(א) ושמרתם את המצות. שלא יבאו לידי חמוץ מכאן אמרו תפח, תלטוש בצונן רבי יאשיה אומר אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם באה לידך עשה אותה מיד:
You must be vigilant regarding the matzos. So that they not come to be leavened… Rabbi Yoshiah said do not read it as "matzos", but rather as "mitzvahs". Just as we do not allow the matzah to leaven, so we do not allow a mitzvah to leaven. Rather, if the opportunity comes to you, do it immediately.
ועל כן בהרחיק החמץ, שהוא נעשה בשהיה גדולה, מקרבנו יקח דמיון לקנות מדת הזריזות והקלות והמהירות במעשה השם ברוך הוא, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (אבות פ''ה מ''כ) הוי קל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות וכו'
The rejection of leavening which occurs due to a delay in the process of making the dough, emphasizes the centrality of “zerizut,” alacrity and enthusiastic diligence in the service of G-d. As [the Sages] of blessed memory said: Be ...light as an eagle, fleeting as a deer and mighty as a lion to do the will of your Father in Heaven.
(ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְהֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ׃
ולא יאכל חמץ. כדי להשריש הזכירה בלב על ידי איזה פעולה המראה ומזכיר זה הענין צויתי שלא יאכל חמץ, דמצה אין בה יתרון על ידי האדם להעלות העיסה יותר מהקמח והמים שנבראים ממנו יתברך...
HaEmek Davar on Exodus 13:3
You shall not eat chametz. I commanded you not to eat chametz in order to root the awareness of this idea in the heart through some action that teaches and reminds us. Matzah does not benefit from the stratagems of human hands, to rise the dough any more than bread and water- which were created by the Blessed One.
(11) No meal-offering, which you shall bring unto the LORD, shall be made chametz; for you shall make no leaven, nor any honey, smoke as an offering made by fire unto the LORD.
יא) לא תעשה חמץ. לפי שיצר הרע דומה לשאור. ומטעם זה גם כן הזהיר על הדבש שיצר הרע מתוק לאדם כדבש:
Ba'al HaTurim on Leviticus 2:11
Shall not be made chametz. Because the evil inclination is like leaven. For the same reason the Torah warns against honey, for the evil inclination is sweet to a person like honey.
|
ולפי שלא היו עובדי עבודה זרה מקריבים להם כי אם חמץ, ומרבים בהקרבת דברים המתוקים, ומורחים קורבנותיהם בדבש כפי שמפורסם בספרים שהזכרתי לך, וכן לא תמצא בשום דבר מקורבנותיהם מלח, לפיכך הזהיר יתעלה מלהקריב כל שאר וכל דבש, וציווה בתדירות המלח, על כל קורבנך תקריב מלח. |
Guide to the Perplexed 3:46
The idolaters did not offer any other bread but leavened, and chose sweet things for their sacrifices, which they seasoned with honey, as is fully described in the books which I named before: but salt is not mentioned in any of their sacrifices. Our Law therefore forbade us to offer leaven or honey, and commanded us to have salt in every sacrifice: "With all thine offerings thou shalt offer salt" (Lev. ii. 13).
4) The Arts are overrated, anyway
Philo of Alexandria: Special Laws of Passover
Another suggestion made by the interpreter of the holy scriptures is that food, when unleavened is a gift of nature, when leavened is a work of art. For men, in their eagerness to temper the barely necessary with the pleasant, have learned through practice to soften by art what nature has made hard.
(in The Passover Anthology, 135)
5) Emancipate yourselves from mental slavery, none but ourselves can free our minds
הרב אברהם יצחק הכהן קוק: הגדה של פסח
חירותנו וביעור חמץ.
אלה השנים המסמנים לנו את חג הגאולה, חג הפסח, זמן חירותנו. ולדורות מה אנחנו למדים מאלה שני הנושאים הללו התלויים זה בזה? התשובה הנצחית היא, שתנאי הגאולה שנים המה:
החירות העצמית, חירות הגוף כל שיעבוד זר, מכל שיעבוד הכופה את צלם אלקים אשר באדם להיות משועבד לכל כח אשר הוא מוריד את ערכו, את תפארת גדולתו והדרת קדשו, והחירות הזאת אינה נקנית כי-אם על ידי חירותה של הנשמה, חירות הרוח מכל מה שהוא מטה אותה ממסילתה הישרה והאיתנה היצוקה במהותו העצמית, -- אבל אלה שני סוגי החירות אינם באים, ואין האדם בתור אישיות פרטית ולא העם בתור בקיבוץ שלם בעל רוח מיוחד זוכה להם, כי-אם על-ידי הביעור מכל גבולו את כל דבר המעכב את חיותו, שזהו חמצו, השאור שבעיסה, שהיזיקו מצוי ביותר בעת אשר אור של גאולה מתנוצץ עליו.
להתלמד אנו צריכים איך לסגל לנו את אותו הרוח הגדול של החירות, אשר זרח עלינו אמנם בתקופות המאירות שלנו, ואשר יצא כברק נוצץ בהופעתה של הגאולה הראשונה, גאולת מצרים, אשר נגלה עלינו מלך-מלכי-המלכים הקדוש-ברוך-הוא בכבודו הגדול וקרבנו לעבודתו, שהיא חירותנו הגמורה, והרים אותנו משפלותה של העבדות הנכריה אשר שוא היא עבודתה.
ההבדל שבין העבד לבן-החורין איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר וזה הוא בלתי-משועבד. אנו יכולים למצא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפך בן-חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותו הרוח הנשאה, שהאדם וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם אלקים אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שוים את ערכם. מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו הנפשית העצמית, כי-אם במה שהוא טוב ויפה אצל האחר השולט עליו איזה שליטה שהיא, בין שהיא רשמית בין שהיא מוסרית, -- במה שהאחר מוצא שהוא יפה וטוב.
ואנחנו לאורה הפנימי של החירות העצמית הזאת, "חרות על הלוחות, אל תקרא חרות אלא חירות," נסע ונלך להבליט יותר ויותר את עצמאותנו הרעננה הפנימית, שקנינו ע"י גילוי שכינה, אותה החירות שקנינו ע"י הפלא הגדול היחיד בעולם, שנעשה עמנו בעת שגאלנו ה' יתברך וגאל את אבותינו ממצרים לחירות עולם.
בואו נא, אחים, אל הסדר כולנו, יוודע לנו שהננו בני-מלכים, ועם שהחירות היא גורלו הנצחי, לא עבד ישראל ולא יליד-בית ולא יהי לבוז, מאז אשר נשא ברמה, מיום חג חירותנו, את דגל החירות וביעור החמץ, אשר יבאו כמים בקרבנו וכשמן בעצמותינו על-ידי כוח-האיתנים של המפעל הקדוש והנאמן, בקיימנו את דבר-ה' גואל ישראל מעולם ועד עולם, אשר צונו לשמור את המצות, שמרו את החירות ואת ביעור החמץ, והגאלו מהרה גאולה שלמה.
Rabbi Abraham Isaac HaKohen Kook: Hagaddah for Passover
OUR FREEDOM AND BURNING OF CHAMETZ.
These ["freedom" and "chametz"] are the two markers of the the Holiday of Redemption, the Holiday of Passover, the Time of our Freedom. And what do we learn about the connection between [freedom and "chametz"]? That redemption is dependent upon these two things.
Individual freedom -- freedom from bodily harm -- is [the freedom] from that which subjugates the image of God within a person that would [normally] serve every way in which God showers down God's worth (i.e. God's great glory and glorified holiness). This kind of freedom only occurs by way of freedom of the soul, freedom of the spirit from all that lowers it from the straight path and the steadfast mold embedded within a person's essence. However, these two kinds of [bodily and spiritual] freedoms do not come (neither on an individual level or on a communal level) except by burning from every direction all that which hinders one's vitality. That [stuff that hinders one's vitality] is one's chametz, the dough that is leavened, that damages all that is found at the moment when the light of redemption shines brightly upon him.
We should learn [from this teaching] that we need to know how to treasure this great spirit of freedom that shines upon us in these moments of illumination in which the bolt of the first redemption -- the redemption from Egypt in which The King of Kings, the Holy One Blessed Be He brought us close to serve Him -- unexpectedly shines upon us. This [redemption] is complete freedom and raises us from the depths of profane, empty service.
The difference between a "slave" and a "free person" is not only a matter of status in which because of circumstance one serves another and the other does not. We can find a slave who's spirit is fully "free," and, to the contrary, we can find a free person whose spirit is "enslaved." The unique character of freedom is its uplifting spirit. As individuals, as well as an entire nation, we can raise ourselves by way of this spirit to be faithful to our inner identity, to direct the spirit of God within us in the right away. And by virtue of this guidance it is possible to feel that our lives are headed in the right direction since we are aligned with our values. This is not the case for those whose spirits are enslaved, because their actions and emotions are not guided by an inner spirit, but rather by the whims of others who rule over them as they see fit.
But we who are guided by the inner light of this individual freedom -- [as the midrash says] "'Engraved upon the tablets,' don't read 'engraved' (charut) but rather 'freedom (cheirut) [upon the tablets]'" -- we proceed to emphasize again and again our invigorating inner independence that we received by way of a revelation of the Shekhinah (God's Presence). It is the same freedom which we received by way of the single greatest miracle in the world, that was done for us at the moment God May He Be Blessed redeemed us and our ancestors from Egypt to be free forever.
So please come, brothers (and sisters), to our Seder, knowing that with us are the children of kings, and a nation whose freedom is its victorious destiny. No longer an Israelite slave, nor a child, nor a person of derision, from this moment, the day of our Holiday of Freedom, each of us raises the flag of freedom and the burning of chametz, as if water and oil flows within us by virtue of the steadfast strength of the actions of Holy Faithful One. We seek to fulfill the word of God who redeemed Israel for now and forever, and who commanded us to guard the matzot -- to protect our freedom and burn the chametz -- and who will quickly bring us to complete redemption.