:ט״ו

...בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא... וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. (מיכה ז) בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ...פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.

Mishnah Sotah 9:15

The mishna lists more things that ceased: From the time when Rabbi Meir died, those who relate parables ceased; from the time when ben Azzai died, the diligent ceased; from the time when ben Zoma died, the exegetists ceased; from the time when Rabbi Yehoshua died, goodness ceased from the world; from the time when Rabban Shimon ben Gamaliel died, locusts come and troubles multiplied; from the time when Rabbi Elazar ben Azarya died, the sages ceased to be wealthy; from the time when Rabbi Akiva died, the honor of the Torah ceased; from the time when Rabbi Ḥanina ben Dosa died, the men of wondrous action ceased; from the time when Rabbi Yosei the Small died, the pious were no more. And why was he called the Small? Because he was the smallest of the pious, meaning he was one of the least important of the pious men. From the time when Rabban Yoḥanan ben Zakkai died, the glory of wisdom ceased; from the time when Rabban Gamliel the Elder died, the honor of the Torah ceased, and purity and asceticism died. From the time when Rabbi Yishmael ben Pavi died, the glory of the priesthood ceased; from the time when Rabbi Yehuda HaNasi died, humility and fear of sin ceased. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir says: From the time when the Second Temple was destroyed, the ḥaverim and free men of noble lineage were ashamed, and their heads were covered in shame, and men of action dwindled, and violent and smooth-talking men gained the upper hand, and none seek, and none ask, and none inquire of the fear of Heaven. Upon whom is there for us to rely? Only upon our Father in Heaven. Rabbi Eliezer the Great says: From the day the Second Temple was destroyed, the generations have deteriorated: Scholars have begun to become like scribes that teach children, and scribes have become like beadles, and beadles have become like ignoramuses, and ignoramuses are increasingly diminished, and none ask and none seek. Upon whom is there to rely? Only upon our Father in Heaven. He also said: In the times of the approach of the Messiah, impudence will increase and high costs will pile up. Although the vine shall bring forth its fruit, wine will nevertheless be expensive. And the monarchy shall turn to heresy, and there will be no one to give reproof about this. The meeting place of the Sages will become a place of promiscuity, and the Galilee shall be destroyed, and the Gavlan will be desolate, and the men of the border shall go round from city to city to seek charity, but they will find no mercy. And the wisdom of scribes will putrefy, and people who fear sin will be held in disgust, and the truth will be absent. The youth will shame the face of elders, elders will stand before minors. Normal family relations will be ruined: A son will disgrace a father; a daughter will rise up against her mother, a daughter-in-law against her mother-in-law. A man’s enemies will be the members of his household. The face of the generation will be like the face of a dog; a son will no longer be ashamed before his father. And upon what is there for us to rely? Only upon our Father in heaven. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir says: Torah study leads to care in the performance of mitzvot. Care in the performance of mitzvot leads to diligence in their observance. Diligence leads to cleanliness of the soul. Cleanliness of the soul leads to abstention from all evil. Abstention from evil leads to purity and the elimination of all base desires. Purity leads to piety. Piety leads to humility. Humility leads to fear of sin. Fear of sin leads to holiness. Holiness leads to the Divine Spirit. The Divine Spirit leads to the resurrection of the dead.

הרב וסרמן הביא פירוש נוסף, שאותו ייחס לחפץ חיים בשם רבי יצחק מוולוז'ין:

מטבעו של הכלב, שאם סוקלים אותו באבן, מיד הוא מתנפל על האבן לנשכה. בשעה שקם על ישראל איזשהו "המן" יש לדעת, כי הוא אינו אלא מקל השלוח מן השמים לחבוט בנו, וכדברי הכתוב: "הוי אשור שבט אפי" (ישעיה). אין שום טעם להילחם עם המקל, כי כלום חסרים מקלות בשמים. "הרבה שלוחים למקום". יש לנקוט באמצעים שמהשמים ימנעו מלהקים "מקלות" עלינו.

כד הקמח, בטחון א׳:ו׳

ומענין הבטחון שלא יבטח באדם כלל, וידוע באמת כי אין ב"ו יכול להיטיב לו ולהצילו זולתי אם יגזור השי"ת כענין שנא' (ירמיהו י״ז:ה׳) ארור הגבר אשר יבטח באדם וכתיב (שם) ברוך הגבר אשר יבטח בה׳...ואין ב"ו יכול להצילו או להרע לו כענין שאמר דוד ע"ה (תהילים נ״ו:ה׳) באלקים בטחתי לא אירא וכו' וכתיב (שם כז) ה׳ אורי וישעי ממי אירא...וכן אמר הכתוב בענין סנחריב (ישעיהו י׳:ט״ו) היתפאר הגרזן על החוצב בו, המשיל הנביא את האדם לגרזן כי כשם שהגרזן אין פעולתו מעצמו אלא מצד החוצב בו, כן האדם בכל פעולותיו שהוא פועל ורוצה להטיב ולהרע אין זה מצד עצמו אלא מצד השם יתעלה.

Kad HaKemach, Trust 1:6

...

חובות הלבבות, שער רביעי - שער הביטחון ג׳:ט׳

וְהַחֲמִישִׁי שֶׁאֵין בְּיַד אֶחָד מֵהַבְּרוּאִים לְהוֹעִיל אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא לְהַזִּיקָה וְלֹא לְזוּלָתוֹ כִּי אִם בִּרְשׁוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

Duties of the Heart, Fourth Treatise on Trust 3:9

Five: No created being can benefit or harm either itself or any other creature without the permission of the Creator.

משנה תורה, הלכות תעניות א׳:א׳-ג׳

(א) מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִזְעֹק וּלְהָרִיעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י ט) "עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת". כְּלוֹמַר כָּל דָּבָר שֶׁיָּצֵר לָכֶם כְּגוֹן בַּצֹּרֶת וְדֶבֶר וְאַרְבֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן זַעֲקוּ עֲלֵיהֶן וְהָרִיעוּ:

(ב) וְדָבָר זֶה מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה הוּא. שֶׁבִּזְמַן שֶׁתָּבוֹא צָרָה וְיִזְעֲקוּ עָלֶיהָ וְיָרִיעוּ יֵדְעוּ הַכּל שֶׁבִּגְלַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הוּרַע לָהֶן כַּכָּתוּב (ירמיה ה כה) "עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ" וְגוֹ'. וְזֶה הוּא שֶׁיִּגְרֹם לָהֶם לְהָסִיר הַצָּרָה מֵעֲלֵיהֶם:

(ג) אֲבָל אִם לֹא יִזְעֲקוּ וְלֹא יָרִיעוּ אֶלָּא יֹאמְרוּ דָּבָר זֶה מִמִּנְהַג הָעוֹלָם אֵרַע לָנוּ וְצָרָה זוֹ נִקְרָה נִקְרֵית. הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אַכְזָרִיּוּת וְגוֹרֶמֶת לָהֶם לְהִדַּבֵּק בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וְתוֹסִיף הַצָּרָה צָרוֹת אֲחֵרוֹת. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא כו כז) "וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי" (ויקרא כו כח) "וְהָלַכְתִּי גַּם אֲנִי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי". כְּלוֹמַר כְּשֶׁאָבִיא עֲלֵיכֶם צָרָה כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּבוּ אִם תֹּאמְרוּ שֶׁהִיא קֶרִי אוֹסִיף לָכֶם חֲמַת אוֹתוֹ קֶרִי:...

Mishneh Torah, Fasts 1:1-3

It is a positive Torah commandment to cry out and to sound trumpets in the event of any difficulty that arises which affects the community, as [Numbers 10:9] states: "[When you go out to war... against] an enemy who attacks you and you sound the trumpets...."
[This commandment is not restricted to such a limited scope; rather] the intent is: Whenever you are distressed by difficulties - e.g., famine, plague, locusts, or the like - cry out [to God] because of them and sound the trumpets. This practice is one of the paths of repentance, for when a difficulty arises, and the people cry out [to God] and sound the trumpets, everyone will realize that [the difficulty] occurred because of their evil conduct, as [Jeremiah 5:25] states: "Your sins have turned away [the rains and the harvest climate]." This [realization] will cause the removal of this difficulty. Conversely, should the people fail to cry out [to God] and sound the trumpets, and instead say, "What has happened to us is merely a natural phenomenon and this difficulty is merely a chance occurrence," this is a cruel conception of things, which causes them to remain attached to their wicked deeds. Thus, this time of distress will lead to further distresses.
This is implied by the Torah's statement [Leviticus 26:27-28]: "If you remain indifferent to Me, I will be indifferent to you with a vengeance." The implication of the verse is: When I bring difficulties upon you so that you shall repent and you say it is a chance occurrence, I will add to your [punishment] an expression of vengeance for that indifference [to Divine Providence].

מגילה י״ד א:ג׳

״וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ״, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: גְּדוֹלָה הֲסָרַת טַבַּעַת יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת שֶׁנִּתְנַבְּאוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכּוּלָּן לֹא הֶחֱזִירוּם לְמוּטָב, וְאִילּוּ הֲסָרַת טַבַּעַת הֶחְזִירָתַן לְמוּטָב.

Megillah 14a:3

§ The verse states: “And the king removed his ring from his hand” (Esther 3:10). Rabbi Abba bar Kahana said: The removal of Ahasuerus’s ring for the sealing of Haman’s decree was more effective than the forty-eight prophets and the seven prophetesses who prophesied on behalf of the Jewish people. As, they were all unable to return the Jewish people to the right way, but the removal of Ahasuerus’s ring returned them to the right way, since it brought them to repentance.

תורת הבטחון

פרשת וישב – בביאור דברי האור החיים בכח של 'בעל בחירה'

ובפשטות משמע מדבריו שבעל בחירה בכוחו לפעול דבר אשר לא נגזר מן השמים, שהרי יש לו בחירה, וע"י בחירתו יכול להרוג גם מי שלא נתחייב מיתה, וזו היתה התועלת במה שהשליכו את יוסף לבור. אולם, חלילה וחס להבין דבריו כפשטן, שהרי אנו מאמינים באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא הבורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, ואם נימא שב על בחירה
יכול לפעול ולעשות איזה פעולה אשר אינו בגזירת השי"ת, נמצא שהשי"ת אינו "לבדו" עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, שהרי יש כח אחר, והיינו כח של בעל בחירה. לא יתכן כלל וכלל שהמאמין בהשי"ת באמונה שלימה יאמר כך. חלילה וחס לומר שיש כח לבעל בחירה לעשות דבר אשר אינו בגזירת השי"ת. וע"כ, אין לסתור ולאבד עיקרי האמונה מדברי האור החיים. ויש עוד מקורות בדברי חז"ל שנשמע כן, אבל לא יתכן כלל ועיקר להבין דבריהם כפשטן.

וכן מבואר היטב הך יסוד בחפץ חיים על התורה שמות כא, יט וז"ל, "ורפא ירפא. ובחז"ל ב"ק פח, א מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות. פרש"י שם וז"ל, "ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי". ויעוי' בתוס' שם ד"ה שנתנה רשות וכו'. מכל זה מוכח להדיא, שכל עניני צער שמזדמן לאדם, ואפילו אם אחד מחרפו ומגדפו הכל הוא מן השמים, אלא שמגלגלין חוב ע"י חייב, וכמו שאחז"ל על הפסוק והשבות אל לבבך שעונותיך הם המחרפים אותך. ולא עוד אלא אפילו אם אחד הכה אותו במזיד, זה ג"כ השגחה מלמעלה אלא שמגלגלין. וראי' ברורה לזה, הוא מהכתוב הנ"ל, המדבר בענין מריבה בין איש לרעהו, ככתוב וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו. וא"כ המוכה בעצמו הוא ג"כ חייב, שהלא לא היה צריך לצאת לריב עם חבירו, ואעפ"כ מכנה הגמ' את ענין ההכאה הזאת בלשון "רחמנא מחי". אלא ע"כ דגם ענין שכזה ג"כ מן השמים. וכן מצינו בדוד שקלל אותו שמעי בן גרא ויסקל אותו באבנים ועפרו בעפר, השיב דוד, ה׳ אמר לו קלל. וכ"ז עושה הקב"ה לטובת האדם, כדי שיכופרו עונותיו ע"י העלבון, ואינו צריך ליתן לב לזה כלל להשיב תשובה למחרפו, אלא אדרבה יודה לה׳ על שנזדמן לו כפרה כזאת, וע"ז אמרו ז"ל גיטין לו, ב הנעלבין ואינן עולבין וכו' עליהן הכתוב אומר ואהביו כצאת השמש בגבורתו", עכ"ל. הרי מפורש להדיא בדברי החפץ חיים, שאפילו אם חבל בו בעל
בחירה, הוא כולו אך ורק מאת השי"ת, ואין לבעל בחירה שום כח כלל לפעול דבר אשר לא גזר השי"ת.

וכן מפורש שזהו "טעות" לומר שבעל בחירה יכול לפעול דבר שלא נגזר מן השמים, בספר תולדות ר' יוסף זונדל מסלאנט עמ' קל"ז וז"ל, "אמר הרב הגאון רשכה"ג מוהר"ח זלה"ה מוואלאזין, שמעתי מחסיד ז"ל הגאון והחסיד במאמר זה הוא הגר"א וגם אני אמרתי כן אפי' מנערותי שזה טעות מה שמורגל בפי העולם שבעל בחירה יכול לעשות לאדם בלתי גזירת הבורא, רק שבכל דבר נגזר על האדם
באיזה אבן ינגף, אבל בבעל בחירה לא נגזר איזה בעל בחירה יעשה לו לטוב ולמוטב, אבל אם לא נגזר לו מן השמים אין בעל בחירה יכול לעשות לו מאומה", עכ"ל. הרי, דאם לא נגזר מן השמים שיבוא על האדם שום דבר רע, או שום הפסד, אין בעל בחירה יכול לגרום לו שום רע בשום פנים ואופן. ורק אם כבר נגזר על האדם מן השמים שיבוא לו שום פגע רע או הפסד, בזה יש מקום לבעל הבחירה לבחור, דהיינו, ע"י מי יבוא עליו מה שנגזר עלי ו והאופן שיבא על האיש אותו
רע.

וכן הוא להדיא בדברי בגמ' שבת לב, א: "תנא דבי רבי ישמעאל: כי יפל הנופל ממנו ממנו ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית, שהרי לא 'נפל' והכתוב קראו "נופל". אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב", ע"כ. הרי, להדיא שבעל בחירה אין בכחו לעשות שום דבר אשר לא נגזר מששת ימי בראשית, רק ע"י בחירתו יכול להיות הוא השליח להביא הרעה על אדם שכבר נגזר עליו.

ובאמת, יש להביא ראי' ברורה שאין עליו תשובה, שא"א לומר כלל ועיקר, שבעל בחירה יכול לפעול דבר שלא נגזר מן השמים. שהרי, לכו"ע יש חובה על כל יהודי לבטוח בה׳ ונחלקו הראשונים מהיכן נלמד, ואכמ"ל בזה. ואחד מן היסודות הנצרכות מאוד למדת הבטחון, היינו שיהיה מי שסומך עליו בר סמכא. שהרי, מי שאינו בר סמכא א"א לסמוך עליו. וא"כ אם נימא שבעל בחירה יכול לפעול דבר
שלא נגזר מן השמים, הרי נמצא דלא יתכן כלל וכלל לסמוך על השי"ת ולהיות "בטוח", שהרי הוא ית' אינו בר סמכא, שיש כח לבעל בחירה, ובעל בחירה יכול לבטל גזירת השי"ת. וע"כ מעצם מצות וחובת הבטחון יש ראי' ברורה שאין עליה תשובה, שבעל בחירה אין בכחו כלל לעשות שום פעולה אשר אינו בגזירת השי"ת.

וכן האריך החובת הלבבות שער הבטחון פ"ב שאחד מן התנאים להיות בוטח הוא, שיהא כולו נמסר ביד מי שבוטח עליו וז"ל: "שיהיה ענין הבוטח כולו מסור בידו, ולא יוכל אדם להזיקו ולהועילו ולא להטיב אליו, ולא לדחות נזק מעליו זולתו, כעבד האסור, אשר הוא בבית הבור ברשות אדוניו. וכשיהיה הבוטח ברשות מי שבטח עליו עלהענין הזה, יהיה יותר ראוי לבטוח עליו", עכ"ל.

וכתב החובת הלבבות בפ"ג שתנאי זה נמצא אך ורק בהשי"ת וז"ל, "שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה ולא לזולתו, כי אם ברשות הבורא יתברך, כי העבד כשיהיה לו יותר מאדון אחד ויהיה כל אחד מהם יכול להועילו, לא יתכן לו לבטוח על אחד מהם, מפני שמקוה התועלת מכל אחד מהם. ואם יהיה אחד מהם כול על תועלתו יותר משאריתם, יהיה חוזק בטחונו בו כפי יכלתו,אף על פי שהוא בוטח בשאריתם, ואם לא יוכל להועילו ולהזיקו, כי אם אחד מהם בלבד, על כרחו יבטח עליו לבדו, מפני שאינו מקוה תועלת מזולתו. וכן כשירגיש האדם, שלא יועילנו ולא יזיקנו אחד מהנבראים אלא ברשות הבורא ית', ישוב לבו מיראתם ותקותם, ויבטח על הבורא לבדו, כמ"ש: אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה", עכ"ל. הרי להדיא בדבריו, שגם מה שנעשה ע"י בעל בחירה הוא כולו בהנהגתו, דאי לא כן, לא שייך כלל ועיקר לבטוח בה׳, שהרי אינו נמסר לגמרי בידו.

וע"כ מבואר מכל הנ"ל שחלילה וחס להבין דברי האור החיים כפשוטו, ולסתור עיקר האמונה בהשי"ת "שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים". וע"כ דברי האור החיים צ"ב טובא. וכבר עמד מרן שר התורה הגאון ר' חיים קניבסקי שליט"א דרך שיחה פרשת וישב על דברי האור החיים וכתב: "לא יתכן שיהרג אדם אם לא שנגזר עליו מן השמים, אלא שכנגד בעל בחירה צריך יותר זכויות להנצל, ויש
פעמים שנגזר על האדם מיתה ויש לו זכות שמעכבת, ובבעל בחירה צריך זכויות יותר", עכת"ד. וכעין זה איתא בדברי הנצי"ב )הרחב דבר( וז"ל, "ואמנם חלילה לומר שאין ביד ההשגחה העליונה לשמור גם מבחירת האדם, אלא כך יש לנו לומר דלזה בעינן זכות יותר", עכ"ל. ומקור לדבריהם הוא מפורש בדברי הזוהר ח"א דף קפה, ובאמת כל דברי האור החיים מיוסדים על דברי הזוהר, וכד מעיינת היטב בדברי הזוהר מבואר היטב הך חילוק, שלגבי בעל בחירה צריך זכויות יותר להינצל ממנו, משא"כ להינצל מן החיות אינו צריך זכותים כ"כ.

ועדיין יש לבאר, שאם בעל בחירה אינו יכול לפעול שום דבר אשר אינו בגזירת השי"ת, מדוע צריך זכויות יותר להינצל מבעל בחירה, ואילו להינצל מחיות רעות אינו צריך זכותים כ"כ, סכ"ס הרי הכל בגזירת השי"ת.

יש ביאור נפלא מהגאון רבי אברהם יעלין זצ"ל בספרו ארך אפים וקיבל הסכמה על ספרו ממרן החפץ חיים, שבא לבאר דברי הזוהר וז"ל ויוסף אברהם סי' ז אות א:

"דהנה נודע מספרים דהשגחת הש"י על האדם הוא כפי אמונת האדם בהשגחתו ית', ולכן בכל סכנה מדבר שאינו בעל בחירה, קלה הצלתו של אדם כשר, מפני שהאדם אינו משים אז אל לבו לבקש רק מהש"י, והרי קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל
אשר יקראוהו באמת, ולכן בנקל יכול האדם להנצל אז כי הוא מבקש אז באמת מכל קירות לבו רק להשי"ת כי אין לו מאחר לבקש,

אבל כשהאדם הוא בסכנה מנזק אדם, אזי קשה הצלתו, משום שכשהאדם הרואה שחבירו רוצה לעשות לו רעה, נדמה לו אז שזה תולה בבחירת אדם זה, והוא עומד ומתחנן לאדם זה שלא ירע לו, ומסיח אז דעתו מאמונת השגחתו ית' שהכל לבדו הוא וכל מה שחבירו עושה ויעשה לו אין זה תלוי כלום ברצון חבירו, וחבירו זה אינו אלא כרגזן ביד החוצב בו, שהגרזן אין לה בעצמה שום יכולת רק החוצב בה,

ולפי זה כשחבירו רוצה לעשו לו רעה אין באמת לבקש רק להבורא ית', ואף שבאמת רצונו ית' שנעשה בכל ענין גם קצת דרך הטבע למען לא תתבטל הבחירה, ומה"ט הצורך ג"כ לבקש לפני האדם הרוצה להרע לו, אבל כל מחשבת האדם צריכה להיות שידע ויזכור שאין זה תלוי רק בהבורא ית' לבדו ויעשה הבקשה חבירו רק טפל ותהיה רק משפתיו ולחוץ, ועיקר תפלתו ובקשתו מקרב לבו לא תהיה רק להבורא ית' לבדו, וידע ויזכור היטב כי "אין עוד מלבדו",

אבל סתם ע"פ רוב הרי הדרך שאף אדם כשר וצדיק עושה אז העיקר טפל והטפל עיקר והוא עומד ומתחנן מקרב לבו לפני חבירו הרוצה להרע לו, וחושב אז שזה תלוי ברצון חבירו, ולכן מה"ט ממילא סרה אז השגחתו ית' ממנו ויכול ליפול ביד אדם זה.

וזהו שפירש הזוה"ק בכונת ראובן שציוה להשליך את יוסף אל הבור אף שגם שם יהיה בסכנה גדולה מהנחשים ועקרבים שהיו בבור, משום שחשב ראובן כן, שאם ישליכו אותו אל הבור הרי בודאי יצעק שם יוסף מאוד להשי"ת להצילו מהנחשים ועקרבים, ולא ישים אל לבו שום בטחון אחר, יפנה בכל לבו רק לה׳ לבדו, ולכן גם השי"ת יפנה אליו מפני תפלתו בכל לבו אליו, ובצירוף זכות אבותיו, ויצילהו שם מהנחשים ועקרבים,

אבל אם יהיה ביד אחיו הרי יפנה יוסף בבקשתו אל אחיו לבקש מהם רחמים שיניחוהו בחיים, ויסיר אז אמונתו מהשגחתו ית' שהכל אך בידו ולעשות עיקר התפילה רק אליו, ולכן ממילא תסור ג"כ השגחתו ית' ממנו, ולב אחיו ידע ראובן כי כל בקשותיו אליהם לא יועילו כי כבר הוסכם ביניהם שלא ירחמו
עלו, ולפ"ז הרי בודאי יהיה נהרג ולכן בחר להשליכו אל הבור", עכ"ל הזהב.

להרחיב דבריו, ידועים דברי המדרש הובא בנפש החיים שער א' פרק ז': "ה׳ צלך על יד ימינך. היינו שכמו שנטיית הצל של איזה דבר, הוא מכוון רק כפי תנועות אותו הדבר לאן נוטה. כן בדמיון זה כביכול הוא ית"ש מתחבר לנטות העולמות כפי תנועות ונטיית מעשי האדם למטה", ע"כ.

הרי, הנהגת השי"ת תלוי כפי דרגתו של כל אחד כמה פונה להשי"ת. וכדברי החובת הלבבות ריש שער הבטחון: "ומי שבוטח בזולתה' מסיר האלקים השגחתו מעליו, ומניח אותו ביד מי שבטח עליו", עכ"ל.

שכל זה הוא הנהגת השי"ת, שהשגחתו של כל אחד ואחד תלוי כפי דרגתו שפונה להשי"ת. ומי שהוא שלם במדת האמונה ובטחון, א"א כלל לשלוט בו שום רעה, ואפילו בעל בחירה, כדמבואר בדברי הנפש החיים בביאור דברי הגמ' חולין ז, ב בההיא איתתא שרצתה לפעול כישוף על ר' חנינא, ור' חנינא אמר לה: "שקולי, לא מסתייעא מילתיך, אין עוד מלבדו כתיב". וביאר הנפש החיים, שכוונתו לומר דכיון שהוא שלם במדת האמונה ובטחון בהשי"ת, והיה ברור לו שאין שום שליטה אחרת, רק השי"ת הוא בעל הכוחות כולם, ע"י אמונה זו לא שייך שתשלוט בו שום רעה – ואפילו ע"י בעל בחירה.

ומי שאינו שלם במדת האמונה ובטחון, זהו סיבה שתהא השגחתו וגזירתו של השי"ת שישלוט בו רעה. ומי שעולה על דעתו מחשבה שבעל בחירה בכוחו לפעול פעולה, זה סיבה שהשי"ת יגזור עליו שישלוט בו רעה מאותו בעל בחירה. ואינו מכח עצם בחירתו של הבעל בחירה, שהרי בעל בחירה אינו יכול לפעול כלל דבר שלא נגזר מאת השי"ת, רק מכח חסרון האמונה בהשי"ת זו היא סיבה שיגזור השי"ת שתבא עליו רעה מאת הבעל בחירה. ונמצא, דלעולם בעל בחירה אינו יכול לפעול כלל מה שלא נגזר. והכל תלוי כפי האדם עצמו מה עולה על דעתו, אם יפנה דעתו להשי"ת או לא.

וא"כ, מי שנמצא בסכנה מבעל בחירה, ותולה כל הצלתו אך ורק בהבעל בחירה, אז השי"ת מסלק השגחתו, ועל פי גזירת השי"ת ראוי לבא עליו רעה. ובשביל להינצל מהך רעה צריך האדם זכויות הרבה, כמו שצריך האדם זכותים לזכות לדבר שאינו ראוי לו. כמ ו דאיתא בגמ' שבת לב, א שמי שאינו ראוי לנס, אם נעשה לו נס מנכין לו מזכויותיו.

ולפי זה מובן היטב בטוב טעם ודעת דברי האור החיים, שאין כוונת האור החיים לומר שבעל בחירה בכוחו לפעול דבר אשר לא נגזר מאת השי"ת, אלא שראובן רצה להציל את יוסף, וע"כ כל זמן שהצלתו תלוי ביד בעל בחירה, אפשר שישים יוסף תקותו ובטחונו באחיו שהם יצילוהו, ועי"ז השי"ת יגזור עליו שישלוט בו רעה, שזהו הנהגת השי"ת שהשגחתו של כל אחד תלוי כפי דרגתו שפונה להשי"ת, וע"כ ראובן השליכו לבור שהיה מלא נחשים ועקרבים, משום שידע שעי"ז יוסף יתלה כל בטחונו אך ורק בהשי"ת, ולא בבשר ודם, ויזכה להנצל ולא ימות.

רב שמעון שפיצר

לב מלכים ושרים ביד ה׳ והמסתעף
על כל אשר יחפוץ יטנו
שלמה המלך ע"ה אמר משלי כא, א: "פלגי מים לב מלך ביד ה׳ על כל אשר יחפוץ יטנו". ופירש במצודת דוד: "כמו פלגי מים המה ביד האדם להטותם אל מקום הנרצה על ידי חפירות חריצים, כן לב המלך ביד ה׳ - להטותו אל כל אשר יחפוץ.

ומכאן למדנו שאע"פ שהבחירה ניתנה לאדם לבחור את פעולותיו על כל צעד ושעל, לא כן המלכים והשרים שמאחר שהם שולטים על אחרים, לא יתכן שיעשו עמהם ככל העולה על רוחם, ולכן נטל מהם הקב"ה את בחירתם והרי הם מסורים בידו יתברך להטותם על כל אשר יחפוץ, ומזה יצא הביטוי שכולם משתמשים בו - לב מלכים ושרים ביד ה׳.

וזה לשון רבינו יונה על אתר: מפני שהרבים תלוין במלך, ונתן לו השם כוח להמית ולהחיות להרע ולהיטיב, שומר השם את לבו שלא יטה רע, שלא לעשות גזרת השם יתברך. על כן ראוי שתהיה מגמת פני הלבבות ליראה את השם, ולא ליראת חמת המלך, ומהשם יבקש רחמים ואליו יצפה וישא עיניו, כי הוא המטה לב המלך לכל אשר יחפוץ, כאשר יטה אדם פלגי מים לכל מקום שיצטרך להטותם.

טעם שקשה להשמר מהזיקם של בעלי בחירה
ומכאן אנו באים לדבר נפלא מאוד: ידועים דברי האור החיים הק' פרשת וישב שהגם שהקב"ה משגיח באופן פרטי על כל דבר ואפילו על כל טיפת גשם היכן תנוח, מכל מקום יותר קשה לו לאדם להנצל ממי שהוא בעל בחירה, מלהנצל ממי שאינו בעל בחירה.

וטעם הדבר, כי יותר קל לו לאדם להאמין באופן מספיק שמי שאינו בעל בחירה לא יוכל להזיק לו שלא ברצון השי"ת, מלהאמין שמי שהוא בעל בחירה לא יוכל להזיק לו שלא ברצונו, וכיון שהצלת האדם מן הדברים המזיקים הסובבים אותו תלויה במידת אמונתו בהשי"ת שהוא נמצא בידיו שלו ושהללו לא יוכלו ליגע בשערות ראשו שלא ברצונו, לכן קשה מאוד להנצל ממי שהוא בעל בחירה מאחר שקשה להגיע בעניינו אל האמונה המספקת שלא יוכל להזיק לו שלא ברצון השי"ת.

לשם דוגמא: קל לו לאדם להאמין שהאבן הדוממת לא תיפול על ראשו אם לא גזר כן הבורא יתברך, אך כשרוצח אכזרי עומד כנגדו עם רובה שלוף כמעט בלתי אפשרי לו להאמין שלא יוכל להזיק לו אם לא גזר כן הבורא יתברך ושתהיה אמונתו חזקה כל כך עד שלא ייעצרו פעימות - לבבו אף לא לרגע אחד. ולכן שמירת האדם מהזיקם של בעלי בחירה פחותה בהרבה מהשמירה שיש לו מאלו שאינם בעלי בחירה, ומסיבה זו הוא זקוק לתפילות מרובות כדי להנצל מהם.

הסתכלות משובשת
וכעת להלכה למעשה: הנה אנו רגילים לראות את המציאות כאילו ישנם שני מועמדים לנשיאות אשר האחד מהם טוב מאוד ליהודים הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית, והשני לא כל כך, ולכן יש לנו תשוקה גדולה - שהראשון ייבחר. ולפי מה שלמדנו, הלא סתירה מוחלטת היא עם האמונה בהשגחה פרטית, שהרי מאותו רגע שהאדם נבחר לנשיא, הבחירה ניטלת ממנו ומסור הוא בידי הקב"ה כחומר ביד היוצר, ומה החילוק אפוא מי יהיה מקלו של הקב"ה. והאמת שכל זה מראה לנו עד כמה ראייתנו משובשת, עד שמחמת כן אנו משקיעים תפילות על דבר של מה בכך, ושוכחים להתפלל על הדבר העיקרי והוא שיטה הקב"ה את לב המלך ויועציו עלינו לטובה.

התייחסות החזו"א לגזירת השירות הלאומי
כשריחפה על בנות ישראל גזירת השירות הלאומי, פנה הרב משה טננבוים ז"ל יו"ר ועד הישיבות אל הרב מבריסק זצ"ל וביקש ממנו שיסע אל החזון איש זצ"ל ויבקש ממנו היות שכבר נפגש עם ראש הממשלה בן גוריון ומצא חן בעיניו, שיערוך לו מכתב בו יבקש ממנו לבטל את הגזירה. הרב מבריסק זצ"ל נענה לעצם הרעיון, אך הודיע שהוא עצמו לא יסע, אלא ימנה אותו לשליח לפנות בשמו אל החזון איש.
נסע הרב טננבוים אל החזון איש ואמר לו שהרב מבריסק שלחו אליו לבקש ממנו שיערוך מכתב אל ראש הממשלה. אך שמע החזון איש על הבקשה, אמר: לב מלכים ושרים ביד ה׳. שאל אותו הרב טננבוים: מה אפוא אענה למשלחי הרב מבריסק? אמר לו החזון איש: מסור לו את תשובתי והוא יבין. כשחזר אל הרב מבריסק עם תשובת החזון איש, קרא הרב מבריסק: הוי אומר שהחזון איש כבר שלח מכתב כזה ולא הועילמאומה.

כדי להסביר את דרכו של החזון איש, יתכן לומר שבתחילה סבור היה שבן גוריון אינו בכלל מלך או שר, אלא איש פוחז וריק הוא ואם כן בעל בחירה הוא וצריך לפעול בדרכי ההשתדלות. וכשראה שמכתבו לא פעל מאומה, הבין שאף הוא בכלל הזה, ואשר לכן אין צריך לפעול כלל בדרכי ההשתדלות כי אם לדבר עם הקב"ה שיטה את לבו לטוב לנו.

חתם על פטור בני הישיבות כמי שכפאו שד
הפלא הוא שבן גוריון עצמו הוא זה שבסוף פטר את בני הישיבות מהשירות הצבאי, וכיון שירד מכסאו, לא הפסיק לירוק אש וגפרית על בני הישיבות ולקטר על הפטור שניתן להם. וראיתי לאחד מרבני אותו דור שהעלה את הפלא הזה עלי ספרו בשאלו היתכן שיקטר האיש על מה שהוא עצמו עולל במו חתימת ידו. והשיב שזהו הפירוש, הוא עצמו שונא היה מתחילתו את בני הישיבות כשנאת עמי הארץ לתלמידי חכמים, ואםהיה הדבר תלוי בו, מעולם לא היה פוטר אותם מחובת הגיוס, אך כיון שישב על כסא ראשות הממשלה, ניטלה ממנו בחירתו וחתם לפטור אותם
מחובת הגיוס כמי שכפאו שד.

תוצאות הבחירות נוגעות אך ורק לסוג העבודה
אלו שחיים על פי מהלך זה, אין להם שום לחץ מתוצאות הבחירות מפני - שאין אצלם שום חילוק מי ייבחר. יתכן שאמנם יהיו להם הרגשים מסוימים כלפי בחירת מועמד זה או אחר, אך הרגשים אלו יתעוררו בהם רק מחמת ידיעתם שעם בחירת הנשיא הקב"ה מדבר עמהם ומצפים הם לראות מה יהיה סוג העבודה המוטלת עליהם בשנים הבאות.

תמיד נוכל לראות אנשים שאומרים שהם מתעניינים בחדשות העוסקות במצבם של המועמדים השונים אך ורק מחמת סקרנותם ותו לא. ליהויידוע שטמון בזה סכנה גדולה, כי בדרך כלל יש לו לאדם איזה נטייה כלפי מועמד מסויים, וככל שהוא מתעניין באותן חדשות, הוא מגביר בלבו את המחשבה המוטעית כביכול מצבו יושפע מבחירתו של אותו מועמד, בעוד לפי האמת, לא תהיה ממנה שום השפעה על מצבו והחילוק בין בחירתו של זה לבחירתו של זה אינו אלא לענין סוג העבודה בלבד.

עלינו להזכיר לעצמנו שאנו מצפים למלך המשיח ולא לגוי מגושם זה או אחר, וכדי לזכות לראות את פניו עלינו לחזור בתשובה שלימה, ואם כן בחירת הנשיא נוגעת לנו אך ורק כדי לדעת איזה סוג של תשובה עלינו לעשות.

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור