אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: נֶאֱמַר כָּאן ״חֲמִשָּׁה עָשָׂר״, וְנֶאֱמַר ״חֲמִשָּׁה עָשָׂר״ בְּחַג הַמַּצּוֹת. מָה לְהַלָּן — לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ רְשׁוּת, אַף כָּאן — לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ רְשׁוּת.
(ז) אין חיוב אכילת מצה אלא בליל' הראשון בלבד
(7) The obligation to eat matza only applies on the first night.
בגמ' - לילה הראשון חובה. בין בסוכה ובין במצה יש חובה בלילה הראשון של החג. ברם חלוקים הם בכך שבאכילת מצה אין קיום מצוה בשאר ימי החג ואילו בסוכה כל זמן שיושב ואוכל בסוכה תוך ז' מקיים מצוה. אך לדעת הגר"א (מעשה רב הל' פסח אות קפ"א) גם במצה יש קיום מצוה באכילתה כל ז' ימי החג.9)ראה ר"א אבן עזרא ופי' החזקוני פרשת בא.
(יח) דבר ידוע שאין חיוב מצה אלא בלילה הראשון בלבד, דכתיב: "בערב תאכלו מצות". אבל כל החג אם ירצה שלא לאכול מצה, אלא מיני תרגימא – הרשות בידו. ו ודע דכך מקובלני: דאף על גב דאין חובת מצה רק בלילה הראשון, מכל מקום מצוה לאכול מצה כל ימי הפסח כדכתיב: "שבעת ימים תאכלו מצות". והא דקרו לה "רשות", משום דמצוה לגבי חובה – "רשות קרו לה, מפני שאין זה מצות עשה אלא רצון ה׳, שיאכלו בני ישראל מצה כל ימי הפסח.
(א) שבעת ימים תאכל מצות כל שבעה מצוה ואינו קורא לה רשות אלא לגבי לילה ראשונה שהיא חובה ומצוה לגבי חובה רשות קרי להב אעפ"כ מצוה מדאורייתא הוא וכן פירשו י"ט א"צ אות פסח במצה סוכות בסוכהג ועוד כמה ראיות והיה מחבב מאד מצות אכילת מצה כל שבעה וביו"ט אחרון היה אוכל סעודה שלישית אע"פ שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר י"ט מפני חביבת מצות אכילת מצה שזמנו הולך לו ובמוצאי י"ט היה משתדל לטעום חמץ וכן חדש באורתא נגהי תמניסר. והיה נמנע לאכול לאחר פסח מצה שיוצאין בה ידי חובתו בפסח וכ"ז להיכרא לעשיית המצוה שאין עושין אותה להנאה אלא מפני גזירת הבורא יתעלה שמו:
(ג)מצונו דאכילת מצה דליל שני של פסח ולזה י"ל קצת דס"ל כשיטת החזקוני על התורה דמצוה איכא באכילת מצה כל שבעה אע"ג דהיא רשות ואי בעי לא אכיל כלל ומש"ה אין מברכי' כל ז' על מצה מ"מ אי אכיל מצוה קעביד וכבר עשיתי לו סמוכי' בחידושי
(א) לכבוד הרב המופלג בתוי"ר בנש"ק וכו' מו"ה שלום גוטמאן נ"י דומו"ץ בק' יאס במאלדוי
(ב) מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שנהגו שם כמה אנשים על פי הנהגת א' המכונה בשם צדיק שישב שם איזה זמן לברך כל ז"י פסח על אכילת מצה ורו"מ ערער ע"ז והביא מסימן תע"ה ס"ז וחק יעקב בשם כלבו:
(ג) הנה באמת שגם במג"א סוף סימן תרל"ט הביא כן בשם מהרי"ל ובתשו' ח"ס יו"ד סימן קצ"א באמצע התשובה הביא בשם חזקוני דס"ל דכל ז' איכא מצוה אלא שאינו חובה ומכל מקום כתב שאין לברך על אכילת מצה ובמעשה רב להגר"א ז"ל כתב גם כן שכל ז"י איכא מצוה ולא חובה וכ"ה באבן עזרא פ' בא וע' בד"ש עה"ת פ' ראה וכה ראיתי בשדי חמד מער' חו"מ סימן י"ד אות י' שהביא בשם ס' יפה ללב שהמליץ בעד הנוהגים לברך כל ז' והוא דחה דבריו והביא בשם כמה גדולים שהסכימו עמו ואני מצאתי בתשו' הריב"ש סי' קנ"ט במפורש דאינו אלא רשות ולא מצוה כלל:
(ד) ולכן אותו צדיק וחסידיו אין רוח חכמים נוחה מהם (כדאיתא כה"ג בשבת קכ"א ב') ויש לבטל המנהג וחוץ חשש ברכה לבטלה איכא הפסק בין ברכת המוציא לאכילה ואוכלים בלא ברכה והנלע"ד כתבתי:
(