(ז) וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃
(7) Then he took the record of the covenant and read it aloud to the people. And they said, “All that the LORD has spoken we will faithfully do!”
(יז) וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹהִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר׃
(שמות יט, יז) ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם !
The Torah says, “And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the lowermost part of the mount” (Exodus 19:17). Rabbi Avdimi bar Ḥama bar Ḥasa said: the Jewish people actually stood beneath the mountain, and the verse teaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain above the Jews like a tub, and said to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there will be your burial.
Tosfot, Shabbat 88a
מדוע היה צריך לכפות הר כגיגית, הרי ישראל אמרו "נעשה ונשמע?"
ויש לומר שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאה נשמתם.
Maharal, Tiferet Yisrael 32
ולפי הנראה אין הדברים האלו ברורים שנאמר כי ישראל יחזרו מקבלת התורה אשר לא יסוף זכות זה
מזרעם וזרע זרעם עד עולם, ומה זכות הוא זה, שמא אם לא כפה עליהם ההר היו חוזרים
אֲבָל מַה שֶּׁכָּפָה עֲלֵיהֶם הָהָר, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל אֲנַחְנוּ קִבַּלְנוּ הַתּוֹרָה מֵעַצְמֵנוּ, וְאִם לֹא הָיִינוּ רוֹצִים
לֹא הָיִינוּ מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה. וְדָבָר זֶה לֹא הָיָה מַעֲלַת הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה כָּל הָעוֹלָם תָּלוּי בָּהּ, וְאִם לֹא הָיְתָה הַתּוֹרָה הָיָה הָעוֹלָם חוֹזֵר לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וּלְפִיכָךְ, אֵין רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה קַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּבְחִירַת יִשְׂרָאֵל, רַק שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֵּב וּמַכְרִיחַ אוֹתָם לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר זוּלַת זֶה , שֶׁלֹּא יַחְזֹר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ
בעל שם טוב
כפה עליהם הר כגיגית ללמד את הדורות הבאים שאף בשעה שאין לו לאדם התעוררות מצד עצמו ללמוד תורה – יכפה על עצמו בעל כורחו! שזו סגולת התורה בתחילה בכפיה ואחר כך ברצון.
Too many people have a commitment of convenience. They'll stay faithful as long as it's safe and doesn't involve risk, rejection, or criticism. Instead of standing alone in the face of challenge or temptation, they check to see which way their friends are going.
(ד) וְלֹא קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה עַד שֶׁכָּפָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָהָר כְּגִיגִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות יט, יז). וְאָמַר רַב דִּימִי בַּר חָמָא: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אִם מְקַבְּלִים אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה, מוּטָב, וְאִם לָאו, שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. וְאִם תֹּאמַר, עַל הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כָּפָה עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר, וַהֲלֹא מִשָּׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם מְקַבְּלִין אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה, עָנוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהּ יְגִיעָה וְצַעַר וְהִיא מְעַט, אֶלָּא אָמַר לָהֶן עַל הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דִּקְדּוּקֵי מִצְוֹת קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת, וְהִיא עַזָּה כַמָּוֶת וְקָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָתָהּ, לְפִי שֶׁאֵין לוֹמֵד אוֹתָהּ אֶלָּא מִי שֶׁאוֹהֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (דברים ו, ה).
(4) The Israelites did not accept the Torah until the Holy One, blessed be He, arched the mountain over them like a vessel, as it is said: And they stood beneath the mountain (Exod. 19:17). R. Dimi the son of Hama stated that the Holy One, blessed be He, told Israel: If you accept the Torah, well and good; but if not, your grave will be there. If you should say that He arched the mountain over them because of the Written Law, isn’t it true that as soon as He said to them, “Will you accept the Torah?” they all responded, “We will do and hear,” because the Written Law was brief and required no striving and suffering, but rather He threatened them because of the Oral Law. After all, it contains the detailed explanations of the commandments, both simple and difficult, and it is as severe as death, and as jealous as Sheol. One does not study the Oral Law unless he loves the Holy One, blessed be He, with all his heart, with all his soul, and with all his might, as it is said: And thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, with all thy soul, and with all thy might (Deut. 6:5).
Rambam, Moreh Nevuchim (Guide to the Perplexed) 3:26
All of us, the common people as well as the scholars, believe that there is a reason for every precept, although there are commandments the reason of which is unknown to us, and in which the ways of God's wisdom are incomprehensible. This view is distinctly expressed in Scripture; comp. "righteous statutes and judgments" (Deut. iv. 8); "the judgments of the Lord are true, and righteous altogether" (Ps. xix. 10). There are commandments which are called ḥuḳḳim, "ordinances," like the prohibition of wearing garments of wool and linen (sha‘atnez), boiling meat and milk together, and the sending of the goat [into the wilderness on the Day of Atonement]...
Consequently there is a cause for every commandment: every positive or negative precept serves a useful object; in some cases the usefulness is evident, e.g., the prohibition of murder and theft; in others the usefulness is not so evident, e.g., the prohibition of enjoying the fruit of a tree in the first three years (Lev. xix. 73), or of a vineyard in which other seeds have been growing (Deut. xxii. 9). Those commandments, whose object is generally evident, are called "judgments" (mishpatim); those whose object is not generally clear are called "ordinances" (ḥuḳḳim). Thus they say [in reference to the words of Moses]: Ki lo dabar rek hu mi-kem (lit." for it is not a vain thing for you, "Deut. xxxii. 74); "It is not in vain, and if it is in vain, it is only so through you." That is to say, the giving of these commandments is not a vain thing and without any useful object; and if it appears so to you in any commandment, it is owing to the deficiency in your comprehension.
תפארת לשלמה
מתחילה לא היו יודעים מהעונשים אם יעברו, לכך אמרו נעשה ונשמע, אבל כשראו האש הגדולה והבינו שיש עונש על העבירות, שאם לא כן למה בא הקדוש ברוך הוא באש ובקולות וברקים. ואחר שהבינו העונשים הגדולים אם יעברו באמת לא רצו לקבל.