פרי צדיק פסח אות ז', אות ח'

א. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה, וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת־כָּל־הַנִסִּים הָאֵלּוּ: הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה: הַלְלוּ יָהּ.

לְפִיכָךְ Therefore it is our duty

to thank, praise, laud,

glorify, exalt, honor,

bless, raise high, and acclaim

the One who has performed all these miracles

for our ancestors and for us;

who has brought us out from slavery to freedom,

from sorrow to joy, from grief to celebration;

from darkness to great light

and from enslavement to redemption;

and so we shall sing a new song before Him.

HALLELUYA!

ב. "אמר רבי יוחנן: נברך שאכלנו משלו - הרי זה תלמיד חכם, למי שאכלנו משלו - תרי זה בור. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: והא אמרינן למי שעשה לאבותינו ולנו את כל זענסים האלון אמר ליה: התם מוכחא מילתא, מאן עביד ניסי, קודשא בריך הוא" (ברכות ג ע"א). פירש רש"י נברך שאכלנו משלו - משמע שהוא יחידי, שהכל אוכלים משלו. למי שאכלנו משלו - משמע מרובים הן, זה זן את זה, וזה זן את זה, ולפי דבריו מברך את בעל הבית. התם מוכחא מילתא - דבמעשה נסים ליכא למימר מרובין".

ב. "Rabbi Yochanan said: If one says the blessing, 'Let us bless [Him] of whose bounty we have partaken' – this is a scholar. If one says, 'Let us bless Him of whose bounty we have partaken' – this is an ignoramus. Rav Acha son of Rava said to Rav Ashi: But don't we say, 'To Him who performed miracles for our ancestors and for us, all these miracles'? He said to him: There the matter is evident, who performs miracles? The Holy One, blessed be He" (Berakhot 3a). Rashi explained: "Let us bless [Him] of whose bounty we have partaken" – this implies that He is singular, that everyone eats from His. "Let us bless Him of whose bounty we have partaken" – this implies that there are many, this one sustains that one, and that one sustains this one, and according to his words, he blesses the host. "There the matter is evident" – for in the performance of miracles, one cannot say there are many."

Pesachim 10:6

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בְּפֶסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר. פֶּסַח, עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם. מַצָּה, עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם. מָרוֹר, עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יהוה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה, וּלְקַלֵּס, לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו, הַלְלוּיָהּ:

Rabban Gamliel would say: Anyone who did not say these three matters on Passover has not fulfilled his obligation: The Paschal lamb, matza, and bitter herbs. When one mentions these matters, he must elaborate and explain them: The Paschal lamb is brought because the Omnipresent passed over [pasaḥ] the houses of our forefathers in Egypt, as it is stated: “That you shall say: It is the sacrifice of the Lord’s Paschal offering for He passed over the houses of the children of Israel in Egypt, when he smote the Egyptians, and delivered our houses” (Exodus 12:27). Rabban Gamliel continues to explain: The reason for matza is because our forefathers were redeemed from Egypt, as it is stated: “And they baked the dough that they took out of Egypt as cakes of matzot, for it was not leavened, as they were thrust out of Egypt and could not tarry, neither had they prepared for themselves any victual” (Exodus 12:39). The reason for bitter herbs is because the Egyptians embittered our forefathers’ lives in Egypt, as it is stated: “And they embittered their lives with hard service, in mortar and in brick; in all manner of service in the field, all the service that they made them serve was with rigor” (Exodus 1:14). The tanna of the mishna further states: In each and every generation a person must view himself as though he personally left Egypt, as it is stated: “And you shall tell your son on that day, saying: It is because of this which the Lord did for me when I came forth out of Egypt” (Exodus 13:8). In every generation, each person must say: “This which the Lord did for me,” and not: This which the Lord did for my forefathers. The mishna continues with the text of the Haggadah. Therefore we are obligated to thank, praise, glorify, extol, exalt, honor, bless, revere, and laud [lekales] the One who performed for our forefathers and for us all these miracles: He took us out from slavery to freedom, from sorrow to joy, from mourning to a Festival, from darkness to a great light, and from enslavement to redemption. And we will say before Him: Halleluya. At this point one recites the hallel that is said on all joyous days. Since one does not complete hallel at this point in the seder, the mishna asks:

Tosfos Yom Tov

להודות להלל כו'. כתבו התוספות י"א ז' הודאות ולא יותר כנגד שבעה רקיעים עכ"ל ואי משום הא יש לי לקיים גירסת הספר דתשעה הוו רקיעים דז' רקיעים לז' כוכבי לכת ושמיני למזלות ותשיעי המקיף ומסבבם בכח בוראו יתברך בכל יום ממזרח למערב הפך תנועתם שממערב למזרח והוא נקרא רקיע היומי. כמ"ש הרמב"ם כל זה בפרק ג' מהלכות יסודי התורה והוא הנקרא ערבות ובעשירי הוא אומר למי שעשה וכו' שהוא רוכב ערבות ית' זכרו לנצח נצחים. [*ובסדר המשנה דירושלמי לא נשנו אלא שבעה הני חמשה דהכא עד לרומם ועוד שנים לנצח ולגדל]

To thank and to praise, etc. The Tosafot wrote that there are eleven (11) and seven (7) thanksgivings, and no more, corresponding to the seven heavens. If this is so, I have to uphold the version of the book that there are nine (9) heavens; that seven (7) heavens are for the seven planetary bodies, the eighth is for the zodiac, and the ninth surrounds and encompasses them by the power of their Creator, blessed be He, every day from east to west, opposite their motion from west to east, and this is called the daily firmament. As the Rambam states, all of this is in Chapter 3 of the Laws of the Foundations of the Torah, and it is called 'Aravot.' And in the tenth, he says to whoever did this, etc., that he rides on the Aravot, may His name be remembered forever and ever. [*And in the order of the Mishnah in Jerusalem, only seven are mentioned, these five here until to uplift and two for eternity and for greatness.]

Shemos 13:18

וַיַּסֵּ֨ב אֱלֹהִ֧ים ׀ אֶת־הָעָ֛ם דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּ֖ר יַם־ס֑וּף וַחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

So instead, God led the people via the desert road toward the other side of the Sea of Reeds, i.e., northward from Sukot, *Above, 12:37. along the west bank of the sea, and then southward, along the east bank of the sea, to Eitam, which is at the edge of the desert. *Below, v. 20. The Israelites were armed when they went up from Egypt.

Sulam on Zohar, Mishpatim 396:1

קרוב יהוה לכל קוראיו: שטוב לו לאדם, שכן קרוב מאח רחוק, דהיינו עמוד האמצעי, שהוא ת"ת, שהיסוד נקרא שכן קרוב, והת"ת נקרא אח רחוק שהוא בן י"ה, שעלה למעלה לבינה, כי עולם זה הוא עולמו של יובל, שהם חמשים אותיות על היחוד דקריאת שמע. שהם חמשים שערי בינה כנ"ל. שבעולם הזה, שהוא המלכות, יכול להיות לאדם פדיון מצדיק, שהוא יסוד, שהוא שש שנים, הכולל ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות של התפלה, וה"ס ו' קטנה, שהוא יסוד, והיינו שש שנים יעבד.

*Sulam* on Zohar, Mishpatim 396:1:

"The Lord is near to all who call upon Him" (Psalms 145:18): That it is good for a person, for so "near" is better than "far from a brother." This means the middle pillar, which is Tifferet (Beauty), as the foundation is called "near neighbor," and Tifferet is called "distant brother," which is Ben Yud-Hei, which ascended above to Binah (Understanding), for this world is the world of the Jubilee, which are fifty letters upon the unification of the recitation of the Shema. These are the fifty gates of Binah, as mentioned above. For in this world, which is Malchut (Kingdom), a person can have a redemption from a Tzaddik (righteous person), who is Yesod (Foundation), which is six years, encompassing the three first and three last blessings of the prayer, and this is the small Vav, which is Yesod, and this means he will work for six years.

Devarim Rabbah 2:36

וְאָהַבְתָּ אֵת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ (דברים ו, ה), מַהוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, בְּכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ שֶׁבָּרָא בְּךָ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם מַעֲלֶה חַיָּב לְקַלֵּס אֶת יוֹצְרוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ. אָמַר רַבִּי סִימוֹן, חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לַנֶּפֶשׁ, וְאֵלּוּ הֵן: רוּחַ, נֶפֶשׁ, נְשָׁמָה, חַיָּה, יְחִידָה. רַבָּנָן אָמְרֵי בּוֹא וּרְאֵה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַלֵּא אֶת עוֹלָמוֹ וְהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ מְמַלְּאָה אֶת הַגּוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹבֵל אֶת עוֹלָמוֹ וְהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ סוֹבֶלֶת אֶת הַגּוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ וְהַנֶּפֶשׁ יְחִידָה בַּגּוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו שֵׁנָה וְהַנֶּפֶשׁ אֵינָהּ יְשֵׁנָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר בְּעוֹלָמוֹ וְהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ טְהוֹרָה בַּגּוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה וְהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית, תָּבֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה.

“You shall love the Lord your God with all your heart, with all your soul, and with all your might” (Deuteronomy 6:5). What is “with all your heart, with all your soul” – with each and every soul that He created for you. *Every aspect of the soul, represented by the five names mentioned below (Etz Yosef). Alternatively, with all of a person’s inclinations and energy (see Maharzu). Rabbi Meir said: For each and every breath that a person takes, he is obligated to laud his Creator. From where is this derived? As it is stated: “Let everyone who breathes praise the Lord” (Psalms 150:6). *Rabbi Meir interprets the phrase “everyone who breathes [kol haneshama]” to mean “for every breath [kol neshima].” Rabbi Simon said: The soul is called the following five names: Ruaḥ, nefesh, neshama, ḥaya, yeḥida. The Rabbis say: Come and see that the Holy One blessed be He fills His world, and [a person’s] soul fills his body. The Holy One blessed be He bears His world, and the soul bears the body. The Holy One blessed be He is One in His world, and the soul is one in the body. The Holy One blessed be He does not sleep, and the soul does not sleep. The Holy One blessed be He is the pure One in His world, and the soul is the pure one in the body. The Holy One blessed be He sees but is not seen, and the soul sees but it is not seen. Let the soul that sees but is not seen come and laud the Holy One blessed be He, who sees but is not seen.

ג. בזוהר (ח"ג, פנחס רנח ע"א) איתא: "י' - חָכְמָה. יהוה - בִּינָה, ו' - תִּפְאֶרֶת, כָלִיל שית סְפִירִין. יהוה - מַלְכות". וכתב בפרי עץ חיים (שער ר"ח פ"ג): "נפש נגד מלכות (נוקבא), רוח נגד ז"א

(תפארת), נשמה נגד בינה (אמא), חיה נגד חכמה (אבא), יחידה נגד א"א (כתר)".

ג. In the Zohar (Vol. 3, Pinchas 258a) it says: "Yud - Chokhmah (Wisdom). Hei - Binah (Understanding), Vav - Tiferet (Beauty), encompassing six Sefirot. Hei - Malchut (Kingdom)." And it is written in Pri Etz Chaim (Shaar Rosh Chodesh, Chapter 3): "Nefesh corresponds to Malchut (feminine), Ruach corresponds to Ze'ir Anpin (Tiferet), Neshamah corresponds to Binah (Mother), Chayah corresponds to Chokhmah (Father), Yechidah corresponds to Atik Yomin (Keter)."

ד. נמצא: "מעבדות לחרות" - בינה (בחינת נשמה, יהוה ראשונה), "מיגון לשמחה" - יחידה (בחינת כתר, קוצו של י'), "מאבל ליום טוב" - חיה (בחינת חכמה, י'), "מאפלה לאור גדול" - רוח (בחינת תפארת. ו'), "משעבוד לגאולה" - נפש (בחינת מלכות, יהוה אחרונה).

(Pri Tzadik Pesach Ois Bais with Hearos)

( וְכָאן, בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, אַחַר מַכָּה עֲשִׂירִית, שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִכָּל עֶשֶׂר הַקְלִפּוֹת, וְנִכְנָסוּ לְעֶשֶׂר מִדּוֹת דִּקְדֶשָׁה", שֶׁכֵּן הָיוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת, נָגף לְמִצְרַיִם, וְרָפוֹא לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַרי. הִתְחִיל הַתִּקּוּן לִפְגַם אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְצָרִיךְ לְהַרְגִישׁ הַשְׁנּוּי, שֶׁיְתַקַן הַכֹּל, וְלֹא יִהְיֶה שְׂאוֹר שֶׁבָּעַטָה. וְזֶה צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְגִישׁ בְּכָל לֵיל פֶּסַח הֶרְגֶשׁ מְחַדָּשׁ וְשִׁנּוּי, שֶׁלַיְלָה זוֹ מְשַׁנָּה מִכָּל הַלֵּילוֹת, שֶׁבָּזֶה מַרְגִישׁ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם. וְאַף דְּאַכַּתִּי עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֲנַן (עפ"י מגילה יד, א), מִכָּל מָקוֹם הַלְלוּ עַבְדֵי יהוה (תהלים קיג, א), וְלֹא עַבְדֵי פַרְעה (מגילה י, א). שֶׁמָזֶה כְּבָר יָצָאנוּ, שֶׁלֹא יִהְיֶה שִׁעְבּוּד כָּזֶה כְּמוֹ בְּמִצְרַיִם, שֶׁהִקִיפָה הַקְלִפָּה מִכָּל צַד, כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר (דברים ד, לד) גּוֹי מִקֶרֶב גּוֹי, כְּעַבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹי, וּמִזֶּה כְּבָר יָצָאנוּ. וְצָרִיךְ אָדָם לְהַרְגִישׁ בְּכָל שָׁנָה יְצִיאָה מְחֲדֶשֶׁת, כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם.)

(And here, in the Exodus from Egypt, after the tenth plague, when Israel went out from all ten kelipot [shells/veils], and entered into ten measures of holiness," as there were ten plagues, an affliction for Egypt and a healing for Israel, as they said in the Zohar. The rectification began for the flaw of the first man, and one needs to feel the change, that he should rectify everything, and there should be no leaven that has soured. And this a person needs to feel on every Passover night, a renewed feeling and change, that this night is different from all other nights, and in this one feels as if he went out of Egypt. And even though we are still servants of Ahasuerus (according to Megillah 14a), nevertheless, these are servants of God (Psalms 113:1), and not servants of Pharaoh (Megillah 10a). From this we have already gone out, that there will not be such bondage as in Egypt, which surrounded the kelipah from all sides, as it is said (Deuteronomy 4:34), "a nation from within a nation," like a fetus in its mother's womb, and from this we have already gone out. And a person needs to feel each year a renewed exodus, as if he went out of Egypt.)

א. ראה מש"כ רבינו (בא, ריש אות א): "עשר מכות כנגד עשר ספירות, שיש בזה לעומת זה בקליפה, עשר כתרין דמסאבו, ובכל מכה, היה נגוף למצרים ורפוא לישראל, שיצאו ישראל מקליפה אחת והכניסם בקדושה במדה אחת. וסדר המכות מתתא לעילא, וכמו שמובא (זוהר ח"ב, וארא כט ע"א) מתתאה שרא קודשא בריך הוא".

א. See what our Rabbi wrote (Bo, beginning of section 1): "Ten plagues correspond to the ten Sefirot, as there is corresponding to this on the side of the Kelipah, ten crowns of impurity. And with each plague, there was an affliction for Egypt and a healing for Israel, as Israel went out from one Kelipah and entered into holiness in one measure. And the order of the plagues is from below to above, and as it is brought (Zohar Vol. 2, Va'eira 29a), the Holy One, blessed be He, began from below."

ב. "תָּנָא רַבִּי חִזְקִיָּה: כְּתִיב (ישעיהו יט, כב): וְנָגַף יהו"ה אֶת מִצְרַיִם נָגף וְרָפוֹא', נָגף לְמִצְרַיִם, וְרָפוֹא לְיִשְׂרָאֵל" (זוהר ח"ב, בא לו ע"א).

."Rabbi Chizkiyah taught: It is written (Isaiah 19:22): 'And the Lord will smite Egypt, smiting and healing,' smiting Egypt, and healing Israel" (Zohar Vol. 2, Bo 36a).

ג. "...שנאמר (דברים ד, לד): 'או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי', שאין ת"ל: 'גוי מקרב גוי', אלא כאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרה. ואומר (שם, כ): 'ואתכם לקח יהוה ויוצא אתכם מכור הברזל"" (מכילתא בשלח, מסכתא דויהי, ו). ובשער הפסוקים (פרשת שמות) איתא: "והבן זה מאד, כי היו ממש בתוך קרבם של הקליפות, והיו גוים כמותם, ונצטרפו ונתלבנו ונלקחו מקרב הגוים ההם ממש".

ג. "...as it is said (Deuteronomy 4:34): 'Or has God ever attempted to go and take for Himself one nation out of the midst of another nation?' For it does not say: 'a nation from another nation,' but rather like a person who pulls out the fetus from the womb of a cow. And it says (ibid., 20): 'But the Lord took you and brought you out of the iron furnace'" (Mechilta Beshalach, Tractate D'Vayehi, 6). And in Shaar HaPesukim (Parashat Shemot) it is written: "And understand this very well, for they were literally within the midst of the Kelipot, and they were nations like them, and they were refined and purified and taken from the midst of those very nations."

ו. "רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָּקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִׁים מַכּוֹת... רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמַרוּ מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהַבִיא הַקב"ה עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת... אֱמוֹר מַעַתָּה בְּמִצְרַיִם לָקוּ חֲמִשִׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת" (מתוך

ההגדה).

."Rabbi Yossi HaGelili says: From where do you say that the Egyptians were struck in Egypt with ten plagues and at the sea they were struck with fifty plagues?... Rabbi Akiva says: From where do you say that each and every plague that the Holy One, blessed be He, brought upon the Egyptians in Egypt consisted of five plagues?... Say now, in Egypt they were struck with fifty plagues, and at the sea they were struck with two hundred and fifty plagues" (from the Haggadah).

Gemara (Berakhot 10a

אֲמַר לֵיהּ, אֲנָא הָכִי קָא אָמֵינָא לָךְ: הָנֵי חֲמִשָּׁה ״בָּרְכִי נַפְשִׁי״ כְּנֶגֶד מִי אֲמָרָן דָּוִד? לֹא אֲמָרָן אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּכְנֶגֶד נְשָׁמָה.

This did not satisfy Rav Shimi bar Ukva, who said to Rabbi Shimon ben Pazi: I meant to say to you as follows: Corresponding to whom did David say these five instance of “Bless the Lord, O my soul”? He answered him: He said them about none other than the Holy One, Blessed be He, and corresponding to the soul, as the verse refers to the relationship between man’s soul and God. The five instances of “Bless the Lord, O my soul” correspond to the five parallels between the soul in man’s body and God’s power in His world.

מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא כָּל הָעוֹלָם — אַף נְשָׁמָה מְלֵאָה אֶת כָּל הַגּוּף. מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה — אַף נְשָׁמָה רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית. מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָן אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ — אַף נְשָׁמָה זָנָה אֶת כָּל הַגּוּף. מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר — אַף נְשָׁמָה טְהוֹרָה. מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב בְּחַדְרֵי חֲדָרִים — אַף נְשָׁמָה יוֹשֶׁבֶת בְּחַדְרֵי חֲדָרִים. יָבֹא מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְבָרִים הַלָּלוּ וִישַׁבֵּחַ לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְבָרִים הַלָּלוּ.

Just as the Holy One, Blessed be He, fills the entire world, so too the soul fills the entire body.

Just as the Holy One, Blessed be He, sees but is not seen, so too does the soul see, but is not seen.

Just as the Holy One, Blessed be He, sustains the entire world, so too the soul sustains the entire body.

Just as the Holy One, Blessed be He, is pure, so too is the soul pure.

Just as the Holy One, Blessed be He, resides in a chamber within a chamber, in His inner sanctum, so too the soul resides in a chamber within a chamber, in the innermost recesses of the body.

Therefore, that which has these five characteristics, the soul, should come and praise He Who has these five characteristics.

Sanhedrin 44a

אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה: וְכִי עָנַשׁ עַל הַנִּסְתָּרוֹת לְעוֹלָם? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״עַד עוֹלָם״! אֶלָּא, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא עָנַשׁ עַל הַנִּסְתָּרוֹת, כָּךְ לֹא עָנַשׁ עַל עוֹנָשִׁין שֶׁבַּגָּלוּי עַד שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן. אֶלָּא

Rabbi Neḥemya said to him: And does God ever punish the nation as a whole for hidden sins committed by individuals? But isn’t it already stated: “The hidden matters belong to the Lord our God…forever,” indicating that the Jewish people will never be collectively held responsible for the secret sins of individuals? Rather, the dots over the words teach that just as God did not ever punish the nation as a whole for hidden sins committed by individuals, so too, He did not punish the entire nation for sins committed publicly by individuals until the Jewish people crossed the Jordan River. The Gemara asks: But if so,

44a

עָכָן, מַאי טַעְמָא אִיעֲנוּשׁ? מִשּׁוּם דַּהֲווֹ יָדְעִי בֵּיהּ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו.

what is the reason that in the case of Achan they were punished? The Gemara answers: Achan’s offense was not a hidden matter because his wife and children knew about it, and they did not protest.

״חָטָא יִשְׂרָאֵל״. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא: אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא, יִשְׂרָאֵל הוּא. אָמַר רַבִּי אַבָּא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: אָסָא דְּקָאֵי בֵּינֵי חִלְפֵי, אָסָא שְׁמֵיהּ, וְאָסָא קָרוּ לֵיהּ.

§ When God explained to Joshua the reason for the Jewish people’s defeat at the city of Ai, He said: “Israel has sinned” (Joshua 7:11). Rabbi Abba bar Zavda says: From here it may be inferred that even when the Jewish people have sinned, they are still called “Israel.” Rabbi Abba says: This is in accordance with the adage that people say: Even when a myrtle is found among thorns, its name is myrtle and people call it myrtle.

Sanhedrin 44B

מִנַּיִן שֶׁכִּיפֵּר לוֹ וִידּוּיוֹ וְכוּ׳? תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁכִּיפֵּר לוֹ וִידּוּיוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ יהוה הַיּוֹם הַזֶּה״. הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר, וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וּכְתִיב: ״וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה״. מַאי ״כּוּלָּם חֲמִשָּׁה״? כּוּלָּן חֲמִשָּׁה הֵן לָעוֹלָם הַבָּא.

§ The mishna teaches: From where is it derived that Achan’s confession achieved atonement for him? The Sages taught likewise in a baraita: From where is it derived that Achan’s confession achieved atonement for him? As it is stated: “And Joshua said: Why have you brought trouble on us? The Lord shall trouble you this day” (Joshua 7:25). Joshua said to Achan: On this day of your judgment you are troubled, but you will not be troubled in the World-to-Come. And elsewhere it is written: “And the sons of Zerah were Zimri and Ethan and Heman and Calcol and Dara, five of them in all” (I Chronicles 2:6). What do the words “five of them in all” serve to teach? All five sons are destined to receive a share in the World-to-Come. According to the Sages, Zimri is Achan, son of Zerah, as will be explained. Since Achan has a share in the World-to-Come, his confession must have achieved atonement for him.

Sanhedrin 104b

דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת הָיוּ אוֹמְרִים: כּוּלָּן בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי. מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי״. ״לִי גִלְעָד (וְלִי מְנַשֶּׁה)״ – זֶה אַחְאָב שֶׁנָּפַל בְּרָמוֹת גִּלְעָד. ״מְנַשֶּׁה״ – כְּמַשְׁמָעוֹ. ״אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי״ – זֶה יָרׇבְעָם דְּקָאָתֵי מֵאֶפְרַיִם. ״יְהוּדָה מְחֹקְקִי״ – זֶה אֲחִיתוֹפֶל

The Gemara adds: Those who interpret the Torah metaphorically would say: All of those enumerated who have no share ultimately enter the World-to-Come, as it is stated: “Gilead is Mine, and Manasseh is Mine, and Ephraim also is the strength of My head; Judah is My scepter; Moab is My washing pot; over Edom I will cast My shoe; Philistia, cry aloud because of Me” (Psalms 60:9–10, and see 108:9–10). “Gilead is Mine and Manasseh is Mine”; this is referring to Ahab, who fell in Ramoth Gilead. “Manasseh”, in its plain meaning, is referring to King Manasseh. “Ephraim also is the strength of My head”; this is referring to Jeroboam, who comes from the tribe of Ephraim. “Judah is My scepter”; this is referring to Ahithophel,

Tiferet Yosef, Talmud Anthology, Taanit 6

(ז.) אמר ר' אבהו גדול יום הגשמים מתחיית המתים דאילו תחיית המתים לצדיקים ואילו גשמים בין לצדיקים בין לרשעים וכו'. ולהבין זאת, הלא על גשמים נמי נאמר (דברים י״א:י״ד) והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו וגו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו', הרי שהגשמים הוא נמי רק לצדיקים, ומה זה שאמר כאן בין לצדיקים בין לרשעים. וביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה, אשר הגמ' מיירי מזה העולם שהוא אילנא דספיקא ומעורב עדיין טוב ורע, כי אין שום דבר בזה העולם מבורר, וממילא אינו ניכר נמי מפורש הכוונה מהשי"ת בהשפע היורד מן השמים, למי הוא עיקר כוונתו ית', ומצד זה שפיר יכול גם הרשע להנות מאותה השפע. וזה כוונתם ז"ל, גשמים בין לצדיקים בין לרשעים, משא"כ לעתיד שהנהגתו ית' יהיה אז בהתגלות מפורש, כי הטוב יהיה נבדל לגמרי מהרע בלי שום תערובת רע כלל, אז יהיה ניכר שפיר הכוונה מהשי"ת למי הוא עיקר המכוון בירידת השפע משמים, שהוא רק לצדיקים. וזה כוונת מאמרם ז"ל, דאילו תחיית המתים רק לצדיקים, כי אז יתבטל הרע לגמרי. כי על תחיית המתים נאמר (מלאכי ג׳:ב׳) ומי יכלכל את יום בואו, היינו כי אז יתבטל כל פעולת האדם, אמנם לישראל מלמד השי"ת עצה שיהיה בכחם לכלכל את יום בואו ולא יגיע להם גם אז שום התבטלות, כי השי"ת מנהיג תמיד מדה במדה, כיון שבזה העולם הולכים ישראל וגודרים את עצמם בבחירתם הטובה בכל מיני עבודות, לזה הוא שורת הדין נותן שיהיה להם קיום הויה גם אז, אף בזמן שיתבטלו כל פעולת האדם, והעכו"ם ילכו לאבדון, אבל לישראל יהיה אז ג"כ כל הקיום, ויהיה בכחם אז לקבל כל הטובות, כי לא יהיו מעורבים בשום רע. ויהיה אז הפירוש מכל עץ הגן אכול תאכל וגם עץ הדעת טוב, ורע לא תאכל, כמבואר בספר הק' (מי השלוח ח"א בראשית ד"ה ויצו) כי הטוב יהיה נבדל לגמרי מן הרע והרע יתבטל. וזה כוונת מאמרם ז"ל כאן, גדול יום הגשמים מתחיית המתים, דאילו תחיית המתים לצדיקים ואילו גשמים בין לצדיקים בין לרשעים. כי בזה העולם כל עוד שמעורב הטוב עם הרע יש לרשעים ג"כ אחיזה בהשפע היורד להצדיק, כי כאשר משפיע השי"ת טובה להצדיק כדי שיגיע על ידה לחיי עוה"ב, אז מוכרח השפע לילך להצדיק דרך עוה"ז, שהוא כפרוזדור נגד עוה"ב. ומצד זה מגינה זאת השפע אף על אותן שיאבדו לעוה"ב, וכל קיומם הוא רק בעוה"ז, כי מסיבת זה שיורד השפע להצדיק דרך עוה"ז שאינו מבורר בזה העולם שום דבר, מזה נמשך ממילא אחיזה לאו דוקא לאותן שיש להם חלק לעוה"ב, אלא אף לאומות, שכל אחיזתן הוא רק בעוה"ז, המה ג"כ יכולין לקבל מאותה השפע היורדת להצדיק. כמו שמצינו בפרי החג, שישראל מגינים על שבעים אומות, אף שהאומות יאבדו ויתבטלו לעוה"ב, אכן בזה העולם יש להם נמי אחיזה מצד ישראל. וזה שגדול יום הגשמים מתחיית המתים, דאילו תחיית המתים לצדיקים, וכמו שביארנו שאז יהיה נבדל הטוב מן הרע והרע יתבטל לגמרי וגשמים בין לצדיקים בין לרשעים, כי כל עוד שמעורב הטוב עם הרע אינו נגלה הנהגתו ית' ואינו ניכר מפורש עיקר הכוונה בהשפעתו ית', וממילא נמשך מזה אחיזה גם לרשעים, ועד היכן נמשך אחיזה מעבודת הצדיקים בזה העולם אף על אותן ארבעה שנפסק עליהם הלכה שאין להם חלק לעוה"ב, בכל זאת איתא בש"ס (סנהדרין קד:) דורשי רשומות היו אומרים שיש להם חלק לעוה"ב. כי דורשי רשומות היינו הצדיקים, שאוחזים בנקודה הישראלית בידם, ומתפשטים אותה ללמד זכות לבלתי ידח ממנו נדח. ולזה נקראים דורשי רשומות, שדרשו את הרשימה שבלב, עד שהיה בכחם להגן גם על אותן ארבעה הדיוטות להביא אותם לחיי עוה"ב. וזה שגדול יום הגשמים שהוא בין לצדיקים בין לרשעים, משא"כ תחיית המתים שהוא רק לצדיקים, כי אז יתבטל הרע לגמרי. ועל זה אמר הכתוב (קהלת י״ב:א׳) וזכור את בוראך בימי בחורתיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, היינו כי רק בזה העולם כל עוד שהבחירה היא חפשית ביד האדם לבחור בטוב ולמאוס ברע, אז הוא בכח עבודת האדם להגין על כל הדברים ולהביאם לחיי עוה"ב, כי גדול יום הגשמים מתחיית המתים, כי יום הגשמים בין לצדיקים בין לרשעים, אבל תחיית המתים רק לצדיקים, כי יתבטל אז הרע לגמרי. ועל אותו העת נאמר (קהלת י״ב:ג׳) ביום שיזעו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטוחנות כי מעטו וחשכו הראות בארובות וגו'. ואיתא במדרש (רבה קהלת י״ב:ג׳) הראות בארובות אלו העינים, היינו כי תלמידי חכמים נקראים עיני העדה, ורומז על דורשי רשומות, שעל ידי בחירת עבודתם יש בכחם לאחוז בהרשימה הטובה הנמצא גבי האדם, אף שהוא נקודה קטנה, בכל זאת יש בכח עבודתם להתפשט אותה ולהביא את האדם לחיי העוה"ב, כי השי"ת חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו שום נדח:

*Tiferet Yosef, Talmud Anthology*, Taanit 6

(Zayin) Rabbi Abbahu said: The day of rains is greater than the revival of the dead, for the revival of the dead is for the righteous, while rains are for both the righteous and the wicked, etc. To understand this, is it not also said about rains (Deuteronomy 11:14), "And it shall come to pass, if ye shall hearken diligently unto My commandments… that I will give you the rain of your land in its due season… Take heed to yourselves, lest your heart be deceived… And He shut up the heaven, that there be no rain…" Behold, rains are also only for the righteous. So what is this that it says here, "for both the righteous and the wicked"?

In this, His Holiness, my revered father-in-law, the holy Gaon [Rabbi], of blessed memory, explained that the Gemara is speaking of this world, which is a tree of doubt and where good and evil are still mixed, for nothing in this world is completely distinct. Consequently, the intention of the Almighty in the bounty that descends from heaven is not clearly discernible, to whom His primary intention is. From this perspective, the wicked can certainly also benefit from that bounty. This is the intention of our Sages, of blessed memory: "rains are for both the righteous and the wicked." This is not the case in the future, when His conduct will be in clear revelation, for the good will be completely separated from the evil without any mixture of evil at all. Then, the intention of the Almighty will be clearly discernible, to whom His primary aim is in the descent of bounty from heaven, which is only for the righteous.

וכן יש הרבה מדרגות שנקרא אין לו חלק אבל מכל מקום קיום יש לו ואינו נכלה לגמרי כנפשות או"ה רק קיום לעד על ידי דיבוקו בשרשו באלהים חיים הקיים לעד רק שחלק מיוחד אין לו, מלבד מה דדורשי רשומות אמרו כולם יש להם חלק לעולם הבא, (סנהדרין ק"ד:) הגם דהם אמרו על אותן הנפשות הפרטים שנמנו במשנה מן הפרט ילמוד על הכלל כולו, וכמה שכתוב במקום אחר כי אלו ז' פרטים של אנשים רשומים שנמנו הם נגד ז' ענייני קלקולים שאפשר ליאבד חלק עולם הבא על ידן:

And likewise, there are many levels called "having no share," but nevertheless, they have existence and are not completely destroyed like the souls of the nations of the world. Rather, they have eternal existence through their clinging to their root in the living God, who exists forever, only that a specific share they do not have, besides what the "interpreters of impressions" said, that they all have a share in the World to Come (Sanhedrin 104:), even though they said about those particular souls that are listed in the Mishnah – from the particular one learns about the entire general rule, and as it is written elsewhere that these seven particular individuals listed are against seven kinds of corruptions by which one can lose their share in the World to Come.

וזהו גלוי וידוע לפני, אותה המדרגה שאין בדורו של ר"מ כמותו במדרגה זו. וגם רבי השיג קצת ממדרגה זו כמו שכתוב (שם) האי דמחדדנא דחזיתו לר"מ מאחורי. פירוש ע"ד משל כענין וראית את אחורי עיין ברמב"ם פ"א מיסודי התורה דרצה לומר השגה שאינה מבוררת. וכן הוא השיג מדרגתו אבל לא בהשגה ברורה כמותו. וענין ראיה השגה כמו ולבי ראה הרבה חכמה. וכן כוונת קרא דוהי' עינך רואות את מוריך דמייתי רצה לומר עיני השכל. ולכן סתם רבי מתני' בכל מקום אליבא דר"מ. ועיין בשלהי הוריות דרבי הוא דאסקי' לר"מ לומר ר' מאיר ולא אחרים. ואמרו מי הם שמימיהם אנו שותים כו' ולכך אמר רבי בפ' יום הכפורים (פ"ה:) דיום הכפורים מכפר גם לשאין שבים שיש מקום לכפרה גם שלא בתשובה כענין וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו כדאי (כמו שכתוב ברכות ז'.) דהוא אתר דלא קיימא לשאלה דהאי יומא דקא גרים לעורר אחדות הגמורה וגלויה על אופן הנזכר. דלכן היה כהן גדול הוגה השם בו ביום דהשם הוי"ה והגייתו מורה על היחוד הגמור כמושנתבאר למעלה ראש. ומשום דלא חזי' לר"מ מקימיה רצה לומר השגה ברורה כל כך כמדרגת ר"מ לכן לא השיג לומר זה בכל יום על טמא כו'. והנה ההלכה אינו כן ולא נקבע הלכה כמותו לפי שבריאת העולם היתה בגדר וגבול ומקום לבחירה בטוב ורע ושכר ועונש. וז"ש לו ר"י (עירובין י"ג.) כתב שיכול למחות בעינן דצריך שיהיה אפשריות למחות וקלקול הכתב והיינו בחירה ברע ושיהיה מקום גם לרע להמצא. שזהו הדרגת העולם הזה כפי מה שהוא הגם דבעולם הבא אין שם בחירה וכשרז"ל (עירובין כ"ב.) היום לעשותם ולא למחר וכמ"ד (נדה ס"א:) מצות בטלות לעתיד לבוא ולכן אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ק"ד:) דורשי רשומות אמרו כולם באים לעולם הבא. דהעולם הבא באמת בלא גבול כמו שכתוב והאכלתיך נחלת יעקב אביך נחלה בלא מצרים (כמו שכתוב שבת קי"ח.) אבל העולם הזה אינו כן והוא בעל גבול וזמן המעשים טוב ורע.

And this is revealed and known before Him, that level where in the generation of Rabbi Meir there was no one like him in that level. And also Rabbi [Yehuda HaNasi] attained somewhat of this level as it is written (there), "This that we are sharp, it is because we saw Rabbi Meir from behind." This is explained by way of analogy, like the matter of "And you shall see My back" (Exodus 33:23), see Rambam, Laws of the Foundations of the Torah, Chapter 1, which means an attainment that is not clear. And so, he attained his level but not with a clear attainment like his [Rabbi Meir's]. And the matter of seeing is the matter of attainment, like "And my heart saw much wisdom" (Ecclesiastes 1:16). And so is the intent of the verse, "And your eyes shall see your teachers" (Isaiah 30:20) that is brought, meaning the eyes of the intellect. Therefore, Rabbi would establish Mishnah anonymously everywhere according to Rabbi Meir. And see at the end of Horayot, that Rabbi it was who persuaded Rabbi Meir to be called "Rabbi Meir" and not others. And they said, "Who are they whose water we drink?" etc. And therefore Rabbi said in Chapter Yom Kippur (Tractate Yoma, Chapter 5): that Yom Kippur atones even for those who do not repent, that there is a place for atonement even without repentance, like the matter of "And I will be gracious to whom I will be gracious" (Exodus 33:19), even though he is not worthy (as it is written in Berakhot 7a), for it is a place where questioning does not stand, for this day causes the arousal of complete and revealed unity in the manner mentioned. Therefore, the High Priest would pronounce the Name on that day, for the Name is Havayah (יהוה) and its pronunciation indicates complete unity, as explained above. And because he did not see Rabbi Meir in his full stature, meaning an attainment so clear like the level of Rabbi Meir, therefore he did not attain to say this every day regarding the impure, etc.

And behold, the Halakha is not so, and the Halakha was not established according to him, because the creation of the world was with boundaries and limitations and a place for choice between good and evil and reward and punishment. And this is what Rabbi Yochanan said to him (Eruvin 13a): "Write that he can object, we require that it should be possible to object and the writing be spoiled," meaning choice in evil and that there should be a place for evil to exist. For this is the level of this world as it is, even though in the World to Come there is no choice, as our Sages said (Eruvin 22a), "Today to do them and not tomorrow," and as it says (Niddah 61b), "Mitzvot will be abolished in the future to come." And therefore our Rabbis, of blessed memory, said (Sanhedrin 104a): "Interpreters of impressions said they all come to the World to Come." For the World to Come is truly without limit, as it is written, "And I will feed you with the heritage of Jacob your father; for the mouth of the Lord hath spoken it" (Isaiah 58:14), a heritage without limitations (as it is written in Shabbat 118b). But this world is not so, and it has boundaries and a time for actions, good and evil.

. ראה מש"ב האר"י בשער הגלגולים (הקדמה טו): "לפי שהנשמה הקדושה, אי אפשר לה להיכרת ממקום הקדושה, כי הבורא יתברך 'חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח' (ש"ב יד, יד)".

See the commentary of Rabbi Chaim Vital, the Ari's disciple, in Shaar HaGilgulim (Introduction 15): "Because the holy soul, it is impossible for it to be cut off from the place of holiness, for the Creator, may He be blessed, 'thought thoughts so that the banished one not be banished from Him' (II Samuel 14:14)."

ב. "חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? 'מָה הָעֲדוֹת וְהַחְקִים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם' (דברים ו, כ). וְאַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן" (מתוך ההגדה).

B. "What does the wise one say? 'What are the testimonies, statutes, and laws that the Lord our God has commanded you?' (Deuteronomy 6:20). So you, too, tell him according to the laws of Passover: one may not conclude the Passover meal with dessert after the afikoman" (from the Haggadah).

ג. "רְשָׁע, מָה הוּא אוֹמֵרוּ מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם' (שמות יב, כו). לָכֶם – וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, כָּפַר בְּעִקְר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וְאֶמוֹר לוֹ (שם יג, ח): בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יהוה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם'. לִי – וְלֹא לוֹ, אִלּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל" (מתוך ההגדה).

ג. "The wicked one, what does he say? 'What is this service to you?' (Exodus 12:26). To you – but not to him. Because he has excluded himself from the community, he has denied the fundamental principle. So you, too, blunt his teeth and say to him (Exodus 13:8): 'It is because of this that the Lord did for me when I went out of Egypt.' For me – but not for him. Had he been there, he would not have been redeemed" (from the Haggadah).

ו. ראה שערי אורה (שער ט, צג ע"א): "כי הספירה הראשונה, שהיא הכתר, לפי שנעלמה מעיני כל חי, ואין מי שיוכל להתבונן בה, נקראת אי"ן... ואם בא אדם לשאול בה דבר, תשובת שאלתו היא: 'אין', כלומר, אין מי שיוכל להתבונן בסוד עומקה ומעלתה". ועל כן מכנה אותה רבינו: שכל הנעלם מכל רעיון (מתוך הפיוט "אל מסתתר").

See Shaarei Orah (Gate 9, 93a): "Because the first Sefirah, which is Keter, since it is concealed from the eyes of all living, and no one can comprehend it, is called 'Ayin' [Nothingness]... And if a person comes to inquire about it, the answer to his question is: 'Ayin,' meaning, there is no one who can comprehend the secret of its depth and superiority." And therefore our Rabbi calls it: intellect concealed from all thought (from the piyyut "El Mistater").

ה. "תָּם מָה הוּא אוֹמַר? 'מה זאת' (שמות יג, יד). וְאָמַרְתָּ אַלָיו בְּחוֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יהוה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָרִים' (שם)" (מתוך ההגדה)

"The simple one, what does he say? 'What is this?' (Exodus 13:14). And you shall say to him, 'With a strong hand the Lord brought us out of Egypt, from the house of bondage' (ibid.)" (from the Haggadah).

ו. "וְשָׁאֵינוֹ יוֹדַעַ לִשְׁאוֹל, אַתָּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג, ח): וְהַגַּרְתָּ לְבִנְךְ בַּיּוֹם הַהוּא לַאמֹר בַּעֲבוּר זָה עָשָׂה יהוה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם'" (מתוך ההגדה).

ו. "And the one who does not know how to ask—you open it up for him, as it is said (ibid. 13:8): 'And you shall tell your son on that day, saying, "It is because of this that the Lord did for me when I went out of Egypt"'" (from the Haggadah).