מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן ר' אליעזר אומר בין תכלת לכרתי (וגומרה) עד הנץ החמה ר' יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה: גמ׳ מאי בין תכלת ללבן אילימא בין גבבא דעמרא חיורא לגבבא דעמרא דתכלתא הא בליליא נמי מידע ידעי אלא בין תכלת שבה ללבן שבה. תניא רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב ר"ע אומר בין חמור לערוד ואחרים אומרים משיראה את חברו רחוק ד' אמות ויכירנו אמר רב הונא הלכה כאחרים אמר אביי לתפילין כאחרים לק"ש כותיקין דאמר ר' יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה תניא נמי הכי ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום א"ר זירא מאי קראה (תהלים עב, ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים
Rabbi Eliezer says: From when one can distinguish between sky-blue and leek-green.
And one must finish reciting Shema until the end of the period when you rise, i.e., sunrise, when the sun begins to shine.
Rabbi Yehoshua says: One may recite the morning Shema until three hours of the day, which this is still considered when you rise, as that is the habit of kings to rise from their sleep at three hours of the day. While there is a set time frame for the recitation of Shema, one who recites Shema from that time onward loses nothing. Although he does not fulfill the mitzva of reciting of Shema at its appointed time, he is nevertheless considered like one who reads the Torah, and is rewarded accordingly. GEMARA: The mishna stated that the time for the recitation of the morning Shema begins when one can distinguish between sky-blue and white. The Gemara asks: To what is between sky-blue and white referring? If you say that it means distinguishing between a pile of white wool and a pile of sky-blue wool, wouldn’t one know the difference at night, as well? Rather, it must be a reference to ritual fringes made with sky-blue strings (see Numbers 15:38) along with white strings, and one must be able to distinguish between the sky-blue strings in the ritual fringes and the white strings in the ritual fringes.
With regard to the beginning of the time for the recitation of the morning Shema, a baraita cites additional opinions not cited in the mishna. It was taught in a baraita:
Rabbi Meir says that the day begins when one can distinguish between two similar animals, e.g., a wolf and a dog.
Rabbi Akiva provides a different sign, and says that the day begins when there is sufficient light to distinguish between a donkey and a wild donkey.
And Aḥerim say: When one can see another person, who is merely an acquaintance (Jerusalem Talmud) from a distance of four cubits and recognize him. Rav Huna said: The halakha is in accordance with Aḥerim. Abaye said: Regarding the time from which one may don phylacteries, a mitzva incumbent only by day, the halakha is in accordance with Aḥerim. But with regard to the recitation of Shema, one should conduct himself in accordance with the custom of the vatikin, pious individuals who were scrupulous in their performance of mitzvot. As Rabbi Yoḥanan said: The vatikin would conclude the recitation of Shema with sunrise, and one should act accordingly. It was also taught in a baraita: The vatikin would conclude the recitation of Shema with sunrise in order to juxtapose the blessing of redemption, which immediately follows the recitation of Shema, with prayer, and pray during the day. Regarding this custom of the vatikin, Rabbi Zeira said: What verse is the source for this tradition? “They shall fear You with the sun, and before the moon for all generations” (Psalms 72:5). This verse indicates that one should express one’s awe of Heaven, they shall fear You, immediately before sunrise, with the sun. Rabbi Yosei ben Elyakim testified in the name of the holy community in Jerusalem, a title accorded a particular group of Sages who lived there, that one who juxtaposes redemption and prayer at sunrise will incur no harm for the entire day.
לק"ש כותיקין - תימא דלעיל פסקינן כמאן דמתיר לאחר עמוד השחר מיד ולקמן פסקי' הלכה כר' יהושע דאמר עד ג' שעות והכא פסק אביי שהוא בתרא ואמר כותיקין ומשמע דהכי הלכתא . וי"ל דודאי זמן ק"ש מתחיל לאחר עמוד השחר וזמנו עד ג' שעות ומיהו מצוה מן המובחר כותיקין סמוך להנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפלה ואפי' ותיקין נמי מודו לרבי יהושע שאם לא קרא קודם הנץ החמה דיכול לקרות עד שלש שעות ועל זה אנו סומכין וכן בפ' מי שמתו (דף כ"ב ב) דקאמר בעל קרי שירד לטבול אם יכול לעלות ולקרות קודם הנץ וכו' ומסיק בגמרא (ד' כ"ה ב) דילמא כר' יהושע וכותיקין כלומר מתני' דקתני קודם הנץ החמה כותיקין אלמא ותיקין נמי מודו לר' יהושע שאין שעה עוברת עד שלש שעות. ומיהו קשה דאמרינן ביומא (ד' לז ושם) אף היא עשתה נברשת של זהב כיון שהחמה זורחת היו ניצוצות יוצאות הימנה והיו יודעין שהגיע הנץ החמה ובא זמן ק"ש של שחרית ומוקי לה התם בשאר עמא דירושלים אלמא משמע דעיקר זמן ק"ש לאחר הנץ החמה והא לא הוי כותיקין שהיו קורין קודם להנץ סמוך להנץ. וי"ל דאותו זמן הוקבע לצבור לפי שלא היו יכולין להקדים ולמהר כותיקין כי רוב בני אדם אינם יכולין לכוין אותה שעה:
(ה) ולקרות עד שלא תנץ החמה. שהותיקין מדקדקים על עצמן לגמור אותה עם הנץ החמה, דכתיב (תהלים עב) ייראוך עם שמש:
(יא) ואי זה הוא זמנה ביום מצותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה ושיעור זה כמו [עישור] שעה קודם שתעלה השמש ואם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו שעונתה עד סוף שלש שעות ביום למי שעבר ואיחר.
(11) When is the time during the day for the commandment [of the Shema]? One should start to recite before sunrise so that one can conclude reciting and bless the last blessing with the sunrise. This measure is as a tenth of an hour before the sun rises. If one delays and recites the Shema after the sun rises, one fulfills the duty. The period is until three hours into the day for one to transgresses by delaying.
(א) זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, מִשֶּׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ הָרָגִיל עִמּוֹ קְצָת בְּרִחוּק ד' אַמּוֹת, וְיַכִּירֶנּוּ, וְנִמְשָׁךְ זְמַנָּהּ עַד סוֹף ג' שָׁעוֹת שֶׁהוּא רְבִיעַ הַיּוֹם. וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִקְרוֹתָהּ כְּוָתִיקִים (פי' תַּלְמִידִים וְרַשִׁ''י פי' אֲנָשִׁים עֲנָוִים וּמְחַבְּבִים הַמִּצְוֹת), שֶׁהָיוּ מְכַוְּנִים לִקְרוֹתָהּ מְעַט קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה (פי' יְצִיאַת הַחַמָּה כְּמוֹ הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים), כְּדֵי שֶׁיְּסַיֵּם קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ עִם הָנֵץ הַחַמָּה, וְיִסְמֹךְ לָהּ הַתְּפִלָּה מִיָּד בְּהָנֵץ הַחַמָּה. וּמִי שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן לַעֲשׂוֹת, כֵּן שְׂכָרוֹ מְרֻבֶּה מְאֹד: הַגָּה: שִׁעוּר הָנֵץ הַחַמָּה הוּא כְּמוֹ שִׁעוּר שָׁעָה אַחַת קֹדֶם שֶׁיַּעֲלֶה כָּל גּוּף הַשֶּׁמֶשׁ עַל הָאָרֶץ (מַיְמוֹנִי פֶּרֶק א').
(1) The time of reading Shema is from when one can see a slightly familiar friend at a distance of four amos and can recognize him. It continues until the end of three [halachic] hours, which is a fourth of the day[light]. The most ideal fulfilment of the mitzvah is to read it around sunrise, that is they should prepare to read it a little before sunrise in order that one should finish Shema and its blessing with the sunrise and that the Shmonei Esrei will be immediately adjacent to sunrise. Whoever is able to prepare to do this, his reward will be very great. RAMA: The measurement of sunrise is about one hour before the entire sun has ascended above the land.
מיהו רבינו תם פי' דאביי נמי הכי ס"ל והא דקאמר לק"ש כוותיקין סימנא בעלמא כלומר סמוך להנץ כוותיקין ולא כוותיקין לגמרי דאילו וותיקין מקדימין ואנו מאחרין אחר הנץ ועוד הביא ראיה מפרק שני דמגילה (דף כ.) וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד הנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר אלמא דבר שזמנו ביום מצותו אחר הנץ והרב פור"ת פירש כפר"י וה"ר חננאל פירש דוותיקין גומרין אותה עם הנץ החמה מיד ומפרש גומרין קורין ומפרש ייראוך עם שמש היינו קבלת מלכות שמים דהיינו ק"ש וקשה דלישנא דכדי שיסמוך גאולה לתפלה משמע דאיירי בעיקר תפלה ועוד דקרא דייראוך עם שמש מוקמי ליה גבי תפלה בפרק תפלת השחר ועוד דלשון גומרין משמע שמתחילין לקרות קודם הנץ ומכוונין כך שגומרין אותה בתחלת הנץ כדי שיתפללו בתחלת הנץ:
וקורין ק"ש וכו' סוף משנה פ"ק דברכות (דף י"א) מאימתי זמנה וכו' משנה שם (דף ט) מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן ר' אליעזר אומר בין תכלת לכרתי וגומרה עם הנץ החמה פי' ר' אליעזר הוא דקאמר לה כדמוכח (בדף כ"ה) ר' יהושע אומר עד ג' שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בג' שעות ובגמרא בין תכלת שבה ללבן שבה ופי' התוספות והרא"ש בין חוליא של תכלת ובין חוליא של לבן שבציצית ומשמע דהלכה כת"ק דאמר בין תכלת ללבן תניא ר' מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב ר"ע אומר בין חמור לערוד אחרים אומרים משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו אמר רב הונא הלכה כאחרים אמר אביי לתפילין כאחרים לק"ש כותיקין ומשמע מדברי הר"ר יונה דמפרש דאביי לא אתא לחלוק אדרב הונא דודאי תחלת זמן ק"ש כאחרים אלא דאפ"ה לא יקדים לקרות ק"ש משיראה חבירו מרחוק ד' אמות ויכירנו משום דצריך להקדים הנחת תפילין קודם ק"ש כדאיתא בפ' היה קורא סוף (דף י"ד) והלכך לתפילין כאחרים אבל לק"ש מצוה מן המובחר כוותיקין וזו היא דעת רבינו ולכך פסק דזמנה של ק"ש משיראה חבירו וכו' אבל בדברי הרא"ש מפורש דלא קא מפרש הכי שהרי כתב דהא דקאמר אביי לק"ש כותיקין היינו למצוה מן המובחר אבל מודה הוא דתחלת זמן קריאה היא משיכיר בין תכלת ללבן כסתמא דמתני' עכ"ל אלמא דמפרש דאביו פליג אדרב הונא והלכתא כאביי דלק"ש אין זמנה כאחרים אלא לתפילין כאחרים אבל לקריאת שמע תחלת זמנה משיכיר בין תכלת ללבן כסתמא דמתני' אלא דלמצוה מן המובחר כוותיקין והרמב"ם לא הזכיר לא שיכיר בין תכלת ללבן ולא משיראה את חבירו ברחוק ד' אמות אלא כתב דמצותה כותיקין ובדיעבד אם קרא אחר שיעלה עמוד השחר יצא א"נ בשעת הדחק קורא לכתחלה משעלה עמוד השחר נראה דלקח לו שטה אחרת דס"ל דכיון דהלכה כברייתא דרשב"י דלאחר עמוד השחר יוצא בשל יום א"כ הא דאמר אביי לק"ש כותיקין היינו דמצותה לכתחלה כותיקין ואידחי להו להני שיעורים דבין תכלת ללבן ומשיראה חבירו דמה נפשך אי לכתחלה אין לקרותה אלא כותיקין ואי בשעת הדחק או בדיעבד יוצא לאחר עמוד השחר מיד אפי' קודם משיכיר בין תכלת ללבן וקודם משיראה חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו. ונראה שזאת היא דעת הרי"ף שהביא הך דרב הונא דאמר הלכה כאחרים ודאביי דאמר לתפילין כאחרים לק"ש כותיקין ואח"כ אמר וכן הילכתא ואם היה מפרש דאביי ס"ל דזמן ק"ש כתנא דמתניתין משיכיר בין תכלת ללבן א"נ כאחרים משיראה חברו וכו' אלא דלמצוה מן המובחר כותיקין א"כ לא שייך לומר וכן הילכתא דמאן פליג עלה דליכא מצוה מן המובחר כותיקין אלא דעת הרי"ף היא דלכתחלה הכי הילכתא דוקא כותיקין וקודם לכן משעלה עמוד השחר עד זמן דותיקין אסור לכתחלה אלא בדיעבד יצא או בשעת הדחק כדפסק הרי"ף להדיא בריש ברכות והיינו ממש כמו שפסק הרמב"ם אבל רבינו סובר כה"ר יונה דמפרש דמה שאמרו ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה אינו אלא למצוה מן המובחר אבל לפי הדין איכא עוד שני זמנים בזמן התחלת הק"ש הראשון אחר עמוד השחר היכא דאירע לו דחק זה שיוצא לדרך מתחיל אחר עמוד השחר מיד השני אם לא היה שעת הדחק מתחיל לקרוא לכתחלה משיראה את חבירו ויכירנו או משיכיר בין תכלת ללבן להרא"ש. וראיתי שכתב הרמב"ן בריש ברכות דאיתא בירושלמי מאן דאמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ד' אמות ומכירו כמ"ד בין תכלת ללבן כלומר דחד שיעורא הוא עכ"ל וכ"כ ב"י דלפי זה דעת רבינו ודעת הרא"ש אחת היא ובש"ע כתב כדברי רבינו והכי נקטינן והיא דעת התוס' וכל הפוסקים דוותיקין אינה אלא למצוה מן המובחר אבל יש עוד זמן אחר לכתחלה זולתי הרי"ף והרמב"ם כדפי':
(ב) אִם לֹא קָרָא אוֹתָהּ קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה, יֵשׁ לוֹ לְהַקְדִּים לִקְרוֹתָהּ בִּמְהֵרָה כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל.
(2) If one didn't read it before sunrise, one should read it as soon as possible.
(ג) מִי שֶׁהוּא אָנוּס, כְּגוֹן שֶׁהָיָה מַשְׁכִּים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲמֹד וְלֹא לְכַוֵּן אֲפִלּוּ פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה וַאֲפִלּוּ עַד [עַל] לְבָבֶךָ, אוֹ שֶׁבְּנֵי הַשַּׁיָּרָא (קאראוואני בְּלַעַ''ז) הוֹלְכִים מְהֵרָה וְלֹא יַמְתִּינוּ לוֹ כְּלָל, יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ עִם בִּרְכוֹתֶיהָ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, דְּכֵיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר שַׁפִּיר קָרִינָן בֵּיהּ וּבְקוּמֶךָ, וְגַם שַׁפִּיר מִקְרֵי יוֹצֵר אוֹר. אֲבָל אִם אֵינוֹ בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, וְגַם אֵין בְּנֵי הַשַּׁיָּרָא נֶחְפָּזִים כָּל כָּךְ, אֲפִלּוּ יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ אַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אֵינוֹ קוֹרֵא עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ.
(3) And whoever is under duress, such as one who got up early to travel and in that place there are bands of wild animals and bandits where he is not able to concentrate, even for the first section until "Your heart," or members of the caravan are going quickly and won't wait for him at all, then he can read it with its blessings from daybreak, because it's still fitting to call daybreak "when you rise up" and it's also fitting to call it "creation of light." But, if he's not in a place that has bands of wild animals or bandits and the members of the caravan are not so rushed, even if one left to travel after daybreak, he shouldn't read until the proper time arrives.
(ה) היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר. ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא. אבל לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה ארבע אמות:
(5) If he was standing in prayer and remembered that he is a Ba'al Keri, he should not stop, but rather abridge [the prayer]. If he went down to immerse [himself], if he is able to go up and to cover himself and to recite [Shema] before and do it before sunrise, he should go up and cover himself and recite. And if not, he should cover himself in water and recite. But he should not cover himself in foul waters and not in waters of soaking [flax] until he puts [more] water into them. And how far must he distance himself from them and from excrement? Four cubits.
(ח) מאד - ומובטח לו שהוא בן עוה"ב ולא יוזק כל אותו היום:
(א) ומצוה מן המובחר וכו' - דע דהזהירים לקרות כוותיקין מותר לקרות ולהתפלל ביחידי אם אין להם מנין וגדולה מזה מוכח במשנה ברכות דף כ"ב ירד לטבול וכו' עיי"ש דאפילו אם אין לו תפילין בעת ההיא ג"כ אפ"ה יזהר לקרותה בזמנה סמוך להנץ ומשנה זו איירי בוותיקין כדמסקינן בגמ' שם: