לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה.
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד.
הִשְׁמִיעָֽנוּ אֵל הַמְיוּחָד.
ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.
לְשֵׁם וּלְתִפְאֶֽרֶת וְלִתְהִלָּה:
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה.
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְ֒כָה.
כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּ֒רָכָה.
מֵרֹאשׁ מִקֶּֽדֶם נְסוּכָה.
סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה:
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה.
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
מִקְדַּשׁ מֶֽלֶךְ עִיר מְלוּכָה.
קֽוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה.
רַב לָךְ שֶֽׁבֶת בְּעֵֽמֶק הַבָּכָא.
וְהוּא יַחְמוֹל עָלַֽיִךְ חֶמְלָה:
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה.
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קֽוּמִי.
לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי.
עַל יַד בֶּן יִשַּׁי בֵּית הַלַּחְמִי.
קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ:
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה.
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
הִתְעוֹרְ֒רִי. הִתְעוֹרְ֒רִי.
כִּי בָא אוֹרֵךְ קֽוּמִי אֽוֹרִי.
עֽוּרִי עֽוּרִי שִׁיר דַּבֵּֽרִי.
כְּבוֹד ה׳ עָלַֽיִךְ נִגְלָה:
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה.
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
לֹא תֵבֽוֹשִׁי וְלֹא תִכָּלְ֒מִי.
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי.
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי.
וְנִבְנְ֒תָה עִיר עַל תִּלָּהּ:
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה.
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁסָֽיִךְ.
וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּ֒עָֽיִךְ.
יָשִׂישׂ עָלַֽיִךְ אֱלֹקָֽיִךְ.
כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה:
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה.
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֽוֹצִי.
וְאֶת ה׳ תַּעֲרִֽיצִי.
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי.
ֿוְנִשְׂמְ֒חָה וְנָגִֽילָה:
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה.
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
בּֽוֹאִי בְשָׁלוֹם עֲטֶֽרֶת בַּעְלָהּ.
גַּם בְּשִׂמְחָה וּבְצָהֳלָה.
תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה.
בֹּֽאִי כַלָּה בֹּֽאִי כַלָּה
(בֹּֽאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא):
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה.
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
Come my Beloved Friend to greet the bride,
let us welcome the Sabbath.
“Preserve” and “Remember” in a single utterance the One
Almighty caused us to hear;
haShem is One, and His Name is One;
for fame, for glory, and for praise.
Come my Beloved Friend to greet the bride,
let us welcome the Sabbath.
To greet the Sabbath, come let us go
for it is the source of blessing;
from the very beginning, of old, it was appointed;
last in creation, first in [God's] thought.
Come my Beloved Friend to greet the bride,
let us welcome the Sabbath.
Sanctuary of the King, royal city,
arise, come forth from the upheaval;
too long have you dwelt in the valley of weeping;
He will show you abundant pity.
Come my Beloved Friend to greet the bride,
let us welcome the Sabbath.
Shake the dust off yourself, arise,
dress up in your garments of glory, my people;
through the son of Yishai the Bethlehemite,
draw near to my soul and redeem it.
Come my Beloved Friend to greet the bride,
let us welcome the Sabbath.
Wake up! wake up!
for your light has come, arise and shine.
Awaken! awaken! utter a song,
The glory of haShem is revealed upon you.
Come my Beloved Friend to greet the bride,
let us welcome the Sabbath.
Feel not ashamed or humiliated
why are you bowed down, why do you moan?
In you will take refuge the poor of my people;
and the city will be rebuilt on its ancient site.
Come my Beloved Friend to greet the bride,
let us welcome the Sabbath.
They will be ravaged, those who ravaged you,
and they will be cast far off, all who devour you.
Your God will rejoice over you
as a bridegroom rejoices over his bride.
Come my Beloved Friend to greet the bride,
let us welcome the Sabbath.
Right and left you will spread out.
and haShem, you will praise;
through the man descended from Peretz
we will rejoice and exult.
Come my Beloved Friend to greet the bride,
let us welcome the Sabbath.
Come in peace, crown of her husband,
come rejoicing and with good cheer;
amidst the faithful of the treasured people.
Come Bride, come Bride,
(come Bride, Shabbos Queen)!
Come my Beloved Friend to greet the bride,
let us welcome the Sabbath.
רַבִּי חֲנִינָא מִיעֲטֵף וְקָאֵי אַפַּנְיָא דְמַעֲלֵי שַׁבְּתָא, אָמַר: ״בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה״. רַבִּי יַנַּאי לָבֵישׁ מָאנֵי מְעַלּוּ (שַׁבָּת) [וּמִיכַּסֵּי], וְאָמַר: ״בּוֹאִי כַלָּה, בּוֹאִי כַלָּה״...
The Gemara now returns to the issue of delight in and deference to Shabbat. Rabbi Ḥanina would wrap himself in his garment and stand at nightfall on Shabbat eve, and say: Come and we will go out to greet Shabbat the queen. Rabbi Yannai put on his garment on Shabbat eve and said: Enter, O bride. Enter, O bride...
אמרו חכמים (שבת כה ב), שמצווה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת, מפני כבוד השבת, ומתעטף בציצית, ויושב בכובד ראש ומיחל להקבלת פני השבת כמי שהוא יוצא לקראת המלך. וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהם בערב שבת, ומתעטפין ואומרים: "בואו ונצא לקראת שבת מלכתא", עד כאן לשונו. ועכשיו אנחנו מתאספים בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ואומרים חמישה מזמורים, מן "לכו נרננה" (תהלים צ״ה) עד אחר "ה׳ מלך ירגזו עמים" (תהלים צ״ט)...ואומרים גם המזמור דשבעה קולות (תהלים כ״ט), לפי שבו מרומז גם כן על האלף השביעי, יום שכולו שבת...ושבת הוא מעין עולם הבא, ולכן אומרים אותו. והם שישה מזמורים, כנגד ששת ימי השבוע, שכולן מושכין השפעתן משבת, כי היא מקור הברכה. ואחר כך אומרים שיר "לכה דודי לקראת כלה", ובסופו מחזירין פניהם למערב ואומרים: "בואי בשלום עטרת בעלה, בואי כלה, בואי כלה", ואומרים זה בעמידה. וזהו כמו החכמים הראשונים, שהיו אומרים: "בואו ונצא לקראת שבת מלכתא". ואחר כך אומרים "מזמור שיר ליום השבת" (תהילים צ״ב), וזהו עיקר קבלת שבת...
לפני יותר מארבע מאות שנה, החלו המקובלים בצפת לומר לפני כניסת השבת מזמורים, ומתוך אמירתם היו מקבלים את השבת. מנהג האר"י היה לקבל את השבת בשדה, והיו פונים לצד מערב ששם החמה שוקעת, ועליו אמרו חז"ל (ב"ב כה, א), שבו עיקר גילוי השכינה. והיו אומרים "מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים" (תהלים כ״ט), ושלוש פעמים "בואי כלה" ו"מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צ״ב). ומנהג רבי משה קורדברו היה לומר תחילה ששה מזמורים כנגד ששת ימי החול, והתחילו במזמור "לכו נרננה" (תהלים צ״ה), ואח"כ היו אומרים "מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צ״ב) כנגד יום השבת. באותה תקופה חי רבי שלמה אלקבץ, והוא חיבר את הפיוט "לכה דודי" שבו אומרים "בואי כלה", והתקבל המנהג לאומרו בקבלת שבת לפני "מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צ״ב). וכך נוהגים כיום בכל הקהילות.
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה.
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּ֒לָה:
לְכָ֤ה דוֹדִי֙ נֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֔ה נָלִ֖ינָה בַּכְּפָרִֽים׃
Come, my beloved, Let us go into the open; Let us lodge among the henna shrubs.
...לָמָּה בֵּרְכוֹ?...רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי דוֹסְתָּאי אוֹמְרִים שֶׁאֵין לוֹ בֶּן זוּג, חַד בְּשַׁבַּתָּא, תְּרֵי, תְּלָתָא, אַרְבַּעְתָּא, חַמְשָׁא, עֲרוּבְתָּא, שַׁבַּתָּא לֵית לָהּ בֶּן זוּג...תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אָמְרָה שַׁבָּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לְכֻלָּן יֵשׁ בֶּן זוּג, וְלִי אֵין בֶּן זוּג. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא בֶּן זוּגֵךְ. וְכֵיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִכְרוּ הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתִּי לְשַׁבָּת, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא בֶּן זוּגֵךְ, הַיְנוּ דִּבּוּר (שמות כ, ח): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְשׁוֹ.
...Why did He bless it [Shabbat]?...Rabbi Berekhya and Rabbi Dostai say: It is because it does not have a partner. Sunday has Monday [as its partner], Tuesday has Wednesday, Thursday has Shabbat eve. But Shabbat has no partner...Rabbi Shimon ben Yoḥai taught: Shabbat said before the Holy One blessed be He: ‘Master of the universe, all of them [the other days] have partners, but I do not have a partner.’ The Holy One blessed be He said to it: ‘The congregation of Israel is your partner.’ When Israel stood before Mount Sinai, the Holy One blessed be He said to them: ‘Remember the matter that I said to Shabbat: The congregation of Israel is your partner.’ That is the meaning of the statement in the Ten Commandments: “Remember the Shabbat day to keep it holy” (Exodus 20:8).
שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד.
הִשְׁמִיעָֽנוּ אֵל הַמְיוּחָד.
ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.
לְשֵׁם וּלְתִפְאֶֽרֶת וְלִתְהִלָּה:
זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ׃
Remember the sabbath day and keep it holy.
שָׁמ֛֣וֹר אֶת י֥וֹם֩ הַשַּׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖֣ ה׳ אֱלֹקֶֽ֗יךָ׃
Observe the sabbath day and keep it holy, as your God ה׳ has commanded you.
...תַנְיָא: ״זָכוֹר״ וְ״שָׁמוֹר״, בְּדִיבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יְכוֹלָה לְדַבֵּר וְאֵין הָאוֹזֶן יְכוֹלָה לִשְׁמוֹעַ...
...it is taught in a baraita: The two versions of the fifth of the Ten Commandments, “Remember the Shabbat day” (Exodus 20:8) and “Keep the Shabbat day” (Deuteronomy 5:12), were spoken by God simultaneously in a single utterance, something that the human mouth cannot speak and the human ear cannot hear...
שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל ה׳ אֱלֹקֵ֖ינוּ ה׳ אֶחָֽד׃
וְהָיָ֧ה ה׳ לְמֶ֖לֶךְ עַל כׇּל הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה ה׳ אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃
And GOD shall be sovereign over all the earth; in that day there shall be one GOD with one name.
וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כׇּל הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם קָדֹ֛שׁ לַה׳ אֱלֹקֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃
and that [God] will set you, in fame and renown and glory, high above all the nations that [God] has made; and that you shall be, as promised, a holy people to your God ה׳.
כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יִדְבַּ֨ק הָאֵז֜וֹר אֶל מׇתְנֵי אִ֗ישׁ כֵּ֣ן הִדְבַּ֣קְתִּי אֵ֠לַ֠י אֶת כׇּל בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וְאֶת כׇּל בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ נְאֻם ה׳ לִֽהְי֥וֹת לִי֙ לְעָ֔ם וּלְשֵׁ֥ם וְלִתְהִלָּ֖ה וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלֹ֖א שָׁמֵֽעוּ׃
For as a loincloth clings close to a man’s loins, so I brought close to Me the whole House of Israel and the whole House of Judah—declares GOD—that they might be My people, for fame, and praise, and splendor. But they would not obey.
לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְ֒כָה.
כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּ֒רָכָה.
מֵרֹאשׁ מִקֶּֽדֶם נְסוּכָה.
סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה:
מִקְדַּשׁ מֶֽלֶךְ עִיר מְלוּכָה.
קֽוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה.
רַב לָךְ שֶֽׁבֶת בְּעֵֽמֶק הַבָּכָא.
וְהוּא יַחְמוֹל עָלַֽיִךְ חֶמְלָה:
וּבֵֽית אֵ֔ל לֹא תוֹסִ֥יף ע֖וֹד לְהִנָּבֵ֑א כִּ֤י מִקְדַּשׁ מֶ֙לֶךְ֙ ה֔וּא וּבֵ֥ית מַמְלָכָ֖ה הֽוּא׃
But don’t ever prophesy again at Bethel; for it is a king’s sanctuary and a royal palace.”
וַיֵּצֵ֨א ל֜וֹט וַיְדַבֵּ֣ר אֶל־חֲתָנָ֣יו לֹקְחֵ֣י בְנֹתָ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּֽי מַשְׁחִ֥ית ה׳ אֶת הָעִ֑יר וַיְהִ֥י כִמְצַחֵ֖ק בְּעֵינֵ֥י חֲתָנָֽיו׃
So Lot went out and spoke to his sons-in-law, who had married his daughters, and said, “Up, get out of this place, for ה׳ is about to destroy the city.” But he seemed to his sons-in-law as one who jests.
וַיְהִ֗י בְּשַׁחֵ֤ת אֱלֹקִים֙ אֶת עָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹקִ֖ים אֶת אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַהֲפֵכָ֔ה בַּהֲפֹךְ֙ אֶת הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁר יָשַׁ֥ב בָּהֵ֖ן לֽוֹט׃
Thus it was that, when God destroyed the cities of the Plain and annihilated the cities where Lot dwelt, God was mindful of Abraham and removed Lot from the midst of the upheaval.
וַיִּתְעַבֵּ֨ר ה׳ בִּי֙ לְמַ֣עַנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר ה׳ אֵלַי֙ רַב לָ֔ךְ אַל תּ֗וֹסֶף דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
עֹבְרֵ֤י בְּעֵ֣מֶק הַ֭בָּכָא מַעְיָ֣ן יְשִׁית֑וּהוּ גַּם בְּ֝רָכ֗וֹת יַעְטֶ֥ה מוֹרֶֽה׃
They pass through the Valley of Baca, regarding it as a place of springs, as if the early rain had covered it with blessing.
הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קֽוּמִי.
לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי.
עַל יַד בֶּן יִשַּׁי בֵּית הַלַּחְמִי.
קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ:
(א) עוּרִ֥י עוּרִ֛י לִבְשִׁ֥י עֻזֵּ֖ךְ צִיּ֑וֹן לִבְשִׁ֣י בִּגְדֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ יְרֽוּשָׁלַ֙͏ִם֙ עִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֣י לֹ֥א יוֹסִ֛יף יָבֹא בָ֥ךְ ע֖וֹד עָרֵ֥ל וְטָמֵֽא׃ (ב) הִתְנַעֲרִ֧י מֵעָפָ֛ר ק֥וּמִי שְּׁבִ֖י יְרוּשָׁלָ֑͏ִם (התפתחו) [הִֽתְפַּתְּחִי֙] מוֹסְרֵ֣י צַוָּארֵ֔ךְ שְׁבִיָּ֖ה בַּת צִיּֽוֹן׃ {ס}
(1) Awake, awake, O Zion! Clothe yourself in splendor; Put on your robes of majesty, Jerusalem, holy city! For the uncircumcised and the impure Shall never enter you again. (2) Arise, shake off the dust, Sit [on your throne], Jerusalem! Loose the bonds from your neck, O captive one, Fair Zion!
וְדָוִיד֙ בֶּן יִשָׁ֔י מָלַ֖ךְ עַל כׇּל יִשְׂרָאֵֽל׃
Thus David son of Jesse reigned over all Israel;
See also I Shmuel 20:27, 31, 22:7-9, 25:10, II Shmuel 23:1, Tehilim 72:20, I Divrei haYamim 10:14, 12:19, II Divrei haYamim 11:18
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שָׁא֔וּל בֶּן מִ֥י אַתָּ֖ה הַנָּ֑עַר וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד בֶּֽן עַבְדְּךָ֥ יִשַׁ֖י בֵּ֥ית הַלַּחְמִֽי׃
Saul said to him, “Whose son are you, my boy?” And David answered, “The son of your servant Jesse the Bethlehemite.”
קׇרְבָ֣ה אֶל נַפְשִׁ֣י גְאָלָ֑הּ לְמַ֖עַן אֹיְבַ֣י פְּדֵֽנִי׃
Come near to me and redeem me; free me from my enemies.
הִתְעוֹרְ֒רִי. הִתְעוֹרְ֒רִי.
כִּי בָא אוֹרֵךְ קֽוּמִי אֽוֹרִי.
עֽוּרִי עֽוּרִי שִׁיר דַּבֵּֽרִי.
כְּבוֹד ה׳ עָלַֽיִךְ נִגְלָה:
הִתְעוֹרְרִ֣י הִֽתְעוֹרְרִ֗י ק֚וּמִי יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם אֲשֶׁ֥ר שָׁתִ֛ית מִיַּ֥ד ה׳ אֶת כּ֣וֹס חֲמָת֑וֹ אֶת קֻבַּ֜עַת כּ֧וֹס הַתַּרְעֵלָ֛ה שָׁתִ֖ית מָצִֽית׃
Rouse, rouse yourself! Arise, O Jerusalem, You who from GOD’s hand Have drunk God’s wrath-filled cup, You who have drained to the dregs The bowl, the cup of reeling!
ק֥וּמִי א֖וֹרִי כִּ֣י בָ֣א אוֹרֵ֑ךְ וּכְב֥וֹד ה׳ עָלַ֥יִךְ זָרָֽח׃
Arise, shine, for your light has dawned; The Presence of GOD has shone upon you!
עוּרִ֥י עוּרִ֛י לִבְשִׁ֥י עֻזֵּ֖ךְ צִיּ֑וֹן לִבְשִׁ֣י בִּגְדֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ יְרֽוּשָׁלַ֙͏ִם֙ עִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֣י לֹ֥א יוֹסִ֛יף יָבֹאבָ֥ךְ ע֖וֹד עָרֵ֥ל וְטָמֵֽא׃
Awake, awake, O Zion! Clothe yourself in splendor; Put on your robes of majesty, Jerusalem, holy city! For the uncircumcised and the impure Shall never enter you again.
עוּרִ֤י עוּרִי֙ דְּבוֹרָ֔ה ע֥וּרִי ע֖וּרִי דַּבְּרִי שִׁ֑יר ק֥וּם בָּרָ֛ק וּֽשְׁבֵ֥ה שֶׁבְיְךָ֖ בֶּן אֲבִינֹֽעַם׃
Awake, awake, O Deborah! Awake, awake, strike up the chant! Arise, O Barak; Take your captives, O son of Abinoam!
לֹא תֵבֽוֹשִׁי וְלֹא תִכָּלְ֒מִי.
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי.
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי.
וְנִבְנְ֒תָה עִיר עַל תִּלָּהּ:
אַל תִּֽירְאִי֙ כִּי לֹ֣א תֵב֔וֹשִׁי וְאַל תִּכָּֽלְמִ֖י כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי כִּ֣י בֹ֤שֶׁת עֲלוּמַ֙יִךְ֙ תִּשְׁכָּ֔חִי וְחֶרְפַּ֥ת אַלְמְנוּתַ֖יִךְ לֹ֥א תִזְכְּרִי עֽוֹד׃
Fear not, you shall not be shamed; Do not cringe, you shall not be disgraced. For you shall forget The reproach of your youth, And remember no more The shame of your widowhood.
מַה תִּשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י נַפְשִׁי֮ וַתֶּהֱמִ֢י עָ֫לָ֥י הוֹחִ֣לִי לֵ֭אלֹקִים כִּי ע֥וֹד אוֹדֶ֗נּוּ יְשׁוּע֥וֹת פָּנָֽיו׃
Why so downcast, my soul, why disquieted within me? Have hope in God; I will yet praise Him for His saving presence.
מַה תִּשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י נַפְשִׁי֮ וּֽמַה תֶּהֱמִ֢י עָ֫לָ֥י הוֹחִ֣ילִי לֵ֭אלֹקִים כִּי ע֣וֹד אוֹדֶ֑נּוּ יְשׁוּעֹ֥ת פָּ֝נַ֗י וֵאלֹקָֽי׃
Why so downcast, my soul, why disquieted within me? Have hope in God; I will yet praise Him, my ever-present help, my God.
וּמַֽה יַּעֲנֶ֖ה מַלְאֲכֵי ג֑וֹי כִּ֤י ה׳ יִסַּ֣ד צִיּ֔וֹן וּבָ֥הּ יֶחֱס֖וּ עֲנִיֵּ֥י עַמּֽוֹ׃
And what will he answer the messengers of any nation? That Zion has been established by GOD: In it, the needy of this covenanted people shall find shelter.
כֹּ֣ה אָמַ֣ר ה׳ הִנְנִי שָׁב֙ שְׁבוּת֙ אׇהֳלֵ֣י יַֽעֲק֔וֹב וּמִשְׁכְּנֹתָ֖יו אֲרַחֵ֑ם וְנִבְנְתָ֥ה עִיר֙ עַל תִּלָּ֔הּ וְאַרְמ֖וֹן עַל מִשְׁפָּט֥וֹ יֵשֵֽׁב׃
Thus said GOD: I will restore the fortunes of Jacob’s tents And have compassion upon his dwellings. The city shall be rebuilt on its mound, And the fortress in its proper place.
וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁסָֽיִךְ.
וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּ֒עָֽיִךְ.
יָשִׂישׂ עָלַֽיִךְ אֱלֹקָֽיִךְ.
כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה:
לָכֵ֞ן כׇּל אֹכְלַ֙יִךְ֙ יֵאָכֵ֔לוּ וְכׇל צָרַ֥יִךְ כֻּלָּ֖ם בַּשְּׁבִ֣י יֵלֵ֑כוּ וְהָי֤וּ שֹׁאסַ֙יִךְ֙ לִמְשִׁסָּ֔ה וְכׇל בֹּזְזַ֖יִךְ אֶתֵּ֥ן לָבַֽז׃
Assuredly, All who wanted to devour you shall be devoured, And every one of your foes shall go into captivity; Those who despoiled you shall be despoiled, And all who pillaged you I will give up to pillage.
כִּ֤י חׇרְבֹתַ֙יִךְ֙ וְשֹׁ֣מְמֹתַ֔יִךְ וְאֶ֖רֶץ הֲרִסֻתֵ֑ךְ כִּ֤י עַתָּה֙ תֵּצְרִ֣י מִיּוֹשֵׁ֔ב וְרָחֲק֖וּ מְבַלְּעָֽיִךְ׃
As for your ruins and desolate places And your land laid waste— You shall soon be crowded with settlers, While destroyers stay far from you.
כִּֽי יִבְעַ֤ל בָּחוּר֙ בְּתוּלָ֔ה יִבְעָל֖וּךְ בָּנָ֑יִךְ וּמְשׂ֤וֹשׂ חָתָן֙ עַל כַּלָּ֔ה יָשִׂ֥ישׂ עָלַ֖יִךְ אֱלֹקָֽיִךְ׃
As a youth espouses a maiden, Your sons shall espouse you; And as a bridegroom rejoices over his bride, So will your God rejoice over you.
יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֽוֹצִי.
וְאֶת ה׳ תַּעֲרִֽיצִי.
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי.
וְנִשְׂמְ֒חָה וְנָגִֽילָה:
כִּֽי יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֖אול תִּפְרֹ֑צִי וְזַרְעֵךְ֙ גּוֹיִ֣ם יִירָ֔שׁ וְעָרִ֥ים נְשַׁמּ֖וֹת יוֹשִֽׁיבוּ׃
For you shall spread out to the right and the left; Your offspring shall dispossess nations And shall people the desolate towns.
כִּ֣י בִ֠רְאֹת֠וֹ יְלָדָ֞יו מַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ יַקְדִּ֣ישֽׁוּ שְׁמִ֑י וְהִקְדִּ֙ישׁוּ֙ אֶת קְד֣וֹשׁ יַֽעֲקֹ֔ב וְאֶת אֱלֹקֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל יַעֲרִֽיצוּ׃
For when he—that is, his progeny—behold what My hands have wrought in his midst, they will hallow My name. They will hallow the Holy One of Jacob And stand in awe of the God of Israel.
וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה עֵ֧ר וְאוֹנָ֛ן וְשֵׁלָ֖ה וָפֶ֣רֶץ וָזָ֑רַח וַיָּ֨מׇת עֵ֤ר וְאוֹנָן֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיִּהְי֥וּ בְנֵי פֶ֖רֶץ חֶצְרֹ֥ן וְחָמֽוּל׃
Judah’s sons: Er, Onan, Shelah, Perez, and Zerah—but Er and Onan had died in the land of Canaan; and Perez’s sons were Hezron and Hamul.
(יח) וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְד֣וֹת פָּ֔רֶץ פֶּ֖רֶץ הוֹלִ֥יד אֶת חֶצְרֽוֹן׃ (יט) וְחֶצְרוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת רָ֔ם וְרָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת עַמִּֽינָדָֽב׃ (כ) וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת נַחְשׁ֔וֹן וְנַחְשׁ֖וֹן הוֹלִ֥יד אֶת שַׂלְמָֽה׃ (כא) וְשַׂלְמוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת בֹּ֔עַז וּבֹ֖עַז הוֹלִ֥יד אֶת עוֹבֵֽד׃ (כב) וְעֹבֵד֙ הוֹלִ֣יד אֶת יִשָׁ֔י וְיִשַׁ֖י הוֹלִ֥יד אֶת דָּוִֽד׃
(18) This is the line of Perez: Perez begot Hezron, (19) Hezron begot Ram, Ram begot Amminadab, (20) Amminadab begot Nahshon, Nahshon begot Salmon, (21) Salmon begot Boaz, Boaz begot Obed, (22) Obed begot Jesse, and Jesse begot David.
וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הִנֵּ֨ה אֱלֹקֵ֥ינוּ זֶ֛ה קִוִּ֥ינוּ ל֖וֹ וְיוֹשִׁיעֵ֑נוּ זֶ֤ה ה׳ קִוִּ֣ינוּ ל֔וֹ נָגִ֥ילָה וְנִשְׂמְחָ֖ה בִּישׁוּעָתֽוֹ׃
In that day they shall say: This is our God; We trusted in the One who delivered us. This is GOD, in whom we trusted; Let us rejoice and exult in God’s deliverance!
בּֽוֹאִי בְשָׁלוֹם עֲטֶֽרֶת בַּעְלָהּ.
גַּם בְּשִׂמְחָה וּבְצָהֳלָה.
תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה.
בֹּֽאִי כַלָּה בֹּֽאִי כַלָּה
(בֹּֽאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא):
ילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה דרבי חנינא מעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא ואמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא רבי ינאי אמר בואי כלה בואי כלה: הגה וילביש עצמו בבגדי שבת מיד אחר שרחץ עצמו וזהו כבוד השבת ועל כן לא ירחץ לשבת אלא סמוך לערב שילביש עצמו מיד (הגהות מרדכי החדשים):
One should wear nice clothes and celebrate the arrival of Shabbat like the greeting of the king or the greeting of bride and groom. Rebbe Chanina would shroud himself in his garment and stand waiting on the evening approaching Shabbat and say " Come and go out to greet the Shabbat queen" and Rebbe Yannai would say "Come bride, Come bride." RAMA: and one should dress himself in Shabbat garments immediately after he bathes himself and this is an honor for Shabbat, and because of this, one should only bathe close to the evening [approaching Shabbat] so that he may dress himself immediately. (The new Hagahos Mordechai)
וילבש בגדי שבת, וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך, וכיוצא לקראת חתן וכלה. כדאיתא בגמרא: (קי"ט.) "רבי חנינא מיעטיף וקאי אפניא דמעלי שבתא. אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה! רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבתא, ואמר: בואי כלה בואי כלה! ועכשיו אנו אומרים לכבודה מזמורים ולכה דודי, ובחרוז האחרון עומדים וחוזרים פנינו כלפי הפתח, ואומרים: 'בואי בשלום…בואי כלה בואי כלה'. ויש שהיו יוצאים לשדה לקבל שבת, ויש לחצר בית הכנסת, ואנחנו לא ידענו מזה...
כיוצא וכו' - בקצת מקומות נוהגין לצאת מבהכ"נ לעזרה ואומרים בואו ונצא וכו' [כנה"ג] ואנו נוהגין שמהפכין פניהם לצד מערב כשאומרים בואי בשלום וכו' ונוהגין לעמוד אז ולעשות דוגמא כמו שמקבל פני אדם גדול...
נוהגים לפנות לצד מערב בעת קבלת שבת, למנהג ספרדים, פונים לצד מערב בעת אמירת "מזמור לדוד" ופיוט "לכה דודי". ולמנהג אשכנזים, פונים למערב רק בעת אמירת הבית האחרון שבפיוט "לכה דודי", שבו אומרים "בואי כלה". ויש נוהגים לפנות לצד פתח בית הכנסת גם כשאינו בצד מערב.
פיוט "לכה דודי" לא נזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל, כי זה הפיוט חברו רבינו שלמה אלקבץ ז"ל, ואין חיוב באמירתו, אך פשט המנהג לאמרו; אבל אמירת "באי כלה באי כלה, באי כלה שבת מלכתא" היא מדברי רבותינו ז"ל, ונזכרה בגמרא ובתיקונים. וכפי דברי רבינו האר"י ז"ל, עיקר קבלת שבת היא באמרו "באי כלה", ואז נאסר בעשיית מלאכה אע"פ שלא אמר עדיין "מזמור שיר ליום השבת". ומה שכתב מרן ז"ל בשולחנו הטהור (סימן רסא, סעיף ד) דנאסר בעשיית מלאכה משיתחיל לומר "מזמור שיר ליום השבת", היינו, מפני שבימיו לא נתפשטו דברי רבינו האר"י ז"ל, או יתכן דהיה מנהגם לומר "באי כלה" אחר אמירת המזמור. ואנחנו, אין לנו אלא דברי רבינו האר"י ז"ל דקבלת שבת חלה באמירת "באי כלה"...
Mishnah Berurah 342:1 similarly rules that singing Lekha Dodi is enough to formally take Shabbos upon oneself.
בּֽוֹאִי בְשָׁלוֹם עֲטֶֽרֶת בַּעְלָהּ.
גַּם בְּשִׂמְחָה וּבְצָהֳלָה.
תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה.
בֹּֽאִי כַלָּה בֹּֽאִי כַלָּה
(בֹּֽאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא):
אֵֽשֶׁת חַ֭יִל עֲטֶ֣רֶת בַּעְלָ֑הּ וּכְרָקָ֖ב בְּעַצְמוֹתָ֣יו מְבִישָֽׁה׃
A capable wife is a crown for her husband, But an incompetent one is like rot in his bones.
cf. Sefer haKanah 37:6, end.