Tetzaveh - תְּצַוֶּה  Shemot ~ Exodus Making Torah Personal 27:20 – 30:10 ~Hitlamdut התלמדות

At every moment in life, our decisions can be fueled by fear, constantly questioning, in a state of uncertainty. Alternatively, we can operate from a place of faith, realizing that whatever is meant to be will be. And when we put our trust in that process, if we are open to believing that what is meant for us will come to us, then the crushed parts of the path that we are on will illuminate the darkness, like a light shown in a dark room. The greater the darkness, the greater the light. ~Erez Safar

Parsha Highlights

The description for building of the Mishkan [portable sanctuary] continues and begins with the commanded instructions for the Ner Tamid {the constant light} which is to be lit every day "from evening to morning" using pure olive oil.

Aaron and his four sons are appointed as kohanim along with descriptions of their elaborate garments during service.

[The next 43 verses—about half of the Parshah’s total—consist of these instructions]

All kohanim wore: 1) the ketonet—a full-length linen tunic; 2) michnasayim—linen breeches; 3) mitznefet or migba’at—a linen turban; 4) avnet—a long sash wound above the waist.

In addition to that, the Kohen Gadol wore: 5) the ephod—an apron-like garment made of blue-, purple- and red-dyed wool, linen and gold thread; 6) the choshen—a breastplate containing twelve precious stones inscribed with the names of the twelve tribes of Israel; 7) the me’il—a cloak of blue wool, with gold bells and decorative pomegranates on its hem; 8) the tzitz—a golden plate worn on the forehead, bearing the inscription “Holy to God.”

God gave detailed instructions for the 7 day initiation of Aaron and his four sons—Nadav, Avihu, Elazar and Itamar—into the priesthood, instructions for the slaughtering of sacrificial offerings, and instructions for the making of the golden altar, on which the ketoret (incense) was burned.

The term Hitlamdut means to internalize what you learn. A Mitlamed is someone who can see how any particular situation or learning applies to her life. The word is the reflexive form of the verb, “To Learn” or Lomade, in Hebrew. Maimonides, in his laws of Torah Study writes that Hitlamdut is the essence of Torah learning. Torah learning is not just for the sake of gaining information. Rather, it’s purpose is to impact and transform our lives. Hitlamdut is the quality that makes our learning transformative. ~Tikkun Middot Project, Hitlamdut

In a nutshell: Rabbi Wolbe, in Alei Shur, warns of two traits that impede spiritual growth in Mussar. The first is arrogance---believing that you've learned much and have nothing yet to experience. The second obstacle is self-criticism, believing that you'll never be what you are meant to be. Hitlamdut is a necessary stance to avoid this. It means you are truly 'practicing', a learner, willing to experience new things...not putting yourself above others who may not be doing the practice, but yet not being overly self-critical or feeling defeated due to what you have yet to learn. ~RS

(ו) יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:

(6) Joshua ben Perahiah and Nittai the Arbelite received [the oral tradition] from them. Joshua ben Perahiah used to say: appoint for thyself a teacher, and acquire for thyself a companion and judge all men with the scale weighted in his favor.

The sages say, “Make for yourself a teacher” (Pirkei Avot 1:6). Make for yourself. Take responsibility for this process of experiential education. Know when to find teachers and seek out concepts and when to let the moment teach you directly. This is hitlamdut, the quality of being a learner. Create an inner ability to learn and you will find the world full of teachers ~Rabbi Jay Asher LeVine

If one doesn’t understand one’s soul, how can one understand one’s God? ~Ibn Ezra, Hokhmah U-Musar vol. 2, p. 71:

Know that there are chambers of Torah, and one merits them when one begins to renew Torah; one enters into the chambers, and goes from chamber to chamber and chamber to chamber, for in each and every chamber there are several openings to other chambers… The most important thing is not to fool yourself, thinking that you have already arrived at an adequate understanding. For one who thinks this will remain there, God forbid. ~Rebbe Nachman of Bratslav, Likutei Moharan, 245

וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃

And let them make Me a sanctuary that I may dwell among them. (Parshat Terumah)

(כ) וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃

(20) You shall further instruct the Israelites to bring you clear oil of beaten olives for the lighting [illumination], for kindling lamps regularly. [perpetually]

The word tetzaveh, “you shall command,” also means “you shall connect” and “you shall bond.” Thus the verse can also be read as G‑d saying to Moses: “And you shall bond with the children of Israel.” For every Jewish soul has at its core a spark of the soul of Moses. ~ Ohr HaChaim

...the action we are commanded to take is a physical action in a moment— it’s plucking an olive, squeezing, grinding and crushing it for its oil, in order to elevate it. And what’s to follow is illumination and a continual light. It is the same in life— only after self-sacrifice can we merit seeing purity illuminate our souls. ~Erez Safar, Tetzaveh, referencing Likutey Halachot II p. 63a

Just as the olive yields light only when it is pounded, so are man’s greatest potentials realized only under the pressure of adversity. ~The Talmud

וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃

להעלות נר תמיד. מַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ (שבת כ"א):

להעלות נר תמיד TO CAUSE THE LIGHT TO BURN (lit., to ascend) CONTINUALLY — he must enkindle it until the flame ascends by itself (Shabbat 21a).

ואתה תצוה כו' ויקחו אליך כו' (שמות כז, כ). כי המנורה עם נרותיה וגם המראה שראה משה ושאר כלי המשכן נגד יתר בחינות כגון אהבה ויראה והשמחה של הבורא ברוך הוא. והראיה שראה משה לא השיג שום אדם כמאמר ולא קם נביא עוד כמשה כו' (דברים לד, י) לכן נאמר ויקחו אליך, דייקא כלומר לכוונתך:

Exodus 27,20. “and you shall command the Children of ‎Israel to take to you pure olive oil, etc.;” the expression ‎ויקחו אליך‎ instead of ‎ויביאו אליך‎, “they shall bring to you,” or ‎ויקחו ‏לי‎ “they shall take for Me,“ as at the beginning of Parshat ‎T’rumah, is unusual, to say the least. The point is that the ‎menorah together with all its details was part of a vision that ‎Moses had been shown by G’d while he had been on the ‎Mountain, just as he had been shown the other components of ‎the Tabernacle there. Being shown all this by G’d had been an ‎expression of G’d’s joy at the degree of awe and love for Him that ‎Moses had achieved, a level of closeness to the Creator not ‎achieved by any subsequent prophet. When Moses was instructed ‎to tell the people to bring the pure oil for lighting the ‎‎menorah “to you,” instead of “to Me,” [and he was ‎instructed to write this down in the Torah, Ed.] this was ‎to tell the reader to what exceptional spiritual heights Moses had ‎risen. This is why the Torah testified after Moses’ death ‎‎(Deuteronomy, 34,10) that no prophet who was as close to G’d as ‎Moses ever arose after him in history.‎

(כא) בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵד֩ מִח֨וּץ לַפָּרֹ֜כֶת אֲשֶׁ֣ר עַל־הָעֵדֻ֗ת יַעֲרֹךְ֩ אֹת֨וֹ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו מֵעֶ֥רֶב עַד־בֹּ֖קֶר לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹ֣רֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}

(21) Aaron and his sons shall set them up in the Tent of Meeting, outside the curtain which is over [the Ark of] the Pact, [to burn] from evening to morning before יהוה. It shall be a due from the Israelites for all time, throughout the ages.

That they bring to you pure olive oil . . . to raise an everlasting lamp . . . from evening to morning (27:20–21)

These verses contain a paradox: “everlasting flame” implies a state of perptuality and changelessness; “from evening to morning” implies fluctuating conditions of lesser and greater luminance.

For such is our mission in life: to impart the eternity and perfection of the Divine to a temporal world, and to do so not by annihilating or overwhelming the world’s temporality and diversity, but by illuminating its every state and condition—from “evening” to “morning”—with the divine light. ~The Lubavitcher Rebbe

(א) וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶ֩יךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֗וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י אַהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃

(1) You shall bring forward your brother Aaron, with his sons, from among the Israelites, to serve Me as priests: Aaron, Nadab and Abihu, Eleazar and Ithamar, the sons of Aaron.

(א) ואתה הקרב אליך. טעם אומרו ואתה, גם אמר לשון הקרבה, גם אמר תיבת אליך, יתבאר על דרך אומרם ז"ל (שמו"ר פ"ג) כי הכהונה למשה היתה למנה אלא לצד שמאן ללכת בדבר ה' אחר כמה פעמים חרה ה' בו והסירו מגבירת הכהונה באומרו (לעיל ד' י"ד) הלא אהרן אחיך הלוי פירוש שהיה לוי ועכשיו נעשה כהן עד כאן. לזה אמר לו בשעת מעשה ואתה פירוש לא לצד שאני מצוך לבד אלא גם אתה מצד עצמך הקרב את אהרן במקומך ותעשה הדבר כאלו אתה חפץ בו כי זה לך במקום קרבן לכפרה על אשר העזת פניך לפני ה', ואומרו אליך לכפרתך בהקריב את אהרן ויתן לו גדולתו אין לך קרבן גדול מזה: (ב) עוד ירמוז באומרו הקרב אליך כי על ידי חטא האדם מתרחק בחינת עינף נשמתו שכנגד אותו ענף שבו חטא משורשו הגדול כפי גדלו והקטן כו', והנה באמצעות ההפצרות שהפציר בשליחות ה' גרם להתרחקות ענף אחד מענפי נשמתו משורשה, והגם כי ה' הענישו אף על פי כן כל עוד שלא קיבל העונש הפגם עומד במקומו והרחוק עודנו מרוחק, לזה בשעת תכלית הדבר הודיעו כי בזה יהיה מתקרב הרחוק, והוא אומרו ואתה הקרב אליך פירוש הקרב לעצמך פירוש לבחינתך שרחוקה באמצעות החטא ההוא, ונתכוון ה' להודיעו כי זה תיקונו. (ג) ומזה אני משכיל על דבר שאמרו ז"ל בסוף ברכות (נ"ד.) חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה וכו' ומפרש בגמרא (שם ס':) לקבל הרעה בשמחה כשם ששמח בטובה עד כאן. והיה הדבר קצת בעיני רחוק, ועל פי הדברים האמורים בענין הנה היסורין הם מקריבין ענפי הנשמה שהיו רחוקים משורשם, שאין לך רע ומר כעוזבו את ה' אלהיו, ובאמצעות היסורין יתקרב הרחוק ועל זה ישמח לב המשכיל, ואמר ועשית בגדי קודש וגו' לכבוד ולתפארת שהם הם סימני השמחה שיראה שחפץ ודבר לפארו, אשר זה הוא שנאוי לעושה הדבר לצד ההכרח, והגם שהבגדים הם חובת גברא העומד לשרת, עם כל זה רצה ה' לזכות לגלגל זכות זה על ידו שיעשה אותם לחיבה ולשמחה באחיו, ודבר זה הוא בחינת נשמה לנשמה בעיקר מעשה זה, ואולי שנתכוון ה' לומר לו שיעשה הבגדים משלו, והגם ששנינו (יומא פ"ג מ"ז) בגדי הכהנים באים משל ציבור, הרי אמרו שיחיד יכול להתנדבם ולמוסרם לציבור וכמו כן צוה ה' לעשות:

(1) ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך, "And you shall bring near to you your brother Aaron, etc." We must understand the words: "and you- bring near- to you," in light of the statement in Shemot Rabbah 3,17 according to which it was G'd's original plan to appoint Moses as High Priest. This was changed due to Moses' repeated refusal to accept the role assigned to him by G'd which angered G'd. As a result (Exodus 4,14), G'd told Moses that his brother Aaron who had merely been a Levite up to that point, had now been promoted to be a High Priest. When G'd commanded Moses at this point to perform the ceremonies required for Aaron to assume the office of High Priest, He told Moses that he had to make his own contribution to this ceremony so that he would not be perceived as begrudging Aaron an office which had originally been intended for him. In fact, the appointment of Aaron to this position would serve as atonement for Moses who had resisted G'd's invitation to become leader of the Jewish people at that time. (2) The point mentioned last may be better understood in light of our tradition (Kabbalah) that when man opposes G'd, one of the many branches of his soul becomes detached from its holy root. At the time when Moses raised repeated objections to G'd's demand to accept the mantle of leadership, one of the branches of Moses' soul became detached from its celestial root. Although Moses had been punished for this, he had not obtained atonement until Aaron was inducted into the office of High Priest. Moses' active participation in this procedure would accelerate his atonement for this mistake. When the Torah speaks of ואתה הקרב אליך, we may understand this in the sense of "And you shall bring the estranged part of your soul close to you." G'd informed Moses that appointing Aaron would be his תקון, his rehabilitation for the error committed when he said to G'd: "send the one You are in the habit of sending (Exodus 4,13)." (3) This may also help us to understand a somewhat strange imperative in Berachot 54 according to which a person must pronounce a blessing when he receives evil tidings just as he is obligated to pronounce a blessing when he receives glad tidings. The Talmud explains on folio 60 of that treatise that this means that even evil tidings must be welcomed with joy. I have always found this demand difficult to accept. When we consider the fact that afflictions are the instrument which reunite the branches of the soul which have separated from their holy root, it becomes easier to accept. After all, what worse fate could befall a person than that his soul become estranged from his Creator? When a person receives evil tidings this means that he suffers an affliction as a result of which the part of his soul which has become estranged to G'd will become reunited. How could a person fail to rejoice over this aspect of the afflictions he is being subjected to?

(יג) וַיֹּ֖אמֶר בִּ֣י אֲדֹנָ֑י שְֽׁלַֽח־נָ֖א בְּיַד־תִּשְׁלָֽח׃

(13) But he said, “Please, O my lord, make someone else Your agent.”*make someone else Your agent Lit. “send through whomever You will send.”

(א) לכבוד. לכבוד האל יתברך בהיותם בגדי קדש לעבודתו: (ב) ולתפארת. שיהיה כהן מורה נורא על כל סביביו, שהם תלמידיו החקוקים על לבו וכתפיו:
(1) לכבוד, to render honour and glory to the Almighty through the wearing of such resplendent garments when performing Temple service. (2) ולתפארת, also the Priest should inspire awe among the Israelites who are all considered his disciples seeing he had the names of all the tribes engraved on these garments right opposite his heart when he wore them in his official capacity.
(מה) וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
(45) I will abide among the Israelites, and I will be their God.
(מב) עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר אִוָּעֵ֤ד לָכֶם֙ שָׁ֔מָּה לְדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ שָֽׁם׃ (מג) וְנֹעַדְתִּ֥י שָׁ֖מָּה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִקְדַּ֖שׁ בִּכְבֹדִֽי׃ (מד) וְקִדַּשְׁתִּ֛י אֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־אַהֲרֹ֧ן וְאֶת־בָּנָ֛יו אֲקַדֵּ֖שׁ לְכַהֵ֥ן לִֽי׃ (מה) וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃ (מו) וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשׇׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃ {פ}

(42) a regular burnt offering throughout the generations, at the entrance of the Tent of Meeting before יהוה. For there I will meet with you, and there I will speak with you, (43) and there I will meet with the Israelites, and it shall be sanctified by My Presence. (44) I will sanctify the Tent of Meeting and the altar, and I will consecrate Aaron and his sons to serve Me as priests. (45) I will abide among the Israelites, and I will be their God. (46) And they shall know that I יהוה am their God, who brought them out from the land of Egypt that I might abide among them—I, their God יהוה.

That which fuels the m'norah must be pure, uncontaminated by jealousy, selfishness, pride, or greed. Why olive oil? In antiquity as today, the olive branch was a sign of peace. Olive trees mature slowly, so only when there was an extended time of peace, with agriculture left undisturbed, could the olive tree produce its fruit."Even as the oil of the olive does not mix with other liquids with which it comes in contact, so has the people Israel kept its own identity when it has come in contact with other nations" {Exodus Rabbah, 36:11] ~Etz Hayim, p.504

(כ) ה֣וֹי הָאֹמְרִ֥ים לָרַ֛ע ט֖וֹב וְלַטּ֣וֹב רָ֑ע שָׂמִ֨ים חֹ֤שֶׁךְ לְאוֹר֙ וְא֣וֹר לְחֹ֔שֶׁךְ שָׂמִ֥ים מַ֛ר לְמָת֖וֹק וּמָת֥וֹק לְמָֽר׃ {ס}

(20) Ah, Those who call evil good
And good evil; Who present darkness as light
And light as darkness; Who present bitter as sweet
And sweet as bitter!

(כד) לָכֵן֩ כֶּֽאֱכֹ֨ל קַ֜שׁ לְשׁ֣וֹן אֵ֗שׁ וַחֲשַׁ֤שׁ לֶהָבָה֙ יִרְפֶּ֔ה שׇׁרְשָׁם֙ כַּמָּ֣ק יִֽהְיֶ֔ה וּפִרְחָ֖ם כָּאָבָ֣ק יַעֲלֶ֑ה כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְאֵ֛ת אִמְרַ֥ת קְדֽוֹשׁ־יִשְׂרָאֵ֖ל נִאֵֽצוּ׃

(24) Assuredly,
As straw is consumed by a tongue of fire
And hay shrivels as it burns,
Their stock shall become like rot,
And their buds shall blow away like dust.
For they have rejected the instruction of GOD of Hosts,
Spurned the word of the Holy One of Israel.

Since the use of an Eternal Light in the synagogue is based upon the Eternal Light commanded by God of Moses for the Tabernacle (Exodus 27:20 and Leviticus 24:2), one would imagine that this beloved symbol, with such ancient roots, would continually come up for discussion in the long sequence of Jewish legal literature. Yet the astonishing fact is that it is not mentioned at all as part of the synagogue appurtenances in any of the historic codes, the Mishnah, the Talmud, the Shulchan Aruch, or the others... the synagogue Eternal Light certainly has been in use for three centuries, and that is long enough for it to have become a beloved symbol. Evidently, its association with the biblically ordained Eternal Light for Tabernacle and Temple gave this symbol of the synagogue (whenever it did arise) an immediate and now a continuous sanctity. www.ccarnet.org

The divine oil requires a "wick" to channel its substance and convert it into an illuminating flame. The Torah is the divine wisdom; but for divine wisdom to be manifest in our world, there must be physical minds that study it and comprehend it, physical mouths that debate it and teach it, and physical media that publish it and disseminate it. www.chabad.org

קָם סָבָא חַד מִבָּתַר טוּלָא (כותלא), וְאָמַר רַבִּי רַבִּי בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, קוּם אַדְלֵיק שְׁרַגָּא דְאִיהִי מִצְוָה, שְׁכִינְתָּא קַדִּישָׁא, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר (ויקרא ו ו) אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה, וַעֲלָהּ אִתְּמַר (שמות כז כ) לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד, נֵר יהו''ה אִתְקְרִיאַת וַדַּאי, אוֹר דְּנָהִיר בֵּיהּ נִשְׁמַת אָדָם, קוּם אַדְלֵיק בָּהּ.

...An everlasting fire shall be kept burning on the altar, it should not be extinguished. And, on that it is also said: To light the eternal flame. This is surely the light of the divine, the light that shines within the soul of every person...

Mussar master Rabbi Menachem Mendel Levin (1749–1826), the author of “Heshbon ha-Nefesh: the Accounting of the Soul,” lists 13 different attributes or traits that we must inculcate, including the trait of cleanliness. At first glance, we may wonder how in the world cleanliness, of all the things to strive for, could even make Levin’s list. But for Levin, careful and meticulous attention to our appearance, to what we wear and how we wear it, can be a direct link to our inner spiritual purity...But how do we strike that finely tuned balance toward attending to our external appearance and tending to our inner purity? How do we dress for the holy task while keeping the goal of becoming more empathic front and center in our hearts and minds? ~Rabbi Susan Leider

דִּשׁוּן הַמְּנוֹרָה וַהֲטָבַת הַנֵּרוֹת בַּבֹּקֶר וּבֵין הָעַרְבַּיִם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז כא) "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו". וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטֻּמְאָה כְּקָרְבָּנוֹת שֶׁקָּבוּעַ לָהֶן זְמַן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז כ) (ויקרא כד ב) "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד":

The removal of the ashes from the lamps of the Menorah and their kindling in the morning and the afternoon is a positive commandment, as [Exodus 27:21] states: "Aaron and his sons shall arrange it." The kindling of the lamps supersedes [the prohibitions of forbidden labor] on the Sabbath and [the restrictions of] ritual impurity, as do the [other] sacrifices that [are offered at] a fixed time, as [ibid.:20] states: "To raise up a continuously [burning] lamp."

ובמדרש (במ"ר פ' י"ד) ה' חפץ למען צדקו וגומר. (ישעיהו מ״ב:כ״א) אמר הקב"ה למשה לא בשביל שאני צריך לאורה אני מצוה אותך על הנרות דכתיב ידע מה בחשוכא ונהורה עמיה שריה (דניאל ב׳:כ״ב) וכתיב (תהילים קל״ט:י״ב) גם חשך לא יחשיך ממך וגומר תדע אדם בונה בית עושה החלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים כדי שתכנס האורה אבל שלמה בנה בית המקדש ועשה החלונות שקופים מבחוץ אטומים מבפנים כדי שיצא אורה מבית המקדש ולחוץ. וא"כ למה אני מצוה לכם כדי לזכותכם. ולא עוד אלא שאם אתם מאירים לפני הנרות אני מאיר לכם אורה גדול' לעולם הבא שנאמר (ישעיהו ס׳:א׳) קומי אורי כי בא אורך וכבוד י"י עליך זרח. ראה כמה נמלצו מאמריהם להתישר לכל מה שאמרנו כי הוא יתברך לאו לאור' הוא צריך להשיג דבר ממושגיו כדרך בני אדם כמו שנתבאר זה יפה בתחלת שער כ"ט עיין משם. אמנם הית' הכוונה לצוות להם עליה כדי שיהי' להם להערה ולזכות לכל זמן ומקום כי המצוה ההיא עצם הזכות ויאמרו שאם הם מאירים את הנרות יאיר להם אורה גדולה לעוה"ב כי הוא ענין הלהב העולה למכון שבתו כמו שאמרנו. והכתוב שהביא ראי' גדולה קומי אורי כי בא אורך כי כשיקדים האדם להאיר נרו מיד יוכל לקום לאור באור ה' הזורח עליו תמיד. וכבר היה מתלמידיו של אהרן בהדלקת הנרות כמוהו. וע"ז הענין עצמו (רבות שם) משל לפקח וסומא שהיו הולכים בדרך וכשבאו אל תוך הבית אמר הפקח לסומא הדלק את הנר והדלק לפני אמר ליה הסומא וכו'. אמר ליה כדי שלא תהי' מחזיק עלי טובה שהייתי מלון בדרך כח הפקח זה הב"ה שנאמר (זכריה ד׳:י׳-י״א) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ והסומא אלו ישראל שנאמר (ישעיהו נ״ט:י׳) נגששה כעורים וגו'. והיה הקב"ה מאיר להם ומנהיגם דכתיב (שמות י״ג:כ״א) וה' הולך לפניהם יומם וגו'. כיון שאמר למשה (שם כ"ז) ויקחו אליך שמן זית זך וגו'. אמר ליה אתה נרי ה' ואתה אומר שנאיר לפניך אמר להם לא שאני צריך לכם אלא להעלות אתכם בפי כל האומות שיהיו אומרים שאתם מאירים למי שמאיר לכל העולם. והוא מבואר מאד שענין המעלה הזאת להם היא להיישיר אותם בדרך ישרה בה יזכו מחמת השתדלותם להוסיף כח בגבורה של מעלה לגדל ולחזק הצלחת נפשם לא היה כן לכל גוי. וזהו הענין הכוסף שאמרו שם במדרש (ש"ר פ' ל"ו) בארבעה דברים נכסף הקב"ה למעשה ידיו שנאמר (איוב י״ד:ט״ו) תקרא ואנכי אענה למעשה ידיך תכסוף שהוא סובל את העולם שנאמר (ישעיהו מ״ו:ד׳) אני עשיתי ואני אסבול וצוה (במדבר ד') שיסבלו הקהתים את ארון הברית אדון כל הארץ ובהעברת הירדן נאמר (יהושע ג׳:י״ג) והי' כנוח כפות רגלי הכהנים אמר רבי ברכיה הארון סובל את סובליו הרי שנים אחת בכהנים ואחת בלויים. והקב"ה משמר את עולמו דכתיב (תהילים קכ״א:ד׳) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל וצוה שישמרוהו דכתיב (במדבר א׳:נ׳) וסביב למשכן יחנו. והקב"ה מאיר לעולם דכתיב (יחזקאל מ״ג:ב׳) והארץ האירה מכבודו ואמר (שמות כ״ז:כ׳) ויקחו אליך שמן זית זך וגו' והכוונה נפלאה מאד להורות כמה צריך האדם לפקוח עיניו על עצמו תמיד להתנהג בטוב לו כי הכל תלוי עליו והורו זה באופן יפה מאד בארבעה דברים אלו שהשנים הראשונים מהם מורים על שתי הנהגת העולם בכלל הטבעית וההשגחית שנזכרו ונתבארו כבר בשערים ט"ו ול"א ול"ז וזולתם. והשנים השניים על ההערה הראויה על האדם בכל אחת מהנה. והנה סימן הטבעית שמו בתנועה העם ממסע למסע כדרך כל הארץ כי אז צוה שישאו הקהתים את ארון ברית י"י אדון כל הארץ וסובלה לומר שאף המנהג הנוהג במנהגו צריך שישאוהו האנשים על שכמם. וסימן ההשגחיית שמו בעברות הירדן שהיה מהלך ודאי יוצא מההקש הטבעי. אמנם צוה אז שישאוהו הכהנים המקודשים הנגשים אל ה' כי הנה מגיעי זאת ההנהגה ראוי באמת שיהיו יותר שלמים כמו שנתבאר בשער ל"א. אמנם ההערה הראויה על כל אחת משתיהן הנה סימן הראשונה שמה במשמרת המשכן המוטלת ג"כ על הלויים להורות כי הנה באמת ההנהגה הטבעית צריכה לשמור המנהג אותה פן יורש כחו בה כי היא תלויה בברית ואמת המונהגים כמו שאמר (תהילים ל״ג:ד׳) וכל מעשיו באמונה וכאשר יפרו המונהגים את בריתם יורש כח השכל ויעודו וכשל עוזר ונפל עזור כמו שנתבאר זה בענין המבול שער י"ג ובכמה מקומות שנרמזו שם וזולתם. ואולם על ההשגחיית צוה לסימן שיאירו לפניו בהעלות הנרות שמצותה בכהונה כמו העברת הירדן כלומר שהשלמים שבעם יעלו לפניו נרות להאיר אל עבר פניהם באופן שיזכו בהם לשישתנה בזכותם סדר מערכות העולם והמליצ' נכונה מאד כי הם מאירים לפני אורו של עולם בהראות לפניו הגונים וכשרים לכך מה שלא יראם בזולת זה ועל דרך האמת המה יהיו רואים את כבודם ואת תועלתם וכמו שאמר שם עוד (תנחומא פ' תצוה) אמר להם הקב"ה לא שאני צריך לאורה אלא ויקחו אליך האורה צריך אליך שתהא רואה היאך אתה יוצא והיאך אתה נכנס במקדש וע"י כן אתה רואה להיכן אתה נכנס והיכן אתה נמצא לעתיד שנאמר (ישעיהו ס׳:כ׳) והיה ה' לך לאור עולם. והמאמר הזה הוא ביאור כולל לכלל מה שאמרו מזה המין ועל כל פנים נתבאר ענין הכוסף האלהי למעשה ידיו בשני דברים הללו שהם ארבעה והוא ענין נכון מאד ומסכים מכל צד למה שהיינו עליו ומאמר רבי ברכיה הארון סובל את סובליו כבר דברנו בתחלת ואלה שמות שער ל"ד והכלל כי כל זה מורה הוראה אמיתית על כל מה שאמרנו, כי זה מעשה המנור' זאת תורת האדם השלם בלי ספק. וכבר אמר בענין המשכן בכללו בשהוא על צורת האדם ותמונתו כי שמו ראש האדם כנגד קדש הקדשים אשר הוא לעומת עולם השכלים כי שמה ישבו החושים אשר הם התחלות להשגות השכליות והכח המחשב אשר הוא פועל השכל המיוחד וצבאו ופקודיו מהכחות הקרובות אליו מהמדמה והזוכר והשומע וזולתם ותחתיו החזה אשר בו הלב השולח רוח חיים אל כל הגוף ע"י כלי הנשימה אשר הם עמו במחיצתו כנגד עולם הגלגלים שהוא עולם התנועה וכנגד ההיכל אשר שם שלשת הכלים הנפלאים המנורה והשלחן אשר ישרתו בם תמיד כמו שיש במחיצה ההיא הלב והריאה והאצטומכא שהם ראשי הבית ואבות המלאכה. ומהטרפשא ולמטה אשר שם כלי העכול שיפסד שם המאכל ויהפך למזון כנגד עולם ההויה וההפסד וכנגד חצר המשכן ששם המזבח אשר תוקד בו אש תמיד כנגד הכבד שכך ענינו ושם מי הכיור לרחוץ הקרב והכרעים. והנה באמת כאשר יכוין האדם בעצמו שיהיה המשכן ההוא אשר הוא דוגמא לו בנוי כתקונו ומסודר על שלמותו בכל אחד מהאופנים שאמרנו כבר יראה שהוא בנה בית המקדש על מכונו:

The Midrash explains that G-d does not need the light of the candelabra, but He wanted us to provide that light in the tabernacle so that He in turn could provide a great light for us in the world of the future. G-d also wishes to demonstrate to mankind at large that those who kindle lights for Him, deserve to have Him light the way for them. In order to enjoy the benefits of the natural guidance of G-d, one needs to be constantly aware of G-d’s guiding hand in history as well as His share in shaping the fate of individuals. The leaders of the people especially, need visible reminders of that. Therefore, leaders, i.e. Levites were encamped around the tabernacle. The priests would be reminded of G-d’s presence and intervention in the fate of man whenever they would look at the eternal flame on the altar. The holy ark was carried physically by the group of Levites of the highest moral fibre. By the awareness of the proximity of G-d, they in turn invoked the hashgachah peratit, Divine involvement at the personal level. This kept all the dangers inherent in an inhospitable climate such as the desert, away from the Israelites. (see our commentary in chapter 34)

The soul of man is a lamp of G‑d whose purpose in life is to illuminate the world with divine light. G‑d provided us with the "fuel" that generates His light - the Torah and its commandments (mitzvot), which embody His wisdom and will and convey His luminous truth. www.chabad.org

כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר׃

For the commandment is a lamp,
The teaching is a light,
And the way to life is the rebuke that disciplines.

ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור (שמות כז, כ). נראה, דהנה היצר הרע מפתה לאדם לאיזה תאות רעות ואהבה רעה ורוצה להפסיק האדם מעבודת הבורא אך התקנה לשבר אותו ולהעלות כל המחשבות וכל התאות אל הקדושה לעבודת הבורא ברוך הוא. ויאמר האדם אל לבו מה אם יש לי תאוה אל דבר גשמיות וסכלות מכל שכן שיש לי להיות תאוה אל הבורא בעבודתו ברוך הוא. אם יש לי יראה מדבר גשמי, מכל שכן שיש לי לירא ולפחוד מפניו יתברך ואז נעשה הרע כסא אל הטוב. ולכך עבור זה עשה השם יתברך שיהיה האדם מרוחק מהשם יתברך. דאם היו כל בני ישראל עובדים את השם יתברך בתמידות לא היה השם יתברך מקבל תענוג, כי תענוג תמידי אינו תענוג. אבל כשיש התרחקות ואחר כך האדם משבר כל המסכים ומדבק עצמו בעבודת השם אז על ידי זה מגיע תענוג גדול להשם יתברך. והנה הצדיק צריך להעלות כל המחשבות זרות ולכך לפעמים נופל להצדיק פתאום איזה מחשבה זרה והוא כדי שיעלה הצדיק המחשבה זרה בתפלתו ובדיבורו. וזה גם כן עשה השם יתברך לכבודו כי אם לא היה הצדיק מעלה את אחרים אז לא היה מגיע להשם יתברך תענוג מהצדיק מחמת שהוא עובד השם יתברך בתמידות. אבל לפי שמעלה בני אדם אז כיון שמתרבה השמחה על ידי הצדיק שמעלה בני אדם אחרים אז גורם בעבודתו שמחה אף שהוא בתמידות וידוע דכל המחשבה הוא אותיות מאיזה אהבה או מאיזה יראה. והנה כל המחשבות זרות באים ממאנין תבירין והם נקראים אותיות שבורין כנודע והצדיק צריך להעלות הכל. וזהו שאמר הכתוב ואתה תצוה וגו' ויקחו אליך שמן זית זך, רצה לומר שתראה להעלות הכל כל המחשבות דהם נכללים באותיות דהם כ"ז אתוון הם אותיות ז"ך. כתית, רצה לומר אותן האותיות אשר הם כתותים ושבורים. למאור, שצריך הצדיק להעלות ולמשוך להם הארה של קדושה וכל זה להעלות נר תמיד על ידי זה שהצדיק מעלה כל המחשבות זרות אז עליות תענוג להארה של הצדיק אשר נקרא נר תמיד, רצה לומר שהוא עובד השם בתמידות על ידי זה שמעלה אחרים אז גורם שמחה למעלה:

Exodus 27;20 “they shall take to you pure oil of beaten ‎olives for lighting;”we know that the evil urge is trying to ‎seduce human beings by causing them to give in to lust and the ‎desire aroused by what they see that appeals to them. It is his ‎foremost desire to prevent man from carrying out the ‎commandments of his Creator. What is the remedy that can stop ‎the evil urge in his tracks? The remedy is for man to use logic. He ‎should say to himself that if fulfilling his desire to satisfy his lust ‎and cravings with merely physical objects, objects that satisfy ‎only momentarily, how much more worthwhile is it for him to ‎satisfy his ability to come closer to his Creator and to experience ‎enduring satisfaction from the result?‎
When a person applies this kind of reasoning and as a result ‎eschews sin in favour of carrying out what he knows to be G’d’s ‎will, even the evil he had had in mind originally becomes a ‎כסא‎, ‎‎“throne, supporting stool,” for the good he does. When G’d ‎created evil [only in its most primitive stage, ‎ברא‎, ‎Ed.] in the first place, He did so in order to provide His ‎creatures with this additional merit when he decides to carry out ‎G’d’s will although he had been given another option. By creating ‎evil, G’d had, so to speak, placed man at a distance from Him. ‎When man has to cover this distance in order to approach G’d ‎more closely, G’d derives far more satisfaction from man’s efforts ‎to serve Him than He would if such “service” would be “natural.” ‎Any ‎תענוג‎, pleasurable experience, regardless if it is experienced in ‎our spheres of the universe or in the celestial spheres, retains its ‎flavour only when it is not a continuously, repetitive experience. ‎When it is experienced at relatively infrequent intervals it is ‎especially welcome as such. When G’d observes how man in the ‎attempt to come closer to His essence, has to break through ‎repeated obstacles, this is what pleases G’d.‎


If and when the tzaddik ‎engages in helping others to establish closer ties with their ‎Creator, G’d’s pleasure of his service will keep increasing even ‎though he has been serving G’d constantly, without interruption. ‎When applied to the symbolism expressed by lighting the ‎menorah and keeping it burning, the commandment of ‎ואתה תצוה ‏וגו'‏‎, contains the challenge addressed to every true servant of the ‎Lord to elevate both himself and his peers.
In kabbalistic parlance every thought formulated, reflects the ‎letters it contains if it were committed to paper or parchment. ‎Alien thoughts, i.e. unworthy thoughts, are considered as ‎‎“broken letters.” The word ‎כתית‎, crushed, symbolizes such ‎thoughts, and the function of the servant of G’d, primarily the ‎priest representing the collective soul of the Jewish people, is to ‎elevate, i.e. ‎להעלות‎, to sublimate such unworthy thoughts so that ‎they all point in the direction of the ‎נר תמיד‎, “the eternal flame,” ‎expressing the desire for communion with the Creator. That ‎expression reflects the satisfaction, pleasure derived by the ‎Creator from efforts by His people who crave His closeness.‎ ‎

ועל כן תמצא התורה מזהרת מהרבה מאכלים ולבושים ובעילות וקנינים ומעשים שהם מחזקים כח התאוה. וכן הוא מצווה במה שהוא עומד כנגדה מהדברים שהם הפכה והם התפלה והצום והצדקות וגמילות חסדים ולהחיות בהם סימני השכל ולהועיל האדם בם בעולם הזה ובעולם הבא כמ״‎ש דוד (תהלים קיט) נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי ואמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור ונאמר (קהלת ב׳:י״ג) וראיתי אני שיש יתרון לחכמת מן הסכלות כיתרון האור מן החשך.

The Torah therefore prohibits many kinds of food, clothing, sexual relations, certain acquisitions and practices, all of which strengthen sensual lust; it also exhorts us to use those means which resist lust and are its opposite. These are prayer, fasting, charity-giving, [acts of] kindness; by which the intellectual faculties are revived and man is aided in this world and for the world to come, as David said: "Your word is a lamp to my feet and a light to my path" (Tehilim 119:105) ; "For the commandment is a lamp and the torah is light" (Mishlei 6:23) ; "I saw that wisdom is preferable to folly as light is preferable to darkness" (Koheles 2:13).

נֵ֣ר יְ֭הוָה נִשְׁמַ֣ת אָדָ֑ם חֹ֝פֵ֗שׂ כָּל־חַדְרֵי־בָֽטֶן׃

The lifebreath of man is the lamp of the LORD
Revealing all his inmost parts.

וְאִיתָא בְּמִדְרָשׁ רַבָּה שִׁיר הַשִּׁירִים (פ' ו') עַל הַפָּסוּק (שִׁיר הַשִׁירִים ו' י"א): "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי". אָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל כֶּאֱגוֹז. מַה הָאֱגוֹז הַזֶּה נִגְזֶזֶת וְנֶחֱלֶפֶת, וּלְטוֹבָתָהּ הִיא גְּזוּזָה, לָמָּה? שֶׁהִיא מִתְחַלֶּפֶת כְּשֵׂעָר וּכְצִפָּרְנַיִם, שֶׁנִּגְזָזִין וְנִתְחַלְּפִין, כָּךְ, כָּל מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל גּוֹזְזִין מֵעֲמָלָן וְנוֹתְנִין לַעֲמֵלֵי הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְטוֹבָתָן הֵם גּוֹזְזִין וְנֶחֱלָפִין לָהֶם, וּמַרְבִּים לָהֶם עֹשֶר בָּעוֹלָם הַזֶּה וְשָׂכָר טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּקְרָא חֲבֵרוֹ הַלּוֹמֵד עַל שְׁמוֹ, וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק בִּשְׂכַר תּוֹרָתוֹ, וְכִדְאִיתָא בְּסוֹטָה (דף כ"א.) בְּשִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה, וְכַיָּדוּעַ מֵעִנְיַן שֵׁבֶט יִשָּׂשכָר וּזְבוּלוּן, כִּדְאִיתָא בְּרַבָּה פָּרָשַׁת קְדֹשִים (ויקרא פרשה כ"ה): רַב הוּנָא וְרַבִּי יִרְמִיָּה אָמְרוּ בְּשֵׁם ר' חִיָּא בַּר אַבָּא: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת צֵל וְחֻפּוֹת לְבַעֲלֵי מִצְוֹת (פירוש: מחזיקי התורה) אֵצֶל בְּנֵי תּוֹרָה בְּגַן עֵדֶן, וְאִית לֵהּ ג' קְרָיִין (וְיֵשׁ לוֹ שְׁלֹשׁה פְּסוּקַים), חֲדָא (קהלת ז' י"ב): "כִּי בְצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף". ב' (יְשַׁעְיָה נ"ו ב'): "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ". וְהָדֵין: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ". שִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה אָמְרוּ מִשְּׁמוֹ (בפרק קמא דזבחים במשנה), וַהֲלֹא שִׁמְעוֹן הָיָה גָּדוֹל מֵעֲזַרְיָה? אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה עֲזַרְיָה עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וְנוֹתֵן בְּפִיו שֶׁל שִׁמְעוֹן, לְפִיכָךְ נִקְרָא הֲלָכָה עַל שְׁמוֹ, וְדִכְוָתֵהּ (דברים ל"ג י"ח): "וְלִזְבוּלוּן אָמַר, שְׂמַח זְבוּלוּן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ", וַהֲלֹא יִשָּׂשכָר גָּדוֹל מִזְּבוּלוּן? אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה זְבוּלוּן מַפְרִישׁ מִיִּשּׁוּב וְעוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וּבָא וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָּׂשכָר וְנוֹתֵן לוֹ שָׂכָר בַּעֲמָלוֹ, לְפִיכָךְ נִקְרָא הַפָּסוּק עַל שְׁמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׂמַח זְבוּלוּן בְּצֵאתֶךָ" וְגוֹ'. וְגַם בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין נֶחְסָר לוֹ כְּלוּם מֵחֲמַת זֶה, כִּדְאִיתָא בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה (שמות פ' ל"ו) עַל הַפָּסוּק (מִשְׁלֵי ו' כ"ג): "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר". מַהוּ "כִּי נֵר מִצְוָה"? אֶלָּא כָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה הוּא כְּאִלּוּ מַדְלִיק נֵר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְחַיֶּה נַפְשׁוֹ שֶׁנִּקְּרֵאת נֵר שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ' כ"ז): "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם". וּמַהוּ "וְתוֹרָה אוֹר"? אֶלָּא הַרְבֵּה פְּעָמִים שֶׁאָדָם מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְיֵצֶר הָרָע שֶׁבְּתוֹכוֹ אוֹמֵר: מַה לְּךָ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וּמְחַסֵּר אֶת נְכָסֶיךָ? עַד שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לַאֲחֵרִים תֵּן לְבָנֶיךָ. וְיֵצֶר טוֹב אוֹמֵר לוֹ: תֵּן לְמִצְוָה. רְאֵה מַה כְּתִיב: "כִּי נֵר מִצְוָה". מַה נֵּר הַזֶּה כְּשֶׁהוּא דוֹלֵק, אֲפִלּוּ אֶלֶף אֲלָפִים מַדְלִיקִין הֵימֶנּוּ, אוֹרוֹ בִּמְקוֹמוֹ, כָּךְ, כָּל מִי שֶׁיִּתֵּן לְמִצְוָה, אֵינוֹ מְחַסֵּר אֶת נְכָסָיו, לְכָךְ נֶאֱמַר: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר". וּכְעִין זֶה אִיתָא גַּם כֵּן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת וַיְחִי. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

...as we find in Midrash Rabbah, Parshath Tetzaveh (Shemoth 36) on Mishlei 6:23: "'For a mitzvah is a lamp and Torah is light.' What is the intent of 'For a mitzvah is a lamp'? Anyone who does a mitzvah is like one who lights a lamp before the Holy One Blessed be He, and he vivifies his soul, which is called 'a lamp,' viz., (Mishlei 24:27): 'The lamp of the L-rd is the soul of a man.' And what is the intent of 'and the Torah is light'? Often, one thinks of doing a mitzvah and the yetzer hara within him says: 'Why do a mitzvah and losr your possessions? Before giving to others, give to your sons.' And the yetzer tov says: 'Give for the mitzvah. See what is written: 'For a mitzvah is a lamp.' Just as a lamp, when it is burning, even if thousands upon thousands light from it, its light remains in its place, so, all who give for a mitzvah do not lose their possessions, wherefore it is written: 'For a mitzvah is a lamp and the Torah is light.'"

נֵר־לְרַגְלִ֥י דְבָרֶ֑ךָ וְ֝א֗וֹר לִנְתִיבָתִֽי׃
Your word is a lamp to my feet,
a light for my path.

(א) וְעָשִׂ֥יתָ מִזְבֵּ֖חַ מִקְטַ֣ר קְטֹ֑רֶת עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ׃ (ב) אַמָּ֨ה אׇרְכּ֜וֹ וְאַמָּ֤ה רׇחְבּוֹ֙ רָב֣וּעַ יִהְיֶ֔ה וְאַמָּתַ֖יִם קֹמָת֑וֹ מִמֶּ֖נּוּ קַרְנֹתָֽיו׃ (ג) וְצִפִּיתָ֨ אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת־גַּגּ֧וֹ וְאֶת־קִירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת־קַרְנֹתָ֑יו וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃ (ד) וּשְׁתֵּי֩ טַבְּעֹ֨ת זָהָ֜ב תַּֽעֲשֶׂה־לּ֣וֹ ׀ מִתַּ֣חַת לְזֵר֗וֹ עַ֚ל שְׁתֵּ֣י צַלְעֹתָ֔יו תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־שְׁנֵ֣י צִדָּ֑יו וְהָיָה֙ לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֵֽמָּה׃ (ה) וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב׃ (ו) וְנָתַתָּ֤ה אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י הַפָּרֹ֔כֶת אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֑ת לִפְנֵ֣י הַכַּפֹּ֗רֶת אֲשֶׁר֙ עַל־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָֽׁמָּה׃

(1) You shall make an altar for burning incense; make it of acacia wood. (2) It shall be a cubit long and a cubit wide—it shall be square—and two cubits high, its horns of one piece with it. (3) Overlay it with pure gold: its top, its sides round about, and its horns; and make a gold molding for it round about. (4) And make two gold rings for it under its molding; make them on its two side walls, on its two sides. They shall serve as holders for poles with which to carry it. (5) Make the poles of acacia wood, and overlay them with gold. (6) Place it in front of the curtain that is over the Ark of the Pact—in front of the cover that is over the Pact—where I will meet with you.

Seforno Exod 30:1 But the point of this [incense] altar was to honor the blessed God after his coming to accept with favor his people’s service of the sacrifices of the morning and evening, and to greet his presence with the offering of incense, in the manner of “ascribe to the Lord the glory of his name, raise an offering and come before him” (1 Chron 16:29).

(ז) וְהִקְטִ֥יר עָלָ֛יו אַהֲרֹ֖ן קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר בְּהֵיטִיב֛וֹ אֶת־הַנֵּרֹ֖ת יַקְטִירֶֽנָּה׃ (ח) וּבְהַעֲלֹ֨ת אַהֲרֹ֧ן אֶת־הַנֵּרֹ֛ת בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַקְטִירֶ֑נָּה קְטֹ֧רֶת תָּמִ֛יד לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃ (ט) לֹא־תַעֲל֥וּ עָלָ֛יו קְטֹ֥רֶת זָרָ֖ה וְעֹלָ֣ה וּמִנְחָ֑ה וְנֵ֕סֶךְ לֹ֥א תִסְּכ֖וּ עָלָֽיו׃ (י) וְכִפֶּ֤ר אַהֲרֹן֙ עַל־קַרְנֹתָ֔יו אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה מִדַּ֞ם חַטַּ֣את הַכִּפֻּרִ֗ים אַחַ֤ת בַּשָּׁנָה֙ יְכַפֵּ֤ר עָלָיו֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם קֹֽדֶשׁ־קׇדָשִׁ֥ים ה֖וּא לַיהֹוָֽה׃ {פ}

(7) On it Aaron shall burn aromatic incense: he shall burn it every morning when he tends the lamps, (8) and Aaron shall burn it at twilight when he lights the lamps—a regular incense offering before יהוה throughout the ages. (9) You shall not offer alien incense on it, or a burnt offering or a meal offering; neither shall you pour a libation on it. (10) Once a year Aaron shall perform purification upon its horns with blood of the sin offering of purification; purification shall be performed upon it once a year throughout the ages. It is most holy to יהוה.

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור