(3) Now Israel loved Joseph best of all his sons—he was his “child of old age”; and he had made him a fine ornamented tunic.
לוקח מן הכרפס פחות מכזית – כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה – טובל במי מלח, מברך "בורא פרי האדמה", ומכווין לפטור בברכה גם את המרור. אוכל בלא הסבה.
The participants wash their hands but do not say a blessing.
A small quantity of radish, greens, or roots of parsley is dipped in salt water.
(לא) ויש להבין מדוע נשתנה רק הכתנת. ובירושלמי פרק בא לו מפני מה אינו משמש בבגדי זהב מפני הגאוה, א"ר סימון ע"ש אל תתהדר לפני מלך, א"ר לוי, שאין קטיגור נעשה סניגור אתמול כתיב בהם ועשו להם אלקי זהב ועכשיו עומד ומשמש בבגדי זהב. נראה דלמ"ד, דאבנט של כהן הדיוט היה של בוץ, א"כ היה ממש ככהן הדיוט, נאות טעמו דר' סימון משום אל תתהדר כו' אבל למ"ד אבנט של כהן הדיוט היה של כלאים, א"כ לא היה נכנס הכה"ג כהדיוט ביוהכ"פ לפנים, וצריך טעמו דר' לוי, משום שמזכיר עון העגל ועליו נאמר וביום פקדי ופקדתי, וכמו שאמרו בחלק אין לך כל דור, שאינו נוטל אונקיא אחת מחטא העגל. ודו"ק. והנה אמרו במדרש משלי סימן א' ר' אבין אומר בכל דור עדיין חטא של מכירת יוסף קיים, עיי"ש,
(ט) (משלי א יא): "אם יאמרו 'לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם'" - אלו אחיו של יוסף, שהיו מצפין ואומרים 'אימתי יגיע הקץ ונהרגנו', וכיוון שבא אצלם, התחילו אומרים זה לזה 'הרי היא השעה, הרי היא העונה', והיתה השכינה משחקת ואומרת 'אוי להם מדמו של צדיק זה', אמר רבי יהושע בן לוי: לא נמשכו עשרה הרוגי מלכות אלא בחטא מכירתו של יוסף. אמר רבי אבין: הוי אומר: נפרעו עשרה מכל דור ודור, ועדיין אותו החטא קיים.
(9) Rabbi Joshua ben Levi said: The ten martyrs were drawn [to their deaths] only by the sin of selling Joseph. Rabbi Avin said: You must say that ten were exacted from every generation, and still, that sin persists.
(ג) מנין היה משה יודע היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר [היתה באותו הדור הלכה ואמרה לו למשה בנילוס] יוסף קבור שעשו לו מצרים שפודין של מתכת וחברום בבעץ [והלך] משה ועמד על נילוס נהר ואמר יוסף יוסף הגיעה [שעה] שהקב"ה גואל את ישראל הרי שכינה מעוכבת לך וישראל מתעכבין לך וענני כבוד מתעכבין לך אם אתה מגלה א"ע מוטב ואם לאו נקיים אנו משבועה שהשבעת את אבותינו מיד צף ארונו של יוסף לשפת ונטלו משה
והיו שני ארונות מהלכין אחד ארון קודש [וארון] של מת והיו [כל] עוברין ושבין אומרין מה טיבן של שני ארונות הללו [אמרו להם] אחד ארון קודש ואחד של מת אמרו להם וכי אפשר לארון קודש להלוך עם ארונו של מת. א"ל מת שבארון זה קיים מה שכתוב ומונח בארון קודש זה.
(3) How did Moses know where Joseph had been buried? They said: Serakh daughter, of Asher was of the same generation, and she went and said to Moses: "In the Nile River, Joseph is buried. And the Egyptians made for him metal skewers and affixed them with wood." Moses went and stood at the Nile River and said, "Joseph, the time has come for the Holy Blessed One to redeem Israel. Behold, the Shekhina is delayed for you, and the Israelites are delayed for you, and the clouds of glory are delayed for you. If you reveal yourself, good (okay!), and if not, we are cleansed of the oath which you have sworn upon our fathers." Then the coffin of Joseph floated to the surface and Moses took hold of it and went.
And there were two aronot traveling together: The aron kodesh (the Holy Ark), and the aron shel met (the "ark" of the dead). And all the passersby would say, What is the nature of these two aronot? They said to them, one is the Holy Ark and one is the ark of the dead. They said to them, And how is it possible for the Holy Ark to travel alongside an ark of the dead? They said to them, the dead who is in this ark fulfills what is written in that which rests in that Holy Ark.
RASHBATZ. Shimon ben Tzemach Duran. 12th-13th century Algiers
"And now, the answer to the question Mah Nishtanah is "We were slaves to Pharoah in the land of Egypt". And our Rabbis taught that one should begin with disgrace and this is the disgrace: You sold your brother Yosef as a slave, by your lives you will have to recite each year, 'we were slaves to Pharaoh in Egypt.'
And the glory is that jut like Yosef became a king, we too were freed..."
(א) וַיֶּֽאֱסֹ֧ף יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־כׇּל־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁכֶ֑מָה וַיִּקְרָא֩ לְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּלְרָאשָׁ֗יו וּלְשֹֽׁפְטָיו֙ וּלְשֹׁ֣טְרָ֔יו וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ לִפְנֵ֥י הָאֱלֹהִֽים׃ (ב) וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־כׇּל־הָעָ֗ם כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ בְּעֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר יָשְׁב֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מֵֽעוֹלָ֔ם תֶּ֛רַח אֲבִ֥י אַבְרָהָ֖ם וַאֲבִ֣י נָח֑וֹר וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃ (ג) וָ֠אֶקַּ֠ח אֶת־אֲבִיכֶ֤ם אֶת־אַבְרָהָם֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וָֽאוֹלֵ֥ךְ אֹת֖וֹ בְּכׇל־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן (וארב) [וָֽאַרְבֶּה֙] אֶת־זַרְע֔וֹ וָאֶתֶּן־ל֖וֹ אֶת־יִצְחָֽק׃ (ד) וָאֶתֵּ֣ן לְיִצְחָ֔ק אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב וְאֶת־עֵשָׂ֑ו וָֽאֶתֵּ֨ן לְעֵשָׂ֜ו אֶת־הַ֤ר שֵׂעִיר֙ לָרֶ֣שֶׁת אוֹת֔וֹ וְיַעֲקֹ֥ב וּבָנָ֖יו יָרְד֥וּ מִצְרָֽיִם׃
(לא) וַיַּעֲבֹ֤ד יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל ׀ יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַחֲרֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ וַאֲשֶׁ֣ר יָדְע֗וּ אֵ֚ת כׇּל־מַעֲשֵׂ֣ה יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃ (לב) וְאֶת־עַצְמ֣וֹת י֠וֹסֵ֠ף אֲשֶׁר־הֶעֱל֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל ׀ מִמִּצְרַ֘יִם֮ קָבְר֣וּ בִשְׁכֶם֒ בְּחֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר קָנָ֧ה יַעֲקֹ֛ב מֵאֵ֛ת בְּנֵי־חֲמ֥וֹר אֲבִֽי־שְׁכֶ֖ם בְּמֵאָ֣ה קְשִׂיטָ֑ה וַיִּֽהְי֥וּ לִבְנֵֽי־יוֹסֵ֖ף לְנַחֲלָֽה׃
(1) Joshua assembled all the tribes of Israel at Shechem. He summoned Israel’s elders and commanders, magistrates and officers; and they presented themselves before God. (2) Then Joshua said to all the people,“Thus said the ETERNAL, the God of Israel: In olden times, your ancestors—Terah, father of Abraham and father of Nahor—lived beyond the Euphrates and worshiped other gods. (3) But I took your ancestor Abraham from beyond the Euphrates and led him through the whole land of Canaan and multiplied his offspring. I gave him Isaac, (4) and to Isaac I gave Jacob and Esau. I gave Esau the hill country of Seir as his possession, while Jacob and his children went down to Egypt.
(31) Israel served GOD during the lifetime of Joshua and the lifetime of the elders who lived on after Joshua, and who had experienced all the deeds that GOD had wrought for Israel. (32) The bones of Joseph, which the Israelites had brought up from Egypt, were buried at Shechem, in the piece of ground that Jacob had bought for a hundred kesitahs from the children of Hamor, Shechem’s father, and which had become a heritage of the Josephites.
מְנַיִין לְאַרְבָּעָה כוֹסוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי בְנָייָה. כְּנֶגֶד אַרְבַּע גְּאוּלוֹת. לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י יְי וְהֽוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם וגו׳. וְלָֽקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וגו׳. וְהֽוֹצֵאתִ֣י. וְהִצַּלְתִּ֥י. וְגָֽאַלְתִּ֤י. וְלָֽקַחְתִּ֨י. רִבִּי יְהֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. כְּנֶגֶד אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁלְּפַּרְעֹה. וְכ֥וֹס פַּרְעֹ֖ה בְּיָדִ֑י. וָֽאֶשְׂחַ֤ט אוֹתָם אֶל־כּ֣וֹס פַּרְעֹ֔ה. וָֽאֶתֵּ֥ן אֶת־הַכּ֖וֹס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה׃ וְנָֽתַתָּ֤ כוֹס־פַּרְעֹה֙ בְּיָד֔וֹ.
From where the Four Cups? Rebbi Joḥanan in the name of Rebbi Benaiah: Corresponding to the four deliveries
Ex. 6:7–8.: Therefore, say to the Children of Israel, I am the Eternal, and I shall take you out, etc. And I shall take you as My people, etc. I shall take you, I shall save you, I shall free you, I shall take you.
Rebbi Joshua ben Levi said, corresponding to the four cups of Pharao: The cup of Pharao was in my hand; I took the grapes and squeezed them into Pharao ’s cup, and gave the cup in Pharao ’s hand. You will give the cup in the hand of Pharao25Gen. 40:11,13.
(לה) וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת׃
(35) The Israelites had done Moses’ bidding and asked from the Egyptians objects of silver and gold, and clothing.
Rabbi Shlomo Kluger (Chachmas Shlomo). Siddur Beis Yoseif
The reason for Egyptian slavery was the sin of Mechirat Yosef. This is why Hashem told us to "ask" for the goods that they took when we left Egypt. If this was compensation for the slavery, we would have had a right just to take it. However, if we brought the slavery on ourselves, we would have no such right and would have to ask in order to take.
(ג) וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכׇּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים׃ (ד) וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכׇּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם׃
(3) Now Israel loved Joseph best of all his sons—he was his “child of old age”; and he had made him a fine ornamented tunic. (4) And when his brothers saw that their father loved him more than any of his brothers, they hated him so that they could not speak a friendly word to him.
(3) For Mordecai the Jew ranked next to King Ahasuerus and was highly regarded by the Jews and popular with most of his brethren; he sought the good of his people and spoke peacefully to all his kindred.
The Mitzvot to Remember and to Tell
Maimonides Mishna Torah Laws of the Shema 1:5
Even though the commandment of Tzitzit does not apply at night, we nevertheless read the paragraph of Tzitzit at night because it has mention of the Exodus from Egypt; and it is a commandment to mention (remember) the Exodus during the day and the night as it is written, "So that you will remember the day of your leaving Egypt all the days of your life/"
Rav Chayyim Soloveichik of Brisk 1853-1918
To fulfill the commandment of remembering, one has only to remind himself. However, to fulfill the mitzvah of telling the story, one must utilize questions and answers as it is written, "When your son will ask you..." Moreover, when fulfilling the commandment of telling, one must commence with shame and conclude with praise. Finally, in telling the story one must discuss the underlying concepts of the rituals, as Rabban Gamliel taught.
Rav Yoseif Dov Soloveitchik Boston 20th century
In addition, the obligation to remember does not impose on the person an obligation to praise and thank God, whereas the commandment to tell the story imposes on the person not only the obligation to relate the miracles and wonders that God did for us, but also to praise and thank Him....
מַעֲשֶׂה בְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי־בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל־אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.
מַעֲשֶׁה ONCE,
Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua and Rabbi Elazar ben Azaria
and Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon
reclined [for the seder] in Benei Brak.
And they told of the Exodus from Egypt all that night;
until their students came in and said,
“Teachers –
the time for saying the Shema of the morning has come.”
אין מפטירין אחר הפסח [אפיקומן] כגון [אגוזים] תמרים [וקליות] חייב אדם [לעסוק בהלכות הפסח] כל הלילה אפילו בינו לבין בנו אפילו בינו לבין עצמו אפילו בינו לבין תלמידו מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו [עסוקין בהלכות הפסח] כל הלילה עד קרות הגבר הגביהו מלפניהם ונועדו והלכו [להן] לבית המדרש איזו היא ברכת הפסח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הפסח איזו ברכת הזבח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הזבח.
הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַּׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַּׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.
הָא לַחְמָא עַנְיָא THIS
IS THE BREAD OF OPPRESSION
our fathers ate
in the land of Egypt.
Let all who are hungry
come in and eat;
let all who are in need
come and join us for the Pesaḥ.
Now we are here;
next year in the land of Israel.
Now – slaves;
next year we shall be free.
(ט) דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמז, יט): מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, אֵלּוּ הַדִּבְּרוֹת. (תהלים קמז, יט): חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הַמִּשְׁפָּטִים. לְפִי שֶׁאֵין מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם מוֹרֶה לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְלוּם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה הוּא אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת וְלִשְׁמֹר.
(9) Another matter, “these are the ordinances” (Exodus 21:1), that is what is written: “He declares His words to Jacob” (Psalms 147:19); these are the commandments, “His statutes and ordinances to Israel” (Psalms 147:19); these are the ordinances. Because the attributes of the Holy One blessed be He are unlike the attributes of flesh and blood. The attribute of flesh and blood is that he instructs others to perform, but he does not perform anything. The Holy One blessed be He is not so. What He performs, He says to Israel to perform and to observe.
בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
בָּרוּךְ הַמָּקוֹם Blessed is the Omnipresent –
blessed is He.
Blessed is the One
who gave His people Israel, the Torah –
blessed is He.
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים The Torah relates
to four types of sons –
one who is wise,
one who is wicked,
one with a simple nature,
and one who does not know how to ask.
וכל דצריך ייתי ויפסח פירוש שאיפשר שיש לאדם פת אורז ופת דוחן ואינו רעב שהרי יש לו מה יאכל ואין לו מצות מצוה וצרכי הפסח כגון חרוסת ומרור ויין לד' כוסות לכך אומר וכל דצריך ייתי ויפסח יבא ויעשה סדר הפסח. ואחר כך מדבר על לבם ואומר להם לא תבושו אם אתם סמוכים על שולחן אחרים השתא הכא השנה הזאת אתם כאן לשנה הבאה תהיו לשלום בארץ ישראל. הא שתא הכא עבדי השנה הזאת אנחנו ואתם משועבדים לשנה הבאה יבא המשיח ונהיה אנחנו ואתם משוחררים כדאמרינן בראש השנה בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל.
“All who are needy, let him celebrate the Passover.” Peirush: - It is possible that a person has rice or millet bread so that he was not hungry because he had what to eat but he didn’t have the matzah necessary for the mitzvah or the other necessities for Passover such as haroset, maror, and four cups of wine. One, therefore, says, “Anyone who needs to celebrate the Seder, let him come and join in the Passover ritual. Afterwards one speaks consolingly to their heart and says to them, “Do not be embarrassed that you are at the table of others. This year you are here; next year you will be living peacefully in the land of Israel. Now we are slaves, we are subjugated; next year we will be liberated,” as stated in the Tractate Rosh HaShanah, “In Nisan we were redeemed and in the month of Nisan we will be redeemed (in the future.)”
Rabbi Benjamin said that we don’t have to worry about taking it out of the Haggadah since we are inviting one another (at the table) to join in the Passover meal. Certainly this was originally said before the Pesach offering was sacrificed, and it was included in the Haggadah as a reminder. Similarly we explain the Pesach in Rabban Gamliel’s statement even though we no longer have the offering. Similarly we make a sandwich as a reminder of the offering and the Afikomen is also in place of the Pesach offering. We also place a bone on the Seder plate. It is appropriate therefore for us to explain why we do all these things.