סימן א
מעלת מצות ברית מילה, והחייבים בה
ג) אם לא יכולה לתת לאחר
ה) אם חייבת להשתדל למצוא מוהל אם אין אב
ו) לא מדעתו: אב מוהל, חייב לתת לו 10 זהובים
ז) מוהל צריך להיות גדול- להוציא האב ממצוותו
ח) מוהל אינו רוצה למול בחינם
ט) מותר ליטול שכר- האב משלים כאילו הוא עשה הברית עצמו
י) ב״ד, חכם, כל ישראל
יד) אשה בריאה אומרת ברכת גומל. סעודת מצווה = מנהג ואין חיוב בזה. רמא- אורחים לא אוכלים מנודה מין השמים
טו) לא לתן למוהל מחלל שבת, אם כן צריך הטפת דם ברית כי מוהל כזה = עכו״ם (דין). למעשה לא לתת לו למול, אבל בדעבד, לא צריך הטפה
טז) להחליף מוהלים. חוזר
יז) יש מוהל יותר מומחה ממנו אפ׳ לחזור
סימן ב
כיצד מלין ובמה מלין
א) חייב לעשות פריעה אפ׳ בגדול
ג) מילה ופריעה בבת אחת מותר
ד) ברית על ידי לייזר
(ה) בעיה עם ציפורן (סדוקה
ו) אפשר לחתוך בכל, עדיף סכין ברזל
(ז) קרומית של קנה אסור (לייזר בהערות
ח) סכין חדה וחלקה, מכאיבה, גרמת צער לתינוק
ט) כלום כשר למול, אבל קטן יותר כשר מאשה יש בו חיוב
י) גוי לא ימול
יא) עשיית מילה עם כפפות
יב) עם גדול, אפשר לעשות פריעה בכלי
יג) תרדמה- מותר לאדם גדול או קטן
יד) מותר לעשות הפרדה בשבת, תזהר גם בחול
טו) מותר לתת לתינוק גזה עם יין או מי סוכר
טז) למול את בני קראים
יז) טומטום דוחה שבת
יח) טומטום חייב לקרועו לפני שבת
יט) תינוק נולד הפרייה מלאכותית/מבחנה דוחה שבת
כ) מציצה בפה או עם זחוחית
כא) משקל תאומות
כב) תינוקות א׳ בזמנו ב׳ לא בזמנו, בזמנו קודם
כג) ישמעל (ערבי) מילתו פסולץ. בני קטורה י״א כשרה/אינו כשרה
כד) בשרו רך, מדולדל, בעל בשר, מוהל עושה תקון
כה) נולד מהול שצריך תיקון אחר כך
כו) כשעושה תיקון, לא מברכים בשם ה׳, אלא מהרהר בליבו
סימן ג
מתי יש לעשות את המילה
א) מילה חייב להיות ביום שמיני
ב) אם מל תינוק לפני שמיני
ג) שמע נולד לו בן במדינה אחרת ויום הברית, פותר רק עצמו מתחנון
ד) כל יום כשר, זריזין דוחה מצוות ברוב עם הדרת מלך. בני תימן לפני חצות
ה) בזמן מל או פרע בנפרד, כל אחד פוטר את תחנון. אפ׳ לסמוך על משהו עושה מציצה
ו) אחד מל ואחד פרע בשבת- ספרדים אסור, אשכנזים מותר
ז) אפשר לתת אחד מל ואחד פרע אבל לא לתת לשלישי למצוץ. אחד מל והשני לשניהם
ח) התינוק מל בבוקר שבת, צריך לומר צדקתך במנחה
ט) תינוק חולה, במשך הדחוי אבא נעשה אבל. דוחה המילה עד סוף הז׳
י) נכון למול תאומים בזמן מנחה או שחרית
יא) מוהל ושוחט, להיות אותו אדם
יב) יש לשקיעה למול. יש עוד 13 1/2 דקות אחרי שקיעה למול עם ברכה
יג) פורים- לנפי קריאת מגילה או אחרי? ספרדים- לפני והרמ״א אחרי
יד) ראש השנה- בין קריאת התורה לשופר. ויש אומרים לתקוע בדם בפה. חציצה
טו) יום הכפורים איפה, מתי, ועם מה המילה
טז) אם זה קשה לקהלה לאכול סעודת מצווה אחרי יום כיפור, מותר למחרת בבוקר
סימן ד
ג׳ בעלי הברית פוטרים מאמירת תחנון ביום המילה
א. אבא, סנדק, מוהל פוטרים צבור מאמירת תחנון
ב) אפילו במנחה לא הקהל לא אומר תחנון. מאחרים ברית למנחה י״א לומר בשחרית
ג) בית כנסת שיש מילה בבוקר לא אומרים תחנון בצהרים.
ד) מהול שמקבל שכר לברית אפילו הכי פוטר מתחנון
ה) מנהג של אם בית כנסת אחד יש ברית, כל בתי כנסת באותו עיר לא אומרים תחנון
ו) אחד מל ואחד פרע, שניהם פוטרים תחנון. מוצץ לא פוטר מתחנון.
ז) אם נתכבדו אחד למול ואחד לפרוע, עושים גורל.
ח) אם יש מחלוקת אם לומר תחנון או לא.
ט) יום המילה הוא תענית ציבור.
י) אבא של הנימול נמצא בעיר אחרת.
יא) תינוק נולד מהול, הטפת דם ברית פוטרת תחנון
יב) האם צריך עשרה בברית מילה.
יג) המילה קרוב לשקיעה
יד) המילה קרוב לשקיעה בערב שבת
סימן ה
סדר יום הברית, והדברים שנוהגים לעשות באותו היום
א) ליל לפני הברית- ״ברית יצחק״. לימוד תורה אצל התינוק. יש מנהג להדליק נרות.
ב) האם אבא חייב בתיקון חצות
ג) הלימוד חייב להיות ביום שמיני אפילו אם הברית לא באותו יום.
ד) אמא מברכת ברכת הגומל בליל התיקון, או סעודת משתה, פרות, משקין, או בלי שום אוכל.
ה) האם בעלי הברית יכולים לעשות מלאכה ביום מילה.
ו) בעלי מברית מקבלים עליות לתורה. מה קורה כשכולם באותו בית כנסת מוסיף עליות או הכהן יוצא.
ז) מוהל מתפלל כשליח ציבור ביום הברית.
ח) מי אומר הדרשה, אבי הבן או כל בעלי הברית
ט) אבא מדליק נרות לעילוי נשמות של קרבים.
י) ראוי לפזר צדקה, להשתתף לסעודה
יא) ראוי לעמוד במשך הברית.
יב) המנהג לעשות סעודה לפחות לעשרה בני אדם. או מה לעשות אם אין מספיק בידו לסעודה.
סימן ו
דיני מילה בזמנה
א. מילה ביום שמיני אפילו בשבת
ב. לא עד נץ החמה
ג. אפילו בתשיעי וכו׳ מלין רק ביום
ד. אסור בתוך שמונה אבל אם עבר לא צריך התפת דם ברית
ה. אם צריך למולו בתוך ז׳ לרפות אותו יש מחלוקת
ו. אם מלו לאחר חצות הלילה אין צורך לחזור ולהטיף. והרמ״א פוסק חייב להטיף
ז. אם מוהל בא ורואה ציץ או פריעה להוריד, וש טרחה לחזור אפשר להוריד בלילה
ח. אם מצח וגולגולת יוצא מהפרוזגור קודם לשקיעה מילה ביום
ט. אם הוא נולד רגליו יצאו ראשונה, אין נחשב נולד עד טבורו
י. בשעת הדחק הגדולה אפשר למולו מעולות השחר
יא. אם תינוק נולד בארצות הברית אבל הברית בארץ ישראל, בריתו קבע במקום הברית
יב. כל יום כשר למילה אבל זריזין מקדימים. וזה דוחה מצוות רוב עם הדרת מלך
יג. התירים למול אחר חצות היום אם מחכה לעשרה (מניין)
יד. בגלל אונס לא למולו עד אחרי שקיעה, מותר בבין השמשות.
טו. אם האב בדרך וברור שהוא יגיע אחר חצות יש אומרים ש ממתינים עליו
טז. מותר לאב, מוהל, סנדק לאכול לפני הברית. ומותר לעשות מלאכה
יז. תינוק באינקובטור, אם הוא בריא- בזמנו. אם לא מחכה מעת לעת.
יח. נולד מהול צריך הטפת דם ברית
יט. אם יש מהול אמיתי היום או לא. חייב להתבונן היטב.
כ. כשמל מהול לא לברך (על המילה או להכניסו או אשר קידש מבטן) אבל אומר אלקינו לקרא לו שם.
כא. הטפת דם ברית, אבי הבן מברך שהחיינו (עם בגד חדש)
כב. אם מצא במהול חוט של ערלה שווה לציצין מעכבין, מברכים כרגיל.
כג. תינוק שמת לפני הברית או הטפת דם ברית.
כד. תינוק חי או תינוק מת קודם?
כה. אין צורך לכסות ערות הקטן לצורך הברכה.
כו. מנהג לומר י״ג מידות אחרי אב אמר שהחיינו.
כז. חולה עד ל״א ללידתו, ברית קודם ופדיון אחר כך.
כח. חולה עד ל״א ועדיין לא בריא, יפדוהו וכשבריא למולו.
כט. אם תינוק חולה ואין רשות להוציא אותו לפדיון, אפשר לפדותו בבית החולים.
ל. ערב שבת, מוהל נקרא למול תינוק אחרי פלג מנחה והוא כבר קיבל שבת, אם יש עוד מוהלים שלא קיבלו שבת, עדיף לתת להם הברית.
לא. תינוק נולד ביום שישי אחר עשרים דקות מהשקיעה, ימי ניסן ותשרי לילה ויום שווים, נולד בשבת כרגיל. אבל קודם דוחה ליום ראשון
לב. אם יש עד אחד שנולד בשבת, נאמן ומל בשבת.
לג. אחרי הברית להניח הסכין במקום שמור. אם דואג עליו משתמש בילד ואם אין, לטלטלו בשני בני אדם.
לד. מלין תינוק להורים חילוניים בשבת. הוא תינוק שנשבה.
לה. ממזר נולד בשבת, מלין בשבת. אם הם רוצים שם מאמו מותר אבל לא כהן או לוי.
לו. בן ישראל שלקח גויה, לא דוחה את שבת. יש אומרים, לא למולו אפילו בחול. רק לשם גירות מותר.
סימן ז
דיני מילה שאינו בזמנה
א. אפילו לא בשמונה עדיין אומר ״ברוך הבא ברוך הנימול לשמונה״.
ב. מילה בשבת שלא בזמנה, לא צריך הטפת דם ברית.
ג. סעודת מצווה של מילה דוחה תענית ערב פסח?
ד. תינוק חלוש ורופא דוחה הברית, אם הוא הבריא אין צורך להמתין ז׳ ימים מעת לעת.
ה. לא למול ביום ה׳ או ו׳ אבל הכל לפי המנהג ואם נהגו לעשות בימים האלה, שרי.
ו. מילה נדחה גם לא ביום הכיפורים
ז. יום שמיני הוא יום טוב שני של גלויות, אפילו בארץ ישראל שב ואל תעשה.
ח. חולה הימופיליה, יש מחלוקת אם מותר להזריק לו את החומר בשבת או לא.
ט. מהול, לא להטיף ממנו דם לא בשבת ולא ביום טוב. אבל כן לעשות ביום טוב שני של גליות.
י. נולד אחר צאת הכוכבים, אפילו שרבינו תם אומר שזה יום, עדיין מלין אותו.
יא. נולד בבין השמשות של מוצאי שבת, מלין אותו ביום ראשון. ביום חול, נולד בין השמשות, מלין אותו היום אחריו.
יב. אם מל תינוק שלא בזמנו בשבת לא צריך להטיף ממנו דם ברית
יג. תינוק קיסרי לא דוחה שבת. אבל אם החיתוך היה להרחיב את מקום הלידה, מילתו בשבת.
יד. תינוק שנולד על ידי מלקחיים או בוואקום מלין אותו בשבת.
טו. נולד על ידי הפריה מלאכותית (artificially) או מבנה (test tube) מלין אותו בשבת.
טז. מומר נשוי למומרת בנם מלין אותו בשבת והאב מברך ברכות כרגיל.
סימן ח
דברים שיש לעשות אחר הברית
א. לשים הערלה בעפר. יש נשים שבעלות אותה לסגולה ללדת בן אבל אסור לגמרי.
ב. ברית בשבת, חייב להכין את העפר לפני שבת.
ג. רוקק דם שמצץ, מותר על עפר אפילו בשבת.
ד. ברית בט׳ באב, י״א להביא בסמים וי״א לא להביא.
ה. משתמשים הדס יבש בשבת, י״א מותר לפרוך וי״א שזה אסור משום טוחן. המקלים יש מה לסמוך עליו.
ו. מותר לחתוך מההדס תלוש מבעוד יום. לא לחתוך בכלי.
ח. תינוק מהול, יש מחלוקת אם יברך שחיינו. לכן קח בגד חדש.
ט. ברית בשבת שעוד לא בירך על יין, שותה מלא לוגמיו להוציא חובת קידוש.
י. ממזר שנולד בשבת, הברית בשבת.
יא. ברית ביום הכיפורים או בט׳ באב, י״א מברך על הכוס אבל לא לטעום עד הלילה. וי״א שלא לברך על הכוס. וי״א לתת לקטן. ההלכה: אין מברך על הכוס כלל.
יב. י״ז בתמוז, צום גדליה, עשרה בטבת, נחלקו הפוסקים אם בעלי הברית חייבים לצום, ולהלכה חייבים.
יג. תענית שהתרגל יחיד, אם זה חל להיות יום הברית, אסור לו לצום.
יד. ברית בתענית אסתר, אפילו בזמן, אבי הבן פטור.
טו. ברית שחל ביארצייט והוא רגיל להתענות, פוטר בשנה הזו ולא צריך התרה.
טז. תינוק שנימול על ידי קלמ״פ, י״א שהוא צריך הטפת דם ברית.
סימן ט
דברים שיש להקדים בשמחת הברית
א. מבטלין תלמוד תורה עבור עריכת ברית מילה. זה שיהיו שם עשרה (מנין). אבל עם כבר עשרה, לא חייב.
ב. י״א שצריך להמתין עד שקיעת החמה לאב לבוא. וי״א אין צורך להמתין לו.
ג. מי שיש לו שני קרובים מפוזרים, אחד לו ברית מילה ואחד לו חתונה לבנו. אם הוא מוזמן לברית חייב ללכת כדי שלא מנודה מין השמיים. אבל אם לא מוזמן לברית, ללכת לחתונה.
ד. ברית בסוכות, הסעודה בסוכה רחוקה מהבית. אם גשם ירד וכולם החזירו האוכל לבית, והגשם מפסיק, לא צריך להחזיר את האוכל לסוכה שוב. אבל הסוכה קרבה, חייב.
ה. ברית דחויה, אבי הבן רוצה לדחות אותה עד ערב פסח לפטור את הבכורים, י״א זה אסור.
ו. על אף שיש דעה שאבי בן צריך לצום ביום הברית, לגבי אימו בודאי מותר לאכול.
ז. מחלוקת אם זה מותר לבעלי הברית לעשות מלאכה ביום הברית.
ח. תינוק מהול, אם הטיפו ממנו דם ברית בלילה, לא צריך הטפה שוב.
ט. לפי הרמב״ם מותר למול גוי לא לשם גרות. למול לרפואה, לשכר מותר, לחנם אסור.
י. מהול בקי במלאכת מילה לא מל פעם ראשונה (אפ׳ בחול) אלא עם מוהל מומחה שיעמוד לידו, אפ׳ אם שזה יתעכב עד שמומחה מגיע, אפ׳ יבטלו מילה ביום שמיני
סימן י
דיני מילה בזמן אבילות
א) אבל בתוך שבעה שהזמינו להיות סנדק ראשי אפ׳ ללכת בחוץ, אבל בלי נעלי עור.
ב) י״א שאבל תוך י״ב חודש לאב ואב, וכן תוך שלושים לשאר קרובים להכנס לסעודת ברית מילה אם אין כלי שיר.
ג) בן שאביו או אימו באבלות ורוצה להביא תזמורת לברית, מותר.
ד) מילה דחויה שהתינוק מוכן למול ואב של אבי הבן נפטר ורוצים לדחות את הברית. אסור.
ה) אחר מבעלי הברית הוא אבל רוצה להסתפר לכבוד הברית. אסור.
ו) תאומים שמתו מחמת מילה וחלישותם, אסור למול עוד ילדים ממנה.
ז) תאומים, אחד מת בתוך שמנת ימים, אין מלין השני עד שעבור ל׳ יום מלידתו. כל זה כשהוא נלד בחדש שביעי או שמיני. אבל אם ודאי ז׳ או ט׳ אם אחד של התאומים מת אם ניכר הנשאר שהוא בריא מלין אותו בזמן.
ח) בן ראשון מת, בן השני מת, לא למול את השלישי עד שיתחזק כוחו. ואותו דבר לכל בנים אחרי זה.
ט) שני בנים משני בעלים, ענין אחד הוא ולא מלין אותם עד יתחזק כוחם.
י) שני בנים משתי נשים, אותו דין. לפי הרמ״א אפ׳ למול השלישי.
יא) אם בן שלישי נולד מהול, המתין המון זמן לעשות הטפת דם ברית.
יב) תינוק שמת לפני הברית, מל אותו ותן לו שם.
יג) תינוק שמת ביום טוב מלין אותו או לא?
יד) שני תינוקים לפניו, אחד למול ואחד לקבור, למול את החי קודם.
סימן יא
הנהגת אבי הבן והמוהל במילה
א) הנחת תפילין במשך הברית. אין צורך לתפילין ולהתעטף בטלית. להשאר את התפילין אחרי שחרית מותר, אבל לא בראש חודש.
ב) ברית לגדולים, נוהגים אדם מכובד להיות סנדק. הוא מניח ידיו תחת לראשו. לא לפטור מוידוי או תחנון. לנקרא סנדק אלא כשתופס את הנימול כולו.
ג) מותר לאדם שמתגורר בארץ ליסע לחו״ל להשתתף בברית של בן אחותו.
ד) יש לפניו שני תנוקות, אחד בזמנה, אחד לא בזמנה. י״א בזמנה קודם, וי״א לא בזמנה קדם כי הוא עובר כל שעה ושעה.
ה) יש שני תנוקות לפניו, אחד כהן, הכהן קודם. אפילו זה כהן ולוי.
ו) צריך מנין לברית מילה אבל אפשר בפחות.
ז) אם פחות מעשרה שם, אומר שחיינו עם בגד חדש וכוון לברך לשניהם.
ח) אדם לא מל (ופרע) פעם ראשונה בשבת אפילו אם מומחה עומד על ידו. אבל אם מל פעם אחת, מותר למולו אפ׳ הוא אבי הבן. אם יש מוהל אחר שם, הוא עדיף כי האבא הוא בהול וחיישין שהוא מקלקל.
ט) נאמן אדם שלומר מלתי פעם אחת להתיר לו שוב בשבת.
י) ראוי שמוהל לא למקבל כסף למעשיו. אם אין מהול בשכונה שעושה בחינם, גורעין בו. אם הוא לא מסכים, י״א שהדין יכולים להבטיח לא ולא ליתן. יותר טוב, אם האבא מבטיח אבל בסוף אין בידו, אינו חייב לשלם לו.
יא) יש כמה דעות איפה המקום של הטפת דם ברית.
סימן יא
לקרוא לתינוק שנולד שם
א) אם רוצה לקרוא שם ביתו אותו שם לבנו עם שנוי קצת (יוסף/יוסיפה), מותר.
ב) מותר לקרוא לבנו שם צדיק אפילו יש רשע שם בשם זה.
ג) נהגין לקרוא הבן בשם אביו. אפ׳ אם האב לא נוהג, הוא עדיין עושה, אבל יכיון על שם אותו אדם כשר.
ד) אם רוצה לקרוא לבניו שם אברם יש מחלוקת עליו.
ה) מילה נדחית, יש מחלקת אם קורא לו שם ביום ח׳ או מחכה לברית מילה.
ו) אחרי הברית המנהג הוא לומר תהילה קכח וקידש יהא שלמא.
ז) אחרי הברית, יש מנהג שהמוהל ואולי הסנדק מברכים את הקהל.
ח) אם האב והאמא רוצים לקרוא את בכורם על שם שני סבים והם חיים, האב קודם והאם אחר כך. דבר טוב לעשות לתת רושת לאשתו ראשון. ואם אחד של הסבים נפטר, יותר טוב להשתמש בשמו קודם כל.
ט) המנהג לקרוא שמו התינוק ב״קיים את ילד הזה וכו׳ ויקרא שמו בישראל״.
סימן יג
סדר ברכות המילה
א) עדות המזרח, ״להכניסו״ קודם ברכת המילה. סדר הברכות הוא מנהג. אבל אבי הבן חייב לא לדבר בין הברכות למילה ופריעה. המוהל חייב להזהיר לא לדבר עם אבא. אם הוא מדבר, אין צורך לחזור ולברך שוב.
ב) נהגו להדליק נרות במקום הברית מילה אבל יש לסמוך על הנרות חשמליים ששם.
ג) אם האב מל, י״א שהוא צריך לברך ״למול את הבן״.
ד) צריך עשרה אנשים, אבל אם זה איחר את הברית מיום ח׳, מותר למול עם פחות מזה.
ה) ראוי מאוד שהציבור יעמדו במשך המילה כי אליהו הנביא הבא. אם זה קשה למישהו, יש להקל. יש להקפיד עם האב והסנדק.
ו) אם אב לא בהעיר או אין לבן אב, י״א שלא לומר ״להכניסו״, אולם מנהג ירושלים שהסנדק הוא מברך.
ז) אם האב לא נמצא כאן, או אין לו אב, האם מברכת ״שחיינו״ וי״א שעדיף להביא פרי או בגד חדש ותברך על שניהם.
ח) אם האב נמצא אבל לא יודע איך לברך, משתופס את התינוק מברך בשבילו.
ט) אם האב הוא מוהל אין הבדל, מברך ׳להכניסו׳ לפני המילה ואולם יזהר לא לשיח בינתיים, אבל אם הוא שח, אינו חוזר ומברך.
י) מנהג הוא לטעום בין שתי הפסקאות של קראת השם.
יא) מברך על בשמים אבל יש שלא נוהגים ככך. אבל לנוהגים, אחר מברך עליהם לא המקדש.
יב) משהו שמלים עצמו מברך ״להכניסו״ ו״על המילה״.
יג) אם עין שם יין כלל עדיין מברך ״אשר קידש״ כדין יום כיפור שלא מברך על יין.
יד) אם המילה חלה בט׳ באב שהוא נדחה ליום ראשון, אם ברית אחר חצות בעלי ברית מותרים ברחיצה ושתייה, אבל לפני חצות לא. ואם אחד מל ואחד פרע, שניהם מותרים באכילה.
טו) נכון להחזיק ב׳ סכינים שמא יצטרך לתקן והראשון מלוכלך ויבוא לידי סכנה.
טז) כוחו של הסנדק יפה יותר מהמוהל.
יז) אפשר להיות סנדק ב׳ פעמים.
יח) אישה יכולה להיות סנדק.
יט) אדם רווק מותר להיות סנדק אבל עדיף אדם נשוי. לא לתת לילד פחות מי״ג שנה.
כ) ראוי לעמוד בפני התינוק כשמביאין אותו לברית מילה
כא) מותר לעשות סעודה בבית הכנסת בתנאי לא ליצנות, בגדי פריצות, ושחץ
כב) לא להזמין לברית מילה
כג) תלמיד חכם, צריך ללכת לסעודת מצווה אם הוא לומד?
כד) תלמיד חכם שהוא מוהל אין ראוי למנוע מלמול כי ברית מילה ביסודה יותר גדול מת״ת. ואותו דבר לסנדק. אבל אם הוא אדם גדול שמברר הלכה לרבים, מותר לו להתחמק.
כה) הסעודה חייב להיות פת ובשר בהמה. ואם א״א יוצא על ידי בשר עוף או בדגים. אבל אם רק אפשרות למאכלי חלב, כמו בבוקר, יוצא עם הדגים שאוכלים עם המאכלי חלב.
כו) אם הברית ביום ששי, מותר לעשות סעודה בערב שבת. יש מחמירים שאם יש עשרה אנשים, אין אוכלים לכבוד שבת.
כז) ביום טוב מותר להדליק נרות בבית ביום הברית כמו יום חול.
כח) יש נוהגין לומר ״מגדול״ בברכת המזון אבל מנהגינו לומר מגדיל אם זה יום חול.